קהילת הפרסום והקופירייטינג

פורום קהילת פרסומאים וקופירייטרים מהחברה הדתית והחרדית.
מנהלי הפורום: hershy sh, גבריאל פ.
להצטרפות לקהילת הפרסום, הקש כאן

פרסום וקופירייטינג >> תוכן מקצועי

הפקות דפוס

כל מה שקשור להפקות דפוס, הוצאת ספרים לאור וכדו'.
נושאים
8.6K
הודעות
35.9K
נושאים
8.6K
הודעות
35.9K
יש לי לקוח שפותח מסעדה, בתחילה הוא קרא לה "על האש" אחרי שכבר עשיתי לוגו וכו',
הוא עכשיו בא אלי עם רשימה של שמות, שהוא טוען שאיזה קופירייאטר נתן לו
הייתי רוצה להתייעץ איתכם לגבי השמות, מה הכי מוצלח.
קצת רקע על המסעדה, זוהי מסעדה כשרה למהדרין בצפון, של כל אבל ממש כל סוגי הבשרים והיתרון הוא שאת כולם הוא עושה על האש חוץ מזה יש גם שוארמה אבל הכל הכל חוץ מהשווארמה, על האש. (מה שאין בכל מסעדה...)
והשמות שנתנו לו: (בעיני קצת מוזרים אבל...)
'פרגית וסטייק'
'אַכוֹל ושַתֹה'
'גרִילֶלויָה'
'מתובלת'
'סעודתה'
'שיפודים+'

ועוד כמה שמות שבכלל לא באים בחשבון.

הלקוח בתחילה התחבר קצת לפרגית וסטייק, אבל אני אמרתי לו שאני חושבת שזה יגביל קצת.... אח"כ הוא אמר לי שאולי אכול ושתה- הקופיראייטר אמר לו שזה שם שיכול לתפוס טוב.... (נו נו..)
ואני אמרתי לו שהכי נראלי 'מתובלת' אבל גם אני לא הכי שלמה עם זה...
מה אתם אומרים? עדיף להישאר ב'עלהאש' (מה שהלקוח לא כ"כ רוצה) או לשנות לאחד השמות הנ"ל?
תודה מראש לעוזרים!
ו.... כן, איך לא, זה דחוף.....:rolleyes:
מקור: לדעת


אבוטבול הקים 'פורום ראשי ערים לצדק חלוקתי'
צילום: רפי דלויה
לא רק בית שמש: 11 ראשי ערים הקימו פורום נגד המועצות האזוריות האוחזות בעתודות קרקע עצומות, בעוד עריהם סובלות ממצוקת קרקעות לתעשייה, יו"ר הפורום: הרב משה אבטבול ראש עיריית בית שמש.
חיים ברקוביץכ"ו בסיוון התשע"א 18:16
המאבק על הקרקעות בישראל עולה שלב: 11 ראשי ערים הקימו בימים האחרונים את 'פורום ראשי ערים לצדק חלוקתי'. המטרה: תיקון העוול לפיו אוחזות המועצות האזוריות בעתודות קרקע עצומות המניבות להן הכנסות-עתק - בעוד ערים רבות הסמוכות להן כורעות תחת גרעונות מחמת מצוקת קרקעות לתעשייה, המהווה מקור הכנסות עיקרי עבורן.

הפורום, בראשות משה אבוטבול ראש עיריית בית שמש, כולל את מרים פיירברג (נתניה), מאיר ניצן (לוד), נסים מלכה (קרית-שמונה), טלי פלוסקוב (ערד), מאיר כהן (דימונה), משה אבוטבול (בית-שמש), מוטי מלכה (קרית-מלאכי), גבריאל נעמן (שלומי), אריק חדד (קרית-עקרון), עידן יצחק שלום (אלעד) וצביקה גרינוולד (אופקים). בימים אלה נמשך גיוסם של ראשי ערים נוספים.

הפורום קיבל כבר את הסכמתו של ח"כ אמנון כהן יו"ר ועדת הפנים בכנסת, התומך בצדק חלוקתי, לסייע בקידום חקיקה או תקנות בנושא. בכוונת הפורום לפעול אגרסיבית ובכל המישורים, החל בהנעת תושבי הערים לפעולות מחאה וכלה בפעילות חקיקתית והקמת שדולה למען מטרות הפורום בכנסת.

בנוסף, מתכוון אבוטבול לגייס לטובת הפורום את ח"כ מאיר שטרית, שבתקופת כהונתו כשר הפנים חתם על סיפוח שטחי תעשייה משטח השיפוט של מועצת מטה יהודה אל שטחי העיר בית-שמש. זאת, בעקבות החלטה מקצועית ואובייקטיבית של ועדת גבולות שהוקמה על-ידי שטרית, עוד בתקופת כהונתו של ראש עיריית בית-שמש הקודם.

סוגייה זו עומדת בימים אלה בפני בג"צ, לאחר שבחודש אפריל השנה אישרר שר הפנים אלי ישי את החלטת קודמו בתפקיד, שטרית. בג"צ הוציא צו ביניים כנגד האישרור והקפיא את העברת אזור התעשייה הנדרש לבית שמש.

'צדק חלוקתי' הינו מונח העוסק בצדק חברתי המושג באמצעות חלוקת משאבים ותגמולים על בסיס הוגנות, שוויון וצורך. כך, בעתירת בג"צ הקרקעות של הקשת המזרחית בשנת 2002, פסל בית המשפט העליון את החלטת מועצת מקרקעי ישראל שהעניקה לקיבוצים ומושבים פיצויים - בקרקע ובכסף – תמורת הסכמתם לשינויי ייעוד קרקע חקלאית לבנייה, תעשייה, מסחר, תיירות וקיט. זאת, בשל היעדר משקל ראוי לשיקולי צדק חלוקתי.

עו"ד מוטי ברקוביץ יועץ משפטי למספר רשויות מוניציפאליות : "הפתרונות האפשריים לצדק חלוקתי הוגן ושווה נמצאים בשני מישורים: המישור התקציבי והוא לקבל החלטות במסגרת חוק ההסדרים במשק המדינה והמענקים יהיו כאלו שיהיו ברורים מראש וצודקים,ובמישור הקרקעי כל מה שצריך הנושא של פקודות רשויות מקומיות לא מטפל נכון בועדת גבולות,ועדת גבולות שתדון בעניין 90 יום ולהעביר את מסקנותיה לשר שיחליט את החלטותיו רוצה לקבל יעביר , רוצה לשנות לאחר שיקשיב לשני הצדדים. עוד הוסיף ברקוביץ כי נחוצה חקיקה של העדפה מתקנת , תיקון עוולות העבר על בסיס שווה כלכלי וצודק".

משה אבוטבול, ראש הפורום, סיכם את הכינוס הראשון ואמר: "המועצות האזוריות בישראל דלילות אוכלוסין, אך הן מחזיקות בשטחי-ענק המהווים עתודות לתעשייה ומסחר. ערים רבות כורעות כיום תחת גרעון תקציבי עקב מצוקת קרקעות לתעשייה, המהוות מקור הכנסה לעיריות ולאספקת שירותים לאוכלוסייה, כמו-גם למגורים ולצורכי ציבור. אנו נפעל נמרצות לשנות את המצב הקיים, נמשיך להיאבק עד לתיקון העוול ההיסטורי".
חלק נכבד מהעוסקים ביח"צ מתנגדים בעליל שעסקים קטנים יעשו לעצמם יחסי ציבור. הטענה העיקרית שלהם היא "נזק עצמי". ובכן, אין ספק שבשביל תוצאות שיקדמו את העסק שלך אתה צריך מישהו מהתחום שייצור המשכיות, יחדש זוויות ועוד. כמו כן הפוטנציאל שביח"צ אף פעם לא יתממש אם תעשה זאת לבד, ובכל זאת, במידה ומדובר בעסק קטן כמו חנות שכונתית לפרטי נוי מקוריים למשל, אזי שכמו שיווק וקד"מ (קידום מכירות), גם יח"צ ניתן לבצע לבד.

הסיכון ל"נזק עצמי" תמיד קיים אך מדובר בסיכון מחושב, כלומר, איזה "נזק אסטרטגי" כבר יכול להיגרם לאותה חנות פרטי הנוי? ולכן, אם יש לך מוטיבציה וזמן פנוי תוכל להשיג כתבה או כמה אייטמים מה שאולי יתבטא במכירות לתקופה הקרובה ובטוח יתרום לאגו. אבל! מאחר ולא בא לי לקבל תגובות נזעמות לתיבת הדואר מקולגות שיטענו שאני יורה לרגליים, שובר ענפים וכו'. איני ממליץ על יח"צ עצמאי. אך אם כן הייתי מעודד תופעה זו אז אלו הכללים שהייתי מבצע:

תכנון: הגדר מי קהל היעד המועדף (תל אביבים\דרומיים, מבוגרים\צעירים, עשירים\ממוצעים וכו') ופנה בהתאם לכלי התקשורת הרלוונטיים (בהמשך תבין אך לעשות זאת). מומלץ לעבור בדקדקנות על כתבות בכלי התקשורת תקופת מה בכדי לזהות את העיתונאים הרלוונטיים ביותר עבור העסק שלך.

תוכן: רשום כמה נקודות עיקריות (שיפורטו בהמשך) המבליטות את אופי העסק ושלב אותן ב"סיפור מסגרת". לדוגמא, אם העסק הוקם ע"י סב המשפחה, כלומר עסק משפחתי. ניתן לספר על היסטורית העסק, על החלום של סבא לסדר את כל המשפחה, על הראיה העסקית בעבר לעומת ההווה, על שילוב הנכדים, על הרגע שחשבת שהכל אבוד והסיבה לכך, והרווחים שהגיעו אף על פי כן. לאחר מכן בדוק אילו מילים ניתן להוריד וכתוב בשנית בצורה מתומצתת. דאג שבתחילת הטקסט יהיה מענה לשאלות כמו מי הבעלים, מה מטרת העסק, אלו צרכים הוא מספק, מתי הוקם, איפה ממוקם, ולמה לבחור בך ולא במתחרים. אל תשכח להשאיר דרכי התקשרות. זכור כי מה שנכנס לעיתון הוא מה ש"מעניין" ולא מה ש"חשוב", ולכן אל תתבייש למכור את החלק הצהבהב, שאל עצמך בסוף הכתיבה האם בתור קורא הידיעה מעניינת אותך ושפר בהתאם.

גישה לעיתונאים: מתחת לידיעות ולכתבות בעיתונים יש מייל של הכתבים, השתמש בו. באינטרנט יש פרטי התקשרות עם המערכות ובחלק מהידיעות המופיעות ברשת ניתן להקליק על שם הכתב ומיד תקפוץ כתובת המייל שלו. תוכל להגיע למערכות התקשורת דרך 144, אלו נותנות כתובות מייל של עיתונאים וחלקן אף נותנות מספרי טלפון.

שיחה עם עיתונאי: אל תתרגש, עיתונאי הוא בן אדם (לפחות ברוב המקרים). אם התקשרת למערכת וקיבלת מספר של כתב, שוחח עימו בקצרה ואמור רק את הדברים העיקריים. אם אתה חושב שתתרגש בשיחה, כתוב טקסט מוכן מול העיניים וקרא "בטבעיות". כמובן, שמומלץ עבורך להתחיל עם המייל.

יח"צ עצמאי הוא בהחלט אפשרי.

בהצלחה.

(תמיר האס)
מכלכליסט
קמפיין עולמי: מקופל עליו

אחת העבודות היפות שיצאו מדובאי לאחרונה היא סדרת מודעות ל"ורנל", מרכך הכביסה של ענקית הטואלטיקה הגרמנית הנקל
יגאל שמיר 26.06.11, 18:15

מה אנחנו יודעים על דובאי? לא הרבה. כולם יודעים שזו נסיכות נפט עשירה במפרץ הפרסי, רבים גם יודעים שיש בה מלונות מפוארים, אבל מעטים יודעים שיש לה גם כמה פרסומאים מצוינים. אחת העבודות היפות שיצאו מהנסיכות לאחרונה היא סדרת מודעות ל"ורנל", מרכך הכביסה של ענקית הטואלטיקה הגרמנית הנקל.

קמפיין בתחום הזה אינו עניין פעוט: רוב מסעות הפרסום בתחום סובלים מבנאליות מייאשת. הקמפיין הזה מציע גישה רעננה לנושא: הנקל טענה תמיד כי המוצר שלה מרכך את הבגדים באופן יעיל כל כך עד שהם כמעט מתגהצים מעצמם; עכשיו הפרסומאים שלה לקחו את הרעיון הזה עד לקצה.


מתוך קמפיין הנקל קרדיט: DDB​

בכל אחד מהצילומים בקמפיין אנחנו רואים דמות שקופלה בקפידה יחד עם הבגדים שהיו לגופה. זה חזק, מוזר, מצחיק ומעביר את המסר בצורה ברורה: אם המרכך מספיק טוב כדי לקפל בחור, הוא בטח מספיק טוב בשביל הבגדים שלך.

הכותב הוא שותף וסמנכ"ל קריאייטיב בגליקמן נטלר סמסונוב

ראשית ייש"כ לפורום המחכים והמרתק. הלוואי והיה לי זמן לקרוא כאן הכל... מסתפקת בהצצות מגרות מידי פעם וקצת תגובות כשיש לי מה לומר (ולפעמים גם כשלא ;))
השאלה שלי היא כזו -
אני לא פרסומאית, אלא גרפיקאית שאוהבת (ואם מותר לי לומר בלי להסמיק - גם מצליחה) למצוא הברקות לפרסומות. (ואל תתחילו לשבר את אוזני בעניין הסלוגנים וההברקות שהם לא אלו שמביאים את הלקוחות - אני יודעת - אך הלקוחות שלי מחפשים פרסומת של גרפיקאית -לא פרסומאית - וההברקות בתוספת מעט הידע שלי בפרסומאות, הם בונוס שהם נהנים ממנו מהצד. בכלאופן, לא זה הנושא כרגע).

אז כך - אני מכינה כעת פרסומת לחנות של מוצרי חשמל, שכרגע כמובן מוכרת מזגנים. (ז"א, כל השנה הם מוכרים מזגנים :) - עכשיו זה המוצר שהם דוחפים). הכנתי להם 2 סקיצות שהמסר שלהם (ולא במילים האלו כמובן) היה ש"אצלינו תתקררו כמו שצריך".

הלקוח קצת מסתבך עכשיו. הוא אמר לי בכנות שהוא אוהב את הפרסומות ולא רוצה לוותר עליהן, אך מצד שני הוא רצה לפרסם את החנות שלו ולא מזגנים באופן כללי. הרי לא הוא מייצר את המזגנים, הוא מוכר מזגנים כמו הרבה חנויות אחרות כך שאם הוא רוצה שיבואו אליו, לדעתו עליו לפרסם דווקא את החנות - לדוגמא המחירים/השירות/המהירות וכו'.

אז יש בזה משהו.... זה נכון. מצד שני, הציבור לא כזה חכם. אדם רואה פרסומת שמשכנעת אותו ש"אצלינו תתקרר כמו שצריך" - ואם הוא באמת מחפש להתקרר - אז זה גורם לו להרים טלפון למספר שלמטה.

אני טועה?

בעצם הלקוח רוצה שאסביר לו למה כדאי לו כן לקחת את הפרסומות, כי בסה"כ הוא רוצה אותן, רק שאני לא רוצה לתת עיצה לא נכונה. אז מה אומרים המקצוענים? מי מבינינו צודק?
מנהל הכספים הבריטי מרטין סורל לא ניסח מימיו סלוגן פרסומי. זה לא הפריע לו להקים את קיסרות הפרסום WPP ששולטת בכרבע מהתעשייה העולמית. למוסף כלכליסט הוא מספר במה פייסבוק טועים, איך מנהלים 146 אלף עובדים ואיך סיפור על סבו היהודי שכרת יד לקוזאק עזר לעצב את אופיו

בירידה מהמטוס בישראל אחת הנוסעות דחפה אותי ונעמדה לפניי, בלי לומר מילה. הסתובבתי לאשתי ואמרתי לה 'הגענו'", מספר סר מרטין סורל, טייקון הפרסום החזק בעולם. ההומור הבריטי המעודן של סורל משרה נינוחות לאורך כל הראיון עמו, וכאילו מוסיף ניחוח של סגנון ותרבות גם לעקיצה קטנה על חשבון החוצפה הישראלית.

"גדלתי בצפון־מערב לונדון, בגולדרס גרין", סיפר שעה קלה לפני כן, מעל במה קטנה מול כמה עשרות מנכ"לים תל־אביבים, שהתענגו כולם על הקסם הבריטי, כמו גם על עצם הקרבה לדובר, מייסד קבוצת WPP המובילה את שוק הפרסום העולמי ושולטת ב־150 חברות פרסום, יחסי ציבור, לובינג, ייעוץ ומחקר. "גולדרס גרין היא כמו גטו יהודי. דיברנו יידיש בבית, אבי ניגן בכינור, הוא אפילו התקבל לבית ספר למוזיקה, אבל ויתר כי לא היה לו כסף. למדתי בבית ספר יהודי ולכן נתקלתי בשכונה רק במעט אנטישמיות. אבל האנטישמיות שנתקלתי בה לימדה אותי משהו חשוב: לרוץ מהר. אני גם זוכר שבילדותי אבי סיפר לי איך בזמן פוגרום באוקראינה סבי כרת יד לקוזאק. אני בטוח שהסיפור מוגזם, אבל על זה גדלתי בבית".

סורל נפגש עם המנכ"לים ערב פתיחת ועידת הנשיא שבה השתתף השבוע בירושלים, ושנחתמת היום. הוא רגיל לפגישות עם פורומים אקסקלוסיביים ולנסיעות בעולם. החברות של WPP - כמה מהן הקים, על אחרות השתלט - מפוזרות על פני הגלובוס. בישראל מייצגים אותו כמה משרדי פרסום. שניים מהם, שלמור אבנון עמיחי ו־JWT ישראל, נמצאים בשליטתו, ועבורו אין בכך דבר יוצא דופן, שכן הוא מרבה להחזיק חברות שמתחרות זו בזו באותו השוק. מבין כ־450 מיליארד הדולרים שלפי הערכות הושקעו בשנה שעברה בפרסום בעולם, כמעט כל דולר שלישי עבר דרך WPP.

ובאמת משהו מהלך קסם בניגודים שבסורל. מצד אחד ישנה רעבתנות של טייקון ש"הוול סטריט ג'ורנל" כינה ב־1989 "האיש הכי שנוא בשדרות מדיסון" ו"העוג של עולם הפרסום", ורבים כינו אותו "הנפוליאון של הפרסום", בשל שאיפות הכיבוש שלו ולא פחות מכך בשל גובהו - 1.63 מטר. מהצד האחר ישנו הקסם הבריטי המלוטש שלו וההומור שמתגלים כשהוא מספר זיכרונות ילדות מעל הפודיום או מסביר ל"מוסף כלכליסט" את המהלכים האחרונים בהרחבת האימפריה שלו תוך שהוא לוגם תה עם חלב. וככל ששוהים במחיצתו יותר זמן, הקסם הזה מתחזק.

הזהות היהודית שלך חשובה לך?
"אפשר לומר שאני יהודי שומר מסורת שלוש פעמים בשנה, יומיים בראש השנה, וביום כיפור, כשאני צם. אבל אני מסתכל על היהדות שלי במובן המשפחתי, לא הדתי. אשתי הראשונה היתה יהודייה. בני משפחה מהצד של אמי נספו בשואה, וכשביקרתי ב־1965 בגטו טרזנשטט התרגשתי מאוד. אני גם זוכר את ארוחות שישי שאמי עליה השלום היתה מכינה, עם כבד קצוץ, סלט ביצים, קניידלעך, מרק עוף, גפילטע פיש שמשום מה היא היתה מטגנת, רוסטביף שהיה תמיד מבושל קצת יותר מדי אבל היה טעים, שעועית ירוקה, תפוחי אדמה ולקינוח לוקשים עם פודינג. אחרי זה לא יכולת לזוז במשך כל השבוע".

"פושטק קטן ודוחה"

המסע הבלתי ייאמן של סורל לצמרת עולם הפרסום החל ב־1984, כשבגיל 39, ועם תואר במינהל עסקים מאוניברסיטאות קיימברידג' והרווארד, עזב את תפקידו כמנהל כספים בחברת הפרסום הבינלאומית סאצ'י אנד סאצ'י וחיפש משרה ניהולית בחברה אחרת. אלא שהוא לא הצליח למצוא. האירוע ששכנע אותו להקים חברה משלו היה כאשר לא קיבל משרה שרצה בענקית הפרסום יאנג אנד רוביקום. בעודו עוזב את המשרדים הבטיח לחזור יום אחד.

ב־1985 מימש אופציות שהיו לו מסאצ'י אנד סאצ'י, ותמורת 676 אלף דולר רכש 30% מהשלד הבורסאי Wire Plastic Product, חברה בריטית כושלת שעסקה בייצור שקיות ניילון. כחלק מהסכם ההשקעה הוא הפך למנכ"ל החברה, שינה את שמה ל־WPP, ונכנס למשרדה הקטן, במרתף בלונדון, עם ארבעה עובדים. ואז, בלי לחכות, סורל החל לעשות את הפעולה שכל משבר אשראי חושף מחדש את סכנותיה, אבל כאשר היא מצליחה התוצאות לעתים מופלאות: הוא החל ללוות מאות מיליוני דולרים, למנף את עצמו בסכומים מסוכנים, ולרכוש חברות.

עד סוף שנות השמונים הוא רכש לא פחות מ־18 חברות. אחת הגדולות בהן היתה פירמת JWT הבינלאומית, שעלתה לו 566 מיליון דולר ושבעת רכישתה היתה גדולה פי 13 מכל קבוצת WPP. גדולה ומשמעותית עוד יותר היתה אוגילבי אנד מתר, מחברות הפרסום הוותיקות באמריקה שמייסדה, דיוויד אוגילבי, זכה עוד בשנות השישים לכינויים "אבי הפרסומאים" ו"המכשף".

סורל ניצל הנפקת מניות של אוגילבי ב־1989, וגייס 864 מיליון דולר (1.5 מיליארד במונחים של היום) כדי לבצע השתלטות עוינת. דיוויד אוגילבי האגדי, שבאותן שנים שימש רק בתפקיד ייצוגי של יו"ר לשעבר, חזר מחצי־הפנסיה שלו כדי להיאבק בהשתלטות, ובראיון מצוטט הדביק לסורל את הכינוי "Odious little jerk" — מונח שהתרגום הכי קרוב לו הוא "פושטק קטן ודוחה". ההשתלטות הצליחה, ו־WPP נהפכה לקבוצת השיווק והפרסום הגדולה בעולם. אוגילבי וסורל התפייסו מאז, ואוגילבי, שגם ניאות לשמש יו"ר של כבוד ב־WPP, שלח לסורל מכתב התנצלות מצוטט לא פחות מאותו עלבון, ובו כתב: "שנינו קורצנו מאותו החומר — בריטים הרפתקנים שרצו לכבוש את שדרות מדיסון". בראיונות שהעניק אחר כך סיפר איך קסמו האישי של סורל כבש אותו ואמר: "כשהוא הגיע רציתי להרוג אותו. אבל זה לא היה חוקי. עכשיו אני רק מצטער שהוא לא היה כאן כבר לפני 40 שנה".

המינופים הכניסו את WPP לקשיים תזרימיים ורכישת אוגילבי העמידה אותה על סף פשיטת רגל, עד שהבנקים דרשו לממש כמה מנכסי הקבוצה.

בעשור הבא סורל הקים ורכש עוד ועוד חברות בתחומים של פרסום ותקשורת שיווקית. שנת 2000, השנה שבה קיבל תואר אצולה ממלכת אנגליה אליזבת השנייה, היתה גם השנה שבה סגר מעגל ו"חזר" אל פירמת יאנג אנד רוביקם, הפעם כרוכש החברה. אימפריית החברות שבבעלות WPP מעסיקה כיום כ־146 אלף עובדים ב־107 מדינות, ומונה בין היתר את תאגידי השיווק מדיה קום וגריי גרופ, את מבשרת השיווק הישיר וונדרמן, את ענקית הייעוץ הפוליטי פן שון אנד ברלנד, את חברת יחסי הציבור לחברות ביטוחי בריאות סדלר אנד הנסי ואת חברת הסקרים הבינלאומית TNS. קוקה־קולה, יבמ, אמריקן אקספרס, אדידס, HSBC, נסטלה ונוקיה הם לקוחות קבועים של שירותי הקבוצה. לפי חברת המחקר RECMA, כ־130 מיליארד דולר שהושקעו בעולם ב־2010 ברכישת שטחי פרסום הושקעו דרך חברות WPP השונות. הכנסות החברה־האם עצמה עמדו בשנה שעברה על כ־15 מיליארד דולר ורווחיה על כ־2.3 מיליארד. שכרו השנתי של סורל עמד ב־2009 על כ־4.8 מיליון דולר בשנה, סכום שבישראל היה מעניק לו את המקום החמישי המכובד ברשימת שיאני השכר.

לא מהמר על פייסבוק

אתה נחשב לאחד ממעצבי ענף הפרסום העכשווי. איך הוא השתנה מאז שנכנסת אליו?
"כשהתחלתי לעבוד בסאצ'י ב־1975 הסוכנויות בניו יורק הזכירו מועדוני ג'נטלמנים. החברות היו פחות מקצועיות ופחות מבוססות על מדע, עיבוד נתונים ומדדים מדויקים, וגם המחירים לא היו עניין גדול. לקוחות שילמו 15% עמלה וזהו".

אתה ידוע כאיש עסקים קשוח. זה עסק אכזרי?
"לא אכזרי, אבל תחרותי מאוד, עם מנצחים ומפסידים כמו בספורט. ויש הרבה צביעות בעסק שלנו. הרבה אנשים מיחצנים את עצמם ודואגים להודיע ברבים שהם עושים את מה שנכון. אחד הדברים שאנשים עושים זה להבטיח דברים שלא יוכלו לעמוד בהם. והכי מרגיז אותי שאנשים נוקטים עמדות מוסריות ומטיפים לאחרים, וכשבודקים אותם מקרוב מגלים שהם לא ממש עקביים. אבל גם כאן, אתה תמיד יכול לבחור".

ומה אתה חושב שתרמת לסגנון וליצירתיות של עולם הפרסום?
"דיוויד אוגילבי אמר שמעולם לא עשיתי מודעה, והוא צדק. אני לא עוסק ביצירתיות, ולא רואה פרסום כסוג של אמנות. עבורי זה עסק, שהיצירתיות היא עוד מרכיב בו וגם היא מתחלפת במדע, בזכות הכלים הרבים שיש לנו כיום כדי לנתח הצלחה של פרסום. יש בי תשוקה לעשות פרסומות טובות, אבל רק כחלק מהרצון לבנות את העסק ולפתח אותו, לראות אותו מקבל תקציבים במקום לאבד אותם. יכולתי לנהל בנק במקום חברת פרסום. פשוט בנקאות פחות מעניינת אותי".

גם את הרכישות של WPP, כמה מהן דרמטיות במיוחד, סורל מתאר ביובש שבו מתארים קניות במכולת. "לפני שבועיים קנינו שתי חברות דיגיטל בברזיל, שבוע קודם קנינו חברות דיגיטל בגרמניה, שוויץ ואוסטריה. הודות להתאוששות מהמשבר הודענו שהשנה נשקיע 200 מיליון ליש"ט ברכישת חברות קטנות ובינוניות, לעומת 100 מיליון ליש"ט בשנה שעברה. אנחנו מתכננים להגדיל את היקף עסקי הדיגיטל שלנו, הפרסום ברשת, מכ־30% מכלל הפעילות שלנו לכ־40% בתוך שנה. אנחנו גם מתעניינים בחברות שעוסקות בניתוח התנהגות צרכנים, ומגדילים את הפעילות שלנו במדינות ב־BRIC, ברזיל, רוסיה, הודו וסין".

נראה שהפרסום ברשת גדל אצלכם במהירות על חשבון הפרסום המסורתי.
"הפרסום ברשת והפרסום המסורתי הולכים ביחד. אני פשוט יודע שהפרסום ברשת צומח במהירות ונהפך למשפיע יותר. בישראל, לדוגמה, ראיתי שהתחום מאוד מפותח. הבנתי שהיתה לכם מחאה ציבורית על מחיר של קוטג' שהתחילה בפייסבוק והגיעה לעיתונים. עכשיו כשיש אייפד, ואני צורך המון חדשות באייפד, אני יכול לראות את המעברים קורים יותר ויותר מהר. אבל זה לא אומר שאין מקום לעיתונים מנייר. גם הם יישארו".

אתה עוקב אחרי רשתות חברתיות ומה שמתרחש בהן? אתה חבר ברשתות חברתיות?
"אני יודע שבטוויטר ובפייסבוק יש חשבונות על שמי, אבל הם לא שלי. אני לא צריך את זה".

המבנה של משרדי הפרסום הוותיקים עדיין רלבנטי בעולם הניו מדיה? אתה מרגיש פער מול גורמים צעירים וזריזים שנכנסים לתחום?
"למה שארגיש פער? אנחנו מובילים את שוק הדיגיטל. 25% מהזמן של הצרכנים הולך לאינטרנט, ואנחנו כבר מפנים לשם 40% מתקציבי הלקוחות שלנו. שלוש משבע חברות הדיגיטל המובילות בעולם הן שלנו. אנחנו היינו הראשונים להבין את חשיבות העולמות הללו, והתאמת העסק אליהם אינה שאלה של גיל אלא של איוש תפקידים באנשים מוכשרים ופיתוח פלטפורמות שמתאימות לשינויים בשוק. כמו עם כל שינוי. השאלה שלך מנוסחת על ידי מישהו שאין לו מורשת עסקית. קל לזלזל בעסקים ישנים ובאנשים מבוגרים, אבל במציאות סטארט־אפים חולמים על מה שיש לנו".

אתם שוקלים לרכוש אתר תוכן גדול, אולי כמן גלגול חדש של ההשקעה בתוכן משנים עברו?
"אני לא מצליח להבין את רכישות הענק של רשתות חברתיות כמו לינקדאין, פנדורה, גרופון. אין בזה היגיון. בדקנו כמה אפשרויות בישראל ובארצות הברית, ואני חושב שבארצות הברית האתרים מוערכים יתר על המידה. הערכת השווי של פייסבוק מוגזמת, והיא כל הזמן עולה. בונו עשה יותר כסף מסחר פרטי במניות פייסבוק מאשר בכל הקריירה המוזיקלית שלו. והאנשים שמבצעים את העסקאות האלה תמיד מצדיקים את הרכישות כאסטרטגיות, אבל במחירים כאלה אני לא יודע אם זה כל כך משתלם. ובכלל, המילה אסטרטגיה לא מביאה הכנסות".

"מה יש לכם מהקוטג'?"

אחד הכינויים החריפים שמבקריו של סורל הדביקו לו דווקא נשמע יחסית נקי: "מנהל מיקרו" — מנהל שעוסק בפרטים הקטנים, ברצפת המפעל. בקרב טייקונים זו נחשבת תכונה ראויה לגנאי. סורל, שלאחר שכונה ב־1989 "פושטק קטן ודוחה" הוסיף את ראשי התיבות OLJ לחתימתו, אימץ גם את הכינוי הזה כמחמאה. בהופעתו בוועידת הנשיא, למשל, דיבר על "פתרונות מיקרו" — עם קריצה לאותו כינוי. "שליש מזמן העבודה שלי מוקדש לפגישות עם לקוחות. היום אתה יודע לזהות מהר בעיות, וכשצריך אני מגיע לכל מקום בעולם. לא מזמן עברתי בעשרה ימים בין ג'אקרטה, לונדון, ניו יורק, טורונטו, סן פרנסיסקו ושוב לונדון. עכשיו אני בישראל, אחר כך בקאן".

איך אתה רואה את עיקר התפקיד שלך כיום?
"התפקיד שלי הוא למצוא אנשים טובים לנהל את החברות שלנו, ולהמשיך לפתח את העסק. ב־2010 ההכנסות של WPP עמדו על 15 מיליארד דולר והתחזית ל־2011 היא 16 מיליארד. המנג'ר של ליברפול אמר פעם שכדורגל זה לא סיפור של חיים ומוות, אלא הרבה יותר. כך אני רואה את העסק שלי".

כבעלי אימפריה שאמונה על בניית מותגים, מה אתה חושב על ישראל?
"המותג החזק שלכם נשמר כבר הרבה זמן. מצד אחד אתם מעזים, מחוספסים ועקביים, מצד שני נתפסים כיהירים ולא נגישים, וכל אחד אצלכם חושב שהוא גנרל. אבל עכשיו אני מזהה גם בעיה במבנה. אני אישית מאמין שאתם חזקים מאוד כלכלית, ומשתאה כשאני שומע דיבורים על כך שאתם נמצאים על סף תהום. אבל יותר מדי אינטרסים סותרים מתנגשים אצלכם. כששמעתי על תגלית האנרגיה שלכם חשבתי שזה יחזק אתכם, וכרגע נראה שזה לא. כעת אתם עסוקים במשבר של קוטג'. יש סביבכם מצב גיאופוליטי רעוע, ומזרח תיכון בוער שקשה לצפות מה יהיה בו, אם כי מנהלים שלי שפועלים באיזור הרגיעו אותי ואמרו לי שהמזרח התיכון צועד לקראת דמוקרטיה. כך או אחרת, אתם צריכים למצוא מחדש את המכנה הפנימי המשותף שלכם, ולחזק אותו".
(מאת: תמיר האס)

דיון שהחל השבוע בקבוצת עולם התקשורת העלה ויכוח מעניין. האם ניתן לעשות יחסי ציבור לכל לקוח? אל מול מספר פייסבוקיסטים ועיתונאים שאמרו שיש גבול לכל תעלול טענתי אני בעיקשות ועדיין טוען כמובן, שאין שום ספק שלכל מותג או עסק ניתן לעשות עבודה.

המתנגדים לדעתי תהו למשל האם אנשי יחסי הציבור מסוגלים ליחצן בשר לא כשר אל מול קהל חרדי? או האם ניתן לעשות יחסי ציבור לנאציזם אל מול קהל יהודי? ועוד ועוד. אגב, לפני עשרות שנים המחשבה שערבים יצליחו לעשות עבודה תקשורתית מול יהודים בצורה כזו יעילה הייתה גם היא אינה ברורה מאליו, אע"פ שגם בעבר הרחוק היו להם כמה הצלחות.

מיותר לציין, שכשמגיע לקוח חדש למשרדכם מטרת הפעילות היא לקדמו, ולכן מראש אין טעם לעשות יחסי ציבור לבשר חזיר מול קהל חרדי ועבור הקהל החרדי. מאידך, אם נכניס למשל אייטם בעיתון חרדי על מכירת בשר החזיר ונצליח לעורר מהומה שתייצר כמה מחנות אז כנראה שנצליח לקדם את המותג. כפי שציינתי מלכתחילה, אפשר לקדם כל מותג אבל אין טעם לעשות זאת מול ועבור כל קהל, כי הדבר לא ישרת את הלקוח.

פשטות: להפוך את המוזר, למוזר יותר.

כשמדובר במוצרים שקשים לשיווק תקשורתי אז הדבר העיקרי שנדרש הוא פתיחות מטעם הלקוח ונכונות לאפשר לנו להוביל אותו, לצד יצירתיות של איש יחסי הציבור. וליצירתיות אין גבול כמובן. למעשה, לפעמים לא צריך להיות חכם גדול כדי לממש יצירתיות שכן זו מבוססת על הפרמטרים השגרתיים עליהם בנוי כל תוכן "מעניין", פשוט, צריך לגרום לפרמטרים האלו להתבטא בצורה חזקה יותר.

תעוזה, היא התכונה היחידה שאתם צריכים כדי לבטא את היצירתיות שלכם. תעוזה לחשוב, תעוזה להציע בישיבה המשרדית כל רעיון שעולה לכם (לשם כך מיועדות הישיבות הללו) לראש מבלי להירתע שאולי חבריכם לעבודה יחשבו שהוא טיפשי (הרי שהגבול בין יצירתיות לטיפשות נקבע רק לאחר המעשה), פשוט צריך להעז.

אם תבוא חברה לייצור קיסמים, אציע לה לעשות תערוכה של מכוניות בנויות מקיסמים או לבנות בניין ענקי מאותם הקיסמים כ-50 מטרים מערוץ חדשות זה או אחר. אם תבוא חברה שמוכרת מלט לבניית בניינים, אציע לה לבנות 30 מבני בזק בתל אביב במהלך הלילה כמחאה על מחסור בדירות לכל דורש. אם תבוא חברה שמוכרת שמפו, אציע לה לייצר קיר ענק שעשוי משער נשי, אם יבוא אליי ספר שכונתי אציע לו לקיים תחרות קרחות, ועוד ועוד ועוד.

כמובן שאלו רעיונות שדורשים חשיבה עמוקה יותר ברגע שיגיע לקוח זה או אחר ואין זה אומר שאוכל להמציא את הגלגל כל שבוע, אבל אולי כל חודש וקצת. יתרה מזאת, אין זה אומר שבזכות פעולות אלו בלבד המותג ייצר הכנסות נוספות כי מעבר ליחסי ציבור יש עוד המון פרמטרים שמשפיעים על ההכנסות כמו שירות לקוחות, מערך מכירות, פרסום ועוד. אבל זה בהחלט אומר שהפעילות תסייע למטרה שהוגדרה ושליחסי ציבור אין גבולות כי גם לדמיון אין גבול.

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה