קהילת הצלמים

פורום קהילת הצילום מיועד לצלמים ולנוגעים בתחום הצילום מהמגזר הדתי והחרדי.פורום קהילת הצילום המקצועי בחברה הדתית והחרדית. הכתיבה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלי הפורום: רותי המניק, נמש =), יואל ארלנגר - קקטוס, ראובן 10
להצטרפות לקהילת הצילום המקצועית, הקש כאן

צילום ועיבוד תמונות >> תוכן מקצועי

ילדות ובת מצווה

תת פורום בקהילת צילום של פרוג לשיתופים, טיפים וטכניקות צילום לתמונות ילדות (גילאי 3-12)
הפורום פתוח לצפיה לנשים בלבד.
פרטי

צלמות מקצועיות - הפורום הסגור

הפורום הסגור המחודש לצלמות מקצועיות.
מנהלות הפורום: רותי המניק, נמש =)
להצטרפות לפורום לחצי כאן ←
פרטי
הצלם אריאל רבינסקי, מה יש לך לספר?

"קפצתי מבמת התזמורת לכיסא למטה, אבל אז מושב הכיסא התבקע לשניים, ומשם נפלתי עם הפנים אל הרצפה – כולל המצלמות שהתנפצו מיד"


אריאל רבינסקי
אריאל רבינסקי
מה זיכרון הילדות הכי עוצמתי אצלך שלך?

"האזעקות של מלחמת יום כיפור. אני זוכר שלקחו את אבא שלי לצבא, ושאנחנו ירדנו עם אמא למקלט. אלו היו רגעים לא פשוטים שלא אשכח לעולם".

מי הדמות הרוחנית שהשפיעה עליך הכי הרבה?

"הרה"ג רבי ישראל יעקב פישר זצ"ל, מה'עדה החרדית'. לפני הרבה מאד שנים הייתה לי איזושהי בעיה אישית שהייתה נראית ללא מוצא. נכנסתי אליו לדקה קצרה ושטחתי את הבעיה, והוא אמר לי מיד מה לעשות. הסתכלתי עליו, וחשבתי שהוא לא מבין אותי. זו הייתה הפעם הראשונה שנכנסתי אליו. היה לי לחץ גם מהמעמד וגם מהשאלה, שהייתה מאד משמעותית. והגרי"י שלף תשובה שלכאורה הייתה הכי לא הגיונית בעולם. התחלתי להקשות על העצה שנתן לי, אבל הוא גער בי וברחתי מהחדר… בהמשך, השתלשלות העניינים הייתה כזאת, שממנה התברר לי שהרב נתן לי את התשובה הכי מדויקת שיכולתי לקבל, עצה שההשפעות שלה מתגלגלות עד היום, למעלה מ-30 שנה אחרי. בהמשך, התייעצתי אתו איך לבנות את החוזים מול הלקוחות. קרה לי לא פעם לפני כן, בתור צלם שמגיש ללקוח חשבון, שהגיע הלקוח ואמר: רגע, לא אמרת שזה וזה עולה כסף, זה לא כתוב. אז נכנסתי אליו לשאול נקודתית, בתור דיין ב'עדה', איך לנסח את החוזה, מה בדיוק לכתוב, האם לכלול ממש כל דבר קטן וכו'".

אם הייתה מכונת זמן זמינה, באיזו תקופה בהיסטוריה היית רוצה לחיות?

"הכי רחוק אחורה, לראות איך חיו בלי הטכנולוגיה, וללמוד על מידת האושר למרות זאת".

מה נותן לך סיפוק?

"הסיפוק זה היצירתיות בעבודה. בכל עבודת צילום יש דברים שהעבודה מחייבת, למשל, לצלם את הסבתא, את החופה, את הלבשת הקיטל לחתן וכו'. אבל יש בכל עבודת צילום את השטח החופשי, שאם לא תיצור אותו, אף אחד לא ישאל אותך למה זה חסר, כי זו לא חובה. יש שטח מת שכזה שאף אחד לא מחפש אותו. ושם אתה יכול לבטא את היצירתיות. בדרך כלל זה קורה לפני האירוע או אחריו, אז אתה עושה דברים יצירתיים, וזה נותן לך חמצן. אני יכול לצלם 12 שעות אירוע, להיות גמור מעייפות בסוף החתונה, לראות את העוזרים שלי זוחלים לאוטו, ואז לשמוע את הכלה שאומרת: 'אתה יודע שנוסעים כעת לצילומים ביפו', ולהתעורר לחיים. להרגיש כאילו הכניסו לי כעת כדור מרץ, ולפרוח".

מה השיר שאתה הכי אוהב?

"אני אוהב לשמוע את עמירן דביר מבצע את השירים השונים, עם כל האנרגיות המתפרצות שלו, בזכותן כל שיר מקבל שדרוג".

מקום אהוב עליך במיוחד?

"זה מקום שהייתי בו כמה פעמים, ואני מגיע אליו בכמה מצבים – לילות ירח, גשמים וכו': גשר הזהב של סן פרנסיסקו. פעם צילמנו את הגשר הזה בקור אימים. היה אז אפילו מחסום משטרתי, והלכנו ברגל בקור ובגשם כדי לצלם תמונה מסוימת".

מהו הרגע הכי שמח בחייך?

"לידת הבת הראשונה שלי".

הרגע הכי עצוב?

"אני יכול לספר על הרגע בו הייתי הכי חסר-אונים. היה זה בפעם הראשונה שהזמינו אותי לחתונה בחו"ל, בלונדון, לפני הרבה שנים. עמדתי וצילמתי שם, באולם 'דקוריום'. הכל היה זר לי. זו הייתה הפעם הראשונה שצילמתי בחו"ל, עם ההתרגשות שלפני. עמדתי על במה גבוהה מאד, בגובה מטר ועשרים, ובשלב מסוים רציתי להגיע מהבמה לרצפה. לקפוץ במכה אחת לא היה ניתן, כי זה היה גבוה מידי. היו עליי שתי מצלמות עם פלאשים ולא רציתי שהן יינזקו. מתחתיי עמד כיסא, ותכננתי לקפוץ עליו ומשם לרצפה. וכך ניסיתי לעשות: קפצתי מבמת התזמורת לכיסא, אלא שמושב הכיסא התבקע לשניים, ורגליי נכנסו אל מסגרת הכיסא, שהייתה כמו מלכודת, ומשם עם הפנים אל הרצפה – כולל המצלמות שהתנפצו על הרצפה. הייתי חבוט ומשותק כולי, בלי ציוד צילום, במרחק חצי שעה נסיעה מהמלון. זה לא היה בני ברק, ולא היה למי לצלצל לבקש עזרה. זה היה רגע נוראי עבורי.

"לבסוף זה נגמר כשמישהו מהאורחים הכיר צלם מקומי, ותוך 40 דקות הוא הביא לי ציוד חלופי, וחזרתי לצלם. ההרגשה הזאת, שאני, צלם האירוע, מתרסק אל הרצפה מול כל האורחים, לא תישכח".

איזו מידה היית משנה בעצמך?

"תמיד קורה באירועים שיש גיסה או דודה שמבחינתה 'האירוע מת' ושום דבר לא קיים חוץ מהילדה שלה, שחשוב לצלם אותה יותר מהחתן והכלה, והיא מנדנדת. בשלב הראשון אני נחמד, בשני אני מאותת לה, בשלישי אני מעיר מפורשות וברביעי כבר לעתים מאבד את הסבלנות. הייתי רוצה להיות סבלן יותר, גם במקרים האלה".

על מה בקריירה שלך אתה מתחרט?

"החתונות בימי שישי. בעבר הייתי מקבל עליי אירועים וחתונות בימי שישי, בעיקר בציבור הכיפות הסרוגות. ואשתי העירה לי כל הזמן שאני חוזר הביתה ממש זמן קצר לפני שבת במקרים האלה, במיוחד באירועים מחוץ לעיר, וביקשה שלא אקח אירועים בשישי. כך אכן השתדלתי לעשות ולא לקחתי, אבל יום אחד קיבלתי עבודה מאד גדולה ליום שישי והחלטתי בכל זאת לקחת. אבל בדרך חזור מהאירוע, בעליות לירושלים, האוטו נתקע לי עם כל הציוד בפנים – חצי שעה לפני הדלקת נרות. הגורר אמר שייקח לו חצי שעה להגיע, כלומר – בשבת. קרוב משפחה הגיע אליי ודאג להקפיץ אותי הביתה, ובדרך דאגתי להזמין גורר ערבי שיחלץ לי את האוטו ויביא לי בהקדם את הציוד הביתה, אחרי השקיעה. בסיכום האירוע התברר שהלך המנוע, ונגרם לי נזק של 16,000 ש"ח, והחלטתי שזו הפעם האחרונה שאני לוקח אירוע בימי שישי.

"אחרי 3 שנים הגיע לקוח שעשה אירוע מפואר של בר מצווה על פני כמה ימים, וחלק מההזמנה היה צילום ביום שישי אחה"צ, והוא הבהיר לי שאם איני מצלם ביום שישי – הלך כל הפרויקט מסביב. החלטתי שאנסה לצלם בכל זאת ביום שישי. אחרי הצילומים, שעה לפני שבת, נכנסתי לאוטו להתקדם הביתה, אבל האוטו לא נסע. אחד הגלגלים היה מפונצ'ר. זה לימד אותי סופית לא לעשות את זה יותר. לא מתחילים עם השבת".

מה משמח אותך?

"מאחר ולא פוגשים את המשפחה כל השבוע, כי השעות שלי הפוכות, מה שמשמח אותי זה לשבת בשבת אחר הצהריים עם הילדים, ללמוד איתם ולשמוע על השבוע שעבר עליהם".

מה מביך אותך?

"לפעמים, כשאני חופשי ממסגרת העבודה, אני מגיע למקום מסוים, לבית כנסת או להבדיל לבית מלון, ואתה מרגיש שאנשים מסתכלים עליך, 'הנה הצלם המפורסם'. קרה לי פעם שטסתי לחו"ל 12 שעות, ולידי ישב מישהו כל הטיסה ששתק, וחשבתי שהוא לא מכיר אותי, ושמחתי. בסוף הטיסה הוא ניגש ושאל אותי: רבינסקי, אתה יודע מי אני, כן?… ההרגשה שאנשים במקומות מסוימים יודעים מי אני ואילו אני לא יודע מי הם, קצת מביכה".

מה מרגש אותך?

"סוג מסוים של אירועים, במשפחות בהן יש מקרים משפחתיים מאד מרגשים, שמתנקזים בסופו של דבר לתוך אירוע או חתונה שאני מצלם בהם. בעבר צילמתי חתונה של בן של חייל שנפל במלחמת שלום הגליל, ילד שנולד אחרי שאביו נהרג במלחמה. כשהבן הזה, החתן, הלך לחופה עם אמו אבל בלי אביו, השמיעו ברקע הקלטה של אביו שר 'עוד ישמע'. זה היה מצמרר במיוחד".

מה היית עושה אם לא היית עוסק בתחום שבו אתה עוסק כיום?

"אני מאד אוהב מספרים, אז כנראה שהייתי הולך לראיית חשבון. אבל החיים הובילו אחרת: למדתי בזמנו בכולל בירושלים, ואחד מהלומדים בכולל היה צלם שצילם גם את החתונה שלי. יום אחד הוא סיפר לנו שהוא תקוע באותו ערב בלי עוזר צלם. אמרתי לו: אני מוכן להיות היום במקום העוזר הקבוע שלך. וכל השאר, היסטוריה. אחרי לילה אחד, אמרתי לו שאני מוכן לעשות השלמת הכנסה ולעבוד אתו קבוע. התגלגלנו הלאה, וככה נכנסתי למקצוע".

מה הסוד המקצועי שלך?

"קודם כל, אהבת המקצוע. ומעבר לזה, החשיבה מחוץ לקופסה. כשאני מגיע לצלם, אין כללים. כל מה שלמדתי, מבחינתי היה בשביל לתת חומר רקע, אבל כשאני הולך לצלם – אני לא משועבד לשום כלל. ודווקא בדברים הכי לא הגיוניים ולא סבירים שאתה עושה, שם מגיעות ההפתעות. למשל, צילמתי לפני עשור חתונה והייתה בעיה מסוימת עם הציוד, אז עשיתי מעקף זמני לבעיה הזו. אלא שהפיתרון הזה כל כך מצא חן בעיניי, שכבר 10 שנים אני עובד בצורה הזו… דווקא מהחשיבה מחוץ לקופסה, מהיצירתיות, משבירת הכללים, יוצאים הדברים הכי טובים.

"מעבר לזה, גם בקטעים שדורשים ממנך כוחות לאורך כל השנים, אני לא נותן לעצמי הנחות. כשאני מגיע מאירוע, יש לי כלל: אני לא הולך לישון, עד שכל התמונות מגובות פעמיים בשני מחשבים שונים. אני יכול לחזור הביתה אחרי 24 שעות ולילות בלי שינה ולהירדם מול המחשב, אבל עדיין – עד שהחומר לא מגובה פעמיים אני לא פונה לנוח".

מה השיא המקצועי שלך עד היום?

"אני מצלם את החתונות של נכדי כ"ק האדמו"ר מגור, חתונות עוצמתיות בהן משתתפים למעלה מ-20,000 איש. אני עומד מתחת לחופה ומצלם, ויודע ש-20,000 איש עומדים כעת מתחת לחופה ומסתכלים לכיוון החופה. בפעם הראשונה שצילמתי שם, הרגשתי שאני עומד מול ים של אנשים. אלו האירועים הכי עוצמתיים, כשאתה עומד מול קהל כל כך גדול. בגור גם לא מרשים לצלמי עיתונות לצלם שם, וגם אין עוד צלמים לחתונה. הכל בידיים שלך, והלב דופק.

"משהו נוסף: לפני חצי שנה קבלתי הזמנה מענקית הצילום בעולם B&H, להעביר מצגת באורך שעתיים על עבודתי כצלם והייחודיות שלי בגישה. לפני חודשים ספורים העברתי את ההרצאה בניו יורק. כשהגעתי למקום שאלתי, כמה משתתפים יהיו בהרצאה? ונעניתי שההרשמה נסגרה לפני למעלה משבוע"…
מה החלום הכמוס שלך שעוד לא הצלחת להגשים?

"אני אף פעם לא מסתכל גבוה, אני כל הזמן מסתכל רק על הזוג שאני מצלם היום, לתת להם את המקסימום. אני לא מציב לי איזה הר גבוה לטפס עליו. כשאני בדרך לחתונה, ויודע שאסיים את העבודה ב-2 וחצי בלילה, אני חושב איך לעשות את 12 השעות הקרובות הכי טובות שבעולם, וזה מרים אותי צעד-צעד להכי גבוה. אני מאד אוהב את מה שאני עושה, וגם אם אזכה ב-20 מיליון בלוטו אמשיך לצלם – אולי לא באותו מינון – כי אני אוהב את זה. השאיפה היא להמשיך ולהיות בראש הפירמידה, ותמיד לייצר, לא לעבוד תחת מוסכמות אלא ליצור מוסכמות. כיום, עובדים אצלנו קבוצה של שמונה צלמים, והיום ספציפית יש לנו שמונה חתונות. אבל אף פעם לא היה לנו יעד של שמונה חתונות ביום, אלא רק לצלוח את היום בצורה הכי טובה. וזה הביא את הפירות ב"ה הלאה.

"ומשהו נקודתי: בכל שנה בחודש מרץ, אני משתתף בכנס צלמים בינלאומי בלאס וגאס שבנבדה. בכל כנס כזה נבחרים ע"י חברת ניקון 10 צלמים מרחבי תבל להציג את עבודתם במשך 40 דקות. צלמים אלו נקראים 'שגרירים' של ניקון ברחבי העולם. אני שואף להיות אחד מהעשרה האלו. היו דיבורים עם ניקון, ואני מקווה שזה יבשיל".

איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשרים שנה?

"אני מתפלל שהקב"ה ייתן לי כח להמשיך לעשות את מה שאני עושה, לשמח חתנים וכלות, ולקבל נשיקה מהחתן בסוף החתונה ולשמוע ממנו 'עשית לי את היום. היית הכי טוב שיכולת להיות'. זה החלום שלי לשנים הבאות".

מה אנשים לא יודעים עליך?

"אני מטבעי מאד ביישן. כשאני צריך להתמקח בחיים הפרטיים, אני בולע את הלשון. אבל כשזה הגיע לעבודה, ממש הכרחתי את עצמי להיות אסרטיבי ולהזיז דברים. אבל למרות התדמית המחוספסת לכאורה שיש לי, בתור ילד בכיתה הייתי עדין ושברירי, וככה זה נשאר עד היום אצלי בכל מה שמחוץ לעבודה, ממש הפוך ממה שאני משדר".

תגדיר את עצמך במשפט אחד. אריאל רבינסקי…

"לא מוותר, מציב יעדים ועושה הכל לעמוד בהם".

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים

לוח מכירה - ציוד צילום

למעלה