קהילת כתיבה מקצועית

קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
זֶה לֹא הַיּוֹם שֶׁלִּי
מַשּהוּ בְּמֶזֶג הָאֲוִיר
חַם וְאֵין צֵל יֵשׁ חֲרָקִים בַּמִּרְפֶּסֶת
הַחַזַּאי אָרוּר
כְּתֹבֶת הָיְתָה לָהּ עַל הַקִּיר
שַׁיָּרוֹת שֶׁל בָּנוֹת בּוֹרְחוֹת מִגּוּ'ק-פלֶּצֶתּ

וְהַזּוּם זוּם הַזֶּה שֶׁחוֹרֵק לִי כַּמָּה כֵּיף
מִתְגַּנֵּב מִתְגַּנֵּב גַּם אִם תִּ'סְגֹּר פֹּה דְּלָתוֹת
אוֹתוֹ זְבוּב קְטַנְטַן
כְּשֶׁכְּבָר אֵין לִי חַמְצָן
שֶׁיּוֹשֵׁב אֶצְלֵנוּ בְּמֶשֶׁךְ דּוֹרוֹת

יֵשׁ תְּקוּפוֹת קָשׁוֹת
מִישֶׁהוּ שָׁלַח לִי טֶכְנַאי בְּלִי הַמְלָצוֹת
מַזְגָן שֶׁל אֵלֶקְטְרָה, אֵיךְ נוֹתֵן תַּ'עַבוֹדָהּ
תְּקוּפוֹת קָשׁוֹת
מִישֶׁהוּ שָׁכַח פֹּה, שֶׁאֵין לִי חֶסְכוֹנוֹת
אֵין לִי כּוֹחַ לְשַׁלֵּם חֶשְׁבּוֹן חַשְׁמַל גַּם אֵין לִי אֵיךְ
גַּם כָּךְ הַבַּנְק פֹּה מֶרֹשֶּׁשׁ

כָּל עֲשִׂירִי
מַגִּיעַ דֹּאַר וְעִתּוֹן
הַשֶּׁמֶשׁ אֶת הֲמַצַּב רוּחַ לִי מוֹחֶקֶת
דְּאָגוֹת מֵחוֹב
כְּמוֹ מִזְּחָלִים עַל הַחַלּוֹן
וְאֵיךְ הַגְּמָ"ח כְּבָר לֹא מַסְכִּים לִי גַּם קְצָת כֶּסֶף

הַלְוָאוֹת קְטַנּוֹת
מִישֶׁהוּ שָׁלַח לִי רַעְיוֹן לֹא טוֹב
זֶה לֹא בְּכַוָּנָה, רָאָה כָּאן מְצוּקָה
מַתָּנוֹת זֶה טוֹב
מִישֶׁהוּ שָׁכַח לוֹ אֵיךְ הוֹלֵךְ הַקּוֹד
וְאֵין כּוֹחַ לְקַלֵּל אֵין זֶה מָה יֵשׁ רַק לֶחַשֶׁשׁ
כמָה אֶפְשָׁר עוד לְקשקֵּשׁ

ככה שְׁטוּיוֹת
לֹא אָבְדָה הַתִּקְוָה


אֲבוֹתַי, שֶׁהָיוּ כָּאן מֵאָז
לֹא נָשְׂאוּ לְצִיּוֹן נֵס וָדֶגֶל;
כִּי טַלִּית וּתְפִלִּין.
רַק זְקָנָם הִתְבַּדֵּר בְּרוּחוֹת הַשָּׁעָה.
אֲבוֹתַי, כָּאן הָיוּ עוֹד בִּימֵי נְפִילִים
כְּבוֹדָם טֶרֶם נִרְמַס
לֹא הִנְמִיכוּ בִּרְכָּם מוּל הָעֵגֶל
רַק שַׁחוּ קוֹמָה לֶעָפָר, וְנָשְׁקוּ
בְּעֶרְגָּה שֶׁל קְדֻשָּׁה.

אֲבוֹתַי שֶׁהָיוּ, וְשֶׁבָּאוּ,
עָלוּ לְצִיּוֹן בְּרִנָּה, בְּתִקְוָה
וְשָׂמְחוּ בַּעֲמוֹד רַגְלֵיהֶם בַּשְּׁעָרִים.
חֲדוּרֵי נִפְעָמוּת שֶׁל יְמֵי אַחֲרִית
הֵם קָרְאוּ בְּעַרְבִית, בְּשַׁחֲרִית
בְּלֹא הִכִּירוּ בִּתְכֵלֶת-לָבָן
וְתִקְוַת הַשָּׁנִי לֹא עָלְתָה בָּם.

אֲבוֹתַי שֶׁהָיוּ, וְעוֹדָם,
לֹא נַפְשָׁם הוֹמִיָּה, לֹא עֵינָם צוֹפִיָּה
אֶל חָפְשִׁי מְעֻשֶּׂה וְאַכְזָב;
כִּי טְרוּפֵי נְשִׁימָה הֵם הָיוּ בְּעָמְדָם,
בְּדָרְכָם עַל הַסַּף,
מוּל תֵּבוֹת שֶׁל שְׁכִינָה, אֲצוּרוֹת
בְּכָל קַעַר וָקֶמֶר, כָּל אֶבֶן גָּזִית.
אֵיךְ לִבָּם בֵּין חוֹמוֹת בְּצוּרוֹת
הִתְרַחֵב וְרָטַט וְהָלַם בִּתְזָזִית
בֵּין שִׁבְרֵי סִמְטָאוֹת לְמוּדֵי אַגָּדָה
שֶׁל יִרְאָה מְחֻבֶּרֶת, נִמְסֶכֶת,
שְׁלֵמָה וּבְנוּיָה כְּחֻבְּרָה-לָהּ-יַחְדָּיו
(עוֹד לִפְנֵי 'אוּחֲדָה-לָה'..)
- שָׁם הִלְּכוּ אֲבוֹתַי, וְאָרְגוּ וְטָווּ כְּמַסֶּכֶת
חַיִּים בִּדְבֵקוּת, טָהֳרָה, עִיר שֶׁל מַעְלָה.

* * *


[עֵת גֹּרַשׁ סָב-סָבִי מִסְּפָרַד
בִּפְקוּדַת פֶרְדִּינַנְד וְאִיזְבֶּלָה -
לֹא לְאֶרֶץ עַמִּים שׁוּב יָרַד
וְלֹא שָׂם פְּעָמָיו בָּבֶלָה;
לָשׁוּב לְצִיּוֹן תֶּחֱזֶינָה עֵינָיו הַחוֹלְמוֹת
וּלְצִיּוֹן הוּא עָלָה בְּפַשְׁטוּת, בְּרִנָּה.
לֹא חָשַׁב אָז עַל שְׁטוּת 'מְדִינָה';
כִּי אָהַב-וְיָרֵא-וְהִרְבָּה בִּתְפִלּוֹת.
לֹא חָמַד לוֹ פִּנְּכַת מְלָכִים וְשָׂרִים;
רַק אָכַל מִיְּגִיעַ כַּפָּיו הָעֲמֵלוֹת
וְהֵקִים כָּאן דּוֹרוֹת יְשָׁרִים.]


* * *

וְסָבִי כָּאן-נִמְצָא כָּאן-הָיָה
בְּעֵת בּוֹא חֲדָשִׁים מִקָּרוֹב, עֲקוּרִים
מִגִּזְעָם, בְּלֹא שֹׁרֶשׁ.
הוּא עָמַד וְאָמַר אָז, דָּמְעוּ שְׁתֵּי עֵינָיו לְמוּלָם:
עוֹד לֹא אָבְ-דָה תִּקְוַת אֲבוֹתֵינוּ, הוֹרִים
שֶׁל כָּל-הֵם, עַם בְּנֵי קֹדֶשׁ.
הֻבְטַחְנוּ: יָשׁוּבוּ בָנִים
.......................שׁוֹבָבִים
............................לִגְבוּלָם.
ארמונות מפוארים המעוטרים בכסף, זהב וארגמן, מסדרונות עוטי הוד, אנשים רבי המעלה מסתובבים בערים עטויים בגלימות מקושטות ביהלומים ובכובעים הדורים, בתי הכנסת נישאים לשמיים ונראים בהחלט כמקום הולם לשמירתם של אוצרות ה', יהודים עטורי זקנים ובעלי כיפה צועדים בגאווה יהודית אל בתי המדרש או אל עבודתם, כשספר קודש תחת שחיים, יונים צחורות משקשקת ממעל, ומגלות לנו להיכן נחתנו הפעם - תקופת תור הזהב של יהדות ספרד.

האמת שאין צורך להכביר במילים, השירים המיוחדים שנותרו מהתקופה הזו מספרים ללא אומר את סיפורו של הזמן הנדיר הזה בהיסטוריה.

שירת ימי הביניים המוכרת לנו, ששורשיה הצורניים לקוחים מן השירה הערבית של אותה התקופה, מיוחסת לגדולי ישראל מספרד המוסלמית. רבים מן השירים שנכתבו אז משובצים כקטעי תפילה, בעיקר במחזורים.

בשונה משכנתה מהחודש הקודם - הבלדה, אני מאמינה שאותה אפשר להציג פחות, שכן היא בוודאי מוכרת יותר לקהלינו.

אז האתגר הנוכחי לא יהיה כקודמו - בעל כמה שיותר פרטים המאפיינים בלדה, אלא יגדיר מה עליכם לשלב בשיר שלכם מתוך מאפייני שירת ימי הביניים.

אז ככה:

1 - החליטו היכן אתם רוצים לשלב את השיר, באמצע איזו תפילה ובין אלו קטעים, וספרו לנו על כך בכותרת של השיר. כמובן שצריך להיות קשר. דוגמאות לצורת הקשר - חפשו במחזור. (בהתאם לסעיף זה - המשלב הלשוני יהיה גבוה ובסגנון של קודש)

2- החריזה תהיה (ברוב המוחלט של השיר) לפחות ראויה. (לפחות שני אותיות זהות עם ניקוד דומה ביניהן, כמו - בלון-חלון, שיר-כשיר, אתגר-מאגר. חרוז עובר (שאסור באתגר זה) הוא אות אחת וניקוד אחד. לדוגמא- בלון-שעון, שירה-הפתעה, אתגר-נגמר וכו') כמובן ששיבוץ חרוזים משובחים יתקבל בברכה.

3- תבנית השיר תהיה אחת מאלו -

א: התבנית הקלאסית - השורות רצופות והחרוז אחיד לכל אורך השיר

ב: שיר אזור - השיר מחולק לבתים בעלי ארבע שורות, כאשר שלושת השורות הראשונות של כל בית מתחרזות אחת עם השנייה, והשורה האחרונה מתחרזת עם השורות האחרונות בכל הבתים.

4- אקרוסטיכון - האותיות הראשונות של כל הבתים יצרו מילה כלשהי (או יהיו ע"פ סדר ה- א"ב)

5- שיבוץ - שבצו פסוק/ים מתאימים.



נשמע המון, נכון? אבל זה עדיין מעט מן המעט שנדרש כדי להגיע לרמתם האמיתית של שירי ספרד.

מי שרוצה להיווכח בצדקתי, או מי שחפץ להפוך את שירו לדומה עוד יותר לשירים המקוריים (לא תינתן על כך הוספה בניקוד - כדי לשמור על הוגנות),
יכול לפתוח פה.

בהצלחה רבה!

מחכה לכם בנספח בשביל לשמוע, לענות, לייעץ ולהדיין.

.
  • 592
  • בְּמִדָּה טוֹבָה

    כְּאָדָם הַמּוֹדֵד אֶת צִלּוֹ לְעֵת עֶרֶב
    יָדַעְתִּי: תּוֹרִי הוּא עַכְשָׁו
    לְהָגִיף הַדְּלָתוֹת, לֶאֱטֹם
    וְאַךְ לְהוֹתִיר בְּחָכְמָה, לְעֵת הֶרֶף
    חַלּוֹן, סֶדֶק צַר, לְמַשָּׁב.

    כֵּן, הַפַּעַם הָיָה לִי הַתּוֹר
    עֵת הָלַכְתִּי וְשַׁבְתִּי אֶל בֵּין הַצְּלָלִים
    לְהוֹתִיר אֶת חַלּוֹן הַבַּהֶלֶת
    פָּתוּחַ קִמְעָה, כְּדֵי צֵאת כָּל קִיטוֹר
    לְבִלְתִּי יַעֲלֶה וְיָבוֹא הַמַּשְׁחִית
    מִן הַדֶּלֶת.

    חֲרַךְ הֲצָצָה שֶׁבֵּין נֶפֶשׁ וְגוּף
    מִתּוֹכוֹ מִתַּמֵּר צְלִיל עָשָׁן, כְּסִימַן-יְעָרוֹת
    וְגוֹנוֹ כְּעֵין בְּדֹלַח פְּנִינָה.
    נִשֵּׂאת הַתְּפִלָּה בְּלִבִּי הַכָּאוּב:
    רַק שֶׁלֹּא יַעֲלֶה בַּדְּלָתוֹת, בַּקִּירוֹת
    וְיִשְׂרֹף אֶת הַבַּיִת, מָגֵן וְצִנָּה.

    בְּרִקּוּד הִתְחַבְּרוּת גּוּף אֶל נֶפֶשׁ
    פָּתוּחַ חַלּוֹן.
    כֵּן, אוֹתוֹ הַחַלּוֹן הַמְיֻשָּׁן
    שֶׁמִּמֶּנּוּ עָלָה, מְנֻדֶּה וְעָכוּר מִן הָרֶפֶשׁ
    סִילוֹן, כְּמוֹ עֶשֶׁן כִּבְשָׁן.

    זֹאת הַפַּעַם - יָדַעְתִּי. שָׁתִיתִי
    קֻבַּעַת הַשְּׂחוֹק עַד תֻּמָּהּ
    וּבְרֶחֶם הָעָם, עֲמוּסִים, לֹא שָׁמַעְתִּי
    גָּעוֹר וְחָנוֹן לִפְלֵטָה, לִמְנוּחָה.
    בָּא אָשָׁם בִּי כְּסֶרַח, קְלוֹנִי. וְעַתָּה -
    יַעֲלֶה הֶעָשָׁן מִתְּרֵיסַר חַלּוֹנִים
    וּמִדֶּלֶת קְרוּעָה לִרְוָחָה.

    וְכָל זֹאת הֵן בָּאָתְנִי עַתָּה, בְּעֶטְיָהּ
    שֶׁל חֵרוּת עֲלוּמִים
    וּבְעֵת אֵין-עוֹנוּת שֶׁל הָרוּחַ, סְתָוִית

    (אִם-כִּי רֵיחַ חֵרוּת עוֹד מַכֶּה בִּלְבָבִי
    לִפְעָמִים
    ).

    אֶזְכֹּר, אֵדַע כִּי הָיְתָה לִי הָרוּחַ הַזֹּאת
    רַק לְמַעַן הָרֶגַע, פְּתִיחַת חַלּוֹנִים
    לְהוֹשִׁיט יָד אָחוֹת, לְחַלֵּץ וּלְהָשִׁיב לְבָבוֹת
    אֲבוּדִים, עֲשֵׁנִים.
    וְכָל תְּהִיּוֹת שֶׁחָצְבוּ בְּלִבִּי וּבָרוּחַ
    פִּתְרוֹן בְּצִדָּן לִי הוּבָא
    עִם מַשָּׁב רַעֲנָן
    שֶׁלִּוָה לֶעָנָן
    מֵחַלּוֹן הַפָּתוּחַ.
    אֵין יוֹתֵר יְלָדִים בְּלוֹדְז'

    נאום ה'שְׁפַּארֶה' (סֶגֶר בגרמנית) של רומקובסקי, הוא אחד הטקסטים הידועים
    והנלמדים ביותר מתקופת השואה. ה'נשיא' תובע למסור לגרמנים את הילדים
    שמתחת לגיל עשר, בהביעו 'תקווה' שקרבן זה יציל את שאר תושבי הגיטו.
    עד היום חלוקות הדעות אודות מהותו של האיש ושל מעשיו.



    לִבּוֹת אֲטוּמִים לֹא בָּכוּ;
    פָּשׁוּט שָׁכְחוּ
    לִדְמֹעַ עַל צַעַר יְלָלוֹת
    שֶׁל הוֹרִים, שֶׁמָּסְרוּ יַלְדָם
    בְּמוֹ-יָדָם
    לְרוּמְקוֹבְסְקִי, מֶלֶךְ גֶּטוֹ לוֹדְז'.

    אֲבָל הַבַּיִת הַהוּא לֹא שָׁכַח.

    הַבַּיִת בְּכִכַּר מְכַבֵּי הָאֵשׁ
    שֶׁעַל אַרְבַּע הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁלּוֹ
    עָמַד רוּמְקוֹבְסְקִי הַמֶּלֶךְ, מְכֻפְתָּר, מְעֻנָּב
    וְדִבֵּר אֶל נְתִינָיו
    בִּנְאוּם הַ'שְׁפַּארֶע', שֶׁחָצַב כִּבְשַׁן לֶהָבוֹת
    אֶל תּוֹךְ הַלְּבָבוֹת
    הַדְּווּיִים, הַקְּמוּטִים, שֶׁל הוֹרִים נִשְׁבָּרִים
    בְּמָסְרָם יֶלֶד תָּמֵהַּ, עֲגוֹל-מַבָּט
    בְּלֵב נִצְבָּט
    לִידֵי צוֹרְרִים אֲרוּרִים.

    "כְּגַזְלָן בָּאתִי אֲלֵיכֶם
    ...
    וּבְאֵין בְּרֵירָה אֲנִי לוֹקֵחַ מִכֶּם
    אֶת הַיָּקָר לָכֶם מִכֹּל; לֹא בְּעֵרֶךְ נָקוּב
    :
    תְּנוּ לִי כָּל יֶלֶד מִתַּחַת לְגִיל עֶשֶׂר.
    הָבִינוּ, אָבוֹת, אִמָּהוֹת
    !
    אֲנִי חַיָּב לִקְטֹעַ אֵבָר
    כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת כָּל הַגּוּף"
    - - -

    הָרְבִיעִי בְּסֶפְּטֶמְבֶּר
    אֶלֶף-תְּשַׁע-מֵאוֹת-אַרְבָּעִים-וּשְׁתַּיִם
    יוֹם שִׁישִׁי, אַרְבַּע אַחַר-הַצָּהֳרַיִם.

    וּבַשַּׁבָּת הַהִיא, בִּרְחוֹבוֹת גֶּטוֹ לוֹדְז'
    כְּבָר לֹא שִׂחֲקוּ יְלָדִים בִּשְׁעַת בֵּין עַרְבָּיִם
    ;
    כִּי נִדְחֲסוּ בִּקְרוֹנוֹת
    אַלְפֵי זַעֲקוֹת-שֶׁבֶר שֶׁל גְּרוֹנוֹת.
    רִבְבוֹת סִימָנֵי שְׁאֵלָה שֶׁל עֵינַיִם.

    הוֹ, מֶלֶךְ הַגֵּטוֹ, רָם וְנִשָּׂא וְגָדוֹל וְאַכְזָרִי
    !

    וְאָנוּ כָּאן, שְׁמוֹנִים-חָסֵר-אַחַת אַחֲרֵי
    רוֹאִים אֶת הַמַּרְאוֹת, כֵּן
    ! שׁוֹמְעִים אֶת הַקּוֹלוֹת
    וְלֹא בְּכֹחַ טִבְעִי, שׁוּב מְגַדְּלִים יְלָדִים
    וְלֹא מְפַחֲדִים
    מִמֹּשֶׁה-חַיִּים רוּמְקוֹבְסְקִי, מֶלֶךְ גֶּטוֹ לוֹדְז'
    תודה ל @shevi123 שבמכתב המרטיט שלה הזכירה לי את השיר הנושן הזה.

    אָח יָקָר,
    אֵיךְ טָרַקְתָּ דֶּלֶת זִעְזַעְתָּ סַף
    אֵיךְ אָטַמְתָּ אֹזֶן מִקְּרִיאָתִי.
    אֵיךְ עָרַלְתָּ לֵב שֶׁנִּכְסֹף נִכְסָף
    אֶת בֵּיתְךָ נָטַשְׁתָּ, אֶת בֵּיתִי.

    וּבַבָּיִת,
    דּוּמִיָּה זוֹעֶקֶת מִן הַכְּתָלִים
    עֲנָפִים סְחוּפִים אַחַר שַׁלֶּכֶת
    מַנְגִּינָה זוֹעֶפֶת כְּבִשְׂדֵה קְטָלִים
    אֵיךְ הֵעַזְתָּ כָּךְ פִּתְאוֹם לָלֶכֶת.

    וְאַבָּא,
    הוּא כָּעַס, נָכוֹן, אַךְ לִבּוֹ שׁוֹתֵת
    יְגוֹנוֹ טוֹבֵעַ בִּסְפָרִים בָּלִים
    הַמִּבְצָר שֶׁעָמָל תִּכֵּן וְשִׂרְטֵט
    נִדָּף בָּרוּחַ עִם הֶעָלִים.

    וְאִמָּא,
    לִבָּהּ שׁוֹקֵעַ עִם חַמָּה מוּל נֵרוֹת
    דִּמְעוֹתֶיהָ לֹא פָּסְקוּ לְהִתְחַנֵּן
    מְיַסֶּרֶת אֶת לִבָּהּ בְּמַסְמְרוֹת
    לֵב שֶׁל אִמָּא לֹא פּוֹעֵם בְּלֹא בֵּן.

    וַאֲנִי,
    אוֹתִיר לָעַד חֲרַךְ פָּתוּחַ עֲבוּרְךָ
    וּכְשֶׁיִּנְעֲלוּ, אֲנִי אוֹצִיא אֶת הַמַּפְתֵּחַ.
    לָנֶצַח אֶת כַּפִּי אוֹשִׁיט, פְּתוּחָה
    וְאֶאֱחֹז בְּךָ אָחִי, אֲנִי מַבְטִיחַ.
    רִחוּף


    בְּעוֹדִי בַּמִטְבָּח, מְשַׁפְשֵׁף
    וְהִיא חָמְקָה מִבֵּין אֶצְבְּעוֹתַי
    וַתַּעַל וַתִּפְרַח
    נוֹצְצָה, בּוֹהֶקֶת בְּאוֹר יְקָרוֹת
    מְגֻוֶּנֶת, שְׁקוּפָה
    כַּכַּלָּה אֶל חֻפָּתָה.

    לִזְכוּתִי יֵאָמֵר: נִסִּיתִי
    !
    בְּכָל כֹּחִי הַדַּל רָדַפְתִּי אַחֲרֶיהָ
    לְתָפְשָׂה
    כִּי אָמַרְתִּי: מֵרוּם תִּקְרָה
    מַר לִגְלוּגָהּ עָלֵינוּ, שׁוֹכְנֵי אָרֶץ
    קְרוּצֵי חֹמֶר
    הַמְקַרְצְפִים בְּחָמְרֵי הַנִּקוּי
    הַמְיַבְּלִים עַצְמָם לָדַעַת
    הַמְבַקְּשִׁים אֶת הַפֵּרוּר
    בְּגַרְגִּירֵי אָבָק
    בְכָל זָוִית וְקָדְקוֹד.

    אַךְ לֹא יָכוֹלְתִּי לָהּ.
    זְרִיזָה הָיְתָה מִמֶּנִּי
    חֲזָקָה מִמֶּנִּי
    וַאֲנִי מַבִּיט, וְרוֹאֶה
    בָּבוּאָתִי בָּהּ,
    וְהִנֵּה זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי
    שָׂבַעְתִּי מִנִּקְיוֹנוֹת.

    בְּעוֹדִי כָּךְ בַּמִּטְבָּח, מְשַׁפְשֵׁף
    וְהִיא, מְרַחֶפֶת מִמַּעַל
    מְלֵאָה בְּמַחְשְׁבוֹתַי הַנִּשָּׂאוֹת –
    פּוּק
    !
    פָּקְעָה לָהּ, וַתִּפּוֹץ
    חֲרִישִׁית.

    עוֹד בּוּעַת סַבּוֹן
    שֶׁל עַרְבֵי פְּסָחִים
    הָלְכָה לְעוֹלָמָהּ.


    (מוקדש לאלה שלא מאמינים שמכל בועת סבון ניתן לייצר שיר)
    חָכְמוֹת הַשְּׁאוֹל


    אָמַר בֵּן חָכָם: מַה לָּכֶם מְחַלְּקִים
    מְבַקְּשִׁים לְהָבִין כָּל עֵדוֹת
    מִשְׁפָּטִים וְחֻקִּים
    ?
    תּוֹרַתְכֶם
    כִּקְרָעִים עֲשׂוּיָה הִיא
    ;
    שֶׁלִּי - רַק אַחַת, חֲבִילוֹת-חֲבִילוֹת
    מָה-אֲנִי
    ?
    כֹּחַ-מָה, מְבֻטָּל וּבָטֵל וּכְאַיִן
    אוֹהֵב רִבּוֹנִי
    וְהוֹלֵךְ וְנוֹשֵׂא בְּעוּלוּ.

    אַף אֲנִי לוֹ אָמַרְתִּי: אַל חֵפֶז
    כִּי לֹא בִּמְרוּצָה נְדַלֵּג. לֹא נִפְסַח וְנִמְעַד
    רַק נֵלֵךְ בִּמְנוּחָה וְנַגִּיעַ עַד שָׁמָּה אַף אָנוּ
    עַד כֹּה וְעַד כֹּה, הִנֵּה טַעַם וָחֵפֶץ
    בְּרַז הַקִּיּוּם
    תְּאֵבִים בְּגוֹ חֵקֶר הַסּוֹד אֲפָפָנוּ
    וְאֵין מַפְטִירִין אַחַר פֶּסַח מְאוּם.


    *

    אָז נָשָׂא אָח אַחֵר, סָח נְאוּם:
    עֲבוֹדָה - לָכֶם 'לָמָּה'? נִרְפִּים אַתֶּם רַק.
    וְרָצִיתִי - חִצַּי אֲשַׁלַּח, וְכִידוֹן, וְלַפִּיד
    !
    לֹא תִּהְיוּ בְּבֵיתֵנוּ; לָכֶם אֵין עָתִיד
    כִּי לִבַּת הַתָּכְנִית
    תְּמַלֵּא יְמֵיכֶם הֲבָלִים, רְעוּת רוּחַ וּסְרָק
    עַד תִּגְלוּ לִמְקוֹם מַיִם רָעִים, שֶׁטֶף גַּל.
    עֲתִידְכֶם כְּבָר נֶחֱרַץ לְכִבּוּי...

    וְאָמַרְתִּי: רְאֵה נָא עִקְבֵי זֶה הַצֹּאן
    כַּאֲשֶׁר תְּעַנֵּהוּ, נִפְרָץ בְּרִבּוּי
    לוּ הָיִיתָ אֵי-שָׁם, לֹא הָיִיתָ נִגְאָל
    אֶפֶס, כָּאן וְעַכְשָׁו, כִּי תָּבוֹא עֵת דּוֹדִים
    ..................גַּם אַתָּה, גַּם אַתָּה בַּנִּפְדִּים.

    *

    אָמַר בֵּן הַתָּם: וַאֲנִי שַׂמְתִּי יָהַב
    עַל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה, אָב
    וּמַה שֶּׁיִּהְיֶה - מַה לִּי הָכָא, הָתָם
    ?
    וּמָה בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת? וּמָה זֹאת?

    תֶּחֱזַקְנָה יָדֶיךָ, אָחִי. כֹּחֲךָ הֵן קִבַּלְתָּ
    מִמַּעַל, עֲשׂוֹת כָּל הַחַיִל וְעֹצֶם הַיָּד
    כִּי מִמֶּנּוּ הַכֹּל
    ; אַךְ יָדְךָ נְטוּיָה
    לַעֲשׂוֹת, לֹא לַחְדֹּל.

    *

    אָחִי אַחֲרוֹן
    לֹא יָדַע כָּל חָכְמוֹת הַשְּׁאוֹל
    לֹא הָיְתָה שְׁאֵלָה לוֹ
    רַק קָם וּפָתַח וְדִלֵּג וְהֵסִיר כָּל מִכְשׁוֹל
    .........- וְהָיְתָה גְּאֻלָּה לוֹ.

    אולי מעניין אותך גם...

    הצטרפות לניוזלטר

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    נקרא  2  פעמים
    למעלה