מידע שימושי תרומת כליה - זה נהנה וזה לא חסר

נכתב ע"י לאה ורחל;2405091:
מי שתורם כליה
יש לו הוצאות על כל הבדיקות וכד'?
ונניח שהוא מקבל ימי מחלה מהמעסיק שלו
אבל המשכורת שלו בנויה גם על כמה הוא מוכר וכו'
מישהו מפצה אותו על כך?
אני באמת רוצה לדעת
כי נניח שבנ"א רוצה לתרום
אבל אין לו אפשרות כלכלית להפסיד כסף עבור זה
מתנת חיים מסייעים לו?
המדינה משלמת פיצוי כספי. יש חוק כזה שיצא בימי הרב רביץ שהיה מושתל כליה בעצמו.
לא מכירה את הפרטים.
 
נכתב ע"י לאה ורחל;2405091:
מי שתורם כליה
יש לו הוצאות על כל הבדיקות וכד'?
ונניח שהוא מקבל ימי מחלה מהמעסיק שלו
אבל המשכורת שלו בנויה גם על כמה הוא מוכר וכו'
מישהו מפצה אותו על כך?
אני באמת רוצה לדעת
כי נניח שבנ"א רוצה לתרום
אבל אין לו אפשרות כלכלית להפסיד כסף עבור זה
מתנת חיים מסייעים לו?
מתנת חיים זה לא גוף כלכלי שיסייע לו, אבל יש החזר הוצאות ממשרד הבריאות.
 
רוצה לספר על קרוב משפחתי, אבא לילדים.
התחיל עם סכרת בגיל צעיר והידרדר לפגיעה בכליות.
הוא היה החזק במשפחה.
והדיאליזות פשוט חיסלו אותו.
הוא קמל מיום ליום!!!
ככה במשך 5 שנים נוראיות, המשפחה קרסה!!

במשפחה לא היה מי שיתרום והמודעות לא היתה כמו היום. (לפני 10 שנים)
אשתו ניסתה לתרום, אבל הניתוח נדחה פעמיים
ואז הוא הסתבך וכבר היה מאוחר
והוא נפטר.

אני יכולה לספר המון על הסבל שעברו שם אז.
מאדם חזק, מעודד, ת"ח עצום, הפך לשבר כלי
עד הסוף הכ"כ טראגי.


טוב שהנושא עלה
חושבת שזה נותן הצצה לעולם קסום של נתינה ענקית שלא מובנית מאליה!
יש"כ לכל התורמים ששיתפו באשכול
זה נותן תקוה ורצון להיות מהתורמים.
 
נכתב ע"י לאה ורחל;2405091:
מי שתורם כליה
יש לו הוצאות על כל הבדיקות וכד'?
ונניח שהוא מקבל ימי מחלה מהמעסיק שלו
אבל המשכורת שלו בנויה גם על כמה הוא מוכר וכו'
מישהו מפצה אותו על כך?
אני באמת רוצה לדעת
כי נניח שבנ"א רוצה לתרום
אבל אין לו אפשרות כלכלית להפסיד כסף עבור זה
מתנת חיים מסייעים לו?

המדינה מפצה על הוצאות,
יש החזר על נסיעות ללא צורך בהגשת קבלות.
יש החזר של 40 ימי עבודה, ולמי שלא עובד אז לפי הממוצע במשק
כאן אפשר לקרוא עוד פרטים: https://www.adi.gov.il/תורמים-חיים/#
בעיקר תחת הכותרת "התכנית לפיצוי תורמים חיים".
 
בעיקר תחת הכותרת "התכנית לפיצוי תורמים חיים"
מסתבר שלא בכדי בחרו בביטוי "תורמים חיים". כי תרומת כליה היא אכן תרומת חיים. ממש כך.
הרבה מעבר ל 1,000 ש"ח תרומה שיגמרו ברגע....כאן זה חיים. נצח!
 
תגובה קצרה למספר כותבים

ערב טוב לכל הכותבים/ות הנכבדים/ות
בקצירת האומר, מקוצר זמן אבהיר מספר נקודות, מתוך הערכה וכבוד לכל הכותבים, תהא דעתם אשר תהא, כולם לשם שמיים התכוונו והינם שוחרי טובת עמם.
א. כיו"ר מתנת חיים, הנני מצהיר בזאת כי כל פעולותי מהחל ועד כלה, בעניני השתלות כליה, נעשו בהתיעצות רצופה וסדירה עם גדולי ישראל המובהקים, מהרבה עדות וחוגים, כאשר המדובר בגדולי הדור ממש!!
ב. בוודאי שמתם לב שמעולם לא ניסיתי לפרסם קריאה מגדולי ישראל לתרום כליה, ולא בכדי, יש בידי מכתבי תמיכה חמים מאד מהרבה מהם, ואני נמנע מלפרסמם (אם לא קטעים קצרים, בשוליים ובפרסום נמוך מאד) מתוך שיקול דעת מעמיק, שעיקרו: לא מתאים לכל אחד להיות תורם כליה, או מדויק יותר: לרובם זה לא מתאים! ואינני מעוניין שיווצר לחץ לא ראוי על אלו שאינם מתאימים לכך.
אמש אמר לי מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, בפעם המי יודע כמה: זה מצווה גדולה אבל לא חייבים לעשותה!!
ג. ארמוז על אחד הסודות הכמוסים שלנו: עד כה תרמו כליה דרך מתנת חיים, 4 אנשים שהם נכדים של כאלו המוגדרים בפי כל "גדולי הדור", והיה זה בעידוד סבותיהם, לא אוכל לפרט במי המדובר, אך אלו המכירים אותי יודעים שאני אוהב אמת.
ד. תרומה לכולל או כליה? - על אף שמתנת חיים זקוקה להרבה משאבים למימון פעילותה והיא מתקיימת ורק על תרומות, בכל זאת כאשר עומד לפני אדם שמתלבט האם לתרום לנו או להחזקת ישיבה או כולל, אני מסרב לקבל ממנו תרומה, באומרי מפורשות שתרומה כספית ללימוד תורה היא חשובה יותר מכל דבר אחר! (אגב, זכיתי להקדיש את שנותי להרבצת תורה כר"מ בישיבה, ובהחלט הנני מסכים שאין דבר שישווה ללימוד התורה הקדושה.)
ה. בחוברת מידע לתורם כליה שהוצאנו, נכתבו השורות הבאות:
תרומת כליה איננה דבר של מה בכך. ההחלטה על תרומה צריכה להתקבל מתוך שיקול דעת מתון ומחושב, מאחר ומדובר בצעד משמעותי העתיד להשפיע רבות על התורם ומשפחתו במגוון היבטים שונים.
מהרגע שבו התקבלה ההחלטה על תרומה עתיד התורם לעבור תקופה ממושכת הכוללת בדיקות רבות ומקיפות, שנועדו להבטיח את כשירותו של התורם ואת איכותה של התרומה. המטרה בבדיקות הללו היא לוודא שמצב בריאותו של התורם אכן מאפשר תרומת כליה, מבלי שהתרומה תפגע באיכות חייו ובריאותו גם בטווח הרחוק - בשנות הזקנה והשיבה. על התורם להיות מודע לכך שהתהליך עשוי לקחת כמה חודשים, ועליו להיות מוכן לאותה תקופה.
לאחר הניתוח עצמו באים ימי האשפוז, ולאחר מכן – תקופת החלמה, המגבילה את הכושר הגופני של התורם בבית ובעבודה. גם בתום חופשת המחלה חלות על התורם הגבלות בכל הנוגע לפעילות גופנית מאומצת, העשויות להמשך שבועות מספר, בהתאם לגיל ולקצב ההתאוששות.
מנגד, תחושת הסיפוק העילאית בהענקת חיים לזולת מסייעת לעבור את תהליך ההחלמה, בראותו כיצד המעשה האצילי שלו העניק חיים .
את ההחלטה לתרום כליה צריך לקבל התורם בעצמו מתוך רצון חופשי, לאחר שהוא קיבל את כל המידע הדרוש על מנת להגיע להחלטה מושכלת, ולא מתוך לחץ מצד גורם חיצוני כלשהו. כמו כן, ההחלטה צריכה להיות מגובה בתמיכה מלאה מבן הזוג. בהחלט לא מומלץ לבצע צעד מהותי ורגיש כתרומת כליה כאשר בן הזוג מתנגד לכך. הסכמת ההורים מעניקה גם כן תמיכה טובה למעשה, אולם תורם מבוגר אינו צריך להתנות את הסכמת הוריו לתרומה. תמיכת המשפחה והסביבה נצרכת בזמן תקופת טרום הניתוח, אולם
היא הכרחית לאחר מכן – על מנת להבטיח התאוששות מלאה, נפשית ופיזית.
אל התרומה מתלווה תמיד גם פחד וחשש. מדובר בתחושה הגיונית ומובנת לגמרי, לאור כך שהתורם – אדם בריא לחלוטין – עומד להיכנס מרצונו אל חדר הניתוח, ולהיפרד מאחד מאבריו. לדעתנו, הדרך הטובה
ביותר להתמודד עם הפחד היא באמצעות הידע. תרומת כליה היא תהליך בטוח למדי; ככל שיודעים עליו יותר, כך מתמעטת תחושת הפחד מפניו, והחששות הולכים ונמוגים. אנו ממליצים בחום לכל מי שעומד בפני ההחלטה לתרום כליה ללמוד ולאגור ידע על הנושא, ולהכיר את התהליך, הסיכונים והמשמעויות. אנו
מקווים שהעמודים הבאים ישמשו לכם לעזר. מומלץ מאוד גם לשוחח עם אדם שעבר כבר את התהליך לפניכם.
אל מול כל הקשיים והחששות, עומדת התחושה העילאית שאין שני לה, אותה חשים אלו שתרמו כליה.
דומני כי למקרא השורות הנ"ל , מובן כי איננו מקדשים את המטרה במחיר פגיעה חלילה בתורם, כנכתב לעיל.
בברכה והערכה
הרב ישעיהו הבר
יו"ר "מתנת חיים"
 
נכתב ע"י חדוי כנרת;2399594:
מנסיון
בהדסה עין כרם
הדסה הר הצופים
ביקור חולים
שערי צדק
איכילוב
תל השומר
ומעייני הישועה
אם מישהו מבני המשפחה לא תורם מנת דם אחת,
אזי כשנזקקים צריך לשלם!

לא מדויק.
ילדתי בביקור חולים בניתוח וקיבלתי דם בחינם בלי שום תרומה משפחתית.
 
נכתב ע"י מתנת חיים;2405132:
ערב טוב לכל הכותבים/ות הנכבדים/ות
בקצירת האומר, מקוצר זמן אבהיר מספר נקודות, מתוך הערכה וכבוד לכל הכותבים, תהא דעתם אשר תהא, כולם לשם שמיים התכוונו והינם שוחרי טובת עמם.
א. כיו"ר מתנת חיים, הנני מצהיר בזאת כי כל פעולותי מהחל ועד כלה, בעניני השתלות כליה, נעשו בהתיעצות רצופה וסדירה עם גדולי ישראל המובהקים, מהרבה עדות וחוגים, כאשר המדובר בגדולי הדור ממש!!
ב. בוודאי שמתם לב שמעולם לא ניסיתי לפרסם קריאה מגדולי ישראל לתרום כליה, ולא בכדי, יש בידי מכתבי תמיכה חמים מאד מהרבה מהם, ואני נמנע מלפרסמם (אם לא קטעים קצרים, בשוליים ובפרסום נמוך מאד) מתוך שיקול דעת מעמיק, שעיקרו: לא מתאים לכל אחד להיות תורם כליה, או מדויק יותר: לרובם זה לא מתאים! ואינני מעוניין שיווצר לחץ לא ראוי על אלו שאינם מתאימים לכך.
אמש אמר לי מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, בפעם המי יודע כמה: זה מצווה גדולה אבל לא חייבים לעשותה!!
ג. ארמוז על אחד הסודות הכמוסים שלנו: עד כה תרמו כליה דרך מתנת חיים, 4 אנשים שהם נכדים של כאלו המוגדרים בפי כל "גדולי הדור", והיה זה בעידוד סבותיהם, לא אוכל לפרט במי המדובר, אך אלו המכירים אותי יודעים שאני אוהב אמת.
ד. תרומה לכולל או כליה? - על אף שמתנת חיים זקוקה להרבה משאבים למימון פעילותה והיא מתקיימת ורק על תרומות, בכל זאת כאשר עומד לפני אדם שמתלבט האם לתרום לנו או להחזקת ישיבה או כולל, אני מסרב לקבל ממנו תרומה, באומרי מפורשות שתרומה כספית ללימוד תורה היא חשובה יותר מכל דבר אחר! (אגב, זכיתי להקדיש את שנותי להרבצת תורה כר"מ בישיבה, ובהחלט הנני מסכים שאין דבר שישווה ללימוד התורה הקדושה.)
ה. בחוברת מידע לתורם כליה שהוצאנו, נכתבו השורות הבאות:
תרומת כליה איננה דבר של מה בכך. ההחלטה על תרומה צריכה להתקבל מתוך שיקול דעת מתון ומחושב, מאחר ומדובר בצעד משמעותי העתיד להשפיע רבות על התורם ומשפחתו במגוון היבטים שונים.
מהרגע שבו התקבלה ההחלטה על תרומה עתיד התורם לעבור תקופה ממושכת הכוללת בדיקות רבות ומקיפות, שנועדו להבטיח את כשירותו של התורם ואת איכותה של התרומה. המטרה בבדיקות הללו היא לוודא שמצב בריאותו של התורם אכן מאפשר תרומת כליה, מבלי שהתרומה תפגע באיכות חייו ובריאותו גם בטווח הרחוק - בשנות הזקנה והשיבה. על התורם להיות מודע לכך שהתהליך עשוי לקחת כמה חודשים, ועליו להיות מוכן לאותה תקופה.
לאחר הניתוח עצמו באים ימי האשפוז, ולאחר מכן – תקופת החלמה, המגבילה את הכושר הגופני של התורם בבית ובעבודה. גם בתום חופשת המחלה חלות על התורם הגבלות בכל הנוגע לפעילות גופנית מאומצת, העשויות להמשך שבועות מספר, בהתאם לגיל ולקצב ההתאוששות.
מנגד, תחושת הסיפוק העילאית בהענקת חיים לזולת מסייעת לעבור את תהליך ההחלמה, בראותו כיצד המעשה האצילי שלו העניק חיים .
את ההחלטה לתרום כליה צריך לקבל התורם בעצמו מתוך רצון חופשי, לאחר שהוא קיבל את כל המידע הדרוש על מנת להגיע להחלטה מושכלת, ולא מתוך לחץ מצד גורם חיצוני כלשהו. כמו כן, ההחלטה צריכה להיות מגובה בתמיכה מלאה מבן הזוג. בהחלט לא מומלץ לבצע צעד מהותי ורגיש כתרומת כליה כאשר בן הזוג מתנגד לכך. הסכמת ההורים מעניקה גם כן תמיכה טובה למעשה, אולם תורם מבוגר אינו צריך להתנות את הסכמת הוריו לתרומה. תמיכת המשפחה והסביבה נצרכת בזמן תקופת טרום הניתוח, אולם
היא הכרחית לאחר מכן – על מנת להבטיח התאוששות מלאה, נפשית ופיזית.
אל התרומה מתלווה תמיד גם פחד וחשש. מדובר בתחושה הגיונית ומובנת לגמרי, לאור כך שהתורם – אדם בריא לחלוטין – עומד להיכנס מרצונו אל חדר הניתוח, ולהיפרד מאחד מאבריו. לדעתנו, הדרך הטובה
ביותר להתמודד עם הפחד היא באמצעות הידע. תרומת כליה היא תהליך בטוח למדי; ככל שיודעים עליו יותר, כך מתמעטת תחושת הפחד מפניו, והחששות הולכים ונמוגים. אנו ממליצים בחום לכל מי שעומד בפני ההחלטה לתרום כליה ללמוד ולאגור ידע על הנושא, ולהכיר את התהליך, הסיכונים והמשמעויות. אנו
מקווים שהעמודים הבאים ישמשו לכם לעזר. מומלץ מאוד גם לשוחח עם אדם שעבר כבר את התהליך לפניכם.
אל מול כל הקשיים והחששות, עומדת התחושה העילאית שאין שני לה, אותה חשים אלו שתרמו כליה.
דומני כי למקרא השורות הנ"ל , מובן כי איננו מקדשים את המטרה במחיר פגיעה חלילה בתורם, כנכתב לעיל.
בברכה והערכה
הרב ישעיהו הבר
יו"ר "מתנת חיים"

מדהים!כל מילה בסלע
הרבה הצלחה בכל ובפעילות חסד מדהימה שכזו
 
התחרטתי.
בעיקר בשביל לא לפגוע....
 
נכתב ע"י בית היין;2405138:
לא מדויק.
ילדתי בביקור חולים בניתוח וקיבלתי דם בחינם בלי שום תרומה משפחתית.
פרטתי בהודעה מס' 369
 
תודה להנהלת פרוג על החזרת האשכול.
 
תודה על ההחזרה,
עקב המחיקה כבר יצרתי אשכול חדש, ושם התחלתי לסכם חלק מאשכול זה, אז אני מעתיק את סיכומי לכאן,


חולי דיאליזה סובלים מאוד,
הסבל שלהם יכול להמנע על ידי תרומת כליה,
יש שרוצים לתרום, ויש שמעדיפים להשאיר את עצמם עם 2 כליות.
ישנם כאלה שהנושא הוא מחסור במודעות, ועל ידי העלאת המודעות הם ירצו לתרום.
לשם כך נפתח אשכול זה.

כידוע בימים האחרונים היה על זה אשכול פורח מאוד,
קשה לי להאמין שעצם הנושא לא היה ראוי בעיני המוחק, כנראה שהיו תגובות מסוימות שלא היו טובות,
אז נפתח שוב אשכול זה, ונקווה שהוא לא יימחק.

יש לזכור: החשיבות הגדולה שיש בתרומה לא הופכת אותה לחובה, מאלף ואחד סיבות,
זה תלוי בהרגשתו של כל אחד האם הוא מרגיש חייב/רוצה בכך.

קצת פרטים: https://www.adi.gov.il/תו%...9ים/

הסבל של חולי דיאליזה כפי שתואר במספר תגובות באשכול הקודם,
בין ליטר לליטר וחצי מים בין טיפול לטיפול, כלומר גם ביום קיץ שרבי לא לשתות יותר מ2-3 כוסות.
הגבלה באוכל: לא לאכול ממה שמכיל אשלגן וזרחן, וזה כולל את רוב הפירות והירקות המוכרים.
הגבלה על אכילת חלבונים.
הטיפול עצמו מתיש מאוד, וחוזרים ממנו עם התכווצויות שרירים ועוד סבל,
בחלק מסוגי הדיאליזה יש צורך בשלוש ימים בשבוע טיפול, נמצא שרק בחצי מהימים חיים נורמלי, כי ביום שבו מטופלים אחרי הטיפול ממש מותשים.
תוחלת החיים של מטופלי דיאליזה היא כ-10 שנים פחות מנתרמים.

המקובל בעולם המחקר והרפואה שאין סיכונים לטווח הרחוק למי שתרם כליה.
יש בעיקר רק את הסיכונים שמהניתוח עצמו, סיכונים די מינוריים, לעבור את הכביש כנראה זה יותר מסוכן.

בדר"כ: ישנם 2-4 ימי אשפוז, כ 3-6 שבועות עד לחזרה לעבודה, כחודש וחצי עד חודשיים וחצי עד ששוכחים מהניתוח.

ניתן לחזור אחרי תקופה קצרה אפילו לספורט אתגרי.

ישנם החזרי הוצאות מטעם המדינה.

דעת פוסקי ההלכה:
https://kilya.org.il/he/הלכה-משפט-ואתיקה/
כלומר, לדעת הגרש"ז אוערבאך, הגר"ע יוסף, הגרי"ש אלישיב, ושיבדלח"ט הגר"ח קנייבסקי, שזה מצוה גדולה.

לגבי דעת הרב וואזנר, היה דעות באשכול הקודם איך להבין את דבריו,
מהסעיף המסכם בתשובה שלו שהועלתה שם נובע שזה מצוה גדולה, אך הוא מסתפק שאולי אין לעשות לזה פרסום גדול, כי אז זה מתפרש כקצת נדרש מהאדם, ולדעתו זה ספק ויתכן וזה לא כך.
 
תוחלת החיים של מטופלי דיאליזה היא כ-10 שנים פחות מנתרמים.
רק המשפט הזה לא מדוייק.
מושתלים יכולים לחיות גם 30 שנה יותר מאשר לו היו נשארים בדיאליזה.
אני יודעת שרק הבאתם סיכום מתוך האשכול, אבל זה לא נכון ולכן אני מנצלת את ההזדמנות לתקן.
 
נכתב ע"י hbecker;2405442:
מושתלים יכולים לחיות גם 30 שנה יותר מאשר לו היו נשארים בדיאליזה.

יש לך מידע מהו הממוצע?
 
כאן כתוב חוקרים רפואיים טוענים כי אורך החיים של מטופלי דיאליזה שווה לאורך חייו של אדם בריא ולמעשה מטופלי הדיאליזה יכולים לחיות חיים מלאים ושלמים.

זה נשמע לי מוזר, יש מישהו שיש לו מקור שכתוב אחרת?
 
אני מדברת מהשטח, לא מהמחקרים.

יש חולי כליות שהגוף שלהם היה כל כך מורעל לפני ההשתלה שהם היו בסכנת חיים ממש ולאחר שעברו השתלה הם חיים כבר 20+ וגם יותר מזה שנים.
 
נכתב ע"י כיס;2405508:
כאן כתוב חוקרים רפואיים טוענים כי אורך החיים של מטופלי דיאליזה שווה לאורך חייו של אדם בריא ולמעשה מטופלי הדיאליזה יכולים לחיות חיים מלאים ושלמים.

זה נשמע לי מוזר, יש מישהו שיש לו מקור שכתוב אחרת?
חיים מלאים ושלמים זה ביטוי נאה לחיים שהם לא חיים.
יום בבית יום בבית חולים, ולהיות סמרטוט יום אחרי, ושוב דיאליזה. זה לא חיים.
 
איכות החיים ברור שאין השוואה בין מטופל דיאליזה למושתל.
השאלה היא לגבי תוחלת החיים.
מצאתי בזה סתירה בין "המקורות".
גם כאן כתוב ש"יחד עם זאת, נראה כי תוחלת החיים של חולי דיאליזה אינה נמוכה מזו של אנשים עם כליות תקינות".
ואילו כאן כתוב: "הישרדות המטופלים שנה אחת לאחר תחילת הטיפול הייתה 97% בקרב המושתלים בהשוואה ל-94% בקרב מטופלי הדיאליזה. לאחר חמש שנים, 86% מהמושתלים עדיין היו בחיים, בהשוואה ל-80% ממטופלי הדיאליזה. ניתוח הנתונים העלה כי למטופלים שעברו השתלת כליה היה סיכון נמוך ב-55% עד 61% (בהתאם למקור האיבר) לחוות כשל של הטיפול או מוות במהלך תקופת המעקב, בהשוואה למטופלי דיאליזה".

כל זה כמובן במטופל דיאליזה "רגיל", אך כמובן שישנם מקרים שמטופל דיאליזה נמצא במצב ממש מורעל שהוא נמצא בסכנת חיים מיידית.
 
כאן כתוב ש:
32.6 אחוזים ממטופלי הדיאליזה בגילים 65 ומעלה סובלים ממחלת לב וכלי דם, יותר מ-18 אחוזים מהם עוברים אוטם בשריר הלב‏, 14.7 אחוזים סובלים ממחלת כלי דם במוח (Cerebrovascular disease)‏, 17 אחוזים סובלים ממחלת כלי דם פריפרית (PVD‏ ,Peripheral Vascular Disease)‏, 3.1 אחוזים מפתחים כיבים איסכמיים בגפיים, 1.7 אחוזים עוברים קטיעה וכ-27 אחוזים סובלים מסוכרת. כ-20 עד 28 אחוזים ממטופלי הדיאליזה סובלים מדיכאון וכ-40 אחוזים מחולי מחלת כליות סופנית סובלים מחרדה, לעומת 13 אחוזים הסובלים מחרדה באוכלוסייה הכללית.
נוסף על כך, חולי מחלת כליות סופנית סובלים מתסמינים קשים ומטרידים, כגון: כאב, בחילות, הקאות, חוסר תיאבון, גרד, קוצר נשימה, צימאון, יובש בפה, עצירות, הפרעות שינה, התכווצויות ברגליים, עייפות ועוד מספר התסמינים הקשים אצל חולי מחלת כליות סופנית דומה לזה של חולי סרטן.
הטיפול במחלת כליות סופנית על ידי המודיאליזה נחשב לטיפול פליאטיבי שמשמר חיים ומאפשר שליטה בתסמינים אורמיים (Uremic symptoms). עם זאת, הטיפול בהמודיאליזה אינו מונע את המשך התקדמותה של מחלת הכליות הבסיסית, המחלות הנלוות והתסמינים הקליניים הקשורים לאי ספיקת כליות והטיפול בה. עם העלייה בגיל ובוותק הטיפול בהמודיאליזה, הכמות והעוצמה של התסמינים הולכים ומחמירים.
 
"המקורות" ממש רבים בעניין.

כאן כתוב ש אורך החיים הצפוי למטופלי דיאליזה עדיין אינו ידוע, אך ממחקרים רבים שנערכו, נמצא שהמטופלים יכולים לחיות באופן דומה לאנשים להם אין כשל כלייתי.

ואילו כאן כתוב ש הצטברו ראיות לכך שאנשים הלוקים באי ספיקת כליות חמורה, אשר עברו השתלת כליה מוצלחת, יהיו בעלי תוחלת חיים גבוהה יותר מאלו המטופלים באמצעות דיאליזה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

ושוב אני כאן, בתוך הסחרור הזה
הלוח הקהילתי – העדות החיה לדופק של כולנו – הופך לרשימת קניות אחת ענקית.
עייני רצות בין המודעות, והלב נחמץ.
אני קולט שמה שבאמת רלוונטי אליי אלו המודעות הקטנות יותר: המכירה של הבשר במחיר המוזל, החלוקה של הפירות, הסבסוד ההוא לביגוד.
ואז מגיע השיא, וזה הרגע שבו אני מרגיש את התסכול הכי חזק: למרות שאני בעצמי בקושי סוגר את החודש,
יש מודעה המבקשת ממני לתרום
אני אומר לעצמי: "רגע, מה הם רוצים ממני? אני עובד קשה, מביא משכורת, משלם חשבונות בזמן (חוץ מהארנונה... עוד לא פרסמו שיעורי הנחה..) אני לא יכול לבקש עזרה. באומרי לעצמי שתמיד יש מישהו שצריך יותר ממני, אך כשההוצאות קופצות פי שלושה, אני מוצא את עצמי חושב – אולי אני בעצמי צריך חלוקה? ובכל זאת---
---יש מודעה המבקשת ממני לתרום---
אבל, העובדה שמבקשים ממני היא התעודה הכי טובה שלי. זה אומר שבעיני העולם אני אדם חזק, יציב, כזה שיכול לתת. נכון, זה לא תמיד מרגיש ככה בחשבון הבנק, אבל המעמד הזה – להיות בצד שנותן ולא בצד שמקבל – הוא נכס ששווה יותר מהסכום שתרמתי.
אני לא "מסכן", אני שותף.
המודעות האלו הן לא נגדי, הן חלק מהמנגנון שלנו. אם יש לי אפשרות לתת משהו סמלי – אתן בשביל ההרגשה הטובה שלי. ואם אין לי? אמשיך הלאה בלי ייסורי מצפון. המשימה הכי חשובה שלי היא לשמח את משפחתי.
אני מזכיר לעצמי שהסחרור הזה הוא זמני.
המודעות יירדו, הבקשות יתחלפו, ואני אשאר עם המשפחה שלי והשלווה שלי, אסתכל על הבית שבניתי במו ידיי ובעבודה קשה.
-- ה"ביזנס" הכי הכי בשבילי!!!-
מנכ"לים וקומבינטורים יכולים למדוד הצלחה במספרים בבנק, אבל אני מודד אותה בערכים אחרים: כמה זמן איכות יש לי? כמה אני רגוע?
זה שאני לא "כריש" עכשיו, לא אומר שזה לא יקרה בעתיד. אבל לנסות להיות שם כשזה לא מתאים לי רגשית או כלכלית? זה מתכון לאסון. אני אהיה מבסוט מהמקום שלי עכשיו, בונה בסיס חזק ללא סיכונים הגומרים אותי. ובכל זאת, אני מסתכל למעלה כדי ללמוד, רק לא בשביל לקנאות.
"יופי לו, כל הכבוד", אני אגיד על מי שהצליח, ולא אתן לזה להוריד אותי.
אני בוחר להתמקד בחיים שלי, בצלחת שלי, ובשמחות הקטנות של היום-יום.

בשיתוף גימיני, ולא חש צורך להתנצל על כך!
אפשר לדבר רגע על פטור מתור? אחרי שבועיים של בין הזמנים וחוויות שליליות מאד מצד השימוש ש"פטור מתור", אשמח לשמוע את התרשמות ההמונים.

ההערות הבאות מתייחסים אך ורק למה שקורה במתקני שעשועים, ולא במקומות כמו בנק או בית מרקחת.

אז דבר ראשון צריך לאמר שברור שיש ילדים שצריכים פטור מתור בעליה למתקנים. יש ילדים שהנכות בולטת ויש גם כאילו שזה לא בולט.
אבל הפטור נועד למי שבאמת קשה לו לעמוד בתור. הוא לא מבין את המושג 'לעמוד בתור', וכשמכריחים אותו לעמוד בתור הוא מתנהג בצורה שמראה לכולם שזה מעבר ליכולות שלו. מי שיש לו אלרגיה לחלב לא אמור להתקשות בעמידה בתור, ואין שום סיבה לתת לו פטור. ובודאי שלא לכל האחים האהובים שלו.
ולכן ההערה כאן באה על ילדים אחרים שנראים שהם מנצלים את כל התור.

דוגמאות -

מחכים בתוא למתקן ואחרי מלא זמן, התור שלנו. מגיעה ילדה בת 10 וצועקת "יש לנו פטור מתור". למה? כי לאח שלה יש אלרגיה. אז האח ועוד שני אחים יכולים לעקוף את כל התור. ואז הם ירדו ורצו מיד לעלות שוב.

אחרי המתנה יחסית ארוכה בדוכן האוכל באיקאה, מדיעה אישה "יש לנו פטור מתור". אז בבקשה - אני צריכה להזמין 9 מנות פלאפל וכו'. 10 דקות לקח לה להזמין...

שוב במתקן, המתנה ממש ממש ארוכה, בערך 45 דקות. מגיעים 3 ילדים גדולים, נגיד 13-17. פטור מתור ו... עולים. אחד יש לו פטור והשניים האחרים? מלווים!

עמדתי ליד אישה שהילדים שלה חיכו הרבה זמן והיא התווכחה עם אישה שכל הילידים שלה היו עם פטור מתור. האישה עם הפטור אמרה לה - 'אנחנו פה כל שבוע וככה אנחנו עושים. את צריכה ללמוד להכיל את האחר...'

מה שמפריע לציבור הרחב זה שהם מרגישים מ-נ-ו-צ-ל-י-ם. אנשים כועסים מאד על האנשים שבאמת לא צריכים לעקוף את התור ובעצם רק גוזלים מהאחר.

היום היינו בלונה פארק דרך העירייה. הסתובבה שמועה שחילקו שם פטור מתור לילדים של אחמי"ם. אחיין, גיס של וכד'.

העניין הוא, שככל שעובר הזמן התופעה הזו מתרחבת יותר ויותר. ולדעתי זה פוגע קודם כל בציבור וברגישות שלו לכל הנושא הזה - ולא, זה לא מלמד אף אחד 'להכיל את השני' - אבל זה גם פוגע בכל הילדים שמקבלים פטור.

למה?
כי מי שבאמת אינו זקוק לפטור שכזה, מתחנך וקולט שהוא 'אני ואפסי עוד', ושהוא יכול לעשות 'מה שבא לו' ולעקוף את כולם. ככה אנחנו רוצים לחנך את ילדינו?
ומי שבאמת לא מסוגל לעמוד בתור, גם יפגע. למה? כי בסופו של דבר יעשו מה שעשו עם תווי החניה. יבטלו אותם. יפסיקו להנפיק אותם. כי יש יותר מידי זיופים ורמאויות, ובסוף מי יסבול מכל זה - מי שבאמת (באמת) צריך את זה.

מה אומרים? מוצדק בעיניכם?

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה