דיון תיקון שגיאות איות

  • הוסף לסימניות
  • #1
רבים הם, היוצרים המוכשרים כאן בקהילה, איש איש בסגנונו וביחודיותו.
לא אחת, מתענג אני על סיפור מרגש, מאמר מוצלח או שיר עמוק. תוך כדי שנפשי מתרוממת בהנאה בלתי מוסתרת, פתאום מקבל אני חבטה עזה היישר אל מקום החיבור בין המוח והלב. שגיאת כתיב חמורה פחות או חמורה יותר, ניקוד מעוות או פיסוק בלתי הולם.
ואני, פדנט ביקורתי, משתוקק מיד לציין לכותב הנכבד את כל טעויותיו על מנת שיתקן אותם או לכל הפחות ישים את ליבו על כך ביצירתו הבאה. אך אז, עוברים להם כמה רגעים, סערתי שוככת קמעא, ואני מתחיל לשאול את עצמי האם אכן הכותב הנכבד ושאר הקוראים רוצים לקרוא את הביקורת הזו עלי אשכולתם או שמא זוהי טרחנות לשמה. התנשאות מיותרת.

אז אנא, חוו דעתכם בכדי שאדע אני וידעו גם חברינו כיצד להגיב בעת פגשנו טעות כזו או אחרת.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #3
רבים הם, היוצרים המוכשרים כאן בקהילה, איש איש בסגנונו וביחודיותו.
לא אחת, מתענג אני על סיפור מרגש, מאמר מוצלח או שיר עמוק. תוך כדי שנפשי מתרוממת בהנאה בילתי מוסתרת, פתאום מקבל אני חבטה עזה היישר אל מקום החיבור בין המוח והלב. שגיאת כתיב חמורה פחות או חמורה יותר, ניקוד מעוות או פיסוק בלתי הולם.
ואני, פדנט ביקורתי, משתוקק מיד לציין לכותב הנכבד את כל טעויותיו על מנת שיתקן אותם או לכל הפחות ישים את ליבו על כך ביצירתו הבאה. אך אז, עוברים להם כמה רגעים, סערתי שוככת קמעא, ואני מתחיל לשאול את עצמי האם אכן הכותב הנכבד ושאר הקוראים רוצים לקרוא את הביקורת הזו עלי אשכולתם או שמא זוהי טרחנות לשמה. התנשאות מיותרת.

אז אנא, חוו דעתכם בכדי שאדע אני וידעו גם חברינו כיצד להגיב בעת פוגשם טעות כזו או אחרת.
חושבני שהכרחי ואין קשר להתנשאות.
כתיבה מקצועית מתיימרת להיות ללא רבב- שגיאות פיסוק, כתיב וניקוד בכלל זה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
פגשנו

רק בשביל הכיף...;)

לגופו של נידון - אני בעד.
כמובן אם תתכן פגיעה כדאי לוותר.
בדרך כלל אצל הותיקים יותר ישנה שפה של הבנה ולא מצויה פגיעות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
כמובן אם תתכן פגיעה כדאי לוותר.
כמובן שהביקורת צריכה להגיע ממקום טוב ובצורה מכובדת ומכבדת.
אך עדיין, קטונתי מלנתח את רגישויותיהם של הניקים האנונימיים כאן בקהילה.
ומאחר והדבר ממש חורה לי ומשאיר בי טעם לפגם ביכרתי לפתוח את הנושא לדיון.
אשמח לשמוע גם את דעות המתנגדים אם ישנם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
שגיאות כתיב, אולי בפרטי.
בכל אופן רובנו עברנו כבר כיתה ה' וקצת מביך לקבל הערה כזו.

פיסוק נכון, זה החוש לנגן את המשפט נכון.
יש כאלו שעושים את זה יפה, ויש זייפנים.
לא נראה לי שביקורת תעזור בתחום הזה.
כלומר, היא תעזור לאותה פעם, אבל לא יקלטו את הנקודה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
רבים הם, היוצרים המוכשרים כאן בקהילה, איש איש בסגנונו וביחודיותו.
לא אחת, מתענג אני על סיפור מרגש, מאמר מוצלח או שיר עמוק. תוך כדי שנפשי מתרוממת בהנאה בלתי מוסתרת, פתאום מקבל אני חבטה עזה היישר אל מקום החיבור בין המוח והלב. שגיאת כתיב חמורה פחות או חמורה יותר, ניקוד מעוות או פיסוק בלתי הולם.
ואני, פדנט ביקורתי, משתוקק מיד לציין לכותב הנכבד את כל טעויותיו על מנת שיתקן אותם או לכל הפחות ישים את ליבו על כך ביצירתו הבאה. אך אז, עוברים להם כמה רגעים, סערתי שוככת קמעא, ואני מתחיל לשאול את עצמי האם אכן הכותב הנכבד ושאר הקוראים רוצים לקרוא את הביקורת הזו עלי אשכולתם או שמא זוהי טרחנות לשמה. התנשאות מיותרת.

אז אנא, חוו דעתכם בכדי שאדע אני וידעו גם חברינו כיצד להגיב בעת פגשנו טעות כזו או אחרת.

תודה על העלאת הנושא.
מדובר בנושא רלוונטי ורגיש מאוד, לפחות אצל חלקנו.
השאלה הזאת מתעוררת אצלי רבות,
ויותר ממנה, שאלת הנספח שלה:
כאשר אנחנו מדברים על הערה על שגיאות כתיב ודקדוק, הנושא נעשה רגיש יותר מכיוון שלא מדובר רק על הטרחנות בהדגשת הטעויות כאן בפורום. נספחת לזה השאלה הכללית: האם זה רצוי?
מי אמר שרצוי להעיר על טעויות?
האם חובה על כותבים לנקות את טקסטיהם מטעויות?

כהתחלה:
עולם הכתיבה מתחלק לשניים: אלו שאכפת להם ואלו שלא.
בתוך שתי הקבוצות האלו, קיימים גוונים רבים, אין רק שחור לבן.

בעבר דובר בפורום הרבה על נושא ההיצמדות לכללים (כאן לדוגמה, האשכול הזכור לטוב). בסופו של דבר המסקנה הייתה שאין מסקנה.
גם כאן הובאו דעות שונות.
אחד הניקים המוכרים והוותיקים (סלחו לי שאני לא זוכרת אם זה היה @ראש לשועלים או @Natan Galant ), ציין בעבר במפורש: זה לא מעניין אותי.
(ניסיתי לחפש את האשכול ולא מצאתי. סליחה.)
הגם שבתחילה רגזתי, אחרי מחשבה הבנתי שייתכן מאוד שהוא צודק.
לא בטוח שזה אמור לעניין אותו.
מי קבע שסופר צריך לכתוב בלי שגיאות?

כדי להסביר, בואו נניח את העובדות על השולחן.
סופר אינו חתום על פרוטוקול של טקסט-מוגה-לא-מוגה.
סופר, למען האמת, אינו חתום על שום פרוטוקול.
המערכות היחידות אליהן מחויב הסופר הן:
1. עצמו
2. מוסר וערכים.
ואסביר:
סופר רשאי להוציא ספר זוועתי, מחריד, נורא ואיום, מעלה בחילה, מעורר פלצות, מתחת לכל ביקורת ועוד שלל מחמאות כיד הדמיון הטובה עליכם.
מותר לו.
כל עוד הספר אינו נוגד את המוסרים והערכים המקובלים במגזר קהל היעד - שיעשה מה שבא לו.

עכשיו יבואו כל הנאורים וירגזו: אבל ספר לא מוגה זאת בושה לאומה! זה מלכלך את העולם! זה לא יפה!
ויענה להם הסופר בנונשלנטיות: זה לא מעניין אותי.

למה בכל זאת סופרים משקיעים בספרים שלהם?
בגלל סיבה פשוטה ותמימה, ושמה: שיווק. סופרים רוצים שהספר שלהם יימכר, וקוראים קונים את מה שהם רוצים.
רוב הקוראים רוצים ספר מעניין. האינטליגנטים שבהם רוצים גם ספר מוגה.
זאת הסיבה שרוב הסופרים משקיעים בספרים שלהם.

טוב. כל זה בתאוריה.
בפועל כמעט ואין סופר המוציא ספר שזוכה לשלל המחמאות שצוינו לעיל,
אבל הבסיס, לכאורה, צודק: סופר אינו מחויב להגהות את הטקסט שלו.
אם זה לא אכפת לו - זאת זכותו המלאה.

כעת נחזור לשאלת הפתיחה:
האם סופרים כאן בפורום רוצים שיעירו להם על שגיאות?
אז כן, לרובנו כאן אכפת, בצורה כזאת או אחרת. אף אחד מאיתנו לא יוציא טקסט רדוד וטפשי וחסר עריכה מינימלית. כל הכותבים בפורום הזה מקצועיים מספיק כדי לבצע הגהה בסיסית.
אבל רמת האכפתיות - היא זאת השונה בין כותב לכותב.
יש את אלו שכל אות תיסרק בשבע סריקות,
ויש את אלו שמספיקה להם הגהה בסיסית ולהעלאה.
אין טוב ואין רע. כל אדם לפי רמת האכפתיות שלו.

כמסקנה סופית:
העירו לכותבים שאכפת,
אל תעירו לכותבים שלא אכפת.

ולסיום,
מכיוון שפותח האשכול הוא מאלו שאכפת להם... ;)
כל טעויותיו על מנת שיתקן אותם
אותן
אין כזו מילה (לא בהקשר הזה)
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
רגע רגע תשאירו משהו:


וביחודיותו

ובייחודיותו


קימעא



פוגשינו


רבים הם, היוצרים

הפסיק מיותר


או אשכולם או אשכולותיהם
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
פגשנו

רק בשביל הכיף...;)

לגופו של נידון - אני בעד.
כמובן אם תתכן פגיעה כדאי לוותר.
בדרך כלל אצל הותיקים יותר ישנה שפה של הבנה ולא מצויה פגיעות.
ולסיום,
מכיוון שפותח האשכול הוא מאלו שאכפת להם... ;)

אותן

אין כזו מילה (לא בהקשר הזה)
רגע רגע תשאירו לי משהו:


ובייחודיותו



קימעא




הפסיק מיותר



או אשכולם או אשכולותיהם
WOW.....

;););););)
:rolleyes::rolleyes::rolleyes::rolleyes::rolleyes:
:D:D:D:D:D

ולגופו של ענין:
אם אפילו בפוסט שמדבר על זה יש כ״כ הרבה שגיאות,
כנראה שהמסקנה שהכותב צריך לקרוא שוב חצי שעה אחרי שכתב לפני שהוא מפרסם.
אלא אם כן, כמו ש @מ. י. פרצמן ציינה,
פשוט לא איכפת אכפת? לו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
נראה לי הקפנו הכל,
אז אני עוברת להודעה השנייה, גם אחת שאכפת לה:
חושבתני (חושבני - זכר, חושבתני - נקבה)
רבב- שגיאות
רווח לפני ואחרי קו מפריד.

ואני רוצה להגיד עוד משהו, ברשותכם:
זה טבעי ובסדר גמור כשלסופר יש שגיאות.
לכולנו יש שגיאות. זה בסדר, כולנו בני אדם, לכולנו מותר לטעות וכולם טועים כל הזמן.
לא צריך להסמיק או לגדף את הרגע שבו העלינו את ההודעה בעלת השגיאה המבישה.
זה לא בושות לפספס משהו.
זה כן קצת בושות כשלא יודעים משהו בסיסי, אבל לא נורא. זה גם טבעי. מדלגים על הבושות ולומדים להבא.

עוד נקודה קטנה:
לא צריך להתנצל ולהסמיק כשמישהו מתקן אותנו.
תחייכו בנימוס, תגידו תודה, תקנו והלאה.

ומניסיון כעורכת אגיד:
גם לכותבים הטובים ביותר יש שגיאות, ואפילו הרבה.
זה אנושי. זה טבעי.
אנחנו בחברה טובה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
ובייחודיותו
על פי האקדמיה יש מקום לשתי הצורות

טעות בידך

כך כתבתי בתחילה והעירו לי כי טעות בידי. טרם התעמקתי בעניין.

הפסיק מיותר
מדוע? וכי אין הוא בא להפסיק ולתת הסבר קצר מי הם ההם?

ולענייננו,
א. אני אישית שמח לקבל ביקורת אף על שגיאות מעין אלו שקיבלתי לעיל. תודות למבקרים.
ב. כוונתי הייתה בעיקר לשגיאות מהותיות יותר. וכן טעויות אשר חוזרות על עצמן שוב ושוב.

יאללה, תתחילו לחפש כאן טעויות, פרס למוצא את מספר הטעויות הגדול ביותר.
טענות כזב יביאו לפסילתו של השחקן עד לתום הסבב..
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
לגופה של שאלה - הנה השנקל שלי:

שגיאות הקלדה - לא להעיר. הכותב עצמו שם לב בקריאה מאוחרת ומן הסתם היה מוחק לולא שעברו ג' שעות.

כתיב מלא וחסר - לא להעיר, אם לא מדובר בטעות גדולה וגורפת לפי כל החוקים. מאז שהכללים השתנו ב-2017 הדברים משתנים בין עורך לשוני למשנהו. כאן באתר אפשר להסתדר איך שנוח לכותב ובדפוס יכריע העורך הלשוני או המגיה.

טעויות פיסוק - לא להעיר. אם יש רבות ובולטות לציין באופן כללי שיש בעיות מבחינת הפיסוק, כדי לעורר את הכותב לבחון את העניין. כאן ראוי לצטט מאתר האקדמיה עצמה: "הואיל וכמה מן הדברים תלויים בטעמו, במזגו ובסגנונו של אדם, מסור
השימוש בסימני הפיסוק במידת מה לרצונו של הכותב".

את השאר כדאי לתקן, בטח, למה לא.

אממה? כשההודעה הזו ראשונה באשכול, ואין בה עוד תוכן חוץ מאותם תיקונים, זה לא הכי נעים בעין. יואיל הפדנט המסור לשים לב גם לתוכן, כשם שהיה שמח שאחרים יתייחסו לתוכן שלו.
מה גם שכאשר המעיר עצמו לא מאוד מוסמך ומנוסה, יתמלאו כל האשכולות בוויכוחים נוקדניים מתישים. למטרה זו קיים פורום עריכה לשונית ודקדוק המקצועי, ממש כאן סמוך ונראה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
וידוי אישי,
גם בעת שטורח אני לתקן שגיאות מקלדת וחיפזון, אני עושה זאת בתוך הזמן הניתן לעריכה ומשתדל למחוק את הודעתי המבישה בטרם יוסמק הכותב הנבוך, וזאת מייד לאחר ששם אני לבי לכך שהדברים הובנו והתיקונים יושמו.
העליתי את הדיון הנ"ל לאור ריבוי מקרים שחשתי כי הקורא מתכעס על תיקוני ולא שת ליבו לתקן ולהנעים את הקריאה לצופים בזמן שהנר עוד דולק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
אדרבה, אני בעד. אצלי תתקן חופשי.

על הדרך, אני קופץ על האשכול לשאול שאלה שמטרידה אותי. והיא באה לידי ביטוי גם בפוסטים שלך.
כשאני כותב פוסט, לא סיפור ולא מאמר, אלא סתם תגובה או הערה, כאן בפורום,
האם מוטל עלי להביע את מילותיי בהתנסחות ספרותית גבוהה, לבאר את כוונתי ועומק דבריי בטוב טעם והשכל, או יאלה עזוב אותי משטויות, דבר איתי בשפה שלי.
כי למשל, בפוסטים שלך אתה מרבה להתנסח בצורה מאוד ספרותית. לפעמים אני בודק לראות שאני על פרוג ולא בטעות פתוח על איזה ספר תלמודי עמוק.
הנה דוגמאות:
גם בעת שטורח אני
למה לא: גם כשאני טורח.
לאחר ששם אני לבי
כנ"ל. לאחר שאני שם לב.

היו עוד הרבה דוגמאות במהלך הקריאה, לא דווקא באשכול זה, ולא דווקא אצלך, שאני שם לב לזה.
אני אישית הייתי מעדיף לקרוא פוסטים שמדברים אלי בשפה של דיבור.
כי בשונה ממאמרים וסיפורים שאני ניגש לקרוא אותם בתור חומר ספרותי, הרי שפוסטים רגילים ופשוטים משמשים יותר בדיבור, פחות ככתיבה.
אני טועה?
אם כן, תקנו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
בעבר דובר בפורום הרבה על נושא ההיצמדות לכללים (כאן לדוגמה, האשכול הזכור לטוב). בסופו של דבר המסקנה הייתה שאין מסקנה.
גם כאן הובאו דעות שונות.
אחד הניקים המוכרים והוותיקים (סלחו לי שאני לא זוכרת אם זה היה @ראש לשועלים או @Natan Galant ), ציין בעבר במפורש: זה לא מעניין אותי.
(ניסיתי לחפש את האשכול ולא מצאתי. סליחה.)
הגם שבתחילה רגזתי, אחרי מחשבה הבנתי שייתכן מאוד שהוא צודק.
לא בטוח שזה אמור לעניין אותו.
מי קבע שסופר צריך לכתוב בלי שגיאות?
בלת"ק.
א. מוחה על ההשוואה. כשנתן התלבט אם לפרוש מהניהול, אני קראתי כאן בקול 'שלום כתה א''.
ב. זה כאן. ולא בדיוק כפי שצוטט.
וזה
הגם שבתחילה רגזתי
כאן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
אני טועה?
אם כן, תקנו.
נראה לי עניין של טעם וסגנון. אישית, איני רואה בכתיבה מעין זו טעם לפגם. לכשעצמי, אדרבה, מבכר אני קריאת טקסטים המנוסחים בטוב טעם וניחוח אף בעת קריאת טקסטים בעלמא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
אחד הניקים המוכרים והוותיקים ציין בעבר במפורש: זה לא מעניין אותי.
טוב, עכשיו אני קורא, ואם אכן הכוונה לדבריי, בבחינת 'על ראש לשועלים בוער הכובע' אבקש למחות בנימוס:
להד"ם.
שגיאות כתיב בטקסט שאני קורא, הן דבר איום ונורא. הן עבורי כמו אשפתון מסריח בחדר המדרגות; כמו חתונת-קורונה תחת החלון בשעה שהילדים רוצים לִישׁוֹן וההורים חפצים לְיָישֵּׁן; כמו פנסיונר לפניך בכביש בפלג המנחה של ערב שבת; כמו טשולנט מקולקל; כמו פרפר מת על נברשת קריסטלים מוזהבת; כמו גרעיני חמניות בחופן פיסטוקים צרופים; כמו גליון 'אז נדברו' בספריה ליוצאי ברלין; כמו קולה זירו עם סוכר; כמו עיגול קטשופ על חולצה לפני אירוע; כמו לימון בחנות אתרוגים; כמו מצות חמץ.
ומה שכן נאמר, נאמר כאמור רק על הנישה האנושה והבלתי אנושית של הַמִּסְפּוּר בַּסַפְרוּת, עיין שם.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה