קהילת כתיבה מקצועית

קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
אַל תְּדַבְּרוּ עַל לֵב

אַדְמַת הַבּוּר, זְרוּעָה טַרְשֵׁי בַּזֶּלֶת
גַּם הִיא עָרְגָה לְנַהַם הֶנֶף הַקַּנְקַן
כָּמְהָה לְלַחַשׁ בֶּתֶר
חֲרִישָׁה.
קַרְקַע בְּתוּלָה, מֻשְׁפֶּלֶת
נוֹתְרָה צְמֵאָה, מְבֻיָּשָׁה
כִּי לֹא עָבַר בָּהּ נֹחַם תֶּלֶם
לֹא לָטַף לָהּ, אַף לא חֶרֶץ נֶעֱקָם
וְלֹא קָשַׁר לָהּ כֶּתֶר
לְרֹאשָׁהּ.

תְּקִיעָה, תְּרוּעָה, תְּקִיעָה וָטֶפֶשׁ.
לֹא סוֹרַק בְּשַׂר הַלֵּב
בְּמַסְרְקוֹת בַּרְזֶל
יְמֵי תְּשׁוּבָה, וְלוּ סִימָנֵיהֶם עָמְקוּ
שׁוֹפָר בְּעִיר, וְלֹא חָרְדָה בִּי נֶפֶשׁ
טָחָה עַיִן, גַּם אָזְנַיִם נִפְקְקוּ
נֶאְטַם הַדֶּמַע, הַכְּאֵב
קָהָה לְקוֹל הַמְּסַלְסֵל.

אַדְמַת הַבּוּר, בַּזֶּלֶת סֶלַע
אֲשֶׁר חִכְּתָה, אִוְּתָה לְפֶלַח
עוֹד מְקַוָּה לוֹ, לַחוֹרֵשׁ.
וְכִי יָבוֹא –
הִיא מִתְעַנֵּית וּמִתְיַסֶּרֶת בִּסְלִיחָה
הִיא נַעֲנֵית וּמִתְמַסֶּרֶת וּשְׂמֵחָה
לִדְרשׁ וּלְהִדָּרֵשׁ
בְּהִמָּצְאוֹ.


(וּמַה לִּבִּי? נָבַל, כְּפֶרַח אֶבֶן
שֶׁנִּסְגְּרוּ עָלָיו.
תּוֹעֶה, נוֹהֶה אַחַר הַהֶבֶל.
אַל תְּדַבְּרוּ עָלָיו
כִּי לֹא יָדַע לִקְרוֹא
גַּם בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב
.)
סליחה על האיחור הדרמטי.

שירה איכותית היא שירה במשלב גבוה, עשירה במניירות, בשפה שנמתחת לאורך ולרוחב, בקישוטים וסלסולים כמו טקסטורה של סורג ערבי-פרסי.
אמנם בשירה המודרנית הכלל הזה נשבר, אבל בכל זאת... הקלאסיקות תמיד מנצחות.

אז האתגר כאן הוא מאד פשוט -
א. משלב גבוה - קרי שפה גבוהה, מילים מיוחדות וכו'.
ואצטט:
שמעתי פעם משפט נחמד: ההבדל בין שיר לסיפור הוא שבסיפור כותבים הולכת על המדרכה, ובשיר כותבים הוֹלְכָה על המדרֶכֶת. :)
(פוסט לגזור ולשמור)
ב. ציטוטים.
שילוב פסוקים ואמרות מפורסמות דיין כדי להוות מקור בפני עצמן.
אולי זה יוכל להועיל בעניין.

כדי לדרבן ולעורר את אתגרי השירה המנומנמים קמעא החלטתי על הענקת פרס ביניים למנצח אתגר זה.
כסף או שווה כסף לא בא בחשבון :confused:.

בכל אופן, זה מה שיש לי להציע -
באם ירצה מנצח האתגר הזה - נעבוד על שיר משותף :cool: אחד על אחד

שאלות, לבטים, בירורי מילים, חידודי עפרונות, רעיונות, סקיצות, הבהרות, וכל מה שהוא לא השיר הסופי בעצמו -
מוזמנים בחום להיכתב בנספח.

הזמן קצר.
וּבַחֲלוֹמִי,
יוֹשֵׁב הִנְנִי עַל סֶלַע
סָמוּךְ לְעֵץ נְטוּל עָלִים,
מַכֶּה הַשֶּׁמֶשׁ הָאַכְזָר
חֻמּוֹ מַתִּיז עַל הַכֹּל,
שָׁרָב שׂוֹרֵר בָּאָרֶץ
וְכָל הַחַי צָמֵא,
עוֹרֵג לְמַיִם.

כִּדְפִיקוֹת פַּטִּישׁ
חָשׁ אֲנִי בְּחָזִי
אֶת הַלֵּב נָע בְּחוֹזֶק,
וְכֹה עָצְמוּ הַדְּפִיקוֹת,
עַד כִּי הֶחְל בְּשָׂרִי
לְהִתְמוֹסֵס,
וְאַט נִרְחֲבוּ עַצְמוֹתַי
וְעוֹרִי נִמְתָּח.

וְהִנֵּה אַחַר זְמַן
שֶׁבְּנִיעוֹ מַרְחִיב,
וּמוֹתֵחַ, וּמְמוֹסֵס,
לְפֶתַע, נִתְפָּרְדוּ
זוֹ מִזּוֹ צַלְעוֹתַי,
וּמֵחָזִי הַשָּׁסוּעַ,
פָּרַץ לִבִּי הָאָדֹם,
פּוֹעֵם בְּעֹז, וְנוֹטֵף דָּם.

וְאַךְ פָּרַץ מִתּוֹכִי,
הֶחְל מִתְעוֹפֵף
וּמַגְבִּיהַּ טוּס,
כְּאִלּוּ נָס מִפָּנַי,
מִמֶּנִּי בְּעָלָיו,
וְרָץ וּמְקַפֵּץ וְעָף,
הַרְחֵק מֵאִתִּי
מִמְּקוֹמוֹ, מִגּוּפִי.

וּמִקִּפּוּצָיו וּמְעוּפוֹ
הָיָה נִדְמֶה כִּי טוֹב לוֹ,
שֶׁעַתָּה הִנּוֹ מְשֻׁחְרָר
הֻתְּרָה רְצוּעָתוֹ,
כְּאָסִיר הַיּוֹצֵא
מִבֵּית אֲסוּרִים,
מָה רַבָּה שִׂמְחָתוֹ,
כֹּה רַב עִילּוּזוֹ.

וַאֲנִי יוֹשֵׁב
עַל הַסֶּלַע הָאָפֹר
שֶׁבְּסָמוּךְ לוֹ נִיצָּב
עֵץ עֵירֹם וְיָבֵשׁ,
חֹר בְּגוּפִי פָּרוּעַ
גָּדוֹל וְשָׁחֹר,
בִּמְקוֹם מִשְׁכָּנוֹ
שֶׁל הַלֵּב.


וָאִיקָץ, וְהִנֵּה חֲלוֹם.
בשעה טובה אני מנסה גם השנה לשוב אל הלימוד והכתיבה, ולכתוב שירי תשובה לאורך הימים הנוראים מתוך לימוד בספר על התשובה - הפעם, בפשטות, אלה יהיו בעזרת ה' הלכות תשובה לרמב"ם. משתפת בשיר הראשון אך מכיוון שהוא זכה להיות השיר הראשון.

כֵּיצַד אֶתְוַדֶּה

כֵּיצַד אֹמַר אָנָּא, הַשֵּׁם

כֵּיצַד אִנָּחֵם עַל מַעֲשַׂי –

וְעוֹד לֹא בֵּרַרְתִּי לִי

אֶת חֲטָאַי?



וְאִם אֵדַע חַטָּאתִי –



וְאִם אַאֲרִיךְ בְּוִדּוּיִי

כֵּיצַד לֹא אֶשְׁתַּפֵּל

כֵּיצַד לֹא תִּקְרֹס נִשְׁמָתִי

כֵּיצַד אוּכַל לְהָשִׁיב עַצְמִי

בִּשְׁלֵמוּת

אֵלָיו?



אֱלֹקַי,

חֲטָאַי סְדוּרִים לְפָנֶיךָ

אֲנִי סְדוּרָה מוּלְךָ

פְּרוּשָׂה כְּעוֹרוֹ שֶׁל קָרְבָּן,

וְאַתָּה יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹתַי

וְאַתָּה מְוַדֵּא אֶת שְׁלוֹמִי

בִּשְׁלֵמוּת הַוִּדּוּי

כְּשֶׁאֶמְצָאֵהוּ.





והמקור:
משנה תורה - ספר מדע (מ) [מתוך תוכנת "תורת אמת"] -
כָּל מִצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה בֵּין עֲשֵׂה בֵּין לֹא תַּעֲשֶׂה אִם עָבַר אָדָם עַל אַחַת מֵהֶן בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיָשׁוּב מֵחֶטְאוֹ חַיָּב לְהִתְוַדּוֹת לִפְנֵי הָאֵל בָּרוּךְ הוּא שֶׁנֶּאֱמַר
(במדבר ה-ו) 'אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ' וְגוֹ' (במדבר ה-ז) 'וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ' זֶה וִדּוּי דְּבָרִים. וִדּוּי זֶה מִצְוַת עֲשֵׂה. כֵּיצַד מִתְוַדִּין. אוֹמֵר אָנָּא הַשֵּׁם חָטָאתִי עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ וְעָשִׂיתִי כָּךְ וְכָךְ וַהֲרֵי נִחַמְתִּי וּבֹשְׁתִּי בְּמַעֲשַׂי וּלְעוֹלָם אֵינִי חוֹזֵר לְדָבָר זֶה. וְזֶהוּ עִקָּרוֹ שֶׁל וִדּוּי. וְכָל הַמַּרְבֶּה לְהִתְוַדּוֹת וּמַאֲרִיךְ בְּעִנְיָן זֶה הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. וְכֵן בַּעֲלֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת בְּעֵת שֶׁמְּבִיאִין קָרְבְּנוֹתֵיהֶן עַל שִׁגְגָתָן אוֹ עַל זְדוֹנָן אֵין מִתְכַּפֵּר לָהֶן בְּקָרְבָּנָם עַד שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה וְיִתְוַדּוּ וִדּוּי דְּבָרִים שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה-ה) 'וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ'. וְכֵן כָּל מְחֻיְּבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין וּמְחֻיְּבֵי מַלְקוֹת אֵין מִתְכַּפֵּר לָהֶן [א] בְּמִיתָתָן אוֹ בִּלְקִיָּתָן עַד שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה וְיִתְוַדּוּ. וְכֵן הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ וְהַמַּזִּיק מָמוֹנוֹ אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁלֵּם לוֹ מַה שֶּׁהוּא חַיָּב לוֹ אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר עַד שֶׁיִּתְוַדֶּה וְיָשׁוּב מִלַּעֲשׂוֹת כָּזֶה לְעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה-ו) 'מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם'

1) ברחוב הסתוונית ניצב לו בנין,
אפור הוא, דהוי, כך ללא עניין,
נושא בקרבו משפחות משפחות,
סובל רוב צער, סופג אנחות.

2) הן לדוגמא כך תמצאו כבר במבט ראשון
ללא כל מצמוץ והרחבת האישון
משפחת כהן וטפליה חמישה עשר
בעוני ובמחסור, ופירוט הלא למצער.

3) ומולם, כן שם, אחורי הדלת החומה
יסכה האלמנה, כה בודדת, שוממה,
בעלה נטשה לפני עשרות בשנים,
המספר המדויק, לזקנים פתרונים.

4) בקומה העליונה מר ציפרשטיין הישיש,
מנין שנותיו, דומה לא ידע איש,
ידוע חולי, מכאוביו רבים,
גופו כה כבד, איבריו מיוסרים.

5) גם משפחת פישמן ובנותיה תריסר,
שערן מאפיר, כמעט שנשר,
החברות כבר מברמצות את השלישי במספר,
והן יושבות ומבכות את גורלן המר.

6) והזוג הצעיר שכבר לא כל כך צעיר,
מחכים לפרי בטן זה שנים למכביר,
הדממה שם בבית צועקת, מחרישה,
עד אנא, לעזרתנו חושה.

7) אצל עזרא ממול השלום בית עייף,
כמו זוג יונים הכל מעופף,
הילדים אף הם שותפים למהומה,
רצונם לשחק ב"אבא ואמא".

8) וכך...
כל דלת וסיפורה
כל משפחה,
ותלאותיה...

9) עד...
שיום אחד בבוקר סתמי,
מתדפק על פיתחם אדם אלמוני
באמתחתו, הוא אומר, הצעה מגרה
להתנגד לה לא תוכלו מהרה.
10) יצרור נא כל שכן צרותיו בידו,
יכניס שם כל אשר חווה מאודו,
יצא מהבנין ישליך שם צרורו,
ינטוש שם כל מרורו.

11) וכך תערמו עמרים עמרים,
חבילות תהיינה שם כמספר הדיירים,
וכשיבוא כל אחד לשוב למעונו,
יבחר לו חבילה אחת של שכנו.

12) שמעו זאת כולם הנהנו בראשם,
לצרותיהם הרבות, הן זהו המרשם,
פנה כל אחד מאושר לביתו,
לצרור את צרורו, לארוז אמתחתו.

13) ולעיתות ערב נאספו שם כולם,
מאושרים הם כפי שלא היו מעולם,
חבילותיהם על גבם ארוזות בקפידא,
עמוסות ללא שיעור ומידה.

14) מר ציפרשטיין נאנח מניח חבילתו,
נותן בה מבט, לא מסתיר שמחתו,
ויסכה האלמנה מתנהלת לאיטה,
ולאחר דקותיים, חבילתה כבר שמוטה.

15) לאחריהם אדון פישמן מגלגל אמתחתו,
נותן בעיטה, נוקם נקמתו,
וכך מתנהלת שיירה מזדחלת,
כשהצד השווה- חבילה כה צורבת.

16) הגיע הערב, הערימה כה גבוהה,
מלאה ייסורים, הוגדשה הסאה,
ושוב מופיע האלמוני המייעץ,
ניגש לחלוקה, בקולו הוא מאץ.

17) מתאספים הם כולם סביב החבילות,
בודקים ממשמשים ועיניהם שואלות,
החבילות נפתחות, מבטיהם נפגשים,
המבוכה גוברת ומלמולים נרגשים.

18) ואז...
בצעד כה תמוה...
מתנער כל אחד, מיישר מבטו,
זוקף את גיוו, מחייך חיוכו,
נוטל חבילתו ו...
נעלם!
עָלַי יַלְעִיג כָּל רוֹאֶה,
יַבִּיעַ בְּרַחַשׁ שְׂפָתַיִם :
" מָה תֵּתַע מָה תֵּשְׂטְ
מִלִּמּוּדְךָ בְּעֵת יַנְקוּת.
הַלֹּא שָׁמַעְתָּ דִּבְרֵי רֶנֶן
עַל מַעֲלַת זוּ הַדֶּרֶךְ,
אֲשֶׁר מִשְׁעוֹלֶיהָ מְרֻצָּפוֹת
אַבְנֵי סַפִּיר וְיַהֲלוֹם ?
עַל כֵּן, מָה תֶּהֱמֶה,
כּוֹפֵף רֹאשׁ חָדַל תְּמֹהַּ,
זְרֹם בְּנַחַל הַהֶרְגֵּלִים
בֵּין הַדָּגִים חַסְרֵי הָרוּחַ. "

אִמְרוּ לִי מַטִּיפֵי הַמּוּסָר,
הֲבָאתֶם אֵלַי לִכְבֹּל דֶּרֶךְ,
בְּלֹא שִׂימַת יָד עַל הַלֵּב,
לְלֹא בְּחִינַת הַנְּטִיָּה.
הַיְדַעְתֶּם אַתֶּם נְבוֹכוּת,
הַשְׁאַלְתֶּם דָּבָר מֵעֵבֶר לַנִּרְאֶה ?
מָה תְּעוֹרְרוּ רֹגֶז וְחִדָּלוֹן,
עַד תַּחְפְּצוּ מֵעֵבֶר,
אָנָּא הַסּוּ, אוֹתִי עִזְבוּ.
עַד שֶׁהַכֹּל דָּשִׁים בָּדַל,
כּוֹלְאִים אוֹתוֹ וּמְכַלִּים נַפְשׁוֹ,
סָבִים מִלִּרְאוֹת בְּצַעֲרוֹ הוּא,
שֶׁזּוֹעֵק לִבּוֹ בְּצַעַר הַכִּלָּיוֹן.
מִי יַפְנֶה לְעֶבְרוֹ מַבָּט,
יַטֶּה אֹזֶן לְקוֹל נַאֲקָתוֹ,
וּמִי אֶת דִּמְעָתוֹ יִמְחֶה,
אֶת דִּמְעַת הַתּוֹעֶה.
בָ''הּ

מִבְחַן קַבָּלָה.

הוּא יָשַׁב מְהֻסָּס עַל הַכִּסֵּא.
כִּסֵּא פָּשׁוּט,
בְּלֹא הַבָּעָה וּבְלֹא אֲמִירָה.

חֶלְקֵי הַתְּשׁוּבָה שֶׁנִּפְלְטוּ מִפִּיו הָיוּ שְׁבוּרִים
רִחֲפוּ
בָּאֲוִיר.
מְנַסִּים לַשָּׁוְא לְיַצֵּר צוּרָה סִימֶטְרִית.

הַמְּנַהֵל הִבִּיט בְּעֵינָיו שֶׁל רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה
שֶׁהִבִּיט בְּעֵינָיו שֶׁל הַמְּנַהֵל.

שֶׁלֹּא מָצָא בַּחֶדֶר אָדָם.

"אֵין זוֹ תְּשׁוּבָה שֶׁמַּזְכִּירָה אֶת סָבוֹ
שֶׁהָיָה הַגָּאוֹן הַיָּשִׁישׁ רַב הָעִיר"

מַבָּטָם הָיָה כָּזֶה שֶׁשָּׁאַף לִגְדוֹלוֹת
שֶׁכַּמָּה לְהִגָּיוֹן צָרוּף, בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת.
כָּזֶה שֶׁגּוֹרֵם לְכֻלָּם לְהַעֲרִיךְ לְכַבֵּד לְיַקֵּר.

שְׁנֵיהֶם לֹא יָדְעוּ שֶׁהָרַב הַיָּשִׁישׁ
לֹא שָׁמַע מֵעוֹלָם עַל גְּאוֹנוּת
לֹא שָׁמַע עַל גְּדוֹלוֹת.

שֶׁהָרַב הַיָּשִׁישׁ רַק הָיָה בּוֹכֶה מְאוֹד בִּתְפִלָּה
כְּמוֹ הָרַב שֶׁלְּפָנָיו
וְשֶׁלִּפְנֵי
פָּנָיו.
זֶה הַגָּדוֹל קָטָן יִהְיֶה


תָּמִיד חָשַׁשְׁתִּי

מֵהַיְּצוּר הַנּוֹרָא

שֶׁפָּרַץ כָּל שָׁנָה אֶל בֵּיתֵנוּ

תָּמִיד בִּקַּשְׁתִּי

שֶׁיִּפְרֹשׁ מְהֵרָה

וְיַנִּיחַ אוֹתָנוּ לְשִׁגְרָתֵנוּ



תָּמִיד הוּא נִדְמֶה לִי

כְּמוֹ תְּמָנוּן עֲנָק

שֶׁשּׁוֹלֵחַ פִּיּוֹת וּזְרוֹעוֹת

מְכַלֶּה תַ'כּוֹחוֹת,

מְרוֹקֵן תַ'אַרְנׇק

עִקְבוֹתָיו בְּכָל פִּנָּה זְרוּעוֹת



תָּמִיד הִתְכּוֹנַנְתִּי

עִם שְׁלַל עִסּוּקִים

שֶׁלֹּא יִהְיֶה מְשַׁעֲמֵממממם – חָלִילָה,

כִּי נוֹתְרוּ אַחֲרֵי

קַיְטָנוֹת וְחוּגִים

עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם ואַרְבָּעִים לַיְלָה



אֲבָל,

הַשָּׁנָה,

הוּא כְּבָר לֹא כֹּל יָכוֹל

הִתְדַּלְדֵּל, הִצְטַמֵּק וְנָמַךְ.

כְּבָר אֵינִי יְרֵאָה

מֵהַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל

הַיְּצוּר הִתְקַמֵּט וְנִמְעַךְ.



כִּי אַחֲרֵי אֵינְסוֹף

סְגָרִים, בִּידוּדִים

שֶׁחָפַשְׁנוּ בְּחֶבְרַת עוֹלָלֵינוּ

מֶה זֶה חֹדֶשׁ אֶחָד

לְלֹא לִמּוּדִים,

נו בֶּאֱמֶת, קָטָן עָלֵינוּ.
כִּי תִקָּרֵא קִינַת צִפּוֹר
עַל קִנָּהּ אֲשֶׁר אָבַד
עַל גּוֹזָלֶיהָ
בְּדֶמַע מִכְתָּבָהּ
לַחֲנָהּ מֵאֲנָחוֹת
מִלּוֹתֶיהָ כְּאֵבָהּ

עַל גַּג בּוֹדֵד כְּמוֹ צִפּוֹר
כְּיַעֲקֹב נוֹתַר לְבַד
כְּלֵאָה בְּאֹהָלֶיהָ
עַיִן קַר בֶּחָרָבָה
וְאֵין תָּאֵב לַמַּיִם
כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה

טְרוּפָה כְּנוּס צִפּוֹר
הַנּוֹדֶדֶת מִמְּקוֹמָהּ
וְאֵין שׁוֹאֵל עָלֶיהָ
לַקּוֹרֵא יֹאמְרוּ אָבִי
וְהוּא דָּגַר וְלֹא יָלַד
כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין

צוֹד צָדוּם כְּצוּד צִפּוֹר
חִלֵּל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה
שִׁחֲתוּ יְבוּלֶיהָ
מְרָטוּהָ נֵץ וּבַז
הִכּוּ בְּאֶבְרוֹתֶיהָ
הָיְתָה לִשְׁבִי וּבָז

הַלָּעַד תִּטְבֹּל צִפּוֹר
בְּדַם אָחוֹת הַשְּׁחוּטָה
צוֹעֲקִים קוֹלֶיהָ
צָרוֹת וְרַבּוֹת רָעוֹת
וְצָרִי אֵין לְרַפֵּא
כְּעַקְרָב וְכִצְרָעוֹת

*

יִקְרָא לִדְרוֹר כְּמוֹ צִפּוֹר
כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר
כַּלָּה תַּעַד כֵּלֶיהָ
חוֹלְלָה בִּמְחוֹלָהּ
נִשֵּׂאת צִפּוֹר שָׁמַיִם
הִנֵּה מַלְכָּהּ יָבוֹא לָהּ
  • 277
  • עַל חוֹמָתֵךְ הַפְּרוּצָה, יְרוּשָׁלַיִם
    אֶל מוּל הַר הַזָּרוּעַ גְּוִיּוֹת,
    עַל אַבְנֵךְ הַחֲלוּקָה, יְרוּשָׁלַיִם
    נוֹלַד עַם חָדָשׁ וְנֵעוֹר.

    בְּטֶרֶם חָבְרוּ עַל צִיּוֹן לְהַחֲרִיבָהּ
    גּוֹיִם גְּדוֹלִים וְרַבֵּי עָצְמָה,
    אֲזַי שָׁקְטָה וְיָשְׁבָה שְׁלֵוָה
    עִם עַם נוֹשָׁן וְנִרְדָּם בְּתוֹכָהּ.


    עַל תֻּמָּתֵךְ שֶׁחֻלְּלָה, יְרוּשָׁלַיִם
    בְּיָד פְּרִיצִים מְזָרֵי קִדְּמָה,
    עַל קַרְנֵךְ שֶׁנִּחֲתָה, יְרוּשָׁלַיִם
    בְּעֵינֵי גּוֹי עָצוּם וּמַמְלָכָה.

    בָּרָה הָיְתָה יְרוּשָׁלֶם וְיָפָה
    וּמִגְדָּלֶיהָ כַּעֲדִי לְאַרְצוֹת עוֹלָם,
    עַתָּה חֻרְבוֹתֶיהָ הֵסִירוּ חִנָּהּ
    וּתְהִי לַחֲרָפוֹת וּמַאֲכֹלֶת אוּלָם.


    עַל חוֹמָתֵךְ שֶׁנָּפְלָה, יְרוּשָׁלַיִם
    הִפְקַדְתְּ שׁוֹמְרִים עַל הַסַּף שֶׁנִּשְׁבַּר,
    עַל הַר קָדְשֵׁךְ הֶחָרוּשׁ, יְרוּשָׁלַיִם
    עַם יִשְׁמָעֵאל הֵקִים מִבְצָר.

    אָז, עָמְדָה הִיא כְּאֵם הַמַּלְכוּת
    וְגִבּוֹרִים כִּתְּרוּהָ וְנָטְרוּ,
    מִקְדָּשָׁהּ אָז נִצָּב בְּלֹא לֵאוּת
    וְהֶהָמוֹן צָהַל וַאֲנָשִׁים חָגְגוּ.


    אָגִיל בָּךְ וְאֶשְׂמַח, יְרוּשָׁלַיִם
    עַל כִּי מִגְּדָלַיִךְ לִי תַּלְפִּיּוֹת,
    אֲהַלְּלֵךְ בְּתִשְׁבָּחוֹת, יְרוּשָׁלַיִם
    וּפִי אַרְחִיב בְּרוֹמֵמוֹת.
    ב''ה.



    הָעֵינַיִם שֶׁנִּנְעֲצוּ בָּרִיק

    טָעֲנוּ כִּי הָעוֹלָם הוּא דִּמְיוֹן.

    הוּא אֵינֶנּוּ.

    אֵין חַיִּים, טָעֲנוּ הָרְגָלִים שֶׁהִלְּכוּ בְּשׁוּלֵי הַדֶּרֶךְ.

    הַשֶּׁקֶט שֶׁל מִסְדְּרוֹן אַפְלוּלִי עִם חֲדָרִים עֲמוּסֵי חוֹלִי

    צָעַק - שֶׁהַחַיִּים הֵם תַּעְתּוּעַ חוֹלֵף.

    הַחַיִּים הֵם קְטַנִּים מִדַּי, פְּשׁוּטִים מִדַּי, חוֹלְפִים מִדַּי, קָשִׁים מִדַּי

    הִסְכִּים אָז הַצַּדִּיק,

    "החיים הָיוּ וְאֵינָם, וְאוּלַי כְּלָל לֹא הָיוּ".

    וְאָז הִגִּיעוּ הַשְּׁכֵנִים

    וְצִיְּרוּ חַיִּים,

    וְאַחֲרֵי הַתֹּהוּ הִדְלִיקוּ אֶת הָאוֹר.

    הָאֲנָשִׁים הַטּוֹבִים הַלָּלוּ הָיוּ

    הַמַּיִם

    וְהַצְּמִיחָה

    וְכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם.

    צְלִיל הַחַיִּים שֶׁנִּשְׁמַע בַּיְּשִׁימוֹן טֶרֶם יִהְיֶה הָאָדָם בָּאָרֶץ,

    הָיָה פַּעֲמוֹן הַדֶּלֶת.



    וְהַשָּׁכֵן מִלְּמַטָּה שֶׁהֵבִיא מָרָק הָיָה בְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם.




    *בעקבות שיחה עם יהודי שנעזר בשכנים מבני ברק של מעלה..
    כששותים יין מקובל להקיש את הכוסות זו בזו.
    ויש לכך הסבר מרתק!
    שתיית היין מגרה ארבעה מתוך חמשת החושים שלנו -
    צבעו העמוק של היין מספק את חוש הראייה.
    כמובן, חוש הטעם.
    חוש הריח מתענג גם הוא.
    והיד אוחזת בכוס ומגלגלת...
    מי קופח?
    חוש השמיעה.
    ולכן מקישים את הכוסות :D

    ואיך כל זה קשור לשירה?
    תכף...
    ישנם שירים שעוטפים את הקורא בתחושה,
    מעין הזיה נעימה.
    כביכול הוא נמצא ממש שם,
    נוגע במחזה המהפנט.
    אקרא לזה - 'ארומה'.
    שיר עם 'ארומה'.
    @.Ana / אתגר איזהו השיר #7 - דימויים

    תיבות גמא
    של נשמות
    משוטטות בנילוס
    הרדום,
    מצופות מבחוץ
    ומבפנים
    מסך אטום,
    אור קורן
    מסתתר
    מפני כל היקום
    בעיקולי הנהר.

    ורק צריך
    שמישהו אחד
    יגבר על המרחק
    באמונה פשוטה
    יושיט את היד
    שתתארך
    עד שתגיע אל הנער
    הבוכה
    את כאביו
    ובחמלה ימשהו
    מאפלת הצער.

    באתגר הנוכחי יש לכתוב 'שיר ארומטי'.
    לדעתי, אחת הדרכים לכתוב שיר כזה היא ע"י שימוש בחושים -
    תיאור לירי של ריחות טעמים וצלילים שמלוים את תוכן השיר.
    להריח את הקפה,
    לשמוע את שקשוק הרכבות,
    לראות את הנהר...
    לא מוכרחים להשתמש בעצה הזו, זה רק טיפ.
    בית אבי / חיים חפר

    מקצווי אותה שכונה דרומית
    בית אבי חוזר אל חלומי
    עם שעות יפות של חסד
    והקיץ במרפסת
    בית אבי חוזר אל חלומי

    שם עומד הוא בין הדוכנים
    בענן ענוג של תבלינים
    בין שקים על המדרכת
    שמהם הביא פת לחם
    שם עומד הוא בין הדוכנים

    בית אבי יושב אל השלחן
    בין ימים של חול ויום של חג
    בתפילות של בין ערביים
    על הלחם על הבית
    בית אבי יושב אל השלחן

    כן הנה בית אבי יושב אל השלחן
    הנה הוא בית אבי עומד עדיין שם

    ואבי עומד עדיין שם
    אך ללא בניו ובלי יורשיו
    ואני זוכר עדיין
    ריח תבלינים וקיץ
    בית אבי עומד עדיין שם

    אז מעכשיו יש לכם חודש לשכר את רוחנו,
    לקחת אותנו למקום אחר,
    נופים אחרים.
    מי שיצליח - זו קודם כל אמנות אמיתית.

    ארומו!
    וכל המרבה הרי זה משובח.

    כאן הנספח אם בכל זאת יש משהו לדברר עליו.
    ב''ה.

    אַחֲרֵי הָאֹפֶק,

    בְּתֹם הַכַּלְכָּלָה הָעוֹלָמִית,

    בְּסִיּוּם הסייבר, מְהִירוּת הָאוֹר וְהַיֶּדַע,

    מִילְיוֹנֵי מַחְשְׁבִים,

    וְתוֹכְנוֹת,

    הַבּוֹנוֹת עַצְמָם וּמַשְׁמִידוֹת עַצְמָם בְּזֶה אַחַר זֶה.

    כְּשֶׁיִּתֹּמּוּ הַמִּילְיַארְדִּים הָרְכוּנִים עַל מָסַכֵּי הָאוֹר.

    וְהָאָדָם, כְּמוֹ רוּחַ נוֹשֶׁבֶת, יַעֲבֹר כְּהֶרֶף עַיִן, בַּחֲלָלִיּוֹת מוּזָרוֹת וּמֻפְלָאוֹת,

    מִקְּצֵה הָעוֹלָם וְעַד קָצֵהוּ. וְחוֹזֵר חָלִילָה. וְחָלִילָה וְחָס.

    וְכָל הַיֶּדַע, לְפָנָיו יַעֲבֹר, כְּאָבָק פּוֹרֵחַ וּכְצִיץ נוֹבֵל.

    שָׁם,

    בִּקְצֵה הָעוֹלָם

    יִשְׂרֹר שֶׁקֶט מוּזָר,

    וְהָאָדָם יַעֲמֹד מוּל יַם הַשִּׁמָּמוֹן,

    וִיבַקֵּשׁ מַשְׁמָעוּת.

    לְחַיָּיו, לְמוֹתוֹ.

    לְחִיּוּכוֹ.

    לְרֹחַב לִבּוֹ.

    לְדַעְתּוֹ.

    יְחַפֵּשׂ בֵּין הַמִּלִּים הַיְּשָׁנוֹת שֶׁנִּכְתְּבוּ

    טֶרֶם הָיָה הַכַּפְתּוֹר

    טֶרֶם נָע הָאָדָם בָּאִי שֶׁקֶט

    וְחִפֵּשׂ אֶת סוֹף הָעוֹלָם.

    אולי מעניין אותך גם...

    הצטרפות לניוזלטר

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    נקרא  2  פעמים
    למעלה