קהילת כתיבה מקצועית

קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
ב"ה


750 שנה אחורה בציר הזמן.

לא שפר מזלכם ואתם נמנים עם מעמד הפועלים. המעמד הנחות והעלוב.

לקראת ערב אתם מתיישבים מסביב למדורה עם עוד כמה חברים שעבדו איתכם לאורך כל היום בשדה תחת השמש הקופחת, מנסים להחיות את נפשכם בלחם יבש שנעטף היטב על ידי נשותיכם העמלניות לפנות בוקר.

שקט מסביב למדורה, כולכם עייפים וטרוטים, והנה מרחוק.. נשמעת פתאום המנגינה.

זהו הזמר הנודד.

כך הסתובבו הזמרים הנודדים מכפר לכפר ומעיירה לעיירה, ומסביב למדורות השמיעו את היצירות שלהם / של אחרים הקרויות בפי כל - בלדות.
שם, מסביב למדורה, נוצרו עוד בלדות כאלו, המתארות את חייהם הקשים של הפועלים, או את חייהם של השולטים עליהם, בני המעמד הגבוה.
כך או כך - הבלדות היו שם תמיד, מתנגנות ברקע.

750 שנה קדימה ואתם נדרשים להישאב אל דמותם של האנשים שחיו פה לפנינו, בימי הביניים, וליצור בלדה משלכם.

בנספח אעלה כמה בלדות כדוגמא, ופה אכתוב את המאפיינים המרכזיים והחשובים של הבלדה, שימו לב, בדורות שלאחר התקופה שדיברנו עליה, עד ימינו, נוצרות להן בלדות שונות ומשונות, שפעמים בינן לבין הבלדות הסקוטיות המקוריות, אין ולו כלום.

באתגר הנוכחי - כמה שתהיו צמודים יותר לניחוח של פעם, ולאווירת ימי הביניים, כך הנקודות שלכם יהיו צמודות יותר לעשר.
כמובן שגם בבלדות המקוריות אין ממש את כל הכללים בכל בלדה.
תוכלו להתרשם מרוח העניין מהדוגמאות שאעלה בנספח.

אז הנה הכללים בתמצות (נלקח מהויקיפדיה, נערך ותומצת למענכם):


1. הבלדה היא שיר סיפורי בו קיימת עלילה עם מקצב, שורות קצרות, בתים וחריזה.

2. בבלדה ישנו גיבור, המתמודד עם המציאות הקשה או עם הבעיה בה הוא נמצא.

3. דיאלוג - לאורך הבלדה העממית מתקיימים דיאלוגים רבים העוזרים להגברת ההתרחשות וקידום העלילה (לעיתים, הבלדה מסופרת כולה על ידי הדיאלוג).
הסיפור הדרמטי בבלדה מתפתח לרוב באמצעות דיאלוג, תוך התמקדות במקרה או אירוע בולט, ואילו האירועים שקדמו למקרה זה ואלו שבאו אחריו, הם לרוב מרומזים או שאינם מוזכרים כלל.
הדיאלוג מחדד את הקונפליקט ומגביר את קצב ההתרחשות על ידי קידום העלילה אל השיא או לפואנטה (גילוי האמת); הדיאלוג בבלדה הוא לרוב קצר ותמציתי וקצבו מהיר.

4. חזרה - בבלדה ישנה חזרה על אירועים וביטויים מסוימים. החזרה עוזרת ליצירת קצב, להדגשת הרעיון בבלדה וליצירת מתח.

5. בבלדה קיים איפוק רגשות, הרגשות מובעים באופן עקיף (לרוב).

6. האירועים מוצגים בסדרה של מעין "הבזקים" שהקשר שלהם זה לזה מרומז יותר מאשר נאמר והם בונים את המתח בעלילה, המתפרק בנקודת השיא.

7. פערי מידע - ישנם אירועים ופרטים שאינם מוסברים בבלדה, אותם המוח משלים בעצמו. התפקיד של המשורר הוא לגרום לכך שזה אכן יתרחש.

8. הסוף טראגי - הבלדה לא נגמרת טוב. הסוף טראגי ופעמים רבות מדובר במוות הגיבור או דבר דומה לכך.

ביחס לשני הסעיפים האחרונים:
לבלדה יש תפנית חדה בעלילה.
הסיום הטרגי נקרא "פואנטה", אבל חשוב להבדיל בין הפואנטה (שהיא השיא החשוב ביצירה), לבין הפתעות במהלך היצירה שנובעות מן התפנית החדה ומהפערים הרבים בבלדה.

ולסיום:
התלבטתי אם להעלות אתגר כזה בחודש השמחה.. שכן הבלדות עם כל היותן אומרות הוד, ואולי כחלק מכך, נגמרות בטראגיות כפי שכתבתי לעיל, אבל אהבת הבלדות שלי לא נתנה לי מנוח, ובנוסף - מוטב שאתגר כזה יעלה לאוויר בחודש שבו יש מספיק שמחה שתחפה על כך, ולא בחודש אחר.

בהצלחה!! מחכה לראות את יצירות האומנות שלכם, זה אתגר גדול, עוד יצאו מפה בלדות ענקיות!!

שאלות, הערות, הארות, התלבטויות, התחבטויות ודיונים - בנספח שלנו (וגם הדוגמאות).
  • 262
  • שְׁאֵלַת תָּם


    גַּם אֲנִי
    דּוֹרֵשׁ וְשׁוֹאֵל בְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח
    בְּדַרְכִּי שֶׁלִּי.

    סָפֵק הוֹלֵךְ, סָפֵק פּוֹסֵחַ
    מְדַלֵּג עַל חֹשֶׁךְ הֶהָרִים
    וּמְקַפֵּץ עַל פִּי-שְׁאוֹל,
    פּוֹסֵחַ עַל הַסְּעִפִּים.
    יוֹדֵעַ, הוֹ, כַּמָּה יוֹדֵעַ
    לְהִתְוַכֵּחַ, וְלִשְׁאוֹל,
    לוֹמַר דְּבָרִים שֶׁ'לֹּא צָרִיךְ'.
    כֵּן, מִתְפַּכֵּחַ, לִפְעָמִים
    מִיַּיִן נֶצַח, מֵרֵיחוֹ הַמְּשַׁכֵּר -
    אֲבָל כְּדֵי לִלְגּוֹם שׁוּב, לְהַסּוֹת
    לַבֵּן הַמִּתְחַכֵּם, הַמְּנַקֵּר...

    לְרֶגַע מֵרְגָעִים, כְּאִישׁ בֵּין הָאִישִׁים
    הוֹלֵךְ בְּנַחַת, בְּשׁוּבָה
    ;
    אַךְ לְמִשְׁנֵהוּ – מְכַרְכֵּר וּמְפַזֵּז
    כְּמוֹ אוֹתָהּ הָעֵז
    הַנְּחוּתָה, הַשּׁוֹבֵבָה,
    בְּעֵת אִבְּדָה דַּרְכָּהּ אֶל דִּיר הַמַּעֲשִׂים
    וְהִיא נוֹתֶרֶת, בְּדַרְכָּהּ שֶׁלָּהּ,
    וּבְדֵעָה רַכָּה, צְלוּלָה,
    בִּשְׂדֵה הַמַּחְשָׁבָה.

    אַל דְּאָגָה.
    עֲדַיִן אֲנִי עוֹשֶׂה
    אֵת כָּל אֲשֶׁר נִדְרָשׁ
    ;
    אֲבָל כְּבָר לֹא עִקָּר הַמַּעֲשֶׂה
    אֶלָּא הַמִּדְרָשׁ.

    וּשְׁאֵלַת הַשְּׁאֵלוֹת -
    אַעֲמִיד 'פְּנֵי תַּם'
    וְשָׁאֹל אֶשְאַל
    :
    ....אַחַר הֵעַזְתִּי לְגַלּוֹת –
    .......וְלוּ הָיִיתִי 'שָׁם'
    .......הֶהָיִיתִי נִגְאָל
    ?!...
  • 213
  • הֵיי
    אָנוּ חֲפֵצִים
    לִיכָּנֵס כַּאן
    פְּנִימָה,
    כֵּן
    בְּטוּמְאָה
    טוּמְאַת־רַבִּים
    שֶׁהוּתְּרָה.

    הֵיי
    אָנוּ רוֹצִים רַק
    לְהָקִים כַּאן
    מִזְבֵּחַ,
    כֵּן
    רַק לִבְנוֹת
    מִזְבַּח־אֲבָנִים
    וּקְרָנוֹת.

    וְרַק
    לְהַכְנִיס כַּאן
    שֶׂה קָטָן
    תָּמִים,
    כֵּן
    שֶׂה־כְשָׂבִים
    בֶּן־שָׁנָה
    אוֹ שֶׂה־עִיזִים.

    וְאִם
    כְּבַר דִיבַּרְנוּ
    אוּלַי נוּכַל
    עוֹד,
    כֵּן
    עוֹד לָשׁוּב
    מָחֳרָתַיִים
    זֶה חָשׁוּב.

    רַק
    לְהִכָּנֵס פֹה
    עִם עוֹמֶר
    שְׂעוֹרִים,
    כֵּן
    עֲשִׂירִית מַמָשׁ
    הָאֵיפָה
    לֹא מַשְׁהוּ מוּרְגָשׁ.

    ואִם
    נוּכַל בְּעֶצֶם
    כֹּל הַשָׁבוּעַ
    לָבוֹא פֹּה קְצַת,
    כֵּן
    לְמַלֵא עוֹד
    כַּמָה חוֹבוֹת
    נִשְׂמַח מְאוֹד.

    לֹא
    מַשְׁהוּ גָדוֹל
    רַק שְׁנֵי פָרִים
    וְאַיִל,
    כֵּן
    אַיִל בּוֹדֵד
    וְשִׁבְעָה כְּבָשִׂים
    וְעוֹד שְׁנַיִם לְתַּמֵד.

    וְלֹא
    נְכַחֵד מִמְךָ
    שֶׁלְמַעֲשֶׂה
    תָּמִיד,
    כֵּן
    תָּמִיד לָנוּ יִנְעַם
    לְבַקֵר כַּאן
    לַחֲזוֹת בּנוֹעַם.

    וְזֶה
    כַּאן בָּאֶמְצַע
    מְאוֹד מַפְרִיעַ
    וְלֹא נָעִים,
    כֵּן
    וַדַאי שֶׁעָדִיף
    אֶת הַשִׁיקוּץ
    פָּשׁוּט לְהָעִיף.

    וּפֹה
    בִּדְיוּק
    בְּאוֹתוֹ הַמָקוֹם
    וְתַחְתָּיו,
    כֵּן
    בְּנֵה בַיִת גָדוֹל
    מְיוּחָד שֶׁכָזֶה
    שֶׁלֹא יַחֲדוֹל.

    טוֹב
    מוּבָן מֵאֵלָיו
    שֶׁגַם פָּרָה
    תֵעָשֶׂה,
    כֵּן
    אֲדוּמָה
    לְבַל נִהְיֶה
    עִם זוֹהַמָא.

    ווּאַווּ
    זֶה יִהְיֶה
    מווווווּשְׁלָם
    מַמָשׁ,
    כֵּן
    נָבוֹא כָּל יוֹם
    וְנִהְיֶה יַחַד
    כְּמוֹ בַחֲלוֹם.

    וְכָל
    עַמִישְׂרָאֵל
    בָּנֶיךָ
    אֲהוּבֶיךָ,
    כֵּן
    אֲסִירֵי־הַתִקְוָה
    יִהְיוּ לְגַמְרֵי
    אֲסִירֵי תוֹדָה.
  • 502
  • השד רוקד
    והשד רוקד
    והשד רוקד
    השד רוקד בתוך כלוב הצלעות
    קפיצות ורקיעות חזקות
    ועל אותו משטח נמצא הלב רוקד פסיבי רועד ומועד
    והשד באקסטזה לא נותן לו מנוח
    בכלל מלנוח הלב הספיק כבר לשכוח
    ומסביב עומדים כל העלק חברים
    ומהמרים
    עוד כמה ריקודים הלב ייפול

    דינג דינג דינג
    זה קרב איגרוף בין רומיאו ויוליה
    ומישום מה רומאו יותר חזק
    היא בממוצע של שני נוקאאוט ביום
    כולה מדממת ומתנדנדת
    כבד עשרים שנה רואה כפול
    פתוח לה השפה ויש לה פנס בעין
    מנסה לתקוף
    רומאו עולה ליתרון
    וכל העלק חברים עם אש בעיניים שוב הם המרו נכון


    ילד קטן מול הר ענק
    ההר מגחך
    והילד קושר את הרתמה לאגן
    שם יד ורגל על האבן הראשונה ומתחיל לטפס
    ההר אפילו לא מתאמץ
    הילד נותן את הכל עוד משיכה ועוד הרמה
    וההר מתחיל לחשוש
    הגב של הילד שורף והבטן כבר לא מגיבה
    החמצן דליל והילד על אוטומט
    להר נמאס והוא משחרר את האבן עם הילד...
    וההימורים ממריאים לשיא של כל הזמנים



    בחדר ההמתנה למשפט זוחלים ורועדים
    ילד לב ויוליה
    וכבר אין הימורים
    יש רק אמת
    ב"ה.


    שרוול הקסם:


    לעיתים תכופות, דופקת על דלתי,

    אחת השכנות במבט שגרתי.

    מבקשת טור, סיפור או שירה,

    והמחיר? "בחינם! תרומה מבחירה!"



    מה הבעיה? זה יוצא לך מהשרוול,

    סופרת ותורמת – הכל כלול.




    מתקשרת האחות: "יש לי עבודה",

    חייבת עזרה, בבקשה ותודה.

    ההגשה מחר, אבל בטח תצליחי,

    את שאר החיים – בינתיים תזניחי.



    מה הבעיה? זה יוצא לך מהשרוול,

    אבל הלב שלי במדרון תלול.




    אוספים כסף, מתנה למורה,

    האימהות שמחות – יצא לא רע.

    רק צריך שתכתבי מהר איזו ברכה,

    שתבטא פרידה, הודיה, הערכה.



    מה הבעיה? זה יוצא לך מהשרוול,

    זה קלי קלות, לתינוק בלול.




    יש הצגה, תועלה על במה,

    צריך איזה טקסט, שיהיה על רמה.

    בואי תכתבי – זה שתי שניות,

    ניתן לך בתמורה אלפי תודות.



    מה הבעיה? זה יוצא לך מהשרוול,

    לא אכפת לנו מהמקצוע החבול.




    אז מה הפלא – כשאני מתחילה לכתוב,

    משהו לפרוג ולא יוצא טוב?

    כנראה שכבר, אויה, עברתי את הגבול,

    בזבזתי את כל הקסם של השרוול!



    הבהרה חשובה: הדוגמאות מומצאות לגמרי ונוצרו במוחי הקודח להמחשת התופעה.
    ליתר ביאור

    לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ, אֵין בָּהּ
    עֵץ, שִׁירָתְךָ הַבֵּט מִלְּמַעְלָה רְאֵה אַבָּא
    אֶת, הַיְּלָדִים שֶׁלִּי כְּבָר מַעֲדִיפִים סִימְבָּה
    הָאֱמֶת.
    פִּתָּה שֶׁל בַּר לֵב. אֵין לִי בַּסְּבִיבָה
    שְׁפוֹפֶרֶת. נַגֵּן לִי שִׁירַת בַּקָּשׁוֹת עַל קֵבָה
    מְפֻצֶּצֶת. וּבַסּוֹף הַיּוֹם לְךָ עַל חֲ'לִיפָה
    בַּעַל חֲמֵשֶׁת, כּוֹכָבִים מְנַצְנְצִים, שֶׁמֶשׁ קָרְבָה
    לָרֶדֶת, רַק אֲהוּבִי זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח – בְּאַהֲבָה.
    אֶת, הַנַּעֲלָיִם. בְּסוֹף הַקְּלִיפּ בַּדֶּרֶךְ חֲזָרָה

    לַכִּנֶּרֶת.
    וְרֹב בָּנָיו


    רַבּוֹתַי, חַכְמֵי הַקֶּרֶת,
    כָּל סִינַי, עוֹקֵר הָרִים
    שַׁתְיָנִים מְלוֹא הַכֶּרֶס,
    מְהַדְּרִים, מַהֲדִירִים
    !

    אֲסַפֵּר כָּאן עַל חִדּוֹשֶׁת
    מִפּוּרִים הָאַחֲרוֹן
    ;
    וְאַתֶּם, קִרְאוּ בְּלִי בֹּשֶׁת
    וְהָגִיבוּ בְּלֹא חָרוֹן.

    (וְלַמְרוֹת שֶׁ'חַג הַיַּיִן'
    כְּבָר חָלַף-עָבַר מִזְּמָן -
    עוֹד רָאוּי הוּא, כִּי עֲדַיִן
    עַל הָעֵץ תָּלוּי הָמָן
    ).

    הוּבְכֵן
    :

    יְהוּדֵי שׁוּשָׁן נָבוֹכוּ
    מִגְּזֵרָה שֶׁל בֶּן אַגָּג -
    עַד אֲשֶׁר 'וְנַהֲפֹכוּ'
    קְעָרָה מֵעַל הַגַּג...
    בּוֹ בַּיּוֹם נִתְלָה עַל קֶרֶשׁ
    שֶׁבְּמוֹ יָדָיו הוּכַן
    וְאִתּוֹ בָּנִים עֲשֶׂרֶת...
    ............רֶגַע
    ! כָּל הַשְּׁאָר הֵיכָן?!

    "וְרֹב בָּנָיו" - חַזַ"ל דָּרְשׁוּ
    [1]:
    בֶּן הַמְּדָתָא וְזִירְשׁוֹ
    רֵי"שׁ-חֵי"ת בָּנִים הִשְׁרִיצוּ
    ;
    יַחְדָּו טִכְּסוּ, רָעוֹת חָרְשׁוּ
    הַשְׁמֵד-הָרוֹג-אַבֵּד בִּקְּשׁוּ,
    הֵצִיקוּ, וְהִלְחִיצוּ
    !

    אִם כֵּן, לָמָּה רַק יוֹ"ד נִתְלוּ,
    וְקוֹ"ף-צַדִ"י-חֵי"ת בָּנִים נִצְּלוּ
    מִדִּין נִדְנוּד עַל יֶתֶר
    ?
    דַּלְפוֹן, פַּרְמַשְׁתָּא וְכוּלְהוּ
    עַל הָאִילָן זָכוּ, עָלוּ
    ........- אַךְ אֵיפֹה כָּל הַיֶּתֶר?!

    וּבְכֵן הַסְכִּיתוּ, לֵיצָנִים,
    אֲחַשְׁתְּרָנִים, אֲחַשְׁדַּרְפְּנִים
    לִתְשׁוּבָתִי הַגְּאוֹנִית
    :

    הָמָן - גַּמְלוֹן כְּצֵל הָרִים,
    אַרְכָן, נִשָּׂא מֵעַל שָׂרִים,
    גָּבְהוֹ פַּרְסָה
    (מְשַׁעֲרִים...)
    .......וְזוּגָתוֹ? אַח, נַנָּסִית!
    .......אַף לֹא כְּזֶרֶת, יַחֲסִית
    ..............
    (עַל כֵּן שְׁמָהּ 'זֶרֶשׁ', כִּי הֻפְחַת
    ..............גָּבְהָהּ מִ'זֶּרֶת' - אוֹת אַחַת).

    הֵם הִתְחַתְּנוּ, אַךְ לְקַיֵּם
    צִוּוּי חַזַ"ל וְדִבְרֵיהֶם
    [2]:
    ...גָּבוֹהַּ, אַל יִשָּׂא גְּבוֹהִית
    ...(שֶׁלֹּא יִהְיוּ בְּנֵיהֶם 'תְּרָנִים');
    ...נַנָּס, לֹא יִקַּח לוֹ נַנֶּסֶת
    ...(בְּנֵיהֶם - בְּגֹבַהּ הָאַסְפֶּסֶת!);
    ........אֶלָּא: אָרֹךְ - יִשָּׂא גַּמֶּדֶת.
    .............כָּךְ יִהְיוּ כָּל הַבָּנִים
    .............לֹא נְמוּכִים וְלֹא גְּבוֹהִים
    .....................רַק - בֵּ י נ וֹ נִ י ם
    !

    נוּ, וְאֶת זֹאת הַכֹּל יוֹדְעִים
    כָּתוּב כָּךְ בַּגְּמָרָא
    [3]:
    ......בֵּינוֹנִים - תְּלוּיִים, עוֹמְדִים
    .............עַ ד. עֲ שָׂ רָ ה . . .


    [1] מגילה ט"ו:
    [2] בכורות מ"ה:
    [3] ר"ה ט"ז:
    התקבל במייל המערכת מאת החפץ בעילום שמו.



    כְּבָר כִּסִּינוּ תֵּל וְעוֹד אֶחָד,
    טָמַנּוּ אֶת לִבֵּנוּ בֵּין בְּרוֹשִׁים
    וְשׁוּב וְשׁוּב הַלֵּב נִפְחַד
    עַל כָּל נִדְבָּק מֵעַל חֲמִשִּׁים

    בָּתֵּי כְּנֶסֶת נִסְגָּרִים
    מַעֲרֶכֶת חִנּוּךְ בְּאוֹן אֵנְד אוֹף
    בִּידוּדִים, מַסֵּכוֹת, סְגָרִים
    וְעוֹד לֹא רָאִינוּ אֶת הַסּוֹף

    "נִשְׁמָרִים" אוֹ "לֹא נִשְׁמָרִים", הִתְכַּתַּשְׁנוּ
    וִכּוּחִים לְלֹא תַּכְלִית
    וּקְצָת מְאֻחָר, נִזְכַּרְנוּ
    לְהָרִים עֵינַיִם אֶל הַתְּכֵלֶת

    וּלְפֶתַע "הִסְתַּדְּרוּ הַכּוֹכָבִים"
    נִסּוּי אַחַר נִסּוּי מַצְלִיחַ
    אִם אָר אֵן אֵי, וְעוֹד מֻשָּׂגִים מֻרְכָּבִים
    וְהַהֲגָנָה - כִּמְעַט מַקְסִימָלִית, "עַל בָּטוּחַ"

    וְחֶלְקַת אֲדָמָה קְטַנְטֹנֶת, "חֲתִיכַת חֹר"
    אִי שָׁם בַּמִּזְרָח הַתִּיכוֹן
    דַּוְקָא הִיא חוֹתֶכֶת אֶת הַתּוֹר
    דּוּךְ - לַמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן

    וְהוּפְּס - הַמֶּחְקָר הוֹפֵךְ לִמְצִיאוּת
    וְהַתִּקְווֹת מִתְמַמְּשׁוֹת
    וְסַבְתָּא מְחַכָּה שָׁבוּעַ, לְוַדָּאוּת
    וְרָצָה לִפְגֹּשׁ אֶת הַנְּכָדוֹת

    וְהַתּוֹר לַקְּרֵדִיט אָרֹךְ - אוֹהוֹ!
    לְהַצְלָחָה אָבוֹת רַבִּים
    כָּל אֶחָד לְרֹאשׁ עַצְמוֹ
    עוֹנֵד בִּזְרִיזוּת זֵר וְרָדִים

    זֶה בִּיבִּי, כַּמָּה קַל
    הַיָּחִיד שֶׁעָלָה עַל הָרַעְיוֹן
    לְהַשִּׂיג אֶת הֲסֶלוֹלָר שֶׁל הַמַּנְכַּ"ל
    וְלֹא לָתֵת לוֹ לִישֹׁן

    וְקֻפּוֹת הַחוֹלִים, בְּוַדַּאי
    הֵם הֲרֵי כָּל כָּךְ יְעִילִים
    אֲפִלּוּ אֶת בֶּרְל כַּצְנֶלְסוֹן
    אִרְגְּנוּ אֵיכְשֶׁהוּ, מֵהַנַּפְטָלִין

    אֲבָל אַחֲרֵי שְׁנַת מַשְׁבֵּר
    בָּהּ נִכְזְבוּ כָּל הַמִּבְטָחִים
    וְיוֹדְעֵי הַדָּבָר, חֲמוּרֵי הַסֵּבֶר
    נֶאֶלְצוּ לְמַלְמֵל: "לֹא בְּדִיּוּק יוֹדְעִים"

    הִגִּיעַ הַזְּמַן לְשַׁנּוֹת אֶת הַמֹּד
    לִפְנוֹת לַכְּתֹבֶת הַנְּכוֹנָה, לַכִּוּוּן
    לְהַכִּיר - כִּי פָּקַד הַשֵּׁם אֶת עַמּוֹ
    לָתֵת לָהֶם חִסּוּן
    אָחוֹת נִשְׁכַּחַת


    הִנֵּה, עוֹד יוֹם עָצוּב עוֹבֵר.
    נָפַל הַפּוּר, הוּסְרוּ הַמַּסֵּכוֹת
    גַּלֵּי שִׂמְחָה נֻפְּצוּ אֶל הַשּׁוֹבֵר.
    הֻתַּז הַקֶּצֶף
    כִּי יֻסְּרוּ כָּל פְּנֵי אֶתְמוֹל הַמְּחַיְּכוֹת.
    עָלוּב, וּמְרוֹקָן הַקֶּסֶם.

    אָכֵן, הוּסְרוּ הַמַּסֵּכוֹת.
    מֵעַל לְכָל פָּנִים
    נִמְחָה אִפּוּר שֶׁל יוֹם הַפּוּר
    וְשָׁב גּוֹנָם לִהְיוֹת אָפֹר
    וּמַה שֶּׁאָנוּ, לֹא גְּדוֹלִים וְלֹא קְטַנִּים
    אַנְשֵׁי עָמָל, פָּרֶכֶת, בֵּינוֹנִים
    וְעַד דְּלָא נֵדַע, רַק נִזְכָּרִים וּמְעֻשִּׂים
    אִישׁ לְרֵעֵהוּ מְשַׁלְּחִים מַבָּט סְתָמִי:
    "שָׁלוֹם, שָׁלוֹם, וּמַה נִּשְׁמַע, וְאֵיךְ הָיָה" -
    חָלְפָה שָׁעָה. דַּקָּה מִמֶּנָּה לֹא נוֹתְרָה.
    חֲלוֹם. גְּזֵרַת אַבְדָן וּשְׁמָד. הָיָה
    ? אוֹ
    .......................................לֹא הָיָה
    ?!

    בְּאַפְרִירוּת הַיּוֹם, אַנְשֵׁי פְּחִיתוּת
    כֵּן, לֹא קְטַנִּים וְלֹא גְּדוֹלִים
    רָצִים, יוֹצְאִים, בָּאִים, דְּחוּפִים וּמְבֹהָלִים.
    אִישׁ יְהוּדִי חָזַר אֶל הַשִּׁגְרָה
    חָדַל תַּעֲנִיתוֹ, הֵסִיר שַׂקָּיו
    נִקְבַּר תַּחַת גַּפְנוֹ וּתְאֵנָתוֹ וַעֲסָקָיו
    וּבֵין קִירוֹת בְּדִידוּת.


    * * *

    וְרַק אַחַת נוֹתְרָה.
    נוֹשֵׂאת הַחֵן, הִיא בַּת דּוֹדִים
    רַק הִיא אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ, מִכָּל הַיְּהוּדִים
    וּמַחְרִישָׁה הַחֲרֵשׁ...
    לֹא מְדַבֶּרֶת. בּוֹדֵדָה, יָפָה
    הִיא שָׁם תָּדוּר לָנֶצַח, בִּכְפִיפָה
    עִם מֶלֶךְ כְּסִיל, טִפֵּשׁ;
    רַק שְׁמָהּ עַל מְגִלָּה חָרוּת.
    כֵּן. לָהּ סִפּוּר לֹא תַּם וְלֹא פָּשׁוּט...
    גַּם אִם 'לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ' –
    בַּעֲבוּרָהּ הַפּוּר נוֹתַר, עוֹדוֹ סִיּוּט
    וְלַיְלָה, וְעוֹד לֵיל, וְאֶלֶף,
    מִתְיַסֶּרֶת שָׁם לָדַעַת - - -

    * * *

    בְּבֵית הַמֶּלֶךְ, שָׁם נוֹתְרָה לָנוּ אָחוֹת.
    וְאָנוּ, אִם שְׁכַחְנוּהָ לָאֲנָחוֹת?..
    הֲמִן הָעֵץ הַדַּעַת

    עֵץ עָלָיו נִתְלָה צוֹרֵר
    הָיָה 'תַּלְמִיד חָכָם'.
    מִנָּא-לָן?
    הָבָה נְשׁוֹרֵר
    דִּבְרֵי הַהוֹכָחָה:

    אֶסְתֵּר – כָּל דָּבָר עוֹשָׂה הִיא
    רַק כְּמַאֲמָר;
    לֹא תַּעֲבֹר אַף בְּאַפְסַיִם,
    אִם לֹא אָמַר מַר.

    קָא מַשְׁמָע לָן: כָּל שֶׁאֶסְתֵּר
    מִמֶּנּוּ סוֹר תָּסוּר –
    אָמְרִינָן: גַּם אִם יֵשׁ הֶתֵּר,
    הַדּוֹד פָּסַק: אָסוּר.

    וּבְכֵן –
    'אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת',
    כָּךְ בַּמְּגִלָּה פֹּרַשׁ;
    מִכְּלָל, שֶׁגַּם הַדּוֹד הָרָם
    מִ'מַּגִּידוּת' פָּרַשׁ.

    * * *

    הָמָן – כָּל עִנְיָנוֹ, אַחַי
    לִהְיוֹת "מִסְתַּבְּרָא אִיפְּכָא":
    אִם רָגוּעַ מָרְדְּכַי –
    אָז הוּא, כֻּלּוֹ בְּרִיתְחָא!
    רַבֵּנוּ, לְמָשָׁל, צָנוּעַ
    וְנֶחְבָּא בַּשְּׁעָרִים;
    הָרָשָׁע – וַדַּאי יָדוּעַ
    כְּ'מַגִּיד הַמֵּישָׁרִים'...

    הַשְׁתָּא, שִׁכּוֹרֵי כָּל אָרֶץ
    הֲלוּמִים, שְׁתוּיִים כְּלוֹט:
    עַל אִילָן בּוּר וְעַמָרֶץ
    אִם יָאֶה 'מַגִּיד' לִתְלוֹת?
    נָא אִמְרוּ דְּבָרְכֶם, סְפּוֹנְטָאנִי:
    תָּ לֵ י .תָּ נֵ י .בִּ דְ לֹ א .תָּ נֵ י ? !
    כָּכָה יֵעָשֶׂה לְכֶרֶס
    מְדֻשָּׁן, גָּדוּשׁ, מָלוּי?!

    אֶלָּא שְׁמַע מִנָּהּ, הַקֶּרֶשׁ
    בַּר אוֹרְיָן – כְּמוֹ הַתָּלוּי.

    שְׁמַמִינָה.


    דְּרָשָׁה דְּלָא-יָדַע


    סַבְרִי מָרָנָן, שִׁכּוֹרִים חֲסוּדִים
    פַּתְרוּסִים, כַּסְלוּחִים, אַרְפַּכְשָׁדִים
    !
    אֶפְתַּח פִּי מְלוֹא לֹגֶם, בְּסִלּוּדִין
    וְאֶשָּׂא לִפְנֵיכֶם דְּרָשָׁה חֲסוּדָה
    לִכְבוֹד הַסְּעֻדָּה
    :

    כַּמָּה גְּזֵרוֹת מָצִינוּ בַּמְּגִלָּה.
    הָרִאשׁוֹנָה, כָּךְ הִיא נִגְזֶרֶת
    וְנִשְׁלַחַת בַּסְּפָרִים
    :
    "לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שַׂר וְשׂוֹרֵר!
    (וְגַם אִם הוּא זָר וְנָכְרִי
    - רַק בִּלְשׁוֹנוֹ יֵשׁ לְדַבֵּר)
    וְלֹא תַּבְזֶה וַשְׁתִּי וָזֶרֶשׁ –
    רַק תְּכַבֵּד לְבַעֲלָהּ"
    !

    גְּזֵרָה שְׁנִיָּה יֵשׁ בַּמְּגִלָּה.
    רָצִים יָצְאוּ דְּחוּפִים
    וּבְיָדָם פַּתְשֶׁגֶן
    מִמִּכְתֶּבֶת אִישׁ צַר וְצוֹרֵר:
    ............"לְאַבֵּד וּלְהַשְׁמִיד" - - -

    בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית
    נִתְּנוּ סְפָרִים בְּיַד רוֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ
    :
    "מַחֲשֶׁבֶת אִישׁ סָר וְסוֹרֵר
    אֲשֶׁר נִתְלָה –
    ................בָּטְלָה
    !
    וְנִתְּנָה רְשׁוּת מַעֲרֶכֶת
    הַטִּפּוּשׁ – סְלִיחָה: שִׁפּוּט –
    לַיְּהוּדִים, לְהִתְגּוֹנֵן"
    !

    רֶגַע, לֹא תַּם הַפִּטְפּוּט.
    נָא שִׁמְעוּ חִדּוּשׁ מְרַעֲנֵן
    :
    אַחַי הַשִּׁכּוֹרִים,
    בְּנֵי חֲבוּרָה נִפְתֶּלֶת
    !

    לֹא מָצִינוּ בַּמְּגִלָּה
    לֹא בַּמִּדְרָשׁ, לֹא בַּסְּפָרִים
    (בְּ"אוֹיְצַר-חוֹכְמֶע" אוֹ בִּשְׁאַר תַּקְלִיטוֹרִים)
    אַף לֹא בְּאֵיזֶה שׁוּ"ת נִדָּח
    שֶׁל אַחַשְׁתֹּרֶן בֶּן רַמָּךְ:
    ..........."גְּזֵרָה
    הָ רִ א שׁ וֹ נָ ה נִבְטֶלֶת"...
    תַּרְגּוּם עִבְרִי

    לְדַעְתִּי הָאֻמְלָלָה
    זֶה אֲשֶׁר נַעַשׂ
    :

    תִּכָּתֵב הַמְּגִלָּה
    שִׁבְעִים לָשׁוֹן וָלַעַז
    (אֶפְשָׁר גַּם בְּתַקְצִיר)
    וּתְפֻרְסַם בְּכָל אֲתָר
    וְתִנָּתֵן בְּיַד כָּל אִישׁ, כָּל צִיר
    גַּם בָּ"אֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת"
    וְיֵאָמֵר חַדּוֹת:
    מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים אֲנַחְנוּ
    !
    לָנוּ אָב אוֹהֵב, אֱ-לוֹהַּ חַי;
    וּכְמוֹ הָמָן, לִפְנֵי סָבִינוּ מָרְדְּכַי –
    כֵּן גַּם אַתֶּם נָפוֹל תִּפְּלוּ
    וְלָנוּ לֹא תּוּכְלוּ
    כִּי לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן
    שׁוֹמְרֵנוּ, נֶאֱמָן הוּא
    מִפָּנָיו תָּנוּסוּ וְתָפוּצוּ
    מְזִמּוֹת לִבְּכֶם יִמּוֹגוּ בֶּעָשָׁן
    וְכָל עֵצָה אֲשֶׁר תָּעוּצוּ
    לֹא תָּקוּם, כִּי אֵ-ל עִמָּנוּ
    !

    יֵדְעוּ כָּל הָאֻמִּים, יְהַלְּלוּ וִישַׁבְּחוּ בְּחֶבֶר
    יְנַשְּׂאוּנוּ, לוּ מִפַּחַד יוֹם הַדִּין.
    ....(וּלְבַסּוֹף: נָחוּץ תִּרְגּוּם גַּם לִשְׂפַת עֵבֶר
    .....לְמַעַן אֶת כָּל-זֹאת יֵדְעוּ גַּם הַיְּהוּדִים
    ...)
  • 557
  • אולי מעניין אותך גם...

    הצטרפות לניוזלטר

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    נקרא  2  פעמים
    למעלה