דרוש מידע עונש או פרס?

  • הוסף לסימניות
  • #44
משהו שכתבתי בעקבות האשכול...




קושי. כאב. חוסר אונים. אי יכולת לעשות משהו. שום דבר לא תחת שליטתך.

הרגשת את זה פעם?

אתה רוצה או צריך לעשות משהו, בדחיפות, אבל זה לא בשליטתך.

לענות תשובה כשאין לך מושג מהי התשובה הנכונה שאתה צריך לתת כרגע.

לעשות פעולה כלשהי, ואין לך יכולת. הידיים שלך כבולות, ומן הצד השני, מחכים לך. להם לא אכפת אם אתה יכול לעשות זאת או לא.

לשם הדוגמא; אתה צריך לענות ושובה בדחיפות במייל והמחשב שלך שבק חיים. מן הצד השני מחכים לתגובה. אך לך אין את היכולת הזו כרגע. גם אם הזמן משחק כאן, אם הוא קריטי. זה פשוט לא תלוי בך.

זה מתסכל. מעצבן.

משאיר אותך בתחושה של חוסר אונים.



הדרך היחידה לצלוח זאת, היא כמובן עשיית השתדלות, אך בעיקר להבין שזה מאת ה'. הכל.

אם הוא החליט משהו. לא משנה אם תהיה לחוץ או לא. אם תהיה מפוחד או עצבני. לא משנה איך תרגיש ומה תעשה. מה שצריך לקרות - יקרה. זה אל תלוי בך. זה נקבע כבר בראש השנה.

רק ה' מחליט אם העניין יסתדר או לא.

לך נשאר רק להיות בטוח בכך באמת.

להבין שלא משנה מה תעשה ואיך תגיב. המציאות לא תשתנה. זה מה שהקב"ה קבע.

ואם כך, בוודאי עדיף להשליך את האחריות מהכתפיים שלך. לשחרר.

להתפלל.

ולתת לו לעשות את שלו.

לתת לו להוביל אותך למקום הכי טוב בשבילך.

לאן שאתה צריך להגיע.

הרי היעד קבוע מראש.

אותו תצליח לשנות רק בעזרת תפילה וקבלות טובות.

אחרי שעשית זאת, חבל להיות בלחץ. חבל ולא יעיל.

אתה יכול להיות רגוע.

מה שיהיה – הוא הטוב ביותר עבורך.

בין אם אתה רואה ומבין זאת, ובין אם לא.



עצה שלי. תשחרר.

תן לה' לעשות את שלו.

הוא יעשה לך את הכי טוב שרק אפשר.

גם אם זה לא נראה.



ואולי – זה כן ייראה הכי טוב...



הלוואי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
משהו שכתבתי בעקבות האשכול...




קושי. כאב. חוסר אונים. אי יכולת לעשות משהו. שום דבר לא תחת שליטתך.

הרגשת את זה פעם?

אתה רוצה או צריך לעשות משהו, בדחיפות, אבל זה לא בשליטתך.

לענות תשובה כשאין לך מושג מהי התשובה הנכונה שאתה צריך לתת כרגע.

לעשות פעולה כלשהי, ואין לך יכולת. הידיים שלך כבולות, ומן הצד השני, מחכים לך. להם לא אכפת אם אתה יכול לעשות זאת או לא.

לשם הדוגמא; אתה צריך לענות ושובה בדחיפות במייל והמחשב שלך שבק חיים. מן הצד השני מחכים לתגובה. אך לך אין את היכולת הזו כרגע. גם אם הזמן משחק כאן, אם הוא קריטי. זה פשוט לא תלוי בך.

זה מתסכל. מעצבן.

משאיר אותך בתחושה של חוסר אונים.



הדרך היחידה לצלוח זאת, היא כמובן עשיית השתדלות, אך בעיקר להבין שזה מאת ה'. הכל.

אם הוא החליט משהו. לא משנה אם תהיה לחוץ או לא. אם תהיה מפוחד או עצבני. לא משנה איך תרגיש ומה תעשה. מה שצריך לקרות - יקרה. זה אל תלוי בך. זה נקבע כבר בראש השנה.

רק ה' מחליט אם העניין יסתדר או לא.

לך נשאר רק להיות בטוח בכך באמת.

להבין שלא משנה מה תעשה ואיך תגיב. המציאות לא תשתנה. זה מה שהקב"ה קבע.

ואם כך, בוודאי עדיף להשליך את האחריות מהכתפיים שלך. לשחרר.

להתפלל.

ולתת לו לעשות את שלו.

לתת לו להוביל אותך למקום הכי טוב בשבילך.

לאן שאתה צריך להגיע.

הרי היעד קבוע מראש.

אותו תצליח לשנות רק בעזרת תפילה וקבלות טובות.

אחרי שעשית זאת, חבל להיות בלחץ. חבל ולא יעיל.

אתה יכול להיות רגוע.

מה שיהיה – הוא הטוב ביותר עבורך.

בין אם אתה רואה ומבין זאת, ובין אם לא.



עצה שלי. תשחרר.

תן לה' לעשות את שלו.

הוא יעשה לך את הכי טוב שרק אפשר.

גם אם זה לא נראה.



ואולי – זה כן ייראה הכי טוב...



הלוואי.
זה בדיוק אבל בדיוק המקום שבו אני נמצא עכשיו.
לקבל את זה שצריך ואין.
לקבל את מה שה' שולח אלי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
אפשר להסתכל על זה בתור אהבה מהקב"ה,
את כל אשר יאהב ה' יוכיח?
או הפוך?
זה עונש?
מה אומרים?
קודם כל, גם אם זה עונש - זה פרס. כי עונש זה לתקן אותנו, לטובתינו.
אני חושב שהתשובה האמיתית היא - שתי התשובות נכונות. כלומר, לפעמים זה לא עונש, וכמו הסיפור בחז"ל על נחום איש גם זו שבסוף התברר שהכל היה בשביל להציל אותו מהליסטים; וכן - לפעמים זה עונש. כמו שכתוב למשל שלשון הרע מביא לעניות (שהיא במקום צרעת), וכן בעוד הרבה מקומות כעין זה.
אז האם אצלך זה עונש או לא? - חשבונות שמיים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
ונזכרתי בגמרא ששייכת לעניין - ברכות ה ע"א
"אמר רבא... אם רואה אדם שיסורין באים עליו יפשפש במעשיו... פשפש ולא מצא - יתלה בביטול תורה... ואם תלה ולא מצא - בידוע שיסורין של אהבה הם [הקב"ה מייסרו בעולם הזה בלא שום עוון כדי להרבות שכרו בעולם הבא יותר מכדי זכויותיו - רש"י], שנאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח"
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
אתה מסיט את תשומת הלב שלך.
אתה מנסה למצוא "משמעות" לבעיות שלך ולתלות אותן במשהו חיצוני.
אם משהו לא הולך לך, ובטח אם הרבה משהויים לא הולכים לך, יתכן שיש לזה סיבה פנימית.
אתה צריך להפסיק לשאול "למה אני לא מצליח"
ולהתחיל לשאול "איך אני אצליח".
הניסוח חשוב מאד מאד, זה מכניס את תודעה שלך למצב חיפוש פתרונות, במקום למצב חיפוש אשמים.

תנסה לחשוב מה עצר אותך, ממה פחדת, מה לא העזת, איפה הלכת מהר מידי, ואיפה עשית סדר פעולות לא נכון, איפה היה חסר פרט קטן וחשוב, ואיפה התעצלת להשקיע.

חיפוש פתרונות מחוץ לקופסא לא בהכרח מעיד על יצירתיות ומעוף.
לפעמים זו החרדה ממה שאתה עלול למצוא בתוך הקופסא שלך.

דבר עם חבר קרוב, או שב עם ניר וחשוב.

אולי זה לא עונש ולא פרס, אולי זה רק שלב אחד בהתקדמות שלך
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
אתה מסיט את תשומת הלב שלך.
אתה מנסה למצוא "משמעות" לבעיות שלך ולתלות אותן במשהו חיצוני.
אם משהו לא הולך לך, ובטח אם הרבה משהויים לא הולכים לך, יתכן שיש לזה סיבה פנימית.
אתה צריך להפסיק לשאול "למה אני לא מצליח"
ולהתחיל לשאול "איך אני אצליח".
הניסוח חשוב מאד מאד, זה מכניס את תודעה שלך למצב חיפוש פתרונות, במקום למצב חיפוש אשמים.

תנסה לחשוב מה עצר אותך, ממה פחדת, מה לא העזת, איפה הלכת מהר מידי, ואיפה עשית סדר פעולות לא נכון, איפה היה חסר פרט קטן וחשוב, ואיפה התעצלת להשקיע.

חיפוש פתרונות מחוץ לקופסא לא בהכרח מעיד על יצירתיות ומעוף.
לפעמים זו החרדה ממה שאתה עלול למצוא בתוך הקופסא שלך.

דבר עם חבר קרוב, או שב עם ניר וחשוב.

אולי זה לא עונש ולא פרס, אולי זה רק שלב אחד בהתקדמות שלך
...ולפעמים באמת אין מה לעשות.
או שהוא ניסה הכל ולא הצליח.
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
...ולפעמים באמת אין מה לעשות.
או שהוא ניסה הכל ולא הצליח.
הוא אומר שלכולם זה מצליח חוץ ממנו.
כשהאור נכבה בבית שלך ולכל השכנים יש אור, אתה לא שואל אם זה עונש או פרס, אתה הולך לפשפש בארון חשמל.
או לקרוא לחשמלאי (מטפל)
 
  • הוסף לסימניות
  • #51
הוא אומר שלכולם זה מצליח חוץ ממנו.
כשהאור נכבה בבית שלך ולכל השכנים יש אור, אתה לא שואל אם זה עונש או פרס, אתה הולך לפשפש בארון חשמל.
או לקרוא לחשמלאי (מטפל)
יש דברים קצת יותר מורכבים מלהדליק את האור...
ולפעמים נראה שכל דבר שאתה מנסה לעשות נכשל...
 
  • הוסף לסימניות
  • #53
אני אשה פשוטה אך מאמינה ב3 דברים:
1. יש בורא
2. אני יצירה שלו.
3. הוא מחליט מה קורה עם כל דבר שברא במשך כל הזמן.
ותפקידי רק להיות המיוצר שעובד בדיוק כמו שהבורא תכנן אותו, להשתדל במקסימום ולהסתכל לתוצאות במינימום.
נכשלת אחת...
 
  • הוסף לסימניות
  • #54
למה להסתבך זהו דרך ה' מפורש ואין אותו כרגע תחת ידי ולכן אתמצת -שלכאו' הגמ' שואלת מדוע באנו לעולם והרי יכולנו לקבל השכר מיד בלא שום התאמצות וקושי וע''ז תירצה הג'מ ''נהמא דכיסופא'' ומבאר אדונינו הרמח''ל שכיון שעניין השכר הינו ההתקרבות לקב''ה שהוא הטוב האמיתי מימילא כיון שדרך הטוב להיטיב רצה הקב''ה להיטיב עם ברואיו בתכלית ההטבה שהיא -להשיג המצוות ע''י מאמץ וקושי שאז יש לי יותר בעלות ושלמות ע''ז מאשר אם הנני מקבלה באופן חיצוני ע''י מתנה ,ועי''ז הנני מתקרב יותר לקב''ה שהוא השלמות האמיתי שכל הדברים מכוחו ואין מושג כלפיו של מתנה וכדו' ואכמ''ל, ולכן גזרה חכמתו שנהיה מוצבים בין טוב והרע ובין החומריות לשכליות כל אחד לפי עניינו הוא [ואולי אפשר לומר שעניין הקושי הוא לפי רמת השכליות שהנך מקבל מהקב''ה ולכן ככל שיש לך יותר שכליות הנך מושם יותר בקושי ולכן מצינו העניין שצדיק ורע לו ]ועי' עוד בדרך ה' סי'ב' ודו''ק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
אם משהו הולך ומצליח לכולם בקלות, ולי לא.
בלי סיבה מיוחדת.
סתם.
אפשר להסתכל על זה בתור אהבה מהקב"ה,
את כל אשר יאהב ה' יוכיח?
או הפוך?
זה עונש?
מה אומרים?
גם עונש זה תוכחה מאהבה, ולא עונש לשמו.
אולי השאלה היא, איזו עמדה נפשית לפתח בתוכינו כלפי מה שקורה.

אפשר לנסות לתת לרגשות השונים לעלות, לבחון בכנות מה באמת מרגישים כלפי הדבר. להקשיב לקולות הפנימיים השונים בלי לשפוט, רק כעובדה קיימת.
אחרי ההקשבה הפנימית ונתינת המקום לכל הקולות ולכל הרגשות, לבחור מתוכם מה עושה לי הכי טוב, מה מרגיש לי נכון ומחובר. מה אני יכול/ה לומר לעצמי שיקדם אותי ויקרב אותי הן מבחינה רוחנית אמונית, הן מבחינה נפשית. זה הולך ביחד.
וזה אינדיווידואלי. מה שמרומם ומקרב ונותן חיות לאדם אחד, לא ייתן זאת בהכרח לאדם אחר שצריך משהו אחר.

גם במצבים עם הרבה כאב או כעס וכדו', יש בפנים נקודה שאם מגיעים אליה ומזינים אותה, היא נותנת תחושת חיבור וחיות. (גם עצב הוא חיות. רק שיממון הוא כבר חוסר בחיות).

מצד ההשתדלות המעשית, מאוד משנה במה מדובר. בכללי כשמשהו לא מצליח, כדאי לבדוק:
1. אולי חסרים לי כלים איך לעשות את זה נכון. אפשר לחשוב על כלים נוספים, אפשר ללמוד מאחרים, והכל בצורה עניינית לגמרי, כמו שלומדים מקצוע חדש.
2. אולי יש לי כלים מספיקים, אבל יש דברים פנימיים או חיצוניים שחוסמים את היכולת לפעול נכון. גם את זה חשוב לבחון וללמוד בצורה לגמרי עניינית.
3. אם לא מדובר בדבר שהוא הכרחי לכל אחד בחיים, אולי מדובר במשהו שלא מתאים לי לאופיי, לתכונותי, לתפקידי בעולם. ואולי הדלת הזו לא נפתחת לי, כדי שאגיע לדלת אחרת שמתאימה לי הרבה יותר.

אגב, אינני מכירה משהו שהולך בקלות ל'כולם'.. אולי לרובם, אך תמיד יש קבוצה לא קטנה, שמשהו מסוים הולך לה קשה או לא הולך. לפעמים עוזר ליצור קשר עם כאלה שגם להם קשה עם עניין בסוים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #60
אותי למדו אל תרד לגובה הילד תעלה אותו לגובה שלך
אצלי הולך בדכ "מי גדול הולך לישון לבד" ולא מי שלא הולך לישון מקבל סטירה
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

שלום לכולם,
לאחרונה יוצא לי לשמוע המון על המושג "תודעת שפע".
זה נשמע מושג מאוד מבטיח, אבל ככל שאני מנסה להבין אותו לעומק עולות לי שאלות שמעסיקות אותי מאוד, ואשמח לשמוע את דעתכם ומניסיונכם.

אני מנסה להבין את הקשר בין זה לבין האמונה והחינוך שקיבלנו.
רובנו גדלנו על מסרים של "השלמה עם המציאות" – הגישה שאומרת שמה שמגיע לנו - נקבל, ואם לא קיבלנו , כנראה שזה לא הזמן או שזה לא בשבילנו.
למרות שיש בזה המון אמת ואמונה, אני תוהה האם לפעמים המסרים הללו הופכים אצלנו ל"אמונות מגבילות"?
הרי אם אני אומרת לעצמי "זה מה שיש ועם זה נסתדר", האם אני לא חוסמת בטעות את היכולת שלי לבקש ולצפות ליותר מהקב"ה?
אם הכל ממנו והוא כל יכול, למה כל כך קשה לנו לשחרר את התפיסה המצמצמת הזו ולפתוח את הלב לשפע גדול יותר?
האם ההשלמה שלנו היא באמת אמונה וענווה, או שהוא סוג של חוסר אמונה ביכולת האינסופית של ה'?

וכמובן, השאלה המתבקשת-- אם זו אכן דרך התורה, מדוע רובינו חונכנו אחרת?? חוסר מודעות? איך יתכן?

אני מאוד רוצה לעשות שינוי בתחום הזה, אבל אני מתלבטת:
האם מספיק לקרוא ספרים ולשמוע הרצאות כדי שהתפיסה הזו תשתנה, או שזה מחייב תהליך אישי צמוד?

כאן אני צריכה את עזרתכם:
מי שכבר נמצא בדרך הזו או עבר שינוי בתודעה –
* האם זה באמת עובד?
* מה באמת עזר לכם ליישם את הגישה הזו בחיי היומיום?
* איך הופכים את הידע היבש על "שפע" להרגשה פנימית חיה?
* אם זה לא רק קריאה, מה היו הכלים המעשיים שעזרו לכם לשנות את המחשבה ביום-יום?

*** אשמח מאוד להמלצות על ספרים (בפרט ברוח יהודית), / שיתוף קבצים מעניינים שאפשר ללמוד מהם,
או כל פיסת מידע שתוכל לעזור לי להבין איך מתקדמים.

תודה רבה לכל המשיבים!
אפשר לדבר רגע על פטור מתור? אחרי שבועיים של בין הזמנים וחוויות שליליות מאד מצד השימוש ש"פטור מתור", אשמח לשמוע את התרשמות ההמונים.

ההערות הבאות מתייחסים אך ורק למה שקורה במתקני שעשועים, ולא במקומות כמו בנק או בית מרקחת.

אז דבר ראשון צריך לאמר שברור שיש ילדים שצריכים פטור מתור בעליה למתקנים. יש ילדים שהנכות בולטת ויש גם כאילו שזה לא בולט.
אבל הפטור נועד למי שבאמת קשה לו לעמוד בתור. הוא לא מבין את המושג 'לעמוד בתור', וכשמכריחים אותו לעמוד בתור הוא מתנהג בצורה שמראה לכולם שזה מעבר ליכולות שלו. מי שיש לו אלרגיה לחלב לא אמור להתקשות בעמידה בתור, ואין שום סיבה לתת לו פטור. ובודאי שלא לכל האחים האהובים שלו.
ולכן ההערה כאן באה על ילדים אחרים שנראים שהם מנצלים את כל התור.

דוגמאות -

מחכים בתוא למתקן ואחרי מלא זמן, התור שלנו. מגיעה ילדה בת 10 וצועקת "יש לנו פטור מתור". למה? כי לאח שלה יש אלרגיה. אז האח ועוד שני אחים יכולים לעקוף את כל התור. ואז הם ירדו ורצו מיד לעלות שוב.

אחרי המתנה יחסית ארוכה בדוכן האוכל באיקאה, מדיעה אישה "יש לנו פטור מתור". אז בבקשה - אני צריכה להזמין 9 מנות פלאפל וכו'. 10 דקות לקח לה להזמין...

שוב במתקן, המתנה ממש ממש ארוכה, בערך 45 דקות. מגיעים 3 ילדים גדולים, נגיד 13-17. פטור מתור ו... עולים. אחד יש לו פטור והשניים האחרים? מלווים!

עמדתי ליד אישה שהילדים שלה חיכו הרבה זמן והיא התווכחה עם אישה שכל הילידים שלה היו עם פטור מתור. האישה עם הפטור אמרה לה - 'אנחנו פה כל שבוע וככה אנחנו עושים. את צריכה ללמוד להכיל את האחר...'

מה שמפריע לציבור הרחב זה שהם מרגישים מ-נ-ו-צ-ל-י-ם. אנשים כועסים מאד על האנשים שבאמת לא צריכים לעקוף את התור ובעצם רק גוזלים מהאחר.

היום היינו בלונה פארק דרך העירייה. הסתובבה שמועה שחילקו שם פטור מתור לילדים של אחמי"ם. אחיין, גיס של וכד'.

העניין הוא, שככל שעובר הזמן התופעה הזו מתרחבת יותר ויותר. ולדעתי זה פוגע קודם כל בציבור וברגישות שלו לכל הנושא הזה - ולא, זה לא מלמד אף אחד 'להכיל את השני' - אבל זה גם פוגע בכל הילדים שמקבלים פטור.

למה?
כי מי שבאמת אינו זקוק לפטור שכזה, מתחנך וקולט שהוא 'אני ואפסי עוד', ושהוא יכול לעשות 'מה שבא לו' ולעקוף את כולם. ככה אנחנו רוצים לחנך את ילדינו?
ומי שבאמת לא מסוגל לעמוד בתור, גם יפגע. למה? כי בסופו של דבר יעשו מה שעשו עם תווי החניה. יבטלו אותם. יפסיקו להנפיק אותם. כי יש יותר מידי זיופים ורמאויות, ובסוף מי יסבול מכל זה - מי שבאמת (באמת) צריך את זה.

מה אומרים? מוצדק בעיניכם?

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה