יש להבדיל:
אנשים שאין להם נכה בקרבם ומנצלים/ משיגים תג/ או חונים בכיף בלי בעיה.
אנשים שמתמודדים כל הזמן עם נכה בסביבה, ומקלים על עצמם לפעמים,
ובד"כ הם עושים זאת בהקשר לנכה, כי פשוט כל הזמן הם סביבו..
אלא א"כ כל האנשים שמצקצקים בלשונם מוכנים להקל בעצמם על משפחות הנכים,
נראה אותם מוכנים לשמור על ילד בביח במקומם, לקחת אותו לפיזיותרפיה לקלינאות תקשורת, לריפוי בעיסוק,
להידרותרפיה, לנוירולוג, לבדיקות, לאבחונים, לאופטימולוג, לרופא עיניים, לבדיקת ברה חוזרת, לשיקום,
לרכישת אביזרי עזר- כשלושה מפגשים לכל אביזר, וזה רק טיפולים של חצי שנה...
לרוץ איתו למרפאות, לתת לו תרופות בלי לשכוח בוקר וערב, לקום בלילה כדי להחליף לו תנוחה כי הוא לא יכול לבד,
לסחוב אותו כשהמעלית נתקעת, לסחוב את העגלה הכבדה של שיקומית או פולקו, להוריד אותה במדרגות בשבת-
לאלו שלא עברו דירה בשבילו, לטפל בעצירות אופיינית, להרים את הלב חזרה אחרי שהוא נפל כי הילד מצמץ ואולי זה פרכוס, להיות זמין במהלך היום, כי כמה הילד יכול לשבת בעגלה, או לשכב במיטה? הוא חייב עניין, וגם שוב- שינוי תנוחה מעת לעת. חזרה על תרגילים בבית, להגיע לשמחה משפחתית בשבת ולגלות שהאולם נמצא בקומה שניה. ..
להלחם מול כל הבירוקרטיה.
אחרי שהם יעזרו במשהו אחד- שיכתבו כאן מה בא להם על משפחות לנכים..