קהילת כתיבה מקצועית

קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
בַּסָּ'ד

וַאֲנִי

עַל סַפַּת הַמְּטַפֵּל
מְחַפְּשִׂים מָזוֹר
הוֹרִים דְּאוּגִים
אִפְיוּנֵי הַדּוֹר

שׁוֹאֲלִים מִתְלַבְּטִים
הַאִם מַגְזִימִים
בְּחֶמְלָה בְּוִויתּוּר...
מִתָּר לְבַקֵּשׁ מִיְּלָדִים
סְלִיחָה?
אוּלַי אָסוּר?

וּבְּוַיְחִי
נַפְשֵׁנוּ תֶּחִי
מַעֲשֵׂה אָבוֹת
סִימָן...

עוֹלֶה בֶּן הֶחָמֵשׁ
פּוֹתֵחַ מְסַלְסֵל
בְּ"וַאֲנִי"
מְסַפֵּר עַל-

יַעֲקֹב אָבִינוּ לִבְנוֹ
מְפַיֵּס
זִיו אִיקוֹנִין
אֲהוּבוֹ יוֹסֵף

רָשִׁ"י הַקָּדוֹשׁ:
וְיָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ בְּלִבְּךָ עָלַי
שֶׁלֹּא כָּךְ עָשִׂיתִי לְאִמְּךָ...
בְּפַאֲתֵי קְבַרְתִּיהָ

וְדַע לְךָ שֶׁעַל פִּי הַדִּבּוּר
הוֹלַכְתִּיהָ שָׁם

כַּמָּה רַחֲמֵי אָב
עַל בְּנִים
לא לשאול
לְדַעַת לְהַרְגִּישׁ
מָה בְּלִבּוֹ
שֶׁל הַבֵּן
וְהָבֵן

וְהַבֵּן הַיָּתוֹם
מְלַמֵּד
אֵין טְרוּנְיָה
עַל אָב
גַּם אִם כָּאַב

פָּרָשָׁה
פְּרוּשָׂה
דַּקּוּת רִגְּשָׁה
עַל אַב אֻמָּה
עַל צַדִּיק בֶּן
כְּדַאי לְעַיֵּן לְהִתְבּוֹנֵן...
עוֹדֶנָּה שׁוֹתֶקֶת//

וְשֵׁד יְרַקֵּד עַל שְׁתִיקָתָהּ
יִפְרֹט אֵיבָרָיו עַל פְּחָדֶיהָ
יַחֲרֹץ תְּלָמִים בְּאַדְמָתָהּ
יְחַלְּלֶנָּה, יְגַלֶּה אֶת סוֹדָהּ

רַכֶּבֶת עֲמוּסַת מַשָּׂא
וְרַק מִתְאָרֵךְ לוֹ הַמַּסָּע

וּבַלֵּילוֹת,
עֲמוּסָה רִגְשׁוֹת אָשָׁם
עַל גּוּף כָּבוּל שׁוֹתֵת דָּם
סַעֲרוֹת נֶפֶשׁ כְּאֵב וָזַעַם
פַּחַד, יֵאוּשׁ, וּתְשׁוּקַת נָקָם

פַּעַם כִּמְעַט שֶׁצּוֹעֶקֶת
מְנַסֶּה לְלֹא קוֹל וּמְוַתֶּרֶת
בְּדִמְמַת הַלַּיִל מִתְעַטֶּפֶת
בְּפִנַּת נַפְשָׁהּ מִצְטַנֶּפֶת
אֶת שְׂפָתֶיהָ בְּרַעַד נוֹשֶׁכֶת

וְהִיא עוֹדֶנָּה שׁוֹתֶקֶת
לְלַהַט חֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת
לִזְאֵב לְבוּשׁ מַדֵּי תְּכֵלֶת

וּמִדֵּי פַּעַם כְּשֶׁנַּפְשָׁהּ הוֹמִיָּה
לוֹחֶשֶׁת עֲלֵי דַּף אֶת נִשְׁמָתָהּ
בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט שֶׁאִישׁ לֹא יִשְׁמַע

וְקֻלְמוֹס מֵאֵלָיו כּוֹתֵב,
וּגְוִיל טוֹבֵעַ בִּמְצוּלוֹת כְּאֵב
וְשֵׁד עוֹדֶנּוּ מְרַקֵּד עַל שְׁתִיקָה
בְּטֶרֶם תִּשָּׁמַע הַצְּעָקָה.
בְּכַף הַקֶּלַע



נַנִּיחַ שֶׁבָּרַחְתִּי כִּי בָּחַרְתִּי
אוּלַי בִּכְלָל בָּחַרְתִּי כִּי בָּרַחְתִּי
חִפַּשְׂתִּי הִתְחַפַּשְׂתִּי לֹא הִתְחַבַּרְתִּי
חִבַּרְתִּי חָבַרְתִּי

הָלַכְתִּי וְטַסְתִּי, טִיַּלְתִּי וְשׁוֹטַטְתִּי
רָאִיתִי צָפִיתִי וְחָוִיתִי
נַחְתִּי וְהִנַּחְתִּי
אֲפִלּוּ עָבַרְתִּי, כֵּן הִשְׁתּוֹבַבְתִּי

נַנִּיחַ שֶׁחָזַרְתִּי כִּי שַׁבְתִּי
נִרְאֶה לָךְ שֶׁנִּשְׁבֵּיתִי
בְּקֹשִׁי יָשַׁבְתִּי, כְּמוֹ רוּחַ נָשַׁבְתִּי
עוֹד לֹא בָּחַרְתִּי, בָּרַחְתִּי

חָשַׁבְתִּי, דִּמְיַנְתִּי ונִסִּיתִי
נַסְתִּי, בֶּאֱמֶת שֶׁרָצִיתִי
לֹא הִתְמַלֵּאתִי, קְצָת הֵקֵאתִי
לֹא נִרְגַּעְתִּי, דַּמַּעְתִּי

כְּמוֹ קֶלַע בַּכַּף, נָע וָנָד בַּמִּדְבָּר
רוּחַ סְעָרָה, לֹא עוֹשֶׂה דָּבָר
מִמִּי חָשַׁבְתִּי שֶׁהָלַכְתִּי לְמִי חָשַׁבְתִּי שֶׁבָּרַחְתִּי
לְאָן דִּמְיַנְתִּי שֶׁחָזַרְתִּי וּבְמִי בָּטַחְתִּי שֶׁבָּחַרְתִּי

השנה כיתתי היתה צריכה להכין תוכנית לסמנריון מטעם התיכון..

וזה היה שבוע לפני חנוכה

החלטנו ללכת על הענין של התקנון והצניעות

שלמרות כל ההלכות והדרישות עדין אפשר לעשות זאת בשמחה ולזכות בעוד מצווה



כתבתי על זה שיר במנגינה של עוקר הרים- שולי רנד

אֲנִי לֹא בָּאתִי לְתִיכוֹן כְּדֵי לִמְרֹד בַּתַּקָּנוֹן
לְהִתְעַלֵּם מִסְּעִיפִים וּלְעַצְבֵּן קְצָת קְצָת
לֹא בָּאתִי לִפְטַפֵּט בְּכָל הַשִּׁעוּרִים, לְלֹא מָנוֹחַ

לְכָאן לֹא בָּאתִי בִּכְלָל כְּדֵי לְעַצְבֵּן תְּ'הַנְהָלָה,
לָשֶׁבֶת בַּסַּפּוֹת בַּלּוֹבִּי לֵהָנוֹת וּלְבַלּוֹת
לֹא לְהַעְתִּיק בְּמִבְחָנִים לְהִסְתַּנֵּן מִשִּׁעוּרֵי דִּינִים

כְּמוֹ כֵן הֻגַּד לִי בְּבֵרוּר הַשָּׁנָה קַרְסֻלִּיּוֹת אָסוּר
בִּפְנִים עָמֹק הָיָה קָשֶׁה לִי לְקַבֵּל, אֶת הַבְּשׂוֹרָה
הִגַּעְתִּי כִּי בָּאתִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן ה'
מֵרָצוֹן וּבְשִׂמְחָה



הַתַּקָּנוֹן עָלַי מַקְשֶׁה אֲבָל מוֹסִיף וּמְיַפֶּה
הַצְּנִיעוּת הִיא הַבָּסִיס זֶה הַכְּלִי וְהַתַּכְסִיס
הַשָּׁעוֹת כֹּה אֲרֻכּוֹת הַיָּמִים לֹא נִגְמָרִים עַד מָתַי?

וְעוֹד לֹא אָמַרְתִּי כְּלוּם לִשְׁעוֹת אֶפֶס יֵשׁ לָקוּם
לְהִתְוַכֵּחַ עִם מוֹרוֹת עַל מָה מֻתָּר וּמָה אָסוּר
הַפִּנְקָס מִתְמַלֵּא בְּכָל אִחוּר, וְגַם חִסּוּר


מָתַי הֵבִין אֶת הַסִּפּוּר הַכֹּל נִרְשַׁם בַּסֵּפֶר עַד כִּפּוּר
וּמָה יוֹעִיל לִי רֹב מִרְמוּר, וּמָה לִי לְהִתְלוֹנֵן,
הִגַּעְתִּי כִּי בָּאתִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן ה'
חֲנוּקָה אַךְ מְרֻצָּה
וְשִׂמְחָה



הַחֲצָאִית עוֹד אֲרֻכָּה הַשִּׂמְחָה בִּי מִתְמַלְּאָהּ
הַמַּרְפֵּק גַּם מְכֻסֶּה וְזֶה כָּל כָּךְ יָפֶה
וְאֵין צֹרֶךְ בְּאִפּוּר, הַטִּבְעִי כָּל כָּךְ תָּפוּר

עִם בָּרָק בְּעֵינַיִם בְּלִי הַלֵּק בַּצִּפָּרְנַיִם
הַתַּכְשִׁיט שֶׁלִּי עָדִין וְזֶה כָּל כָּךְ מַרְשִׁים
רְאוּיָה לִזְכּוֹת בְּתֹאַר בַּת שֶׁל מֶלֶךְ הַמְּלָכִים

הַכֹּל נָהִיר הַכֹּל בָּרוּר, מָה יִהְיֶה הַסּוֹף שֶׁל הַסִּפּוּר,
עַל רֹאשִׁי הֻנַּח הַכֶּתֶר בְּגַאֲוָה
הִגַּעְתִּי כִּי בָּאתִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן ה'
חֲנוּקָה אֲבָל שִׂמְחָה
בַּסָּ'ד

פַּעַם הָיָה הָעוֹלָם מֻסְדָּר
הָרָזֶה דַּלְפוֹן מֻרְעָב
תַּחֲנוּנִים יְדַבֵּר
הַשְּׁמַנְמַן שָׂבֵעַ עָשִׁיר
עַזּוּת יַעֲנֶה .
שׁוּם דָּבָר לֹא יִשְׁתַּנֶּה
בִּטָּחוֹן עַצְמִי
כַּנִּרְאֶה
בְּקָלוֹרְיוֹת מֻתְּנֶה


וְאֵיךְ פִּתְאוֹם הִתְהַפֵּךְ
לוֹ גַּלְגַּל
בַּדּוֹר הַזֶּה הַמְּבֻלְבָּל
דַּקּוֹת בָּשָׂר
רָעוֹת מַרְאֶה
מוּאָרוֹת אוֹר יְקָרוֹת
אֲבוֹי לַמְּדֻשָּׁנוֹת


לָקַחַת מוּסָר נִמְשָׁל
עַל מִשְׁקָל
מִצָּפְנַת פַּעְנֵחַ
קָדוֹשׁ נִשְׂגָּב
זוֹ שְׁאֵלָה בִּכְלָל
אִם מֻתָּר


אֲבָל
לִבְנֵי בִּינָה וַדַּאי אִשָּׁה
שֶׁהִתְעַגְּלוּ לָהֶם מְעַט
חֲלוֹם קָטָן
וּמִנּוֹתָר
מִתָּכְנִית הַהַרְזָיָה הָאַחֲרוֹנָה
אוּלַי אֶפְשָׁר
פִּתְרוֹן

נַעֲשָׂה נֵס
פַּךְ הַשֶּׁמֶן הַקָּטָן
בַּיָּמִים הַהֵם
בְּזֶה הַזְּמַן
יְחוֹלֵל תַּ'מַּהְפָּךְ

נַחֲזֹר לְשֶׁבַע הַשָּׁנִים
טוֹבוֹת-הַמַּרְאֶה
וְקָבְעוּ שִׁיר
הֵידָד
רְנָנִים

לַמּוֹסִיף וּמַעֲלֶה...
  • 754
  • שִׁיר אַחֲרוֹן//

    אֶמֶשׁ חָשַׁבְתִּי
    שֶׁכְּאֵבִי כָּתַב אֶת שִׁירוֹ הָאַחֲרוֹן
    וְתֶכֶף אֵינוֹתִי בִּכְלָל,
    מָחָר יִתְרַקֵּב לוֹ הַגַּרְעִין הָאַחֲרוֹן
    וְלֹא אַרְגִּישׁ עוֹד יוֹתֵר,

    תִּשְׁקַע הַשּׁמֶשׁ בִּצְלִיל נוּגֶה
    אוּלַי יָרֵחַ יִמְחֶה דִּמְעָה,
    כְּשֶׁאֵהָפֵךְ לְאָבָק שֶׁל נֶצַח
    עוֹד נְקֻדָּה זְעִירָה
    עַל מַפַּת הַהִיסְטוֹרְיָה,
    וְזֶהוּ,
    בְּחַדְרִי הָרֵיק וְהֶחָשׁוּךְ יִוָּתֵר כּוֹבָעִי
    וְאַט אַט יִתְמַלֵּא קוּרֵי עַכָּבִישׁ,

    הִתְפַּלֵּאתִי שֶׁמָּחָר כָּךְ בְּעוֹד יוֹמַיִם
    בֵּין תַּלְמֵי לִיבִּי הֵחֵל לָצוּץ לוֹ
    פִּתְאוֹם עָלֶה חָדָשׁ,

    הָיָה זֶה בְּדִיּוּק כְּשֶׁצִּפּוֹר קְטַנָּה
    כְּמוֹ צִיְּצָה לְעַצְמָהּ
    ''כְּשֶׁהַשּׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת כָּאן
    הִיא זוֹרַחַת לָהּ שָׁם''

    נ.ב.
    לְחַיֵּי כָּל הַגַּרְעִינִים הָאֱנוֹשִׁיִּים
    הַמִּתְרַקְּבִים וְהוֹלְכִים
    מִתְרַקְּבִים וְהוֹלְכִים נוֹאָשִׁים
    כְּאוּבִים וְהוֹלְכִים...
    תפילה על הנופל

    במקרה של מכר אשר נשר מהדרך, רח"ל, יש להצית נר נשמה, לעמוד בעיניים דבוקות מרטטות ולמלמל בכוונה רבה ובדביקות עצומה:

    שִׁיר מִזְמוֹר
    עַל בְּנֵי קֶרַח
    בָּהֶם צִפּוֹרִים
    יְקַנְּנוּ
    כְּפוֹר כְּאֵפֶר
    יְפֻזַּר
    בִּבְנֵי עוֹרֵב
    אֲשֶׁר לֹא
    יִקְרְאוּהוּ

    אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי
    בֵיתֶךָ
    כָּל יְמֵי
    חַיֵּיהֶם
    וְכָל אֲשֶׁר
    אַחַת שָׁאַל
    אֵינוֹ נִמְנֶה
    בֵּינֵיהֶם

    אַשְׁרֵי הָאִישׁ
    אֲשֶׁר לֹא
    חָטָא
    וּמִי שֶׁחָטָא
    אָסוּר בְּקָהָל
    טוֹב עַיִן
    הוּא יְבֹרַךְ
    וּמִי שֶׁלֹּא
    'וְיִבְרַח'

    גַּם אִם
    כָּל מַשְׁבְּרֶיךָ
    וְגַלֶּיךָ
    עֲלֵיהֶם עָבְרוּ
    עֲווֹנוֹת נִשְׁמֹר
    מִמַּעֲמַקִּים
    חַלְּצֵנִי ה'
    מֵאָדָם רַע
    כֻּלּוֹ מַעְגָּל
    מוֹקְשִׁים

    הַכְנִיסָה לְמַסְגֵּר
    נַפְשָׁם
    כָּל הַיּוֹם
    הֵם שִׂיחָתִי
    זָכַרְתִּי בַּלַּיְלָה
    שְׁמָם
    זְמִירוֹת הָיוּ
    לִי
    יְהִי רָצוֹן:
    מָה תִּשְׁתּוֹחֵחַ
    נַפְשָׁם
    וּמָה תֶּהֱמֶה
    עֲלֵיהֶם
    עַד חֲנוּקַת
    הַבַּיִת
    וְשִׂמַּחְתָּ אוֹיְבֵיהֶם
    עֲלֵיהֶם

    גָּעַרְתָּ זֵדִים
    אֲרוּרִים
    סוּרוּ מִמֶּנִּי
    מְרֵעִים
    יָגוֹן בִּלְבָבָם
    יוֹמָם
    מִן הָעוֹלָם
    וְעַד הָעוֹלָם
    אָמֵן וְאָמֵן.

    השיר הזה נכתב כמחאה על הזווית הקשה בה שופטת החברה את השונים, מתוך זעזוע עמוק על דחייה כואבת שחווה אדם קרוב אליי.
    כששלפתי את הטקסט מהתיקייה ונתתי לעיניים זרות לשזוף אותו, חטפתי מבול.
    משום-מה, אנשים תפסו אותי במקום הנוקשה, הכובל.
    מכאן הצהרתי: זה ציני. זה ציני. זה ציני.
    תודה שהייתם איתי עד כאן, וניפגש בשמחות.
  • 249
  • בַּסָּ'ד

    ויגש יעקב ויגל. כאדם שמעביר את הפקק מעל פי צלוחית להודיעך שכחו גדול (ויצא כט' י') רשי'

    פְּשָׁט וּדְרָשׁ

    אַבָּא...
    כֹּל הַגּוֹיִים
    חַלַּשְׁלוּשִׁים...מְחַכִּים
    שֶׁיִּתְקַבְּצוּ עוֹד רוֹעִים

    וְיַעֲקֹב אָבִינוּ הַגִּבּוֹר
    הַמִּכְסֶה הֵסִיר
    כְּמוֹ פְּקָק מִסִּיר...
    מִצְּלוֹחִית

    בּוּם!- טְ רַ ח -
    כָּךְ זֶה עָף
    הַמכסה מֵהַבְּאֵר
    הֵידָד!

    רֶגַע בֶּן
    לֹא לעצבן
    יַעֲקֹב יוֹשֵׁב אֹהָלִים
    לוֹמֵד בַּסְּפָרִים
    הַקְּדוֹשִׁים

    חַלָּשׁ כְּמוֹ-
    כּמוֹ, תּוֹלַעַת יַעֲקֹב

    אַל תַּשְׁוִיץ אַל תַּעֲשֶׂה
    שְׁרִירִים
    יֶלֶד מָתוֹק

    אַתָּה אוּלַי צוֹדֵק
    וְזֶה לֹא צְחוֹק

    רָשִׁי אוֹמֵר בְּפֵרוּשׁ
    לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁכּוֹחוֹ
    גָּדוֹל

    וּמַדּוּעַ לֹא הֶחֱזִיר
    לֶאֱלִיפַז
    אַתָּה מְעַקֵּם ת'אַף

    שׁוּב צָדַקְתָּ עֶלֶם צָעִיר
    הִגַּעְתָּ לְגִיל
    שֶׁחַיָּב וְשִׁנַּנְתָּם
    לְמַהֵר לְהַסְבִּיר

    יֵשׁ רֶמֶז וּדְרָשׁ
    סוֹד וּפְשָׁט
    וְהִנֵּה מַבְרִיקוֹת הָעֵינַיִם

    מַתְחִיל לִקְלֹט
    אֶת הַמֶּתֶק שֶׁבָּאוֹר

    וְשֶׁיֵּשׁ תּוֹלַעַת – שֶׁהוּא

    גִּבּוֹר.
  • 323
  • אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן...
    מַרְעִיבוֹ שָׂבֵעַ, מַשְׂבִּיעוֹ רָעָב,
    שֶׁנֶּאֱמַר ''כְּמַרְעִיתָם וְיִשְׂבָּעוּ''.
    [סוכה נב']

    מַשְׂבִּיעוֹ רָעָב //

    וְכַמָּה שֶׁתַּשְׂבִּיעַ אֶת הַלֵּב
    תְּנַסֶּה לְהַדְחִיק אֶת הַכְּאֵב
    בָּאסָה, הוּא נִשְׁאָר רָעֵב

    וְכַמָּה שֶׁתַּמְשִׁיךְ לְבַקֵּשׁ אִשּׁוּרִים
    עָלֶיךָ, וְעַל מַעֲשֶׂיךָ תְּקוֹשֵׁשׁ מִלִּים
    בְּסוֹף תִּשּׁאֵר לְבַד עִם הַשּׁבָרִים

    כִּי בְּסוֹף זֶה אַתָּה וּמִי שֶׁמֵּעָלֶיךָ
    נִשְׁמָתְךָ נַפְשְׁךָ וּמַשּׂאַת חַיֶּיךָ
    לִבְּךָ, מִי שֶׁבְּחַיֶּיךָ וְתוֹצְאוֹת מַעֲשֶׂיךָ

    אָז בְּשֶׁקֶט אַצִּיב תַּמְרוּר 'כָּאן-בּוֹנִים'
    מֵעַתָּה אֵינִי שׁוֹאֵל, וְאַתֶּם לֹא עוֹנִים
    כָּךְ תִּגְוַע לָהּ חָכְמַת הַהֲמוֹנִים

    שׁוּב לֹא אֲבַקֵּשׁ לְדַבֵּק שְׁבָרַי
    בְּדֶבֶק וִירְטוּאָלִי
    לֹא אֲחַפֵּשׂ מָזוֹר לִכְאֵבַי
    בְּמָשׁוֹב וִיזוּאָלִי
    כִּי לִפְעָמִים לַיְקִים בָּרֶשֶׁת
    הֵם אָסוֹן קוֹלוֹסָאלִי.
  • 321
  • משנה תורה - ספר מדע - הלכות יסודי תורה - פרק שמיני, הלכה א
    משֶׁה רַבֵּנוּ לֹא הֶאֱמִינוּ בּוֹ יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי הָאוֹתוֹת שֶׁעָשָׂה. שֶׁהַמַּאֲמִין עַל פִּי הָאוֹתוֹת יֵשׁ בְּלִבּוֹ דֹּפִי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲשֶׂה הָאוֹת בְּלָט וְכִשּׁוּף. אֶלָּא כָּל הָאוֹתוֹת שֶׁעָשָׂה משֶׁה בַּמִּדְבָּר לְפִי הַצֹּרֶךְ עֲשָׂאָם. לֹא לְהָבִיא רְאָיָה עַל הַנְּבוּאָה. הָיָה צָרִיךְ לְהַשְׁקִיעַ אֶת הַמִּצְרִיִּים קָרַע אֶת הַיָּם וְהִצְלִילָן בְּתוֹכוֹ. צָרַכְנוּ לְמָזוֹן הוֹרִיד לָנוּ אֶת הַמָּן. צָמְאוּ בָּקַע לָהֶן אֶת הָאֶבֶן. כָּפְרוּ בּוֹ עֲדַת קֹרַח בָּלְעָה אוֹתָן הָאָרֶץ. וְכֵן שְׁאָר כָּל הָאוֹתוֹת. וּבַמֶּה הֶאֱמִינוּ בּוֹ. בְּמַעֲמַד הַר סִינַי שֶׁעֵינֵינוּ רָאוּ וְלֹא זָר וְאָזְנֵינוּ שָׁמְעוּ וְלֹא אַחֵר הָאֵשׁ וְהַקּוֹלוֹת וְהַלַּפִּידִים וְהוּא נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל וְהַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו וְאָנוּ שׁוֹמְעִים משֶׁה משֶׁה לֵךְ אֱמֹר לָהֶן כָּךְ וְכָךְ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר
    (דברים ה-ד) 'פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם'. וְנֶאֱמַר (דברים ה-ג) 'לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת ה' אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת'. וּמִנַּיִן שֶׁמַּעֲמַד הַר סִינַי לְבַדּוֹ הִיא הָרְאָיָה לִנְבוּאָתוֹ שֶׁהִיא אֱמֶת שֶׁאֵין בּוֹ דֹּפִי שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט-ט) 'הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם'. מִכְלַל שֶׁקֹּדֶם דָּבָר זֶה לֹא הֶאֱמִינוּ בּוֹ נֶאֱמָנוּת שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת לְעוֹלָם אֶלָּא נֶאֱמָנוּת שֶׁיֵּשׁ אַחֲרֶיהָ הִרְהוּר וּמַחֲשָׁבָה.

    הֵיאַךְ יְדַעְתֶּם לָלֶכֶת בְּעִקְבוֹתָיו –

    וְאֵין אוֹתוֹתָיו הוֹכָחָה?

    וְגַם כְּשֶׁקָּרַע לָכֶם הַיָּם וּמָן הָיָה מַתְּנוֹתָיו –

    אֵיךְ הִמְשַׁכְתֶּם בְּאוֹתָהּ הֲלִיכָה?

    אֵיךְ, עַד אוֹתוֹ הָרֶגַע שֶׁגַּם בָּכֶם נִזְרְקָה הַנְּבוּאָה

    הֶאֱמַנְתֶּם שֶׁהוּא נְבִיא אֱמֶת,

    וְאֵיךְ הִקְשַׁבְתֶּם לְכָל הוֹרָאָה

    הִתְמַדְתֶּם אַחֲרָיו כָּל חַי, כָּל מֵת.



    וְאָז, בַּמַּעֲמָד הַנִּשְׂגָּב, כְּשֶׁהוּא עַל הָהָר

    רְאִיתֶם אֶת הַקּוֹלוֹת, שְׁמַעְתֶּם אֶת הַמַּרְאֶה

    וְשָׁם, כְּשֶׁכָּל־כֻּלּוֹ קָרַן וְנָהַר

    יְדַעְתֶּם נְבוּאָתוֹ, הֶאֱמַנְתֶּם בּוֹ כַּאֲשֶׁר יָאֶה.



    וִהְיִיתֶם נְבִיאִים בְּעַצְמְכֶם,

    כִּמְעַט כְּמוֹ אָבִי נְבִיאֵיכֶם.


    הרמב"ם מתאר שכל האותות שעשה משה רבנו, כולל קריעת הים והורדת המן – לא היו כלל הוכחות לצדקת נבואתו, להיותו נביא אמת. רק מעמד הר סיני, שאז שמעו ישראל את דברי ה' בעצמם, היה ההוכחה הגדולה לאמיתות נבואתו של משה. ואני שואלת את עצמי – רק אז הם באמת האמינו במשה? אחרי כל הדרך הארוכה שעשו בעקבותיו? איך הם היו מסוגלים ללכת אחרי אדם שהם לא יודעים בוודאות שהוא נביא אמת? כמה גדולים ועצומים הם היו באמונתם התמימה... וכמה חשוב שנשים לב לצדקותם הזו – שבאה רגע לפני חטאם הגדול, חטא העגל, שהביא לבגידתם גם במשה ובעיקר באלוקים...

    אולי מעניין אותך גם...

    הצטרפות לניוזלטר

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    נקרא  2  פעמים
    למעלה