עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

בבקשה, רק מניסיון אישי שלכם, בלי להיכנס לפולמוס מיותר ומתיש.
פעמים רבות אני מתלבטת מה לעשות בכתיבה באידיש, במילים הבאות:
תעניתים, שבתים, טליתים, טעותים, זכותים.
אין צורך להסביר מה הבעיה בהן, וגם אין צורך לחזור שוב ושוב על הטענה הכל כך מכלילה בדבר התקינות של העברית / לשה"ק בקרב דוברי האידיש.
השאלה שלי היא מעשית לגמרי. האם בגלל העובדה שדוברי האידיש מבטאים בעת דיבור את המילים הנ"ל כך, וברור שצורה זאת לא נכונה. אבל גם ברור שאם אני כותבת טקסט שלם באידיש, לכל מטרה שהיא, ואכתוב שם למשל "זיי האבן אנגעטוהן די טליתות", זה יישמע כעברית מדוברת במקום בלשון הקודש, ולכן יישמע מאד מוזר, במיוחד לקוראים צעירים.
ועוד סיבה לעובדה שזה נשמע מוזר לאוזן אידישאית, כי בלשון הקודש בכל הברה שהיא (רק לא בהברה של עברית מדוברת) מבטאים במרבית הפעמים אף את הת' הדגושה ללא דגש. למשל במילה טלית (ת' רפויה במקרה זה), הת' תבוטא אכן ללא דגש, בניגוד לעברית מדוברת. על אף שגם ההיפך קורה - בקרב דוברי העברית יבטאו ת' רפויה כדגושה (ואולי הגיע הזמן להתפלמס גם על כגון זה... אבל אני לא מתכוונת לכך ברצינות..)
למעשה זה נשמע ממש מגוחך לקרוא טליתות כעברית המדוברת, בת' דגושה, בתוך טקסט באידיש, כי בו ברגע זה הופך לעברית מדוברת.
מה אומרים, מציעים, אם בכלל?
אני הרבה פעמים נוהג להשתעשע במחשבה של יצירת שפה חדשה ואיך הייתי בונה
אותה בצורה הכי טובה וקלה ללמידה, לכתיבה וקריאה, הבנה וכו'...

לאחרונה חשבתי על רעיון שלדעתי הוא מבריק על אף שהוא פשוט וככל הידוע לי אף שפה לא מממשת
את הרעיון הזה ותקנו אותי אם אני טועה. הוא קצת ארוך אבל בבקשה תקראו כי השקעתי בו מחשבה רבה והוא שווה את זה לדעתי:

כידוע על מנת ליצור מילים משתמשים בשני סוגי אותיות: אותיות ניקוד ועיצורים כותבים עיצור ולאחריו את אות הניקוד הנדרשת. למשל במילה sister אנחנו רוצים להסביר לקורא שה-s הראשונה נקראת עם חיריק ולכן אנחנו כותבים i. כך גם לגבי ה-t וכו'. כל זה ידוע. בעברית יש שיטה מעט שונה שבה יש סימני ניקוד שאינם אותיות בפני עצמם ואז לאחר שהקורא מכיר כבר את המילה אפשר גם לכותבה ללא ניקוד והקורא יודע איך לקרוא אותה. גם בעברית משתמשים באותיות ניקוד מסוימות כ"גלגלי עזר".

ועכשיו לרעיון:

אני מציע ליצור שפה שלא תשתמש באף אחת מהשיטות הנ"ל. כי גם ניקוד ובטח אותיות ניקוד הם דברים שגוזלים זמן ומאמץ מהכותב ומהקורא, עד כדי כך שאנחנו בעברית בברירת מחדל כותבים ללא ניקוד כי אנחנו מבינים שזה מעמיס ומיותר (ברוב המקרים). כמובן שגם באנגלית זה קיים: יש אנשים שכותבים מילים ללא אותיות ניקוד כמו למשל because שראיתי שנכתב לפעמים (בצורה לא רשמית כמובן) BCZ. בנוסף, אותיות הניקוד גורמות למילים להיות ארוכות מאוד וקשות לקריאה ולכתיבה. אז יש לי פתרון פשוט לבעיה הזאת:

בשפה ממוצעת יש בין 22 ל-30 אותיות, פלוס מינוס. לנו בעברית יש בערך 20 עיצורים אם מורידים את האותיות הסופיות ואת האותיות שנשמעות אותו הדבר כמו כ' ו-ק' או ת' ו-ט' וחמש תנועות שהן קמץ, צירה, חיריק, חולם ושורוק. לא כללתי את פתח, סגול, קובוץ וכו' בגלל שהם נשמעים אותו הדבר כמו מקביליהם בקבוצה דלעיל.

אני מציע ליצור שפה עם בערך 120 אותיות אלף-בית! לכל אות למעשה יהיו שש אותיות שכל אחת מהן תהיה גרסה שלה מנוקדת באות ניקוד שונה. למשל יהיו שש גימ"ל: גימ"ל שתיקרא בקמץ, גימ"ל שתיקרא בצירה, גימ"ל שתיקרא בחיריק, עוד אחת לחולם, אחת נוספת לשורוק ואחרונה חביבה - לשְוָוא. ככה לכל אות. המצב שייווצר הוא שאם אני רוצה לכתוב מילה כמו "סירה" אני לא צריך לכתוב לא ניקוד ולא אותיות ניקוד אלא פשוט לבחור בגרסה של האות סמ"ך שהיא חיריק ואז בגרסה של האות רי"ש שהיא קמץ. אות אחת לכל תנועה ונגמר הסיפור.

החיסרון הבולט לעין הוא שכילדים בגן תצטרכו ללמוד 120 אותיות וזה לא יהיה קל כל כך, אבל בטווח הארוך זה יהיה הרבה יותר קל מכל לימוד כללי אותיות הניקוד, כתיבתן בפועל לאורך כל החיים וקריאתן לאורך כל החיים.

חיסרון נוסף לכאורה הוא: איך ליצור מקלדת לשפה הזאת? הרי אי אפשר ליצור מקלדת עם 120 אותיות. אבל גם לזה מצאתי פתרון: במקלדת יופיע רק סוג אחד של אותיות (למשל קמץ בלבד) ואם תרצו לכתוב את אותה אות בחיריק, יהיו למעלה חמשה לחצנים שעליהם יופיעו סימני ניקוד מוסכמים ולחיצה עליהם תמיר את האות לגרסה עם הניקוד הרצוי. נשמע ארוך אבל זה בטח עדיף מאנגלית כי כמעט אחרי כל אות באנגלית יש אות ניקוד, אז פה במקום ללחוץ על לחצן של אות ניקוד, תלחצו
על לחצן אחר שממיר לאות אחרת. אותו מאמץ בכתיבה והרבה פחות מאמץ בקריאה! גם מעברית זה עדיף כי גם בה יש בהרבה מקרים אותיות ניקוד, וגם משום שתדעו בוודאות איך לקרוא את המילה אפילו אם היא חדשה לכם ולא תצטרכו להכיר אותה לפני כן. בנוסף בעברית יש הרבה אי וודאות בנוגע למתי כותבים אות ניקוד. ככה נוצרים מקרים שאנשים כותבים "מילחמה" או "כול". לדעתי כשאנשים יתרגלו לזה זה יהיה ממש קל ולא יבינו למה לא השתמשו בזה קודם.

אני מנסה לחשוב על חיסרון מהותי בשיטה הזאת ופשוט לא מצליח לחשוב על אחד כזה. אשמח לשמוע את דעתכם.

נ.ב. ידוע לי שבעבר וגם היום בקהילות מסוימות יש הבדל בין ט' ל-ת' או בין כ' ל-ק' או בין קמץ לפתח. אני מדבר על השפה העכשווית שבה אין את האבחנות הללו ובכל זאת השפה עובדת מצוין ואנחנו מצליחים להתבטא ולהבין זה את זה - מה שמוכיח שלא באמת זקוקים לכל ההבדלים הללו.
כשנולדתי הכרתי רק אחד מהם. הוא היה קטן ויעיל ושימש אותי נאמנה.
אחר כך, כשקיבלתי את המחשב הראשון שלי וניסיתי את מזלי בהקלדה נמרצת בוורד, הכרתי את השני. או אז נכנסו חיי למערבולת בלבול מסוחררת ואני איני מוצאת לעצמי מקום מנוחה ומפלט. למה שניים? מי צריך שניים?
המקף הרגיל. ה - הזה, המוכר והטוב, קטן ועושה את העבודה נהדר.
אלא שבוורד, הברנש השני נכנס גם הוא. כשאני מקלידה מילה כלשהי, לאחריה רווח, אחר כך מקף ואז שוב רווח, ואחר כך תו נוסף, המקף הקטן והמתוק שלי נמממתח, ונעשה ארוך וגמלוני משהו. כ – כ – ה.

נבירה קצרה במרתפי האקדמיה גילתה לי כי לדידה, המקף הקצר משומש בעיקר בצירופי מילים ללא רווח ביניהם, ואילו הארוך, בעל הרווח לפניו ואחריו, הוא הקו המפריד.
אם כך, מדוע רוב התוכנות, מלבד וורד, אינן נוהגות במנהגי האקדמיה?
כרגע אני מחפשת הצדקה מוסרית לשימוש ליברלי. תנו לנו מקף אחד, וואחד מאקף.
וואן מקף אונלי.
מותר לי? הלקוח יכול לבוא לתבוע אותי, אם אחטא בפשע האיום הזה?
והאם מותר לי לבלבל ביניהם, ולהשתמש בשניהם בכתבה אחת?

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה