שיתוף - לביקורת אילו דם קר היה קומיקס

מצב
הנושא נעול.
אני זורמת עם המצב בארץ, אבל משום מה תמיד ה'מצב בארץ' הנחמד מתפרץ נורא מהר בספרים מסויימים. זו הבעיה שלי.
אני חושבת שהגעת מנקודת מבט מסוימת, שלא תואמת לנקודת המבט שלי. בעיני, הסבירות שתהיה קבוצת חיילים חילוניים במובהק, שאי אפשר לברך בקרבתם, ואין להם מושג מה זה שבת וקידוש - מופרכת בעיקרו. אין פה דעה פוליטית או ניסיון ללמד איזה מסר.

כך שאין בתסריט הזה חזרה בתשובה. אלא ייצוג תואם לסבירות האוכלוסייה העכשווית.
 
אני חושבת שהגעת מנקודת מבט מסוימת, שלא תואמת לנקודת המבט שלי. בעיני, הסבירות שתהיה קבוצת חיילים חילוניים במובהק, שאי אפשר לברך בקרבתם, ואין להם מושג מה זה שבת וקידוש - מופרכת בעיקרו. אין פה דעה פוליטית או ניסיון ללמד איזה מסר.
שוב.
אני מאמינה שאין הרבה צפונים אשכנזיים בחוליה שיוצאת לסוריה וצריכה לדמות חוליה של מורדים לובים.
אבל שיהיו כל הגיבורים של הסיפור קשורים לדת?
קיצ'י קצת בעיני.
 
אני מאמינה שאין הרבה צפונים אשכנזיים בחוליה שיוצאת לסוריה וצריכה לדמות חוליה של מורדים לובים.
אבל שיהיו כל הגיבורים של הסיפור קשורים לדת?
קיצ'י קצת בעיני.
את רואה את זה בתסריט הנוכחי? סיכמנו שאיתן אינו גיבור, לא?
 
מאוד חשוב לי להראות, ברגעים קטנים, שאורח החיים הרצוי לו לא עובד בקנה מידה עם תמונת החיים שהיתה לו לפני שבנה משפחה ואמונה. זה לא מסתדר עם העבודה הקודמת, ולא מסתדר עם הסביבה הקודמת.
אם זה מה שאת רוצה להראות אז באמת יותר מסתדר. כמובן זאת סטייה מהדמות המקורית שבספר הסתדרה משום מה מצוין עם השילוב. אבל אף אחד לא אמר שזה חייב להיות אותו דבר.
איך הוא חזר בתשובה בכלל? היא לא סיפרה לנו סיפור שמסביר את זה
היא גם לא תספר. בדיוק כמו שאלי מצא את זיווגו בקדושה על ידי בנו השדכן של אייל, וכמובן שבווארט שתו ליקר.
לא בטוחה לחלוטין מה קהל היעד של הספר, אבל גם אם הוא נוער, אני חושבת שצריך לכבד יותר את האינטליגנציה שלו.
בעיני, הסבירות שתהיה קבוצת חיילים חילוניים במובהק, שאי אפשר לברך בקרבתם,
נראה לי לא הובנתי נכון. לא התכוונתי שאי אפשר לברך במחיצתם, סביר להניח שהם אפילו יודעים שצריך לומר אמן.
התכוונתי שהסיטואציה לא מסתדרת לי בראש, בדיוק כמו שבמשרד חילוני למהדרין אני לא אקח תפוח אברך עליו בכוונה ובקול ואצפה שהצוות יענה אמן. זה לא שאני לא אברך ואתפלל לידם, אבל יש קו דק בין זה לבין התיאור הנ"ל.
נראה שגם את לא התכוונת למשהו גרנדיוזי כזה אבל זאת התחושה שקיבלתי.
בכל מקרה רוב הדיאלוגים אמינים מאד, זאת רק נקודה קטנה שהפריעה לי.
 
נערך לאחרונה ב:
מאוד חשוב לי להראות, ברגעים קטנים, שאורח החיים הרצוי לו לא עובד בקנה מידה עם תמונת החיים שהיתה לו לפני שבנה משפחה ואמונה. זה לא מסתדר עם העבודה הקודמת, ולא מסתדר עם הסביבה הקודמת.
אישית זה מה שהרגשתי כשקראתי את הקטע, וזה מתאים לתיאור של הדמות כאן (הוא די אומר בפרצוף שהוא לא שייך לסיטואציה, ותכלס זה הנושא היחיד שכל הדמויות בסיפור מסכימות איתו. ותכלס, זה התנהגות קלאסית של חוזר בתשובה בסביבה צינית. משהו כמו להכריז "כן אני דוס, מה תעשו עם זה?").

אולי זה עובר לי חלק כי לא קראתי עדיין את הסיפור המקורי ושם זה שונה.
 
במשרד חילוני למהדרין אני לא אקח תפוח אברך עליו בכוונה ובקול ואצפה שהצוות יענה אמן
אני גם, כנראה. כרגע. אבל מכירה כאלה שכן - ומכבדת אותם :) טוב, בכל מקרה "זה קרה באמת" לא משנה אם תכלס אם בסיפור ועבור הדמות זה יצא לא אמין, אז אנסה לשפץ את זה.

לגבי הנקודות שהצפת עבור הסדרה המקורית, מחשבותי בעניין:
זה לא המיקוד של הסיפור, אלא חלק מהרקע. ואין פנאי להתעכב עליהם. הסיפור הוא אקשן ולא התבוננות מעמיקה בחברה הישראלית. אבל נתון לקוראים להמציא חיבור בין הרקע הזה לאירועים המפורשים.

בספר הראשון אנחנו רואים שהוא לא יכל לפעול על פי "תורת" שולחיו בגלל אילוצים של המשימה, הוא פעל לפי מה שהוא חשב לנכון בלי לחשוב על ההשלכות של זה כלפי עצמו, למען האידיאלים שהממסד לימד אותו. כאן נוצרה נקודת חיכוך קריטית בין אייל לממסד, שיהווה מיקוד לקונפליקט בסדרה.
בספר השני הוא ניסה בכל זאת לנצל את הקשר הקלוש שנותר בינו לבין הממסד, אבל לצרכים יותר אישיים - שהוא חשב לנכון. והפער בינו לבין הממסד נשבר ללא תקנה, במקום להמשיך לפעול בעבור אידיאלים של הממסד, הוא מצא משמעות אישית בחיים עם משפחה ואמונה עצמאיים.
מכאן והלאה, כל ספר מעמיד את ה"רכוש" שלו במבחן, בסיכון הולך וגובר, עד לנקודת השיא בספר הנוכחי בה מובן לכולם שאי אפשר להמשיך ככה ונדרש ניתוק מוחלט בין אייל לבין המדינה.

אני מאמינה שאני מבטאת את החזון שיוצא מהסיפור המקורי. ייתכן שאם נשאל את הסופרת יתברר שהיא התכוונה לדברים אחרים, אבל זה מה שאני רואה בסיפור, וכקורא - זו אחת הזכויות שלי. לפרש את הדברים האלה בהתאם לנקודת מבטי.
 
נערך לאחרונה ב:

פרק 18​


לילה. דירת מסתור.
הדירה מואפלת ושקטה. מקור אור קלוש מאיר על המפה המתוחה, וערימת בגדים וציוד בפינה. רותם ער לבדו, יושב בכניסה ומנקה את הנשק שלו.

המשך. מטבח.
אור מהבהב מאיר על מכשיר הקשר הלוויני שדומם על השולחן. יד נכנסת לפריים ומסיטה את המתג.

קול
אני רואה למה ביקשת משמרת ראשונה.​

רותם מזניק את ידו חזרה ורואה את אייל שצופה בו מהפינה בעמדת נוח.

אייל
קדימה.​

רותם מהסס. אייל מחווה קלות לעבר המכשיר. רותם מתיישב בזהירות לידו ומתקרב למיקרופון, כשעיניו עדיין תלויים באייל.

רותם
מיוחד, כאן גאווה.

מכשיר
(רעש לבן)​

רותם מרים מבט אל אייל בהיסוס, אך אייל לא נע.

רותם.
(חוזר על המכשיר)
מיוחד, כאן גאווה. מבקש לדווח, עבור.

מכשיר
גאווה, כאן פרפרון. שלח.​

אייל קופץ אל המכשיר ונשען מעל רותם, ואילו רותם מקמט את מצחו.

רותם
פרפרון, קרא אל קודקוד. או משנה. עבור.

מכשיר
שלילי. קודקודים תפוסים במכלאה. יש לומר, התנומה כבדה.
(קחחח..קחח)​

אייל ורותם מחליפים מבטים.

מכשיר
תעביר את הצמיד אלי, עבור.
אייל מכביד בידו על כתפו של רותם.
רותם
... פרפרון,
(מעווה את פניו)
שמיים נקיים. מבקש דממת אלחוט עד תאילנד.
...
עבור.
אייל סוקר את הקשר בדריכות.

מכשיר
קחחח...
רות, מאשר דממת אלחוט. סוף.
בשקט שמשתרר אייל ורותם בוהים אחד בשני.

רותם
הם.. צוחקים עלינו?

אייל
תפוס מזרן. אני על המשמרת.​

הייתי צריכה לחרטט את הנשמה היום. מי בא לו לתקן אותי מוזמן. אערוך.
 
מצטערת על ההמתנה הארוכה. חיכיתם ככה בסבלנות? מגיע לכם עוד פרק ^_^

פרק 19​

המשך - מטבח.
אייל יושב ליד הקשר בגב זקוף, ידיו חבוקות בחוזקה. הוא יושב שם זמן ארוך, אור יום מסתנן דרך חרכים באטימה של החלונות.

הוא מושיט יד אל גלגל התדרים ומתחיל לסובב באיטיות.


אלי
אל תעשה את זה.​

אייל ממשיך להחזיק במכשיר.

אלי
אל תעשה את זה, אייל.
אתה תדבר איתה כשתחזור.
זה לא שווה שבירה של כל הנהלים.

אייל
ממתי אני מציית לנהלים?

אלי
(בעדינות)
יש סיבה מאוד טובה לפרוטוקולים האלה.

אייל
(צועק בלחש)
שום דבר במשימה הזאת אינו לפי הפרוטוקול!​

אלי שותק.

אייל
היא מזכירה לי מי אני.​
 
הייתי צריכה לחרטט את הנשמה היום. מי בא לו לתקן אותי מוזמן. אערוך
אם אפשר...
אני מרגישה די טיפשה... אבל לא ממש הבנתי את הפרק הראשון.
לא נותנים להם לדבר עם המפקדים?
אפשר הסבר לצה"לית השוטפת הזו ללא תרגום מתקבל על הדעת?
אשמח ליותר בשר כל פרק.
לא תצליחי ככה למלא עמוד קומיקס.
אשמח לעזור במה שאוכל...
חלום שלי זה לצייר את ה 'ילדים'...
אפשר?
אני מדמיינת אותם אחרת מהציורים שלך...
 
אפשר הסבר לצה"לית השוטפת הזו
רותם תכנן לדווח לממונים על מעשי אייל. אך אייל כבר המתין שם, ורותם שינה את ההודעה שלו כרצון אייל. הם מבקשים אישור להפסיק דיווח שוטף על לסיום המשימה. מישהו זוטר שלא ראה צורך לקרוא לממונים על המבצע - אישר להם.
חלום שלי זה לצייר את ה 'ילדים'
בכבוד...
 

פרק 20​


חוץ. צהריים. בית משפחת גלבוע.

שני רכבים כבדים לא מצליחים להשתלב ברקע למרות גונם הסולידי. בחצר שרועים זוגות אופניים ללא סדר, ועוד צעצועים מסורבלים.

שבתאי נפלט מהדלת האחורית של אחד הרכבים. הוא דופק בעדינות על הדלת הראשית, שכבר פתוחה למחצה, ורואה את ההמולה החוגגת בפנים.


שבתאי
נוסעים לנופש?

אפרת
(מגניבה מבט אל הרכבים המבריקים שנראים מהחלון)
כמו שאתה רואה…
(פסק זמן)
קשה לי לבד, עם כל הילדים. אני נוסעת אל המשפחה שלי.​

שבתאי מבזיק חיוך עקום אל הדרכונים והשקר החשוף.

שבתאי
את עוזבת?
(מנענע את ראשו הגדול)
את יודעת, אייל תמיד היה כמו בן בשבילי.​

שפתיה של אפרת מתעוותות כשהיא מנסה לבלוע הבעת משטמה גלויה.

שבתאי
אבל אני מבין אותך. אין צורך להסביר. חבל לי לראות אותו מפסיד הכל בגלל טעות קטנה. לא היינו צריכים לשלוח אותו לתבור. זו היתה טעות. נתפסת בין שני הניצים, זה לא בשבילך. ראיתי את זה אלף פעם.​

אפרת חושקת את לסתה.

שבתאי
אייל לא ישתנה. הוא תמיד היה כזה. הוא צריך את האקשן, את יודעת.

אפרת
(מרימה סנטר גאה)
אני מכירה את אייל.

שבתאי
(מהנהן בצער)
אולי טוב יותר ככה.​

הוא מתכופף החוצה מבעד לדלת, ומנופף בתיאטרליות אל הרכב השני, שמתניע מיד.

כעבור חצי שעה
מונית עמוסה עוזבת את הרחוב, מותירה מאחוריה בית חשוך, תריסים נפולים, דלת נעולה, ומיניבן משפחתי חבוט בחניה.
 

פרק 20​


חוץ. צהריים. בית משפחת גלבוע.

שני רכבים כבדים לא מצליחים להשתלב ברקע למרות גונם הסולידי. בחצר שרועים זוגות אופניים ללא סדר, ועוד צעצועים מסורבלים.

שבתאי נפלט מהדלת האחורית של אחד הרכבים. הוא דופק בעדינות על הדלת הראשית, שכבר פתוחה למחצה, ורואה את ההמולה החוגגת בפנים.


שבתאי
נוסעים לנופש?

אפרת
(מגניבה מבט אל הרכבים המבריקים שנראים מהחלון)
כמו שאתה רואה…
(פסק זמן)
קשה לי לבד, עם כל הילדים. אני נוסעת אל המשפחה שלי.​

שבתאי מבזיק חיוך עקום אל הדרכונים והשקר החשוף.

שבתאי
את עוזבת?
(מנענע את ראשו הגדול)
את יודעת, אייל תמיד היה כמו בן בשבילי.​

שפתיה של אפרת מתעוותות כשהיא מנסה לבלוע הבעת משטמה גלויה.

שבתאי
אבל אני מבין אותך. אין צורך להסביר. חבל לי לראות אותו מפסיד הכל בגלל טעות קטנה. לא היינו צריכים לשלוח אותו לתבור. זו היתה טעות. נתפסת בין שני הניצים, זה לא בשבילך. ראיתי את זה אלף פעם.​

אפרת חושקת את לסתה.

שבתאי
אייל לא ישתנה. הוא תמיד היה כזה. הוא צריך את האקשן, את יודעת.

אפרת
(מרימה סנטר גאה)
אני מכירה את אייל.

שבתאי
(מהנהן בצער)
אולי טוב יותר ככה.​

הוא מתכופף החוצה מבעד לדלת, ומנופף בתיאטרליות אל הרכב השני, שמתניע מיד.

כעבור חצי שעה
מונית עמוסה עוזבת את הרחוב, מותירה מאחוריה בית חשוך, תריסים נפולים, דלת נעולה, ומיניבן משפחתי חבוט בחניה.
אני ממש אוהבת את הקטעים עם אפרת, את מיטיבה לתאר את הרגשות והמחשבות שלה דרך המעשים. אני קוראת ורואה אותה, ניתן להרגיש את האווירה.
תודה על הפרקים הנוספים
 
1675720765284.png


הפרק הבא בבנייה...​
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת ליראם
פרולוג לסיפור.
לביקורת, לא מיועד המשך.
אשמח לדעת איך הרגיש לכם הקטע ואלו תמיהות התעוררו לכם לגביו.
תודה!
*


הרוחות מיללות באותו הלילה כמו שלא ייללו מעולם. חובטות בדלת הרעועה, מתיזות עפר על תריסי העץ ומקיצות אותו משינה חסרת חלומות.

לרגע בוהה ליראם אל התקרה מכוסת הקש, אחר כך מעביר מבט אל מיטתו של אביו, סדורה כאילו גופו לא פגש בה הלילה.

הרוחות, בחוץ, מוסיפות ליילל. ואם כן - אביו יכול להיות רק שם. בשקט הוא מתרומם ממיטתו, מסלק מעל כתפו אניצי קש, מוודא את מציאותן של שתי סכיני הציד על ירכיו, אוסף את חרבו, זורק עין על הקשת ואשפת החיצים, המונחות לצד הכותל הצפוני, ובוחר להשאירן שם.

היללות לא פוסקות כאשר נמצא אביו סמוך למדורה עשנה, מפיצה ריח מתקתק עד בחילה. ליראם אינו מצהיר על הופעתו, בוחן את הגב הרכון, העיניים העצומות והשפתיים הדקות, שלא מפסיקות למלמל.

יללה נוספת מגיעה משמאל, מעיפה עליו עלים, מרקידה את האש מטה, ללחך עפר.

"רוחות הזאבים, הן מייללות", לוחש אבא. מסובב ראש. נועץ בו עיניים כהות, מבשרות רע.

ליראם בולע רוק. מרגיש את הרוח נושבת בשדרת גוו. לכל אורכה. הרוחות. האם שוב יוליכו אותם הזאבים הרחק, דרך מהלך שבועות רבים? או שירתקו אותם אל הבקתה עד יעבור זעם, לא יתחשבו במלאי האוכל המצומצם?

"המנחה", הוא אומר. עיניו מצטמצמות על שיירים שרופים. "היא לא הועילה?"

אבא, שלא כמוהו, מבין היטב את שפתם של הרוחות. אבל בעיניו לא נראה שהיה במאמץ תועלת. "לא", הוא חותם. קולו צלול כמו הרוח, כמו יללות הזאבים בליל ירח מלא. "אבל יש לנו אורכה. ומחר... מחר שבת".

שבת. האם גם הפעם ירדו מן ההר אל כפרם של היהודים? או שישבתו פה, על הצלע. יחכו לשלושה כוכבים בטרם ייטול אבא את מקל הנדודים, יערום על גופו את מחצית מלאי כלי הנשק ויורה לו, בנוקשות לא מתפשרת, לעשות כמוהו?

הרוח שוב מיללת, אך הפעם מצטרפים לקולותיה דשדושם השקט של מנעלים ואי אלו פצפוצי ענפים ועלים, גורמים לאב ליישר את גבו ולבן להדק את אחיזתו סביב נדן החרב. להפנות ראש אל הקולות, אל העצים שבין גזעיהם אין די מרחב למעבר שניים.

איש לא יוצא מן הצללים. גם לא חיה. אך כפות רגליו היחפות קולטות תנודות קלות על גבי הקרקע. שייכות בהחלט לבני אדם.

"חשוף עצמך", גם אבא חש בנוכחות אדם. והוא, כרגיל, לא נרתע. צועד ישירות אל החשיכה, שהלבנה וכוכביה לא מצליחים לסלק.

'וווואוווואו', מיללת הרוח באוזניו סכנה. מצעידה את רגליו בעקבות אביו, אל סבך העצים. אל הדמות העומדת דום אי שם, מראה אינו ברור. רק חוד להב החרב, האחוז בידה, מבריק באפילה, מסמן על מיקומה.

'וואווווואווה', נוגעת הרוח בענפי העצים, מטלטלת אותם, חושפת מעט אור. הזר, מרחק אמות ספורות ממנו, אמה וחצי מאביו, נע פתאום.

חרבו שלוחה קדימה, רגליו רצות מהר, ידו נעה באופן בטוח, מסמנת לחרב מקום פגיעה. אבא מרים את חרבו, עוצר את חרב התוקף, בועט בו במלוא העוצמה.

התוקף משתטח על הקרקע, מתגלגל מסכנת החרב הנשלחת לחזהו. מתייצב לא הרחק, יורק עפר.

"מי אתה?" פוצה אבא שפתיים, גובר על הרוח. חרבו נחה לצד גופו. אדישה כמו לא ידעה קרב - קצר ביותר - לפני רגע.

"אני?" שואל הזר. ידו תופסת בשמאל מותניו. מתרוממת אל מול עיניו. הבעתה הנשפכת על פניו ברורה, מוחשית. "אוכל לשאול אותך אותה השאלה. משום מה, חשבתי כי אפגוש כאן את זאב הסהר", מבטו נע מעט, מתמקד בבן השש עשרה. "אבל מסתבר שטעיתי. לי סיפרו שהאגדה, אם קיימת, מהלכת בדד".

האיש, כמו קולו, רועד. תכף יתמוטט אל העפר, ינשום טיפות אוויר אחרונות. ייאסף אל הרוחות. היא כבר מרקדת, הרוח. מחוללת סביב עלים, מנגנת אותם בקול אוושה. אבא לא מניח לה לסיים קינה, כמו שלא מניח לזר להמשיך במילותיו. חרבו מסיימת את פתיל חייו של האיש, ממלאת את רצונה של הרוח.

"זזים", אומר אבא בגבינים מכווצים כשהוא קם מעל הגופה, מנקה את להב חרבו בשולי חלוק העור. "לפני שיופיעו עוד".

הרוח נוטלת את המילים, מפיצה אותן הלאה בקול שאגה. אינה מותירה לו שהות לשאול, לתהות.

אבא אמר שזזים. והוא, כרגיל, מציית. אבא גם הזכיר ששבת מחר, לא ייתכן ששכח. ובכל זאת, הם זזים. כי כך ציוותה הרוח.

ואבא, כרגיל, מציית.
"תגיד! מה אתה חושב שאתה עושה?!"
החבטה מאחורי ראשי גרמה לי לקפוץ תוך כדי חצי סיבוב לאחור, רק כדי לראות את פניו של אלי מחייכות ונוזפות באותה נשימה.
"באנה הבהלת אותי אחי!", אני פולט תוך כדי נשיפת הקלה חובט בכתפו ומסתובב חזרה.
"מה אתה עושה ציפור לילה?, אמא שלך לא לימדה אותך שלישון מאוחר ו—לאכול חטיפים זה לא בריא??"
הוא מרים את אחת העטיפות המקומטות מהשולחן לידי בהדגשה ומקרב אותה עד קרוב לפניי רק בשביל לראות אותי מתרגז, הוא כל כך בלתי אפשרי לפעמים שזה מוציא אותי מהכלים.
"לא יעבוד לך הפעם אלי אני במבצע חשאי חשוב", אני עונה מחזיר את פניי למסך הלפטופ שלי, בין כל ניירות החטיפים המחוסלים קבוצות דפים, עטים ושיירי מסטיקים לעוסים.
אלי לידי מעווה את פניו בגועל כשידו נדבקת לאחד מהמסטיקים הלעוסים, "ברצינות אחי??"
אני מהמהם משהו לא ברור ידיי כאילו מרחפות מעל המקלדת במהירות, מתקתקות ברעש בלתי פוסק.
"אתה כמו מכונה לא משומנת", אלי פולט מחייך, יושב לידי ומניח זרוע אחת כבדה סביב כתפיי, כל כך מסיח דעת!
"מה הרעש הנוראי הזה?"
אני מגלגל את עיניי ואז לאחר שתיקה קצרה בוחר לענות לו רק כדי לגרום לו להפסיק לדבר ולהפריע לי.
"אני כותב משהו"
"כותב? אתה?!", אלי פורץ בצחוק רועם שמחריש את אוזניי ומסלק ממני את השורה הבאה שרציתי בדיוק לכתוב.
"למי אתה כותב?", אלי נרגע מצחוקו רוכן לכיוון פניי ואז פוזל אל מסך המחשב שלי.
"כותב לקבוצה", אני עונה תוך כדי שאני משלים את השורה שבה הפסקתי, "ששמה הסיפור בידיים שלך", מוסיף.
"יבש שם כמו הנגב אה?", אלי אומר מציץ על התאריך בו נכתבה ההודעה האחרונה בקבוצה.
"יותר כמו מדבר סהרה", אני מתקן אותו, לא מפסיק להקליד.
"תן לי לעזור לך, נראה שאתה מתקשה", אלי מתאפק לא לצחוק, הוא במודע מעצבן אותי!
"יודע מה?!", אני עונה מסובב בתנועה חדה את הלפטופ לכיוונו, "קדימה שייקספיר, כתוב!"
אלי נראה המום לרגע מצביע לכיוון חזהו כשואל 'אני?'
"כן כן אתה חכמולוג", אני עונה מזדקף בכיסא יודע שאיתגרתי אותו רציני הפעם.
אלי חוזר לחיוכו במהירות, "אין בעיה, עוד תגלה שהשייקספיר הזה טוב יותר מהשייקספיר הישן!"
אני פולט חיוך אולי הראשון להערב ומביט בפניו של אלי המתרכז בשורות.
לאחר רגע הוא מסובב את הלפטופ לכיווני מחייך בניצחון, "סיימתי, סופר דגול"
אני מביט על המסך, קורא את השורות האחרונות שאלי כתב, הן בדיוק מסתיימות כאן.
לא היה צורך לנטרל את האזעקה.
לא הייתה שם אחת כזו.
סידור מהיר של כובע, גרב ובגדים שחורים, והגבוה סובב את המפתח בתנועות בטוחות, יודע בוודאות שהוא מתאים.
הוא נעל אחריהם את דלת הקומה וחייך אל שותפו בשביעות רצון.

השטח נקי.
אף אחד לא ייכנס לכאן בשעה הקרובה.
הם דאגו להסחת דעת מושלמת שתרכז את כולם בקומה מתחת, וממילא הם לא אמורים להתעכב בשטח זמן רב.
השליפה תהיה מהירה, יש להם מודיעין מדויק, שאספו מאנשים מבפנים, על המיקום של מה שהם מחפשים.

השניים התפצלו ופשטו על הקומה, משתדלים לערוך את החיפוש ביסודיות אך בלי להותיר עקבות.
הם לא גנבים שמשאירים אחריהם מהפכה.

לפתע, כשכמעט כל הסחורה כבר הייתה בתיקים השחורים שנשאו, משהו השתבש.

הגבוה נכנס לאחד החדרים ונעצר בהפתעה.
מישהו היה שם, שוחח בפלאפון בקול חרישי.

מה זה?! כולם אמורים להיות כעת בקומה הראשונה!
איך התוכנית השתבשה?!

הוא מישש בעצבנות את הבליטה בכיס מכנסיו, חוכך בדעתו מה לעשות.

"סליחה! מה אתה עושה פה?" הקול היה תקיף והעיניים יורות זיקים.
הכובע בער על ראשו.
"אני... אני..."
זהו, הוא אבוד. סוף גנב לתלייה.

"כן, בדיוק. אתה! מה אתה מחזיק שם?"

הוא האדים כגנב במחתרת. "זה... זה לא מה שזה נראה".
הלוואי שהיה יכול להעלים מידיו את החפץ השחור המרשיע.

"אה, כן? דווקא לא נראה לי שיש הסבר אחר למה שאני רואה פה מול העיניים". הקול היה קר.

"בבקשה, רחמים!" התחנן על נפשו, "עשיתי טעות, אבל זו פעם ראשונה, זה לא יקרה שוב..."

מילותיו נפלו על אוזניים אטומות.
החדר נחצה בפסיעות רחבות, והחפץ השחור שהחזיק עבר בעלות.

הר"מ הגבוה נאנח מלא קומתו ושלף סיגריה מהחבילה שבלטה מכיס מכנסיו.
הם תכננו מבצע החרמה שקט ונקי, כשכולם ספונים בבית המדרש ב'שיעור כללי', אבל לא נורא, הכל לטובה.
התלמיד הנתפס העניק לו עוד פלאפון מרשיע לתיק הראיות השחור שיביא לחדרו של הרושיבע'.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה