מידע שימושי שנה אחרי האסון, יום אבל לאומי. גם אתם מרגישים את זה?

[ח"ול]

זה קשה אבל צריכים להתגבר על הרגשות היום אמור להיות יום שמח והשמחה שחז''ל קבעו אמור להתגבר על שאר הרגשות

 

[12HAVA]

צלם 'בחדרי' שתיעד את אסון מירון: "ראיתי טלפון של הרוג מצלצל" - כל רגע

צלם 'בחדרי חרדים', ישי ירושלמי, שנכח בזירת האסון בהר מירון אשתקד ותיעד את הרגעים הקשים שנחקקו בראשו לנצח, שב לראשונה לזירה וכותב משם על היום הנורא בחייו אותו לא ישכח לעולם

www.kore.co.il

 

[castamir]

יש לי תחושה שרבים רבים מאיתנו הדחיקו את כל האובדן והצער הגדולים, ודווקא כעת, הכל מתעורר לו בצורה חזקה מאד.
בכל מקום אנשים מדברים על מה היה, איפה היו, ומה הרגישו.

מרגיש לי שהיום - שנה בדיוק אחרי - זה יום האבל הלאומי האמיתי של האסון הזה.

כל כך נכון ומדויק!
גם אני חשתי ממש כך.
ניסיתי להביע את התחושות הללו כאן.
אשמח אם תקראו. בלי להשאיר רושם.

שיתוף - לביקורת - דמעה בת נתינה (סיפור ליארצייט של מירון)

היא לא תשכח את הלילה המר והנמהר ההוא. השידור החי והתוסס התחלף בשידורי מוות, אימה וחרדה. יבבות סירנות, מסוקים, שקיות שחורות וזעקות שבר. והמספרים, אוי, המספרים הנוראיים. הם רצו כמו ספרות צג אדום במעלית מסתחררת כלפי מעלה, מפילה את הלב כלפי מטה. רחלי התקשרה אליה באמצע הלילה, צורחת את נשמתה...

www.prog.co.il

 

[בשעות הפנאי]

כל כך נכון ומדויק!
גם אני חשתי ממש כך.
ניסיתי להביע את התחושות הללו כאן.
אשמח אם תקראו. בלי להשאיר רושם.

שיתוף - לביקורת - דמעה בת נתינה (סיפור ליארצייט של מירון)

היא לא תשכח את הלילה המר והנמהר ההוא. השידור החי והתוסס התחלף בשידורי מוות, אימה וחרדה. יבבות סירנות, מסוקים, שקיות שחורות וזעקות שבר. והמספרים, אוי, המספרים הנוראיים. הם רצו כמו ספרות צג אדום במעלית מסתחררת כלפי מעלה, מפילה את הלב כלפי מטה. רחלי התקשרה אליה באמצע הלילה, צורחת את נשמתה...

www.prog.co.il

מיוחד ביותר!
תודה!
(הקטע של לסלוח על מה שהיה, זו באמת נקודה שאנחנו לא מספיק מרשים לעצמינו לדבר עליה, ובצדק. ואכמ"ל)

 

[פנינה ריימונד]

אצלי זה ג"כ העלה אמוציות
אבל אך ורק בגלל הדיבורים סביב זה באתרי חדשות וכו'

 

[פנינה ריימונד]

כל כך נכון ומדויק!
גם אני חשתי ממש כך.
ניסיתי להביע את התחושות הללו כאן.
אשמח אם תקראו. בלי להשאיר רושם.

שיתוף - לביקורת - דמעה בת נתינה (סיפור ליארצייט של מירון)

היא לא תשכח את הלילה המר והנמהר ההוא. השידור החי והתוסס התחלף בשידורי מוות, אימה וחרדה. יבבות סירנות, מסוקים, שקיות שחורות וזעקות שבר. והמספרים, אוי, המספרים הנוראיים. הם רצו כמו ספרות צג אדום במעלית מסתחררת כלפי מעלה, מפילה את הלב כלפי מטה. רחלי התקשרה אליה באמצע הלילה, צורחת את נשמתה...

www.prog.co.il

מדמיע!

 

[Esty Levy]

מתחילת הערב, אני פתאם מוצא את עצמי דומע, מחפש כל מיני חומרים מהאסון, מתאבל, כואב את כל מה שהיה.

שמעתי מאנשים רבים שגם אצלם התגלו לפתע וצצו החוצה ים של תחושות ורגשות כואבים הרבה יותר ממה שהרגישו אז בלילה הנורא ההוא.

יש לי תחושה שרבים רבים מאיתנו הדחיקו את כל האובדן והצער הגדולים, ודווקא כעת, הכל מתעורר לו בצורה חזקה מאד.
בכל מקום אנשים מדברים על מה היה, איפה היו, ומה הרגישו.

מרגיש לי שהיום - שנה בדיוק אחרי - זה יום האבל הלאומי האמיתי של האסון הזה.

מזדהה עם כל מילה.
בימים האחרונים גם הגעתי למסקנה, שהשנה האחרונה היתה הדחקה אחת גדולה...

זה נכון וזה כ''כ עצוב אבל נראה לי שהקב''ה לא רוצה שנהיה עצובים זה גם יום קדוש מאד שכתוב עליו דברים נשגבים
נכון האבל עדיין טרי אבל אולי נצליח להתרומם ולבקש ביום הזה על עמ''י על הגלות ולנסות לקום ולשמוח זה יום שאמור להיות יום שמחה וחג ,האמת שהלב חצוי אבל מה אלוקים באמת רוצה שנהיה עצובים ונתאבל לא נראה לי....

אני מנחשת שלא היית בל''ג בעומר תשפ''א במירון...
כי ה' עדי שבאמת לא רציתי להתעצב, אבל זה לא ממש היה בשליטה...
התמונות חיות לנגד עיניי כאילו זה קרה היום. התחושות צפו בי ברמה חזקה הרבה יותר מל''ג בעומר בשנה שעברה. אז עוד בכלל לא עיכלתי מה קורה.
אז בל''ג בעומר עוד חסמתי את הגוש בגרון, כמו בשבת שאחרי האסון, אבל מיד במוצאי ל''ג, בלי לשאול אותי רשות, הוא התפרק. הוציא איתו החוצה את כל הגושים שנחסמו במשך השנה....ביקשתי סליחה מר' שמעון, אמרתי לו שאני רוצה באמת לשמוח איתו בחתונתו! התנחמתי שהוא יודע יותר מכולם כמה זה באמת קשה... הוא הרי בכה יחד איתי בשנה שעברה...

 

[החכמה צודקת]

כ"כ נכון
פתאום אתמול התחלתי לראות סרטונים של האסון
למרות שעברה שנה פתאום הכל צף בחזרה...

אין שום מצווה לחזור לצפות בסרטונים.

 

[(:1234]

אין שום מצווה לחזור לצפות בסרטונים.

נכון, אבל גם אני מרגישה ככה, ויש צורך כזה לראות שוב מה קרה...

 

[החכמה צודקת]

נכון, אבל גם אני מרגישה ככה, ויש צורך כזה לראות שוב מה קרה...

שכל אחת תעשה מה בא לה....
אבל הרבה פעמים זה רק מחזיר לדכאון ודכדוך
וגורם לבנאדם להרגיש כאילו זה התעוררות,
אז שימו לב שזה לא מגיע מהיצר טוב
ופרק תהילים לע"נ הנפטרים אמנם לא יספק חוויה רב חושית
אך לבטח יגרום לתועלת גדולה יותר.

 

[בשעות הפנאי]

ופרק תהילים לע"נ הנפטרים אמנם לא יספק חוויה רב חושית
אך לבטח יגרום לתועלת גדולה יותר.

הנושא כעת הוא לא מה מצווה ומה עבירה
מה יביא תועלת ומה לא
הנושא הוא ההכלה הרגשית שלנו את האסון.

יש כאלו שעוד לא עיכלו את האסון באמת, דווקא בגלל דברים כגון אלו של 'לך תקרא פרק תהילים לעילוי נשמתם, במקום להתעסק בזה...'
אסון שלא נותנים לו לדבר, לא הולך לשום מקום.... הוא נשאר קבור בפנים ויוצא שנה אחרי....

לכן אני אומר דווקא הפוך.
'תבכו יהודים, תבכו. הוציאו את הכאב שבתוככם, בכו על הקדושים שהלכו מאיתנו בטרם עת, ועל כל הצער של המשפחות שלהם, הוציאו את כל הרגשות הפנימיים שלכם, ואל תשתיקו אותם, ורק אחרי שתשטפו את הכל החוצה, אולי תבוא מעט רווחה לנפשכם'

 

[Esty Levy]

הנושא כעת הוא לא מה מצווה ומה עבירה
מה יביא תועלת ומה לא
הנושא הוא ההכלה הרגשית שלנו את האסון.

יש כאלו שעוד לא עיכלו את האסון באמת, דווקא בגלל דברים כגון אלו של 'לך תקרא פרק תהילים לעילוי נשמתם, במקום להתעסק בזה...'
אסון שלא נותנים לו לדבר, לא הולך לשום מקום.... הוא נשאר קבור בפנים ויוצא שנה אחרי....

לכן אני אומר דווקא הפוך.
'תבכו יהודים, תבכו. הוציאו את הכאב שבתוככם, בכו על הקדושים שהלכו מאיתנו בטרם עת, ועל כל הצער של המשפחות שלהם, הוציאו את כל הרגשות הפנימיים שלכם, ואל תשתיקו אותם, ורק אחרי שתשטפו את הכל החוצה, אולי תבוא מעט רווחה לנפשכם'

מסכימה עם כל מילה.
זוכרת שכבר ביום שישי לאחר האסון היו כאלו שדאגו להזכיר שאסור להצטער בשבת, והנפטרים בטוח היו רוצים שנקבל שבת בשמחה. ואני, שבקושי חזרתי הביתה ממירוץ אחר האוטובוסים, עוד לא מעכלת איפה הייתי ומה ראיתי, כבר צריכה לשמוח. כי שבת היום!

סליחה על הבוטות. הוצאתי קצת מהכאב על חוסר ההבנה של אלו שישבו בבית, שמעו את האסון על הספה ובשבת כבר יכלו לחייך כאילו כלום.

@בשעות הפנאי , תודה על ההכלה וההסבר המדויק.

 

[החכמה צודקת]

הנושא כעת הוא לא מה מצווה ומה עבירה
מה יביא תועלת ומה לא
הנושא הוא ההכלה הרגשית שלנו את האסון.

יש כאלו שעוד לא עיכלו את האסון באמת, דווקא בגלל דברים כגון אלו של 'לך תקרא פרק תהילים לעילוי נשמתם, במקום להתעסק בזה...'
אסון שלא נותנים לו לדבר, לא הולך לשום מקום.... הוא נשאר קבור בפנים ויוצא שנה אחרי....

לכן אני אומר דווקא הפוך.
'תבכו יהודים, תבכו. הוציאו את הכאב שבתוככם, בכו על הקדושים שהלכו מאיתנו בטרם עת, ועל כל הצער של המשפחות שלהם, הוציאו את כל הרגשות הפנימיים שלכם, ואל תשתיקו אותם, ורק אחרי שתשטפו את הכל החוצה, אולי תבוא מעט רווחה לנפשכם'

הדבר האחרון שיתן לכאב מקום זה צפייה חוזרת בסרטונים....
כל פסיכולוג יגיד לך את זה.
והעיבוד הלא נכון של האסון המזעזע נגרם הרבה פעמים בגלל התעסקות יתירה בסרטונים/ תמונות וכו'..
סתם הימור קטן שלי:
כולנו כבני אדם לא ישנו לילות שלמים בגלל האסון הנורא שפקד את עמ"י בל"ג בעומר תשפ"א
מתוך מעגל האנשים שלא היו במירון בשעת מעשה (שזה רוב העם)
אלה שלא היו חשופים לתקשורת ולמדיה, היה להם יותר קל לעבד
(ולו משום הסיבה הפשוטה שבמוחם לא הופיעו : צרחות של אנשים טרם מיתתם, תמונות מזעזעות, וסרטונים מבהילים)
אומרת את זה בתור אחת שלא היה לי מחשב בזמן האסון וגם עכשיו נזהרת לא לחשוף את נפשי הרגישה לסרטונים
שאין נפש עדינה יכולה לסבול...


ואדרבא, לבכות זה טוב, זה משחרר,
אבל שיבוא ממקום יותר פנימי
אותי אישית ריגש מאוד הקטע של @castamir , תודה.

 

[בשעות הפנאי]

הדבר האחרון שיתן לכאב מקום זה צפייה חוזרת בסרטונים....
כל פסיכולוג יגיד לך את זה.
והעיבוד הלא נכון של האסון המזעזע נגרם הרבה פעמים בגלל התעסקות יתירה בסרטונים/ תמונות וכו'..
סתם הימור קטן שלי:
כולנו כבני אדם לא ישנו לילות שלמים בגלל האסון הנורא שפקד את עמ"י בל"ג בעומר תשפ"א
מתוך מעגל האנשים שלא היו במירון בשעת מעשה (שזה רוב העם)
אלה שלא היו חשופים לתקשורת ולמדיה, היה להם יותר קל לעבד
(ולו משום הסיבה הפשוטה שבמוחם לא הופיעו : צרחות של אנשים טרם מיתתם, תמונות מזעזעות, וסרטונים מבהילים)

כל אחד יתמודד עם הכאב בצורה שמועילה לו.
בגדול, בוודאי שיש צדק בדברייך.
גם לי עצמי, זה הזיק.

הדבר האחרון שיתן לכאב מקום זה צפייה חוזרת בסרטונים....
כל פסיכולוג יגיד לך את זה.

אבל עם זה אני לא מסכים.
יש כאלו שכעת, אחרי שקברו את האסון שנה שלימה, זקוקים לצפות שוב ושוב בסרטונים כדי להצליח ולבכות אותו.

מה שברור שכשמישהו מתאר שכואב לו, הדבר האחרון שצריך לעשות, (-בזמן שהוא בוכה את הכאב) זה לשלוח אותו לקרוא פרקי תהילים.

 

[Esty Levy]

הדבר האחרון שיתן לכאב מקום זה צפייה חוזרת בסרטונים....
כל פסיכולוג יגיד לך את זה.
והעיבוד הלא נכון של האסון המזעזע נגרם הרבה פעמים בגלל התעסקות יתירה בסרטונים/ תמונות וכו'..
סתם הימור קטן שלי:
כולנו כבני אדם לא ישנו לילות שלמים בגלל האסון הנורא שפקד את עמ"י בל"ג בעומר תשפ"א
מתוך מעגל האנשים שלא היו במירון בשעת מעשה (שזה רוב העם)
אלה שלא היו חשופים לתקשורת ולמדיה, היה להם יותר קל לעבד
(ולו משום הסיבה הפשוטה שבמוחם לא הופיעו : צרחות של אנשים טרם מיתתם, תמונות מזעזעות, וסרטונים מבהילים)
אומרת את זה בתור אחת שלא היה לי מחשב בזמן האסון וגם עכשיו נזהרת לא לחשוף את נפשי הרגישה לסרטונים
שאין נפש עדינה יכולה לסבול...

יש באמת מקום להבדל בין לראות סרטונים מהאסון בעצמו - שלא נראה לי שיש אחד בעולם שיגיד שזה מיטיב עם הנפש, לבין סתם סרטונים שקשורים אליו.
אני אישית, כל בדל תיעוד שרק יכול להיראות כמו השביל בזמן האסון, אני מקפידה שלא לפתוח. מצד שני, באמת יש לי משיכה לראות שידורים חוזרים מההר בזמן האסון - ולו משום שאני מזדהה עם המראות שרואים שם. את ההדלקה בתולדות אהרן, למשל, כבר ראיתי עשרות פעמים.

 

[החכמה צודקת]

כל אחד יתמודד עם הכאב בצורה שמועילה לו.
בגדול, בוודאי שיש צדק בדברייך.
גם לי עצמי, זה הזיק.


אבל עם זה אני לא מסכים.
יש כאלו שכעת, אחרי שקברו את האסון שנה שלימה, זקוקים לצפות שוב ושוב בסרטונים כדי להצליח ולבכות אותו.

מה שברור שכשמישהו מתאר שכואב לו, הדבר האחרון שצריך לעשות, (-בזמן שהוא בוכה את הכאב) זה לשלוח אותו לקרוא פרקי תהילים.

יכול להיות, לדעתי פשוט מומלץ להתייעץ עם אנשי מקצוע.
מה שכן את כמובן מדברת על כאלה שצפו שנה שעברה בסרטונים, אז זה באמת שונה אולי
מודה לה' שהצלחתי לא לצפות

 

[החכמה צודקת]

ואדרבא, לבכות זה טוב, זה משחרר,
אבל שיבוא ממקום יותר פנימי
אותי אישית ריגש מאוד הקטע של @castamir , תודה.

@בשעות הפנאי
שימי לב לעריכה הזאת למעלה...

 

[יאנקאלע]

סליחה על השאלה אבל מה זה יום אבל לאומי?
לאיזה לאום שייך האסון
אנחנו יהודים ויש לנו הלכות בכל הנוגע לאבלות
שלשה ימים לבכי שבעה ל.. שלושים ל..
וכתוב גם שהמתקשה (בוכה) על המת יותר מידי זה לא מביא דברים טובים

יום האבל הלאומי שלנו הוא תשעה באב בו אנחנו מתאבלים על כל הצרות שארעו לנו
ואם נתעמק הם היו הרבה יותר עצמתיים מאסון גדול זה שאני כלל לא מזלזל בו ח"ו

בא נקווה שזה האסון האחרון עד ביאת משיח

 

[בשעות הפנאי]

סליחה על השאלה אבל מה זה יום אבל לאומי?
לאיזה לאום שייך האסון

אסביר.
יום אבל לאומי, זה ביטוי למצב שבו עם שלם שרוי בעצבות עקב הזכרונות הקשים שצפים בו, על מעשים ואירועים שקרו לו בשנים עברו באותו תאריך.
במקרה שלנו, העם היהודי (החרדי) כולו, היה בעצבות ובצער מהזכרונות הקשים על מה שקרה בל"ג בעומר בשנה שעברה.
השימוש בביטוי הזה נועד כדי להדגיש את הצער והאובדן שבו היה כל איש יהודי בימים אלו.

אנחנו יהודים ויש לנו הלכות בכל הנוגע לאבלות
שלשה ימים לבכי שבעה ל.. שלושים ל..
וכתוב גם שהמתקשה (בוכה) על המת יותר מידי זה לא מביא דברים טובים
יום האבל הלאומי שלנו הוא תשעה באב בו אנחנו מתאבלים על כל הצרות שארעו לנו
ואם נתעמק הם היו הרבה יותר עצמתיים מאסון גדול זה שאני כלל לא מזלזל בו ח"ו

אני מודה לך בשם כלל הגולשים על המושגים הנוספים ש- על הדרך - למדנו מתגובתך ואסכם אותם בקצרה.
1. למדנו על כך שהלכות אבלות נוהגות בימים מסויימים וכמפורט.
2. למדנו מה קורה למי שבוכה יותר מידי.
3. וכן למדנו שבתשעה באב היו צרות קשות יותר מהיום הזה.

יישר כח - אך מושגים אלו, אין להם קשר לנידון לעיל.

בא נקווה שזה האסון האחרון עד ביאת משיח

אמן!

 

[מלכי סלמון]

מזדהה עם מה שכתבו פה...
בליל ל"ג בעומר ישבתי וקראתי מילה במילה את האשכול פה בפרוג מזמן האמת של האסון, כאילו אין לי מה לעשות בחיים
זה עדיין לא נתפס. וזה לא יתפס
מסכימה עם זה שכשהכאב עולה צריך לתת לו להשתחרר (וזה טוב! זה טוב שהוא עולה! אל תבהלו כשזה מגיע...)
מסכימה גם עם זה שצפיה והחשפות מעוררים ריגוש חזק אבל לא מרפאים....
שה' יאמר דיייי לצרותינו