קהילת כתיבה מקצועית

קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
יום אחד את למעלה,הכי גבוה שאפשר.
ופיתאום נופלת למטה, עד למרגלות ההר.
צעד אחד לא נכון,ושוב נופלת לריצפה.
ממש כמו ילד קטן,בעת פסיעה ריאשונה.
מנסה לקום,להתאושש.
אבל הרגלים כואבות, וכבר התחלת להתייאש.
והרצון החזק מבפנים,קורא לך לנסות.
מנסה לקום,לנער את החולות.
ושוב מנסה,ונפילה מעיקה.
אבל שום דבר לא יעצור בידך. כי את חזקה!!
ואחרי כל הנפילות,הרצון ינצח את האכזבות.
נופלת וקמה,קמה ונופלת.
ולעולם לא מוותרת.
כי כל מעידה קטנה,היא הדרך שלך להצלחה גדולה.
ודווקא הנר הקטן בקצה המנהרה.
הוא זה, שיאיר לך את האפילה.
כי כשהמוניטור ,לא מתיישר.
זה סימן של היכר.
שאת חיה,קיימת קמה ונופלת.
ולעולם ,אבל לעולם לא מוותרת.
קומי ילדה קטנה,התנערי מעפר.
ואל ייאוש ,אף פעם לא מאוחר
את עוד תראי,יגיעו ימים יפים.
ימים של אופק ורוד, ושירת ציפורים.
בטחי בעצמך,היי חזקה.
ואל תשברי מנסיונות,כי הם הדרך שלך לישועה!!

נ.ב השיר נכתב על בחורה מתמודדת(לא עלי:rolleyes:),אבל באיזשהו מקום יכול לדבר אל כל אחד ואחת מאיתנו.
שמחה לשתף,אשמח לכל תגובה :D :) :D.
אֶבֶן תַּחַת אֵבֶל / קינה / ראש לשועלים

זְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ,
בִּינוּ בּוֹעֲרִים וְהַסְכִּיתוּ.
בַּחוּרִים מִנְּגִינָתָם,
לֹא יָזִיזוּ עַצְמוֹתָם.


שָׁבַת מְשֹוֹשֹ לִבֵּנוּ,
פַּס מֵזִכְרוֹנֵנוּ.
נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחוֹלֵנוּ
אֵבֶל הֲבָלִים מַכְאוֹבֵינוּ.


נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ,
ל"ע. לֹא עָלֶיהָ מַאֲוָויֵינוּ.
אוֹי נָא לָנוּ כִּי חָטָאנוּ,
מְחַל, כִּי רַבּוּ עֲווֹנֵינוּ.

עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ,
כִּי לֹא דָוֶה לִבֵּנוּ.
עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ,
יַעַן נִסְתְּמוּ דִּמְעוֹתֵינוּ.

עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם,
בְּלִבֵּנוּ הַדּוֹמֵם,
שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ.
שִׁגְרָה דּוֹחֶקֶת: בּוֹא.


אַתָּה ה' לְעוֹלָם תֵּשֵׁב,
פָּנֵינוּ פְּנֵי שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶֹב.
כִּסְאֲךָ לְדֹר וָדוֹר,
מַטְנוּ מִבּוֹר לְחוֹר.

לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ,
תֹאבַד וְתַּשְׁכִּיחֵנוּ.
תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים,
עַד כִּי נְבַלֶּה בַּנְּעִימִים.


הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה
שְׁלַח יָדְךָ מִחוֹר ונִכְאוֹבָה
חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם
אָז נַכִּיר חֵן שֶׁמִקּוֹדֶם.

כִּי אִם מָאֹס מְאַסְתָּנוּ -
כָּלוּ כְּבָר כָּל קִיצֵּינוּ.


קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד מְאֹד,
הֲלֹא אַתָּה אָמַרְתָּ -
'הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ
וְשַֹמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ'
וְאוֹתוֹ הֶאֱמַרְתָּ:
'וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד'.
  • 503
  • "וימן ה' דג גדול לבלוע את יונה"
    "דג גדול - זכר היה והיה עומד בריווח ולא נתן לב להתפלל, רמז הקב"ה לדג והקיאו לתוך פיה של נקבה שהיתה מלאה עוברים והיה שם בדוחק, ויתפלל שם שנא' ממעי הדגה".



    יוצא לי לפעמים
    להביט על עצמי מבחוץ,
    לא מזהה את הדמות
    עם החיוך המאולץ ולחוץ.

    "זו אני?"
    חייבת להיות כאן טעות!
    מי מלל ומי פילל
    שאשנה כך זהות?

    לא כך דמיינתי,
    לא זה היה החזון,
    אלו לא החיים
    שתכננתי לשאת בגאון.

    אני מרגישה כמו שחקנית
    בתוך תפאורה זרה;
    אל תקראנה לי נעמי,
    קראנה לי מרה.

    קיוויתי ורציתי
    את הטוב, הנוח והמוכר,
    ציירתי לעצמי עתיד
    עולה בדרך הישר.

    אך השנים שחלפו
    דחפו אותי משם בבעיטה:
    "כאן זה לא גן שושנים,
    אל תציעי לך מיטה!"

    אעשה הכל, אני מבטיחה
    אם רק אצא מן המצר,
    אני לא אוהבת להיות פה
    חשוך לי, וקר.

    אז אומר ה':

    לא ילדתי,
    זה בדיוק העניין;
    צאי מאזור הנוחות
    ועשי לך קניין.

    קראי אלי
    בעוני, בצרה,
    ומבטן שאול תעלה
    זעקה גדולה ומרה.

    זה המקום -
    בשבילך הוא מושלם
    דווקא כשצפוף לך -
    תמצאי אותי שם.

    נהר יסובבך,
    גליו יתנפצו אלי חוף,
    אך את תעלי על גבם
    ותחבקי את הנוף.
    מָה בּוֹכִים כֻּלָּם עָלֶיהָ ?
    יוֹשְׁבִים עַל קַרְקַע, כְּבָר שָׁנִים.
    מָה רוֹצִים הֵם אֲבֵלֶיהָ?
    אוּלַי הֵם קְצָת מְיֻשָּׁנִים.

    יְרוּשָׁלַיִם עִיר בְּנוּיָה.
    הִיא מוֹדֶרְנִית, מִתְקַדֶּמֶת.
    אָז עַל מָה אַתְּ כֹּה דְווּיָה?
    עוֹד בּוֹכָה, לֹא מִתְנַחֶמֶת.

    הֵן יֵשׁ בָּהּ שׁוּק וְאִצְטַדְיוֹן,
    וְגַם רַכֶּבֶת שֶׁל קִדְּמָה.
    וְגַן וְרָדִים וּמוּזֵאוֹן,
    אֲפִילּוּ בִּנְיְנֵי אֻמָּה.

    וּפֶסְטִיבָל וְתֵאַטְרוֹן,
    קוֹלְנוֹעַ, וְגַם מָרָתוֹן.
    וְיֵשׁ אָפְנָה וְגַם קַנְיוֹן,
    וְיֵשׁ לָהּ רַדְיוֹ וְעִיתּוֹן.

    יֵשׁ אַטְרַקְצְיּוֹת, חֲוָויוֹת,
    עִנּוּגִים, חַדְרֵי בְּרִיחָה.
    גַן בּוֹטָנִי, גַּן חַיּוֹת,
    זֶה גַּן עֵדֶן שֶׁל פְּרִיחָה.

    יְחֶזְקֵאל, יְשַׁעְיָהוּ,
    חֲנֻיוֹת שָׁם לְמַכְבִּיר.
    עָמוֹס מִיכָה וְיִרְמִיָהוּ,
    מִסְעֲדוֹת, מָזוֹן מָהִיר.

    מִשְׂרְדֵי הַמֶּמְשָׁלָה,
    כְּנֶסֶת, וְגַם שַׁגְרִירוּת,
    נִקְבְּצוּ וּבָאוּ לָהּ,
    וּפוֹרַחַת תַּיָּרוּת.

    הִנֵּה כִּי כֵן בְּנוּיָה הָעִיר.
    לְמִי קְרָאתֶם חֲרֵבָה?
    מְקוֹם בִּלּוּי לְכָל צָעִיר,
    וּמִצְעַד הַתּוֹעֶה בָהּ.


    עַל זֶה הָיָה דָּוֶה לִבֵּנוּ,
    שׁוּעָלִים בָּהּ מְהַלְּכִים.
    רַבִּי עֲקִיבָא שׂוֹחֵק עוֹדֶנּוּ,
    אֲבָל הֵם כְּבָר לֹא בּוֹכִים.
    אַיֵּה

    אַיֵּה הוּא בִּנְיַן מִקְדָּשִׁי
    אַיֵּה הוּא מְקוֹם קְדוֹשִׁי
    מַדּוּעַ יָרַד לִשְׁפָלִים
    וְלֹא אֶמְצָאֶנּוּ, קָדְשִׁי

    אֵיפֹה הוּא מְקוֹם כֹּהֲנִים
    וְקֹדֶשׁ לִפְנַי וְלִפְנִים
    מַדּוּעַ עַכְשָׁיו שׁוּעָלִים
    אָתָר לְמִרְבַּץ הַתַּנִּים

    הֵיכָן קוֹל שִׁירַת בְּנֵי לֵוִי
    זִמְרַת מַהֲלָל בְּנָוִי
    מַדּוּעַ רַק קוֹל חִלּוּלִים
    מִשְׁפִּיל וּמַנְמִיךְ אֶת גֵּוִי

    אַיֵּה כַּפָּרַת קָרְבָּנוֹת
    מִזְבֵּחַ לִדְמֵי מַתָּנוֹת
    שֵׁרוּת עֲזָרָה בְּכֵלִים
    דַּרְגּוֹת קְדֻשַּׁת מַחֲנוֹת

    אֵיפֹה מְנוֹרַת הַמָּאוֹר
    מִזְבֵּחַ זָהָב בַּל שְׂאוֹר
    שֻלְחַן לְחָמִים מְעֻלִּים
    וְשֶׁפַע בְּרָכָה גַּם רֹב אוֹר

    הֵיכָן הוּא אֲרוֹן עֵדוּתִי
    שְׁבָרִים וְלֻחוֹת שֶׁל דָתִי
    זִכְרוֹן מַעֲמָד רַב חֵילִים
    מָתַי שׁוּב אֶזְכֶּה קְדֻשָּׁתִי

    אַיֵּה לְשָׁכוֹת חֲדָרִים
    אַיֵּה כָּל פְאֵר הֲדָרִים
    אֵיכָה אֲתָאֵר בְּמִלִּים
    מָקוֹם הֶחְרִיבֻהוּ זָרִים

    אֵיפֹה כְּבוֹד עַמִּי נֶעֱלַם
    בְּעֵת נִפְזְרוּ בָּעוֹלָם
    וְאֵיךְ יִגְבְּהוּ וְעוֹלִים
    בִּלְתִּי בְּנוֹת בִּנְיַן הֵיכָלָם

    הֵיכָן אֲחַפֵּשׂ נֶחָמָה
    הָמֵר יְקָרִי אֵין בְּמָה
    אֵ-לִי נָא בְּנֵה בְּגִילִים
    בֵּיתְךָ בִּגְאֻלָּה שְׁלֵמָה
    לאוהבי הסגנון הפיוטי.
    הערה: מבחינת המקצב של השיר בכל שורה יש שש תנועות (או שבע כאשר המילה האחרונה מוטעמת במלעיל). שווא-נע לעיתים נחשב כתנועה ולעיתים לא. כדי לשמור על מקצב השיר יש לנווט היטב בין המצבים (במילים אחרות: אם נראה לך ששורה כלשהי לא עומדת היטב במקצב השיר, שים לב לשוואים נעים).


    הֲלֹא תִּתְגַּעְגְּעִי


    הֲלֹא תִּתְגַּעְגְּעִי
    הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה
    הֲלֹא תְּשַׁוְּעִי
    לָעֵת הַחֲבִיבָה

    הֲלֹא יֵהוֹם קִרְבֵּךְ
    עֲדֵי זְמַן שִׁיבָה
    הֲלֹא יִסְעַר לִבֵּךְ
    עֲדֵי שׁוֹב אַהֲבָה

    הֲלֹא תִּתְעַצְּבִי
    עַל שֶׁבֶר אֲבָנַיִךְ
    אִם לֹא עוֹד תִּתְאֲבִי
    עָבוֹר יְמֵי טִינַיִךְ

    הַאִם אֵין זִכָּרוֹן
    צָרוּב שִׂכְלֵי בִּינַיִךְ
    עַל עֵת טְרוֹם חָרוֹן
    חָרְבַּן רוּם מִשְׁכָּנַיִךְ

    הֲלֹא תִּרְצִי חָזוֹר
    תְּקוּפוֹת לָךְ הַמַּלְכוּת
    זְהַב בִּגְדֵךְ לִשְׁזוֹר
    כְּיוֹם שִׂגּוּי זְכוּת

    הַאֵין לָךְ עוֹד תִּקְווֹת
    לְיוֹם גְּמַר בָּכוּת
    נַפְשֵׁךְ לְהִתְאַוּוֹת
    הֵרוֹם מִנְּמִיכוּת

    הֲלֹא תּוֹךְ נְשָׁמָה
    בְּאֵשׁ אוֹר לְהָבָה
    תִּבְעַר בְּרֹב עָצְמָה
    וְלֹא תְּהֵא כָּבָה

    לִדְאוֹת לְהִתְרוֹמֵם
    לִשְׁאוֹף תֹּם דַּאֲבָה
    לִפְעוֹל גַּם לְקוֹמֵם
    שְׁכִינָה מֵעִלּוּבָהּ

    הֲלֹא דּוֹרוֹת עוֹלָם
    עֵינָם הַצּוֹפִיָּה
    קוֹלָם לֹא נֶאֱלַם
    תְּפִלָּה בָּם הוֹמִיָּה

    גָּדוֹל עִם דַּל הָעָם
    תִּקְוָה שָׁם רְווּיָה
    לִרְאוֹת הַנֵּר הֻעָם
    דּוֹלֵק אוֹר וְהָיָה

    הֲלֹא אַתְּ בַּת עַמִּי
    לֹא תִּתְּנִי פוּגוֹת
    לָשׁוֹן לָךְ אַל תִּדְּמִי
    מִלּוּל מִלַּהֲגוֹת

    כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ
    מוֹעֵד הָסֵר תּוּגוֹת
    הִנֵּה שָׁבָה עֶדְנָה
    וְיוֹם תִּקְווֹת עוֹרְגוֹת
    עוֹד יָבֹא הַיּוֹם

    עוֹד יָבֹא הַיּוֹם
    אֶשָּׂא אָז אֶת עֵינִי
    עֲלֵי מְרוֹם הָרִים
    אֶרְאֶה הֵיכַל אַבְנִי

    וְשָׁם הָאֵשׁ תִּקּוֹד
    לְשָׁם אֵצֵא בִּרְקוֹד
    וְעִם כָּל בְּנֵי עַמִּי
    מְקוֹם פִּסְגָּה לִפְקוֹד

    עוֹד יָבֹא הַיּוֹם
    תַּכְלִית כָּל הֶגְיוֹנִי
    תִּתְגַּל בְּקוֹל שָׁרִים
    לֵוִי עִם כֹּהֲנִי

    יְפִי שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת
    עוֹמְדִים בְּכִנּוֹרוֹת
    חֶדְוַת שָׂשׂוֹן עִמִּי
    נוֹגֶנֶת בִּזְמִירוֹת

    עוֹד יָבֹא הַיּוֹם
    עוֹמֵד בְּדִמְיוֹנִי
    אֶזְכֶּה אָז לְהָרִים
    תְּשׁוּרָה בֵּית אֲדוֹנִי

    אֲזַי בְּאוֹר שְׁכִינָה
    מֵרוּם שְׁמֵי מְעוֹנָה
    יַשְׁלִים תְּמִימוּת תֻּמִּי
    בְּרוּחַ עֶלְיוֹנָה

    עוֹד יָבֹא הַיּוֹם
    זָכוּר בְּזִכְרוֹנִי
    מִימֵי חֳרְבוֹת עָרִים
    גָּלוּת יְמֵי עֳנִי

    שִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשׁ
    כְּפוּלַת מְרוֹר הָרֹאשׁ
    תִּקְוַת כָּל לְאֻמִּי
    תִּפְרַח אֶל עָל כִּבְרוֹשׁ

    עוֹד יָבֹא הַיּוֹם
    טָמוּן בְּחֶזְיוֹנִי
    נִסְתָּר מֵעֵין זָרִים
    מַמְתִּין לְבֹא זְמַנִּי

    עֲלֵי רֹאשׁ שִׂמְחָתִי
    וּבְכָל תַּחֲנָתִי
    צָפוּן בְּחוֹתָמִי
    עֲדֵי בִּנְיַן בֵּיתִי
    מעשה באחד שמו נדב,
    שנטה להיות קצת גנב.

    הוא אהב לשלוח ידיו,
    בחפצים של ידידיו.

    בחנות מעולם לא שילם,
    מהמוכר היה מתעלם.

    מכניס לכיסו ובורח,
    אכן נער פוחז ופוחח.

    ובאו פסיכולוגים, מנחים, יועצים,
    ויעצו להכיל, לקבל, להעצים.

    אסור לומר לו אף מילה רעה,
    להיות גנב זו זכותו המלאה.

    רצונו של אדם זהו כבודו, חירותו.
    בדמוקרטיה שלנו - איש יחיה בנטייתו.

    מותר וצריך לטהר את השרץ,
    ואין צווחה ואין רפי פרץ.


    והנה יום אחד באביב,
    הגיעה השמועה הרעה אל אביו.

    האב בכלל לא היה מעודכן,
    בחינוך המודרני הנהוג כאן,

    הוא תפס את הבן ואמר: זה לא עסק,
    שלגנוב ולשדוד יש לך חשק.

    לסחוב זה אסור, לא בסדר. זה רע,
    לגנוב ולגזול זו ממש עבירה.

    עכשיו נחנך אותך כמו שכתוב,
    נעמיד אותך במקום, וכל טוב.

    אחת למעלה ושבע למטה - הניף,
    ולא היה מתכוון אלא כמצליף.

    ואולי זה לקח עוד כמה פעמים,
    אך בסוף הילד הבין והפנים.

    הוא הבין את המסר, כן, נחשו מה,
    שלגנוב זה אסור, זו בושה, זו חשומה.

    ומאז הוא לא חזר על העבירה.
    ורק כמה צדקנים צעקו: המרה.
  • 679
  • בתוך שלושה ימים לשבת, עדיין אפשר...

    עַמִּי נָא זְכוֹר

    עַמִּי נָא זְכוֹר יָעַץ בֶּן צִפּוֹר
    וּמַה הֶשִׁיבוֹ שָׁם בִּלְעָם
    עַל רֹאשׁ גְּבָעוֹת בְּרֶשַׁע לִכְפּוֹר
    בִּקְּשׁוּ לְבַלֵּעַ הָעָם

    אַתָּה אַךְ יוֹשֵׁב שׁוֹכֵן לִשְׁבָטִים
    עַל פְּנֵי מִדְבָּרוֹת בְּתֵבֵל
    וְהֵם בִּלְשׁוֹנָם כָּשְׁלוּ כְּשׁוֹטִים
    וְכָל נִסְיוֹנָם כְּנוֹבֵל

    יָדְעוּ שֶׁתָּקוּם נָשִׂיא כַּאֲרִי
    כְּנֶגֶד אוֹיְבִים תִּתְגַּבֵּר
    בְּכֹחַ גְּבוּרָה וּבְעֹצֶם בָּרִיא
    שׂוֹנְאִים לְפָנֶיךָ יַדְבֵּר

    עַמִּי עוֹד זְכוֹר עֵצוֹת הָעַמִּים
    עָלֶיךָ בְּכָל הַדּוֹרוֹת
    כֵּיצַד חֶמְדָּתְךָ חָמְדוּ לְאֻמִּים
    וְאֵשׁ בְּעֵינָם כִּמְדוּרוֹת

    וּכְכֶבֶשׂ מִתּוֹךְ שִנֵּי זְאֵבִים
    נִשְׁלַפְתָּ לָצֵאת לְחֵרוּת
    וְאַף אִם חָבוּל וּפְצוּעַ זָבִים
    שָׂרַדְתָּ כְּאִישׁ אַבִּירוּת

    יָמִים עוֹד בָּאִים לְךָ הָעָצְמָה
    מֵאֵת הַנּוֹתֵן רֹב חֵילוּת
    וּשְׁאָר שִׁלְטוֹנוֹת יִרְבּוּ הַכְּלִימָה
    בְּיוֹם שֶׁיָּשִׂיגוּ שִׁפְלוּת

    עַמִּי גַּם זְכוֹר כָּל עַם וְלָשׁוֹן
    רוּחוֹת מְשֻׁנּוֹת מִסָּבִיב
    עָלֶיךָ הֻקְמָה שִנָּם כְּקִלְשׁוֹן
    רָצוּ לְהַכְרִית אוֹם חָבִיב

    אַתָּה בְּשֶׁלְּךָ אָחַזְתָּ חָזָק
    לְבַל אֱלֹקֶיךָ תִּשְׁכַּח
    מַסֹּרֶת דָּתְךָ תּוֹרָה בַּל תֻּזַּק
    מִדְּבַר שְׁקָרִים מִתְוַכַּח

    וְעוֹד תִּתְגַּדֵּל בְּרוּחַ עֶלְיוֹן
    עַל כָּל רַעְיוֹנֵי תַּרְבּוּיוֹת
    שְׁלַל כְּזָבִים רַבֵּי הַדִּמְיוֹן
    יֵרְדוּ בִּמְצוּלוֹת הוֹמִיּוֹת

    לָךְ כֹּחַ לָבִיא תּוֹעֶפֶת רְאֵם
    אֶבְרֵי נְשָׁרִים נִפְרָשִׂים
    מַלְכוּת וּמִמְשָׁל כָּל עַיִן תִּרְאֵם
    כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים

    שָׁלֵם בְּמַדָּע וּבְכָל הַמִּדּוֹת
    בְּרֹב מוּסָרְךָ נִפְלָאִים
    יַשְׁרוּת הַלֵּבָב עַנְוַת חֲמוּדוֹת
    בְּצֹפֶן לִבְּךָ נֶחְבָּאִים

    צְנִיעוּת מִשְׁכָּנוֹת וְטוּב אֹהָלִים
    מַעְיַן קְדֻשָּׁה כִּנְבִיעוֹת
    וְחֹסֶן אֱמוּן יִרְאַת אֵ-ל אֵלִים
    נוֹתֵן הַחַיִּים בִּתְרוּעוֹת

    שְׁאַף נָא שְׁאַף לְגֹבַהּ נִשָּׂא
    פְּרוֹש כְּנָפַיִם גְּדוֹלוֹת
    וְאַל אַךְ תִּשְׁעֶה לְקוֹל מְנוּסָה
    זְכוֹר אֵ-ל עוֹשֶׂה מִפְעֲלוֹת
    שאלתי איפה מחלקת נוער,
    הפנו אותי לסניף הדואר.
    שאלתי אם אפשר להשתמש,
    אמרו לי: לא כדאי להשתבש.
    ביקשתי: לא להפריע אני מנקה,
    הם לא הבינו למה אני מדכא.
    סיפרתי על מישהו שהוא בנאי,
    התפלאו: אתה חושב שהוא בדאי?

    כנראה שאני מצונן
    עבר עלי יום מעונן


    ראיתי תאונה, סיפרתי, מתלהב.
    אז ראית תעודה, מה יש? תשב.
    אמרתי שהבית עלה לי מיליון.
    הם פקפקו, אתה בטוח שהוא שווה ביליון?
    זהירות, התרעתי, זה נראה לי הונאה.
    הם משכו כתף, למה להיזהר מהודעה?
    תקנה לי וופלים של מן, ביקשתי.
    הוא תמה, 'וופלים מִבַּד טרם פגשתי'.

    כנראה שאני מצונן
    ישנתי לילה במזגן


    בוא נלמד, תביא את הגמרא.
    החברותא לא הבין, למה הגברה?
    סיפרתי שיש לי ריפוד מנומר,
    הם לא הבינו, מה כל כך מדובר?
    אמרתי שבאו הרבה אנשים,
    הם תמהו, מדוע באו הרבה עדשים?
    וכשרק ביקשתי ממישהו לשמור,
    לא הבנתי למה הוא החליט לשבור.

    כנראה שאני מצונן
    ולא יעזור שאני מחונן



    כשקראתי ברחוב למישהו: אדון.
    'אני לא הדוד', הוא הרים את הטון.
    שאלתי כמה עולה משלוח מהיר,
    ענו לי שאין הנחה למשלוח בעיר.
    וכשלא התלהבתי ואמרתי: 'נו נו',
    'מה נזכרת פתאום בדודו'? - נענו.
    אמרתי שאין בית אשר אין בו מת,
    הם הסתכלו עליי כמו אנאלפבית.

    אין לי מ"ם ואין לי נו"ן
    כנראה לקיתי בצינון.


    לבותר לצייד שכל הזכויות שבּוּרות
     תגובה אחרונה 

    אולי מעניין אותך גם...

    הצטרפות לניוזלטר

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    נקרא  2  פעמים
    למעלה