Title

איש את רעהו • מידע ועזרה הדדית

ברוכים הבאים למעצמת החסד של פרוג!
פורום אא"ר - הלב הפועם של פרוג הוא המקום בו מתרכזים כל תחומי העזרה והסיוע: פתרונות, עזרה הדדית, טיפים, מידע חיוני ושיתוף ידע אנושי של חכמת ההמונים. עם מיליוני הודעות ואלפי פרוגיסטים פעילים שמעניקים יד זה לזה מדי יום - איש את רעהו יעזורו.
כהמשך לאשכול הזה על חברתינו היקרה

מענין לבדוק כמה מודעות יש בציבור לחשיבות הדגימה ומהו תהליך התרומה המדוברת.
אז-
אין קשר לסוג דם אלא להתאמה גנטית.
על התורם הפוטנציאלי להיות בטווח הגילאים שבין 18-45 ובמצב בריאותי תקין. תהליך ההצטרפות למאגר כרוך אך ורק בנטילת דגימת רוק פשוטה. דגימה זו נשלחת לבדיקת סיווג רקמות בחו''ל והתוצאות מצורפות למאגר.
ואחרי חודש אתם שותפים במאגר מציל חיים! (לכן ישנה חשיבות לכניסה מוקדמת למאגר. כי בזמן אמת אין זמן לדגום בני משפחה או חברים באופן יחידני. רק 30% מהנזקקים להשתלה מוצאים התאמה בתוך המשפחה. השאר צריכים למצוא במאגרים)


תהליך התרומה הינו פשוט מאוד (כמן תרומת דם) ונעשית בבוקר ההתרמה באשפוז יום במשך כ3 שעות.
הוא לא כואב.
אין לו תופעות לוואי.
לא נדרש התאוששות או ימי מחלה (יתכן כמה שעות אח''כ חולשה צפויה)
הגוף מייצר את התאים מחדש באופן טבעי ומיידי
ואתם-
הצלתם חיים!!!

סיכויי ההתאמה עולים באופן משמעותי כאשר החולה והתורם הינם בעלי רקע גנטי משותף, המתקיים בד"כ בקרב תורם וחולה ממוצא אתני משותף. העם היהודי חי במשך הדורות בקהילות סגורות, ובכך שימר את הדמיון הגנטי בין פרטיו. מסיבה זו ישנה קרבה גנטית גדולה יותר בין אנשים ממוצא יהודי מאשר ממוצא שאינו יהודי.

לו אנשים היו יודעים. היו ממהרים לתת את הדגימה שלהם.
בצה''ל מקובל שרוב החיילים נותנים דגימה כחלק מתהליך ההתגייסות
בשנה החולפת המודעות נכנסה גם לישיבות גדולות (רק ביום שני האחרון בן משפחה של הנ''ל דאג לאיסוף של 150 דגימות בישיבה בבית שמש! תוך חצי שעה. בזמן הפסקת האוכל. בסיוע הארגון המיוחד 'רפואה ושמחה' שהגיעו לתת הסבר ודגימות)
בסמינרים לצערינו יש אפס מודעות. וחבל (חני לקחה את זה כשליחות בעז''ה לכשתבריא)

נשמח לשמוע את דעתכם.
שאלות אם יש
ובעיקר- עיצות איך אפשר להגביר את המודעות בציבור היקר.
מה יגרום לאנשים לתת דגימה?

בברכת רפואה שלימה לכל חולי עמך ישראל
ושלא יצטרכו זה לזה. רק לדברים טובים ובבריאות
פתקא טובה לכולם.
טור מאת שמעון ברייטקופף-משפחה
חובת קריאה לפני יוה''כ

הטור הזה נכתב במוצאי ראש השנה. יום שלישי בלילה.
ביומונים נהוג לסכם מדי שנה בכותרת על "תחושת ההתעלות המקודשת שעברה על עם ישראל בימי החג".
אם נודה על האמת, הכותרת הזו, היהודית כל כך – אולי היהודית ביותר לאורך כל השנה – ממחישה במידה רבה את התחושות בקרב רוב הציבור, שחש התעלות אדירה בחג, קרבת אלוקים, וחווה רגעים מזוקקים של התבוננות, של מבט מסכם על השנה וקבלות טובות לשנה הבאה.
אבל יש גם תופעות שוליות שכדאי לתת עליהן את הדעת, ואלמלא היו החגים כה מרוממים ומקרבים בין יהודי לאביו שבשמיים, לא היינו נדרשים להאיר נקודה זו, שהתייחסות אליה היא תיקון עצום, לא רק לתקופה זו, אלא לאורך כל השנה.
ואני פותח בנקודה הזו, כי היא משקפת לא מעט מהחיים שלנו.
לפעמים אנחנו עוברים חוויות אדירות, כבירות ממש, אבל בסוף במקום לקחת את החוויה המרוממת הזו לכל השנה, אנחנו בוחרים להתעסק בטפל ולאבד את כל החוויה לטובת קנטור שהוא לא באמת נצרך, אבל הוא צורב בנו את החוויה של הימים האלה בצורת הקנטור במקום להתמקד בכל מה שנעלה ומרומם.
ובמה דברים אמורים.
אין ספק כי היצור הכי אומלל בטבע בשלושת השבועות שבין ראש השנה לשמחת תורה, הוא האדם הנושא בתפקיד גבאי בית הכנסת (רק להדגיש גם בגלל שזו האמת אבל גם בגלל שאני לא רוצה להסתבך עם אף אחד שכל הנכתב פה נלקח ממקורות זרים לחלוטין וממחקר עיתונאי מקיף בקרב גבאים, וברוך ה' זכינו שאצלנו בבית כנסת כולם נוהגים בעין טובה ובפרגון גדול בדרכו של מורנו המשגיח שליט"א).
ובכן, מתברר, שבשביל שהעולם יתנהל בצורה נורמלית ויצליח להתקיים, הקב"ה החליט לרכז את כל השיגעונות של האנשים בחודש אחד: חודש תשרי. ובמקום אחד: בית הכנסת. במקום אחד בתקופה של שלושה שבועות מרוכזים יוצאים כל הקפריזות והתקפי הטירוף, ונופלים על אדם אחד. אברך אומלל שחלם להיות עסקן שכונות, והפך להיות שק החבטות הלאומי: גבאי בית הכנסת.
לא בחינם עשה זאת הקב"ה. יש בהם בגבאים משהו שיודע להכיל את כל ההתקפות הנ"ל. אם אותם אנשים מהבית כנסת היו מוציאים את אותם התקפי שיגעונות בעבודה או במשפחה – סביר להניח שהם היו הומלסים ברחובות נטולי משפחה ועבודה. אבל הקב"ה רודף צדקה וחסד, ריכז את כולם למקום אחד, אל מול אנשים שיודעים להתמודד עם הדבר הזה.
מהקידוש עד המזגן
זה מתחיל עם המקומות. גם בבית כנסת שיש בו עשרה מתפללים ואולם בגודל של אצטדיון טדי יהיו מריבות. זה הכלל שמלווה את הימים הנוראים מאז היווסדם: כולם רוצים מעבר, משל הם בטיסה לניו יורק ולא בבית כנסת שכונתי צפוף, וכשיש שני מעברים בשורה של עשרה מקומות, מדובר במשימה שאיך שלא תסובבו אותה, אי אפשר לצאת ממנה בשלום.
יש את פלוני שלא רוצה לשבת ליד אלמוני ("שנה שעברה כבר אמרתי לכם, פשוט לדבר לקירות"), וזה שתמיד מתנכלים לו ("איך זה שתמיד יש לי כ"כ קצת מקום לרגליים"), זה שלא מוחל לעולם ("אני עם הגבאי הזה גמרתי, זהו זה") וזה שגונב שתי מקומות בלי לשאול אף אחד, שם את הטלית על הראש ולא שומע כלום ("באמת הייתי שקוע בתפילה, כ"כ מצער שניסית לשבת. בשנה הבאה בע"ה").
קחו איתכם כלל אחד: מי שמתלונן הכי הרבה הוא תמיד זה שלא שילם מעולם על המקומות. לגבאי החצוף הזה אני עוד אשלם? משנה שעברה הוא חייב לי כסף, יש גבול לכל תעלול!
כל זה מתרחש עוד לפני תפילת מנחה של ערב החג הראשון, מייד לאחריו נפתחים שערי שמיים, וצרות חדשות ניחתות על עם ישראל. הראשון הוא כמובן המזגן.
קר מידי וחם מידי, והמזגן מטפטף עלי, תעלה את המעלות ותוריד. אפשר להביא גוי? זה פיקוח נפש ממש. אני לא מבין זה סיביר פה או בית כנסת? אפשר למות פה מחום, זה לא צחוק. אני נחנק. תפקיד אחד נותנים לגבאי הזה, לכוון ל-22 מעלות את המזגן, גם אותו הוא לא מסוגל למלא. פשוט להתפלץ.
ויש את הטישו. הטישו הוא רק פיסה אחת שמגלמת בתוכה את כל התחזוקה של בית הכנסת. דפים ל'כורעים', נייר חתוך לנגב את הידיים, מפות לשולחן, לרכוש מחזורים ולהבדיל להכין את ספרי התורה לקריאה של הבוקר או לדאוג לבקשות של החזן. אם יהיה חסר לרגע אחד, עזבו – לא יהיה חסר, יהיה נדמה למישהו שחסר, אחת דינו של הגבאי.
נו באמת, ככה נערכים? ראש השנה נפל בהפתעה על מישהו? למה לא מתארגנים כמו שצריך? לנג'ז על ההוראת קבע הוא יודע מצוין, אבל לדאוג לכמה חבילות טישו – זה גדול עליו.
אחרי שנייה הוא מוצא כמובן חבילת טישו בשולחן מאחוריו. הוא כמובן לא יחזור בו. למה לא לשים אחת על כל שולחן, מה הקמצנות הזו? מה כבר ביקשנו?
ויש כמובן את הקידוש. זה התחיל כמשהו קטן בשביל שאנשים שגרים רחוק יוכלו לטעום משהו. אט-אט זה הפך לציר אסטרטגי בימי החג. השתייה קרה וחמה מידי בו זמנית, למה לא קשרת את השקית של העוגות בשביל הטריות? למה צריך קידוש בבית כנסת, סתם ללכלך? שכל אחד יביא בשקית ונגמור את הסיפור. למה לא עושים קידוש יותר גדול? אנשים לא באו לצום פה. ולמה לא שומרים על הילדים שלא יסתובבו בין הרגליים ויחסלו את כל העוגות. מה הבעיה לחלק להם שקיות ממתקים?
מתנת השכחה
אבל עם הכל הם עוד היו מסתדרים – יש דבר אחד שהם פשוט לא יודעים איך להתמודד איתו.
מהירות התפילה.
היום יש כל מיני אפליקציות שממהרות או מאטות את הקול של המדבר. החידוש הזה לא הגיע עדיין לצערם של הגבאים לבתי הכנסיות ומה שקורה פה זה קקופוניה של טענות שאין להם התחלה אמצע וסוף.
למה הוא מורח? מה העניין? מה הוא יוסל'ה רוזנבלט? סע כבר. זה לא לעניין. אנשים מאבדים את הריכוז. אני לא מבין לאן הוא ממהר למען ה'? יש לו עבודה אחרי התפילה, הוא רץ לבשל את החג? יש יומיים בשנה להתפלל למה אי אפשר להתפלל כמו בני אדם. שיאט קצת.
לא להאט, שימהר, אבל שיאט בשירים וימהר בפיוטים, שיעשה יותר שירים ופחות שירים.
עם ישראל הוא עם מרובה דעות והכל יוצא על ראשו של הגבאי האומלל.
כשרוחו טובה עליו, בהסקת מסקנות בסוכה בחול המועד הגבאי כבר הבהיר שאין לו שום השפעה על החזן. להפך, כשהוא מבקש ממנו למהר קצת – הוא מאט. אבל גם זה לא מונע מהציבור שוב ושוב להוציא עליו את הכל.
חסד עשה עימנו הקב"ה שנתן לגבאים תכונה נפלאה: שכחה. כמו יולדת שנשבעת שלא תלד שוב, גם הם – סביר להניח – מייד במוצאי הימים הנוראים נשבעים שהם על הסיוט הזה לא חוזרים ויהי מה. הם מניחים את המפתחות, והפעם לתמיד. חולפים כמה חודשים – והקב"ה משכיח מהם את כל המאורעות, והם חוזרים שוב לזירת הקרב כאילו לא היו בה מעולם.
קחו קבלה אחת טובה לשנה החדשה, עכשיו, ערב יום כיפור, תיגשו לגבאי שלכם בבית כנסת, ותודו לו מכל הלב. תגידו לו כמה אתם מעריכים את כל מה שהוא עושה. את הלילות בלי שינה שהוא מעביר בסידור המקומות על גבי המפה, את החשיבה שלו על כל פרט, את ההתייחסות לכל הערה בחיוך ובמאור פנים.
הוא יעמוד בנשימה עצורה, ויחכה ל'אבל'.
אבל אתם לא תגידו לו שום אבל.
רק תודה רבה מכל הלב. אם תוכלו לצרף משהו קטן, מתנה קטנה לו או לאשתו – תקנו את עולמכם.
והאמינו לי, את ההערה המתחכמת שלכם על המזגן, הוא כבר שמע משלושה אנשים. אפשר לחסוך את זה.
וזכות העין טובה תעמוד לנו להיחתם לחיים טובים ולשלום. אכי"ר.
מועדים לשמחה,
אשמח לחוו"ד ופתרונות מעשיים למעשה הבא:
מעלינו גרים שכנים מקסימים שכל המזגנים שלהם מטפטפים לנו על החלונות כיון שהצינור לא מספיק ארוך.
בקשנו כמה וכמה פעמים לסידור הענין
יש להם אדניות עם פרחים והם טוענים שהצינור קצר כי זה אמור להשקות את הפרחים וכנראה זה ברח החוצה, הם יכניסו, הם יתפסו עם אזיקון, הם יסדרו וכו' וכו'
למעשה.... מטפטפף לנו ב4 חלונות והדבר גורם לנו ממש עגמת נפש.
עד שפעם אחת כבר ממש נמאס לנו ופשוט הלכנו לטמבור קנינו 20 מטר צינור הארכה ואחר כבוד העלינו להם וביקשנו שיחברו את זה
לא מיותר לציין, הענין לא הסתדר.... כי איפה שיש פרחים הם לא רוצים ארוך כך שלא פתרנו את כל הבעיה.
עכשיו הגיע חג סוכות, אנחנו בונים סוכה למטה, לפני הבניה בעלי וודא שכל האיזור של הסוכה מסודר מבחינת טפטופי מזגן, האריך איפה שהיה צורך והכל היה מאורגן.
הסוכה בנויה, מקושטת, מאורגנת
ערב חג
חצי שעה לפני כניסת החג טפטופים קצביים נשמעים על הסכך ואיך לא, מרטיבים את הסוכה
בדיקה מהירה מגלה שהמזגן של השכנים מטפטף הישר לסוכתינו.
מיד עלינו והסברנו את הבעיה הם אמרו כמובן שיבדקו מאיפה זה
אחרי כמה דק' מתקשרת אלי השכנה
תראי, ראינו איזה מזגן בעייתי, זה מזגן שאנחנו לא מדליקים כמעט במשך השנה אבל עכשיו מתארחים שם, ויש שם גם סוכה והבעיה היא שהתקינו את זה בצורה כזו שאין לנו שום גישה ליציאה של הצינור ואני ממש לא יודעת מה להגיד לך, בכלל לא ידענו שתגיעו עם הסוכה עד שם, הגדלתם אותה השנה, מה אתם צריכים כ"כ גדול אז תפרשו נילון איפה שמטפטף כי אין לנו מה לעשות עם הענין הזה....
חצי שעה לפני כניסת החג זה ל בדיוק הזמן להתחיל לבדוק יותר לעומק אמרתי לה שנבדוק מה אפשר לעשות, לא ידעתי עד כמה זה יהיה מטרד
למעשה, שמנו נילון פסלנו כ40 ס"מ לאורך הסוכה למען הסדר הטוב רק שלמעשה זה לא עוזר בכלל
הים מטפטפים על אדן החלון שלהם, אח"כ על שלנו ומשם בקשת רחבה משפריצים בכל רוחב הסוכה.
ניסיתי להמשיך להסתדר ושמנו בחלון שלנו מגבת פרושה, ומעליה קערה, את המגבת אנחנו צריכים כל כמה שעות להחליף כי היא נסחטת במים ועם כל זה הבעיה לא נפתרה כי מטפטף גם אצלם.
תכלס, הסכך מתרטב ומתעפש, הדפנות מתרטבות ונהרסות, הבד מקבל כתמי מים ועץ שנפגשים המגבות מתחלפות בקצב מסחרר ועם כל זה לא נעים לנו בכללל
ולשכנים אין מה לעשות!!!
הבו רעיונות, מה אפשר לעשות שלכולם יהיה טווב???
גם מבחינה מעשית וגם מבחינה הלכתית, של מי הבעיה??
  • 156
  • הצטרפות לניוזלטר

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    נקרא  2  פעמים
    למעלה