מידע שימושי לאיזה עיתון לקנות מנוי?

[ברכת הגשם]

מעניין אותי לדעת אם אפשר דוגמא לדעות כאלה

יותר מזה
עידוד בין השורות ומעל השורות
של גברים חרדים
להתגייס
לצאת לעבודה
מספיק??

 

[מיט ארוהיגקייט]

אין על עיתון משפחה עיתון מדהיםםםםם

 

[מיט ארוהיגקייט]

עיתון רגע גם עיתון ממש יפה הבעיה שאין להם הפצה ואין שם פרשנויות

 

[המטבח של סימא]

לצאת לעבודה
מספיק??

וזה חיובי או שלילי?

 

[מיט ארוהיגקייט]

יותר מזה
עידוד בין השורות ומעל השורות
של גברים חרדים
להתגייס

אנחנו מנויים כבר שנים ולא זוכר שראיתי שם עידוד להתגייס

 

[חדשה בפרוג]

בטוח נראה לי הרבה פחות לא?
וגם יש חודשיים ניסיון חינם שמשלמים רק על המשלוח

כן יש תקופת ניסיון ולא משלמים בה

 

[חיים הקוסם]

משפחה בשבילי זה קו אדום
בעמוד הראשון הם בוחרים איזה רב שהופך להיות מספר אחד בחג התורן, וכתבו עליו כמה שהוא לא יושן בלילה ולא אוכל ביום וכבר מגיל צעיר הוא למד כל הלילות והימים וגם החפץ חיים/ הבעש"ט/ הבן איש חי בקשו ממנו ברכות..
בכתבה הבאה יש כתבה על שרולי אהרמן/ אייל כוזרי/ ישראל וייס שלמד בקול תורה/ ברכפלד/ והפך לאיל הון רציני עם בית עוד יותר רציני, והוא גם לומד דף היומי עם שוטנשטיין (אפילו יש תמונה) והוא מתגעגע לחזור לכולל.. וגם הוא לומד חברותא עם הרב אלישיב בטלפון...
ואז יש כתבה עם עמוס כוכב, רון נבון, גיא דרוך, שהם עושים כל מיני דברים סמויים במוסד והם חושבים שהחרדים מאד יכולים לעזור למדינה...
אם המוסף הוא עבה: נוסיף כתבה גם על נוער הגבעות, כמה שהם אוהבים את הארץ, לומדים תורה ועושים סיום כל יומיים על מסכת אחרת, ואפילו מקרבים בחורי ישיבות נושרים ומלבישים אותם עם מגפיים לחלוב את הפרות וזה מחזיר אותם לשפיות
עוד כמה סיפורים של מ אמיץ על כסף , כתבה על לאהוב כל יהודי במיוחד כשהוא לא מתאמץ כ"כ לקיים מצוות של אריה ארליך וברייטקוף.. עוד כמה מכתבים למערכת של אהבת ישראל וקריאה לעשות שידוכים גם מעדות אחרות,..
ובתוך המשפחה נשמע על כמה נשים שבעליהן מעבירין את זמנם בכל מיני צורות והם מספרות לנו כמה זה טוב לבית..

כל התרכ(ק)ובת הזו לא מתאימה לבית שמחפש את קרבת ה' ולשים מצפן קדימה לעבודת השם ולעולם הבא, ולא להתבלבל מכל שפע העולם הזה שמסתובב סביבינו עם פרוז'קטורים ומנורות לד ומנסה להרחיק אותנו מעבודת השם.

 

[ריקי ק.]

משפחה בשבילי זה קו אדום
בעמוד הראשון הם בוחרים איזה רב שהופך להיות מספר אחד בחג התורן, וכתבו עליו כמה שהוא לא יושן בלילה ולא אוכל ביום וכבר מגיל צעיר הוא למד כל הלילות והימים וגם החפץ חיים/ הבעש"ט/ הבן איש חי בקשו ממנו ברכות..
בכתבה הבאה יש כתבה על שרולי אהרמן/ אייל כוזרי/ ישראל וייס שלמד בקול תורה/ ברכפלד/ והפך לאיל הון רציני עם בית עוד יותר רציני, והוא גם לומד דף היומי עם שוטנשטיין (אפילו יש תמונה) והוא מתגעגע לחזור לכולל.. וגם הוא לומד חברותא עם הרב אלישיב בטלפון...
ואז יש כתבה עם עמוס כוכב, רון נבון, גיא דרוך, שהם עושים כל מיני דברים סמויים במוסד והם חושבים שהחרדים מאד יכולים לעזור למדינה...
עוד כמה סיפורים של מ אמיץ על כסף , כתבה על לאהוב כל יהודי במיוחד כשהוא לא מתאמץ כ"כ לקיים מצוות של אריה ארליך וברייטקוף.. עוד כמה מכתבים למערכת של אהבת ישראל וקריאה לעשות שידוכים גם מעדות אחרות,..
ובתוך המשפחה נשמע על כמה נשים שבעליהן מעבירין את זמנם בכל מיני צורות והם מספרות לנו כמה זה טוב לבית..

כל התרכ(ק)ובת הזו לא מתאימה לבית שמחפש את קרבת ה' ולשים מצפן קדימה לעבודת השם ולעולם הבא, ולא להתבלבל מכל שפע העולם הזה שמסתובב סביבינו עם פרוז'קטורים ומנורות לד ומנסה להרחיק אותנו מעבודת השם.

וואי וואי הגזמת!
עיתון מעולה!
והיה מגזיני חג מצוינים!!

 

[וסרמן]

מעניין אותי לדעת אם אפשר דוגמא לדעות כאלה

מתוך המכלול:

רבנים חרדים, בעיקר מהמגזר הליטאי, הביעו את התנגדותם לקו הפתוח של השבועונים החרדים, כאשר במקרים מסוימים המאבק התנהל במפורש נגד משפחה, ואילו במקרים אחרים המאבק התנהל בכללות נגד כל השבועונים. בין השאר נטען כי "משפחה" מעודד השכלה, הכשרה מקצועית והשתלבות אברכים במעגל העבודה. יתד נאמן ידועים בכך שניהלו מאבק עיקש בעיתון משפחה.

פרשת ה"קינה לאישה החרדית"​

בינואר 2007 פרסמה לאה מיזל בעיתון "משפחה" שיר סאטירי תחת הכותרת קינה לאישה חרדית, המבכה את מצבה של האישה החרדית. השיר מבקר את מדיניות הרבנים בציבור החרדי שבו נשים נדרשות לעבוד כדי לפרנס את בעליהן, אך מאידך הן מוגבלות למקצועות מסורתיים ונאסר עליהן ללמוד מקצועות רווחיים. הבית הפותח אומר:”אם לעבודה פני אשימה, מה יאמרו? – בת מלך פנימה, וכי אצטנע בתוך האוהל, יאמרו – הלוא בגללך הוא עזב את הכוילל”. בתגובה פורסם ב"יתד נאמן" מאמר של העורך יצחק רוט שבו הוא משווה את הביקורת של מיזל לביקורתו של קורח נגד משה רבנו[4]: "יש עיתון אחד, 'משפחה' שמו, המעז לקרוא לעצמו 'חרדי'... וכל הסיפור ה'קורחי' הנ"ל הופיע בו במקום מרכזי. עיתון השם ללעג ולקלס את מנהיגי הדור, מורי דרכו, ובמצח נחושה מבקש לערער על הוראותיהם, כדרכם הידועה של ה'מסכילים' (=המשכילים) מדורי דורות". שבוע לאחר מכן פרסם "משפחה" התנצלות וכתב שהמסר בשיר הוצא מהקשרו[5].

מוסף "חרדים 10"​

בגיליון חג הסוכות תשע"א (2010) פרסם "משפחה" מוסף מיוחד בשם "חרדים 2010", שהוקדש לנושא ההשכלה והתעסוקה בציבור החרדי, ועסק בהרחבה בהכשרה מקצועית. הטור הפותח של המוסף נשא את הכותרת "חרדים, לפרנסתם". לאחר החג פרסם "יתד נאמן" מאמר חריף נגד "משפחה". כשבעים מנהלי תלמודי תורה מכל מגזרי הציבור החרדי פרסמו מכתב להורי התלמידים:

”פניה וזעקה להורי התלמידים במוסדות החינוך! לאור בקשתם של מרנן ורבנן גדולי הדור שליט"א להתריע מפני השפעתם הרעה של השבועונים למיניהם, פונים אנו אליכם הורים נכבדים בכאב וחרדה מתופעה זו החודרת בקרב מחננו, אשר מחד גיסא מביאים דברים באיצטלא חרדית, ומאידך, מעבירים באופן סמוי וגלוי השקפות פסולות ומסרים אנטי חינוכיים... פונים אנו אליכם הורים יקרים! אנא חוסו על נפשותיכם ונפש ילדיכם, ואל תתנו... להטעותכם ולצוד את נפשותיכם בעניינים אלו המהווים ניתוק מדרך התורה, ועלולים חלילה להרוס בכך את השקעת החינוך לשאיפה אמיתית לגדלות בתורה ובעבודת ה', בהשקפה טהורה ומתוך ציות לגדולי התורה.”

במקביל פרסמו מנהלי סמינרים של בית יעקב מכתב דומה לתלמידות.

מוסף "בן שלושים לכוח"​

למרות ביקורת זו, בגיליון חג הפסח תשע"א (2011) פרסם "משפחה" מוסף מיוחד בנושא "בן שלושים לכוח". הפתיח של המוסף היה: ”משפחה בוחר את שלושים בני השלושים שעוד נשמע עליהם רבות, המניעים, השאיפות, ההצלחות, הכשלונות”. כל הנבחרים היו אנשי קריירה, ועל חלקם נכתב שכבר בהיותם בישיבה צפו שלא ירחק היום שיצליחו בעולם העסקים. כותרת המאמר הפותח הייתה "והצלחתי – הגאולה החמישית".

בנוסף פורסמה בעיתון כתבה נרחבת על הרב נסים קרליץ ובה ראיון בלתי-רשמי עמו, צעד שניתן היה לפרש כמתן לגיטימציה של הרב קרליץ לעיתון. זמן קצר לאחר מכן פרסם "יתד נאמן" מכתב של הרב קרליץ שבו הוא יוצא נגד השבועונים: ”כל השבועונים והחינמונים, כולל עיתון משפחה, מסלפים ומטשטשים את השקפת תורתנו הקדושה שקיבלו מרבותינו, וחלילה להכניס עיתונים מסוג זה לבית, או לסייע בידם בכל אופן שהוא. ופשוט שעל סוג עיתונים כאלו לא שייך לתת שום הכשר כלל”. למכתבו צורף גילוי דעת נוסף של רבנים וראשי ישיבות ובהם הרבנים הרב עזריאל אוירבך, הרב יהודה עדס, הרב יגאל רוזן והרב ברוך ויסבקר, שבו נכתב כי על ידי השבועונים "נגרם נזק רב לערכים נעלים ומקודשים אותם אנו עמלים להנחיל. על כן יש להתרחק מהם ומכל השבועונים למיניהם".

בעקבות כך נפגשו ראשי השבועון עם הרב קרליץ ולדבריהם הם העלו בפניו יוזמה להקמת ועדת פיקוח רוחנית על העיתון שתהיה מקובלת עליו. למרות זאת, כעבור זמן קצר פורסם שוב ב"יתד נאמן" וכן ב"המבשר" מכתבו האמור של הרב קרליץ, ועליו נוספו חתימותיהם של הרב יוסף שלום אלישיב והרב חיים קנייבסקי. עם זאת, ב"המבשר" הושמט שמו של הרב קרליץ, בשל חוסר הוודאות לגבי דעתו, וב"משפחה" נטען שהוא דרש שלא לעשות שימוש במכתבו[6]. בתגובה פרסם "יתד נאמן" מכתב נוסף, הפעם בכתב ידו של הרב קרליץ, האומר כי מעולם לא השתנתה דעתו על "חובת ההתרחקות מעיתון משפחה ושאר השבועונים למיניהם"[7].

בימים שלאחר מכן היה "יתד נאמן" נתון למתקפה מצד מתנגדיו. פורסמה חוברת אנונימית בשם "בדק בית" ובה ביקורת חריפה על "יתד נאמן" שלטענתם נמנע מלסקר כמה מהרבנים הליטאים, ובראשם הרב נסים קרליץ.

שבוע לאחר מכן פורסמה חוברת כנגד השבועונים, על ידי ארגון בשם "למעננו", בראשות הרב יוסף מאיר אלטמן, רבו של חוג חת"ם סופר בבני ברק. בפתח החוברת מובא מכתב הסכמה לפעילות ההסברה, עליו חתומים כמה מרבני בני ברק, ובראשם הרב יצחק זילברשטיין.

והנה מקום אחר בהמכלול:

המוסף "בן שלושים לכוח" ב"משפחה"​

למרות ביקורת זו, בגיליון חג הפסח תשע"א (2011) פרסם "משפחה" מוסף מיוחד בנושא "בן שלושים לכוח". הפתיח של המוסף היה: "משפחה בוחר את שלושים בני השלושים שעוד נשמע עליהם רבות, המניעים, השאיפות, ההצלחות, הכשלונות". כל הנבחרים היו אנשי קריירה, ועל חלקם נכתב שכבר בהיותם בישיבה צפו שלא ירחק היום שיצליחו בעולם העסקים. כותרת המאמר הפותח הייתה "והצלחתי – הגאולה החמישית". בנוסף פורסמה בעיתון כתבה נרחבת על הרב נסים קרליץ ובה ראיון בלתי-רשמי עמו, צעד שניתן היה לפרש כמתן לגיטימציה של הרב קרליץ לעיתון. זמן קצר לאחר מכן פרסם "יתד נאמן" מכתב של הרב קרליץ שבו הוא יוצא נגד השבועונים: ”כל השבועונים והחינמונים, כולל עיתון משפחה, מסלפים ומטשטשים את השקפת תורתנו הקדושה שקיבלו מרבותינו, וחלילה להכניס עיתונים מסוג זה לבית, או לסייע בידם בכל אופן שהוא. ופשוט שעל סוג עיתונים כאלו לא שייך לתת שום הכשר כלל”. למכתבו צורף גילוי דעת נוסף של רבנים וראשי ישיבות ובהם הרבנים הרב עזריאל אוירבך, הרב יהודה עדס, הרב יגאל רוזן והרב ברוך ויסבקר, שבו נכתב כי על ידי השבועונים "נגרם נזק רב לערכים נעלים ומקודשים אותם אנו עמלים להנחיל. על כן יש להתרחק מהם ומכל השבועונים למיניהם".

בעקבות כך נפגשו ראשי השבועון עם הרב קרליץ ולדבריהם הם העלו בפניו יוזמה להקמת ועדת פיקוח רוחנית על העיתון שתהיה מקובלת עליו. למרות זאת, כעבור זמן קצר פורסם שוב ב"יתד נאמן" וכן ב"המבשר" מכתבו האמור של הרב קרליץ, ועליו נוספו חתימותיהם של הרב יוסף שלום אלישיב והרב חיים קנייבסקי. עם זאת, ב"המבשר" הושמט שמו של הרב קרליץ, בשל חוסר הוודאות לגבי דעתו, וב"משפחה" נטען שהוא דרש שלא לעשות שימוש במכתבו[10]. בתגובה פרסם "יתד נאמן" מכתב נוסף, הפעם בכתב ידו של הרב קרליץ, האומר כי מעולם לא השתנתה דעתו על "חובת ההתרחקות מעיתון משפחה ושאר השבועונים למיניהם"[11].

בימים שלאחר מכן היה "יתד נאמן" נתון למתקפה מצד מתנגדיו. פורסמה חוברת אנונימית בשם "בדק בית" ובה ביקורת חריפה על "יתד נאמן" שלטענתם נמנע מלסקר כמה מהרבנים הליטאים, ובראשם הרב נסים קרליץ.

שבוע לאחר מכן פורסמה חוברת כנגד השבועונים, על ידי ארגון בשם "למעננו", בראשות הרב יוסף מאיר אלטמן, רבו של חוג חת"ם סופר בבני ברק. בפתח החוברת מובא מכתב הסכמה לפעילות ההסברה, עליו חתומים כמה מרבני בני ברק, ובראשם הרב יצחק זילברשטיין.

ה'ראיון' עם בני הרב ליפקוביץ ב"משפחה"​

בסיון תשע"א, בתוך ימי ה"שבעה" של פטירת הרב מיכל יהודה ליפקוביץ, פרסם "משפחה" כתבה ובה מעין שיחה עם בניו שבה סיפרו על אביהם. לצד הכתבה פורסמה תמונה שבה נראה כתב השבועון יחד עם בני הרב ליפקוביץ. בתגובה פרסמו בני הרב ליפקוביץ מכתב מחאה חריף ב"יתד נאמן", שבו נאמר: "הננו למחות כנגד השבועון 'משפחה' אשר ברוב עזות ובדרכים ערמומיות הציג מצג שווא שכביכול בימי השבעה דיברנו בפני עיתון פסול זה. וכבר ידוע כמה התריע אבינו מורנו כנגד השבועונים".

המאבק בחינמון "משפחה"​

לקראת סוף שנת תשע"א התפרסם כי השבועון "משפחה" עומד להוציא חינמון ולהפיצו בריכוזים החרדיים. בעקבות זאת פורסם לקראת ראש השנה תשע"ב כרוז תחת הכותרת "ובערת הרע", ובו פסק הלכה בשאלה האם מותר ליטול את החינמונים מתיבות הדואר ולהשמידם. הרב קרליץ פסק: "אין בזה גזילה אלא הצלת הרבים, ואדרבה צריך להכיר טובה למי שמוציא אותם ומשליכם, והווי כמסלק נזק מחברו". הרב חיים קנייבסקי פסק: "סילוקו הוא בכלל 'ובערת הרע מקרבך', וכן הווה עובדא אצל מרן החזון איש והורה לעשות כן". במקביל פורסם בשנית ה"קול קורא" מאת מנהלי הסמינרים המרכזיים בישראל של המגזר הליטאי, החסידי והספרדי, ובו הוסיפו: "ובפרט כאשר מנסים להרבות השפעתם על ידי חלוקתם בחינם, נתחזק ביתר שאת לשמור פתחי בתינו מנגע זה". הפעם פורסם ה"קול קורא" בשלושת היומונים החרדיים – "יתד נאמן", "המודיע" ו"המבשר"[12]. כרוז דומה פורסם בכסלו תשע"ב, עם הופעת החינמון, ועליו חתמו כחמישים רבני שכונות וקהילות. בין החותמים: הרבנים עזריאל אוירבך, יצחק זילברשטיין ומרדכי גרוס. כעבור כמה ימים שלחו חלק מהרבנים החותמים מכתב לרבנים הקשורים ל"יתד נאמן" ובו כתבו שאנשי העיתון משתמשים בחתימותיהם בהקשר אחר במאבקם נגד "משפחה". הם דרשו שלא לעשות שימוש בחתימתם עד להכרעת הרב יהודה סילמן. חלק מהחותמים אמרו שחתימתם זויפה או נלקחה במרמה[13].

כשבוע לאחר מכן הגיע המאבק לשיאו, עם פרסום גילוי דעת של הרב אלישיב, אשר לראשונה יצא במכתב-יחיד[14] ומיקד אותו כנגד "משפחה": "כבר הבעתי דעתי אודות השבועון 'משפחה', המסלף ומטשטש השקפת התורה. ועתה בא להרבות השפעתו ותפוצתו. יש לעמוד על המשמר לבל ייכנס לבתי היראים לדבר ד', ובוודאי שאין להכשירו ולסייע בידו". המכתב פורסם ב"יתד נאמן" וב"המבשר"[15].

ספוילר: הביקורת נגד השבועונית מתוך המכלול

הביקורת נגד השבועונים​

בפרסומים השונים מועלות טענות שונות כנגד השבועונים החרדיים. הדברים מלמדים על ההבדלים שבין תפיסת העולם העיתונאית של היומונים החרדיים הקשורים לממסד לזו של השבועונים העצמאיים.

מהות העיתונות החרדית​

עיתון חרדי נועד מעצם מהותו לספק מידע חדשותי בסיסי ולהוות תחליף ל"עיתונות החילונית". כדי לקבל את המידע הנדרש באופן כשר די ביומונים, וכל מה שמעבר לכך בעייתי. השבועונים, לטענת מתנגדיהם, קמו כדי להרחיב את מטרת צריכת העיתונים ולספק לקורא סוג של בילוי והנאה.

המניע העיקרי בהוצאתם של ביטאונים המייצגים קבוצות ומפלגות שונות בציבור החרדי הוא אידאולוגי. לעומת זאת, השבועונים הפרטיים והעצמאיים יוצאים לאור על ידי גורמים פרטיים ממניעים עסקיים וכלכליים. כשיש התנגשות בין השיקול הכלכלי לשיקולים של השקפה ואידאולוגיה - השיקול הכלכלי גובר. כך למשל, מודעות שאינן עוברות את הסף בעיתונים היומיים מסיבות של השקפה או סגנון נכנסות בקלות לשבועונים (למשל, מודעות של רשתות מחללות שבת או של הופעות זמרים, שנאסרו על ידי הרבנים). כמו כן, בעיתונים פרטיים יש מקרים שבהם כתבות וראיונות ממומנים על ידי בעלי עניין או על ידי מושאי הכתבות, והעיתון נאלץ לאפשר להם להשמיע את דעותיהם גם אם הן אינן הולמות לגמרי את ההשקפה החרדית.[20]

פתיחות​

היומונים החרדיים שמרניים באופיים. יש בהם כתבות, סקירות ומאמרים תורניים לרוב, וכן סקירות מטעם המפלגה או הקבוצה שאליה משתייך העיתון, אך הם נמנעים מלסקר סנסציות. הם גם נמנעים עקרונית מלסקר את ההתרחשויות הפוליטיות הפנימיות בקבוצות החרדיות השונות. כתוצאה מכך במקרים רבים המוצר הוא "יבש" למדי ואינו מספק את יצר הסקרנות הטבעי של הקורא. הציבור החרדי משופע ב'חדשות' עסיסיות ("נייעס"), ועד להופעת השבועונים הדרך היחידה להעברת ה'חדשות' הייתה מפה לאוזן. השבועונים מסקרים בהרחבה את החדשות הפנים-חרדיות, מדווחים על התככים והרקיחות הפוליטיות, ולעיתים הם משמשים מקור מידע יחיד (אם כי בשנים האחרונות הצטרפו אליהם ערוצי תקשורת טלפוניים ("קווי נייעס")).

חלק מהכותבים בשבועונים משתייך לאגף המודרני של הציבור החרדי. לא ייתכן, אומרים המתנגדים, שמשפחות חרדיות המקפידות על טהרת החינוך של ילדיהן יושפעו מכתיבתם ודעותיהם של אנשים אלו. באחד הכינוסים נגד השבועונים אמר הרב מיכל זילבר: "עבדים משלו בנו! מי הם אלה שכותבים, מי הם אלה שאומרים דעה? נערים מנוערים, ריקנים!".

בנוסף, כחלק מהקו הפתוח של השבועונים הם נותנים במה לאישים מן המגזר הכללי. הם מביאים ראיונות מצולמים עם חילונים, לעיתים תוך הצגתם באור חיובי וענייני. במכתב שכתבו מנהלי תלמודי התורה כנגד השבועונים נכתב: "אף העזו להגדיל רעתם, בהעמדת במות של כבוד לעומדים בראש המערכות כנגד קדשי ישראל, שאף ניצלו במה זו בדרכי חנופה להכניס מארסם ורעלם".

תחומי הסיקורים וסגנונם​

השבועונים מנתחים אירועים אקטואליים, מדיניים ופוליטיים, בגישה המקובלת בעיתונות הכללית, הכוללת פרשנות וניתוח מעשי המדינאים והפוליטיקאים כאילו הם אחראים להתרחשויות. גישה זו מנוגדת, לדעת המבקרים, להשקפה התורנית הראויה ומצננת את האמונה בהשגחה הא-לוהית.

הסיקור של התככים הפוליטיים הפנימיים, כולל בחצרות הרבנים, משאיר את הרושם אצל הקורא כי הרבנים נתונים להשפעתם של הפוליטיקאים. לא פעם נוצר הרושם כי הרבנים עצמם הם חלק מהמשחק הפוליטי. הצגת הדברים הזו, טוענים המתנגדים, יוצרת זילות בדעת תורה ומצננת את היראה והכבוד לרבנים ואת הציות להם. באחד הכינוסים אמר הרב מיכל זילבר: "עצם העיסוק כאילו בדרכי הנהגתם והכרעתם של גדולי הדור הוא חמור ביותר... כשמתחילים להביא: זה אמר כך וזה אמר כך, שמים אותם על השולחן, בוחנים את השיקולים, מספרים כל מיני מרקחה שנעשו נאמרו מאחורי הקלעים - כל זה עלבונה של תורה".

לעיתים מועבר מסר סמוי לקוראים כאילו מקורביהם של הרבנים שולטים ברבנים, והוראות ציבוריות שיצאו מן הרבנים הן למעשה של המקורבים ואנשי החצר המשתמשים ברבנים ככלי משחק. גישה זו, טוענים המתנגדים, הייתה הגישה שנקטו המשכילים, שטענו כי הרבנים זקנים ומנותקים ואינם חשופים להוויות העולם והחלטותיהם מוטעות משום שהם ניזונים ממידע סובייקטיבי שמספקים להם אנשי החצר. אחת הדוגמאות האופייניות לכך היא עצם המאבק בשבועונים והאיסור שפרסמו הרבנים על קריאתם. בריאיון ל"בשבע" אמר עורך "משפחה", משה גרילק, כי המאבק נגד השבועונים הוא של "יתד נאמן": "יתד נאמן היו רוצים לראות אותנו נעלמים. הסיבה היא כלכלית, כי הם מרגישים מאוימים מההצלחה שלנו, אבל הם מתעטפים באצטלה רוחנית וטוענים שכביכול אנחנו לא מספיק חרדים. הם לוקחים מאמר שלנו, מראים לרבנים ואז הרבנים אומרים שאסור"[21].

הציבור החרדי מחנך את בניו להעריץ רבנים, אדמו"רים וגדולי תורה. בעיתונות היומית אין שום סימני אהדה והערצה לדמויות שאינן מהתחום התורני והרבני. לעומת זאת, השבועונים, בהיותם בנויים על שיקולי רייטינג ובעלי גישה פתוחה, מסקרים ומראיינים "ידוענים" דתיים, חלקם רחוקים מנטלית מעולם התורה. ברשת העיתונים של "קו עיתונות דתית" הופיע במשך תקופה מדור רכילות, המזכיר בצורתו ובתוכנו את מדורי הרכילות בעיתונות הכללית (כולל הביטויים "נצפה" ו"יקיר המדור"), כשבמרכזו ידוענים מעולם העסקים, העיתונות, הפרסום והמוזיקה במגזר החרדי והדתי, חלקם מוקצים לגמרי בעיתונות היומית החרדית.

כמו כן מפרסמים השבועונים, ובעיקר "משפחה", כתבות, וכן מוספים מיוחדים, בנושאים הקשורים בבילוי ונהנתנות. נושאים אלו, ובהם עיצובים, טיולים ומכוניות, זרים לזרם המרכזי של הציבור החרדי ומנוגדים להשקפת עולמו הדוגלת בחיי רוח והסתפקות במועט.

התכנים​

מנהלי השבועונים טוענים כי הם מקדישים חלק נכבד בעיתון למאמרים תורניים ולכתבות בנושאים תורניים. על כך כתב הרב ליפקוביץ: "ואף הדברי מוסר והסיפורי צדיקים וכיוצא בזה אלא יוצא מהם שום תועלת, כי הנזק אשר מהם הורס את הכל".

כמו כן, מנהלי השבועונים טוענים כי הם הקימו ועדת ביקורת והעיתון כפוף למרותה. כנגד זה טוענים מתנגדיהם כי המפקחים מתמנים על ידי בעלי העיתון, וממילא הם 'מפקחים מטעם' והקובעים האמיתיים הם בעלי העיתון. עוד הם טוענים כי הקונספט של שבועון חרדי כפי שהוא כיום, המשמש "סופרמרקט של דעות", אינו מאפשר עמידה בסטנדרטים של כשרות. כראיה הם מביאים את דברי הרב נסים קרליץ במכתבו נגד השבועונים: "ופשוט שעל סוג עיתונים כאלו לא שייך לתת שום הכשר כלל".

חומרנות​

האידיאל החרדי הוא לימוד תורה ועיקר מטרת החינוך היא להצמיח דור של תלמידי חכמים שלימוד התורה הוא עיקר חייהם. השבועונים, ובראשם "משפחה" - לדעת מתנגדיהם - מובילים קו של עידוד לרכישת השכלה והשתלבות חרדים במעגל העבודה. לטענתם, השבועונים מטיפים במסרים סמויים וגלויים לשאיפה לקריירה ולמצליחנות חומרית.

לדעת מתנגדיהם, השבועונים, בעיקר "משפחה", מובילים קו של "החרדי החדש". כחלק משיווק התדמית של החרדים, טוענים המתנגדים, חשוב לשבועונים להציג חרדי חדש, כזה שאינו שייך ל"עולם המיושן". כשיצא "משפחה" להגנת הציבור החרדי כנגד העוול שעושים לו כלי התקשורת במדינה, טען כי למעלה מ-80 אחוז מהציבור החרדי שייך למעגל העבודה.

קהל היעד​

כעיתונים כלל-חרדיים, עצמאיים ומסחריים, מנסים השבועונים לפנות לקשת הרחבה ביותר של קהלים, כדי להשיג כמה שיותר קוראים. לכן - טוענים מתנגדיהם - הם צריכים לרצות את כולם, מאנשי נטורי קרתא ועד ולדתיים לאומיים. פלורליזם חרדי ופתיחות תקשורתית נידונו לכישלון מראש אצל מי שמקפיד על חינוך ילדיו ושומר את ביתו מהשקפות זרות.

אנחנו מנויים כבר שנים ולא זוכר שראיתי שם עידוד להתגייס

ידוע לך מי מה'משפיענים' במגזר החרדי התגאו בכך שהם עצמם ביצעו מסלול גיוס מקוצר?

גם מתוך המכלול:

היחס לצה"ל לאחר חקיקת חוק הגיוס החדש​

בשנת 2014, לאחר ביטול חוק טל וחקיקת חוק הגיוס החדש[16], התחדש המאבק בשבועונים החרדיים, ובעיקר נגד השבועון "משפחה". בעוד היומונים החרדיים מזהירים מפני "גזירת הגיוס" כלשונם, הואשמו השבועונים החרדיים, ובראשם "משפחה", בסיקור אוהד של צה"ל.

במהלך מבצע צוק איתן פרסם "משפחה" את תמונות הנופלים, לצד מילות הערכה אישיות. יו"ר העיתון, אלי פלאי, אמר כי הפרסום הוא אכן תופעה חדשה בעיתונות החרדית אך היא נותנת ביטוי לתודעת האחדות הכלל-יהודית שהופגנה באותה תקופה, מאז רצח שלושת הנערים[17]. בריאיון לערוץ 2 אמר פלאי כי הוא מקווה שה"ביחד" שנוצר ימשיך. בתגובה פרסם "הפלס" מאמר נרחב נגד "משפחה" וגורמים נוספים, והם הואשמו בניסיון ליצור אווירה אוהדת לצה"ל בקרב הציבור החרדי. באותה תקופה פרסם "משפחה" ריאיון עם מח"ט גבעתי הדתי עופר וינטר, ובתגובה האשים "הפלס" את "משפחה" בסיוע לקמפיין של הקמת גדוד חרדי בגבעתי[18].

באוקטובר 2014, במהלך דרשה בסעודה שלישית, קרא האדמו"ר מוויז'ניץ לחסידיו שלא לקרוא את העיתון "משפחה" ואת שאר השבועונים והחינמונים החרדיים ואמר שאסור להכניסם לבית משום שאינם מתאימים ליהודים חרדים[19].

 

[וסרמן]

ביטלתי מנוי אחרי הכתבה בפרשת שמות על ה'אידיש'(זה היה הקש, כבר תקופה שלא מצאתי בו מידי עניין, פעם היה הרבה יותר מענין לדעתי)
בין היתר בראיון שם עם משפחות דוברות אידיש שמקדשות שם ה' (כי מי שלא מה?)
ואיזה כיף שהם יכולים לדבר על אנשים בלי שהם יבינו, היו שם גם דוגמאות..

שקר.

 

[חיים הקוסם]

כנראה שהויכוח הוא עקר...
יש כאלה שהם רגישים לדיוקים בתחום עבודת השם ויש כאלה שפחות
יש כאלה שיותר קליל להם מה נכנס הבייתה ויש שלא
יש שלא נותנים ערך למילה הכתובה ויש שכן
זה לא שחו רלבן

 

[בנימין (אחר!)]

כנראה שהויכוח הוא עקר...
יש כאלה שהם רגישים לדיוקים בתחום עבודת השם ויש כאלה שפחות
יש כאלה שיותר קליל להם מה נכנס הבייתה ויש שלא
יש שלא נותנים ערך למילה הכתובה ויש שכן
זה לא שחו רלבן

לקחת לי את המילים.
איתך לגמרי

 

[Yes it's me]

משפחה בשבילי זה קו אדום
בעמוד הראשון הם בוחרים איזה רב שהופך להיות מספר אחד בחג התורן, וכתבו עליו כמה שהוא לא יושן בלילה ולא אוכל ביום וכבר מגיל צעיר הוא למד כל הלילות והימים וגם החפץ חיים/ הבעש"ט/ הבן איש חי בקשו ממנו ברכות..
בכתבה הבאה יש כתבה על שרולי אהרמן/ אייל כוזרי/ ישראל וייס שלמד בקול תורה/ ברכפלד/ והפך לאיל הון רציני עם בית עוד יותר רציני, והוא גם לומד דף היומי עם שוטנשטיין (אפילו יש תמונה) והוא מתגעגע לחזור לכולל.. וגם הוא לומד חברותא עם הרב אלישיב בטלפון...
ואז יש כתבה עם עמוס כוכב, רון נבון, גיא דרוך, שהם עושים כל מיני דברים סמויים במוסד והם חושבים שהחרדים מאד יכולים לעזור למדינה...
אם המוסף הוא עבה: נוסיף כתבה גם על נוער הגבעות, כמה שהם אוהבים את הארץ, לומדים תורה ועושים סיום כל יומיים על מסכת אחרת, ואפילו מקרבים בחורי ישיבות נושרים ומלבישים אותם עם מגפיים לחלוב את הפרות וזה מחזיר אותם לשפיות
עוד כמה סיפורים של מ אמיץ על כסף , כתבה על לאהוב כל יהודי במיוחד כשהוא לא מתאמץ כ"כ לקיים מצוות של אריה ארליך וברייטקוף.. עוד כמה מכתבים למערכת של אהבת ישראל וקריאה לעשות שידוכים גם מעדות אחרות,..
ובתוך המשפחה נשמע על כמה נשים שבעליהן מעבירין את זמנם בכל מיני צורות והם מספרות לנו כמה זה טוב לבית..

כל התרכ(ק)ובת הזו לא מתאימה לבית שמחפש את קרבת ה' ולשים מצפן קדימה לעבודת השם ולעולם הבא, ולא להתבלבל מכל שפע העולם הזה שמסתובב סביבינו עם פרוז'קטורים ומנורות לד ומנסה להרחיק אותנו מעבודת השם.

סליחה אפשר לדבר על אופי העיתון בכלליות
ומותר לא להתחבר
אבל להיכנס לשמות זה ממש מגעיל

 

[yitzhak123]

מתוך המכלול:

רבנים חרדים, בעיקר מהמגזר הליטאי, הביעו את התנגדותם לקו הפתוח של השבועונים החרדים, כאשר במקרים מסוימים המאבק התנהל במפורש נגד משפחה, ואילו במקרים אחרים המאבק התנהל בכללות נגד כל השבועונים. בין השאר נטען כי "משפחה" מעודד השכלה, הכשרה מקצועית והשתלבות אברכים במעגל העבודה. יתד נאמן ידועים בכך שניהלו מאבק עיקש בעיתון משפחה.

פרשת ה"קינה לאישה החרדית"​

בינואר 2007 פרסמה לאה מיזל בעיתון "משפחה" שיר סאטירי תחת הכותרת קינה לאישה חרדית, המבכה את מצבה של האישה החרדית. השיר מבקר את מדיניות הרבנים בציבור החרדי שבו נשים נדרשות לעבוד כדי לפרנס את בעליהן, אך מאידך הן מוגבלות למקצועות מסורתיים ונאסר עליהן ללמוד מקצועות רווחיים. הבית הפותח אומר:”אם לעבודה פני אשימה, מה יאמרו? – בת מלך פנימה, וכי אצטנע בתוך האוהל, יאמרו – הלוא בגללך הוא עזב את הכוילל”. בתגובה פורסם ב"יתד נאמן" מאמר של העורך יצחק רוט שבו הוא משווה את הביקורת של מיזל לביקורתו של קורח נגד משה רבנו[4]: "יש עיתון אחד, 'משפחה' שמו, המעז לקרוא לעצמו 'חרדי'... וכל הסיפור ה'קורחי' הנ"ל הופיע בו במקום מרכזי. עיתון השם ללעג ולקלס את מנהיגי הדור, מורי דרכו, ובמצח נחושה מבקש לערער על הוראותיהם, כדרכם הידועה של ה'מסכילים' (=המשכילים) מדורי דורות". שבוע לאחר מכן פרסם "משפחה" התנצלות וכתב שהמסר בשיר הוצא מהקשרו[5].

מוסף "חרדים 10"​

בגיליון חג הסוכות תשע"א (2010) פרסם "משפחה" מוסף מיוחד בשם "חרדים 2010", שהוקדש לנושא ההשכלה והתעסוקה בציבור החרדי, ועסק בהרחבה בהכשרה מקצועית. הטור הפותח של המוסף נשא את הכותרת "חרדים, לפרנסתם". לאחר החג פרסם "יתד נאמן" מאמר חריף נגד "משפחה". כשבעים מנהלי תלמודי תורה מכל מגזרי הציבור החרדי פרסמו מכתב להורי התלמידים:

”פניה וזעקה להורי התלמידים במוסדות החינוך! לאור בקשתם של מרנן ורבנן גדולי הדור שליט"א להתריע מפני השפעתם הרעה של השבועונים למיניהם, פונים אנו אליכם הורים נכבדים בכאב וחרדה מתופעה זו החודרת בקרב מחננו, אשר מחד גיסא מביאים דברים באיצטלא חרדית, ומאידך, מעבירים באופן סמוי וגלוי השקפות פסולות ומסרים אנטי חינוכיים... פונים אנו אליכם הורים יקרים! אנא חוסו על נפשותיכם ונפש ילדיכם, ואל תתנו... להטעותכם ולצוד את נפשותיכם בעניינים אלו המהווים ניתוק מדרך התורה, ועלולים חלילה להרוס בכך את השקעת החינוך לשאיפה אמיתית לגדלות בתורה ובעבודת ה', בהשקפה טהורה ומתוך ציות לגדולי התורה.”

במקביל פרסמו מנהלי סמינרים של בית יעקב מכתב דומה לתלמידות.

מוסף "בן שלושים לכוח"​

למרות ביקורת זו, בגיליון חג הפסח תשע"א (2011) פרסם "משפחה" מוסף מיוחד בנושא "בן שלושים לכוח". הפתיח של המוסף היה: ”משפחה בוחר את שלושים בני השלושים שעוד נשמע עליהם רבות, המניעים, השאיפות, ההצלחות, הכשלונות”. כל הנבחרים היו אנשי קריירה, ועל חלקם נכתב שכבר בהיותם בישיבה צפו שלא ירחק היום שיצליחו בעולם העסקים. כותרת המאמר הפותח הייתה "והצלחתי – הגאולה החמישית".

בנוסף פורסמה בעיתון כתבה נרחבת על הרב נסים קרליץ ובה ראיון בלתי-רשמי עמו, צעד שניתן היה לפרש כמתן לגיטימציה של הרב קרליץ לעיתון. זמן קצר לאחר מכן פרסם "יתד נאמן" מכתב של הרב קרליץ שבו הוא יוצא נגד השבועונים: ”כל השבועונים והחינמונים, כולל עיתון משפחה, מסלפים ומטשטשים את השקפת תורתנו הקדושה שקיבלו מרבותינו, וחלילה להכניס עיתונים מסוג זה לבית, או לסייע בידם בכל אופן שהוא. ופשוט שעל סוג עיתונים כאלו לא שייך לתת שום הכשר כלל”. למכתבו צורף גילוי דעת נוסף של רבנים וראשי ישיבות ובהם הרבנים הרב עזריאל אוירבך, הרב יהודה עדס, הרב יגאל רוזן והרב ברוך ויסבקר, שבו נכתב כי על ידי השבועונים "נגרם נזק רב לערכים נעלים ומקודשים אותם אנו עמלים להנחיל. על כן יש להתרחק מהם ומכל השבועונים למיניהם".

בעקבות כך נפגשו ראשי השבועון עם הרב קרליץ ולדבריהם הם העלו בפניו יוזמה להקמת ועדת פיקוח רוחנית על העיתון שתהיה מקובלת עליו. למרות זאת, כעבור זמן קצר פורסם שוב ב"יתד נאמן" וכן ב"המבשר" מכתבו האמור של הרב קרליץ, ועליו נוספו חתימותיהם של הרב יוסף שלום אלישיב והרב חיים קנייבסקי. עם זאת, ב"המבשר" הושמט שמו של הרב קרליץ, בשל חוסר הוודאות לגבי דעתו, וב"משפחה" נטען שהוא דרש שלא לעשות שימוש במכתבו[6]. בתגובה פרסם "יתד נאמן" מכתב נוסף, הפעם בכתב ידו של הרב קרליץ, האומר כי מעולם לא השתנתה דעתו על "חובת ההתרחקות מעיתון משפחה ושאר השבועונים למיניהם"[7].

בימים שלאחר מכן היה "יתד נאמן" נתון למתקפה מצד מתנגדיו. פורסמה חוברת אנונימית בשם "בדק בית" ובה ביקורת חריפה על "יתד נאמן" שלטענתם נמנע מלסקר כמה מהרבנים הליטאים, ובראשם הרב נסים קרליץ.

שבוע לאחר מכן פורסמה חוברת כנגד השבועונים, על ידי ארגון בשם "למעננו", בראשות הרב יוסף מאיר אלטמן, רבו של חוג חת"ם סופר בבני ברק. בפתח החוברת מובא מכתב הסכמה לפעילות ההסברה, עליו חתומים כמה מרבני בני ברק, ובראשם הרב יצחק זילברשטיין.

והנה מקום אחר בהמכלול:

המוסף "בן שלושים לכוח" ב"משפחה"​

למרות ביקורת זו, בגיליון חג הפסח תשע"א (2011) פרסם "משפחה" מוסף מיוחד בנושא "בן שלושים לכוח". הפתיח של המוסף היה: "משפחה בוחר את שלושים בני השלושים שעוד נשמע עליהם רבות, המניעים, השאיפות, ההצלחות, הכשלונות". כל הנבחרים היו אנשי קריירה, ועל חלקם נכתב שכבר בהיותם בישיבה צפו שלא ירחק היום שיצליחו בעולם העסקים. כותרת המאמר הפותח הייתה "והצלחתי – הגאולה החמישית". בנוסף פורסמה בעיתון כתבה נרחבת על הרב נסים קרליץ ובה ראיון בלתי-רשמי עמו, צעד שניתן היה לפרש כמתן לגיטימציה של הרב קרליץ לעיתון. זמן קצר לאחר מכן פרסם "יתד נאמן" מכתב של הרב קרליץ שבו הוא יוצא נגד השבועונים: ”כל השבועונים והחינמונים, כולל עיתון משפחה, מסלפים ומטשטשים את השקפת תורתנו הקדושה שקיבלו מרבותינו, וחלילה להכניס עיתונים מסוג זה לבית, או לסייע בידם בכל אופן שהוא. ופשוט שעל סוג עיתונים כאלו לא שייך לתת שום הכשר כלל”. למכתבו צורף גילוי דעת נוסף של רבנים וראשי ישיבות ובהם הרבנים הרב עזריאל אוירבך, הרב יהודה עדס, הרב יגאל רוזן והרב ברוך ויסבקר, שבו נכתב כי על ידי השבועונים "נגרם נזק רב לערכים נעלים ומקודשים אותם אנו עמלים להנחיל. על כן יש להתרחק מהם ומכל השבועונים למיניהם".

בעקבות כך נפגשו ראשי השבועון עם הרב קרליץ ולדבריהם הם העלו בפניו יוזמה להקמת ועדת פיקוח רוחנית על העיתון שתהיה מקובלת עליו. למרות זאת, כעבור זמן קצר פורסם שוב ב"יתד נאמן" וכן ב"המבשר" מכתבו האמור של הרב קרליץ, ועליו נוספו חתימותיהם של הרב יוסף שלום אלישיב והרב חיים קנייבסקי. עם זאת, ב"המבשר" הושמט שמו של הרב קרליץ, בשל חוסר הוודאות לגבי דעתו, וב"משפחה" נטען שהוא דרש שלא לעשות שימוש במכתבו[10]. בתגובה פרסם "יתד נאמן" מכתב נוסף, הפעם בכתב ידו של הרב קרליץ, האומר כי מעולם לא השתנתה דעתו על "חובת ההתרחקות מעיתון משפחה ושאר השבועונים למיניהם"[11].

בימים שלאחר מכן היה "יתד נאמן" נתון למתקפה מצד מתנגדיו. פורסמה חוברת אנונימית בשם "בדק בית" ובה ביקורת חריפה על "יתד נאמן" שלטענתם נמנע מלסקר כמה מהרבנים הליטאים, ובראשם הרב נסים קרליץ.

שבוע לאחר מכן פורסמה חוברת כנגד השבועונים, על ידי ארגון בשם "למעננו", בראשות הרב יוסף מאיר אלטמן, רבו של חוג חת"ם סופר בבני ברק. בפתח החוברת מובא מכתב הסכמה לפעילות ההסברה, עליו חתומים כמה מרבני בני ברק, ובראשם הרב יצחק זילברשטיין.

ה'ראיון' עם בני הרב ליפקוביץ ב"משפחה"​

בסיון תשע"א, בתוך ימי ה"שבעה" של פטירת הרב מיכל יהודה ליפקוביץ, פרסם "משפחה" כתבה ובה מעין שיחה עם בניו שבה סיפרו על אביהם. לצד הכתבה פורסמה תמונה שבה נראה כתב השבועון יחד עם בני הרב ליפקוביץ. בתגובה פרסמו בני הרב ליפקוביץ מכתב מחאה חריף ב"יתד נאמן", שבו נאמר: "הננו למחות כנגד השבועון 'משפחה' אשר ברוב עזות ובדרכים ערמומיות הציג מצג שווא שכביכול בימי השבעה דיברנו בפני עיתון פסול זה. וכבר ידוע כמה התריע אבינו מורנו כנגד השבועונים".

המאבק בחינמון "משפחה"​

לקראת סוף שנת תשע"א התפרסם כי השבועון "משפחה" עומד להוציא חינמון ולהפיצו בריכוזים החרדיים. בעקבות זאת פורסם לקראת ראש השנה תשע"ב כרוז תחת הכותרת "ובערת הרע", ובו פסק הלכה בשאלה האם מותר ליטול את החינמונים מתיבות הדואר ולהשמידם. הרב קרליץ פסק: "אין בזה גזילה אלא הצלת הרבים, ואדרבה צריך להכיר טובה למי שמוציא אותם ומשליכם, והווי כמסלק נזק מחברו". הרב חיים קנייבסקי פסק: "סילוקו הוא בכלל 'ובערת הרע מקרבך', וכן הווה עובדא אצל מרן החזון איש והורה לעשות כן". במקביל פורסם בשנית ה"קול קורא" מאת מנהלי הסמינרים המרכזיים בישראל של המגזר הליטאי, החסידי והספרדי, ובו הוסיפו: "ובפרט כאשר מנסים להרבות השפעתם על ידי חלוקתם בחינם, נתחזק ביתר שאת לשמור פתחי בתינו מנגע זה". הפעם פורסם ה"קול קורא" בשלושת היומונים החרדיים – "יתד נאמן", "המודיע" ו"המבשר"[12]. כרוז דומה פורסם בכסלו תשע"ב, עם הופעת החינמון, ועליו חתמו כחמישים רבני שכונות וקהילות. בין החותמים: הרבנים עזריאל אוירבך, יצחק זילברשטיין ומרדכי גרוס. כעבור כמה ימים שלחו חלק מהרבנים החותמים מכתב לרבנים הקשורים ל"יתד נאמן" ובו כתבו שאנשי העיתון משתמשים בחתימותיהם בהקשר אחר במאבקם נגד "משפחה". הם דרשו שלא לעשות שימוש בחתימתם עד להכרעת הרב יהודה סילמן. חלק מהחותמים אמרו שחתימתם זויפה או נלקחה במרמה[13].

כשבוע לאחר מכן הגיע המאבק לשיאו, עם פרסום גילוי דעת של הרב אלישיב, אשר לראשונה יצא במכתב-יחיד[14] ומיקד אותו כנגד "משפחה": "כבר הבעתי דעתי אודות השבועון 'משפחה', המסלף ומטשטש השקפת התורה. ועתה בא להרבות השפעתו ותפוצתו. יש לעמוד על המשמר לבל ייכנס לבתי היראים לדבר ד', ובוודאי שאין להכשירו ולסייע בידו". המכתב פורסם ב"יתד נאמן" וב"המבשר"[15].

ספוילר: הביקורת נגד השבועונית מתוך המכלול

הביקורת נגד השבועונים​

בפרסומים השונים מועלות טענות שונות כנגד השבועונים החרדיים. הדברים מלמדים על ההבדלים שבין תפיסת העולם העיתונאית של היומונים החרדיים הקשורים לממסד לזו של השבועונים העצמאיים.

מהות העיתונות החרדית​

עיתון חרדי נועד מעצם מהותו לספק מידע חדשותי בסיסי ולהוות תחליף ל"עיתונות החילונית". כדי לקבל את המידע הנדרש באופן כשר די ביומונים, וכל מה שמעבר לכך בעייתי. השבועונים, לטענת מתנגדיהם, קמו כדי להרחיב את מטרת צריכת העיתונים ולספק לקורא סוג של בילוי והנאה.

המניע העיקרי בהוצאתם של ביטאונים המייצגים קבוצות ומפלגות שונות בציבור החרדי הוא אידאולוגי. לעומת זאת, השבועונים הפרטיים והעצמאיים יוצאים לאור על ידי גורמים פרטיים ממניעים עסקיים וכלכליים. כשיש התנגשות בין השיקול הכלכלי לשיקולים של השקפה ואידאולוגיה - השיקול הכלכלי גובר. כך למשל, מודעות שאינן עוברות את הסף בעיתונים היומיים מסיבות של השקפה או סגנון נכנסות בקלות לשבועונים (למשל, מודעות של רשתות מחללות שבת או של הופעות זמרים, שנאסרו על ידי הרבנים). כמו כן, בעיתונים פרטיים יש מקרים שבהם כתבות וראיונות ממומנים על ידי בעלי עניין או על ידי מושאי הכתבות, והעיתון נאלץ לאפשר להם להשמיע את דעותיהם גם אם הן אינן הולמות לגמרי את ההשקפה החרדית.[20]

פתיחות​

היומונים החרדיים שמרניים באופיים. יש בהם כתבות, סקירות ומאמרים תורניים לרוב, וכן סקירות מטעם המפלגה או הקבוצה שאליה משתייך העיתון, אך הם נמנעים מלסקר סנסציות. הם גם נמנעים עקרונית מלסקר את ההתרחשויות הפוליטיות הפנימיות בקבוצות החרדיות השונות. כתוצאה מכך במקרים רבים המוצר הוא "יבש" למדי ואינו מספק את יצר הסקרנות הטבעי של הקורא. הציבור החרדי משופע ב'חדשות' עסיסיות ("נייעס"), ועד להופעת השבועונים הדרך היחידה להעברת ה'חדשות' הייתה מפה לאוזן. השבועונים מסקרים בהרחבה את החדשות הפנים-חרדיות, מדווחים על התככים והרקיחות הפוליטיות, ולעיתים הם משמשים מקור מידע יחיד (אם כי בשנים האחרונות הצטרפו אליהם ערוצי תקשורת טלפוניים ("קווי נייעס")).

חלק מהכותבים בשבועונים משתייך לאגף המודרני של הציבור החרדי. לא ייתכן, אומרים המתנגדים, שמשפחות חרדיות המקפידות על טהרת החינוך של ילדיהן יושפעו מכתיבתם ודעותיהם של אנשים אלו. באחד הכינוסים נגד השבועונים אמר הרב מיכל זילבר: "עבדים משלו בנו! מי הם אלה שכותבים, מי הם אלה שאומרים דעה? נערים מנוערים, ריקנים!".

בנוסף, כחלק מהקו הפתוח של השבועונים הם נותנים במה לאישים מן המגזר הכללי. הם מביאים ראיונות מצולמים עם חילונים, לעיתים תוך הצגתם באור חיובי וענייני. במכתב שכתבו מנהלי תלמודי התורה כנגד השבועונים נכתב: "אף העזו להגדיל רעתם, בהעמדת במות של כבוד לעומדים בראש המערכות כנגד קדשי ישראל, שאף ניצלו במה זו בדרכי חנופה להכניס מארסם ורעלם".

תחומי הסיקורים וסגנונם​

השבועונים מנתחים אירועים אקטואליים, מדיניים ופוליטיים, בגישה המקובלת בעיתונות הכללית, הכוללת פרשנות וניתוח מעשי המדינאים והפוליטיקאים כאילו הם אחראים להתרחשויות. גישה זו מנוגדת, לדעת המבקרים, להשקפה התורנית הראויה ומצננת את האמונה בהשגחה הא-לוהית.

הסיקור של התככים הפוליטיים הפנימיים, כולל בחצרות הרבנים, משאיר את הרושם אצל הקורא כי הרבנים נתונים להשפעתם של הפוליטיקאים. לא פעם נוצר הרושם כי הרבנים עצמם הם חלק מהמשחק הפוליטי. הצגת הדברים הזו, טוענים המתנגדים, יוצרת זילות בדעת תורה ומצננת את היראה והכבוד לרבנים ואת הציות להם. באחד הכינוסים אמר הרב מיכל זילבר: "עצם העיסוק כאילו בדרכי הנהגתם והכרעתם של גדולי הדור הוא חמור ביותר... כשמתחילים להביא: זה אמר כך וזה אמר כך, שמים אותם על השולחן, בוחנים את השיקולים, מספרים כל מיני מרקחה שנעשו נאמרו מאחורי הקלעים - כל זה עלבונה של תורה".

לעיתים מועבר מסר סמוי לקוראים כאילו מקורביהם של הרבנים שולטים ברבנים, והוראות ציבוריות שיצאו מן הרבנים הן למעשה של המקורבים ואנשי החצר המשתמשים ברבנים ככלי משחק. גישה זו, טוענים המתנגדים, הייתה הגישה שנקטו המשכילים, שטענו כי הרבנים זקנים ומנותקים ואינם חשופים להוויות העולם והחלטותיהם מוטעות משום שהם ניזונים ממידע סובייקטיבי שמספקים להם אנשי החצר. אחת הדוגמאות האופייניות לכך היא עצם המאבק בשבועונים והאיסור שפרסמו הרבנים על קריאתם. בריאיון ל"בשבע" אמר עורך "משפחה", משה גרילק, כי המאבק נגד השבועונים הוא של "יתד נאמן": "יתד נאמן היו רוצים לראות אותנו נעלמים. הסיבה היא כלכלית, כי הם מרגישים מאוימים מההצלחה שלנו, אבל הם מתעטפים באצטלה רוחנית וטוענים שכביכול אנחנו לא מספיק חרדים. הם לוקחים מאמר שלנו, מראים לרבנים ואז הרבנים אומרים שאסור"[21].

הציבור החרדי מחנך את בניו להעריץ רבנים, אדמו"רים וגדולי תורה. בעיתונות היומית אין שום סימני אהדה והערצה לדמויות שאינן מהתחום התורני והרבני. לעומת זאת, השבועונים, בהיותם בנויים על שיקולי רייטינג ובעלי גישה פתוחה, מסקרים ומראיינים "ידוענים" דתיים, חלקם רחוקים מנטלית מעולם התורה. ברשת העיתונים של "קו עיתונות דתית" הופיע במשך תקופה מדור רכילות, המזכיר בצורתו ובתוכנו את מדורי הרכילות בעיתונות הכללית (כולל הביטויים "נצפה" ו"יקיר המדור"), כשבמרכזו ידוענים מעולם העסקים, העיתונות, הפרסום והמוזיקה במגזר החרדי והדתי, חלקם מוקצים לגמרי בעיתונות היומית החרדית.

כמו כן מפרסמים השבועונים, ובעיקר "משפחה", כתבות, וכן מוספים מיוחדים, בנושאים הקשורים בבילוי ונהנתנות. נושאים אלו, ובהם עיצובים, טיולים ומכוניות, זרים לזרם המרכזי של הציבור החרדי ומנוגדים להשקפת עולמו הדוגלת בחיי רוח והסתפקות במועט.

התכנים​

מנהלי השבועונים טוענים כי הם מקדישים חלק נכבד בעיתון למאמרים תורניים ולכתבות בנושאים תורניים. על כך כתב הרב ליפקוביץ: "ואף הדברי מוסר והסיפורי צדיקים וכיוצא בזה אלא יוצא מהם שום תועלת, כי הנזק אשר מהם הורס את הכל".

כמו כן, מנהלי השבועונים טוענים כי הם הקימו ועדת ביקורת והעיתון כפוף למרותה. כנגד זה טוענים מתנגדיהם כי המפקחים מתמנים על ידי בעלי העיתון, וממילא הם 'מפקחים מטעם' והקובעים האמיתיים הם בעלי העיתון. עוד הם טוענים כי הקונספט של שבועון חרדי כפי שהוא כיום, המשמש "סופרמרקט של דעות", אינו מאפשר עמידה בסטנדרטים של כשרות. כראיה הם מביאים את דברי הרב נסים קרליץ במכתבו נגד השבועונים: "ופשוט שעל סוג עיתונים כאלו לא שייך לתת שום הכשר כלל".

חומרנות​

האידיאל החרדי הוא לימוד תורה ועיקר מטרת החינוך היא להצמיח דור של תלמידי חכמים שלימוד התורה הוא עיקר חייהם. השבועונים, ובראשם "משפחה" - לדעת מתנגדיהם - מובילים קו של עידוד לרכישת השכלה והשתלבות חרדים במעגל העבודה. לטענתם, השבועונים מטיפים במסרים סמויים וגלויים לשאיפה לקריירה ולמצליחנות חומרית.

לדעת מתנגדיהם, השבועונים, בעיקר "משפחה", מובילים קו של "החרדי החדש". כחלק משיווק התדמית של החרדים, טוענים המתנגדים, חשוב לשבועונים להציג חרדי חדש, כזה שאינו שייך ל"עולם המיושן". כשיצא "משפחה" להגנת הציבור החרדי כנגד העוול שעושים לו כלי התקשורת במדינה, טען כי למעלה מ-80 אחוז מהציבור החרדי שייך למעגל העבודה.

קהל היעד​

כעיתונים כלל-חרדיים, עצמאיים ומסחריים, מנסים השבועונים לפנות לקשת הרחבה ביותר של קהלים, כדי להשיג כמה שיותר קוראים. לכן - טוענים מתנגדיהם - הם צריכים לרצות את כולם, מאנשי נטורי קרתא ועד ולדתיים לאומיים. פלורליזם חרדי ופתיחות תקשורתית נידונו לכישלון מראש אצל מי שמקפיד על חינוך ילדיו ושומר את ביתו מהשקפות זרות.

ידוע לך מי מה'משפיענים' במגזר החרדי התגאו בכך שהם עצמם ביצעו מסלול גיוס מקוצר?

גם מתוך המכלול:

היחס לצה"ל לאחר חקיקת חוק הגיוס החדש​

בשנת 2014, לאחר ביטול חוק טל וחקיקת חוק הגיוס החדש[16], התחדש המאבק בשבועונים החרדיים, ובעיקר נגד השבועון "משפחה". בעוד היומונים החרדיים מזהירים מפני "גזירת הגיוס" כלשונם, הואשמו השבועונים החרדיים, ובראשם "משפחה", בסיקור אוהד של צה"ל.

במהלך מבצע צוק איתן פרסם "משפחה" את תמונות הנופלים, לצד מילות הערכה אישיות. יו"ר העיתון, אלי פלאי, אמר כי הפרסום הוא אכן תופעה חדשה בעיתונות החרדית אך היא נותנת ביטוי לתודעת האחדות הכלל-יהודית שהופגנה באותה תקופה, מאז רצח שלושת הנערים[17]. בריאיון לערוץ 2 אמר פלאי כי הוא מקווה שה"ביחד" שנוצר ימשיך. בתגובה פרסם "הפלס" מאמר נרחב נגד "משפחה" וגורמים נוספים, והם הואשמו בניסיון ליצור אווירה אוהדת לצה"ל בקרב הציבור החרדי. באותה תקופה פרסם "משפחה" ריאיון עם מח"ט גבעתי הדתי עופר וינטר, ובתגובה האשים "הפלס" את "משפחה" בסיוע לקמפיין של הקמת גדוד חרדי בגבעתי[18].

באוקטובר 2014, במהלך דרשה בסעודה שלישית, קרא האדמו"ר מוויז'ניץ לחסידיו שלא לקרוא את העיתון "משפחה" ואת שאר השבועונים והחינמונים החרדיים ואמר שאסור להכניסם לבית משום שאינם מתאימים ליהודים חרדים[19].

זה רלוונטי להביא דוגמאות מדברים שהעיתון כתב לפני 17 - 13 שנה?

 

[יענקי פלד]

אף עיתון לא מתקרב לרמה של משפחה!!

 

[מנסור הבוס]

מתוך המכלול:

רבנים חרדים, בעיקר מהמגזר הליטאי, הביעו את התנגדותם לקו הפתוח של השבועונים החרדים, כאשר במקרים מסוימים המאבק התנהל במפורש נגד משפחה, ואילו במקרים אחרים המאבק התנהל בכללות נגד כל השבועונים. בין השאר נטען כי "משפחה" מעודד השכלה, הכשרה מקצועית והשתלבות אברכים במעגל העבודה. יתד נאמן ידועים בכך שניהלו מאבק עיקש בעיתון משפחה.

פרשת ה"קינה לאישה החרדית"​

מעניין וחשוב.
אבל נא לשים לב שכבר שנים לא היה מכתב נגד משפחה...

ספוילר

יותר נכון מאז שאותו האיש עזב את יתד נאמן....

 

[כרצונו]

עיתון רגע גם עיתון ממש יפה הבעיה שאין להם הפצה ואין שם פרשניות

עיתון רגע גם עיתון ממש יפה הבעיה שאין להם הפצה ואין שם פרשנויות

באמת חבל שאין להם הפצה רחבה מאוד וגם מאוד חבל שאין להם מנויים
לגבי פרשניות בשבילי זה די מיותר אבל כמו שציינו פה הגרפיקה מטורפת
ובאמת מגיע להם על זה תודה רבה

 

[ברכת הגשם]

כנראה שהויכוח הוא עקר...
יש כאלה שהם רגישים לדיוקים בתחום עבודת השם ויש כאלה שפחות
יש כאלה שיותר קליל להם מה נכנס הבייתה ויש שלא
יש שלא נותנים ערך למילה הכתובה ויש שכן
זה לא שחו רלבן

ואולי דוקא לכן צריך לעורר את אלה שלא שמים לב
ןמכניסים הביתה כל מה שנקרא "חרדי"
לשים לב!

 

[ברכת הגשם]

מעניין וחשוב.
אבל נא לשים לב שכבר שנים לא היה מכתב נגד משפחה...

ספוילר

יותר נכון מאז שאותו האיש עזב את יתד נאמן....

כי פשוט אין חידוש
בתקנונים של הסמינרים, הישיבות הדברים ברורים ונהירים.
להיפך, אם העיתון רצוי אנא תוציאו לו "הסכמה" מגדולי ישראל..

 

[ברכת הגשם]

תלוי את מי שואלים..
והמבין יבין

וזה חיובי או שלילי?