קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 855
    • ת
    שיתוף - לביקורת מדבקות של מלאכים
  • תמר מ. //
    • זה היה כשהייתי בת שש או שבע.

    והדבר שהכי רציתי היה אוסף מדבקות.

    מדבקות כאלו יפות, שנדבקות באלבום.

    מדבקות נוצצות, מדבקות עם חרוזים.

    זה היה כשהייתי בת שש או שבע.

    קמתי בבוקר והשמיים היו עוד קצת חשוכים.

    הלכתי לסלון, עדיין יחפה.

    אבא שלי עמד שם, לבוש טלית, מביט על הזריחה.

    הוא הכין לי תה או שוקו והתיישב מולי על יד השולחן.

    הלימונים קישטו את המפה. בחוץ, בחלון, הוואדי היה כבר ירוק.

    אני הרמתי אליו את המבט, ואמרתי לו - "אבא, אני רוצה שיהיה לי אוסף מדבקות."

    והוא הסתכל עלי בפרצוף קצת לא מבין.

    "מה הבעיה לבקש מדבקות?"

    ואז הוא הראה לי איך את הידיים להרים ופשוט לבקש מה' שישלח מלאכים.

    והלכנו יד ביד אל מתחת לכרית.

    ושם חיכו לי מדבקות כאלו יפות, שנדבקות באלבום.

    מדבקות נוצצות, מדבקות עם חרוזים.

    ומאותו היום הכרתי את המלאכים.

    המלאכים של המדבקות ועוד הרבה דברים.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: tovy, קופסא קטנה, אני ADHD גאה ועוד 28 משתמשים31 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    ביזנסטורי - אילה
    מיוחד ממש. מרגש יותר מאלף דברים אחרים. הפשטות, הישירות, התמימות...
  • 608
    • מ
    שיתוף - לביקורת ערב פסח... חריף למדי
  • מ. ברא"י //
    • אני משתעלת ומשתנקת.
    -מי יצר אותך בכלל? את רק גורמת להפסדים,
    הופכת שחורים לסגלגלים. הורסת צבעים.
    לדעתי אפשר בהחלט להסתפק עם חברותייך שאינן כה שנונות וחריפות.
    - אני חושבת שזה שאני שנונה וחריפה, זו מעלה מיוחדת. שאין לכל אחת אחרת.
    אולי אני באמת לא מתאימה לכל אחת רק לאלה שהן "מבינות" באמת.
    יודעות להעריך את הניקיון שאני אחראית לו. גורמת ללבן לבהוק עוד יותר.
    ומי שאומרת שאני מבלבלת צבעים- אולי אינה אחראית דיה, להזיז ממני חפצים רגישים.
    ותדעי לך שאני יסודית מאד, והחריפות שלי פותרת בעיות של חיידקים. זה שווה לך!
    -יודעת מה שכנעת אותי. אבל מה עושים עם ה-(שיעול חזק) אני לא יכולה לעבוד איתך ככה!!!
    יש לך אולי עצה בשבילי? רעיון? פתרון?
    -באמת כדאי שתלבשי מסכה בזמן שאת בד' אמותי. וכפפות- הן חובה.
    בואי ונשתלט על הבית!!!
    • חחח
    Reactions: R.E.Y, shevi123, בשלנית ומשתמש 1 נוסף4 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    ביזנסטורי - אילה
    בעיקר לכן אני אוהבת אותה. הופכת ומבלבלת צבעים. משחור-אפור-חום דהוי, ללבן צח ובוהק!
  • 1K
    • ה
    שיתוף - לביקורת שפע ברכת ה׳
  • הפצחן //
    • התור הארוך המשיך להזדחל בין המדפים העמוסים לעיפה בבית הזעיר במנחמיה.
    אני, אברך צעיר, תינוק עמוס על ידי, עייף מלילה ומנסיעה. לפני מתנדנד אפרפר חשוב ונרגן למראה, כנראה אשכנזי. ספר כיס כלשהו משתקף לו במשקפיים.

    נו. משעמם.
    מפתחים שיחה.

    ״שולעם עליכם, הרב.״ אני מנחש לעצמי.
    הוא מסתובב ומזכני בחיוך זעיר. ״עליכם. מה נשמע? מה יש לקטן?״
    ״אנחנו לא יודעים… כל הלילה בכה. ה׳ ישמור.״ מוחט את אפי ביד מזיעה. פתרון יעיל למחצה כשאין טישו.
    ״נו, נו. בעזרת ה׳ שיהיה רק לברכה.״
    ״בעזרת ה׳, בעזרת ה׳. למה אתם באים לכאן?״
    ״אה, לא. איזה אח של גיסי. ברוך ה׳ - איתנו הכל בסדר.״
    ״ה׳ יעזור. ה׳ יעזור. רק הוא יכול. שמעת על הפיגוע עכשיו בצומת קרנפים?״

    אדהכי והכי, התור מזדער מהר, ברוך ה׳. סגולה קדומה של שיחות דביקות.

    רזה נכנס, אחריו שמן, אחריו תורכי, אחריו חסיד עגמומי.

    האפרפר מחליק פנימה והחוצה, ישתבח שמו. חיוך פרוש על פניו. חיוך השמור למי שקיבל ברכה אלוקית.

    הגיע תורי.
    אני אוסף את חלציי בשידולין, כולי פרכסת שרפים מופלאה.
    הדלת נפתחת על ידי המשמש בקודש.

    וואו.

    הרב מפלוק, התינוק הקדוש ממנחמיה.
    מקור הברכה.
    מה היינו עושים בלעדיו, מה?
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: פלמונה, דבורה הנביאה, סופריא - הוצאה לאור ועוד 10 משתמשים13 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הפצחן
    העירני חכם אחד שהפואנטה תפסה טיסה לאיים המלדיביים ונעלמה אי שם אז אסביר: כוונתי בקטע הזה הייתה...
  • 2K
    • ה
    שיתוף - לביקורת מידג'רנטפרי
  • היהלומן //
    • אשמח לביקורת, פליז.



    יום שלישי.
    היום הקבוע שאני יוצא לסיבוב עם סבא.
    כמו תמיד. סבא נותן לי את ידו. היד הזו שמתחת לשרוול הלבן חקוקות בה ספרות כחולות.
    הוא צועד בקצב נמרץ, סבא. תמיד הוא אומר שהוא חייב להשלים את שלושת השנים שבהם לא היו לו ספרים.
    וסבא באמת משלים. בכל רגע פנוי הוא יושב עם ספר ענק עב כרס, המשקפיים שלו מורמות לכיוון המצח, והעיניים המאומצות מעיינות באותיות הקטנות.
    רק כשהנכדים שלו, 'הנקמנים' כמו שהוא אוהב לכנות אותם, מגיעים אליו, הוא סוגר את הספר הגדול שלו ויוצא לסיבוב של נחת.
    כמו מידי יום שלישי, הגעתי אל סבא, ויחד יצאנו לסיבוב הקבוע ברחובות העיר.
    פתאום צדה את עיניי דמות מרוחקת, וסביבה התגודדות קטנה של נערים בגילי.
    ביקשתי מסבא, והוא הסכים ללכת יחד איתי לבדוק את פשר ההתגודדות.
    היה זה יהודי קשיש. הצצתי, בלי כוונה, באמת, וראיתי שגם ביד שלו חקוקים המספרים הכחלחלים האלה.
    הוא החזיק ביד שקית עם לקקנים אדומים מבריקים, והציע לכל ה'קינדערלאך'.
    סבא נתן לי שוב יד, וצעד משם מהר בתקיפות.
    בהמשך הדרך הסביר לי סבא שלא ניתן לסמוך על הכשרות של הלקקן, ולשאול את הקשיש זה לא כדאי כי הוא יכול להיפגע.
    ככה התהלכנו עוד כמה דקות אבל כבר לא פטפטתי בהתלהבות.
    הלקקן האדום נצץ לי מול העיניים...

    כשחזרנו לבית, אחרי שהוא סגר היטב את דלת העץ החומה, סבא פקד עלי להתיישב על הספה.
    אם סבא אומר עושים, וכך התיישבתי על הספה הקרועה בקצוות, מחכה לסבא שיחזור מהמטבח.
    כשחזר סבא, ובידו ארגז עץ גדול, קמתי מיד לעזור לו לסחוב את הארגז ולהניח אותה על השולחן.
    ידעתי מה יש בארגז, אבל נתתי לסבא לדבר. ככה אבא חינך אותי.
    "זה הארגז של ה'גוטעזאכן'. של הממתקים. עכשיו, בגלל ההתגברות שלך ברחוב, אני נותן לך רשות לבחור שלושה ממתקים מהארגז.
    אבל לפני כן, אני רוצה להסביר לך משהו.
    כעת, אחרי ההתגברות שלך, יש לך זכות גדולה. זכות ענקית שיכולה להיות רק לאידישער יינגאלע שמתגבר על הפיתויים של היצר הרע.
    זכויות כאלה, שבגללם הוא רצה להרוג אותנו.
    עכשיו, אתה יכול לבחור שלושה ממתקים, ועדיין הזכות תישאר שלך. אבל אני מציע לך לוותר על הממתקים.
    אני רוצה שהטעם הכואב של ההחמצה יישאר לך בפה, אל תדחה את ההרגשה הזו, ואל תנסה לשכוח ממנה. תזכור כל הזמן כמה אתה רוצה את הלקקן האדום, ושלא קיבלת תמורתו שום פיצוי. אבל כל הזמן תישאר בשמחה על הזכות לקיים את רצונו יתברך, אפילו כשזה קשה.
    הבנת, נקמן יקר שלי?"
    ואני הבנתי, נקמן שכמותי.
    כל הדרך הביתה, באוטובוס, ואחרי זה במעריב ובמיטה, עמד לי לקקן אדום ונוצץ מול העיניים, גם בחלומות הוא בא לבקר, אבל בבוקר כשהתעוררתי והטעם המתוק מילא את כל כולי, הבנתי שזה הרבה יותר טעים מהלקקן.
    בארוחת הבוקר, כשהמלמד הוציא חבילת לקקנים אדומים עם חותמת מוכרת מתנוססת עליהם, ולמול כל הכיתה סיפר את הסיפור שלי, ועל סבא שהלך מיד אחר כך לקנות חבילה של לקקנים, חשבתי שזה מיותר.
    אני את הפרס שלי קיבלתי גם ככה.

    היום, שלושים שנה אחר כך, כשאני רואה לקקן שמיועד עבור מבוגרים, מידג'רני קוראים לו, וזכיתי ואין לי גישה אליו, אני נותן להרגשה החמצמצה למלא את כל כולי, לא דוחה אותה.
    אחרי שהיא ממלאה אותי היטב, ההרגשה החמוצה, נותנת לי להרגיש לא שווה ולא מעודכן, אני פותח עיניים גדולות, עיניים שזכו לראות את סבא הצדיק שלי, ומסתכל על המודעה הגדולה שתולה על הקיר שמולי.
    'אני נקמן לתמיד. גם מול המחשב!'
    ואני יודע, שגם ביום שלקקן מידג'רני הנוצץ יפתח לי בנטפרי, אדע שזה מיותר לגמרי. טוב לי גם ככה.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: אמת מארץ תצמח, תמר 21, מנחם דרורי ועוד 47 משתמשים50 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    REBEKA997
    מושלם. אהבתי את הקטע ואת הרעיון
  • 830
    • מנוחה כהן
    שיתוף - לביקורת למרות, ובגלל, ובזכות...
  • מנוחה כהן //
    • הגעתי לכיתה היום, ברור.
    הגעתי למרות, ובגלל, ובזכות...

    הגעתי למרות לא ישנתי בלילה.
    כי דאגתי לבעלי שהיה בנסיעה לעיר,
    כי התפללתי לה' שביתי תתגבר ותתבגר באולפנה הרחוקה,
    כי היה לנו זום-הנהלה-דחוף-חובת-השתתפות! על איך-לשוחח-על-הפיגוע-עם-הבנות-בכיתה.

    הגעתי בגלל שאני שליחת ציבור.
    כי אני צריכה להיות עם הכיתה שלי בשעה הקשה הזאת,
    כי התפקיד שלי הוא למשש את הדופק, לאתר סדקים לאורך הלב,
    כי אני צריכה לבנות חוסן וביטחון לתלמידות שנוסעות הלוך-חזור בכפר ההוא.

    והגעתי בזכות...

    והייתי שם.

    הייתי כדי להנחות.
    בטוח שזה לא סוף העולם?
    איך ממשיכים?
    מה מרגישים?
    להסתגר.
    נכון? טעות?

    הייתי כדי לענות.
    ואם זה יקרה גם לי?
    איך יזכרו?
    מה יעשו?
    להתנקם.
    מותר? אסור?

    הייתי כדי לנתב.
    מה כדאי לכתוב על השלט?
    איך מנציחים?
    מה יתקבל?
    להפגין.
    יעיל? מיותר?

    וכל אותו היום ביקשתי לראות את דודי
    יורד אל גינת אגוז
    אוסף רסיסי לבבות
    של אחים ואחיות.
    • תודה
    • עצוב
    • וואו!
    Reactions: מאה מם, מ. ברא"י, פרפרזה ועוד 18 משתמשים21 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    REBEKA997
    וואו.וואו.וואו
  • 1K
    • ב
    שיתוף - לביקורת הדחליל.
  • בנדו //
    • זהו קטע כתיבה שכתבתי בעבר. אהבתי את התוכן שלו אך לדעתי הכתיבה זקוקה לליטוש (זה המקסימום שהצלחתי להגיע אליו מבלי למחוק הכל ולכתוב מחדש...)
    ע"כ אשמח לקבל הערות ספציפיות עם הצעות לשיפור. תודה רבה.

    הדחליל.

    באמצע השדה, בינות גבעולי החיטה הזדקרה תלולית קטנה, ועליה עמד דחליל. דחליל גבוה וזקוף. בגדיו היו מרופטים וכובעו אכול.
    בודד היה הדחליל, בודד כל כך.
    ובערב, בערב בדידותו גברה, השמש הענקית, זאת שראה עד אמצע הצהריים הייתה נעלמת מעליו, היכן שעיניו לא ראו עוד. וכך הוא היה עוקב אחר צילו המתארך.
    בתחילה בקושי היה צל, רק צ'ופצ'יק קטן שהיה נראה כמו בליטה של מצחייה, אך ככל שעבר הזמן גדל הצל והתעצם, שעות אלו היו השעות היחידות בהם ידע איך הוא נראה, או לכל הפחות מה הם קווי המתאר שלו.
    הוא ידע שיש לו רגל אחת ארוכה שעמדה על תלולית, הוא ראה מכנסיים שיצאו מחולצתו אך משום מה רגלו לא הייתה מושחלת בשום שרוול, היא פשוט יצאה מבין השרוולים ושרוולי מכנסיו התנופפו להם ברוח.
    זה לא היה נראה כמו בגוף של עובדי האדמה שראה לפעמים.
    על פי הצל שלו הוא ראה שמותניו היו צרים צרים, תמיד הוא לא הבין איך הם צרים כל כל כך, משהו לא היה נראה לו הגיוני שם.
    ידיו היו ארוכות, ארוכות עד ששרוולי חולצתו נעצרו באמצעם. וראשו, טוב את צללית ראשו הוא לא בדיוק ראה, הוא ראה רק עיגול סימטרי ומשעמם עם כובע מצ'וקמק.
    ככל שעברו השעות התארך צילו לממדים עצומים, באותם רגעים התמלא הדחליל בגאווה על גודלו, היה זמן קצר מרוב שהוא היה ענק לא ראו את הסוף שלו, זה היה אמור להיות הרגע הכי משמח שלו.

    אלמלא מה שהיה קורה אחר כך.

    בבת אחת הצל שלו החל להתעמם ובתוך כמה שניות הוא נעלם עד שנמחק, נמחק כאילו לא היה.
    זה היה הרגע הכי עצוב ביום. הוא לא לא ידע מה קרה, איך צל שגדל בהתמדה רבה רבה כל כך נעלם ככה בשנייה.

    ואז הסיוט היה מתחיל.

    האור החל להיחלש בהדרגה, והכל סביבו התכהה אט אט, העצים הירוקים שמימין לשדה איבדו מירוקתם לטובת ירוק כהה ומעציב עד שבשלב מסוים הפכו שחורים. שיבולי החיטים הזהובים איבדו מהברק הזורח שלם תמורת חום כהה ועוד יותר כהה.
    והשמיים, הו השמיים, הכחול האינסופי והמבריק שלהם קיבל אפרפרות עצובה ודיכאונית.
    היקום כולו לכל מראה עיניו, הפך מכוער ומשעמם.

    וכאילו לא די בזאת, רוח עזה החלה לנשב ולהניע את השיבולים והעצים אנה ואנה. וככל שעבר הזמן התגברה הרוח ושריקתה נעשתה יללנית ועצובה והצבעים התכהו יותר ויותר עד שהעולם הפך כולו לצלליות שחור ואפור מזעזעים.
    זה היה הזמן שהדחליל החל לבכות.
    בתחילה היו אלו יפחות חרישיות ועדינות. לאט לאט, ככל שהחושך גבר יותר, היה בכיו מתגבר והולך עד שהפך לבכי מתפרק ויבבני.
    הדחליל העצוב געה בבכי מר נוכח היופי המושלם כל כך שהושחת בזמן כה קצר, הוא היה מביט בעיניים כלות בנסיגתו האיטית של האור מול דהרתו הכובשת של החושך עד לניצחונו המוחלט של החושך.

    היקום נצבע בגוון שחור עז ואבסולוטי.

    שאגה של מפסיד בקרב הייתה בוקעת אז מהדחליל המרוסק.
    כל העצב והצער שבעולם נשזרו בקולו שהרעיד את כל היקום הדומם. קולו התגבר לגבהים בלתי הגיוניים עד שנסדק, נשבר ומעד וגווע לאיטו ביחד עם שאריות האור האחרונות.
    ואז נהיה שקט.
    שקט עצום ומחריש, שקט שעטף הכל.
    הרוח המייללת נרגעה ונעלמה לאנשהו ואוושות העצים פסקו לגמרי. הדחליל המסכן היה קרוע, מותש וסחוט עד לשד עצמותיו.

    דיכאון עצום וענקי כיסה את כל ישותו, היה היה מרוט ומרוקן, חסר טיפת חיות. השחור צבע את עיניו, מחשבתו וליבו.
    הוא לא ראה כלום.
    לא חשב כלום ולא הרגיש כלום.
    רק ריק עמוק ואינסופי מקצה אחד של העולם לקצהו השני.
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: REBEKA997, AUVI, חני כהן :) ועוד 5 משתמשים8 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    REBEKA997
    כתיבה מאד יפה מעניין לקרוא את הסגנון שלך היום
  • 849
    • ה
    שיתוף - לביקורת הפנו מבט פנימה
  • הווה פשוט //
    • כשפותחים מקרר נדלק האור
    שכולם יוכלו לראות את הבפנוכו שלו
    כשהדלת נסגרת משתרר בו חושך

    אני לא מקרר

    כשאני עוצם עיניים
    האור נדלק לי
    בחדרי הלב
    וכל האוצרות זוהרים שם
    רק בשבילי
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, yael305, מעצב פנימיות ועוד 24 משתמשים27 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    REBEKA997
    אחד הקטעים היפים ביותר שקראתי בזמן האחרון... המון רגישות ועומק וואו
  • 1M
    • ל
    שיתוף - לביקורת פורים - עצוב :-(
  • לוטם //
    • הלכתי להביא לו משלוח מנות. לחבר שלי, מבית הכנסת.

    נכנסתי אליו לבית, ולא יכולתי שלא לעשות את ההשוואה בינינו, היא היתה זועקת מידי.

    אצלנו הכול רועש, שמח.

    אצלו...

    שקט.

    הילדים יושבים בשקט, מי על הספה, מי ליד השולחן. מנסים לחייך, לא מצליחים.

    ניסתי לחייך אליהם, לשמח אותם, בכל זאת, פורים.

    אבל החיוכים התמהמהו מלשכון על פניהם.

    הבאתי לו את משלוח המנות, "תבואו אלינו לסעודה", ביקשתי. ראיתי את הדחיה על פניו, הקדמתי אותה, "אפילו אחריה. תבואו". כיוונתי את דברי גם לאשתו, שתדע. שלא יתביישו לבוא.

    הילדים הביטו בי. ראיתי שהם רוצים לבוא, ועם זאת ידעתי, הם לא יבואו.

    ידעתי שיהיה להם טוב לבוא, להשתחרר. זה יוציא אותם מהאבל.

    כולם חוגגים, שמחים, לא הרבה זוכרים שעוד כמה ימים, שבוע, אולי פחות יהיה יום השנה לפטירת ביתם, בנסיבות טרגיות. אף אחד. כמעט.

    זוכרים את זה, ברור. עוזרים, מסייעים, אבל ביום הגדול, הקדוש והשמח הזה, לא הרבה זוכרים אותם.

    מפחדים לדבר על זה. חוששים. שוכחים.



    הם לא באו לסעודה. גם לא אחריה. נשארו באבלם. אני מבין את זה. וכואב.
    • תודה
    • עצוב
    • שכוייח!
    Reactions: מיריכ, אביגלוש, yael305 ועוד 31 משתמשים34 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    REBEKA997
    אי נקרע לי הלב, לא תוכן כתוב במקצועיות מהולה ברגש עמוק,
  • 447
    • I
    שיתוף - לביקורת צָמֵא לְמַיִם.
  • I.Q //
    • ב''ה.

    כִּמְעַט כְּמוֹ עָנָן צָחוֹר מַבְהִיק, כְּמוֹ קֶסֶם, הוּא הִצְלִיחַ לְדַבֵּר, כָּךְ שֶׁכֻּלָּם יִהְיוּ מְרֻצִּים גַּם הַמִּתְנַגְּדִים וְגַם הָאוֹהֲבִים. הוּא מָצָא אֶת הָעֲרָכִים הַמְּזֻקָּקִים, כָּאֵלֶּה שֶׁכֻּלָּם מַסְכִּימִים לָהֶם. כֻּלָּם הִנְהֲנוּ בְּרֹאשָׁם וְחִיְּכוֹ. זוֹ הָיְתָה נִרְאֵית מַמָּשׁ גְּאֻלָּה. כָּל הַחוּגִים, הַמִּפְלָגוֹת, הַסִּיעוֹת וְהָאִרְגּוּנִים הַשּׁוֹנִים וְהַמּוּזָרִים, בְּכֻלָּם הָיָה הוּא רָצוּי עַד מְאוֹד. אַךְ אוֹיָה לְפֶתַע הִבְחִינוּ הָאֲנָשִׁים כִּי נִשְׁאֲרוּ בְּלִי דָּבָר, בְּלִי אֲמִירָה שֶׁל מַמָּשׁ בְּיַחַס לְחַיֵּיהֶם. הָעֲרָכִים הָיוּ כֹּה קְלִילִים וַעֲנָנִיִּים, שֶׁהֵם לֹא חִיְּבוּ דָּבָר, וְלֹא הָיָה בָּהֶם שׁוּם חִבּוּר לְמַשֶּׁהוּ שֶׁבֶּאֱמֶת נִשְׂגָּב יוֹתֵר. לִכְשֶׁנִּתְעַמְּקוּ בַּדָּבָר הֵבִינוּ כֻּלָּם כִּי מְחַבֵּב הָיָה הָאִישׁ אֶת הָאֲנָשִׁים וְלֹא אֶת הָעֲרָכִים עַצְמָם. וְרֶגַע אַחֲרֵי מִלּוֹת הַקֶּסֶם הַלָּלוּ, הָיָה הָעוֹלָם חָשׁוּךְ וַעֲדַיִן צָמֵא לְמַיִם.
    • תודה
    Reactions: וריטסרום, mery!!!, castamir ועוד 6 משתמשים9 //
    0 תגובות
  • 829
    • כ
    שיתוף - לביקורת אשרי מי שלא שתה, ומי ששתה...
  • כותב השורות //
    • העולם אחרי פורים מתחלק לשניים:

    אלו ששתו ואלו שלא.

    אלו     שמסתובבים היום עם פחדים וחרדות ממה שיצא מפיהם כטוב ליבם ביין, ואלו שלא.

    אלו     שמנסים להתחמק מהאנשים שראו אותם שרועים על מדרכה והיו צריכים לגרור אותם שלושה רחובות עד הבית, ואלו שלא.

    אלו     שלא מסוגלים לצאת מהבית אחרי שהם שברו לשכנים את הווטרינה החדשה תוך כדי ריקוד נלהב, ואלו שלא.

    אלו     שלא יודעים למי הם צריכים להחזיר את ה'בלאק לייבל' שהבריחו מאחד הבתים, ואלו שלא.

    אלו     שיודעים שהיה פורים אבל הם לא זוכרים מה היה בפורים, ובינינו הם גם לא רוצים לזכור, ואלו שלא.

    אלו     שמבינים מה זה 'עד דלא ידע מה קורה איתו', ואלו שלא.

    אלו     שקיימו את המצווה בהידור ויצאו ידי חובת כל השיטות לרבות שיטת לוט, ואלו שלא.

    ובקיצור, העולם אחרי פורים מתחלק לשניים:

    אלו שעשו בושות, ואלו שלא.


    ועל זה נאמר: אשרי מי שלא שתה, ומי ששתה... ישתה גם שנה הבאה


    הקטע הזה מסכם את סדרת הקטעים הפורימיים להשנה
    למה אתם מתחפשים השנה?
    הדבר הבא
    זה למה אני אוהב בחורי ישיבות [בפורים]
    ארבע מידות בשיכורים
    מקווה שאהבתם.
    • תודה
    • חחח
    • שכוייח!
    Reactions: ברור כשמש, מתן מאור, בשלנית ועוד 20 משתמשים23 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אש קודש!
    צורף קובץ
  • 643
    • R
    שיתוף - לביקורת איש צר ואויב
  • RIVKA W //
    • כשצהלות השיכורים נשמעו מכל עבר וכלות צעדו אל משתה היין,
    כששירים סוערים נשמעו ברחובות וריקודים עליזים התארגנו במדרכות,
    כשקבוצות קבוצות פשטו יד ודרשו אלף - לא פחות!
    אז
    משוריינים התמלאו,
    קסדות נחבשו,
    הם יצאו-
    לג'נין.
    אז
    כשקראנו על איש צר ואויב,
    היו שם כמה צרים.
    כשדפקנו על הסטנדר וטלטלנו רעשנים,
    הרעש נשמע גם שם וכדורים עפו בשריקה.
    כשבמוקפים נשפך יין,
    יללות הזעיקו ילדים משנתם
    ושמיים נצבעו באדום.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: אפרת תהל, devMode, AUVI ועוד 13 משתמשים16 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    -חיה-
    מיוחד ממש. וכואב. גורם לי לחשוב על אלה שמוסרים את הנפש בזמן שכולנו חוגגים. כואב אפילו בחג...
  • 2K
    • א
    שיתוף - לביקורת מה חסר לך אבא, מנקים בעולם שלך?
  • אסתיאר //
    • בס"ד

    אבא אני רוצה לבקש מימך בקשה קטנה, לא מסובכת ובשבילך היא הכי קלה...

    סה"כ כמה מאות אלפים, לא בשבילי אלא כדי לעזור לאנשים.

    תראה את גבריאל השכן, שבוע ימים הוא יושב וחופר בבור של עצמו, מגרד קצת כסף והולך לישון.
    מה יקרה אם יהיה לו עוד קצת יותר?

    תראה את שלמה, הוא ממזמן התייאש מלגדול והעדיף ללכת לנקות רחובות, מה חסר לך אבא, מנקים בעולם שלך, יש לך אין ספור, למה דווקא בחרת בו? אם היה לו טיפ טיפה יותר כסף בכל חודש, הוא היה ממזמן יושב על דף גמרא שקוע באוהלה של תורה, לא חבל לך אבא, לבזבז אותו לתפקיד כזה נפגם?

    ושולה השכנה, בכלל, היא כל היום רצה מנקה בתים, רק כדי להביא קצת אוכל לבית שלה.
    עשרה ילדים נתת לה בלי עין הרע, ותראה מה הם לובשים, חולצות ישנות שלבשו אותם לפני עשרות שנים.
    אם היה לי טיף טיפה כסף, לחדש לה את הקולקציה, להלביש את הילדים , זהו אבא רק את זה.. וכמה זה אולי אלף שקל בחודש.

    ובעל המכולת אמר אתמול בצער וביגון שהוא צריך לסגור, כי אין כמעט קונים, והוא לא יודע איך הוא יעבור עכשיו את החגים—חשבתי בלב, אם תיתן לי את הכסף, אני ילך כל יום ימלא ארגזים, העיקר שיהיה לו לבעל המכולת חיים יותר שקטים...

    מי לא צריך שקט אהבה שמחה ורוגע, תראה את משפחת סלמון, איזה בת מוכשרת כלילת המעלות, יושבת בבית ושערותיה מתלבנות, והכל קורה, רק בגלל שאין שם קצת מעות... אם היית נותן לי מעט לתת, הייתי מחתן אותה מחר עם הבחור הטוב ביותר, מזה בשבילך אבא שלוש מאות אלף שקל, מול הזכות להקים בית כשר? אם רק תיתן לי...

    ויהודה מוועד השכונה אמר שהוא כבר לא יכול להחזיק את הקופה, כל כך הרבה עניים דופקים אצלו בכל יום, והוא חושב לסגור, יש רק הוצאות והכנסות כמעט שלא...
    מה זה בשבילך אבא להשלים לו מאוצרך הטוב?

    אם רק היה לי עוד, הייתי נותן מפזר בלי חשבון, לא בשבילי, לאנשים ברחוב, לא לי, רק לעזור, אני כל כך רוצה להיות המושיע, לגאול לשמח, רק רוצה לעלות חיוך לכמה אנשים שהחוב האחרון/ המשכנתא / חשבון החשמל/ המינוס בבנק... מונע מהם לחיות, אם רק תיתן לי, לא בשבילי, אלא רק כדי לתת, מזה בשבילך אבא, אצלך כלום לא קשה.

    ולי, מאיפה לי, כלום אין בידי לתת, אלא רק ממה שתיתן לי אתן... ואם אין לי כרגע, אז כנראה זה טעות.

    אז אנא מימך אבא תן לי כמה דקות ערמות ערמות ואני כבר יעשה את העבודה מקרוב...
    אתה תראה כמה טוב יהיה אז, טוב שלא היה עד היום.
    ואתה אבא תוכל להגיד שלום, ללכת לנוח כמה שנים בגן עדן , ואני עבדך המסור יעשה את מה שלא עשית.

    אז אנא מימך אבא, תן לי כמה דקות לנהל לך את העולם.

    ​
    • תודה
    • כועס
    • וואו!
    Reactions: צביקה לינצר, אריאלל34, שיבת ציון ועוד 29 משתמשים32 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פרפרזה
    פרפרזה
    המסר ברור, אבל כתוב טיפהל'ה צורם...
  • 997
    • כ
    שיתוף - לביקורת ארבע מידות בשיכורים [חכם-רשע-תם-ושאינו יודע לשתות]
  • כותב השורות //
    • ארבע מידות בשיכורים
    חכם, רשע, תם, ושאינו יודע לשתות

    את החכם תמצאו מתמרח בליל פורים על הפרוכת בישיבה מבכה את המסכת שעוד לא גמר, תשמעו אותו מתחנן שיזכה לסיים את הש"ס עד שושן פורים השנה.

    תראו אותו ניגש לחבק את החברותא האהוב שעזב אותו בחנוכה, אם הוא אכן חכם, הוא לא ישחרר אותו בלי הבטחה שבזמן קיץ הם חוזרים ללמוד כבראשונה, אז רוב הסיכויים שחוץ מחיבוק תהיה גם נשיקה, לא אחת.

    תמצאו אותו עטוף טלית וגארטל לבן, לחיים אדומות וריח מוכר...
    כשהוא בעיצומו של ניסיון נואש להסביר לאיש לא מוכר פשט חדש ב'עד דלא ידע בין ברוך המן לארור מרדכי', וכשתנסו להשתיק אותו בתואנה שאסור להגיד את זה ושכתוב בדיוק הפוך, הוא יגיד לכם 'נכון זה בדיוק מה שאמרתי', חכם אבל לא צודק.

    תראו אותו מבצע קטעי חזנות מ'יום כיפור' בין הדגים לבשר, הוא לא יחמול על היושבים לצדו שניסו לשתות ולא הלך להם, ויצרף אותם בעל כרחם להתנדנדות חסרת מעצורים ובלמים עד שהם ימצאו את עצמם ביחד על הריצפה עושים 'ואנחנו כורעים' על גלימה של 'סופר מן' שחטפו לאחיין הקטן.


    את הרשע אתם כנראה לא רוצים לפגוש
    ואותו יחסית קל לזהות
    הוא בדרך כלל יחזיק בקבוק יין ריק בכינון ישיר למטרה אקראית

    אם תמצאו אותו בתוך הבית, תזהירו מפני הזכוכיות המתנפצות, יש הרבה שיכורים על הריצפה, זה מסוכן!

    אם תפגשו אותו ברחוב זה כנראה בגלל שהוא יתקע אתכם ברכב עשרים דקות, וייצר פקק אדיר ברחוב רק כדי להוציא מאיזה 'טסלה' חדשה כמה שטרות מכובדים, קחו אוויר ותהיו רגועים הוא לא יצליח, זה אומר שאתם תקועים עוד חצי שעה, הוא לא יוותר לו כזה מהר.


    את ה'תם' קצת יותר קשה למצוא
    הוא לא אוהב לנהל את האירועים ואם הוא בא זה רק כי גררו אותו
    הוא נוטה להתיישב בצדי דרכים ובחדרי מדרגות
    ובדרך כלל, הוא לא יגיב לשאלות, רק אם תבטיחו לו כוס יין בתמורה יש עם מי לדבר.


    על ההוא שאינו יודע לשתות בטח שמעתם
    ואני לא מתכוון לגרעפס שלפני הסערה
    בטח שמעתם את אמא שלו מתחננת אליו בטלפון שלא יגזים, ושעדיף שלא ישתה בכלל, ושמספיק לה הפדיחות של שנה שעברה
    יש מצב גם שראיתם אותו יוצא מחנות יינות עם שקית שמכילה אחוזי אלכוהול מהאחוזים שהוא יגמור את הפורים בלי הקאות

    בכל מקרה, גם אם אתם לא מכירים אותו, בפורים הוא יכול להיכנס לביתכם בכל רגע נתון מהרחוב העמוס בשיכורים חסרי בית, אל דאגה הוא לא מזיק, הוא סיים עם הנזקים להיום
    הוא רק רוצה בקבוק מים, שטח פנוי על הריצפה, מיטה נוחה, ותפילין למחר בבוקר/צהריים
    תנו לו לתת עבודה, שיוציא הכל החוצה, תנו לו פרטיות, למרות שזה לא ממש מעניין אותו, מבחינתו תנו לו להקיא בסלון
    אההה הוא כבר הקיא שם? לא נורא, יש לו עוד.


    פורים שמח
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: ניק 27551, חנה אביטל, לירי ועוד 39 משתמשים42 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    REBEKA997
    אומנות. אהבתי מאדדד
  • 2K
    • א
    שיתוף - לביקורת היא לא זכתה עדין להיות כלה
  • אסתיאר //


    • שאלו אותה כמה אנשים למה היא מתחפשת השנה. היא לא הייתה צריכה לחשוב הרבה, למרות גילה המבוגר, היתה לה תשובה מוכנה מראש. השנה אני מתחפשת לכלה.

    לכלה? הם הרימו גבה?

    הם הרימו גבה והיא הורידה, ידעה את התשובה, כן לכלה. לכלה, עם שמלה לבנה מנופחת ויפה. שנים על גבי שנים ראיתי את השמלה הזאת. שנים חלמתי עליה, ושנים רציתי אותה.

    בגיל 4, כשהגיעה לגן עם תחפושת ענקית של מנהלת חשבונות מוסמכת, עם מחשב ופנקס קבלות, הרגישה חשובה ומכובדת, הגננת זרחה מהתלהבות ואמרה שיש לה אמא יצירתית ומוכשרת. הכל היה שמח ומאושר, עד, עד שנכנסה הכלה הראשונה לגן עם שמלה לבנה מנופחת וגדולה, היה לה טול ארוך ויפה, עם כתר מוכסף על הראש, וזר שושנים ביד, והיא הביטה בה נכנסת, ובעוד אחרות כמוה שנכנסו זו אחר זו, לא ראתה יותר כלום מלבד חלום מתוק, ששנה הבאה גם היא רוצה להיות כלה!

    שנה הבאה הגיעה, אך הכלה בוששה לבוא. הגיעו כולם, אבל לא כלת החלומות שלה... היא ניסתה להתנחם שכנראה בגלל שלא גדלה עדיין, וכשתגדל עוד טיפה תזכה להיות כלה... אבל... היא גדלה וגדלה וגדלה... ולא זכיתה עד היום להיות כלה.

    כולם כבר היו כלות – גם בתחפושת וגם במציאות. החברות מהבי"ס, החברות מהשכונה, בנות הדודות, ולאחרונה, אפילו האחייניות שלה... הן היו לבושות כל אחת בשמלה אחרת, וכל אחת מהן בחרה זר פרחים מיוחד אחר, היו יפות יותר, והיו גם פחות, אבל כולן היו כלות, יפות, לבנות, מאושרות, מרוגשות. מגשימות חלום.

    כל שנה הייתה אוספת לה ערמה של דוגמאות מתוך האוסף, למי אני רוצה להיות דומה שנה הבאה. וככה רגע לפני פורים בהתרגשות מוציאה את האוסף, מדפדפת בהנאה ושמחה כל כך, איזה חלום. אולי השנה אהיה כלה?!

    באמת היה חלום. כל כך רצתה, כל כך בקשה. אבל אמא שלה לא אהבה. אמא שלה אמרה, שזה לא מתאים וזה פשוט מידי ובכלל לא מקורי. לאמא שלה היו חלומות הרבה יותר גרנדיוזיים להלביש את הילדה שלה. פורים זה היה היום המיוחד של אמא להעביר בו את מחשבותיה לעולם דרכה. כמו למשל, להתחפש לגזברית צדקה, למנהלת בית ספר, לשרה שנירר, לאשתו של הגאון מוילנא, לשרה אמנו, ואם לא זה ולא זה – אז לפחות לרבנית קדושה בת דורנו. זה מה שהיא רצתה, וזה מה שהיא גם עשתה. בכל פורים מחדש, הייתה יוצאת החוצה עם קילו אביזרים ביד וקילו הנחיות ואמירות בראש, מסע כבד שהיה משא כבד... כמובן, שכולם נעצרו לידה, השכנים, הדודים, המורות, החברות. התחפושת שלה תמיד הייתה אטרקציה, וכולם, כולם התלהבו מהמקוריות שלא מאכזבת כל שנה מחדש ושאלו ונהנו והתענינו כל פעם מחדש... מי עשה, ולמה התכוון המשורר ומאיפה הרעיון המיוחד ואיזו יצירתיות וכו' וכו'... והיא שם, בתוך התחפושת הגדולה, לא הרגישה בכלל את ההתפעלות הקולנית והמחמאות הנרגשות והתמונות שהנציחו אותה למזכרת. היא רק הייתה מסתכלת בקנאה על כל הכלות סביבה, שהיו רבות, ומתחננת בלי שאף אחד ידע, להחליף עם אחת מהן רק לדקה.

    מה שלא ידעה אז עדיין – זה את מספר השנים, שהחלום הזה ימשיך ללוות אותי. ולהישאר חלום. עד היום, 34 שנים מאז חלום הכלה הראשון שלה בגיל 4.

    בפורים היא כבר מזמן לא מתחפשת, אמא שלה כבר לא בוחרת לה מה ללבוש ולמה להתחפש, אבל על אוסף הכלות שלה היא עדיין שומרת חזק, מחכה ליום המיוחל לבחור את השמלה, השמלה הלבנה עם הכתר ולצעוד תחת החופה

    ​
    • תודה
    • עצוב
    • וואו!
    Reactions: נעמה :), plsql, שיבת ציון ועוד 42 משתמשים45 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    REBEKA997
    אייייי כואב ומבטא כל כך אלופה
  • 730
    • גולדברג.
    שיתוף - לביקורת איש לרעהו
  • גולדברג. //
    • "א פריילאכן פורים", "א פריילאכן פורים". איחלתי את זה היום לפחות שישים ושמונה פעם. לשכן שהביא משלוח מנות בצבעים חום לבן (קוגל אטריות ויוגורט), ולישיבע בחורים שדאגו לקיום מצות 'כל הפושט' (נתתי כל מה שהיה לי בכיס). וגם ליהודי האדיב מבית הכנסת שהגיע לשתף אותי בלילה הלבן שעבר בעקבות נפצים מחרישי אוזניים (אמרתי לו שזה לא אני).

    אשתי נו"ב, עסוקה בלהכין את משלוחי המנות הרבים. התלבטנו רבות השנה אם ללכת על רעיון של ותוסף אסתר (להוסיף במשלוח כמה שיותר ממתקים ומיני מגדים).
    או משלוח מיוחד בסגנון 'כרפס ותכלת' (תפוחי אדמה במי מלח, ובקבוק מוגז תוצרת קריסטל בצבע תכלת). חשבנו גם על משלוח בסגנון חצי המלכות (חצי מנת סלמון מעושן, חצי בקבוק יין וחצי ברכה).
    בסופו של דבר הלכנו על הרעיון הנפלא של 'איננו שווה לי' (עיצבנו על משטח קלקר בצורה מיוחדת מוצרים ששווים פחות מחצי שקל, יצא מושלם. התגובות וואו).

    ראשון הייתי אני, ה'רעבעצן' שלחה אותי לתת למשפחת קורנשטיין, הם תמיד ראשונים לשלוח, הפעם נקדים אותם. סידרתי שוב את הצלחת החד פעמית (קנינו את זה אחרי ביטול המס), עליה 3 יחידות במבה בלי נוגט. מהצד עמד כוס מים, ולצידו הוספנו קש בצבע ורוד. לקינוח הוספנו 3 חתיכות מלפפון חמוץ שישלים את הקוגל של השכן.

    דפקתי אצל משפחת קורנשטיין, הם קדמו את פני בברכת 'א פריילאכן פורים', והבטיחו להחזיר משלוח מאוחר יותר. על כזה משלוח, בטוח צריך להחזיר משהו משתלם, הם לא כנראה לא חשבו ועדיין לא הספיקו להכין.

    אשתי המשיכה למשפחת רוזנשמידט. הילדים למשפחת סיימון ושלומציונים. כולם יצאו מרוצים חוץ ממגלובסקי שלא נענו בינתיים לדפיקות בדלת.

    אט אט החלו לזרום משלוחי מנות של השכנים, גם מגלובסקי דפקו עם משלוח נחמד בסגנון 'גם אני ונערותי אצום כן'. הבטחנו להחזיר אחר כך (נגמר לנו המשלוח של 'איננו שווה לי').

    לפתע נזכרתי שלא הכנו גם למשפחת חיימוביץ מהבניין הסמוך. אמרתי לאשתי שאין צורך ברעיון. לא נורא. לקחתי את המשלוח של מגלובסקי והעברתי ישירות למשפחת חיימוביץ, בלי הברכה כמובן.

    את המשלוח של רוזנשמידט נאלצתי להעביר לגננת המיוחדת והמסורה של הילד, בבנין ממול. בתוספת מתנה חביבה. ואת של קורנשטיין העבירה אשתי לחברתה הטובה מהגינה.

    הגננת חזרה מאוחר יותר עם משלוח נחמד, (היא אמרה לנו בשקט, שלא התארגנה השנה ובמקור המשלוח של מגלובסקי, הוא הספיק כבר לעבור מיד ליד, ממשפחה למשפחה).
    את המשלוח של הגננת / מגלובסקי העברנו לגבאי של בית הכנסת, והוא מצידו העביר את אותו משלוח לגבאי של קופת "חיי בוזגלו". הגבאי אץ רץ להעביר את המשלוח למשפחת שלומציונים שאצו רצו גם הם להחזיר לנו על משלוחינו המיוחד.

    כשהאישה הזכירה שטרם החזרנו למגלובסקי, אצנו רצנו במדרגות, דפקנו בעדינות בדלת שהיתה כבר פתוחה מעט. אבי המשפחה קידם את פנינו בשמחה גדולה, אך כשראה את המשלוח הוא הסתכל עליו שוב ושוב. הביט בצלחת ובבמבה, בכוס ובחד פעמי. ואז הפטיר כשחיוך על פניו: "וואו, זה אותו משלוח של קורנשטיין".

    "לא", השבתי בגאון. זה רעיון מיוחד שלנו, שנוצר לאחר שעות ארוכות של מחשבה אינסופית.

    "אההה", פתאום הבנתי, "קורנשטיין קיבלו את המשלוח מאתנו, רק אז העבירו את המשלוח אליכם, מצחיק. חשבתם שזה רעיון שלהם"?

    חזרתי הביתה מספר לאשתי את סיפורו של המשלוח, כשלפתע נפל לי האסימון. הלא את המשלוח הזה קיבלנו בחזרה ממשפחת שלומציונים, והם קיבלו אותו מההוא של 'חיי בוזגלו' שקיבל את המשלוח מגבאי בית הכנסת שקיבל את המשלוח מאיתנו. ואנחנו? קיבלנו את המשלוח מהגננת המסורה והמיוחדת שקיבלה את המשלוח ממשפחת מגלובסקי.

    ומנין למגלובסקי משלוח מיוחד כל כך? אהה, זה שלנו כמובן...


    איש לרעהו.​
    • תודה
    • חחח
    Reactions: מקסיקני, אני וביתי, שמואל י ועוד 9 משתמשים12 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    REBEKA997
    כתיבה קולחת ויפה, אהבתי
  • 359
    • שועל ספרות.
    שיתוף - לביקורת היה יום קצת קשה, אבל תכלס', משעשע!
  • שועל ספרות. //
    • איזה יום זה היה!

    מה לא ראיתי ביום הזה?

    ערבי בכאפיה.

    בובה מצחיקה.

    זקן מגוחך עם משקפיים ענקיות נוזלות.

    איש הצלה עם ביפר שהרעיש כל הזמן.

    שמן שהסתבך עם הבטן ולא הצליח כמעט לזוז.

    חסיד עם זונגאלאך ארוכים מתנדנדים.

    סינית עם כל הלבוש המסורתי.

    חייל עם רובה.

    כושי עם שיניים בחוץ.

    היה משעשע! אבל תכלס', היה קצת קשה להיות תקוע יום שלם ב'שדה התעופה-בן גוריון'.
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: ניק 27551, yael305, תלתלית ועוד 40 משתמשים43 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הקה
    אהבתי
  • 1K
    • ח
    שיתוף - לביקורת איש לרעהו יתחשבנו
  • חני כהן :) //
    • שנה שעברה היא הביאה לי טונה וסלט
    השנה פינקתי אותה בסרדינים וירקות קפואים - חסלט

    שנה שעברה קיבלתי וופלים מחברת זיל וזול וופלים
    והשנה הידרתי בג'לי תוצרת יש חסדים


    שנה שעברתי קיבלתי שתי מנות מנופחים בניירות
    והשנה - אינני תמימה עוד קלטתי את כל השיטות

    שנה שעברה פיזרתי ממתקים
    והשנה אני אוטמת ת'כיסים
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: אפרת תהל, יאן, לואיזה ועוד 8 משתמשים11 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנה ש.
    הנה כמה רמזים שהייתי נותנת בבקשה תעשו מאמץ להבין: חבל ביחד עם אבן מהמדרכה לשכנים מעלי : הרמז -...
  • 2K
    • R
    שיתוף - לביקורת המכתב שלא אביא לאמא
  • REBEKA997 //
    • המכתב שלא אביא לאמא,


    אמא,

    שאלת שוב ושוב היכן כל משלוחי המנות שקבלתי,

    כעסת שאכלתי את כולם אפילו בלי שראית אותם,

    את הרי לא מרשה לאכול כל כך הרבה שטויות בבת אחת,

    אמא,

    אני לא אכלתי בבת אחת, גם לא בשתיים

    אני לא אכלתי אפילו לא שוקולד אחד,

    את יודעת למה?

    לא לחינם לא ראית שום משלוח שקיבלתי,

    לא סתם נעלמו הם מעינייך

    הם נעלמו גם מעיניי אמא,

    כי נעלמתי אני, מחבריי

    לא קבלתי משלוח מנות, אפילו אחד, משום חבר,

    אמא,

    רק אל תכעסי עליי,

    האמיני לי שמייד שאקבל ולו משלוח אחד, העלוב ביותר, ארוץ להראות לך אותו,

    מבטיח.

    מנחם שלך,
    • עצוב
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: שולמית רוז, ifatrosh, I.Q ועוד 95 משתמשים98 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    REBEKA997
    תודה לכם. מדהימים!
  • 745
    • ה
    שיתוף - לביקורת מלכה ליום אחד
  • הזדמנות //
    • שמלתה צחורה ופשוטה, מקופלת היא אל תוך עצמה, כמו מעצם המצאתה ידעה כי היא עתידה להכחד מן העולם.
    ייתכן והיתה נשכחת מלב, אם לא יום אחד בשנה שבו היתה לה עדנה.
    אתם מלקקים אצבעותיכם כדי לאחות את קצותיה.
    אין תוכה כברה.
    תחי המלכה! תחי המלכה!

    ומי המוכתר/ת שלכם?
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: -חיה-, brachy 100 ו-Chaya Lea3 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אש קודש!
    הדר...
  • 1K
    • ח
    שיתוף - לביקורת ליצן קטן נחמד!
  • -חיה- //
    • סוף כל סוף היום הזה נגמר, נמאס לו!
    הוא כבר סיים את המשמרת והעביר את הכידון הכבד לבא אחריו, מייחל כבר לחלוץ את נעלי המשמר המטופשות האלה, ואז הגיע חלדונא, גם כן סגן אגף.
    מה הרברבן הזה חושב לעצמו בכלל? כולה ממוכן מינה אותו לממלא מקום סגן שלישי ראש אגף חור וכרפס, וכבר הוא בא עם הדרישות הלא נגמרות האלו, לך תעביר את רשימות הנכנסים ולך תביא שעווה ירקרקה לממוכן, די איתו! חנפן!
    הוא הולך למחסן הציוד של חפרנא, מתפלל בליבו שהפקיד המשועמם לא יציק לו היום. לשווא.

    "אז מה אתה אומר, שוב נגמרה לממוכן השעווה? מה הוא מכניס אותה לקפה שלו?" אוף! החפרנא הזה עם הבדיחות הקבועות שלו, שרק יגמר הסבל הזה!
    "יש היום המון צווים לכבוד המשתה שעוד חודש, הוא צריך לפחות עוד שני גושים".
    "בסדר, בוא איתי", חפרנא מתחיל לטייל במחסן, גורר אותו אחריו לחלק האחורי של המחסן, מחפש אחר המבוקש, לא מוצא.

    פניו של חפרנא חיוורות, הוא מתרוצץ בין המדפים השונים, פותח ארונות ומציץ לשקים המונחים ליד הדלת. "הוא יתלה אותי!" הוא ממלמל תחת שפמו. "נראה שאין ברירה", חרפנא אומר בהיסוס, "גותא, לך לממוכן ותספר לו שיש לי שעווה מיוחדת בשבילו, משהו שהוא לא יוכל לסרב לו".
    "באמת יש לך? או שאתה מנסה להרוויח זמן?"
    "יש לי משהו", אחראי הציוד, "פעם ממציתא הכין לי שעוות מיוחדות. טוב, אלו לא ממש שעוות אלא סוג של דיו שמצמידים אותו לקלף בעזרת חרס והוא נצבע. ממציתא קורא לחרסים האלו חותמות".
    "חותמות?" השם נשמע לו מוזר, בדיוק כמו כל השמות המוזרים שממציתא מכנה את ההמצאות שלו, "יש לך דוגמא?"
    "כן", חרפנא צועד לקצה המחסן, מתכופף למדף תחתון ומוציא שק גדול ושמן, "שים לב", חרפנא מוציא חרס קטנטן מהשק וקלף מרוט מגלימתו. "עכשיו אני אצמיד את החרס לקלף, הופ! יש כאן ציור של אחרדשפן!".
    הוא מביט בקלף שבידי חרפנא, באמת יש כעת ציור של אחרדשפן על הדף, מעניין. "אני אקח את החותמות האלו אל ממוכן, נראה אם הוא יאהב".

    ממוכן אהב. לא סתם אהב, הוא התחיל להטביע את חותמות האחרדשפנים בכל קלף שנקרא לידיו, אהה והוא החליט למנות אותו לממלא המקום של ממלא המקום של הסגן השלישי של ראש אגף חור וכרפס, גם משהו.

    ואהה אחרון, גם המלך אחשוורוש ירום הודו וכסילותו התחיל להטביע את חותמות האחרדשפנים בכל קלף שעובר בידיו.

    ולכן, אם תהיתם, זו הסיבה שכל המגילות בשושן נחתמות בחותמת הזו:
    1678138807708.png​
    1678138807708.png
    • חחח
    • תודה
    Reactions: RIVKA W, אש קודש!, (deleted member) ועוד 7 משתמשים10 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    -חיה-
    ונהפוכו!
  • 672
    • ח
    שיתוף - לביקורת ואסתר לא ביקשה דבר
  • חנה ש. //
    • בס"ד

    ואסתר לא ביקשה דבר

    ומהו הדבר אותו כן ביקשה,

    הלא זו אהבה

    שאינה תלויה בדבר.



    וכנגד זה ציווה המלך

    אל תפל דבר

    ומהו הדבר?

    קח את הלבוש ואת הסוס

    כאשר דיברת.



    ריבונו של עולם, אנא,

    קח את הלבוש ואת הסוס

    הער אהבתך אלינו בניך,

    שאינה תלויה בדבר

    "לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעייתי"

    לבש נא את בגדי המלחמה

    ומהר, ועשה כן

    הלבש עמך בגדי תפארת.
    • שכוייח!
    • תודה
    Reactions: סוניה, אסתיאר, REBEKA997 ועוד 5 משתמשים8 //
    0 תגובות
  • 2K
    • ה
    שיתוף - לביקורת כל מפגין לגופו. כל הפגנה לגופה.
  • הודיה לוי. //
    • בס"ד


    ברק חיפש צדק.

    זו הסיבה שהניעה אותו להתנדב במשטרה. זו הסיבה שגרמה לו לעטות את הבגדים ההם, שהרתיעו אותו בהיותו ילד.

    שבועיים לאחר שהגיש את הבקשה, הזעיקו אותו בדחיפות לרחוב כיכר השבת.

    "מה קרה?", שאל.

    "יש לחץ עם ההפגנות", אמר לו אמיר. "הדוסים משתגעים כאן. אנחנו צריכים תגבור דחוף. תגיע מהר".

    הוא הגיע.

    ראה עשרות נערים מציתים פחים, משתוללים. ניגש אליהם וביקש בצורה יפה שיפסיקו.

    "מה אתה עושה??", צעק לעברו אמיר תוך כדי שהוא קופץ את כף ידו ומניע אותה בתנופה לעבר פרצופו של ילד כבן

    שבע. "תרביץ!"

    "מה לעשות?", כיווץ ברק את גבותיו, מנסה לשאוף אוויר נטול עשן.

    "ככה!", אמיר תפס את אחד הילדים שעמד בסמוך להפגנה, סובב את שני פאותיו, ומשך בהן בחדווה.

    ברק ניסה לעשות בדיוק את אותו הדבר לאחד הנערים שעמד בסמוך אליו. "ככה?" הוא שאל, מנסה לבחון את שביעות

    רצונו של אמיר.

    "כן, כן, מעולה. אפשר גם ככה, תראה", אמיר הניף את רגלו לעבר אברך צעיר שחיכה לאשתו וילדיו מחוץ לסופר הסמוך,

    והשכיב אותו על הארץ.

    "אם אתה אומר", קימט ברק את מצחו. "אז אני מציית לפקודות".

    # # #


    שנתיים לאחר מכן, הוא קיבל שיחת טלפון נוספת.

    "תגיע מהר. יש לחץ מטורף עכשיו עם ההפגנות. אתה יודע, הרפורמה המשפטית והשלכותיה".

    הוא הגיע.

    בלי לשאול שאלות, בלי לבזבז זמן מיותר, הוא ניגש אל אחד המפגינים שהשתולל בצורה בלתי נשלטת, ומשך בתנוך

    אוזנו השמאלית.

    "הלו, הלו, מה אתה עושה???", צעק לעברו אמיר, לחוץ.

    "מה זאת אומרת מה אני עושה", תמה ברק. "מה שאמרת לי!"

    "תפסיק! תפסיק עכשיו!!", הניח אמיר יד מיוזעת על מצחו. "זה לא עובד ככה, ברק. זה לא עובד ככה!!", רסיסי רוק בקעו

    מפיו. ורידים נעו בגרונו. "כל הפגנה לגופה. כל מפגין לגופו. אתה לא יכול להשתמש באמצעים אלימים שכאלו. עוד

    יפטרו אותנו".

    "אבל אמיר", הרים ברק את גבותיו בתמיהה. "זוכר את הילד ההוא, עם הלחיים האדומות והפאות הזהובות? זוכר איך

    הראת לי בדיוק מאיזה צד לאחוז את פאותיו, איך למשוך אותן?"

    "זה לא עובד ככה", חזר אמיר שוב על דבריו. "כבר אמרתי לך. יש לנו כללים ברורים והנחיות מדויקות לגבי כל הפגנה

    והפגנה. עכשיו חאלס דיבורים. תחזור לעבוד".

    ברק חזר למלא פקודות.

    אך התמונות שנעו מול עיניו, ההבדלים, לא הצליחו להימלט מראשו. כמה טיפש היה שחיפש צדק.
    • תודה
    • עצוב
    • וואו!
    Reactions: שיוותי ה’ לנגדי תמיד, חיימשלי..., פלפלית ירוקה:) ועוד 55 משתמשים58 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הודיה לוי.
    גם לחלק מבני דודנו הנחמדים יש לבוש שמאפיין אותם ואף אחד לא שונא אותם בגלל העובדה הזו.
  • 8 9 10
    • נעול
    7M
    • ה
    שיתוף - לביקורת אילו דם קר היה קומיקס
  • הגיבן (ת) //
    • באתגר הקומיקס שהרימו כאן התחלתי לכתוב עיבוד לקומיקס עבור דם קר מאת יונה ספיר. כתיבת דיאלוגים הוא ה-קושי ה-גדול שלי וברצוני לתרגל בעזרת הסיפור הזה. זה לא בהסכמה של הסופרת המקורית - לא מייצג את החזון המקורי וגו', לא אעשה את כל הספר - יען פגיעה במכירות וכו', זה לא למטרות רווח, סתם סימולציה שלי לתירגול וללימוד, ו - "כל קשר בין הדמויות והרקע בגרסה זו לגרסה המקורית - מקרי בלבד" :sneaky:. מתנצלת אם אני רוצחת לכם דמויות. תבקרו אותי ותעדכנו אותי כמה שנאתם את זה מ1-10 - בתגובות.

    *פייר זה פייר: יהיו פה סצינות מפחידות/אלימות. לא יותר מהספר המקורי, אבל אם אתם רגישים כדאי שתקחו בחשבון לפני שתבחרו להמשיך הלאה
    לחצ/י כדי להרחיב...

    דם קר_הגיבן_00_01.jpg

    מבוסס על דם קר מאת יונה ספיר
    הפרולוג
    ​
    חוץ. חווילתו של פרופסור אודמן - לילה
    רחבה קרה מתפרסת לתוך החשכה, ממוסגרת בעצים מרשרשים וחומת לבנים מרשימה. הדלת של הבית פתוחה אל חלל כניסה אפל.

    קול ברקע
    קחחחחחח

    ​
    פנים. מבוא - לילה
    חדר הכניסה ריק. גם המסדרון חשוך. בצד המסדרון דלת פתוחה למחצה חושפת אור מסכים בהבהב.

    קול ברקע
    קחחחחחח
    ​
    רצועה צרה של חדר בקרה נחשפת מבעד לדלת הפעורה. מול המסכים נח ראשו של גבר על מושב, נדמה כישן. בסוף המסדרון דלת משרדית סגורה. על הקרקע לידו שוכב גוף שמוט. ידו הפשוטה אוחזת במכשיר קשר פועל. בוקע ממנו רחש לבן רדיופוני.
    ​
    מגף עבודה כבד בועט במכשיר והרחש משתתק.
    ​
    דמות כהה, בראד, נעצרת ליד דלת משרדית. ידו מעיקה על הידית.

    בראד
    (נשען על המשקוף)
    ערב טוב, פרופסור.
    ​
    מכתביית עץ מארחת על שולחנה מסך מחשב אפֶּל שמאיר על פניו של מבוגר מקריח. הפרופסור. פניו הדשנות בדרך כלל, נמתחות בחרדה.

    פרופסור
    בראד טרנר! אתה. אתה - לא יכול להיות כאן.

    בראד
    אז אתה יודע איך קוראים לי. עוד יחשבו שאנחנו חברים וותיקים, אתה ואני.
    ​
    בראד נשען עדיין על המשקוף. ידו חושפת אקדח עם משתיקול.

    בראד
    אפשר להיכנס? תודה.

    פרופסור
    (ידו האחת מוסתרת מאחורי השולחן)
    מה אתה רוצה?

    בראד
    זאת השאלה, לא?

    פרופסור
    לא יהיה כל כך פשוט להרוג אותי.

    בראד
    (מגלגל עיניים)
    אני לא הולך להרוג אותך.

    בראד
    (מנופף באקדח באגביות)
    לפחות, לא כרגע.

    פרופסור
    יש בחוץ אנשים ש -

    בראד
    (מתקדם לתוך החדר)
    אל תדאג, כבר טיפלתי בהם. אף אחד לא יפריע לנו.

    פרופסור
    (שולף סכין ממגירה ואוחז בה מאחורי השולחן)
    מה אתה רוצה?

    בראד
    יש לך מידע שאני צריך. זה הכל. ואף אחד לא צריך להיפגע.
    (הוא חושב לרגע)
    ...מעבר לאנשים האלה בחוץ, כמובן.

    פרופסור
    (יוצא מהשטח המוגן מאחורי השולחן)
    אתה עושה טעות.

    בראד
    אני יודע בדיוק מה אני עושה.

    פרופסור
    לא, אתה לא יודע. אתה לא יודע איזה כוח אדיר עומד מאחורי. אתה צריך להודות על כל שנייה שאתה חי. קח את עצמך וברח מפה.
    (מתקרב לבראד)
    ברח רחוק, ואל תפסיק לרוץ.

    בראד
    (צועד אל המכתבייה)
    לא יהיה כל כך קל להעלים אותי, פרופסור.
    ​

    חוץ. חווילתו של פרופסור אודמן - לילה.
    בראד יוצא מהבית כשקופסת מחשב תחת בית שיחיו, וטלפון צמוד לאוזנו.

    בראד
    גולדשטיין, יש לי כאן חומר בשבילך. תחכה לי, אני חוזר לבית.​

    בראד צועד לכיוון המצלמה. מאחוריו הבית מזדעזע ויורק אש אל השמים.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ספריה בהכחדה12, אחמ, שיבת ציון ועוד 52 משתמשים55 //
    183 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ר
    רוח פרצים
    עוד ילדים...
  • 2M
    • R
    שיתוף - לביקורת שקדיה ♣ בעקבות צילום במטע שקדיות....
  • RPO //
    • שקדיות 3 בס''ד.jpg

    שקדיה

    השקדיה ואת
    פורחת
    ואיך תהיי אכזב
    הן חיכו לך
    בתריסר
    דמעו שמים
    בשלך

    ותחילה ערום
    אילן
    וענפיו כעור
    ועוד הוסיף
    השיר עליו
    נותר עץ
    בדד

    יקטן ירח
    ויגדל,
    סימן
    חלף החודש
    ומנביט העץ
    עליו
    וחייתה ארץ

    ולבן ולא משלג
    ורוד למלוא
    אופק
    שמיכת יופיך
    תכס הארץ
    תלבין פרדס
    מבט

    תודה פרחת
    הבאת
    יותר
    מיופי של
    בריאה

    הבאת בשורה
    והיא
    תקווה
    ליופי שצומח
    אחרי
    הסערה

    שקדיות צילום רחל א.jpgשקדיות 2.jpg
    כתיבה וצילום: ר.א.

    שקדיות שמים בס''ד.jpg
    שקדיות 3 בס''ד.jpg
    שקדיות צילום רחל א.jpg
    שקדיות 2.jpg
    שקדיות שמים בס''ד.jpg
    ועוד 1 נוספים
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, נ. גל, castamir ועוד 9 משתמשים12 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RPO
    תודה רבה!!
  • 1K
    • ה
    שיתוף - לביקורת הפלגה עיוורת לתוככי שערי צדק
  • הווה פשוט //
    • שוב הייתי בירושלים

    עיר הקרירות החמימה.

    פסעתי בשדרה נהדרת רחבת ידיים ומרחיבת לב, רחוב "שדרות הרצל", משתכר מהאויר הצלול כיין הטבול בריח אורנים,
    ועם קצת אומץ אולי אתחיל לשרוק בקול.

    הבחנתי בבנין ענק מתנשא משמאל, בית חולים שערי צדק.
    בית חולים אמור להיות המקום הכי מעצבן בשבילי, מלא מלא אנשים ופעילות בלתי פוסקת,
    שלא לדבר על מלאך המות שמסתתר שם מאחורי וילונות סינטטיים.

    אבל.
    הבנין הענק, כה ענק, קרץ לי,
    מבחוץ זה הרגיש כמו מקום בטוח.
    מבצר שקט.

    לא יודע מה זה היה לי, אבל התחשק לי לבקר בו (גיוון, רבותי, גיוון בכל מחיר).


    ירדתי לשם.

    אולם שיש וזכוכית בלובי, רחב ומזמין.
    קפטריה, חנות מזכרות,
    המון מידע על הקירות, צילומים ישנים, יפים,
    שקט למדי.

    נכנסתי פנימה, התחלתי לעלות ולרדת בקומות השונות.
    מיון, פנימית א', יולדות, רנטגן, אורטופדית,
    שלטים בעברית ערבית אנגלית רוסית.

    כשאתה בודד בשדה או ביער אתה לא יודע שאתה לבד כמו כשאתה בודד בתוך ההמון.

    כולם ממהרים סביב, כולם עושים עושים עושים, ואני מה.

    רופא לבוש ירוקים מגיע ממולי ומצד שני ממהרת אחות רוסיה עם קוקו בלונדי,
    'הי מרינה', 'הי דוקטור', וממשיכים לדרכם.
    זה ארע במרחק ארבעים סנטימטרים ממני!
    ומה אני?
    מה אני ?

    שני אנשי צוות מגלגלים אלונקה לתוך מעלית, החולה מביט בתקרה, צינור שקוף מחובר לאף.
    הם משוחחים בקול, בערבית, כועסים, או מתבדחים, קשה לדעת.

    הייתי לבד.
    כל כך לבד, כאילו סרט הוא שמוקרן לפני,
    וגם אם אצרח לשחקנים הם לא ישמעו.

    זה היה נורא

    זה היה נעים



    זה היה נורא נעים.





    שעה ארוכה שוטטתי לאורך המסדרונות האינסופיים עד שהתיישבתי לנוח באיזור המתנה נטוש,
    שורות של כסאות מתכת, מסכים גדולים מהתקרה, לא פועלים.
    שלטי הסברה מפורטים, מידי מפורטים.
    לידי על הקיר היתה תמונה גדולה בצבעי מים, בית קפה בפאריס, צבעים בהירים מאד.

    ממול דלפק ריק, שלשה מחשבים עם שומר מסך שמצייר ספירלות צבעוניות החוזרות על עצמן.

    ושקט מפחיד.

    כאילו קרה משהו שכולם יודעים עליו מלבדי.


    הוצאתי עט מכיסי, הזזתי את התמונה, וכתבתי על הקיר מאחוריה

    כאן דרכה לראשונה רגל אנוש 2/3/2023

    ומיד התחרטתי.

    ניסיתי למחוק עם אצבע רטובה ברוק.
    דהה קצת אבל נשאר.


    אולי התערערתי קצת,
    משהו בי זז.
    אדבר על כך עם דוקטור שיינברג
    בפגישה הבאה שלנו במוצאי שבת.

    הוא תמיד דורש שליטה, הדוקטור
    לנווט
    למצוא נתיב בין גלים.


    ואני לא יודע כלום על הספינה שלי...
    אני לא יודע אם אני עכשיו בלב ים,
    או עוגן בנמל,
    או אולי טובע.


    אולי טובע
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: אוראל סולטן, yael305, היו היה ועוד 39 משתמשים42 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הווה פשוט
    הוא פה בתוך הפוסט, ורק שם ;)
  • 991
    • RACHELIZ
    שיתוף - לביקורת סוכר וגבינה
  • RACHELIZ //
    • תפילה על הילדים לחג הפורים
    יש לאומרה ברטט ובכוונה גדולה!


    יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ
    אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם הַיָּקָר
    שֶׁתַּעֲלִים אֶת הַסֻּכָּר
    שֶׁיְּלָדַי לֹא יִשְׁתַּגְּעוּ בִּכְלָל
    כִּי גַּם כָּכָה זֶה יוֹם מְטֻרְלָל
    וּתְצִלֵּנִי מִתּוֹלָעִים
    וּפְגָעִים רָעִים
    וּמֵחֹרִים כּוֹאֲבִים בַּשִּׁנַּיִם
    הַמַּדִּירִים שֵׁנָה מֵהָעֵינַיִם
    וְתֵן בְּלִבִּי בִּינָה
    לָתֵת לָהֶם גַּם קְצָת גְּבִינָה
    וְלַמְּדֵנִי לְוַסֵּת אֶת הַכַּמּוּת
    בִּמְאוֹר פָּנִים וּבִנְעִימוּת
    מִבְּלִי לְהִכָּנֵס לְמַאֲבָקִים
    עַל שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת מַמְתַּקִּים
    וְשֶׁאֶזְכֶּה לְגַדֵּל אֶת יְלָדַי
    בְּשִׂמְחָה וּבִבְרִיאוּת עַד בְּלִי דַּי

    אָמֵן
    • תודה
    Reactions: ע.מ., מנוחה כהן, מרציפן ועוד 15 משתמשים18 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    RACHELIZ
    RACHELIZ
    וואו את שופעת! ותשלחי גם לי...
  • 940
    • א
    שיתוף - לביקורת על ארץ יחפה ואדמה רטובה, נשאר גוף ללא נשמה
  • אסתיאר //
    • שוב זה שניים.

    שניים ועוד שניים עלו לשמיים בסערה.

    שניים ועוד שניים, אח ועוד אח ממשפחה אחת.

    שניים ועוד שניים, ילדים ובחורים, צאן קדושים.

    נשמות גדולות שהיו מעל, עלו למעלה.

    נשמות קדושות, נבחרו להיות קורבנות קדושים.

    נשמות יקרות, שהלכו לישיבה של מטה ופגשו את ישיבה של מעלה.

    נשמות יחידות, שליחי ציבור, הלכו בשבילנו, הלכו והם שם.

    והשמיים בוכים בדמעות שקופות, על דמם הרותח ברצפה השחורה.

    ומלאכים של מעלה מנסרים את הרקיע - פתחו שערים לשניים.

    ועל ארץ יחפה ואדמה רטובה, נשאר גוף ללא נשמה.

    והרוח הקרה, מקפיאה עצמותם, גיבורי כוח לנצח.

    "עַל־אֵ֣לֶּה אֲנִ֣י בוֹכִיָּ֗ה, עֵינִ֤י עֵינִי֙ יֹ֣רְדָה מַּ֔יִם כִּֽי־רָחַ֥ק מִמֶּ֛נִּי מְנַחֵ֖ם מֵשִׁ֣יב נַפְשִׁ֑י הָי֤וּ בָנַי֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ים כִּ֥י גָבַ֖ר אוֹיֵֽב"​


    ארץ אל תכסי דמם,

    יהי נא מקום לצעקתם.

    אל תכסי.

    יהי נא מקום לזכרם.

    קול דמי אחיך צועקים מן האדמה.

    יהי נא מקום לזעקת אם מבכה על בניה, מאנה להנחם, כי אינם.

    אל תכסי את נחלי הדם שנשפך כמים.

    יהי נא מקום לגעגוע שורף של אחים ואחיות שנשבר לבבם בשניים.

    דממי ארץ. אל תייבשי דמם.

    דממי. יהי נא מקום לדמעתם-דמעתנו. ממסע הזמן וגלות ארוכה.

    דממי. עד יבוא יום וישובו בנים לגבולם.

    "כִּי דַּם עֲבָדָיו יִקּוֹם, וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו, וְכִפֵּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ".
    • תודה
    • עצוב
    • וואו!
    Reactions: AVITALLL, אש קודש!, emma ועוד 19 משתמשים22 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RIVKA W
    עלו לי דמעות בעיניים
  • 1K
    • כ
    שיתוף - לביקורת זה למה אני אוהב בחורי ישיבות [בפורים]
  • כותב השורות //
    • בימים הללו ממש, מתחת לעיניהם הפקוחות של מנהלי הת"ת, הישיבות הופכות למעבדות לייצור כסף
    נכון הם רקדו ושרו בשמחת תורה "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף"?
    אז בדיוק לכסף הזה הם התכוונו, כן, עם הכסף, פתאום התורה זה טוב להם, אם אין קמח אין תורה, לא?


    ישיבשערס' שלא יודעים לבקש טובות מאנשים חוץ מ'סיגריה' ו'אש'
    מגלים את 'השנורר' שהיה חבוי בתוכם, ורק חיכה לנדיב שיושיט לו יד, עדיף בלי מטבעות
    ['אין לנו עודף', 'עדיף בשטר' - שיטה ישנה שאף פעם לא באמת עבדה, אבל למה לא לנסות?].


    בחורים שרגילים לחצות את הארץ לאורכה ולרחבה בלי להכיר צורת מטבע
    הופכים לאנשי עסקים שמריחים כסף ממרחק של ארבע קומות, בלי מעלית.


    האמונים על שתי צבעים חדים וברורים
    הופכים למיצג של תלבושת ססגונית, גלימות ווסטים מוזהבים, ועוד שלל אביזרים זרים וזוהרים
    אז מה אם יש מנהג להתחפש, אפשר גם להתחפש ל'צו"ל של הישיבה'
    מה קרה? זה רק ליום אחד.


    הכבוד האבוד של בני התורה נרמס תחת שולחנות בתוך שלוליות – קיא, מעורבות בקבלות מס
    רבותי, זה לא לעניין!
    מישהו צריך לנקות את זה אחריכם, יותר נכון - מישהי
    הגברים בדרך כלל מנוטרלים על הספה או על הריצפה, הם היו עוזרים בשמחה אבל...
    נסו לנקות בית לקחת סמרטוט ומגב עם שתי בקבוקי יין בראש, כן, היין עולה לראש.


    והשירים, אוי השירים, כולם שרים אותו דבר, אולי נמאס לקום בפעם העשרים, לרקוד במעגל - תמיכה בשיכורים
    ואז ליפול, יחד איתם, כי משום מה הם מרגישים בנוח לשכב על ריצפת הסלון בבית לא מוכר, ולצרוח בקול צרוד ואלכוהולי, "קלי קלי לווווווומה למה עזבתני"
    מה למה? אתה בקושי מצליח להחזיק את עצמך, שנרים אותך גם? מה עוד?

    זה רק נשמע שאני מתלונן
    אני באמת אוהב אתכם, גם כשאתם לומדים, וגם כשאתם שיכורים
    וגם, כשאתם מבינים ומאמינים לי,
    וכן, אני מאמין לכם שאתם מאמינים שכבר תרמתי.

    בהצלחה.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: ד.ב., שוקולד עילית, פרפרזה ועוד 25 משתמשים28 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    כ
    כותב השורות
    לבחורי ישיבות שבינינו: זה שאני אוהב אתכם, לא אומר שאני צריך לפתוח לכם כל שתי דקות את הדלת מה גם...
  • 358
    • מאל"ף ועד תג
    שיתוף - לביקורת לכל אכזבה יש מחר...
  • מאל"ף ועד תג //
    • זה מותר לצפות, לחכות ולרצות
    איך שבדיוק רק אז, הדקות לא רצות
    הדמיון מצטייר בצבעים מבטיחים
    עולמות, מחמאות, רגעים מביכים
    וזה לא בא לבד, הדמיון הלזה
    הוא לא בא בסתם יום, אפרורי שכזה
    הוא בא בעקבות, והוא לא מוותר
    נתינות, הבטחות לשווה ביותר
    כי גרמו לך לחשוב, ודווקא בצדק
    שיש לך המון עם היד על ההדק
    שמכל מי שאתה אולי מכיר
    אתה הכי מהמם, ופשוט נדיר
    וסיפרו לך בשקט, בסוד מולך
    שת'חלק הגדול הם שמרו דווקא לך
    וסיכמנו שמותר, ואפילו רצוי
    לצפות, לחכות, וזה דוקא מצוי
    אבל-
    כשבזמן האמת אתה רואה כמו גמד
    שמסתיר את הצבע, ואת כל המימד
    הגדלים השתנו, למין משהו עלום
    למידות ולצפי, שבעצם הוא כלום
    ועכשו מחכה לך בסוף המסלול
    עבודה של הבנה, אמונה ועיכול
    ולמרות שחשבת, ובנית מגדלים
    ורצית וחלמת, וניפחת הגדלים
    נשארת בסוף הבועה שניפחת
    שרק בה האמנת, וציפית וטיפחת
    אז עכשו המקום, לעבוד להכיל
    כי בדיוק כאן הנסיון מתחיל
    להודות על הכלום המסכן, הקטן
    להבין שבעצם כן לי ניתן
    ואולי בעיניי המצומצמות, הסגורות
    אני לא מצליח לקבל ולראות
    שהכל לטובה, ובטוח זה מדרש
    מנחם, ומרגיע, ובול מה שנדרש
    כשבעיניים יש דמעות, אכזבה וכאב
    אני צריך להזכיר שיש לי אבא אוהב
    ובסוף היום, אבוא להתפרק
    להתפלל, לקוות, להירגע, לפרק

    מקווה למחר טוב יותר
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מימיי, שמואל י, מנוחה כהן ומשתמש 1 נוסף4 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שמואל י
    תחזקנה ידך. מהמם ונוגע.
  • 424
    • ח
    שיתוף - לביקורת מלחמת אחים? | הרהורים בעקבות הפיגועים האחרונים
  • -חיה- //
    • כבר שכחנו
    שחיכינו
    באותה התחנה

    שכחנו
    שגדלנו יחד
    בְּרֹךְ, באמונה

    שכחנו את הדרך
    שצעדנו
    בין גויים

    שכחנו שאנחנו
    לפני הכל
    ואחרי הכל
    אחים

    יבואו צמד זוגות
    אחים קדושים

    ילדים ובחורים
    שצעדו יחד
    באחוות
    אחים
    • תודה
    • עצוב
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, #שירי, brachy 100 ועוד 14 משתמשים17 //
    0 תגובות
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה