דיון חישכון כתיבה (או: מה עושים בתקופות שבהן לא מצליחים לכתוב)

  • הוסף לסימניות
  • #1
חשוך שם בפנים, בתוך הבור העמוק ששואב אותנו לפעמים.
חשכה יורדת על המוח ועל הלב, והידיים משתפות איתם פעולה, מסרבות לכתוב, אפילו שיר קטנטן.
בשביל אנשים שהכתיבה היא חלק מחייהם - מדובר בכמעט אסון.
אז מה עושים?
מה עושים בתקופות האלה שבהן המוח יבש והלב לא מצליח להניע אף עלילה?
מה עושים כשעל שולחן העבודה ממתינים פרויקטים שונים של כתיבה - אבל פשוט לא מצליחים להתניע לכיוונם?
אשמח לשמוע מה אתם חושבים על ההגדרה שהמצאתי לתקופות האלה ("חישכון כתיבה"),
וכמובן - אם יש לכם טיפים איך לצאת מתקופה כזו...
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
וואו. אני בעיקר מזדהה עם התחושה.
הכתיבה שלי אומנם פחות עם דד-ליינים אבל מה שמצאתי שעוזר לי שכן יש לי לו"ז צפוף יותר ומצד שני מוח יבש במיוחד זה להתייחס אליה כמו אל מטלה שחייבים לעשות ולכן אין ברירה חוץ מלהכריח את עצמי לעשות אותה. (נשמע מדכא אני יודעת, אבל זה די יעיל בסופו של דבר).
לדוג' חמישי בלילה. לא תמיד יש כוח להתחיל לבשל לשבת ולפעמים אין כוח לגוון והבית הפוך וכו' - ומה שעוזר לי זה פשוט להתחיל עם משהו. לקום על הרגליים, ללכת למטבח ולעשות משהו קטן בצורה הכי יבשה ורובוטית שיש וכמעט תמיד זה גם נותן חשק להמשיך...
מה שאני עושה זה לפתוח את הקובץ ולהתחיל מהאמצע של האמצע ממש. לפעמים אני פותחת מרכאות, שמה שלוש נקודות ומתחילה לכתוב כאילו עצרתי מקודם באמצע המילה. משפט שגרם לי לרצות לכתוב את הקטע הזה בהתחלה, מילה מעניינת ששמעתי, רעיון שלא קשור בעליל אבל אולי ישתלב כאן. בקיצור משהו שיתן לי קצת חשק להקליד. (שזו פריוולגיה של כתיבה לעומת בישול נגיד, אי אפשר הרי לטגן בצל לפני שחתכת אותו :) )
ועוד משהו שעוזר לי לפעמים זה רעש לבן או מוזיקה שקטה מאד. לפעמים מרגיע קצת ומפקס.
הרבה הצלחה :)
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #6
לדעתי הכי חשוב זה הרצף. פשוט לכתוב.
אני כותבת בכוח ואז בדכ מתעורר חזרה החשק, או שאני חוזרת לשפר את הקטע יותר מאוחר.
לפעמים דוקא שכותבים בכוח פתאום מגיע רעיון שלא היית חושבת עליו.

מה שכן,
עוזר לי לכתוב 'בעל פה' את הקטע, באוזני אחרים או אפילו מול המראה לעצמי ואז אחרי שמצאתי את המילים אני כותבת אותן.
לשואלים למה בעל פה- הרבה פעם המוח נתקע בגלל הפעולה הנוספת של הכתיבה. בדיבור המחשבות יוצאות החוצה מהר יותר ובקלות יותר. מה גם שהרושם מתפוגג ולא צריך לחזור ולמחוק את כל המשפט האחרון ורגע, שכחתי מה ההמשך...
ככה אפשר לפלוט רעיונות אפילו שטותיים בלי להתבייש מעצמי ומהדף.
מאותה סיבה אני אוהבת מאד להקליט את עצמי, כדי לא לשכוח את הרעיונות האלה.

ודבר אחרון- לכתוב ביקורת על קטע.
הביקורות הכי מפורטות שלי פה היו בזמנים שלא הצלחתי לכתוב, ויש לזה שתי סיבות:
1. מעזרה אף פעם לא מפסידים. כלל לחיים- אם אתם תקועים לכו תעזרו למישהו, אפילו משהו קטן. זה יפתח לכם צינור.
2. העובדה שיש לך מה להאיר בקטע של מישהו אחר כאילו אומרת לך: יש לך מה להאיר גם בקטע של עצמך! לך אליו, תקרא אותו, אולי תמצא דברים לשפר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
אשמח לשמוע מה אתם חושבים על ההגדרה שהמצאתי לתקופות האלה ("חישכון כתיבה"),
'משבר כתיבה', זה השם המוכר לתקופות כאלו. המציא אותו הפסיכיאטר אדמונד ברגלר ב1947 (מקור).
ג'וליה קמרון בדרך האמן מרחיבה על התופעה הזו המון ונותנת עצות זהב כדי לצאת ממנה.

קראתי פעם שיטה מעשית, לצערי לא זוכרת איפה (אולי בדרך האמן?)
לכתוב כל יום - לא משנה מה.
פשוט לקחת דף ועט (דווקא דף ועט, לא מחשב. המוח מתפקד אחרת מול דף ועט) ולכתוב כל מה שעומד בראש. אפילו "אין לי מה לכתוב איזה שיעמום אין לי מה לכתוב".
כך, במשך כמה דקות, כל יום כל יום.
לפי ממציא השיטה - היא עובדת, בסופו של דבר, והמוח מתחיל לפתח דרך החוצה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
חשוך שם בפנים, בתוך הבור העמוק ששואב אותנו לפעמים.
חשכה יורדת על המוח ועל הלב, והידיים משתפות איתם פעולה, מסרבות לכתוב, אפילו שיר קטנטן.
בשביל אנשים שהכתיבה היא חלק מחייהם - מדובר בכמעט אסון.
אז מה עושים?
מה עושים בתקופות האלה שבהן המוח יבש והלב לא מצליח להניע אף עלילה?
מה עושים כשעל שולחן העבודה ממתינים פרויקטים שונים של כתיבה - אבל פשוט לא מצליחים להתניע לכיוונם?
אשמח לשמוע מה אתם חושבים על ההגדרה שהמצאתי לתקופות האלה ("חישכון כתיבה"),
וכמובן - אם יש לכם טיפים איך לצאת מתקופה כזו...
לדעתי, מה שעובד אצלי בכל אופן, או להתייאש, לא לכתוב פשוט. לחכות שתגיע ההשראה (אם יש לך אפשרות כזו, אם אין לך דד-לין קצר...) או לכתוב בכוח. אפילו משהו לא קשור, זה עוזר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
האמת, מה שהכי עוזר זה דדליין אגדי וקצרררר,
יש משהו ללחץ של הרגע האחרון שסוחט תוצרים מקסימים ומביא השראה ורעיונות.
עוד כמה עצות הזויות שאיגדתי לי במהלך השנים----
לנסות לשכתב ספר או עיתון. (הקריאה הביקורתית מביאה בכנפיה רצון מטורף להוכיח שאני כותבת טוב יותר...)
או לקרוא סיפורים מחורזים בקול. (תנסו... תוצאה שווה לחלוטין:p)
אפשר גם ללכת להתאמבט או לישון או לעבור לפאזה של מוח רדום. בשלב כלשהו עולה רעיון כל כך מקסים שאין ברירה אלא ללכת לבצע אותו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
לכולנו יש את זה, ולי זה עדיין קורה, יש ימים שיש לי מרץ לכתוב ספר שלם (סתם, אני מגזים), ויש ימים שאין לי כוח לחשוב על כך..
כמה טיפים שליקטתי לאורך הזמן:
1. לכתוב כל יום. לא משנה מה, העיקר לכתוב.
2. להזכיר לעצמנו לפני הכתיבה, ואפילו לתלות שלט שאומר - 'מותר לי לכתוב גרוע'. כשנכתוב נוכל לזכור שהתוכן לא מתפרסם בשום מקום, הוא לא אמור להיות מושלם, כי 'היום מותר לי לכתוב גרוע'. תתפלאו לראות כמה זה עוזר.
3. לפעמים באמת צריך לעצור, לחכות קצת זמן.
4. אפשר לעבור למשהו אחר שכתבנו, לא לזנוח את הקודם, אלא לשכוח ממנו מעט וכעבור זמן לחזור אליו עם אנרגיה חדשה.
5. אפשר לדמיין ולחשוב על העלילה שלנו, במוח, בלי לכתוב בפועל. בכך שומרים על הרצף של הסיפור וגם 'לא כותבים בפועל'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
עצות לצאת מהחושך,
1. כל יציאה שהיא, הליכה, נסיעה קניות - המוח רואה הרבה אנשים ודברים וזה גם מרפה וגם מעורר,
ופתאום רואים דברים נזכרים בכל מיני דברים אחרים שקשורים.
2. יש מקומות "מעוררים" חשבי מה מעורר אותך? ים? בית קפה? נוף או יער?
3. יש ספרים שמלמדים איך לכתוב, למשל ספר מוצלח: "איך לכתוב סיפור" מאת אורי פרץ שרון - כשאת קוראת אותו הוא מכוון אותך להביע את מה שרצית.
4. תובנה שהיתה לי היום: דרך להגיע לספר טוב היא לתרגם את המאורעות, החוויות, ההרגשות, הרצונות, התובנות, למצב של שיח ודמויות.
מחכים לקרוא את כתיבתך היפה. (@7שבע7 יפול צדיק וקם)
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
מוכר כל כך.
מה שעוזר אצלי זה לשמוע או לקרוא שירים של משוררים שאני מחובר מאד לסגנון הכתיבה שלהם,
זה מעורר את קנאת הסופרים ופותח את הלב.
וכמובן להרפות, לא לחשוב על זה יותר מידי.


שיר שנכתב אצלי בעבר על הנושא:

יֵשׁ אֲשֶׁר לַלֵּב שְׁעָרִים וְסוֹרַג,

וְאָדָם בְּזֵעַת יוֹמוֹ פּוֹתֵחַ.

עוֹד סוֹבֵב הַמַּנְעוּל; הוּא רוֹשֵׁם עוֹד שׁוּרָה

אֵת קְוֻצּוֹת שִׁירָתוֹ הוּא שׁוֹטֵחַ.



יֵשׁ אֲשֶׁר שׁוֹלֵחַ יָדוֹ מִן הַחוֹר,

רַק לִטְבֹּל אֵת עֵטוֹ בַּצְלִילִים.

בְּרֶגַע קָטֹן הוּא נָסוֹג לְאָחוֹר,

וְשִׁירוֹ כְּמוֹ אִלֵּם מִמִּלִּים.



בְּיוֹם מָחֳרָת וְכִמְעַט בְּלִי מֵשִׂים,

נִפְתָּחִים אוּלָמוֹת לְפָנָיו.

רוֹגְשִׁים בּוֹ כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים,

בָּאוּ דַּפָּיו בִּרְנָנָה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
אם אין עורכ/ת שנושפ/ת בעורף - לוקחים אוויר, ממתינים בסבלנות שבוע/שבועיים והמוזה חוזרת
לרוב הדברים אין מישהו שממש נושף בעורפי. אבל מרגישה שכבר חיכיתי מספיק...
אני פשוט פותחת את הארכיון וקוראת קטעים ישנים שכתבתי ואהבתי
עשיתי את זה, באמת... עזר רק חלקית.
לפעמים שיר טוב
ספירת העומר... בכל אופן, שיר ברקע בעיקר מפריע לי בריכוז בדרך כלל...
להתייחס אליה כמו אל מטלה שחייבים לעשות
באמת היו תקופות שזה עבד לי. עכשיו לא :confused:
לדעתי הכי חשוב זה הרצף. פשוט לכתוב.
נכון. באמת היו תקופות שכך הצלחתי לצלוח משברי כתיבה... אבל עכשיו אפילו זה לא עובד לי...
ודבר אחרון- לכתוב ביקורת על קטע.
רעיון מעניין... אולי באמת אנסה.
משבר כתיבה
נכון, זה המושג המקובל לכך, אבל אני אוהבת יותר לדמות את זה לחושך (שאז אפשר להדליק את האור) מאשר למשבר (שאז לא תמיד אפשר לתקן את מה שנשבר) :)
קראתי פעם שיטה מעשית, לצערי לא זוכרת איפה (אולי בדרך האמן?)
לכתוב כל יום - לא משנה מה.
אכן, בדרך האומן. לא קראתי את הספר, אבל שמעתי עליו הרבה. אולי באמת הגיע הזמן ליישם...
להתייאש, לא לכתוב פשוט
זה מה שעשיתי עד עכשיו, אבל זה מייאש מדי...
לנסות לשכתב ספר או עיתון. (הקריאה הביקורתית מביאה בכנפיה רצון מטורף להוכיח שאני כותבת טוב יותר...)
או לקרוא סיפורים מחורזים בקול. (תנסו... תוצאה שווה לחלוטין:p)
אפשר גם ללכת להתאמבט או לישון או לעבור לפאזה של מוח רדום. בשלב כלשהו עולה רעיון כל כך מקסים שאין ברירה אלא ללכת לבצע אותו.
רעיונות מעניינים! נראה אם יהיה לי האומץ לנסות אותם...
1. לכתוב כל יום. לא משנה מה, העיקר לכתוב.
2. להזכיר לעצמנו לפני הכתיבה, ואפילו לתלות שלט שאומר - 'מותר לי לכתוב גרוע'. כשנכתוב נוכל לזכור שהתוכן לא מתפרסם בשום מקום, הוא לא אמור להיות מושלם, כי 'היום מותר לי לכתוב גרוע'. תתפלאו לראות כמה זה עוזר.
3. לפעמים באמת צריך לעצור, לחכות קצת זמן.
4. אפשר לעבור למשהו אחר שכתבנו, לא לזנוח את הקודם, אלא לשכוח ממנו מעט וכעבור זמן לחזור אליו עם אנרגיה חדשה.
5. אפשר לדמיין ולחשוב על העלילה שלנו, במוח, בלי לכתוב בפועל. בכך שומרים על הרצף של הסיפור וגם 'לא כותבים בפועל'.
טיפים חשובים. בעיקר הרעיון להוריד מהאגו העצמי, הדורש ממני לכתוב רק בצורה טובה...
1. כל יציאה שהיא, הליכה, נסיעה קניות - המוח רואה הרבה אנשים ודברים וזה גם מרפה וגם מעורר,
ופתאום רואים דברים נזכרים בכל מיני דברים אחרים שקשורים.
2. יש מקומות "מעוררים" חשבי מה מעורר אותך? ים? בית קפה? נוף או יער?
רעיונות טובים! הלוואי שאצליח ליישם...
"איך לכתוב סיפור" מאת אורי פרץ שרון
באמת מתכננת כבר תקופה לקנות את הספר הזה. אולי בסיבוב הקניות על מנת לשחרר ולעורר את המוח - אקנה אותו סוף סוף ;)
(@7שבע7 יפול צדיק וקם)
שנינות יפה! אהבתי :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
כמו שכבר כתבו כאן, לקרוא שירה/ ספרות טובה. וגם מדריכי כתיבה, זה תמיד נותן חשק לכתוב.
אני עצמי מנסה לכתוב ספר שמבחינת הרעיון יושב שלם בראש שלי, ומדי יומיים אני נכנסת לקובץ רק כדי להוסיף משפט או שתיים, שזה די מתסכל אבל ככה מתקדמים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
תרומתי המזדהה:
מוכר... כתבתי על זה לפני כמה זמן

וְכָכָה יָמִים
שֶׁלֹּא כָּתַבְתִּי
שִׁירָה
וְאַרְגִּישׁ בַּמִּדְבָּר
שְׁמָמָה.
זְמָן נֶעְלָם
וְאִתּוֹ הַשְׁרָאָה
וְאַמְתִּין
לִלְגִימָה שֶׁתְּרַוֶּה
צָמָא.
לְטַל שֶׁל
כְּתִיבָה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
בדרך כלל כשמשעמם בחיים- משעמם בכתיבה, וההשראה הכי טובה מגיעה מתוך הדיכאון
כדאי לקרא קצת חדשות או לנסות להיזכר בדברים טראגים שקרו עד שנכנסים למוזה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
הורדתי מפיטרסט לוח משחק להדפסה. המשחק הוא משחק לאימון דיבור באנגלית. הוא בנוי בצורת משחק קוביה אבל הוא בהחלט יכול לעשות הסבה לתרגילי כתיבה פשוטים וחביבים בימי יובש.
אני מתרגמת:

3 דברים ש...

1. גורמים לך לשמוח
2. מעציבים אותך
3. היית רוצה שיהיו לך אבל בלתי ניתנים להשגה
4. לעולם לא היית קונה גם אם היה לך כסף בשבילם
5. אי אפשר לקנות בכסף
6. היית קונה בדמי הכיס שלך
7. היית רוצה לקבל ליום ההולדת
8. את יכולה לעשות בפארק
9. את יכולה לעשות בחורף
10. את יכולה לעשות בקיץ
11. לעולם לא תעשי
12. ספורט קיצוני שהיית רוצה לנסות
13. היית רוצה לעשות אבל אמא שלך לא מסכימה לך (טוב, אולי עברנו את הגיל... אפשר לנסות לחזור בזמן)
14. תירוצים למה לא הכנת ש.ב (כנ"ל , או מטלה אחרת)
15. את מקווה שיקרה בעתיד
16. את מפחדת מ...
17. ארצות שהיית רוצה לבקר בהן
18. שגורמים לחופשה להיות נהדרת
19. את אוהבת באחרים
20. את אוהבת אצלך
21. חיות מחמד לא שגרתיות
22. עבודות לא שגרתיות
23. אין לך אומץ לעשות
23. המתנות שהכי אהבת
24. מתנות שלא אהבת בכלל
25. ניצחת! השתלטת על מחסום הכתיבה. אם לא? תחזרי חמישה צעדים אחורה :(
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
בדרך כלל כשמשעמם בחיים- משעמם בכתיבה, וההשראה הכי טובה מגיעה מתוך הדיכאון
כדאי לקרא קצת חדשות או לנסות להיזכר בדברים טראגים שקרו עד שנכנסים למוזה...
נראה לי שזה מגיע מכל מיני סיבות ובכל מיני תקופות. או שזה משתנה מאדם לאדם. אני באופן אישי הפסקתי לצרוך חדשות. בכל מקרה כתיבה יכולה לעשות מצב רוח טוב.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה