ביקורת ספרות למה אתה בוחר מותחן ומקבל אקשן ועל סוכני ביון וגיבורי על

[משולש ברמודה]

בציבור הכללי הסגנון שאתה מדבר עליו מוקע ומבוקר ללא הפסקה, והכבוד האמתי ניתן לסיפורים המורכבים לשמם.

שלא לדבר על ביקורת איכותית, נשכנית וצינית במיוחד.

כוונתי הייתה לתהות האם ז'אנר המותחנים הוא לא ז'אנר נחות מהגדרתו, ולפחות בצורת תפוצתו המקובלת. לכל סגנון יש את החוויה שהוא אמור לספק, והמותחנים מיועדים להעניק אסקפיזם להמונים, ועושים זאת.

לא הוא לא נחות. זה אפשר לומר באופן מוחלט. אנחנו חושבים שהוא נחות כי ספרי המתח אצלנו מיועדים לנוער.

 

[מסוגל]

אף ז'אנר אינו נחות.

לא הוא לא נחות. זה אפשר לומר באופן מוחלט.

בחירת המילה לא מוצלחת, אני מודה. אבל אני מתעקש שלסגנונות שונים יש דרכים שונות, ומה שיציק לי יותר בפנטזיה, יפריע לי הרבה פחות בדרמה משפחתית. לא צריך לזלזל בקורא ולהידרדר לרמה של -

חורים, חתולים ומרצעים שונים.
מותחן שגובב על כרעי תרנגולת ומגדלי קלפים

אבל בהחלט הדמויות במותחנים יכולות להיות הרבה פחות עמוקות, ועדיין מהנות.

 

[הפצחן]

אבל בהחלט הדמויות במותחנים יכולות להיות הרבה פחות עמוקות מבלי לפגום בהנאה.

איני בטוח ש"עמוקות" היא ההגדרה המתאימה. אולי מורכבות.
אבל אני מבין על מה אתה מדבר. אין ספק שבמותחן לרוב שמים דגש יותר על הקצב הסיפורי ופחות על דמויות.
מה שכן, המותחנים החרדיים ירדו מזמן גם ממסלול הסבירות הזה.

 

[מסוגל]

"עמוקות" היא ההגדרה המתאימה.

מורכבות זה כבר צעד אחד קדימה, אני מדבר אפילו על מחסור חמור באישיות של ממש.

 

[לוטם]

התעקשתי להמשיך בינתיים גם אם הדרך ארוכה, אבל אז ותחזיקו טוב, הפך ספר המתח והאקשן למדע בדיוני מסתורי כלשהו, שכן בעמוד אחד קרוב מאד להתחלה, גיליתי למרבה ההפתעה שאפשר לירות מרובה צלפים כדורי אקדח.

אם אני מנחשת נכון על איזה ספר מדובר, אני קראתי את המהדורה השניה והטעות הזו תוקנה שם... היא לא הופיעה.

 

[משולש ברמודה]

אבל בהחלט הדמויות במותחנים יכולות להיות הרבה פחות עמוקות, ועדיין מהנות.

בהחלט הן יהיו פחות עמוקות, זה לא דרמה. מי שרוצה מסע מעמיק לנפשו של הגיבור בדרך כלל לא יקרא מותחן.
אבל כל עוד הדמויות מאופיינות בצורה הגיונית - כלומר תואמות תרבות, השתייכות ומגדר וכל עוד העלילה תואמת את העולם הקיים במציאות או אפילו אם היא בדיונית את העולם אותו יצרת לעצמך - המותחן הזה יכול בהחלט גם להצליח.
גם החוויה המדומיינת ביותר מורכבת מאחוזים נכבדים של לוגיקה וכשהיא נעלמת הכול נראה לא טוב במיוחד.
ונקודה נוספת שצוינה כבר בביקורת היא הצטמצמות המותחנים החרדים לסוגת האקשן והפעולה בלבד. בדגש על עולם הביון.

 

[מסוגל]

ונקודה נוספת שצוינה כבר בביקורת היא הצטמצמות המותחנים החרדים לסוגת האקשן והפעולה בלבד. בדגש על עולם הביון.

חד משמעית. יש עוד הרבה נקודות שצוינו בביקורת ונוגעות רק למותחנים חרדיים. ציינתי שאני מתייחס רק ל-

חלק מהבעיות שהוזכרו

 

[-חיה-]

ונקודה נוספת שצוינה כבר בביקורת היא הצטמצמות המותחנים החרדים לסוגת האקשן והפעולה בלבד. בדגש על עולם הביון.

אם כבר מעלים את הנושא
יש מותחנים חרדים שלא כוללים את עולם הביון?
עולה לי לראש רק צופן מצנפך

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

הדיון מתעלם מבעיה מובנית בסיפורת החרדית.
כל העולם הזה של הביון והריגול (כמעט ו) לא כולל חרדים בשום צורה.
כמעט כל סצנה היא בדיונית ומאולצת.
ברגע שזה המצב, מה הועלנו אם דיברנו על אמינות או עלילה מורכבת, או דמויות מורכבות.
אם הבסיס של העלילה לא מתקיים בשום עולם אמיתי.
רוצים אקשן אמין שמחובר לשטח באמת?
תכתבו על המכות שהלכו בין חסידי ביאליסטוק - רמת החייל, לבין אברכי כולל חזון שילה, על הקצאת שטחי הציבור למבנה של המוסדות.

 

[Talya kadosh]

כשרציתי להגיב באימוגי מסוים לדברים הנכונים (עד מאוד) שנכתבו, חיפשתי את ההוא שמכה על הראש עם היד, לא מצאתי. אז נסתפק בתיאור הנ''ל.

ביקורת ערוכה וכתובה היטב שנוגעת בכל הנקודות, כמדומני.

לצערי, זו אחת הסיבות שהפסקתי לקרוא ספרי מתח ואקשן. בהתחלה עוד נתתי הזדמנות, אבל כשהבנתי שהאירועים חוזרים על עצמם עד בחילה ונעים בין קלאסיות דביקית לפנטזיה שנמצאת בסוגה הלא נכונה, התייאשתי.

ועוד לא נגענו בקצה הקרחון של המסרים. מילא הם לא היו שם. אבל הם שם, שליליים ובועטים. (אל תתפסו אותי על כל ספרי המתח שקימיים בציבור, כי כאמור, כבר שנים מספר התנזרתי מהם).

חבל, אפשר ליצור הרבה בתוך הז'אנר הזה, בוחרת להאמין שאם אנחנו מתחילים לראות את הבעיות, בסוף עוד יכתבו הספרים שאנחנו מייחלים להם.

 

[משולש ברמודה]

יש מותחנים חרדים שלא כוללים את עולם הביון?
עולה לי לראש רק צופן מצנפך

לא מכירה את העלילה של הספר שציינת.
זכורים לי כמה ספרים של מ.ארבל שלא כוללים סוכני ביון והם נחמדים ביותר, אבל קראתי אותם די ממזמן לא יודעת מה אחשוב עליהם עכשיו...

כל העולם הזה של הביון והריגול (כמעט ו) לא כולל חרדים בשום צורה.

נכון. ואני אנחש שהסופרים החרדים ברובם לא מששו M16 ממוצע בידם, הבחינו בהבדלים הגדולים בין רובה לאקדח, דהרו על אופנוע, אולי חלקם (בדגש על סופרות) לא יצאו לעקיפה של איזו משאית אימתנית בנתיב הימני בכביש חשוך בלילה.
שיהיה ברור, גם אני לא עשיתי את רוב הדברים כאן ואני בהחלט לא חושבת שזאת סיבה לא לכתוב.
להפך, אלו רק המון סיבות לתחקיר רציני ומעמיק שהסופר או הסופרת מחויבים לעשות מתוקף חובתם הבסיסית לא לקשקש את קוראיהם לדעת. (ותפקידו של התחקירן בעיני היא לדייק או לשפר את הכתוב - לא לנסות להפוך את הדמיונות של הסופר למשהו קריא בקושי).
ולגבי כל עולם הביון - נשגב מבינתי למה אנחנו מעדיפים להישאר בנישה הזאת, עולם המותחנים רחב וגדוש בז'אנרים.
מה עם מותחנים פסיכולוגיים? מותחנים המבוססים על מערכת המשפט? רק מהישראלית אפשר לעשות מותחן אימה מצליח. כמובן שההצלחה תהיה תלויה בסופר הנכבד ובמקורות המבוססים שלו. רמז: לא קווי נייעס המפרשנים את דבריו של עמית סגל אלא חקירה רצינית של הנושא בעצמו כמו שאנשים מהוגנים עושים כשהם כותבים עבודת מחקר אקדמית לדוג'.

 

[חני כהן :)]

זה המשיך בכמה וכמה סופרות צעירות שניסו לחקות אותה, והוכיחו מדוע החשש שלה היה מוצדק...

מצטערת לומר אבל ספרים שקראתי שעל כריכתם התנוסס השם יצחק או יעקוב או כל שם גברי אחר לא היו טובים יותר...

יכול להיות שאותן סופרות צעירות הצליחו להוכיח למה החשש שלה היה מוצדק. אבל זה רק בגלל שהן לא היו מיומנות מספיק. אין כל קשר למגדר שלהן.

 

[מרים יעל]

להן בעיקר יכולים להאמין בני נוער

אני חושבת שזה די מסכם את העניין. בהכללה גסה, נראה לי שכל מה שבן נוער לא 'יכול' לקרוא (על פי גדרות הצנזורה במחוזותינו) פשוט לא מודפס, ולכן כל הספרות החרדית היום עונה להגדרה הזאת גם אם יש בה הרבה עומק וטוב. כותב/ת שזה כל מה שקרא/ה, אין לצפות מהם לכתוב 'טוב' יותר. הצעד הראשון של לכתוב ספר טוב (או סרט לצורך העניין) הוא להכיר את הז'אנר שלך היטב (ואת העולם שבו הסיפור מתרחש) ולקרוא את מה שהקהל שלך קורא, ואני לא בטוחה שזה מתקיים אצל כותבי ה'מותחנים' החרדיים של ימינו בצורה המיטבית.
מאותה סיבה, אגב, אנחנו רואים כל כך הרבה קלישאות וחומר ממחוזר, וכמו שציינו לפניי זה נפוץ גם בעולם הכללי אלא ששם הים עמוק ורחב וספר לא מוצלח פשוט לא מתרחק מהחוף, ואילו אצלנו הוא חוצה אוקיינוסים של מעריצים ומהדורות ברוך השם. קצת פרנסה מה רע
אנקדוטה שקצת קשורה: עוד בימי נעוריי העליזים כשחברותיי צרחו באימה בסצנת המרדף של אב ערבי אחר בתו היהודיה בסמטאות סוריה (בסרט חרדי כמובן) אני לא הצלחתי 'להימתח' אפילו מתיחה קלה, כי הבנתי שההפקה לא תוכל לצלם את האב יחד עם הבת באותה סצנה מסיבות הצנזורה שלעיל, ולכן הוא לעולם לא יתפוס אותה על המסך. זה אומר שבמהלך הסרט כולו- עוד לפני הסצנה הנ''ל, כצופה, הרגשתי את חוסר האמינות בעולם שהוצג לפניי, ולכן עבורי זה לא היה מותחן אלא קומדיה מוזרה, והמרדף היה פארסה שסופה להסתיים בהצלה מראש.
החוויה הזאת מזכירה לי את התיאורים של כותב/ת הפוסט, שהזדהיתי איתם מאד. אמינות היא אבן היסוד, כשהקהל לא מאמין לך, חבל על הנייר והדיו. אם כי, כמו שרבות מחברותיי בהחלט האמינו לסרט ההוא ונהנו ממנו, אני מניחה שהרבה אנשים פשוט קוראים את הספר ונהנים עד מאד (זה מסביר את המכירות הטובות), אולי על זה נאמר מרבה ידע מרבה מכאוב.

אציין שאני חובבת מותחנים מכל סוג, מאד, אבל לא מוצאת בתוכי את התעוזה (או את כוח הרצון) לכתוב בז'אנר הזה, כי בעיני אמינות היא אבן הבסיס הראשית בכל יצירה בדיונית, ואני לא מרגישה שאני מספיק טובה בשביל ליצור מותחן אקשן אמין. אני גם לא רואה את עצמי דורכת במשבצת הזאת אי פעם, אם כי, ימים יגידו

 

[לוטם]

אם אין תורה אין אקשן
בספר תהיה תמיד איזו דמות תורנית – ראש ישיבה, רב קהילה או ידיד חרדי, הרעיון זהה. הגיבור שלנו מחזיק בדעות חרדיות קלאסיות, או נוטה להחזיקן, או מקבל אותן ישירות לווריד באינפוזיה רוחנית כלשהי המחדירה בו אמונה וביטחון על אף שהוא בכלל אמור להיות בחור תל-אביבי טיפוסי.

אם הוא חרדי או דתי הוא יעצור מידי פעם לחטוף שעות לימוד קצרות, אם הוא חילוני הוא יביט בערגה באדם המניח תפילין, ואם הוא לא הוגדר בכוונה תחילה (וגם את זה פגשתי) הוא עדיין יחזיק בדעות הנכונות, איך? לסופרים פתרונים.

הסכמתי איתך בכמעט כל מה שכתבת, זה הכמעט.

בגלל שאנחנו חרדים, וכותבים לציבור שלנו - הציבור החרדי, ולא לחילונים, הגיבורים שלנו, לרוב, יהיה חרדים.
מה לעשות, זה אנחנו.
לכן הגיבור שלנו יתנהג כמו חרדי, ידבר כמו חרדי, ואם הוא לא יכול ללמוד יותר מידי, הוא יעשה את זה מידי פעם.
כי זה מה שהוא.

נכון שזה מופרך לתקוע גיבור חרדי, בחור ישיבה \ חוזר בתשובה בעבר \ בתהליכים בדיוק במקום הכי מרכזי בסיפור שלנו, אבל זו הספרות שלנו. חרדית.
לא הייתי רוצה שהילדים שלי יקראו ספר חרדי כשגיבוריו הם חילוניים. לא שכשהגיבור חרדי זה טוב בהרבה... אבל לפחות משהו אז יש לנו את החרדי, הגיבור, שהעלילה סובבת אותו, ולכן יש לו גם רב \ מורה הוראה שידריך אותו.

הרי כדי לשמור על האמינות של הדמות, היא צריכה לפעול על פי אמות מידה חרדיים. והבחורצ'יק שלנו, חוזר בתשובה ברב המקרים - וגם אם לא - לא אמור לדעת תמיד מה עליו לעשות. לכן הוא צריך את הדמות התורנית שלו, שאיתה הוא מתייעץ.

גם אם זה נראה מסרבל את הספר ולא קשור ותקוע וכו'
זה הציבור שלנו. זה מה שאני רוצה שהם יקראו - שלא תצא תקלה תחת ידיי... ולכן זה מה שאני אכתוב. גם אם זה מעושה מידי. מה לעשות?!

 

[CN]

כמו שאנשים מהוגנים עושים כשהם כותבים עבודת מחקר אקדמית לדוג'.

ב"ה

רוב האנשים המהוגנים קונים היום את העבודות שלהם, רק למען הדיוק.

אהבתי מאוד את הביקורת. מדויקת ונכונה.
תודה!

 

[משולש ברמודה]

אנקדוטה שקצת קשורה: עוד בימי נעוריי העליזים כשחברותיי צרחו באימה בסצנת המרדף של אב ערבי אחר בתו היהודיה בסמטאות סוריה (בסרט חרדי כמובן) אני לא הצלחתי 'להימתח' אפילו מתיחה קלה, כי הבנתי שההפקה לא תוכל לצלם את האב יחד עם הבת באותה סצנה מסיבות הצנזורה שלעיל, ולכן הוא לעולם לא יתפוס אותה על המסך. זה אומר שבמהלך הסרט כולו- עוד לפני הסצנה הנ''ל, כצופה, הרגשתי את חוסר האמינות בעולם שהוצג לפניי, ולכן עבורי זה לא היה מותחן אלא קומדיה מוזרה, והמרדף היה פארסה שסופה להסתיים בהצלה מראש.

אוי הזכרת לי נשכחות
לי למזלי הייתה חברה טובה נוספת שגלגלה איתי עיניים ביחד וכשהצרחות היו עולות מעלה מעלה מעל כסאות הכתר החבוטים ושוברות את תקרת המתנ"ס היינו פשוט יושבות וצוחקות עד דמעות בלי קשר לסיטואציה. כמובן השתתקנו בסוף אחרי שלא יכולנו לעמוד במבטים המזועזעים והעיניים הקרועות באימה.

אני מניחה שהרבה אנשים פשוט קוראים את הספר ונהנים עד מאד (זה מסביר את המכירות הטובות), אולי על זה נאמר מרבה ידע מרבה מכאוב.

לאכול מעץ הדעת או לא זאת השאלה.
או כמו שאמא שלי נוהגת לומר ואין לי מושג בשם מי: הכי מאושרים הם הטיפשים.

 

[מרים יעל]

אוי הזכרת לי נשכחות
לי למזלי הייתה חברה טובה נוספת שגלגלה איתי עיניים ביחד וכשהצרחות היו עולות מעלה מעלה מעל כסאות הכתר החבוטים ושוברות את תקרת המתנ"ס היינו פשוט יושבות וצוחקות עד דמעות בלי קשר לסיטואציה. כמובן השתתקנו בסוף אחרי שלא יכולנו לעמוד במבטים המזועזעים והעיניים הקרועות באימה.

לאכול מעץ הדעת או לא זאת השאלה.
או כמו שאמא שלי נהגה לומר ואין לי מושג בשם מי: הכי מאושרים הם הטיפשים.

בורות היא אושר, או משהו.

כשלמדתי תסריטאות המורה אמרה בשיעור הראשון, תתכוננו לא להנות יותר מ99% ממה שתראו בשארית חייכם

 

[RPO]

אתן אנקדוטה:
אני עובדת בספריה כללית ותורנית,
הספרים הלהיט שנלקחים במגזר שאינו חרדי- (בקרב בני הנוער)
הם הארי פוטר ו- יונה ספיר....

למרות ההצע הבלתי נגמר שיש בספריה של ספרות כללית לבני נוער...

 

[מרים יעל]

אתן אנקדוטה:
אני עובדת בספריה כללית ותורנית,
הספרים הלהיט שנלקחים במגזר שאינו חרדי- (בקרב בני הנוער)
הם הארי פוטר ו- יונה ספיר....

למרות ההצע הבלתי נגמר שיש בספריה של ספרות כללית לבני נוער...

דגש על נוער..?

 

[משולש ברמודה]

בגלל שאנחנו חרדים, וכותבים לציבור שלנו - הציבור החרדי, ולא לחילונים, הגיבורים שלנו, לרוב, יהיה חרדים.

נכון. אבל שימי לב שדיברתי על גיבורים שאינם חרדים במוצהר.
ובואי לא נלך רחוק: דמות דתית היא ממש לא חרדית בדעות ובהשקפות, דמות חילונית בוודאי שלא. גם דמות של חוזר בתשובה ברוב הפעמים לא תדבר ותנהג כחרדי קלאסי.

גם אם זה נראה מסרבל את הספר ולא קשור ותקוע וכו'
זה הציבור שלנו. זה מה שאני רוצה שהם יקראו - שלא תצא תקלה תחת ידיי... ולכן זה מה שאני אכתוב. גם אם זה מעושה מידי. מה לעשות?!

אז אם ככה את מסכימה עם הטענה שלי. כמו שאמרתי הצבתי מראה - האם נכון לכתוב כך או אחרת? שאלה טובה.
התוצאה הנגזרת מכתיבה כזאת אינה משתנה.

רוב האנשים המהוגנים קונים היום את העבודות שלהם, רק למען הדיוק.

תלוי אילו עבודות. תלוי סוג התואר. תלוי אם מדובר במחקר.
פגשתי אנשים מהוגנים רבים שעשו זאת בעצמם ועשיתי זאת גם בעצמי כמה פעמים. ולדעתי האישית זאת עובדה שיכולה לספר קצת על האדם.