קהילת כתיבה מקצועית

קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
בס"ד

שלוחי מצווה אינם ניזוקים
גם אדם המקיים מצות בוראו שנשתלח בעוה"ז כדי לעשות רצונו ית' נקרא שליחי מצוה בודאי
.
והיו צריכים למסור ולבטל רצונם, לעשות רק כדי לעשות רצון השי"ת וממילא היו ניצולים,
כך כל חיי העוה"ז שנשתלח האדם במקום סכנה שהכל הבל ורעות רוח.
וע"י קיום המצוות כשליחות יוכל להנצל ולהצליח שכל מעשיו יהיו נמשכין אחר התורה".
(שפת אמת פרשת שלח)



כְּשֶׁהַשְּׁלִיחוּת יוֹצֵאת לָתוּר הָאָרֶץ,

לָתֵת אֶת נִשְׁמָתָהּ, לְמִי שֶׁתִּדָּרֵשׁ.

וְחָשָׁה הִיא כְּבֶן אָדָם שֶׁהִתְפָּרֵץ,

לְבַיִת זָר, מִבְּלִי שֶׁהִתְבַּקֵּשׁ.

--

כְּשֶׁבֶּן אָדָם מַרְגִּישׁ שִׁחְרוּר,

וְלִרְצוֹנוֹ כּוֹבֵל כָּל מַעַשׂ.

כְּשֶׁרְגָשׁוֹת הֵן הַתַּמְרוּר,

וּתְוַאי בָּרוּר נוֹתַר בְּלִי - יַחַס.

--

כְּשֶׁנִּימִים דַּקִּים, בִּמְתִינוּת,

חוֹבְרִים לְחֵבֶל עַב וּמְחַזֵּק.

כְּשֶׁקּוֹל לִגְלוּג נוֹהֵג בְּבוֹגְדָנוּת,

וּמְנַתֵּק הפְּתִיל, שֶׁכָּאן חִזֵּק.

--

כְּשֶׁבֶּן אָדָם שָׁרוּי בַּעֲלָטָה,

וּלְבָבוֹ נִלְפָּת בְּעֹמֶק עֲרָפֶל.

כְּשֶׁאֶת רֹאשׁוֹ מַרְכִּין הוּא מַטָּה,

נִבְעַת מִמַּחֲזֶה שֶׁמִּתְחוֹלֵל---

--

כְּשֶׁבֶּן אָדָם, צוֹעֵד בִּשְׁבִיל הַלָּמָּה,

כְּשֶׁחַצְצֵי סְפֵקוֹת, חוֹסְמוֹת הַדֶּרֶךְ לַתַּכְלִית.

כְּשֶׁשְּׁאֵלוֹת, בּוֹנוֹת סְבִיב לְבָבוֹ חוֹמָה,

כְּשֶׁלֹּא נוֹתַר חֲרַךְ לְזֹהַר בְּרֵאשִׁית.

--

כְּשֶׁהוּא מַבְחִין שֶׁמַּנְעוּלוֹ בְּיָד - חַמָּה,

וְהִיא שֶׁלּוֹ, וְלֹא יָד מִסְתּוֹרִית.

כְּשֶׁהוּא מֵבִין – שֶׁדִּמְיוֹנוֹ יָצַר הַדְּרָמָה,

רָץ לְהַטְמִין רֹאשׁוֹ בְּתוֹךְ כָּרִית ---
הֵן אֲנִי וּסְכִיזוֹפְרֶנְיָה
מֻשְׁלָמִים. לֹא כְּכָל הָאֵלּוּ...
תֹּאמְרוּ, אֲנִי בְּמַאנְיָה -
עָף עַל עַצְמִי לְהוֹנְלוּלוּ

נֶע נֶע נֶע, רְאוּ אוֹתָם!
מַעֲשִׂים טוֹבִים, וּמְגֻנִּים
רַק שְׁחֹרָה הִיא מַהוּתָם,
בְּלִי הַרְבֵּה גְּוָנִים.

מַה הַיִּחוּס? אוֹי, הַיִּחוּס...
בְּלִי קַבָּלוֹת לְהָבִיא.
אֵין יְכוֹלִים לָשִׁיר - הַיִּחוּד
אוֹ "כָּךְ נָהַג מוֹר אָבִי".

רָר רוּקָם, מִזְגָּם רוֹתֵחַ
לֹא יִפְגְּעוּ בִּכְבוֹדָם!
"מֵהֵיכָן בָּא הָרוֹצֵחַ?"
רוֹמֵז גֹּעֵל אָדָם.

צוֹעֲקִים, לֹא מְדַבְּרִים
אוּף! כָּל כָּךְ צוֹרֵם.
עַל מִדּוֹתַי מַעֲבִירִים
מִי חִנֵּךְ אוֹתָם?? צוֹרֵר.

תּוֹעֵבָה הִיא, מִצְרַיִם
גַּסּוּת הָרוּחַ וְהַדַּעַת.
עִם קַרְסֻלַּי לֹא מִתְרָאִים
אַף עֵדָה אוֹ כַּת.

וְאָנוּ -
מָה,
נְדַבֵּר?
מָה,
נִצְטַדָּק??

טְהוֹרִים מֵרֶחֶם!
זַכִּים מֵעִבּוּר!
צַדִּיקִים. קְדוֹשִׁים!
בְּהֶחְלֵט -
קוֹפְלֵמֶנְטִים נְכוֹנִים.

וּמִי אֵלֵינוּ יִקְרַב,
מִי אֵלֵינוּ יַחֲבֹר -
הַכֹּל לְפִי בֵּית אָב.
מַמָּשׁ לֹא כָּל שִׁכּוֹר.

---


מקור ההשראה המאלף
בין הסדרים, כוס קפה
בשורותיו של עמוד אל"ף
של שבת, דף קו"ף ה"א.


1591815039747.png
לפתע פתאום, בלי הודעה מוקדמת,
יצאה מיס שגרה לחופשת מחלה.
ובזמן שהייתה מורדמת, מונשמת,
'שגרת קורונה' את מקומה מילאה.

ברגע הראשון התלהבנו מהגיוון,
הן מיס שגרה היא די אפרורית,
אך ממלאת המקום הראתה את הכיוון,
התנהלה בצורה קשוחה ואכזרית.

מצאנו את עצמנו מתרפקים בגעגוע,
מצפים כבר מתי היא תחזור, השגרה.
אך מיס שגרה, בלי להסביר מדוע,
נעלמה מהאופק, שום הודעה לא מסרה.

ובינתיים 'שגרת קורונה' הקשוחה,
התגלתה כבעל שיגעון גדלות,
'אני כאן כדי להישאר', דיווחה,
בין הסתערות לעוד התנפלות.

בסוף היא פשוט קמה והלכה,
בלי להביע מילת התנצלות.
לא ביקשה מאף אחד סליחה,
על כל תקופת ההתעללות.

וגברת שגרה חזרה בצעדים נמרצים,
רעננה מתמיד, כאילו לא עזבה.
ומי היה מאמין שנהיה שמחים ומרוצים,
מהחיים האפורים, שחזרו עם שובה.

הנה נושמים כעת קצת לרווחה,
עת סר קושי המוגבלות.
(למרות שעל הפנים המסכה,
מזכירה שאנחנו עדיין בגלות).

המשק סוף סוף בכיוון של צמיחה,
(למרות שיש מי שעודנו חלו"ת)
אפשר לפגוש את קרובי המשפחה,
(אמנם עדיין ללא התקהלות).

גברת שגרה, היי ברוכה,
ברוך שובך לפעילות.
מקווים שנהנית מהמנוחה,
ושנסתגל זה לזה חזרה בקלות.
  • 438
  • הקורונה לא המציאה את השיעול,

    אבל היא גרמה לכולם להתרחק מכל משתעל,

    גרמה לאדם שרק משתעל, להישאר בבית

    ולהוציא "סיק" גם אם הוא מרגיש נפלא.



    הקורונה לא המציאה את המסכה,

    אבל היא שאלה אותה מפורים,

    גרמה לכל אדם ברחוב להסתובב רעול פנים

    והפיקה אופנת מסיכות חדשנית.



    הקורונה לא המציאה את המטוש,

    אבל היא הוציאה אותו מארונות נטושים במרפאה,

    וגרמה לו להיות שגור על כל לשון,

    ופופולרי בכל אזור נגוע.



    הקורונה לא המציאה את המרפסת,

    אבל היא גרמה לנו להבטיח שיותר-אין-דירה-בלי,

    שעדיף להפסיד חדר בבית למענה,

    וכמובן, רק חזית.



    הקורונה לא המציאה את השכנים,

    אבל היא הזכירה שיש אותם,

    והוכיחה לכולם כמה הם נחשבים למצרך חיוני,

    וכמה נפלא אם הם אנשים נפלאים.



    הקורונה לא המציאה את המשפחה,

    אבל היא הביאה את כולם להתמקד בגרעין,

    לבנות (או לפרק??) אותה מבפנים,

    וגם להתגעגע ולהעריך את ה"מורחבת".



    הקורונה לא המציאה את הציפיה לגאולה,

    אבל היא העלתה אותה ממרתפי הנפש,

    וגם גרמה למפח נפש, לכל מי שקיווה והאמין באמת

    והוא עדיין לא בא.



    הקורונה לא המציאה את האמונה,

    אבל היא עוררה אותה בקרב אנשים רבים,

    ששמעו תחזיות, וראו בעיניים שיש ניסים

    ויש ד', ואין עוד מלבדו.



    אז מי יודע

    מה חידשה לנו הקורונה?
    הַנִּיגּוּן שֶׁעָלָה מִן הַיַּעַר
    הָיָה מָזוּג
    מִצִּיּוּץ הַצִּיפּוֹרִים,
    מֵאִוְושַׁת הֶעָלִים
    מֵרוּחַ חֲרִישִׁית שֶׁהִגִּיעָה מִן הַמִּדְבָּר,
    הָיָה צָרִיךְ חוּשׁ מְיֻוחָד, כַּזֶּה שֶׁל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, כְּדֵי לְהָבִין כִּי יֵשׁ כָּאן נִיגּוּן.
    שֶׁהַיַּעַר אוֹמֵר לָנוּ דָּבָר. שֶׁהַיַּעַר שָׁר.

    הָיָה צָרִיךְ אוֹזֶן רְגִישָׁה,
    לָדַעַת לְסַנֵּן אֶת קוֹלֹת הַטֶּרֶף וְהַיְּלָלָה שֶׁאַף הֵן עָלוּ מִן הַיַּעַר.
    לְסַנֵּן אֶת הָרַעַשׁ שֶׁל אִישׁ בְּאָחִיו, וּבִשְׁכֵנוֹ, וּבִקְרוֹבוֹ.
    לְהַקְשִׁיב בֵּינוֹת לְקוֹלוֹת הָאֲנָשִׁים שֶׁמְּסַפְּרִים עַל עַצְמָם
    בִּצְרָחוֹת, בְּכִכַּר הָעִיר -
    לְקוֹלוֹת תַּחֲנוּנִים, לְקוֹלוֹת גַּעֲגוּעַ, לְחוֹם.
    קוֹלוֹת הַמְּבַקְּשִׁים הַכָּרָה-בְּעַצְמָם, כְּדֵי לְתַפְקֵד, כְּדֵי לִהְיוֹת וְלֹא לַחְדּוֹל.
    רַק עִם חוּשׁ מְיֻוחָד, כַּזֶּה שֶׁל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב,
    אֶפְשָׁר לַהֲפוֹךְ צְרָחָה לְנִיגּוּן חֲרִישִׁי וְעָמוֹק.


    (ש''ק)
    צוֹעֵד לְאַט, מִתְקָרֵב לְעֶבְרָהּ
    הַאִם יִלְעַט, יֹאהַב תּוֹרָה?
    שֶׁמָּא בִּשְׁאָט, יַחֲשִׁיךְ אוֹרָה?
    טוֹעֵם מְעַט, מְתִיקוּת מַשְׁרָה
    לְפֶתַע נִבְעַט, חֲמִיצוּת מָרָה
    שׁוֹקֵעַ כִּמְעַט, מְדַבֵּר סָרָה
    בַּסּוֹף נִבְעַת, כֵּיצַד קָרָה
    בְּלֹא יְגִעַת, אָבַד זוֹהֲרָהּ
    מַהֵר שָׁעַט, נָס חֲזָרָה

    בַּחַיִּים בָּחַר, תְּלוּלָה הַדֶּרֶךְ
    לְעִתִּים נֶעֱכַר, נִשְׁפַּל בֶּרֶךְ
    תֻּמּוֹ מֻשְׁחָר, בַּלֵּב מֹרֶךְ
    הַיֵּצֶר פָּכַר, נֶאְזָר אֹרֶךְ
    יִזְדַּקֵּף מָחָר, יִמְחֶה הַסֶּרֶךְ
    עִם שַׁחַר, שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ
    מֵרָצוֹן נֵכַר, הוֹפֵךְ לְצֹרֶךְ
    מִכָּל מִסְחָר, טוֹבָה בְּעֵרֶךְ
    קַרְנוֹ נִצְחַר, בַּמֶּה אֲבָרֵךְ

    בְּיֶזַע וָדָם, נִצַּח נֶאֱלָח
    יְסוֹדוֹ גָּדַם, לַתְּהוֹם שֻׁלַּח
    לָנֶצַח הֻרְדַּם, כְּכֶלֶב הֻשְׁלַךְ
    יִצְרוֹ נָדַם, הַמְּשׂוּכָה צָלַח
    מָה קָדַם, נִשְׁכַּח וְנִסְלַח
    נִדְמֶה כְּאָדָם, בֵּינֵינוּ הָלַךְ
    בָּא בְּסוֹדָם, בִּירֵאָיו נִמְלַךְ
    עִמָּם בְּלִמּוּדָם, הֵיטֵב קָלַח
    נִתְקַשֵּׁט בְּהוֹדָם, בֶּאֱמֶת מַלְאָךְ
    עוֹלָם הָפוּךְ רָאִיתִי.
    אֲנָשִׁים מוּזָרִים.
    מֶה הָיָה לָהֶם?!

    עַל הָרִאשׁוֹן נָפְלָה מַפֹּלֶת,
    וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת מְקוֹם קְבוּרָתוֹ,
    אִם חַי אוֹ מֵת בּוֹ.
    אָז אָזַרְתִּי חֲלָצַי לְפַקֵּחַ מֵעָלָיו אֶת הַגַּל.
    וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנַיִם יָמִים,
    זַרְזִיף חָצָץ נִתָּךְ עָלַי,
    וְנִתְחַזֵּק וְנִתְגַּבֵּר עַד כְּדֵי אַבְנֵי גָּזִית.
    מִתּוֹךְ מְנוּסִי,
    רָאִיתִי אֶת מְיֻדָּעִי עוֹמֵד עַל רֹאשׁ הַגַּל,
    וּמְיַדֶּה בִּי מִשָּׁם סְלָעִים.
    אָמוֹר אָמַרְתִּי - אִישׁ מוּזָר הוּא זֶה.

    מַכָּר אַחֵר הָיָה לִי,
    אוֹתוֹ מָשִׁיתִי מִבֵּין גַּלִּים,
    שֶׁאֵת גּוּפוֹ תָּבְעוּ לִטְבֹּעַ.
    פִּנִּיתִי לוֹ מָקוֹם בְּסִירָתִי,
    חוֹצֶה לוֹ אֶת הַיָּם.
    בְּעָמְדֵנוּ עַל הַחוֹף,
    שָׁפַךְ לִי קִיתוֹן בְּפָנַי,
    כְּמִמְטָרִים בְּחַג סֻכּוֹת.
    וּמִשֶּׁכָּלוּ מַיִם מֵחֵמֶת,
    יָרֹק יָרָק לְפָנַי.
    גַּם זֶה מוּזָר הָיָה.

    בַּמִּדְבָּר פָּגַשְׁתִּי נַוָּד,
    תּוֹעֶה דַּרְכּוֹ חֲסַר כֹּחַ.
    אִישׁ חָבִיב הָיָה,
    אַךְ רַגְלָיו כָּשְׁלוּ מִלֶּכֶת.
    עַל כְּתֵפַי נְשָׁאתִיהוּ,
    יָמִים רַבִּים מְאֹד.
    מֵרוּם מוֹשָׁבוֹ בִּדֵּר אֶת רוּחִי הַיְּגֵעָה בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת.
    בְּיוֹרְדוֹ מֵעָלַי,
    בָּעַט בְּגַבִּי הַתָּפוּס בְּעִיטָה הֲגוּנָה,
    שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּדֵי רִצּוּץ עֲצָמוֹת.
    מַדּוּעַ כָּךְ נָהַג בִּי? – לֹא אֵדַע.

    תַּרְתִּי בַּחָכְמָה דַּעַת דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם,
    עַד בִּינֹתִי –
    אֲסִירֵי תּוֹדָה הֵם לִי!
    וְאֹרַח אֲסִירִים לָהֶם.
    שָׂנוֹא וּפָגוֹעַ בַּסּוֹהֵר אֲשֶׁר הִנִּיחַ הָאֲזִקִּים עַל יְדֵיהֶם
    וּבַסַּד נָתַן רַגְלָם.
    לֹא קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה אוֹ חֲלוּשָׁה,

    קוֹל אֲסִירִים תַּחַת הַסּוֹהֵר אָנֹכִי שׁוֹמֵעַ!

    אולי מעניין אותך גם...

    הצטרפות לניוזלטר

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    נקרא  2  פעמים
    למעלה