מידע שימושי תרומת כליה - זה נהנה וזה לא חסר

  • הוסף לסימניות
  • #21
נכתב ע"י ELFISH;2393860:
אז המחקרים אומרים שה' ברא לנו איבר מיותר?
2 כליות יחד עובדות 400% תפוקה. כליה אחת עושה את העבודה ב 200%. אם לא היה כך אז היינו רואים את תוצאות הקושי של כליה בודדת לתפקד בבדיקות דם כמו למשל בקיראטנין, חלבון בשתן, אוראה, אשלגן, זרחן ועוד.

נכתב ע"י wald;2393885:
חמודה, הלכת רחוק
בשורה המודגשת בכלל..........
דווקא המפשט המודגש הוא ממש לא ללכת רחוק.
ממש לא. הוא אמיתי ונכון. לגמרי.
מהיכרות קרובה מאוד עם מושתל כליה.

נכתב ע"י ELFISH;2393948:
זה שהרפואה ירום הודה וה"מחקרים" עדיין לא גילו את כל החכמה שבבריאה לא אומר שה' ברא איבר לחינם. עוד שנה, עוד שנתיים יגלו גם את זה. זה כמעט כפירה לחשוב שזה "נועד" לתרומה.

וברמה הפרקטית- יש הגבלות על תורמי כליה ולא בכדי. אסור להם לעסוק בספורט אתגרי, יש בעיה עם הריון ולכן לא לוקחים מנשים שמתכננות הריון. העומס על כליה אחת הוא רב יותר ולכן יש סיכון (קטן אך קיים ) לקריסה של הכליה בעתיד. את התשובה אני מכירה. אם הכליה תקרוס התורם יהיה בראש רשימת הממתינים... אז לא. להיות מושתל איבר זה סיוט.

אז אם מישהו במשפחה צריך, עושים את זה. כמו שאמשכן את הדירה שלי בשביל ניתוח מציל חיים לאחד מאהובי ולא אעשה את זה עבור זרים.
אין הגבלות על תורמי כליה.
מכירה מקרוב, אחד מבני המשפחה שתרם כליה כבר לפני הרבה שנים כשהרפואה עוד לא היתה כל כך מפותחת וכבר אז לא היו הגבלות. מותר לה הכל! ספורט היא עושה כל יום, גם אתגרי, עבודות מטורפות. סוס עבודה. בריאה כשור. ב"ה. הכליה שלה עושה עבודה יופי יופי. הגברת בריאה במליון אחוז. הלוואי על כל עמ"י. לאורך ימים.

נכתב ע"י תא;2393965:
אני זוכרת שפעם כיברנו על זה בשיעור ביולוגיה.
קודם כל, לא לכל אחד 2 הכליות עובדות. ואי אפשר תמיד לדעת אם 2 הכליות שלך עובדות כי כליה אחת יכולה לעשות את העבודה של שניהם. אז יש פעמים שאחרי כל הבדיקות שעושים- עדיין לא קל לדעת האם הכליה מתפקדת כראוי. ודבר שני- יש סיכוי (אומנם די קטן, אבל בכל זאת יש) שהאדם הזה בסוף יצטרך כליה בעצמו. לאף אחד לא מבטיחים שהכליה שלו תתפקד לעולם. ויש סיפורים על אנשים שתרמו כליה ושנים אח''כ היו צריכים כליה בעצמם. (מי שתורם כליה ואח''כ צריך לקבל- הוא הראשון בתור אצל כל הארגונים לקבלת כליה).
אז אל תדונו את מי שלא תורם.
אבל לדעתי זה עדיין מצווה ענקית ואני מאד מעריכה את התורמים.
הייתי מאוד שמחה לשוחח עם מי שהיה שם בשיעור ביולוגיה כי הנתונים ממש לא נכונים.
כאשר יש כשל בתפקוד כלייתי [ואין דבר כזה שרק כליה אחת חולה, מחלות כליה באות בזוג- זו מערכת אחת] יראו את זה בבדיקות דם. אם זה בשלבים התחלתיים ולא רואים0 עדיין בבדיקות דם אז יראו את זה באולטראסאונד כליות/מיפוי כליות שעושים בכל מקר לפני תרומת כליה.
מי שתורם עובר בדיקות מקיפות שלא מותירות ספק לגבי בריאות הכליות שלו. אין ענין להשתיל כליה חולה באדם עם כליה חולה.

נכתב ע"י OR_Design;2393996:
עניין אותי האשכול :)

יש נקודה אחת שאני חייבת לתקן אותך,
כתבת שזה יותר פשוט מלידה -
אז אני חושבת שאת טועה.
עברתי ניתוח של אפנדיציט , שזה יחסית ניתוח מאד פשוט, ונראה לי שזה חתך פי כמה קטן יותר מכליות ואני רוצה לומר לך שסבלתי הרבה יותר מאשר ללדת. (לאו דווקא הלידה עצמה אלא בעיקר ההחלמה שאחרי) ולא ילדתי רק פעם אחת , והיו לי כל מיני סוגי לידות גם בלי אפידורל,
ההחלמה מהניתוח היה כאבי תופת!! קשה מאד מאד!!!
ולא , אני מוכנה ללדת ולא לעבור דבר כזה עוד פעם ... אי אפשר לדבר אם לא מנסים.
איך את יכולה לומר שניתוח של הוצאת כליה הוא כ"כ פשוט?
שוקולד וספרים ... נו נו.
החלמה מאנפנדציט קשה יותר כי מיקומה מורכב יותר מבחינת החתך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
אנשים שמבקשים לתרום מתעלמים מדברים אלו כי הם נחשפו לרשימות האין סופיות של הממתינים או תרמו בעצמם והם "באורות"
זה ממש לא פשוט
כי הם אנשים שהכניעו את האגו והנוחות שלהם לטובת הזולת.
אנשים גדולים וקדושים!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
נחמד לקרוא כתבה שבה מכירים את שתי המדוברים.
במקרה הנ"ל זו הצלת חיים לא רק שנתרם עצמו אלא של משפחה שלימה שהיתה על סף קריסה בגלל הדיאליזה של האבא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
נכתב ע"י יעל;2394056:
כי הם אנשים שהכניעו את האגו והנוחות שלהם לטובת הזולת.
אנשים גדולים וקדושים!!!

אין ספק
אבל דרישת פותחת האשכול היא מבחינתי הזויה!
יותר גרוע מלתמוה על אנשים למה לא תורמים כסף שיש להם

ויש לי עוד מה להוסיף לאלו שבצד המושתלים שאומרים איך כדאי לשני להרגיש מבחינת מצב רוח ושיקום כי שמעתי פעם בפורום זמירות על כך
יש אנשים שבטוחים שמושתל יכול מהיום לרוץ הלאה ולעשות מה בא לו
וכל החולשה שלו היא רק דיכאון...
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
נכתב ע"י DigiTali;2393870:
מיותר????? חס ושלום....
הוא ברא לנו איבר על מנת שנוכל לתרום אותו...זה ברור כשמש
וכן - המחקרים והרפואה (2017)לא מצאו אף סיבה הגיונית מדוע יש לנו 2 כליות

ברא כדי לתרום??? הזוי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
אני לא אתרום כליה לעולם. זו מציאות והיא לא תשתנה.

אני יכולה להבין שאנשים לא אוהבים שבאים אליהם בתלונות על כך שהם לא רוצים לתרום [לא נכנסת לסאגה של האם זה נכון או לא] אבל אני לא יכולה להבין למה אנשים שלא רוצים לתרום מגיבים באופן שעלול להוציא את הרוח ממפרשיו של מי שכן רוצה לתרום....
שב ואל תעשה - עדיף...
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
נכתב ע"י hbecker;2394050:
2 כליות יחד עובדות 200% תפוקה. כליה אחת עושה את העבודה ב 100%. אם לא היה כך אז היינו רואים את תוצאות הקושי של כליה בודדת לתפקד בבדיקות דם כמו למשל בקיראטנין, חלבון בשתן, אוראה, אשלגן, זרחן ועוד.

אם אני לא טועה, ביחס לצורך של הגוף לחיים תקינים ונורמליים - 2 הכליות יחד עובדות 400%...
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
נכתב ע"י אברהם;2394083:
אם אני לא טועה, ביחס לצורך של הגוף לחיים תקינים ונורמליים - 2 הכליות יחד עובדות 400%...

צודק.
אפילו לא שמתי לב שכתבתי 200%.
אני אשנה.

וזה אומר שגם כליה אחת עובדת יפי שתיים מהצורך בכדי לנהל חיים תקינים ולהיות בריאים ב 100%.
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
אי אפשר להכריח בן אדם לתרום כליה
אך מותר וראוי להביא למודעות של אנשים את החסד הגדול -
מול הסיכון הקטן של תורם הכליה.

מדברת מתוך הכרות קרובה למושתל כליה
שעל זה נאמר "מציל עולם מלא"..
כי את ההשוואה של מושתל כליה מול חולה כליה א"א לתאר בכלל
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
אם כליה אחת אפשר להסתדר, לא בטוח.
לי יש דודה עם כליה אחת ולכן אין לה תחושת צמא, היא יכולה להתייבש בקלות, וא"כ היא צריכה להכריח את עצמה לשתות. והיא כן לוקחת תרופות באופן קבוע.
אני מכירה כמה תורמי כליה, ההתאוששות לא הייתה קלה כ"כ והם נשארו עד היום בטראומה.
מה גם, שכל ניתוח זה סיכון, ההרדמה עצמה זה גם סיכון.
מה שבטוח שלא לכל אחד מתאים לתרום.
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
נכתב ע"י חולי;2394094:
אם כליה אחת אפשר להסתדר, לא בטוח.
לי יש דודה עם כליה אחת ולכן אין לה תחושת צמא, היא יכולה להתייבש בקלות, וא"כ היא צריכה להכריח את עצמה לשתות. והיא כן לוקחת תרופות באופן קבוע.
אני מכירה כמה תורמי כליה, ההתאוששות לא הייתה כ"כ והם נשארו עד היום בטראומה.
מה גם, שכל ניתוח זה סיכון, ההרדמה עצמה זה גם סיכון.
מה שבטוח שלא לכל אחד מתאים לתרום.

שאלה היא למה יש לה כליה אחת.....
אם היא נולדה עם כליה אחת זה משהו אחר.
מה גם שאני מכירה מישהו עם כליה אחת מלידה והוא מרגיש תחושת צמא ולא מתייבש כך שככל הנראה יש כאן עוד משהו גם אם הוא לא ידוע.

וברור שבהרדמה יש סיכון, אבל יש מי שמוכן להסתכן בסיכון הגדול הזה בשביל להציל חיים של מישהו אחר.

עזבו לתרום לחולה זר, אני מכירה כאלו שלא מוכנים לתרום לקרוב משפחה שלהם גם לא אח/אחות/הורה או ילד...בעיני זה אבסורד שאין כדוגמתו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
אני גם חושבת לתרום יום חד כליה, שיגדלו הילדים בעז"ה מתוך בריאות.
אבל מכאן ועד לבוא בתביעה לאנשים שהם חייבים לעשות זאת? הדרך רחוקה!!!
ולגבי לידות- ה' ברא את העולם עם רצון חזק מאוד לאנשים (וגם לבע"ח, להבדיל) להביא ילדים לעולם ולדאוג להם עד לבגרות- כי אחרת לא היה המשך לעולם!!! ולכן אף אשה נורמלית לא תוותר על זה.
מה שאין כן לתרום לאדם זר (להבדיל מקרוב משפחה)- פה בנ"א צריך להתעלות מעל הטבע האנוכי ולעשות זאת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
נכתב ע"י hbecker;2394101:
שאלה היא למה יש לה כליה אחת.....
אם היא נולדה עם כליה אחת זה משהו אחר.
מה גם שאני מכירה מישהו עם כליה אחת מלידה והוא מרגיש תחושת צמא ולא מתייבש כך שככל הנראה יש כאן עוד משהו גם אם הוא לא ידוע.

וברור שבהרדמה יש סיכון, אבל יש מי שמוכן להסתכן בסיכון הגדול הזה בשביל להציל חיים של מישהו אחר.

עזבו לתרום לחולה זר, אני מכירה כאלו שלא מוכנים לתרום לקרוב משפחה שלהם גם לא אח/אחות/הורה או ילד...בעיני זה אבסורד שאין כדוגמתו.

כן היא נולדה עם כליה אחת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
נכתב ע"י חולי;2394105:
כן היא נולדה עם כליה אחת.

יפה.
אז תדעי שבד"כ מי שנולד עם כליה אחת נולד עם כליה גדולה במיוחד.
אין לאי תחושת הצמא קשר לכליה. אני מכירה הרבה כאלו שנולדו עם כליה אחת ולא סובלים מאי תחושת צמא.
בשום מחת כליה או קושי של כליה אין בעיה של אי תחושת צמא, אולי להיפך...
כך שיתכן שיש לה קושי לחוש צמא אבל זה לא קשור לכליה.
מה שנקרא צירוף מקרים.

זה כמו שתגידי שמי שנולד עם עין אחת בלבד שרואה לא ירגיש תחושת צמא. לכליות אין השפעה על תחושת הצמא. הן מסננות את הנוזלים אבל לא משפיעות על תחושת הצמא בכלל. אין קשר. תחושת הצמא כמו תחושת הרעב הן מערכת אחרת לחלוטין.
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
הבקר
גם לא כל אחד מסכים לחתום ערבות לבן משפחה
אנשים פוחדים לתרום
גם אם הם יודעים שהם יצילו בזה את חיי מישהו מהמשפחה שלהם
וזה לגיטימי לגמרי
אני מקווה לא לעמוד בכזה ניסיון אבל אני די בטוחה שאני אתרום אם אצטרך
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
נכתב ע"י לאה ורחל;2394118:
הבקר
גם לא כל אחד מסכים לחתום ערבות לבן משפחה
אנשים פוחדים לתרום
גם אם הם יודעים שהם יצילו בזה את חיי מישהו מהמשפחה שלהם
וזה לגיטימי לגמרי

לי לא נשמע כל כך לגיטימי שאמא לא תרצה להציל את חיי הבת שלה, למשל.
יהודים הקריבו את חייהם למען ילדיהם בכל הדורות, נאבקו בכח מול הנאצים גם ברגעי אימה בשביל להציל את ילדיהם ועמדו מול כיתות יורים בשביל זה.
אז לא, אני לא יכולה לראות ילד קטן בן 9-10-11 נמק בדיאליזה [נמק, כן ממש...] ואמא שלו או אבא שלו שמתאימים לו לא מוכנים לתרום לו כליה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
נכתב ע"י hbecker;2394128:
לי לא נשמע כל כך לגיטימי שאמא לא תרצה להציל את חיי הבת שלה, למשל.
יהודים הקריבו את חייהם למען ילדיהם בכל הדורות, נאבקו בכח מול הנאצים גם ברגעי אימה בשביל להציל את ילדיהם ועמדו מול כיתות יורים בשביל זה.
אז לא, אני לא יכולה לראות ילד קטן בן 9-10-11 נמק בדיאליזה [נמק, כן ממש...] ואמא שלו או אבא שלו שמתאימים לו לא מוכנים לתרום לו כליה.

מאמינה שהם מייצגים מיעוט שבמיעוט.
ככל שהאדם קרוב יותר לאדם הסובל הוא ירצה לתרום יותר גם מטעמי רחמים. קשה לראות אדם קרוב סובל.
ה"דרישה" שכביכול הועלתה היא לאנשים זרים שאינם מכירים, שאדם יכופף את הפחד והרגשות הנלווים שלו ע"מ לתרום לזר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
נכתב ע"י hbecker;2394128:
לי לא נשמע כל כך לגיטימי שאמא לא תרצה להציל את חיי הבת שלה, למשל.
יהודים הקריבו את חייהם למען ילדיהם בכל הדורות, נאבקו בכח מול הנאצים גם ברגעי אימה בשביל להציל את ילדיהם ועמדו מול כיתות יורים בשביל זה.
אז לא, אני לא יכולה לראות ילד קטן בן 9-10-11 נמק בדיאליזה [נמק, כן ממש...] ואמא שלו או אבא שלו שמתאימים לו לא מוכנים לתרום לו כליה.

אני מניחה שאלו סיפורים חריגים מאד מאד, וברור לי שההמנעות נובעת מחרדה.
וחרדה זה רגש מטורף ולא הגיוני שאין צורה להכניע אותו אלא בטיפול ארוך ומתיש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
נכתב ע"י שישיה;2394134:
מאמינה שהם מייצגים מיעוט שבמיעוט.
ככל שהאדם קרוב יותר לאדם הסובל הוא ירצה לתרום יותר גם מטעמי רחמים. קשה לראות אדם קרוב סובל.
ה"דרישה" שכביכול הועלתה היא לאנשים זרים שאינם מכירים, שאדם יכופף את הפחד והרגשות הנלווים שלו ע"מ לתרום לזר.

נכון שהדרשיה היתה לזרים. בל אני מכירה די הרבה מקרים שבמשפחה לא רצו לתרום כי X כי Y כי Z [ימבה של תירוצים]
נכתב ע"י לבן;2394148:
אני מניחה שאלו סיפורים חריגים מאד מאד, וברור לי שההמנעות נובעת מחרדה.
וחרדה זה רגש מטורף ולא הגיוני שאין צורה להכניע אותו אלא בטיפול ארוך ומתיש.
לא כל כך חריג. תתפלאי.
ביקור במחלקות דיאליזה יאשש לך את הקביעה הזו.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

ושוב אני כאן, בתוך הסחרור הזה
הלוח הקהילתי – העדות החיה לדופק של כולנו – הופך לרשימת קניות אחת ענקית.
עייני רצות בין המודעות, והלב נחמץ.
אני קולט שמה שבאמת רלוונטי אליי אלו המודעות הקטנות יותר: המכירה של הבשר במחיר המוזל, החלוקה של הפירות, הסבסוד ההוא לביגוד.
ואז מגיע השיא, וזה הרגע שבו אני מרגיש את התסכול הכי חזק: למרות שאני בעצמי בקושי סוגר את החודש,
יש מודעה המבקשת ממני לתרום
אני אומר לעצמי: "רגע, מה הם רוצים ממני? אני עובד קשה, מביא משכורת, משלם חשבונות בזמן (חוץ מהארנונה... עוד לא פרסמו שיעורי הנחה..) אני לא יכול לבקש עזרה. באומרי לעצמי שתמיד יש מישהו שצריך יותר ממני, אך כשההוצאות קופצות פי שלושה, אני מוצא את עצמי חושב – אולי אני בעצמי צריך חלוקה? ובכל זאת---
---יש מודעה המבקשת ממני לתרום---
אבל, העובדה שמבקשים ממני היא התעודה הכי טובה שלי. זה אומר שבעיני העולם אני אדם חזק, יציב, כזה שיכול לתת. נכון, זה לא תמיד מרגיש ככה בחשבון הבנק, אבל המעמד הזה – להיות בצד שנותן ולא בצד שמקבל – הוא נכס ששווה יותר מהסכום שתרמתי.
אני לא "מסכן", אני שותף.
המודעות האלו הן לא נגדי, הן חלק מהמנגנון שלנו. אם יש לי אפשרות לתת משהו סמלי – אתן בשביל ההרגשה הטובה שלי. ואם אין לי? אמשיך הלאה בלי ייסורי מצפון. המשימה הכי חשובה שלי היא לשמח את משפחתי.
אני מזכיר לעצמי שהסחרור הזה הוא זמני.
המודעות יירדו, הבקשות יתחלפו, ואני אשאר עם המשפחה שלי והשלווה שלי, אסתכל על הבית שבניתי במו ידיי ובעבודה קשה.
-- ה"ביזנס" הכי הכי בשבילי!!!-
מנכ"לים וקומבינטורים יכולים למדוד הצלחה במספרים בבנק, אבל אני מודד אותה בערכים אחרים: כמה זמן איכות יש לי? כמה אני רגוע?
זה שאני לא "כריש" עכשיו, לא אומר שזה לא יקרה בעתיד. אבל לנסות להיות שם כשזה לא מתאים לי רגשית או כלכלית? זה מתכון לאסון. אני אהיה מבסוט מהמקום שלי עכשיו, בונה בסיס חזק ללא סיכונים הגומרים אותי. ובכל זאת, אני מסתכל למעלה כדי ללמוד, רק לא בשביל לקנאות.
"יופי לו, כל הכבוד", אני אגיד על מי שהצליח, ולא אתן לזה להוריד אותי.
אני בוחר להתמקד בחיים שלי, בצלחת שלי, ובשמחות הקטנות של היום-יום.

בשיתוף גימיני, ולא חש צורך להתנצל על כך!
אפשר לדבר רגע על פטור מתור? אחרי שבועיים של בין הזמנים וחוויות שליליות מאד מצד השימוש ש"פטור מתור", אשמח לשמוע את התרשמות ההמונים.

ההערות הבאות מתייחסים אך ורק למה שקורה במתקני שעשועים, ולא במקומות כמו בנק או בית מרקחת.

אז דבר ראשון צריך לאמר שברור שיש ילדים שצריכים פטור מתור בעליה למתקנים. יש ילדים שהנכות בולטת ויש גם כאילו שזה לא בולט.
אבל הפטור נועד למי שבאמת קשה לו לעמוד בתור. הוא לא מבין את המושג 'לעמוד בתור', וכשמכריחים אותו לעמוד בתור הוא מתנהג בצורה שמראה לכולם שזה מעבר ליכולות שלו. מי שיש לו אלרגיה לחלב לא אמור להתקשות בעמידה בתור, ואין שום סיבה לתת לו פטור. ובודאי שלא לכל האחים האהובים שלו.
ולכן ההערה כאן באה על ילדים אחרים שנראים שהם מנצלים את כל התור.

דוגמאות -

מחכים בתוא למתקן ואחרי מלא זמן, התור שלנו. מגיעה ילדה בת 10 וצועקת "יש לנו פטור מתור". למה? כי לאח שלה יש אלרגיה. אז האח ועוד שני אחים יכולים לעקוף את כל התור. ואז הם ירדו ורצו מיד לעלות שוב.

אחרי המתנה יחסית ארוכה בדוכן האוכל באיקאה, מדיעה אישה "יש לנו פטור מתור". אז בבקשה - אני צריכה להזמין 9 מנות פלאפל וכו'. 10 דקות לקח לה להזמין...

שוב במתקן, המתנה ממש ממש ארוכה, בערך 45 דקות. מגיעים 3 ילדים גדולים, נגיד 13-17. פטור מתור ו... עולים. אחד יש לו פטור והשניים האחרים? מלווים!

עמדתי ליד אישה שהילדים שלה חיכו הרבה זמן והיא התווכחה עם אישה שכל הילידים שלה היו עם פטור מתור. האישה עם הפטור אמרה לה - 'אנחנו פה כל שבוע וככה אנחנו עושים. את צריכה ללמוד להכיל את האחר...'

מה שמפריע לציבור הרחב זה שהם מרגישים מ-נ-ו-צ-ל-י-ם. אנשים כועסים מאד על האנשים שבאמת לא צריכים לעקוף את התור ובעצם רק גוזלים מהאחר.

היום היינו בלונה פארק דרך העירייה. הסתובבה שמועה שחילקו שם פטור מתור לילדים של אחמי"ם. אחיין, גיס של וכד'.

העניין הוא, שככל שעובר הזמן התופעה הזו מתרחבת יותר ויותר. ולדעתי זה פוגע קודם כל בציבור וברגישות שלו לכל הנושא הזה - ולא, זה לא מלמד אף אחד 'להכיל את השני' - אבל זה גם פוגע בכל הילדים שמקבלים פטור.

למה?
כי מי שבאמת אינו זקוק לפטור שכזה, מתחנך וקולט שהוא 'אני ואפסי עוד', ושהוא יכול לעשות 'מה שבא לו' ולעקוף את כולם. ככה אנחנו רוצים לחנך את ילדינו?
ומי שבאמת לא מסוגל לעמוד בתור, גם יפגע. למה? כי בסופו של דבר יעשו מה שעשו עם תווי החניה. יבטלו אותם. יפסיקו להנפיק אותם. כי יש יותר מידי זיופים ורמאויות, ובסוף מי יסבול מכל זה - מי שבאמת (באמת) צריך את זה.

מה אומרים? מוצדק בעיניכם?
שלום לכולם,
לאחרונה יוצא לי לשמוע המון על המושג "תודעת שפע".
זה נשמע מושג מאוד מבטיח, אבל ככל שאני מנסה להבין אותו לעומק עולות לי שאלות שמעסיקות אותי מאוד, ואשמח לשמוע את דעתכם ומניסיונכם.

אני מנסה להבין את הקשר בין זה לבין האמונה והחינוך שקיבלנו.
רובנו גדלנו על מסרים של "השלמה עם המציאות" – הגישה שאומרת שמה שמגיע לנו - נקבל, ואם לא קיבלנו , כנראה שזה לא הזמן או שזה לא בשבילנו.
למרות שיש בזה המון אמת ואמונה, אני תוהה האם לפעמים המסרים הללו הופכים אצלנו ל"אמונות מגבילות"?
הרי אם אני אומרת לעצמי "זה מה שיש ועם זה נסתדר", האם אני לא חוסמת בטעות את היכולת שלי לבקש ולצפות ליותר מהקב"ה?
אם הכל ממנו והוא כל יכול, למה כל כך קשה לנו לשחרר את התפיסה המצמצמת הזו ולפתוח את הלב לשפע גדול יותר?
האם ההשלמה שלנו היא באמת אמונה וענווה, או שהוא סוג של חוסר אמונה ביכולת האינסופית של ה'?

וכמובן, השאלה המתבקשת-- אם זו אכן דרך התורה, מדוע רובינו חונכנו אחרת?? חוסר מודעות? איך יתכן?

אני מאוד רוצה לעשות שינוי בתחום הזה, אבל אני מתלבטת:
האם מספיק לקרוא ספרים ולשמוע הרצאות כדי שהתפיסה הזו תשתנה, או שזה מחייב תהליך אישי צמוד?

כאן אני צריכה את עזרתכם:
מי שכבר נמצא בדרך הזו או עבר שינוי בתודעה –
* האם זה באמת עובד?
* מה באמת עזר לכם ליישם את הגישה הזו בחיי היומיום?
* איך הופכים את הידע היבש על "שפע" להרגשה פנימית חיה?
* אם זה לא רק קריאה, מה היו הכלים המעשיים שעזרו לכם לשנות את המחשבה ביום-יום?

*** אשמח מאוד להמלצות על ספרים (בפרט ברוח יהודית), / שיתוף קבצים מעניינים שאפשר ללמוד מהם,
או כל פיסת מידע שתוכל לעזור לי להבין איך מתקדמים.

תודה רבה לכל המשיבים!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה