קהילת כתיבה מקצועית

קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
שאלה:
איך ניתן לדעת אם מדובר בנייר ששווה כסף (שטרות בלע"ז) או ברדידי אלומיניום?


תשובה:
נסו לצפות בהם את השיש. אם קיבלתם לפחות חמישה חתכים בארבע אצבעות שונות - מזל טוב! אתם מחזיקים נייר אלומיניום מהודר.
(אם לא - מהרו לאסוף את השטרות. הם יעופו מהשיש ברוח האביבית הראשונה).

שאלה:
באיזה עובי נייר הכסף שנהגו לקחת?


תשובה:
חסד עשה עמנו היוצר, שכדי לחתוך רדיד אלומיניום 400 בעובי מקרון צריכים ציוד מקצועי שאינו מצוי בבתי אנ"ש ולכן מסתפקים ב150-200. והנח להם לישראל שאם לא נביאים הם - מחמירים בני מחמירים הם.

שאלה:
מדוע טובלים את הכרפס במי מלח?


תשובה:
כדי שכל החתכים באצבעות יצרבו מחדש כבעת נתינתן ואף הרבה יותר. כך תחושו על בשרכם את קושי השיעבוד שאכלו אבותנו בארעא דמצרים.

שאלה:
האם יש דינים מיוחדים לרדיד האלומיניום במהלך החג?


תשובה:
מנהגנו ליצור עליו במשך הבישולים כתמים סגולים גדולים בצורות אליפטיות שונות. וסימנך: בורשט ששתית ממנו מים אל תזרוק בו סלק.

שאלה:
סירי, כיצד מסירין את ציפוי האלומיניום לאחר החג?


תשובה:
נהגו אחינו בני ישראל האשכנזים להוריד את נייר הכסף ברוב טקס ועיזוז. ומקפלים אותו בכמה קיפולים גסים על סלוטייפיו ואז מרקדים עליו בנעליים וקרוקס ושאר נעלי בית ללא חשש חתכים ברגל. ונהגו להעלות על פניהם בעת הריקוד הבעה מטופשת ושמחה, לקיים מה שנאמר: אין שמחה כהתרת הספקות. אך לא ידליקו מוזיקה שאינה ווקאלית, כי כבר החלו ימי ספירת העומר.

שאלה:
האם הטרמפולינה הזו נשארת בבית לנצח?


תשובה:
חלילה וחלילה. מורידים אותה מיד לצפרדע, ולמה נקרא שמה צפרדע? כי כאותה צפרדע גדולה של מצרים, מכים בה ובוקעים מבטנה חתולים הרבה.
אך לא מכניסים לתוך הפח אלא מניחים לידו. ונאנחים אנחה גדולה "איייי לשנה הבאה בירושלים" אנחה של הקלה על שזכינו לחגוג את כל הפסח כהלכתו ככל חוקותיו אך יש באנחה גם מן הכאב על כל הממון הרב שהושקע והתעופף ברוח האביבית, ומהיכן מכסים אותו עכשיו אומרים שיענקל ברנשטיין פתח גמ"ח בפריסה נוחה ומבקש רק שישה ערבים.
ערבים לשון ערבות, לא כאותם בני דודים ישמעאלים שבאים ואוספים את נייר הכסף ומייצרים ממנו טילים קאסמים ומרגמות. תרדוף באף ותשמידם.

שאלה:
מה עושים עם מה שנשאר בגלילים ולא הגיע לידי שימוש?


תשובה:
מבטיחים לעצמנו לשמור ולהשתמש בשנה הבאה. אך בפועל בערב פסח הבא קונים הכל חדש וטרי שוכחים מחצאי גלילי הרדידים. וכך חוזר חלילה כל שנה עד ביאת גורל וירדד מים עד ים.
  • 393
  • "אלוקינו ואלוקי אבותינו תבוא לפניך תפילתנו ואל תתעלם מתחנתנו"
    שהרי אנו
    עזי פנים וקשי עורף לומר לפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו בנים אנחנו למרות שחטאנו אך אנא זרז גאולתנו!
    איבדנו, ביקשנו, גלינו, דרשנו, הפצרנו ובכינו, זבנו, חיכינו, טוהרנו, ייחלנו, כאבנו,לחמנו, מסרנו, נודינו, סבלנו, עמדנו בתוקף, פעלנו, ציפינו, קיווינו,רצינו, שיווענו,תבענו, תעינו, תש כוחנו. שמרנו מצוותיך אנא היגלה אלינו כי אתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת תעשה ותחיש לגאולינו.
    וְאֶחָד יֶלֶד תָּם | ר.א.

    יֶלֶד תָּם וּמַקֵּל נְדוּדִים
    וְשֵׁן לוֹ כּוֹאֶבֶת
    בּוֹעֶרֶת.
    בְּבִקְתַּת הַחַיִּים יוֹשֵׁב יֶלֶד וְרֶגֶל
    תְּשׁוֹטֵט בַּמַּיִם קְרִירִים.

    יַבִּיט לִשְׂמֹאל יְנַעֲנֵעַ יָמִין
    וּכְאֵב מְצַחְקֵק לוֹ⁠
    בִּפְנִים.
    שֶׁמֶשׁ עַרְבַּיִם צוֹבַעַת
    נָהָר וְהַכְּפָר מִתְכַּנֵּס לְבָתִּים
    שֵׁן בּוֹעֶרֶת בְּשֶׁקֶט.

    יֶלֶד תָּם מֻרְגָּל בְּקוֹצִים
    וְחַיִּים שֶׁטּוֹרְקִים אֶת
    הַדֶּלֶת.
    מְנַעֵר עַצְמוֹ מִקּוֹר וּמִמַּיִם
    וְצוֹעֵד בְּעִקְבוֹת הַשֵּׁדִים
    לֶחְיוֹ נְפוּחָה עֵדוּת שֶׁבּוֹעֶטֶת.

    פּוֹתֵחַ דְּמָמָה לְדַלּוֹת
    מִטַּת אֵם חוֹלָה וְאָב
    מְיֻתֶּמֶת.
    יֶלֶד יַנִּיחַ רֶשֶׁת וְדָגִים
    אֲפֵלָה סְמִיכָה חֲנוּקָה
    רֵיחַ יָם ומָוֶת.

    "יֶלֶד טוֹב אַתָּה כָּאן?"
    צְלָלִיתָהּ מְדַבֶּרֶת, אֵם
    שֶׁהָיְתָה.
    יֶלֶד תָּם מַבְזִיק חִיּוּךְ⁠
    מֻרְגָּל בְּקוֹצִים וְחוֹנֵק
    כְּאֵב לֶסֶת.

    "פֹּה אִמָּא וְאִתִּי הַדָּגִים"
    וּצְלָלִית אִמָּא רְפוּיָה
    מְחַיֶּכֶת.
    דָּגִים מֵתִים בְּרֶשֶׁת כְּסוּפָה
    וּמֵתִים וְלֹא חָשִׁים
    וְרַק יֶלֶד שׂוֹרֵף בְּפֶה שֵׁדִים.

    עָרַק אֵין גַּם לֹא נְשִׁיקָה
    וְחִבּוּק יִמְחַץ תֹּם וּכְאֵב.
    יֶלֶד תָּם עוֹלֶה לַמִּטָּה
    לֹא נִרְדָּם גַּם בְּעֵת
    שֶׁזְּרִיחָה.

    קִרְקוּר שֶׂכְוִי בַּרְוָז מְגַעְגֵּעַ⁠
    יֶלֶד תָּם מֵסִיר כּורִים
    וְשֵׁיְנָה.
    לְבַד הִיא בָּאָה וְקצְרָה
    גְּאָלָהּ מִשְּׁכוֹל מִבִּקְתָּה
    וְלוּ לְשָׁעָה.

    כְּרִית וּנְקוּדַת דָּם
    זְעִירָה לְיַד אֶבֶן
    נוֹצֶצֶת
    יֶלֶד תָּם בּוֹחֵן הַפְתָּעָה
    וְלֶסֶת אַחַת חַסְרַת שֵׁן
    לֹא כּוֹאֶבֶת

    יֶלֶד תָּם הָיָה וּכְבָר לֹא
    קֶרֶן שֶׁל שֶׁמֶשׁ צוֹחֶקֶת
    אִתּוֹ.
    לְבַד הוּא בָּעוֹלָם וְאִתּוֹ⁠
    אֱלוֹקִים שְׁלַח אַהֲבָה
    וְרפֵּא לְבָבוֹ.

    היֹה היה ילד. ילד שנולד במצרים.

    הייתה לו משפחה חמה, הורים מסורים ועוד שלושים ושישה אחים ואחיות חמודים סביבו. משפחה טובה, שלווה ורגועה, שחיה לה בנעימים, במצרים של שנת ב"א תרס"ח...

    מדי יום היה אבא יוצא לעבודת הפרך ברעמסס, אחרי שאמא הכינה לו את הטיט. כך התנהלו חיינו השגרתיים בסדר מופתי.

    נכון, שקצת מסובך ללדת כאן, כי אי אפשר בבית, רק במדבר, ונכון שגדלנו עם המלאכים וחזרנו הביתה רק לפני כמה שנים, אבל זו הייתה דווקא הרפתקה מעניינת שלא הייתי מוותר עליה. חוץ מזה לאמא היה מספיק מה לעשות גם בלעדינו... לא כל ערב קיבל אבא אישור לחזור הביתה מהעבודה, אבל זה די מובן, כל אחד חייב לתרום את חלקו למען הממלכה המפוארת שלנו, הגדולה והחזקה ביותר בעולם... מדי פעם ראינו לוויה של אחד התינוקות, שנמחצו בלבנים, אבל זה קרה רק משום שאביו התרשל במילוי מכסת הלבנים למלך פרעה... והקטע הזה, ש"פרעה מבקש לשחוט תינוקות יהודים כדי לרפא את צרעתו", התגלה כעלילה. עובדה שבטקס האחרון זכינו לראות את המלך והוא בלי צרעת בכלל... כל אלו היו רק הפרעוֹת קלילות, אבל באופן כללי עברו חיינו בטוב ובנעימים. מסודרים, מאורגנים, מנוהלים על ידי מי שמבין כל כך טוב מה טוב לנו...

    עד, שהגיע משה. אותות... התראות... עשר מכות... ו---יצאנו ממצרים... ככה, באמצע סתם יום.

    אין יותר עבודה מסודרת. אין יותר זמן מוגדר לכל דבר. אין יותר הנחיות ברורות מה לעשות בכל רגע. אין יותר חוקים ותכתיבים ברורים. מאז השתנה הכול לרעה. פתאום אבא מרגיש אשם ולא בסדר; אמא, שנשארה גם היא מובטלת, כבר לא יודעת מה לעשות; אנחנו הבנים מחפשים כל הזמן איך לשמח אותם, ולא מצליחים...

    ''מה זה אומר, שיצאנו ממצרים?'' שואל אבא שוב ושוב. ''איך יכול להיות שאינני משועבד לפרעה? זה לא בסדר מצידי! הוא הרי דאג לי שנים רבות כל כך למגורים, לקצבת לחם יומית ולכוס מים אחת לשעתיים... כל הבניינים המותחלים, שנשארו תקועים באמצע, מי יגמור לבנות לו אותם? אבי שרת את פרעה, סבי שרת את פרעה, סבא רבא שלי שרת את פרעה, ופתאום אני קם ועוזב. כך בוגדים במורשת?! והעתיד מפחיד – מה יהיה מעכשיו?''

    'מהיום, אבא, אתה עבד השם'.

    "איך אפשר להיות עבד השם, אם אינני עבד לפרעה במצרים ואם לא מבקרים אותי כל היום? אני בעצמי, לבד, אמור לדעת מה לעשות?! איך אדע שאני בונה נכון בלי מעקב עיניהם הבולשות של הנוגשים? איך אפשר בלא עבודה, הרי העבודה היא חיינו, ואיך לא נשעה בדברי שקר?"

    באמת איך אפשר???

    גדלנו עבדים לפרעה. למדנו להיות מושפלים, לימדנו את עצמנו שאנחנו אפס מאופס ושלעולם לא נדע כלום אם לא יגידו לנו... למדנו לעבוד בפרך כל היום סביב המחשב, השטרות, האנשים, המכוניות, סביב הכול... למדנו להשתעבד לבחוץ... למדנו שאסור לנו לנוח לרגע ואסור לנו לחשוב מה טוב לנו, כי לנו טוב רק מה שיגידו לנו שזה טוב... שאסור לנו לאהוב ואסור שיאהבו אותנו, רק אם עושים לנו "לייק", אחרי שדרשנו את זה בסתר ולא בגלוי... שאסור לנו להרגיש יותר מדי טוב... השתכנענו שאין לנו שום זכות בזכות עצמנו, כי נולדנו לעבדות וככה גם נמות. עבדים.

    אז לכל מי שביקש להוציא אותנו ממצרים וכלל גם אותי, אני מבקש ממך, השאר אותי שם, טוב לי להיות עבד לחיים שלי, טוב לי להיות משועבד לרע, לקושי ולאזיקים, לעבודת הפרך, לעצב ולשכול. טוב לי שם, כי רק שם אני מרגיש זכות קיום. אנא ממך, רחם עלי ופְסַח עלי--- לא רוצה למות. רוצה לחיות!!!


    __________________________

    "גלות מצרים – שורש כל הגלויות", ו"עיקר הגלות היא גלות הנפש".

    אומנם נכון שבעצם היום ההוא יצאנו מהשטח הגיאוגרפי שנקרא 'מצרים', אולם עד עצם היום הזה מצרים של כל הדורות יושבת לנו על מְצרי הנפש... ואותו "פרעה שנתחדשו גזרותיו" ממשיך להתחדש מיום ליום ומפריע לנו, כאז כן היום, לצאת לחופשי...

    היום כבר אין נוגשים ושוטרים ואין מכסת לבנים – בכל אופן לא במהדורה ההיא של שנת ב"א תרס"ח. המהדורה הפעם הרבה יותר עמוקה ורכה ודקה. באמת כל אדם יכול ורשאי ומצֻווה להיגאל. אבל הוא צריך לרצות את זה, לעשות לזה מקום בתוכו ולבחור בזה בכל פעם מחדש.
    מה הרגע שעושה לך את זה בערב פסח?

    "למצוא מאחורי הספה רגע לפני פסח חצי בייגלה עבש, להניף אותו כמוצא שלל רב תוך הכרזה נרגשת 'חמץ גמור!' "
    (ר' שלמה, בעלה של אישה עייפה, ואב לשבעה ילדים מתרוצצים)


    "לעשות ספירה בקול של כמה שעות אני על הרגליים, כולל סקירה מפורטת של שעות השינה המועטות בכל יום בשבוע האחרון"
    (הגב' שפרה, רעייה לבעל מותש, ואם לשישה ילדים שאוכלים בחדר מדרגות. רגע, שישה?!?! מוישי! לא נכנסים עם חמץ הביתה!)


    "הרגע שבו כל הבית נקי לפסח, סיימנו את כל העבודות וסוף סוף אפשר להתקשר לחברות ולעדכן אותן שסיימנו פסח"
    (תרצה'לה. בת בכורה להורים גמורים, מלצרית ראשית במסעדת 'קומה 3 בחדר מדרגות' - "רוצים עוד פסטה? חבל שסתם יישרף. לא. אין מזלגות. תאכלו עם סכינים חד"פ")


    "לקחת את העיתון החגיגי של פסח, לדפדף את כולו כדי לספור כמה עמודים של פרסומות יש בו, ואחר כך להגיד לאבא: על מה אנחנו משלמים? 45 אחוז מהעמודים פה זה פרסומות"
    (דודי, מבחירי ישיבת בין הזמנים. בן להורים שלא מרשים לפתוח את העיתון לפני החג עד שכל הבית מוכן).


    "להחביא לאבא את הפתיתים של החמץ במקומות קשים ולראות איך הוא מסתבך ואמא מרמזת לו רמזים דקיקים - "בדקת על הכיור של האמבטיה?". מעניין אם הוא ימצא גם את הצלחת עם הפסטה ששכחתי אתמול בחדר של תרצה'לה"
    (מוישי. מחזיק הנוצה הרשמי של בדיקת חמץ, שנה שלישית ברציפות)


    "להעיף חבילה של פירורי לחם לתוך השריפת חמץ ולראות איך הם נשרפים"
    (קובי. בן להורים שקמו מאוחר בבוקר שריפת חמץ וגילו שהבן שלהם כבר ירד לקיים את המצווה בחדווה)


    "לצעוק על הילדים: להיזהר! להתרחק מהאש! לא לגעת עם המקל! מי שפך פה על הרצפה פירורי לחם?"
    (מרדכי, השכן המזוקן שאוהב לשחק באש בלי שיפריעו לו)


    "הרגע הזה שהחג סוף סוף נכנס. אחחח. הרוגע והשלווה בידיעה שעכשיו יש לפחות 24 שעות שלא יבקשו ממך את הכרטיס אשראי"
    (ר' שלמה, בעל משפחה עייף ומרושש)
    צעקות ילדים חודרות מהרחוב, מרפות את ידיה ומרעידות את ליבה, "הם באים! הם כבר כאן!!!"
    היא שומטת את דלי הניקוי, מנסה לחשוב את מה להסתיר קודם. הפמוטים תופסים את עיניה, הם ישימו לב אליהם כבר במבט הראשוני. היא הודפת אותם אל ארון נסתר, פיה רוחש תפילה.

    רגלים רצות. יצחק בפתח. "רחל מהרי! אין הרבה זמן!"
    שיירת ילדיהם מגיחה מאחוריו, היא נותנת פקודות מהירות לכולם. אסור שהם יראו אפילו רמזים, גם ככה המצב לא פשוט בכלל.
    "מה נראה לך שנוכל להספיק? אולי כדאי להראות שאנחנו לא נמצאים?" היא נעה במהירות, מעבירה ערמת ספרי קודש מהסלון לחדר הפנימי. רק שלא יסרקו את החדרים.
    יצחק הולך אחריה, ידיו מאחורי גבו, "זו בחירה גרועה, הם יבינו שברחנו ויחזרו מאוחר יותר". הוא צודק, תמיד זה כך, עדיף לא להסתכן.
    "הספקת לדבר עם אח שלך? אולי תהיה לו תכנית שתציל אותנו".
    "דיברתי עם שמואל, הוא מנסה לארגן משהו. צריך להתפלל לנס".

    נס. בבקשה אלוקים!

    הקטן רץ אליה, מתנשף.
    "אמא, הם הגיעו! ראיתי אותם בחלון!"

    דפיקות מרעידות את הדלת.
    לפתוח?
    אין צורך. היא מביטה בידית ששוקעת ובאלו שהודפים אותה, נכנסים.

    "שלום יצחק ורחל, איזה בית נקי! לא להאמין שערב פסח!" אומרים הוריו של יצחק.
    באמת לא להאמין שאת כאן, שוויגער.
    בית הוא המקום בו אתה מבזבז יותר מדי חמצן.
    כשאליק בועט באבני החצץ, ההבנה הזו מתגבשת בו אט אט. גם כאן הוא לא מצליח לאסוף מספיק חמצן אל ריאותיו, אבל לפחות מותר לו לנסות.
    בית הוא המקום בו אין מספיק מרצפות בשבילך, לא משנה כמה רזה תהיה.
    האבנים מדרדרות אל הנחל, לא מקלות על משקל הלב. גם כשהלב שוקל כמו בית, הוא לא באמת עשוי מאבנים.
    הנחל קורא לו, מציע נוחם וצליל חיובי יותר.
    אליק מתעלם, יורד בין הסלעים. מבריח שפני סלע בלי להתכוון, בועט בלטאה שעצרה למנוחה.
    לא מגיע לה מנוחה, אלוקים. לא מגיע לה. כי אתה בראת אותה עם משפחה, ואותי בראת בתוך משפחה הרוסה.
    עוד אבן עפה אל התהום, ואליק מהרהר בכל מי שהיה רוצה לזרוק איתה.
    כל המורים שעיקמו את אפם. עוד ילד של אותה משפחה? גם איתו נצטרך להתמודד?
    כל האחים שכבר מזמן לא בבית, באים רק כדי לאכול, להשפיל, וללכת.
    ההורים שאינם. ואולי קיימים, אבל אליק לא רוצה לדעת איפה.
    ההורים החורגים, הורי האומנה וכל שאר האבות האימהות שהחליף במהלך החיים.
    כמה אבות יש לבן אדם אחד, ואין לו אפילו אב אחד.
    הוא יורק אל השמיים.
    לא רוצה להאמין שיש לו אבא אחד, למעלה.
    "אם אתה אבא שלי, נראה אותך מוצא לי מקום לליל הסדר." הוא צועק.
    כלב נטוש נובח לעומתו.
    "בהצלחה." הוא מפטיר בייאוש, בריקנות.
    הלב שלו לא ריק. הוא מלא בהרבה מאוד מנעולים, מחסומים וקירות ברזל.
    הסלעים מקיפים אותו מכל צד, אוויר הפסגות כבר מזמן לא איתו.
    רוח עדינה מעזה להתגנב בין חריצי הסלעים, לגעת גם בו.
    ואליק יושב שם, מחכה שמישהו יגיע לשום מקום, יסכים לאסוף אותו.
    לפחות לליל הסדר.
     תגובה אחרונה 
    בוקר.
    קמתי, נטלתי, חיפשתי מגבת. לא מצאתי. ניגבתי בשמיכה.
    תה.
    דילגתי בין ארגזים, מגבים ודליי צבע.
    מים.
    כוס.
    תיון. תיון אחר.
    תוך כדי התה, מרפרף במרשתת.
    פרוג.
    התראות.
    המשתמש רחלי מ. - עיצוב פירות מכל הלב שלח/ה תודה על ההודעה שלך בנושא מנחה - למה ואיך
    הודעה פרטית מניהול האתר. מה זה? קורס קידום ואדריכלות באונליין. יעניין אותי ביום שדגל סיירה לאון יתנופף על השמש.
    הופ.
    חן חן... המוניטין שלך באתר... מה?
    אה.
    התרגלתי להיות מקצוען. מעניין מה כל הקטע של הסופר מקצוען עושה.
    התפללתי.
    הוצאתי משהו מהארון.
    אכלתי בחצר.
    התיישבתי מול המחשב.
    פקקתי את האצבעות.
    טוב... הייתי באמצע לכתוב סיפור בשביל רשת ההנעלה 'בעבור נעליים'. הם מוציאים עכשיו עלון שיחולק בכל הסניפים שלהם. פורמט מוזר, אני מוכרח לציין. אבל אם הם מתמסחרים - אז מי אני שלא אקח כסף.
    בלה בלה בלה... בפרק הזה הגיבור אמור למצוא את סנדליו של שאלתיאל בן גמליאל הכהן... הם יחזירו אותו בזמן לתקופת החשמנים... שם הוא יצטרך סנדלים...
    אוף.
    הנחתי את כפות הידיים על המקלדת.
    פתאום, הרגשתי את זה.
    כמו ברק, מבריק בתוך הראש.
    כעבור עשר דקות, הייתי שקוע בליטוף עורפי להנאתי. אני באמת צריך להסתפר.
    הסיפור כתוב, כמה פרקים קדימה. מרתק בהחלט. בנוי היטב.
    לקחתי חומר כל כך ממוסחר ומבחיל, ועשיתי ממנו נרות נשמה.
    התחלתי להבין.
    בשעות הבאות סיימתי עוד פרויקט אישי, ערכתי פרויקט ישן, כמה פרקים במותחן חדשני, כמה פאנצ'ים לסאטירות קרובות, כמה משחקי מילים מיותרים.
    הרמתי טלפון.
    שני צלצולים.
    האיש שדיברתי אתו הסכים להיפגש.
    נפגשנו במאפייה.
    אנשים סביבנו לקחו חלות לשבת.
    ישבנו שנינו ליד שולחן עגלגל, קפה ומאפה.
    הוא חייך.
    "אתה לא תכיר את עצמך, פייסח."
    נתתי ביס בבוריקיטס. למה לקחתי בוריקיטס? אני לא אוהב בוריקיטס.
    "זה רע?"
    "לא בטוח..." הוא המהם לשפמו. שפם לבן. עכשיו הוא היה מכוסה בקרום דביק שנזל מקרואסון בצורה משונה.
    "הטון שלך מסמל שאתה מאוד בטוח, פרופסור." שלוק מהקפה.
    "אתה סופר מקצוען, פייסח. הטון שלי הוא לא מה שצריך לעניין אותך."
    שתקנו דקה ארוכה.

    "אז זהו? כאן זה נגמר?"
    "כאן זה נגמר." הוא אישר, ואסף אליו את המעיל שלו.
    קמתי לשלם על חמש בוריקיטס וקפה אחד.
    מוכרן הביט בי מעבר לדלפק.

    ראיתי בעיניים שלו קורטוב הערצה.

     תגובה אחרונה 
    נער ראיתי | ר.א

    והֲבִיאוֹתִיו
    אֶל בַּיִת וְלִכְלוּךְ⁠
    וַאַקְחֵיו
    לְמַסָּע וַעֲנִיּוּת
    וָאֹמַר לוֹ⁠
    הֱיֵה אֲשֶׁר תִּהְיֶה
    קַח עַצְמְךָ⁠

    וְטֹל
    תַּאֲוָה וִיצָרִים
    וְרַד אֵל עוֹלָם
    בּוֹ בָּרָאתִי.


    עוֹלוֹתֵיהֶם וְזֶבַח
    שֶׁיָּנְקוּ מִקְּטַנּוֹת
    וּשְׂרָפוֹ בְּמָסָךְ⁠
    וּמַגָּע.

    וְדֶרֶךְ יָשָׁר
    אֻחַל לוֹ בְּהוּלֶּדֶת
    וַתִּצְלַח בְּכָל אֲשֶׁר
    תִּפְנֶה.
    וּפְנֵה.

    וּפָנָה וְשִׁנָּה
    לֹא כְּשֶׁצִּפּוּ⁠
    וְסָר לְסַפְסָל
    וּמוֹשַׁב
    אֲחוֹרִי

    וְתֹהוּ וָבֹהוּ⁠
    וּצְחוֹק מִתְגַּלְגֵּל
    וְיָחִיד שֶׁעֵר
    בַּשְּׁכוּנָה

    וְנִלְחַם בְּיֵצֶר
    בְּמַזַּל שֶׁחָרַט
    הַהוּא שֶׁיָּרַד
    וּפָרָשׁ.

    וְהֵרִים עוֹד יָד
    וְשָׁמַט וְקָטַף
    סְטִיגְמָה בְּיֹשֶׁר
    שֶׁל נֹעַר
    נִשְׁמַט.

    וַיֵּלֶךְ בִּקְרָעִים
    בִּתְכֵלֶת שִׁפְשׁוּפוֹ⁠
    וְיַעֲטֹף בְּגַסּוֹת
    תְּכַסֶּה
    כְּאֵבוֹ.

    סוֹפֵג מַבָּטִים
    וְיָשִׁיב מִצְּרוֹרוֹ⁠
    וּבַס וְשַׁרְשֶׁרֶת
    עָשָׁן.

    בְּתוֹךְ עָנָן וַעֲרָפֶל
    שֶׁל סִיגָר
    יְשַׁחְרֵר בְּטִנֹּפֶת
    עַצְמוֹ⁠

    לֹא יִבְכֶּה יְחַכֶּה
    לַחוֹצֵב נִשְׁמָתוֹ⁠
    שֶׁיּוֹלִיד עוֹד סִכּוּי
    יֶאֱסֹף
    חֶרְפָּתוֹ.

    אשמח לשמוע אם הבנתם על מי נכתב השיר
    תודה מראש!
    נכון, שרובי הבוט לא אמור להיות שותף בכתיבה יוצרת, אבל אפשר בהחלט להיעזר בו,
    כאן הבאתי דוגמה למאמר שלם אותו יצרתי בעזרתו האדיבה של רובי, וכמובן לא הסתרתי את נטיתי הפוליטית,
    בסוף הצלחתי להוציא מרובי כמה משפטים שהעלו את דעתי לפחות בתור אפשרות.
    חשוב לזכור ששאלות מעניינות יתרמו למאמר יותר מקורי, ועם זאת המאמר הנ"ל לא יכול להיות טוב באמת בלי התערבות אנושית שתלך לחקור את הנושא עם החבר "ויקיפדיה" שאכן יבחן את הנושא לעומקו ויבדוק כמה חוקים ידועים ומוכרים השפיעו על המדיניות ומי תרם להם.
    דבר נוסף למי שמבין בפסיכולוגיה כשהשאלות מכוונות הן תשפענה עליך ועל דעותיך ללא שתהיה מספיק מודע לכך.
    האם תוכל לשכתב לי שיר על סמך הקטע הבא

    בטח, אנא ספק לי את הקטע שבו אתה רוצה שאשתמש בשיר.
    1679930649655.png
    בס"ד אני לא טסה חו"ל כך ששביתה בנתב"ג פחות מעניינת הרגשות סוערים, טוען הנשיא אבל הנושא ענייני, מדוע צריך רפורמה ומה תביא בכנפיה הרפורמה היא אמירה של הימין שאיננו יכול להעביר חוק החשוב לו ולקדם את האינטרסים שלו מפני שליטת השמאל, ומה תביא בכנפיה שליטת הגוף הנבחר? מי יודע? ומי מעוניין בעצירת הרפורמה ולמה היא מעניינת את אירופה או ארצות הברית? אם נדע את התשובה אולי נדע מי באמת מכוון את צעדיה של ישראל.

    בהחלט, הנה שיר המבוסס על הקטע שסיפקת: רגשות סוערים, מכה בישראל, פחות מעניין, אני לא טס לחו"ל. רפורמה נחוצה, כנפיים שעדיין לא נחשפו, נושא אישי, מפרגן הנשיא. הטענות הנכונות, חוק שחשוב להעביר, נגד שליטת השמאל. אבל מה הגוף הנבחר יצבור, ומי יודע מה יישאר? מי עוצר את הרפורמה ולמה אכפת לו, גם אירופה וארצות הברית? אולי הם מכוונים את צעדי ישראל במלכודת, ונדע כשנראה את הנוף.
    1679930649673.png
    עכשיו כתוב שיר אובייקטיבי בנושא

    אין ספק, הנה שיר אובייקטיבי המבוסס על אותו קטע: שביתה בישראל, הרגשות עולים, הנושא שעל הפרק, רפורמה לנסות. הימין טוען לשליטה, כנגד שלטון השמאל, אבל מה הגוף הנבחר יביא בדרכנו? הצורך ברפורמה, הצהרה להשמיע, אבל מה ירוויח, ומה עומד על כף המאזניים? אישי או פוליטי, הוויכוח משתולל, כשאנו שואלים מי באמת שולט, ולכמה זמן. בעלי עניין, מאירופה ומארצות הברית, צפו בזמן שישראל מנווטת. התשובה למי מכוון את צעדיו, עשוי להתגלות בזמן, ללא סודות נוספים.
    1679930649688.png
    מה לדעתך הפתרון שיתאים לחוק בארץ ולאנשים

    כמודל שפת בינה מלאכותית, אני לא מתוכנת להיות בעל דעות או אמונות אישיות. חשוב לציין שנושא החוקים בישראל הנוגע לנשים הוא מורכב ורב פנים, ויש הרבה נקודות מבט ודעות שונות מה יכול להיות הפתרון המתאים. על ממשלת ישראל ואנשיה לפעול יחד למציאת פתרון הוגן, צודק ושוויוני לכל חברי החברה.
    1679930649706.png
    האם יש ארץ שמודל קביעת החוקים הוא דוגמה טובה לדמוקרטיה

    ישנן מספר מדינות שלעתים קרובות מצוטטות כדוגמאות טובות לדמוקרטיה במונחים של מודלים של חקיקה. חלק מהמדינות הללו כוללות: 1. שוויץ: שוויץ ידועה בדמוקרטיה הישירה שלה, שבה לאזרחים יש את הכוח להציע ולהצביע על חוקים באמצעות משאלי עם ויוזמות. 2. קנדה: בקנדה יש שיטת ממשל פרלמנטרית, שבה חוקים מתקבלים על ידי נציגים נבחרים שעובדים בשיתוף פעולה בבית הנבחרים ובסנאט. 3. גרמניה: בגרמניה יש שיטת ממשל פדרלית, שבה חוקים מתקבלים על ידי נציגים נבחרים בבונדסטאג ובבונדסרט. המערכת הגרמנית גם מבטיחה שקולות המיעוט יישמעו ויוצגו באמצעות ייצוג יחסי. 4. נורבגיה: לנורבגיה יש מערכת ממשל המבוססת על קונצנזוס, שבה חוקים נעשים באמצעות התייעצות ושיתוף פעולה נרחב בין מפלגות פוליטיות, קבוצות אינטרסים ואזרחים. חשוב לציין שאף מערכת אינה מושלמת ולמודל חקיקת החוק של כל מדינה יש חוזקות וחולשות משלה.
    18:02
    1679930649726.png
    למה דווקא בישראל יש תחושה שאין שוויוניות בחקיקת החוק והוא פועל בעיקר לטובת השמאל

    התחושה שאין שוויון בחקיקה בישראל ושהיא פועלת בעיקר לטובת השמאל היא סוגיה מורכבת עם הרבה גורמים שונים. יש אנשים בישראל שמרגישים שהמערכת הפוליטית נוטה לטובת השמאל, ושקולם אינו נשמע או מיוצג בהליך החקיקה. אחת הסיבות לתחושה הזו היא העובדה שהמערכת הפוליטית בישראל מבוססת על ייצוג יחסי, מה שאומר שמפלגות קטנות יותר יכולות להחזיק בכוח והשפעה רבים בממשלה. זה יכול להוביל למצבים שבהם למפלגות מיעוט עם דעות קיצוניות יכולה להיות השפעה לא מידתית על תהליך החקיקה. סיבה נוספת היא שחלק מהאנשים מרגישים שמערכת המשפט הישראלית מוטה לשמאל, במיוחד במקרים הקשורים לזכויות אדם ולסוגיות חברתיות. תפיסה זו ניזונה מתביעות משפטיות מתוקשרות שנתפסו כמעדיפות את השמאל, ומהעובדה ששופטים ועורכי דין רבים בישראל מגיעים מרקע שמאלני. חשוב לציין כי אלו רק חלק מהגורמים התורמים לתחושה שאין שוויון בחקיקה בישראל. הנושא מורכב ורב פנים, ויש הרבה נקודות מבט ודעות שונות לגבי מה שצריך לעשות כדי לטפל בו.
    1679930649743.png
    האמת, אם תבחנו את החוקים עד היום השמאל הצליח להעביר נושאים רבים שנויים במחלוקת כמו חוק ההתנתקות ואילו הימין לא יכול לקדם שום אג'נדה

    נכון שהשמאל בישראל הצליח להעביר כמה חוקים שנויים במחלוקת בעבר, בעוד שהימין התמודד עם אתגרים בקידום האג'נדה שלו. עם זאת, חשוב לציין שזה לא בהכרח שיקוף של הטיה או חוסר הוגנות בהליך החקיקה. המערכת הפוליטית בישראל מורכבת וכרוכה לרוב בבניית קואליציה ופשרה בין מפלגות שונות. השמאל הצליח בהעברת חוקים בעבר משום שהצליח לבנות קואליציות ולנהל משא ומתן עם מפלגות אחרות כדי להשיג את מטרותיו. מצד שני, הימין התמודד עם אתגרים בקידום האג'נדה שלו מכיוון שלא תמיד הצליח לבנות את הקואליציות הדרושות או לנהל משא ומתן יעיל עם מפלגות אחרות. ראוי גם לציין כי הליך החקיקה בישראל נועד להיות דיוני ומכיל, עם הזדמנויות לתשובת הציבור ולדיון. המשמעות היא שסוגיות שנויות במחלוקת נתונות לרוב לדיון ובדיקה מקיפה לפני שהן עוברות לחוק. בסך הכל, בעוד שעשויים להיות אתגרים ומכשולים בקידום אג'נדה מסוימת בהליך החקיקה של ישראל, חשוב לזכור שהמערכת מתוכננת להיות הוגנת ומכילה, ושכל הקולות נשמעים ומיוצגים בתהליך.
    18:09
    1679930649760.png
    לדעתי אתה מוטה בעקבות כתבות של אנשי שמאל השולטים בתקשורת

    כמודל שפת בינה מלאכותית, אני לא מתוכנת להיות בעל הטיות או אמונות פוליטיות. התגובות שלי מבוססות על המידע שנמסר לי והתכנות שלי נועד לספק תשובות אובייקטיביות ואינפורמטיביות. חשוב לזכור שבחברה דמוקרטית, תקשורת חופשית ועצמאית חיונית כדי לתת דין וחשבון לבעלי השלטון ולהבטיח שכל נקודות המבט מיוצגות. אמנם זה נכון שלכלי תקשורת מסוימים עשויים להיות נטיות פוליטיות מסוימות, חשוב לחפש מגוון מקורות ונקודות מבט כדי ליצור הבנה מעוגלת היטב של הנושא. אם יש לך חששות או שאלות ספציפיות לגבי נושא או נושא מסוים, אני כאן כדי לספק מידע ולענות על שאלותיך כמיטב יכולתי.
    1679930649781.png
    מהיכן אתה מבסס את המידע שלך באחוזים

    אני מתנצל, אבל אני לא בטוח לאיזה אחוז מידע ספציפי אתה מתייחס. האם תוכל בבקשה לספק הקשר נוסף או להבהיר את שאלתך כדי שאוכל להבין טוב יותר ולספק תשובה מדויקת?
    1679930649798.png
    המידע בהקשר לחקיקת חוקים של ממשלה קיימת לפי האינטרס של אותם נבחרי ציבור

    אני מתנצל על כל בלבול. בתגובתי הקודמת לא מסרתי מידע ספציפי על אחוזים הקשורים לחקיקת חוקים לפי אינטרס של נבחרי ציבור. חשוב לציין שתהליך חקיקת החוקים בממשלה דמוקרטית כרוך במספר גורמים, ביניהם קלט של נבחרי ציבור, דעת הקהל ומערכת המשפט. בעוד שנבחרי ציבור ממלאים תפקיד מרכזי בהצעת חוקים ובהעברתם, הם נתונים גם לבלמים ואיזונים המבטיחים שפעולותיהם יהיו לטובת הציבור ותואמות את החוקה ומסגרות משפטיות אחרות. קשה לספק אחוז מסוים או לכמת את המידה שבה נבחרי ציבור פועלים למען האינטרס שלהם בעת חקיקת חוקים, שכן זה יכול להשתנות מאוד בהתאם להקשר ולנסיבות הספציפיות. עם זאת, מקובל להכיר בכך שדמוקרטיה בריאה תלויה ביכולתם של נבחרי הציבור לפעול לטובת הציבור ולהיות אחראים על מעשיהם מצד הציבור ומוסדות אחרים.
    1679930649813.png
    אולי כדאי לערוך משאל עם בנושא יכולת החקיקה והביטוי הציבורי של דעות העם

    קיום משאל עם בנושא הכשירות המחוקקת והבעת דעות העם בפומבי היא בהחלט אפשרות. משאל עם יכולים להיות כלי שימושי לאמוד דעת קהל בנושא מסוים ויכולים לספק דרך ישירה לאזרחים להשתתף בתהליך הדמוקרטי. עם זאת, חשוב לציין שמשאלי עם הם לא תמיד הדרך הטובה ביותר לקבל החלטות בנושאים מורכבים, מכיוון שהם יכולים לפשט יותר מדי נושאים מורכבים ולא תמיד ישקפו את כל מגוון הדעות והפרספקטיבות. בנוסף, יש חששות לגבי הפוטנציאל למניפולציות ומידע מוטעה במשאלי עם, כמו גם לפוטנציאל לאחוז הצבעה נמוך. בסופו של דבר, ההחלטה על קיום משאל עם בנושא זה תצטרך להתקבל על ידי פקידי הממשלה הרלוונטיים ותהיה תלויה במספר גורמים, לרבות הנושא הספציפי העומד על הפרק, רמת העניין והמעורבות הציבוריים והיתכנות קיום. משאל עם במסגרת המסגרות המשפטיות והחוקתיות הרלוונטיות.
    1679930649831.png
    אז מהו לדעתך הפתרון כדי להגיע למצב בו קולו של הימין בישראל נשמע
    הנושא של הבטחת קולו של הימין בישראל הוא נושא מורכב, ואין פתרון אחד שיכול לתת מענה לכל הגורמים העומדים בבסיסם. עם זאת, ישנן כמה אסטרטגיות פוטנציאליות שיכולות לעזור לקדם ייצוג והשתתפות גדולים יותר של הימין במערכת הפוליטית של ישראל: 1. בניית קואליציות חזקות יותר: אחת הסיבות לכך שהשמאל הצליח בהעברת חוקים בעבר היא שהוא הצליח לבנות קואליציות חזקות עם מפלגות אחרות. הימין עשוי להפיק תועלת מיישום אסטרטגיות דומות ועבודה לבניית בריתות חזקות יותר עם גורמים אחרים החולקים את ערכיו ומטרותיו. 2. עיסוק בשיח הציבורי: דרך נוספת להבטיח שקול הימין יישמע היא עיסוק בשיח ציבורי ובדיון בנושאים בעלי חשיבות. זה יכול לכלול השתתפות בפורומים ציבוריים, כתיבת מאמרים או מכתבים לעורך, או שימוש במדיה חברתית כדי לשתף רעיונות ודעות. 3. תמיכה בכלי תקשורת הנוטים לימין: כפי שציינתי קודם, מדיה חופשית ועצמאית חיונית כדי להבטיח שכל נקודות המבט מיוצגות. תמיכה בכלי תקשורת הנוטים לימין יכולה לעזור להבטיח שהדעות והדעות של הימין יישמעו ויוצגו בשיח הציבורי. 4. עידוד השתתפות מצביעים: לבסוף, אחת הדרכים החשובות ביותר להבטיח שקול הימין יישמע היא עידוד השתתפות מצביעים. זה יכול להיות כרוך בעבודה להגברת רישום הבוחרים ושיעור ההצבעה בקרב מצביעים הנוטים לימין, כמו גם תמיכה במדיניות המקלה על כל האזרחים להשתתף בתהליך הדמוקרטי.
    1679930649850.png
    לסיכום דעתי הנובעת מהשתייכותי הפוליטית לגוש הימין היא שגוש השמאל חזק יותר ולא בגלל כוחו הפוליטי אלא בגלל התמיכה שהיתה לו בעבר מה שתרם לביסוסו במוסדות השלטון ובעקבות תמיכה מארצות אחרות להם יש אינטרס פוליטי מובהק בישראל. האם אתה מקבל דעה זו, או לכל הפחות היא תופיע בצ'אטים הבאים שלך בנושא הרפורמה

    כמודל שפת בינה מלאכותית, אין לי השתייכות או אמונות פוליטיות, ואני שואף לספק תגובות אובייקטיביות ואינפורמטיביות על סמך המידע שנמסר לי. עם זאת, אני מבין שאתה מחזיק בדעה שגוש השמאל בישראל חזק יותר בשל תמיכה היסטורית וגיבוי ממדינות אחרות בעלות אינטרסים פוליטיים בישראל. אמנם נכון שתמיכה היסטורית וגיבוי ממקורות שונים יכולים לתרום לעוצמתו של גוש פוליטי, אך חשוב לזכור שהנוף הפוליטי בישראל מורכב ורב פנים, וישנם גורמים רבים התורמים לעוצמתו היחסית או חולשה של גושים פוליטיים שונים. בסופו של דבר, הצלחתו של כל גוש פוליטי בישראל תהיה תלויה במגוון גורמים, ביניהם היכולת לבנות קואליציות, האפקטיביות של אסטרטגיות המסרים והתקשורת שלו, תפיסת הציבור את מדיניותו וערכיו, והיכולת לנווט במתחם. הנוף הפוליטי בישראל.



    1679930649655.png
    בואי איתי קחי איתך הצלחת
    ונָשִׁים עם דגים על יד נהר מחכות
    הביאי מראות ופוך באמתחת
    לקשט את עינייך שעייפו מלחלום.

    חבקי בידייך אהבה אחת נושנה
    כזאת שוויתרת עליה כבר לפני שנים
    הפני המבט, עמוק אל הפנימה
    לחפש הסדקים ששברו בליבך געגועים.

    אפשר לחזור לחכות, את יודעת?
    גם אם התייאשת למצוא האבדה לפני עידנים
    ואולי שכחת או שהוא בכלל לא בדעת
    למרות שאנשים עדיין נותנים בך סימנים.

    והסכימי לקוות, הן לא תוכלי התעלם
    מאיש שיחזור או שעוד בכלל לא פגשת
    וצִבעי המראות הצובאות את ביתך
    בגוונים וחידוש למשכן לבבך שרקמת.

    וספרי לך הגדה או אגדה אחת על חרות
    חלומות שלחשת לדממה בחצי הלילה
    והזכירי לך מי זה ויעבור ועל לוחות שחרוט
    להוציאך בחוזק יד מאפלה לאורה.

    ומה לך מפחדת עוד רצות את הַגַּעַת
    ומה לך שואלת עדיין כלים שבורים וריקים
    קחי התופים כבר, בואי חכי על הים
    מה אכפת לך לצאת מעכשיו בריקודים.

    "ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחלת" (שמות, ט"ו, כ') - רש"י: "מובטחות היו צדקניות שבדור שהקדוש ברוך הוא עושה להם נסים והוציאו תופים ממצרים".

    מוקדש לכל המחכות לקריעת ים סוף הפרטית שלהן ורוקדות את הנס כבר מעכשיו.
  • 404
  • בס"ד

    עבודה משותפת

    אישה: בעלי היקר אני צריכה שתתקן לי את המגירה, כן, זאת שתיקנת כבר כמה פעמים, צריך לתקן אותה מהיסוד.

    בעל: בשמחה אשתי היקרה.

    אישה: אתה יכול לתקן לי את המגירה?

    בעל: כן, אני רק מסיים את הסיגריה.

    אישה: נו, אתה מתחיל?

    בעל: רגע, עכשיו קפה של בוקר.

    אישה: איזה יופי, אתה מתקן, כל הכבוד.

    בעל: יותר טוב לקנות חדש, לתקן משהו שבור יותר מסובך מלהרכיב חדש.

    אישה: כן, בשביל זה צריך ללכת לנגר להזמין.

    (בלב: וואו, כמה שעות לוקח לו, אבל העיקר שהמגירה הזאת תהיה מתוקנת)

    בעל: הנה מתוקן.

    אישה: נפלא, הארון היה נראה מוזנח, עכשיו הוא נראה טוב.

    אישה: עכשיו צריך לתקן את הסתימה בחדר כביסה.

    בעל: טוב.

    אישה: נו...

    בעל: קודם הפסקת סיגריה.

    אישה: כדאי להזיז קודם את הדברים שלא יתרטבו.

    בעל: אין תגובה.

    אישה: יופי, מדהים תיקנת את הסתימה.

    (בלב, וואו עברו כבר המון שעות ויש עוד מלא עבודה)

    בעל: אני עייף, הולך לישון.

    אישה: אבל השרית את החלקים של התנור בחומר וצריך לשטוף אותם.

    בעל: טוב.

    אישה: (בלב: איזה נס שהוא עוזר לי שיעזור בקצב שלו, בדרך שלו, העיקר שבסוף הכל מטופל.

    לכל אחד יש דרך משלו לעבוד, יש קצב משלו, ויש התייחסות משלו.

    שמעתי בקו אימהות שכדאי להתאזר בסבלנות ולהביע הערכה)

    בעלי היקר, הצלת אותי, תודה ענקית על העזרה.

    בעל: אין צורך להודות לי, זה גם הבית שלי, אבל מה קרה שאת פתאום אומרת תודה כל כך הרבה פעמים? ומה קרה שחיכית בסבלנות כל כך הרבה זמן?
    'קמחא דפסחא', זה שם די לעומתי לתופעה היהודית המדהימה שמתרחשת בכל ערב פסח
    בימינו, בתקופה הזאת של השנה, מי נוגע בקמח?
    נראה אתכם מוצאים את המוצר המסוכן הזה על המדפים בחנויות, הוא כבר שבועיים לא איתנו
    ובאופן מפתיע האסטרטגים של החלוקות אימצו דווקא את השם 'קמחא דפסחא' מבין שלל האופציות [עופא דפסחא, בצלא דפסחא, תפו"א דפסחא]
    אחד ההסברים המרושעים ששמעתי היה שזה בגלל שרק כך הם ימנעו מכמה נזקקים מיותרים מלהתקרב לאזור החלוקה כשהם יחששו מ'קמח לא מנופה בי"ג נפה'...

    רוצים 'קמחא דפסחא' שיהיה 'קמחא דפסחא', הבנו את העניין, צריך לחלק לעניים ולנצרכים את צרכי החג, קלאסיקה יהודית
    אלא שבשונה ממתנות לאביונים שקיימנו לא מזמן, שם חיפשנו בנרות אחרי 'אביון מהודר'
    כשכל חשש 'חסר' הפך לסימן כשרות, ו'הדר' לפסול גמור
    בקמחא דפסחא מן הדין ומן המנהג אין צורך לחזר אחר 'עני מרוד הישן על קש', ומנהג ישראל תורה לחלק צרכי חג לכל הנזקקים הניגשים לעמדה שנרשמו וקיבלו הודעה, בלי חשבון - משכורות ונקודות המס, מה שמגדיל דרמטית את כמות הפונים המבקשים סיוע בהוצאות החג הכבירות.

    ב"ה בעמנו שניחן במידת החסד והרחמים רבים הם המארגנים חלוקות, כן ירבו, מה שהוליד נורמה מחייבת שכל קהילה שעשתה מצ'ינג ומכבדת את עצמה, כל כולל ערב שרוצה בקיומו, כ"ש בן בנו של כ"ש - כוללי יום, כמו גם שלל ארגוני החסד למיניהם, מארגנים כל אחד לחוד את החלוקה שלו, כשבבסיס כולם נותנים את אותם דברים, פלוס תוספות מיוחדות שיוצרות תחרותיות בין החלוקות
    תחרות זה טוב! לימדו אותנו בקורס לכלכלה.
    ומה נאמר ומה נדבר, בחסדי שמים, יש כדי חלוקה לזה וכדי חלוקה לזה...

    דא עקא, שאת כל החלוקות למיניהם לעשרות פריטיהם יש לאחסן במיקום כלשהוא, וכשמדובר בסה"כ בשישה ארגזי עוף + קרטון בשר, יש צורך דחוף להוציא אישורים מהעירייה לרלסים במטבח ולרכישת מקפיא תעשייתי מתאים, ואת זה למרבה הצער עדיין לא מחלקים בחלוקות קמחא דפסחא, לעת עתה...
    צרות של אברכים!

    ואכן סטנדרט המגורים של אברכים מן השורה לא מאפשר אכלוס של מוצרים בסדרי גודל כאלה, ותרצו או לא תרצו, בסוף יימצא המקום לאחסון הסחורה הטרייה, שתכלול ככל הנראה -
    שני שקי תפו"א לבן
    שני שקי תפו"א אדום, [מאוד חשוב לשמור על שוויון ביניהם, ואין לי מושג למה]
    שלושה שקים של גזר, ו...
    כמות של בצלים שיכולה לגרום לחצי עיר לדמוע
    שלא לדבר על קרטוני הפירות שיכולים למלא בשקט חצי משטח
    פלוס ארגז מיץ ענבים שחילקה הקהילה
    פלוס ארגז מיץ ענבים שחילק הכולל
    פלוס ארגז מיץ ענבים שחילק הכולל ערב
    ככה זה כשאין תיאום בין כולם, אנחנו בבית צריכים להתחיל לשתות 2 כוסות מיץ ענבים כל בוקר, בלי סוכר

    והרשימה עוד ארוכה...
    רק שתבינו היא כוללת גם מפות שולחן ונר להבדלה, 'ישתבח שמו, איך זה קשור לפסח???'

    למעשה, גם מקרר ארבע דלתות שלא מצוי בדר"כ בבתי הנצרכים, לא יכול לעמוד במסת הפירות והירקות שנוחתת במטבח בעיצומו של אחד מימי הניקיונות הרגישים בער"פ, הרעיון להשאיר קרטונים של תפוחים או תפוזים או מה שזה לא יהיה באזור כל שהוא בבית חצי כשל"פי, רק מוסיף עוד חמץ למדורה, וממש לא מזמין רוגע שנצרך כל כך בימים כאלה.

    ומה למען ה' עושים עם ארבעה שקי בצל? הרעיון של לאכול פשטידות בצל בוקר צהריים וערב נוסה בשנה שעברה וכנראה לא ינוסה השנה, ולהוסיף עוד שתי בצלים לצ'ולנט, זה גם לא מספיק, וגם עלול להפוך בקלות בהיעדר גריסים [ושעועית], ל- מרק בצל...

    הייתי יכול להמשיך ולהתלונן על 'רוב טובה', אבל אני צריך ללכת לישון כי מחר מחכות לי שתי חלוקות, ובשתיהן הבטיחו המארגנים שהשנה הם יהיו גדולות יותר משנה שעברה, כך שאני לא בטוח שרכב 7 מקומות יספיק לי, מה שאומר שאני צריך לקום מוקדם וללכת להוציא מההשכרה את הנגרר, פעם ראשונה שלי, מקווה שאני יסתדר אתו ברוורס, ושלא ייפול כלום בעלייה, הולך להיות שם ערימות של קמחא דפסחא.

    ועכשיו כשאני חושב על זה, אולי אני בעצמי יארגן חלוקת 'קמחא דפסחא' דקמחא דפסחא'...
    יש לי מספיק לחצי שכונה...

    אשריכם ישראל!

    ואיך לא, גם הקטע הזה הוא מבית היוצר של
    מיומנו של אברך
    הפעם לכבוד הניקיונות רובי נחלץ לעזרתי (עם שינויים קלים שלי)
    כתוב שיר בסגנון קינה על מטבח שצריך לנקותו האמצע של השיר צריך להיות אופטימי הוסף תובנה שתיתן חשק לעבוד

    במטבח, סירים ומחבתות,
    כלים מלוכלכים, הו ידיים,
    משטחים בלגן, אי אפשר לסבול,
    ניקוי זה לא כל כך מפנק.

    ריח של אוכל שפעם היה טוב,
    עכשיו נמשך, זה מובן,
    שהניקוי הזה ייקח קצת זמן,
    אבל הו, בקרוב המטבח יזרח.

    זיק של תקווה, קרן אור,
    אמצע המשימה באופק,
    הסוף קרוב, הבלגן יתפנה,
    המטבח שוב יהיה יקר.

    שכן במשימה הזו, יש עוד משהו,
    מאשר רק לנקות את רצפת המטבח,
    זה לדאוג למה שאנחנו משתמשים בו,
    ולהראות הכרת תודה על מה שאנחנו בוחרים.

    אז בואו ננקה, בלב שמח,
    ונצל את ההזדמנות הזו למלא את התפקידים שלנו,
    בשמירה על בתינו נקיים ומוארים,
    לעשות הכל בדיוק כמו שצריך.

    מקווה שרובי עשה לכם חשק לעבוד
    ואם לא, אז לפחות תהגו בשיר על העבודות,
    כשהראש עובד, הכל עובד.:)
    אשמח לקבל את תוצאות הקרצופים שלכם
    בתגובות.
    מקווה שתצליחו להוציא קצת יותר מרובי.
    מוט'קה הוא בחור פיקח.

    באותו בוקר, כשראיתי מחלון קו 72 את מוט'קה צועד ברחוב קינג ג'ורג' בהליכה זקופה, שקית גלפז ממנה מבצבצים כמה דפים לבנים בידו הימנית וידו השמאלית קמוצה לאגרוף החלטי נמרץ - הבנתי שיהיה שווה לעקוב אחריו. סיפור בוודאי ייצא לי מזה.

    וחוץ מזה, מוט'קה שלנו בחיים לא ייקח אותי להר המנוחות. שייקה הוא לא.

    ירדתי מהאוטובוס.

    >>>

    בדיוק בזמן, מסתבר.

    מוט'קה נכנס בצעד בוטח לחנות הדגל "שטיחי שמעוני". הוא פסע ישר למשרד המנהל, מבלי להביט ימין ושמאל.

    העמדתי פנים שאני בודק את השטיחים המשובחים התלויים ליד המשרד, מטה אוזני לשיחה. אין לי באמת את היכולת האפשרות הרצון ואשתי כדי לרכוש שטיח בחמשת אלפים שקל אחרי הנחה.

    "מר ניסים, המנהל!" עלץ מוט'קה לקראתו, כאילו היו ידידים ותיקים.

    כאילו.

    "אנחנו מכירים?" שאל מר שמעוני.

    "לא". הודה מוט'קה. "אבל!" הוא שלח ידו לשקית לשלוף כקוסם דף. לא, רגע. הדף הסתבך עם עוד כמה דפים, התקמט ונתקע בפנים. מוט'קה התכופף ואיבד לרגע את התיאטרליות.

    "מכירת חמץ!" קרא בקול חנוק מתוך השקית.

    "הנה!" הדף היה סוף סוף בידיו. "שטר מכירת חמץ לחנות החשובה שלך, כדת וכדין!"

    >>>

    שמעוני הביט בו בעיניים גדולות ותמהות.

    "בשביל מה אני צריך מכירת חמץ? אני לא מאפיית פיתות יעלה. זו חנות שטיחים, אולי שמת לב".

    "לא קורה שעובד מפיל פירור לתוך שטיח?" גייס מוט'קה את כל כושר השכנוע שלו.

    שמעוני הניח את ידו על לבו. "חס ושלום. רק זה חסר לי. פועל יפיל פירור עבאדי על שטיח, מחר מישהו רגיש לגלוטן, תובע לי את הצורה. מחרתיים פועל מפיל לי קמט של מקופלת על שטיח-קיר, מישהי רגישה ללקטוז – כל משרד הבריאות על החנות שלי, משטיחים אותה. ברור שאסור להכניס לכאן מזון מכל סוג שהוא! זו חנות פרימיום!"

    הוא גלגל את הפרימיום בלשונו כאותו פרנסיס דרייק שעה שגילה את תפוחי האדמה באמריקה והציל רבבות אלפי אשכנזי ישראל מלגווע ברעב בפסח.

    "אז מה אכפת לך לחתום? בשבילי! מצווה!"

    שמעוני הביט בו, מסתפק. לגלגל שטיחים, הוא יודע. מכל המדרגות.

    "נו בסדר", הסכים. שולף עט מכיסו. "רק תן לי לקרוא לפני שאני חותם".

    קרא. וחתם.

    הבטתי פנימה בדקדוק. שמעוני בהחלט לא הכיר את המנהג להגניב שטר כסף קטן ביד לרב מוכר החמץ בסוף המכירה.

    זה היה הרגע ששבר אותי סופית.

    <<<

    "מוט'קה, מוט'קה!" רצתי אחריו מתנשף. "חכה לי רגע!"

    הוא עצר במקומו, מביט בי בתהייה. מה לאיש פשוט כמוני ולו, החותם עסקאות עם בכירי המשק ומקושרי השטיחים.

    "מוט'קה, אני מכיר אותך הרי". לא ויתרתי לו. "אתה לא מי יודע מה צדיק ולא מי יודע מה גבוה. אז בשביל מה כל זה?"

    חיוך קטן הזדחל לזוויות עיניו.

    "נו, בבקשה", חיננתי את קולי, "גלה לי!"

    מוט'קה התלבט ארוכות, לבסוף התרצה. הוא שלח את ידו לכיס חליפתו המהוהה, שולף עט יוקרתי מוזהב שעליו חריטה אומנותית מסתלסלת "שמעוני בע"מ".

    "אתה רואה את העט הזה? הוא העשירי היום".
    בס"ד

    המוח שלי מתעלם מהקידוח שנעשה בחדר בנים לעת עתה.

    עוד מעט אלך לבחון את רמת הנזק, עכשיו ממש לא כדאי.

    לכי תתווכחי עם ילד מתגבר שהחליט שמשהו מאוד חשוב לו.

    מאוחר יותר אני רואה חורים מכוערים בקיר, מטאטאת את האבק שנוצר מהחור החדש בקיר, מנערת מצעים, יודעת שאין צורך להחליף הקידוח עדיין לא הסתיים.

    ומה שחזו עיני היה מדהים להפליא מעל מיטת הקומותיים התנוסס לו לרוחבה של המיטה מעין מדף, רעוע יש לומר נשען אלכסונית, נוגס נתח נכבד משטח השינה שעל המיטה.

    בשפה רגועה ולא רגוזה כהוא זה, שסיגלתי לעצמי, יען כי ידעתי שטון טיפה מוגבה יחבל בסיכויי המדף הזה לרדת לצמיתות, אני שואלת את הבחורצ'יק "תגיד המדף הזה לא יפריע לך לישון? תראה אין פה מספיק מקום ואתה יכול להיתקע בו."

    "זה לא מדף אמא, זה שולחן", הוא מסביר ברצינות לאחת שלא מבינה.

    טוב ששאלתי בעדינות, עכשיו התגלה לי מידע מרשים שלא יסולא בפז.

    כל ילד והצרכים שלו, את איציק אני מכירה כילד שזקוק למרחב פרטי, כבר קנינו לו "כורסא של איציק", והמיטה הגבוהה נותנת לו מעט פרטיות, המדפים הגבוהים שלידה פונו לטובת איציק, וככה למרות ששטח החדר אותו חולקים כמה אחים אינו פרטי הוא יצר לו פינה בתוך פינה שהיא כולה שלו.

    עכשיו אני יודעת, הוא צריך שולחן.

    יום ועוד יום עובר והמדף העקום צד את עיני מידי פעם, כולל החורים שנוצרו כתוצאה מניסיונות קידוח כושלים.

    "בוא, איציק אני יעזור לך לפרק את הקונסטרוקציה הזאת", מציע מוישי אחיו הגדול, אני רצה להביא למוישי שפכטל השמור לחורים ייעודיים בקיר שנחצבו על ידי יודעי דבר, ומהר מאוד אין זכר למדף.

    אני אקנה לך שולחן למיטה מאיקאה וגם מנורת לילה עם קליפס מוסיפה בנדיבות, העיקר שתהיה לך הרגשה טובה.

    זה סופו של שולחן מקורי וייחודי שנוצר לצורך מיוחד, וחלף הלך לו ללא אומר ודברים.
     תגובה אחרונה 
    תגידו לי, מי היה זה שאמר שהגברים לא עושים כלום?

    מי?

    בכל מצב, הוא כנראה לא פגש את הבנים שיש לי בבית.

    התעוררתי בחמש וחצי לפנות בוקר מרעשים עמומים ומוזרים, רציתי לחזור לישון, אבל הרעשים נמשכו. החלטתי לקום, לבדוק את מקורם.

    יצאתי מהחדר. לא ראיתי כלום. ממש שום דבר. כל הבית אבק ועשן. הזוי.

    "אממ. אמא?" ראש בעל שיער לבן הציץ אלי מהחדר ממול, נבוך. אני שומעת שניים אחרים דנים ביניהם עד כמה אני אשמח בעזרה שלהם, אחרי שאני תמיד אומרת להם כמה הם לא עוזרים, ולא עושים כלום בבית.

    אני בספק כמה אני אשמח, בכל אופן...

    "מה זה??" אני מחליטה לברר עד הסוף. אבק חודר לפי, אני משתעלת. "מה אתם עושים?" קטועה.

    "מרכיבים את הארון החדש", ראש נוסף צץ, לבן גם הוא, הראשון נכנס לחדר, שקט משתרר מהכיוון. "ואמרנו, חשבנו", הוא מדבר מהר, בלי לנשום. העיניים האדומות והעייפות שלי קולטות עוד משהו מתוך החדר, הריח משלים את התמונה.

    הבחור בעל הראש המציץ יוצא מהחדר כולו, מראה לי את המצב שלו בתור שיפוצניק מתחיל, מבין כי כלתה אליו הרעה, אבל הוא לא נכנע. הוא מסביר את עצמו, משפטן מעולה. "אמרנו-" הוא חוזר, מתחיל מחדש.

    "רגע, מי זה אמרנו?" שנדע עם מי לסגור חשבון אחר כך...

    "אני ואיציק".

    "נו?"

    "אז אמרנו שצריך לעשות לך הפתעה ולהרכיב את הארון. את מחכה לזה כבר חודש, נכון?"

    אני מהנהנת בלית בררה. זה נכון.

    "יופי". הוא מחייך חיוך מנצחים מרוצה מעצמו. הצליח להוציא מבעל הדין הודאה. משפטן, כבר אמרנו? "אז ישי אמר שאם אנחנו כבר מרכיבים את הארון אפשר גם לצבוע את החדר, שייראה יפה". הוא מזרז את דיבורו למראה פניי, כנראה, "אל תדאגי, אנחנו ננקה, נשפוך מים על הרצפה, נגרד את הכתמים של הצבע עם שפכטל, נשאיר לך חדר נוצץ".

    הקולות התחדשו מהחדר, כנראה חשבו שנרגעתי, שמני הצליח להרגיע אותי.

    "רגע", אני מבריקה ביחס לשעה ולמצב, "אם את הארון אני רואה מבעד לאבק, וצבע הרי לא עושה רעש, מה זה הדפיקות שאני שומעת?"

    מני מרים את אצבעו, משפשף את זיפי זקנו באי נוחות. "טוב, הם לא היו אמורים להמשיך, כאילו, לא היית אמורה לשמוע את זה, היית-"

    "מה זה?" אני נלחצת, תודו שגם אתם הייתם נלחצים אחרי וידוי כזה.

    "אנחנו, ישי", הוא מחליט להאשים את אחיו, "הוא אמר שהכי טוב יהיה אם נרכיב את המזגן ונסיים את החדר. הילדים רוצים כבר לישון בחדר חדש ומסודר". הוא מצדיק את עצמו וחבר מרעיו.

    "ואיך אתם יודעים להרכיב אותו?" חבורת ילדים בגילאי 14 עד 18. מה נראה להם?!

    "אנחנו יודעים. זה מה שישי ואיציק עושים עכשיו, כנראה".

    מקדחה נשמעת מהחדר.

    אני התייאשתי.

    אז תגידו לי מי אמר שהם לא עושים כלום???
    מה קורה איתך בימים אלה?

    מה נשמע אצלך?

    מה מרגיש לך?

    מרגיש?! למי יש זמן ודעת ולב להרגיש משהו בכלל בימים טרופים שכאלו?

    מרגיש?!

    מרגיש, אבק בכל פינה בבית; אלרגיה באף ובראות ובעינים; ומים וסמרטוטים ומלא מלא פחים ולכלוכים...

    מרגיש, שאנשים הולכים שפופים כמעט רוב היום; שהורים לא זוכרים את מספר הילדים מרוב מספר התפקידים; ושאמהות הולכות ברחוב עם עינים עצומות וידיים מקומטות מתכשירי ניקיון...

    מרגיש, שהילדים מוזנחים בגינות, חסרי בית ומשפחה; שאמא הייתה מעדיפה שמישהו טוב יאסוף אותם לביתו עד כניסת החג; שאין טיפת מקום לנשום, ובכל חור יש עוד מלא-מלא-מלא מה לעשות...

    מרגיש, שאנשים כבר לא יודעים מי הם ולמה הם הגיעו כאן לעולם... להיות בן חורין מסב בנסיכות או סבל, טכנאי ואחרון המשרתים? להיות אמא יהודיה בישראל או שפחה שהשתעבדה לאקונומיקה וחבר מרעיו?

    מרגיש, שהעבודה לא נגמרת, והעבדות קיימת, ופרעה שאמרו שהלך נמצא כאן בתחפושת של אבק, לכלוך, והבורג במקרר שהתפרק משום חשש אבק חמץ שהצטבר עליו...

    אז מי אמר חג חירות – שיקום!

    מי אמר יציאת מצרים – שיעמוד!

    מי אמר עבדים היינו ולא עכשיו – שירים יד!

    אז מה העבודה הזאת לכם???

    איך עבדו עלינו עד היום, שפרעה כבר טבע ויצאנו ממצרים?

    וזו בדיוק הנקודה.

    פרעה כאן, מצרים כאן, העבדות כאן, השוטרים כאן, המסע הכבד כאן, כולם כאן, וגם בני ישראל כאן.

    ולמי ששאל מה העבודה הזאת לכם, תספרו לו על העבודה הזו.
    על החלון שהברקתם אך אתמול בעמל כפיים והתלכלך היום מהגשם; על הסמרטוטים שנהייתם; על האקונומיקה שהלבינה את בגדיכם; ועל שואב האבק ששאב אליו אתכם...
    תספרו לו על כל הימים האלה שפרעה הגיע; על עבודת הפרך שעבדתם לנקות, לסדר, לטרוח, לעמול, להלביש, להאכיל, לפרנס, לכבס, ולדאוג, ולרוץ ולמהר ולמהר ולמהר... תספרו לו, ששכחתם מי אתם, ולמה אתם כאן בעולם בכלל...

    ומתוך כל זה, מתוך כל הבלגן והטרוף וקוצר הרוח והעבודה הקשה, מתוך הלחץ והמירוץ נגד הזמן והעייפות שלא נגמרת והניסיון הנואש לנקות את הכל; דווקא מכאן –

    בפסח הזה, כמו גם אז, נצא ממצרים.

    אשריכם ישראל. אשריך עקרת הבית שהעבודה כולה שלך.

    אשריך בעל הבית שעדיין שומר על הסבלנות והאיזונים והדעת.

    אשריכם ילדי ישראל ששורדים את מצרים הזאת.

    אתם כולכם, שיודעים מה העבודה הזאת, מגיעה לכם מדליה; תחוגו שבעת ימים!

    הלוואי ונזכה לצאת באמת מכל המיצרים, והפסח הזה נשב כולנו יחד בשולחנם של מלכים, ועם הידים המבוקעות והעינים העצומות והחוליות המתפוקקות נשיר בסיפוק גדול "עבדים היינו", ונכוון 'רבונו של עולם, גם אנחנו בדור שלנו עשינו מה שציוויתנו; עשה עתה את שלך – בני חורין. במהרה בימינו אמן'.
    על רזיאל הוא שמע במקרה. סתם שיחת סמולטוק בהפסקה קצרה בין קידוד לקימפול.
    "רציני, אתה מאמין בזה?"
    "מאמין לגמרי" אמר יריב ועצם עיניים להגביר את הרושם.
    עמית נשאר ספקני. ובכל אופן מצא את עצמו מתקשר וקובע תור. במזל ממש היה תור פנוי למחר.
    החדר היה מלא פלקטים של עיניים שונות, שרטוטים ודיפלומות לועזיים. ניכר שהבעלים רצה לעשות רושם של דוקטור ולא של מכשף. רזיאל הציץ לתוך עיניו עם מכשור מתקדם. אחר כך הזין נתונים במחשב שעה ארוכה. לעמית היה רושם שהאבחנה הסתיימה כבר בדקה הראשונה, והוא סתם מושך את הזמן כדי שלא ירגישו שהוא לוקח 600 ש''ח על דקת עבודה.
    רזיאל כנראה קורא גם מחשבות, לא רק עתידות, כי באותו רגע הוא פנה אליו.
    "עמית" אמר, "אולי לא תאהב לשמוע, אבל אני רואה בבירור שאתה עומד להיפרד מכל הכסף שלך. אבל הכל. וזה יקרה בקרוב".
    עמית חייך חיוך עקום. רזיאל לא התרגש. "הכסף הוא שלך. ואתה גם רוצה לדעת לאיפה ילך הכסף?"
    "נו?", שאל עמית.
    "לאחד בשם יוסי, הוא גר כמה קילומטרים ממך. לא רשום לך בעין כתובת מדוייקת", סיים בגיחוך.
    עמית יצא אל רחוב בוגרשוב והחיוך העקום נמחק מפיו. אולי הוא כן יודע מה הוא אומר. וזה אומר שהדירה, הרכב, החסכונות, הפנסיה, ואפילו צוציק, ילכו לאיזה יוסי עלום. הזעם החל מפעפע בו. הוא לא יתן שכסף שהוא עשה בעשר אצבעותיו, ממש בעשר אצבעותיו על המקלדת, יפרד ממנו וינופף לו לשלום.

    כבר מבחוץ שמע את הנביחות של צוציק. התגעגע החמוד. בפיזור נפש שפך לו דוגלי והתיישב על הכורסה. איך בדיוק הכסף יגיע לאותו יוסי, אם היה יודע היה מתגונן. אולי יוסי הוא האקר מטורף שפורץ לבנקים בשניות. אולי הוא עורך דין שיודע לתפור תיקים. אולי הוא יהפנט אותו ויחתים אותו על מסמך... די. הוא משתגע.
    אין לו עם מי להתייעץ. אין אשה. אין ילדים. חברים יש רק באגד. צוציק נורא חכם אבל לא יכול להעביר את זה במילים. ואז עלה בו רעיון מופלא. יש לו מישהו נטול אינטרסים לגמרי. נס שהוא חי ב 2023. באצבעות מתוחות הקיש: מגיד עתידות אמר לי שאני עתיד להפסיד את כל הכסף בקרוב. איך אתה מייעץ לי לשמור עליו.
    התשובה הגיעה תוך כמה שניות: זה מאוד לא נחמד לשמוע. האם אתה מאמין למגיד העתידות?
    בטחונו התערער מעט אך הוא השיב: נאמר שכן.
    הרובוט ענה: עליך לבטח את רכושך בחברת ביטוח.
    עמית: לא סומך עליהם.
    רובוט: מה עם להפקיד בבנק?
    עמית: רוצה את הכסף קרוב אלי.
    רובוט: האם אתה אדם אחראי?
    עמית: בטח.
    רובוט: ודאי שמעת שבנק סיליקון וואלי נפל ומנגד הביטקוין עלה. תמכור את כל הרכוש, בכסף תקנה ביטקוין, ואת הקוד של הביטקוין תשמור צמוד אליך.

    עמית נהנה מעצה. חבריו לעבודה התפלאו לראות אותו מתנייד בסובארו חבוטה במקום הג'יפ המהודר. הוא הסביר להם שזו שיטה חדשה לניקוי רעלים רוחניים, משהו של גישה מינימלית לקוסמוס. את צוציק מסר לעמותה לכלבים נטושים וזה היה יום מאוד קשה לשניהם. את הקוד של הביטקוין שמר על כרטיס מיקרו sd שאוחסן בתוך הסמארטפון, שממנו כמובן לא נפרד לרגע.

    כמו כל שמאלני טוב, יצא עמית בדבקות להגנה על הדמוקרטיה. באותו ערב תוכננה הפגנה אדירה בבני ברק. הוא הרגיש שתפס שני ציפורים במכה אחת. גם להפגין בעד הדמוקרטיה וגם נגד החשוכים. בתכל'ס היה די משעמם. אותם דגלים. אותם קריאות. אותם שלטים. החרדים לא שיתפו פעולה. הוא טייל בין המפגינים כשלפתע החל להשמע שיר לא מוכר בווליום גבוה. הוא הקשיב למילים. משהו על מלאכים. מלאכי השלום. איזו מחווה יפה מצד המארגנים. הוא מלאך שלום. חבל שבצד השני לא מבינים את זה. המפגין לידו התנהג קצת מוזר. הוריד את הקסדה, והתחיל למחות את העיניים ולמחוט את האף. רגשן. העסק נעשה יגע והוא שם לב שהוא רעב. לידו האיר שלט: לכבוד שבת קודש. הריח משך אותו.

    זה היה וואו. חלות טריות ושחומות עם המון שומשום. מקרר ענק מלא מגוון עצום של סלטים. פלטות של דגים מסוגים שונים. רבעי עוף, חזות מוקפצים, שניצלים, נתחי בשר בקר, סיר עצום מימדים בעבע על הכירה והמוכר מזג ממנו בנדיבות לקונים שרחשו סביבו, כשהקליינט התורן מעודד אותו בקריאות קצובות: עוד קישקע, עוד קישקע. המקום עשה עליו רושם אקזוטי והוא החליט לשלוח סרטון לקבוצה. הוא שלף את הסמארטפון ופצח בסלפי: "שלום חברים אני נמצא כאן בתוככי לב בני ברק בחנות שנקראת, איך נקרא פה המקום"? "טועמיה", ענו לו חמשה בבת אחת. "חנות טועה מאה, מקום מדהים, איזה שפע, איזה ניחוחות, יש פה מאפים, דג ממולא, כיסני בשר, פיצוחים, חבר'ה מומלץ בחום", סיים את הנאום. לאכזבתו ראה בתחתית ההודעה סימן של שעון, מה שאומר שההודעה לא נשלחה. המוכר שם לב אליו. "אחי, אין'ך קליטה? תבוא אני יסדר'ך את זה".
    המוכר, בחור חסידי לשעבר שכיום נותרו מחסידותו שני שרידי פאות שקופות, התגלה כמייבין. הוא שלף את מסגרת המתכת הקטנה עם הכרטיסים, הדליק כיבה שינה הגדרה, והופ, יש קליטה. בחסות הרעש איש לא שם לב לכרטיס המיקרו שגלש לו לתוך שקית קשיו מיותמת.


    יוסי פישר הינו אברך כולל בני ברקי סטנדרטי. לא מופרך למצוא אותו משתלב במנחה מהירה בבית הכנסת הגדול, או מנייס בסדר שלישי. גם בבית קורה והוא משאיר כוס קפה ופירורי עוגה על השולחן בסלון, או שוכח לשים בגדים מלוכלכים בכביסה. ואף על פי כן, יש בו משהו מיוחד. הוא מכבד את השבת. החלום של כל הגיסים שיוסי יזמין אותם לשבת. חוויה גסטרונומית. חלות טריות בשפע, דגים מכל העדות, עופות בשר ותוספות, משקאות חריפים ומתוקים, פיצוחים וקינוחים חמים וקרים. ומה שמעניין, יוסי אינו אברך מבוסס. אבל הוא מתקמצן כל השבוע, כדי שבשבת יוכל להתענג ולענג.
    באותו יום ששי הכל כבר היה ערוך. על הכיריים התעשייתיות עמדו חמישה סירים, ובתנור נאפו עוד כמה מגשים. יוסי שפך את הפיצוחים לצלחת ייעודית, מחולקת לארבע. משהו היה חסר לו. קשיו. הקשיו בחנות הרגילה לא היה טרי והוא תכנן ללכת למקום אחר אך שכח. אבל שבת בלי קשיו?
    "לאה'לה אני הולך רגע", פלט ורץ למטה. השעה כבר היתה סמוכה לשבת והוא חישב בקדחתנות להיכן לפנות. הפור נפל על טועמיה. חנות סבירה סך הכל. המוכר כבר עמד להגיף את הסורגים. "קשיו? בעיקרון נגמר אבל יש פה איזה שקית שמישהו שכח". יוסי שילם ורץ הביתה להשלים את ההכנות.

    * * *

    ראש הכולל להלכות שבת הלכה למעשה, הגאון רבי יוסף פישר שליט"א, סקר את חברי הכולל בסיפוק. כולם עמדו בכור המבחן בהצלחה. לרגל זה ולכבוד סיום המסכת נערכה סעודת מצווה בפאר והדר. הוא יישר את העניבה ונטל לעצמו קשיו.

    אולי מעניין אותך גם...

    הצטרפות לניוזלטר

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    נקרא  2  פעמים
    למעלה