מידע שימושי תרומת כליה - זה נהנה וזה לא חסר

ממליצה סיבוב במחלקות דיאליזה. תבדוק שם כמה מתים בממוצע בשנה. וכמה עוד שנים הם יכלו לחיות לו עברו השתלה. הרבה מבר ל 10.
אני מסתובבת שם וחיה את המספרים האלו.
[ולא, אני לא מטופלת דיאליזה, למי שנבהל...]

כבר הבאת מחקרים סותרים.
ואני מביאה דברים מהמציאות. מהשטח.
 
נכתב ע"י y&m;2404890:
כדורי מציצה הומאופטים לא.
אבל נטילה קבועה של פרופוליס(למשך תקופה של כמה חודשים) לאחר טיפול באנטיביוטיקה הורידה את הקצב של המחלה מ-4-5 פעמים בשנה.
ל-כמעט ולא.
מה זה ? איפה רוכשים את זה?
 
נכתב ע"י hbecker;2405616:
ממליצה סיבוב במחלקות דיאליזה. תבדוק שם כמה מתים בממוצע בשנה. וכמה עוד שנים הם יכלו לחיות לו עברו השתלה. הרבה מבר ל 10.
אני מסתובבת שם וחיה את המספרים האלו.
[ולא, אני לא מטופלת דיאליזה, למי שנבהל...]

כבר הבאת מחקרים סותרים.
ואני מביאה דברים מהמציאות. מהשטח.

את כותבת דברים של טעם ממש, אני מסכימה עם כל מילה שלך לאורך כל האשכול, וגם אני מהיכרות מאד קרובה עם מטופלים (כיום ב"ה מושתלים, בזכות יהודים צדיקים...)

אך נראה לי שמעט זהירות לא תזיק כי בטח יש גם מטופלי דיאליזה שקוראים את האשכול הזה, וד"ל.........
 
נכתב ע"י מקצב;2405617:
מה זה ? איפה רוכשים את זה?

בכל בית טבע.
רק שיש טובים יותר ופחות.
 
כאן כתוב ש
מחקרים שנערכו בארצות הברית ובישראל, בשיתוף של משרד הבריאות, אוניברסיטת UCLA, בית חולים מאיר ואוניברסיטת תל אביב, מצאו שאחוזי התמותה בקרב חולי דיאליזה השייכים למיעוטים אתניים (ערבים בישראל, אפרו- אמריקאיים והיספניים בארצות הברית), נמוכים יותר בהשוואה לאוכלוסיית הרב (יהודים בישראל, לבנים-נוצרים בארצות הברית).
בארץ, כאשר נבדקו אחוזי התמותה לאחר טיפול של שנה בדיאליזה, נמצא כי בעוד ש-21% מהמטופלים היהודים נפטרו, רק 15% מהמטופלים הערבים נפטרו. לאחר חמש שנים, נפטרו 65% מהמטופלים היהודים בהשוואה ל-52% בלבד בקרב המטופלים מהמגזר הערבי. לאחר עשר שנות טיפול, שרדו 11% מהמטופלים היהודים לעומת שיעור כפול של 22% בקרב הערבים. הממצאים היו דומים גם במחקרים דומים שהשוו בין אפרו-אמריקאים והיספאנים לבין לבנים בארה"ב.


איך זה יכול להיות כאלו הבדלים בין המחקרים. הבאתי בתגובותי האחרונות 3 מקורות שטוענים שתוחלת החיים של מטופלי דיאליזה הוא רגיל. לעומת זה הבאתי כבר 4 מקורות שטוענים שממש לא כרגיל, הגדיל לטעון המחקר שהבאתי בתגובה זו שטוען שתוך 5 שנות טיפול 65% נפטרו, ותוך 10 שנות טיפול 89% נפטרו !!!
מה הפשט בקוטביות העצומה הזו בין המחקרים???
 
נכתב ע"י צמח;2405639:
את כותבת דברים של טעם ממש, אני מסכימה עם כל מילה שלך לאורך כל האשכול, וגם אני מהיכרות מאד קרובה עם מטופלים (כיום ב"ה מושתלים, בזכות יהודים צדיקים...)

אך נראה לי שמעט זהירות לא תזיק כי בטח יש גם מטופלי דיאליזה שקוראים את האשכול הזה, וד"ל.........

מטופלי דיאליזה שיקראו את דברי, יבינו שאני כותבת מהמקום הכי עמוק של ההשתתפות איתם.
אני מכירה את הסרט הזה טובטוב.

האמת-
כל כך הרבה כתבתי כאן באשכול.
בטח יש כאלו שלא מבינים מאיפה הידע וההיכרות.
אז במקום כל השאלות באישי, אני אכתוב כאן פעם אחת ודי.
לצערי, אני מכירה את סצנת הכליות היטב. לא שמעתי. לא ראיתי. לא קראתי מחקרים.
אני חיה את זה יום יון, שעה שעה. כל דקה.
אני עצמי מושתלת כליה כבר הרבה מאוד שנים. ב"ה.
אז אולי עכשיו תראו את הדברים שלי קצת אחרת.
אני מכירה היטב את התחום. הנסיון שיש לי, וזה לא מקור לגאווה, הוא יותר מכל אחד אחר שכתב כאן באשכול [למעט הרבה הבר, מן הסתם].
אז כל מה שכתבתי הוא בדוק ו 100% מדויק. לא מחקר. לא אולי. ודאי.
ומטופלי דיאליזה אם יש כאלו כאן, גם הבינו את זה מן הסתם בין השורות כי אנחנו מדברים בקודים משלנו.

אה, ופרט חשוב...אמא שלי תרמה לי. זה היה בכלל הרבה מאוד שנים לפני שהוקם ארגון מתנת חיים.
 
נכתב ע"י hbecker;2405922:
מטופלי דיאליזה שיקראו את דברי, יבינו שאני כותבת מהמקום הכי עמוק של ההשתתפות איתם.
אני מכירה את הסרט הזה טובטוב.

האמת-
כל כך הרבה כתבתי כאן באשכול.
בטח יש כאלו שלא מבינים מאיפה הידע וההיכרות.
אז במקום כל השאלות באישי, אני אכתוב כאן פעם אחת ודי.
לצערי, אני מכירה את סצנת הכליות היטב. לא שמעתי. לא ראיתי. לא קראתי מחקרים.
אני חיה את זה יום יון, שעה שעה. כל דקה.
אני עצמי מושתלת כליה כבר הרבה מאוד שנים.
אז אולי עכשיו תראו את הדברים שלי קצת אחרת.
אני מכירה היטב את התחום. הנסיון שיש לי, וזה לא מקור לגאווה, הוא יותר מכל אחד אחר שכתב כאן באשכול [למעט הרבה הבר, מן הסתם].
אז כל מה שכתבתי הוא בדוק ו 100% מדויק. לא מחקר. לא אולי. ודאי.
ומטופלי דיאליזה אם יש כאלו כאן, גם הבינו את זה מן הסתם בין השורות כי אנחנו מדברים בקודים משלנו.

חזקי ואמצי!
אין הרבה מה להוסיף.
 
ה בקר היקרה
לא יפה אולי שאני כותבת כאן,
אבל ממילים מפה ומשם, מידע רפואי רחב מידי (?) לאדם מן השורה,
הבנתי שאת מתמודדת לא מעט רפואית.
מעריצה שלך עוד יותר מפעם.

היכולת שלך ליצור ולחיות את החיים בפול ווליום, בלי הפסקה,
למרות כל מה שעברת ועדיין
זו הוכחה שאדם יכול לבחור לחיות בכל יום מחדש.
את מודל לחיקוי עבורי.
ו... אין לי מילים נוספות.
הרבה בריאות.
 
סיגלית,
לא ניסיתי להסתיר. רק לא היה לי ענין לחשוף.
עכשיו הרגשתי שיש בזה צורך. ורב יהיה התועלת מהחשיפה, כי כך מבינים טוב יותר מה המשמעות של לתת חיים ע"י תרומת איבר....
כל מה שאני עושה בחיים, לא היה שייך אילולא ההשתלה.
 
בקר, צימררת אותי.....!

ולמי שרוצה לקבל קצת מושגים והבנה כלשהי במה שעובר על חולי הכליות - היה לאחרונה סיפור בזרקור בשם "קוביית קרח" על נערה חולת כליות, כתוב בצורה חיננית, רגישה ונוגעת ללב ממש (קהל היעד הוא בנות הנעורים, אבל גם מבוגרים יהנו ממנו מאוד) מומלץ מאוד!
(הסופרת כתבה שזה יצא בעז"ה כספר בסביבות פורים)
 
נכתב ע"י y&m;2405735:
בכל בית טבע.
רק שיש טובים יותר ופחות.[/QUO
אני יכולה לקחת את זה גם עכשיו (7 חוד עברו מהאנגינה האחרונה ב"ה)
או שרק אחרי אנטיביוטיקה , מה זה ויטמינים? זה עלול להזיק?
 
נכתב ע"י hilav;2406877:
בקר, צימררת אותי.....!

ולמי שרוצה לקבל קצת מושגים והבנה כלשהי במה שעובר על חולי הכליות - היה לאחרונה סיפור בזרקור בשם "קוביית קרח" על נערה חולת כליות, כתוב בצורה חיננית, רגישה ונוגעת ללב ממש (קהל היעד הוא בנות הנעורים, אבל גם מבוגרים יהנו ממנו מאוד) מומלץ מאוד!
(הסופרת כתבה שזה יצא בעז"ה כספר בסביבות פורים)

חחח
אני עברתי על הרבה מפרקי הסיפור בטרם פורסמו והערתי מה שהיה להעיר...ולתקן.
הסופרת כותבת כאן בפרוג.
תחמיאו לה על סיפור מקסים.
 
נכתב ע"י כיס;2405822:
כאן כתוב ש
מחקרים שנערכו בארצות הברית ובישראל, בשיתוף של משרד הבריאות, אוניברסיטת UCLA, בית חולים מאיר ואוניברסיטת תל אביב, מצאו שאחוזי התמותה בקרב חולי דיאליזה השייכים למיעוטים אתניים (ערבים בישראל, אפרו- אמריקאיים והיספניים בארצות הברית), נמוכים יותר בהשוואה לאוכלוסיית הרב (יהודים בישראל, לבנים-נוצרים בארצות הברית).
בארץ, כאשר נבדקו אחוזי התמותה לאחר טיפול של שנה בדיאליזה, נמצא כי בעוד ש-21% מהמטופלים היהודים נפטרו, רק 15% מהמטופלים הערבים נפטרו. לאחר חמש שנים, נפטרו 65% מהמטופלים היהודים בהשוואה ל-52% בלבד בקרב המטופלים מהמגזר הערבי. לאחר עשר שנות טיפול, שרדו 11% מהמטופלים היהודים לעומת שיעור כפול של 22% בקרב הערבים. הממצאים היו דומים גם במחקרים דומים שהשוו בין אפרו-אמריקאים והיספאנים לבין לבנים בארה"ב.
יך זה יכול להיות כאלו הבדלים בין המחקרים. הבאתי בתגובותי האחרונות 3 מקורות שטוענים שתוחלת החיים של מטופלי דיאליזה הוא רגיל. לעומת זה הבאתי כבר 4 מקורות שטוענים שממש לא כרגיל, הגדיל לטעון המחקר שהבאתי בתגובה זו שטוען שתוך 5 שנות טיפול 65% נפטרו, ותוך 10 שנות טיפול 89% נפטרו !!!
מה הפשט בקוטביות העצומה הזו בין המחקרים???

זהו בדיוק!! זה מה שניסו להגיד כאן שאל תסתמך על המחקרים שלא שווים כלום אלא פשוט מהמציאות מהשטח.. (שהביאו כאן הרבה!!)
 
בקר,
מעריצה אותך, תמיד....!

תמשיכי לעזור לכולם מתוך בריאות!
 
נכתב ע"י ליז;2406937:
בקר,
מעריצה אותך, תמיד....!

תמשיכי לעזור לכולם מתוך בריאות!

טוב, הערצה זה ממש לא מה שרציתי.
רק רציתי שיבינו שאני כותבת מהלב. מהמקום הכי אמיתי וכואב. מהמקום שמבין את הקושי. ומהמקום שמביא את העובדות הכי אמיתיות.
מהשטח.
 
בקר,
יורדות לי דמעות מול המחשב.

רק לראות אותך (וירטואלית) ולהבין מה אנחנו וכל העולם הרוויח בזכות הכליה שאמא שלך נתנה לך.
 
המחקרים הרציניים שנעשו על תורמי כליות כותבים שלא נצפתה פגיעה במהלך החיים של התורמים ביחס לאלו שלא תרמו, אך הם מסייגים ומדגישים שעדיין אין מספיק נתונים כדי להסיק שבוודאות אין פגיעה.
 
נכתב ע"י hilav;2406877:
בקר, צימררת אותי.....!

ולמי שרוצה לקבל קצת מושגים והבנה כלשהי במה שעובר על חולי הכליות - היה לאחרונה סיפור בזרקור בשם "קוביית קרח" על נערה חולת כליות, כתוב בצורה חיננית, רגישה ונוגעת ללב ממש (קהל היעד הוא בנות הנעורים, אבל גם מבוגרים יהנו ממנו מאוד) מומלץ מאוד!
(הסופרת כתבה שזה יצא בעז"ה כספר בסביבות פורים)

מי הכותבת?
 
וזו את? שנדע למי לשפוך מחמאות!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

ושוב אני כאן, בתוך הסחרור הזה
הלוח הקהילתי – העדות החיה לדופק של כולנו – הופך לרשימת קניות אחת ענקית.
עייני רצות בין המודעות, והלב נחמץ.
אני קולט שמה שבאמת רלוונטי אליי אלו המודעות הקטנות יותר: המכירה של הבשר במחיר המוזל, החלוקה של הפירות, הסבסוד ההוא לביגוד.
ואז מגיע השיא, וזה הרגע שבו אני מרגיש את התסכול הכי חזק: למרות שאני בעצמי בקושי סוגר את החודש,
יש מודעה המבקשת ממני לתרום
אני אומר לעצמי: "רגע, מה הם רוצים ממני? אני עובד קשה, מביא משכורת, משלם חשבונות בזמן (חוץ מהארנונה... עוד לא פרסמו שיעורי הנחה..) אני לא יכול לבקש עזרה. באומרי לעצמי שתמיד יש מישהו שצריך יותר ממני, אך כשההוצאות קופצות פי שלושה, אני מוצא את עצמי חושב – אולי אני בעצמי צריך חלוקה? ובכל זאת---
---יש מודעה המבקשת ממני לתרום---
אבל, העובדה שמבקשים ממני היא התעודה הכי טובה שלי. זה אומר שבעיני העולם אני אדם חזק, יציב, כזה שיכול לתת. נכון, זה לא תמיד מרגיש ככה בחשבון הבנק, אבל המעמד הזה – להיות בצד שנותן ולא בצד שמקבל – הוא נכס ששווה יותר מהסכום שתרמתי.
אני לא "מסכן", אני שותף.
המודעות האלו הן לא נגדי, הן חלק מהמנגנון שלנו. אם יש לי אפשרות לתת משהו סמלי – אתן בשביל ההרגשה הטובה שלי. ואם אין לי? אמשיך הלאה בלי ייסורי מצפון. המשימה הכי חשובה שלי היא לשמח את משפחתי.
אני מזכיר לעצמי שהסחרור הזה הוא זמני.
המודעות יירדו, הבקשות יתחלפו, ואני אשאר עם המשפחה שלי והשלווה שלי, אסתכל על הבית שבניתי במו ידיי ובעבודה קשה.
-- ה"ביזנס" הכי הכי בשבילי!!!-
מנכ"לים וקומבינטורים יכולים למדוד הצלחה במספרים בבנק, אבל אני מודד אותה בערכים אחרים: כמה זמן איכות יש לי? כמה אני רגוע?
זה שאני לא "כריש" עכשיו, לא אומר שזה לא יקרה בעתיד. אבל לנסות להיות שם כשזה לא מתאים לי רגשית או כלכלית? זה מתכון לאסון. אני אהיה מבסוט מהמקום שלי עכשיו, בונה בסיס חזק ללא סיכונים הגומרים אותי. ובכל זאת, אני מסתכל למעלה כדי ללמוד, רק לא בשביל לקנאות.
"יופי לו, כל הכבוד", אני אגיד על מי שהצליח, ולא אתן לזה להוריד אותי.
אני בוחר להתמקד בחיים שלי, בצלחת שלי, ובשמחות הקטנות של היום-יום.

בשיתוף גימיני, ולא חש צורך להתנצל על כך!
אפשר לדבר רגע על פטור מתור? אחרי שבועיים של בין הזמנים וחוויות שליליות מאד מצד השימוש ש"פטור מתור", אשמח לשמוע את התרשמות ההמונים.

ההערות הבאות מתייחסים אך ורק למה שקורה במתקני שעשועים, ולא במקומות כמו בנק או בית מרקחת.

אז דבר ראשון צריך לאמר שברור שיש ילדים שצריכים פטור מתור בעליה למתקנים. יש ילדים שהנכות בולטת ויש גם כאילו שזה לא בולט.
אבל הפטור נועד למי שבאמת קשה לו לעמוד בתור. הוא לא מבין את המושג 'לעמוד בתור', וכשמכריחים אותו לעמוד בתור הוא מתנהג בצורה שמראה לכולם שזה מעבר ליכולות שלו. מי שיש לו אלרגיה לחלב לא אמור להתקשות בעמידה בתור, ואין שום סיבה לתת לו פטור. ובודאי שלא לכל האחים האהובים שלו.
ולכן ההערה כאן באה על ילדים אחרים שנראים שהם מנצלים את כל התור.

דוגמאות -

מחכים בתוא למתקן ואחרי מלא זמן, התור שלנו. מגיעה ילדה בת 10 וצועקת "יש לנו פטור מתור". למה? כי לאח שלה יש אלרגיה. אז האח ועוד שני אחים יכולים לעקוף את כל התור. ואז הם ירדו ורצו מיד לעלות שוב.

אחרי המתנה יחסית ארוכה בדוכן האוכל באיקאה, מדיעה אישה "יש לנו פטור מתור". אז בבקשה - אני צריכה להזמין 9 מנות פלאפל וכו'. 10 דקות לקח לה להזמין...

שוב במתקן, המתנה ממש ממש ארוכה, בערך 45 דקות. מגיעים 3 ילדים גדולים, נגיד 13-17. פטור מתור ו... עולים. אחד יש לו פטור והשניים האחרים? מלווים!

עמדתי ליד אישה שהילדים שלה חיכו הרבה זמן והיא התווכחה עם אישה שכל הילידים שלה היו עם פטור מתור. האישה עם הפטור אמרה לה - 'אנחנו פה כל שבוע וככה אנחנו עושים. את צריכה ללמוד להכיל את האחר...'

מה שמפריע לציבור הרחב זה שהם מרגישים מ-נ-ו-צ-ל-י-ם. אנשים כועסים מאד על האנשים שבאמת לא צריכים לעקוף את התור ובעצם רק גוזלים מהאחר.

היום היינו בלונה פארק דרך העירייה. הסתובבה שמועה שחילקו שם פטור מתור לילדים של אחמי"ם. אחיין, גיס של וכד'.

העניין הוא, שככל שעובר הזמן התופעה הזו מתרחבת יותר ויותר. ולדעתי זה פוגע קודם כל בציבור וברגישות שלו לכל הנושא הזה - ולא, זה לא מלמד אף אחד 'להכיל את השני' - אבל זה גם פוגע בכל הילדים שמקבלים פטור.

למה?
כי מי שבאמת אינו זקוק לפטור שכזה, מתחנך וקולט שהוא 'אני ואפסי עוד', ושהוא יכול לעשות 'מה שבא לו' ולעקוף את כולם. ככה אנחנו רוצים לחנך את ילדינו?
ומי שבאמת לא מסוגל לעמוד בתור, גם יפגע. למה? כי בסופו של דבר יעשו מה שעשו עם תווי החניה. יבטלו אותם. יפסיקו להנפיק אותם. כי יש יותר מידי זיופים ורמאויות, ובסוף מי יסבול מכל זה - מי שבאמת (באמת) צריך את זה.

מה אומרים? מוצדק בעיניכם?

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה