סיפור בהמשכים סדרת ההתנגשות: חלק א׳ (סיפור פנטזיה בהמשכים)

  • הוסף לסימניות
  • #1
שלום אני חדש כאן בפורום
אני לא חושב שאני טוב כל כך אבל אני מקווה להשתפר בזכות הפורום


מעלה כאן סיפור בהמשכים
כדאי שתדעו סיפור זה הוא סיפור פנטזיה פנטזיה!!!!
מקווה שתענו !!!
ושתדעו שאני לא מתבייש מביקורת !😉


פרולוג:

רחש מוזר נשמע מאחורי השיח, עמיאל שלח את ידו אל החרב מתכונן לבצע את התרגילים עליהם התאמן אלפי פעמים, החיים בזמנו לא היו קלים מי שלא היה מאומן היה עדיף לו להסתתר

דמות יצאה מאחד השיחים מאחוריו מעיפה כמה עלים ברגליה, עמיאל שלף בתנועה חדה את החרב מתכונן לקרב

מוכן לכל דבר שרק שיבוא הוא הסתובב לאחוריו מזהה פנים מוכרות וידידותיות

"זה אתה אליאל, הבהלת אותי" עמיאל פלט אנחת רווחה "אני מבין שאם באת לפגוש אותי זה לא בגלל משהו טוב" הוא מחזיר את החרב לנדנה לוחץ את ידו של אליאל

אליאל הנהן קלות בראשו "האביר השחור" הוא השתהה כמה שניות והמשיך "אתה בטוח זוכר"

"הוא כבר לא בין החיים לפי מה שאני זוכר" עמיאל קימט את מצחו "הוא מת בקרב על מבצר למברגד" הוא נשען על עץ בעל גזע עבה מאד

"לצערי קיבלנו מידע שהוא חי וממשיך להכות" אמר אליאל בעצב "אתה זוכר שלפני שבועיים וחצי היה בכפר רטונקד שריפה ענקית שכילתה חצי מהמשק, זה היה מעשה ידיו" הוא יתיישב על גזע עץ כרות פולט אנחת צער בועט ברגלו באבן קטנה

"אז מה עושים" עמיאל החוויר ממצמץ בעיניו מאור השמש

"חשבתי אולי לאחד כוחות" הציעה אליאל "אבל אני חושב שרובם לא ירצו לחזור" מבע של ייאוש ניראה על פניו

"כדאי לנסות" אמר עמיאל מלא תקווה "בכל זאת חלקם כן ישמחו לחזור, אני אנסה לקבץ כמה שיותר חברה, ומחר אני אבוא אל ביתך כדי לגבש תוכנית ולשמוע עוד קצת פרטים על מעשיו"

"בהצלחה" איחל אליאל נעמד על רגליו ופונה לדרכו ,עמיאל נשאר לעמוד במקומו מהורהר לכמה שניות ולאחר מכן פנה אף הוא לדרכו בהליכה מהירה

אין להם הרבה זמן האביר השחור כפי שהם מכנים אותו הוא צרה צרורה לארצם ואף לארצות השכנות חוץ מכסף ולהרוס ולהשחית הבחור הזה לא רוצה כלום, עמיאל יודע שהוא בטוח לקח אותם בחשבון והכין להם הרבה הפתעות

"אולי אין לנו סיכוי" חשב עמיאל לרגע אבל מיד סלק את המחשבה מראשו, בוטח בהשם יתברך שיעזור להם כפי שעזר להם תמיד
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #2
...המשך הפרולוג

"פיצוץ עז החריד את החלל, כמה לוויינים שהיו קרובים למקור הפיצוץ ניזקו, סלעים בוערים התעופפו במרחב החלל וכמה מהם אף פגעו בתחנת החלל הבינלאומית, ובכדור הארץ עבר הבזק אור עוצמתי מעל שמי ארצות הברית, בכמה מדינות קרסה התקשורת לכמה דקות והעולם עמד נפעם למול המחזה "




מרכז המחקר איימס
, קליפורניה

"מה קרה" שאל ראש המחקר ד"ר ג'יימס מיצ'ל

"נראה שמשהו ישתבש" ענה לו קול מעבר לקשר

"מה" נדהם ג’יימס מיצ’ל

"ככל הנראה אחד מהמנועים פתאום הפסיק לעבוד וזה גרם לסטייה מהמסלול והתפוצצות במקום הלא נכון" דיווח משהו בקשר

"זה לא יכול להיות" ג’יימס לא ידע מה לעשות עם עצמו בדיוק מתי שזה הפעם הראשונה שלו להיות ראש מחקר זה קורה, התמונות שנשלחו מתחנת החלל הבינלאומית על ידי האסטרונאוט שלהם שם הראו את הקף הנזק הגדול שנגרם,

המון קולות רצו בקשר בין המעבורת ממנה נשלח הטיל לבין כדור הארץ

"הכל היה תקין בזמן השיגור" אמר ראש צוות האסטרונאוטים בחללית "ערכנו פעמיים בדיקות לפני השיגור ולא הייתה שום תקלה"

רגעי הפיצוץ הוקרנו שוב ושוב על גבי מסכי ענק במטרה לנסות לזהות מה גרם לתקלה, הוחלט שלא להדליף מילה לתקשורת ולהשאיר את העולם במחשבה שכוכב התפוצץ קרוב מאד לכדור הארץ וגרם להבזק האור החזק בשמי ארצות הברית ולסלעים בוערים לתעוףף בחלל



אף אדם מחוץ למרכז המחקר לא ידע על התקלה הזאת, אנשי הבקרה וכל מי שהיה שותף לניסוי הוחתם על הסכם סודיות, אבל הקף הנזק שהיא תגרור אחריה יתגלה רק כמה שנים אחר כך


..........................................................


הקליע פגע בדיוק באמצעו של התפוח הפרילנדי וחתך אותו לארבע חתיכות שצנחו על האדמה הקשה בקול שקט

"אתה מאומן היטב"

הוא הנהן בראשו מכוון את האקדח לכיוון התפוח השני, לוחץ על ההדק וחוצה גם אותו לארבע חתיכות
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
נראה שיש למה לחכות,
@אוראל סולטן גומר את נשק הימלטות והופ! סיפור פנטזיה חדש.
אין מה לומר, בהחלט מרגש.
לגופו של עניין,
הכתיבה מצוינת ממש, משכנעת ומותחת.
התחלה מסקרנת ומעניינת.
בציפייה לעוד...
כמה הערות:
1. בקטעי מתח, נהוג להרבות בפיסוק. אמנם לא אחרי כל מילה, אך בהחלט אחרי משפט. זה מבטא היטב את המתח ומעניק הרבה לסיפור.
2. די אהבתי את הכותרת לדעתי כדאי לכתוב: קרב 'בלתי' אבוד במקום 'לא', (לטעמי כמובן).
3. כמה תיקוני דקדוק בספוילר, וזאת משום שאם כבר חפרתי, אז עד הסוף...
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
נראה שיש למה לחכות,
@אוראל סולטן גומר את נשק הימלטות והופ! סיפור פנטזיה חדש.
אין מה לומר, בהחלט מרגש.
לגופו של עניין,
הכתיבה מצוינת ממש, משכנעת ומותחת.
התחלה מסקרנת ומעניינת.
בציפייה לעוד...
כמה הערות:
1. בקטעי מתח, נהוג להרבות בפיסוק. אמנם לא אחרי כל מילה, אך בהחלט אחרי משפט. זה מבטא היטב את המתח ומעניק הרבה לסיפור.
2. די אהבתי את הכותרת לדעתי כדאי לכתוב: קרב 'בלתי' אבוד במקום 'לא', (לטעמי כמובן).
3. כמה תיקוני דקדוק בספוילר, וזאת משום שאם כבר חפרתי, אז עד הסוף...
שתיהנו

ופנה

סילק

ניזוקו

השתבש

להתעופף
תודה על הפרגון !!!
סליחה על השגיאות פשוט זה הועתק מתוך קובץ וורד לעצמי ולא תוכנן מלכתחילה להיות סיפור בהמשכים פה באתר
חלק מהשגיאות ידעתי עליהם ושכחתי לתקן פשוט זה נכתב במהירות ואי שימת לב , אגב זה קורה לי הרבה כשאני כותב במהירות נשמט לי אותיות או שבטעות אני כותב אות באותו אזור במקלדת

ובכל זאת תודה על ההערות והארות !!
משתף עוד מעט עוד קטע תעקבו !!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
פרק א:
"אני לא הייתי נותן בו אמון" ברין יצא מהרכב טורק את הדלת אחריו,

"למה" שאל זור מוציא תיק גדול מהרכב

"אתה יודע בדיוק כמוני שלא כדאי לבטוח בדלורסים"

הם פסעו באיטיות לכיוון הבית הגדול הולכים על שביל בין גינת פרחים יפיפייה, רומסים את עלי עצי המים הייחודיים

"אבל הוא שונה" קבע השני תוך כדי שהוא בעוט ברגלו באבן אדומה קטנה "הוא מזמן עזב את דלורס ניתק קשר" הוא הביט אל האופק החיטים בשדות זהרו מאור השמש השוקעת לאיטה, נכון שבזמנו כמעט וכבר לא משתמשים כמעט ביבול, לרוב אוכלים אוכל מתורבת, יש עדיין מקומות שלא אהבו את הרעיון, אז הוא החליט לגדל חיטים בתור מקצוע צדדי.

"תעשה מה שאתה חושב אני הזהרתי מראש" הוא פתח את דלת הבית וריח של בישולים עלה באפם הם נכנסו בברכת שלום תולים את חליפותיהם ופוסעים בשקט לכיוון המטבח.
הבית היה נראה פשוט למרות שלבעל הבית היה מספיק כסף, זור פשוט אוהב את הפשטנות אחיו למרות זאת לא חשב כך וניסה לשכנעו שאדם במעמדו צריך בית קצת יותר עדכני ומודרני

"שלום" קידמה אותם אחת ממשרתות הבית "האוכל יהיה מוכן בעוד כמה דקות" השולחן היה ערוך בקפידה הם התיישבו מחכים בשקט כל אחד שקוע במחשבותיו שהאוכל יוגש.

לאחר כמה דקות כל בני הבית הצטרפו אליהם תופסים את מקומותיהם וארוחת הערב החלה קולות עליזים נשמעו ברקע דיבורים צחקוקים

"אז מה קורה, קנית בסוף את הבגד שרצית?" שאלה אחת מבנות המשפחה הנשואות את אחותה הקטנה ממנה בשנתיים,

"כן" ענתה בעניים בורקות "נכון יפה?" השנייה הנהנה בראשה פונה לטפל בילד הקטן שלה.

זור גמר את המנה שלו במהירות ופנה לחדרו, אין לו כוח לכל הרעש וההמולה הזאת עכשיו, הוא צריך כמה דקות של שקט לחשבן מה יהיה המהלך הבא במשחק אליו הכניס את עצמו.

הוא חושב שהדלורסי שהם מצאו יהיה יעיל הוא לא חושש ממה שברין אמר, הדלורסי היה נראה אמין והוא גם בירר עליו לא קצת הוא שנים כבר לא דרך בדלורס לא היה בקשר, כנראה שיצטרך להשתמש בו בקרוב בתור עוד חייל במשחק.

הוא נשכב על המיטה ונרדם תוך כדי שהוא אפוף מחשבות.



הוא התעורר לקול נקישות חלושות על דלת חדרו , הוא העיף מבט לעבר השעון שהיה קבוע בקיר מולו השעה 00:23 בלילה.

הוא הושיט את ידו אל המסך שהיה קבוע מעל מיטתו ובדק דרך המצלמות מי דופק בדלת,

ברין עמד שם בחוץ מחכה שיפתח, מה ברין רוצה ממנו עכשיו ?,

הוא ניגש אל הכיור נוגע באצבעו בצד הכיור, והברז החל להוציא מים, הוא שתף את פניו ולאחר מכן ניגש אל הדלת ופתח אותה לרווחה.

"מה קרה." שאל בקול שקט תוך כדי שהוא נשען על משקוף הדלת כמעט נרדם בעמידה.

"שכחת שיש לנו פגישה בשתיים עשרה ארבעים." ברין חייך מול פרצופו העייף, זה לא קורה הרבה שהוא שוכח מפגישות כנראה שהוא באמת עייף עבר עליו יום לא קל.

כל העניין התבאר בהמשך אם יש לבינתיים כמה דברים לא מובנים כדאי לחכות ולא לקפוץ ולשאול
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
פרק ב:

לאחר כמה דקות הוא ירד למשרדו שהיה בקומה מינוס אחת, שם כבר חכה לו ברין.

המשרד היה גדול, ומרוהט ובפשטות כמו שאר ביתו, שולחן, ארון לא גדול וספה קטנה בצד וכמה עציצים עם פרחי מים כחולים שקופים.

השעה הייתה 00:41, דפיקות נשמעו על דלת המשרד ברין פתח את הדלת, ושני גברים מעונבים מלווים בשני שומרי ראש פסעו פנימה.

"שלום." זור קידם אותם בברכה מסמן בידו שישבו.

"שלום שלום." השיב לו הגבוה יותר מבין השניים והושיט את ידו ללחיצה, הם לחצו ידיים ויתיישבו.

"אני פנריק דרקומר, וזה העוזר שלי" הוא הצביעה לעבר האיש שישב על ידו "שמו יוליאן."

"את שמי אתם בוודאי יודעים" זור חייך במבוכה "אני זור, וזה אחי ושותפי ברין"

ברין הוציא מכשיר קטן ממגירה שהייתה קבועה בתחתית השולחן "העבירו אלינו שאתם מחפשים לקנות את ה-m21" הוא הפעיל את המכשיר, ומתוך המכשיר הוקרנה תמונה של דבר שהיה נראה כמו חרב "יש לנו כמה דגמים משופרים, שלכל אחד יתרונות מעל חבריו." הוא לחץ על כפתור במכשיר והתמונה התחלפה בתמונה דומה

"זה ה-’m21-f’ יש לו שני יתרונות, אחד, זה שהוא הכי נוח לשימוש בחושך, ושניים יש לו צורה יותר נוחה ומהירה של קיפול" הסרטה קטנה הוקרנה מתוך המכשיר מדגימה את השימוש

ברין החליף שוב תמונה "זה דגם mb יש לו יתרון אחד, בזה שהוא יכול להתארך לאורך של שני מטרים במהירות" ברין חיכך בגרונו והמשיך "וזה" התמונה התחלפה "הדגם הכי מתקדם שלנו ה-fgh, כמובן שהוא עולה בהתאם אבל הוא שווה את המחיר" פנריק הקשיב בעיון תוך כדי שעוזרו כותב כמה דברים בעט חשמלי " יש לו כמה יתרונות, אחד הוא יכול להפוך לכדור קטן בקוטר של 10c"m ולהתפוצץ בתור רימון, ניתן להגדיר כמה זמן לאחר מכן הוא יתפוצץ כרגע המקסימום זה עשרים וחמש שניות, שניים סלולה מלאה מספיקה אצלו לשימוש של שבוע מאשר שלושה ימים אצל האחרים"

המשך יבוא בעז"ה...
עט חשמלי- עט שכמה שניות אחרי שכותבים זה נעלם וכל מה שכתבו נשמר בתוך העט
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #8
פרק ג:
הוא חיכה כמה שניות והמשיך "שלוש אפשר להשמיד אתו בשליטה מרחוק אם הוא נופל לידי אויב, ארבע עוצמת החשמל שלו היא 4000 וואט" הוא כיבה את המכשיר

"טוב אני צריך שתשלחו לי דוגמאות ומחיר" אמר פנריק "ואני אחזיר לכם תשובה תוך שלושה ימים"

"אין בעיה הכל יסודר" זור הושיט לפנריק כרטיס עם מספרי הנקסוס של המשרדים שלהם "לכל שאלה תוכל ליצור עם המשרד שלנו קשר"

הם לחצו ידיים ויצאו מהמשרד אל חניון גדול, נכנסים למכונית מפוארת ונוסעים מן המקום

------------------------------------------------------------

טרפיס, טרפיסר

ריאן קפץ מעל פס לייזר אדום, ממשיך לרוץ מדלג על המכשולים, המסלול הזה הוא בין מסלולי האימונים הכי קשים בטרפיס, החל ממכשולים פשוטים כגון שצריך לרוץ על חול שמעליך נופלים כדורי ברד כואבים מאד, וכלה בלחמוק מקרני לייזר ממיסות ברזל שיכולות לגרום לך לשכב בבית חולים במצב אנוש, וכדורי אש שעפים עליך מכל כיוון ועוד המון דברים דומים ומסוכנים, המסלול הזה הוא ללוחמים עזים ומאומנים ביותר.

בשבילו המסלול הזה היה קל, הוא היה גומר את המסלול הזה לפחות פעמיים בכל יום בלי להיפגע משום דבר.

ריאן יצא ממתקן האימונים, פונה לכיוון החניון נכנס למכונית כחולה בוהקת, מתיישב על כיסא מרופד בד קטיפתי ונעים, מתניע מקיש יעד והרכב פתח בנסיעה אוטונומית חלקה, מתמזג בכביש הראשי של טרפיסר.

ריאן פתח את מחשבו האישי, יש לו כמה דברים לסדר עד שיגיע לביתו.



לאחר כחצי שעה של נסיעה בכבשיה הסואנים של טרפיסר הרכב עצר מול שער לבן, השער נפתח באיטיות והמכונית גלשה פנימה לתוך חניה רחבת ידיים,


המשך יבוא בעז"ה...

נקסוס- מכשיר תקשורת בזמנם כמו טלפון רק יותר משופר
טרפיס- מדינה השוכנת בחצי חלקה המזרחי של רוסיה של ימינו
טרפיסר- בירתה של טרפיס

עדיין לא מבינים איפה הפנטזיה חכו בסבלנות!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
פרק ד:
ריאן יצא מן הרכב ניגש לתא המטען שולף משם תיק עור שחור.

הוא פסע לעבר הבית החד קומתי בו התגורר יחד עם אשתו, הם נשואים כבר חמש שנים ועדיין לא היה להם ילדים

ריאן הצמיד את אצבעו למשטח קטן, זמזום חרישי והדלת נפתחה, באיטיות לתוך הקיר.

הבית היה ריק אשתו הייתה חוזרת בכל יום שעתיים אחריו.

הוא תלה את חליפתו ותיקו, וניגש למטבח לוחץ על כפתור במכונת המשקאות, והמכונה מוציאה לו כוס קפה חם משקה נוסטלגי מהעולם הישן שלפני "התנגשות"

הוא שתה את הקפה באיטיות נותן לגופו להשתחרר

הנקסוס בכיסו רטט ריאן עשה תנועה כלשהיא באצבעותיו וקול בקע מן המכשיר בכיסו

"ריאן זה טינו" טינו התנשף מעבר לקו

"מה קורה?" שאל ריאן.

טינו לא בדיוק שמע את שאלתו של ריאן והמשיך, "אני צריך עזרה דחוף אני לי הרבה זמן, אבל תזכור זאב לעולם לא הולך בודד תמיד תלווה אותו הלהקה." השיחה נותקה.

ריאן היה המום לשניה אבל התעשת מיד,

’זאב לעולם לא הולך בודד’, מה טינו התכוון לומר לו בזה.

"מבנה הזאבים." אמר ריאן לעצמו

ריאן קם מהכיסא במהירות ניגש במהירות לסלון שולף מאחת מהמגירות את נישקו האישי תולה אותו על החגורה, הוא תפס את חליפתו פותח את דלת הבית ורץ לעבר הרכב...

המשך יבוא בעז"ה...

חברה תנו המון לייקים מדרבן אותי
ותעירו קצת😉
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #10
וואוו
איזה סיפור יפה ומסקרן.
הכתיבה שלך פשוט טובה!
"אתה זוכר שלפני שבועיים וחצי היה בכפר רטונקד שריפה ענקית שכילתה חצי מהמשק, זה היה מעשה ידיו"
לדעתי צריך להחליף את הפסיק בסימן שאלה.
"נראה שמשהו ישתבש" ענה לו קול מעבר לקשר

"מה" נדהם ג’יימס מיצ’ל

"ככל הנראה אחד מהמנועים פתאום הפסיק לעבוד וזה גרם לסטייה מהמסלול והתפוצצות במקום הלא נכון" דיווח משהו בקשר
משהו השתבש.
התזכורת של הקשר בשני המשפטים קצת הפריעהלי. אפשר לכתוב בפעם השניה: "דיווח הקול."
"תעשה מה שאתה חושב
חסר פסיק.
"שלום" קידמה אותם אחת ממשרתות הבית
נראה לי קצת קרוב בתור משרתת.
זור גמר את המנה שלו במהירות ופנה לחדרו, אין לו כוח לכל הרעש וההמולה הזאת עכשיו, הוא צריך כמה דקות של שקט לחשבן מה יהיה המהלך הבא במשחק אליו הכניס את עצמו.

הוא חושב שהדלורסי שהם מצאו יהיה יעיל הוא לא חושש ממה שברין אמר, הדלורסי היה נראה אמין והוא גם בירר עליו לא קצת הוא שנים כבר לא דרך בדלורס לא היה בקשר, כנראה שיצטרך להשתמש בו בקרוב בתור עוד חייל במשחק.

הוא נשכב על המיטה ונרדם תוך כדי שהוא אפוף מחשבות.



הוא התעורר לקול נקישות חלושות על דלת חדרו , הוא העיף מבט לעבר השעון שהיה קבוע בקיר מולו השעה 00:23 בלילה.

הוא הושיט את ידו אל המסך שהיה קבוע מעל מיטתו ובדק דרך המצלמות מי דופק בדלת,
המילה הוא חזרה על עצמה הרבה פעמים בקטע הזה..
הוא נשכב על המיטה ונרדם תוך כדי שהוא אפוף מחשבות
נראה לי אפשר לשים פסיק במקום המילים "תוך כדי שהוא" לא שמתי פה פסיק כי יש לי בעיה במקלדת.. שלא תחשבו שאני מהאלה שמעירים ולא עושים את זה בעצמם... אבל זה כבר עניין של טעם אישי..
סלולה מלאה מספיקה אצלו לשימוש של שבוע מאשר שלושה ימים אצל האחרים"
סוללה.
לדעתי עדיף לכתוב לעומת במקום מאשר (היה לי מילה יותר מתאימה והיא ברחה לי.. אוףף)

מתניע מקיש
חסר פסיק
וסתם ככה אני מעירה רק למי שיש לי ציפיות דבוהות מהסיפור שלו אז זה באמת מחמאה ולא התכוונתי לחפור אבל אם זה קרה - אני אשמח לדעת...
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
עדיף קצר מכלום, סורי!

פרק ה:

ריאן נכנס לרכבו מתניע מקיש יעד ונעלם מהמקום במהירות, בדרך הוא שולח הודעה לאשתו שהוא יחזור מאוחר יותר.

לא יודע שהמאוחר יהיה מאוחר מאד.

-----------------------------------


קליעים שרקו מעל לראשם, עמיאל וחבריו הסתתרו מאחורי שיח לא מבינים מה מתרחש סביבם

פתאום משום מקום הופיעו להם שני קבוצות אנשים על רכבי אקסטרה סוניק והתחילו להילחם.

’עוד הסחת דעת של האביר השחור’ חשב עמיאל, סוקר את השטח במבטו.

"חברה שינוי בתכנית" הודיע עמיאל ברדקורים מכשירי הקשר המפותחים שלהם.

"נעקוף אותם דרך רחוב ג’ריבן" עמיאל ועוד שני החברה שהיו אייתו הכניסו את הציוד שלהם לתיקים והחלו לפסוע לעבר רחוב צר, שומרים על כמה שיותר חשאיות.

לאחר כשני דקות של הליכה הם הגיעו לצומת רחבה שיוצאים ממנה ארבעה רחובות

"אלפא תתמקמו בבניין המזרחי" הודיע עמיאל "ביתא במערבי, אני בדרומי, ודלתא בצפוני" עמיאל וחבריו נכנסו לבניין הדרומי עולים במהירות במדרגות מעדיפים שלא לעלות במעליות אפילו שזה עשר קומות לטפס,

הם הגיעו לקומה האחרונה מטפסים לגג הבניין, מתמקמים פורקים את הציוד וממתינים לשעת הכושר


המשך יבוא בעז"ה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
  • הוסף לסימניות
  • #13
האם הסיפור עתיד - או בתכנון - לצאת כספר? כי אם כן, לא נראה לי כל כך נחוץ להתעכב עכשיו על שגיאות דקדוקיות, שגיאות לשוניות או שגיאות ניסוח. זה יהיה תפקידו של העורך הלשוני, ולמרות שעדיף להביא לו תוצרת כמה שיותר מנופה - אפשר גם לרכז את כל התיקונים לשליחה בעצמה.
לדעתי, עדיף להתמקד פה בעניינים מהותיים ועקרוניים.

אז ככה: 1. האם יש תקציר לסיפור? כלומר, שלד שלפיו הסיפור מתקדם? (זה לא סותר שיש לפעמים הערות קוראים שגורמים לתיקונים, אבל התיקונים האלו לא אמורים לפגוע או לשנות את השלד עצמו. הם משנים את הלבוש של השלד.)
2. האם נערך תחקיר לגבי הנושאים שהסיפור מטפל בהם? (נשק בשנת ????, אמצעי תחבורה, רכבי חלל, וכו')
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
האם הסיפור עתיד - או בתכנון - לצאת כספר? כי אם כן, לא נראה לי כל כך נחוץ להתעכב עכשיו על שגיאות דקדוקיות, שגיאות לשוניות או שגיאות ניסוח. זה יהיה תפקידו של העורך הלשוני, ולמרות שעדיף להביא לו תוצרת כמה שיותר מנופה - אפשר גם לרכז את כל התיקונים לשליחה בעצמה.
לדעתי, עדיף להתמקד פה בעניינים מהותיים ועקרוניים.

אז ככה: 1. האם יש תקציר לסיפור? כלומר, שלד שלפיו הסיפור מתקדם? (זה לא סותר שיש לפעמים הערות קוראים שגורמים לתיקונים, אבל התיקונים האלו לא אמורים לפגוע או לשנות את השלד עצמו. הם משנים את הלבוש של השלד.)
2. האם נערך תחקיר לגבי הנושאים שהסיפור מטפל בהם? (נשק בשנת ????, אמצעי תחבורה, רכבי חלל, וכו')
סווופר צודק!!!!
זה מה שרציתי לענות ל @yael305, אבל בכל זאת תודה על הערות
וכמובן השלד בסיפור בהחלט מוכן ב"ה,
ויאלה עוד מאט מעלה עוד קטע!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
זה מה שרציתי לענות ל @yael305, אבל בכל זאת תודה על הערות
אם זה מפריע - תעדכנו מיד.
מבחנתי המחמאה הכי גדולה על סיפור שאני כותבת זה שהוא מספיק מעניין אתהקוראים ברמה שכל טעות קטנה תפריע להם..
אני אשתדל להפסיק..
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
אם זה מפריע - תעדכנו מיד.
מבחנתי המחמאה הכי גדולה על סיפור שאני כותבת זה שהוא מספיק מעניין אתהקוראים ברמה שכל טעות קטנה תפריע להם..
אני אשתדל להפסיק..
לא מפריע בכלל !!

וחברה סליחה שלא שיתפתי קודם משתף עוד כמה דקות, תעקבו!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
פרק ו:
ברין תלש מהעץ עלה מים מעוך אותו בין אצבעותיו, ומים החלו לטפטף על הדשא

‘הכל כל כך קשה מאז ההתנגשות‘ חשב לעצמו ברין בעצב

‘ההתנגשות‘ קרתה בשנת 2026 ב-8 ליולי, שכוכב כמעט בגודלו של כדור הארץ, סטה ממסלו והתנגש בכדור האהוב שלנו במרכז ארצות הברית, ומחק אותה מהמפה והשאיר בכל האזור קרינה ברמה גבוהה, כדור הארץ רעד מעוצמת הפגיעה, ומיליוני מבנים ברחבי העולם קרסו מעוצמת הפגיעה, יהיו כאלה שיטענו שהכוכב סטה ממסללו מפני שסוכנות החלל של ארצות הברית נאס"א ביצעה ניסוי שנכשל על הכוכב,

לאחר כמה שנים עוצמת הקרינה ירדה והשאירה מאחוריה יצורים וגידולים מוזרים שהתפשטו ברחבי העולם שהתחלק לשלושים מדינות, שהחליטו לכרות ברית לזכרה של ‘ארצות הברית‘.

כמובן שאפילו שהעולם בברית, יש בכל זאת אנשים רעים, ועם התקדמות הטכנולוגית עם השנים יש יותר אפשרויות להרע.

ברין ישב על כיסא בגינת הבית, מערר על הימים ההם, לא שם לב לדמות שחורה שעמדה מאחוריו.

הדמות השמיעה בטעות רחש קל, ברין קם מהכיסא במהירות מסתובב לאחוריו, שולף את נשקו, הדמות עמדה מולה מוכנה לקרב.

"אז שנתחיל?" אמר ברין תוך כדי שהוא לוחץ על כפתור נסתר בחגורתו, שאמור להזעיק את זור ועוד כמה לוחמים.

"כן" צחקה מולו הדמות בשלווה, מכוונת אקדח טייזר לכיוונו.

ברין נתן במהירות מסחררת בעיטה לנשק שהיה בידו, הנשק עף באוויר צונח הישר לכף ידו של זור שבדיוק הגיע.

הדמות שהבינה שאין לה סיכוי, התחילה לברוח.

"הוא רץ לכיוון מזרח, תסגרו עליו" צעק זור לתוך מכשיר קשר קטן, והחל לרוץ אחרי האיש.

המשך יבוא בעז"ה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
נראה סיפור מבטיח ממש! עוקבים בלי שום היסוס:)
אני גם לא רואה צורך לתקן שגיאות כתיב, למרות שכמובן עדיף כמה שפחות.
מה שלי ממש מפריע לקריאה רציפה וכפית זה חוסר פיסוק... נקודה בסוף כל משפט, פסיקים במקומות שצריך וצריך הרבה. ציטוט אגב הוא גם משפט.
ממש ממש ממליצה לך לטפל בזה.
חוצמיזה מהמם :D
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
ציטוט אגב הוא גם משפט.
ציטוט של דיבור לא אמור לגרום לירידת שורה, כמו משפט רגיל
אלא שמים נקודה בסוף, וגם זה לא תמיד.
לדוגמה

"אלפא תתמקמו בבניין המזרחי (פה לא אמורה להגיע נקודה!)" הודיע עמיאל "ביתא במערבי, אני בדרומי, ודלתא בצפוני(פה מגיעה הנקודה)." עמיאל וחבריו נכנסו לבניין הדרומי עולים במהירות במדרגות מעדיפים שלא לעלות במעליות אפילו שזה עשר קומות לטפס.

קטע זה, הוא מתוך פרק ו
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
פרק ז:
האיש עלה על אופנוע קטן והחל בנסיעה מהירה, ברין ועוד שתי חברה דלקו אחריו, על גבי ג’יפ שטח מיוחד.

המרדף נמשך דקות אחדות, שבסופו הצליחה הדמות לברוח, ולהעלם מהמקום.

"מה זה היה.?" שאל ברין מתנשף, מחנה את הג’יפ במקומו,

"הייתי מאמר על זה שהוא רצה רק להציק לך, ולא יותר מזה" ענה לו אחד המאבטחים "אם הוא היה מגיע אם יותר מטייזר פשוט."

"השערה הגיונית" הצטרף זור לשיחה "נצטרך לבדוק את העניין, תאספו את הטייזר, ותביאו לי אותו למעבדה לחדר 32, אולי נוכל לבדוק מאיפה הוא הגיע."

זור חזר למעבדה, וברין עלה לחדרו, לשבת ולחקור מי שלח אליו את האיש הזה.

------------------------------------------
ריאן נסע על מצב ידני, סוחט את דוושת הגז ומזגזג בין הרכבים.

לאחר נסיעה מהירה ומסוכנת, הוא עצר מול בנין בן עשרה קומות.

"המכון לחקר זאבי ההתנגשות" הכריז שלט ענק בכניסה, ריאן שלף כרטיס מגנטי, מצמיד למכשיר שיה קבוע בדלת, והדלת נפתחה.

הוא רץ מיד למדרגות, אין לו זמן לחכות למעלית, מטפס במהירות לקומה שלוש, שם שוכן חדרו של טינו.

הוא פרץ את דלת קומה שלוש בתנופה, רץ במסדרון, לא מתייחס למבטים שתוקעים בו

ריאן עצר בחדר 617 שולף את נשקו מתכונן להפתעות, הוא בעט בדלת בחוזקה, הדלת נפתחה ניתחת בעוצמה על הקיר מאחוריה.

החדר היה ריק, ריאן נכנס, מתחיל לחפש רמז כלשהוא למקום היצאו של טינו, אולי הוא הצליח להשאיר לו עוד איזה רמז.

פתאום הונחתה עליו מכה חזקה בראש, והוא נפל על הריצפה, מספיק לשמוע רעש של התזת חומר כלשהוא, ונרדם.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

התלבטתי מלא מה האשכול הראשון שאפתח כאן בקהילה.
האם זה יהיה סיפור או קטע כתיבה נחמד.
והרי ההחלטה לפניכם!
*אין בסיפור כוונה חס וחלילה של כפירה או כל דבר אחר. הכוחות בסיפור הם כמו שכתבה יונה ספיר בהקדמת לדופליקטים, הם אולי כח שעדיין אינו התגלה לעולם.
על מנת שלא להגיע על ידי כפירה או כל דבר אחר ח"ו אינני הולך לעשות את הדמויות יהודיות. *

ב"ה הנני ניצב כאן נרגש להתחיל את הסיפור הראשון והקטע הראשון שלי בקהילה!
אשמח שתקבלו אותי בברכה!

──────────────────────────────

פרולוג
---
שנת 620 לארקאנים 1131 לדרטים.

שישה גברים עטויי גלימות שחורות נעו קדימה במהירות על שביל החול, צועדים אל עבר שערי העיר. הם נראו כגוש אחד בעל שישה ראשים, בחושך ששרר.
הם חמקו מבעד לשער העיר מצעידים את פניהם אל עבר הכיכר המרכזית. שקט אפל מבשר רעות ששרר ברחובות, איש לא הפריע להם בדרכם.
השמועה שהופצה בדבר ארקאנים שהפרו את חוקם, הרגו וטבחו, הן בארקאנים ובעיקר בדרטים. גרמה לתושבים להינעל בבתיהם בלי לצאת.
לאחר הליכה קצרה הגיעו השישה אל הכיכר המרכזית. הם נעמדו במעגל כשגבם מופנה כלפי פנים, ופניהם סוקרות את הרחוב בדקדקנות.

אחד מהם מחה כף אל כף בצורה שקטה, וגם האורות הבודדים שהאירו במקצת את הכיכר, כבו באבחת רגע.

הם עמדו כך כמה דקות ללא ניע, עד שהחל אחד מהם בעל שער בלונדיני, למלמל לחשי קסם.

החושך הלך והחמיר , כך שממש היה ניתן למששו , הם אינם יכלו לראות אחד את השני רק שמעו את לחשושיו הבלתי פוסקים של הבלונדיני.

הוא המשיך למלמל ... עד שבין רגע נדלקו כל מנורות הכיכר. השישה מיצמצו בעיניהם למול האור ונדהמו לגלות שהם מוקפים בעשרים גברים העונדים על צווארם את סמל הארקאנים.

"אשמח ממש להבין מורקר," פנה בחור צעיר לעבר הבלונדיני. " מדוע אינך חששת שמא הצבנו שומרים בכל עיר." הוא החל להתקדם לעבר השישה שהיו דרוכים ומוכנים לכל תרחיש.

מורקר לא ענה, והבחור המשיך לדבר. "רואה אני גם שהספקת להסיר מעליך כל סממן ולו הכי קטן של הארקאנים." הבחור נעצר על עומדו במרחק של מטרים ספורים מן ששת עוטי הגלימות.

"אלדור יקירי" החל הבלונדיני לדבר בקול ערסי נקי מכל סממן של פחד. "מייעץ אני לך להתרחק ממני ומחברי עם שומרי ראשך שסבור אתה שאיני יכול לראותם." איש אינו נע בכיכר למשך כמה שניות שלאחריהם האחל אלדור לצעוד אחרונית כמו בלי קשר לדבריו של מורקר.

"בכל מקרה, המצב אינו משחק לטובתך. זה עשרים נגד..." הוא עצר לדבר כיון שכחכוח נשמע מכיוונו של מורקר. "למעשה זה עשרים וארבע." אמר מורקר בבת צחוק, "אבל תמשיך בנאומך המרתק." לעג בארסיות ונדם.

אלדור לא התייחס "תוכל לבחור בין להיכנע עכשיו. לבין להילחם בנו ולהפסיד." הוא נעמד במקומו במעגל והמשיך "אתן לך שתי דקות להחליט." קבע, ושקט ירד על הכיכר.

שני הדקות עברו כששום רחש לא נשמע. "תם זמנך, מה החלטת?" שאל אלדור , בדיוק כששריקה חדה וקצרה פרצה מפיו של אחד מן השישה, וסילוני אש בקעו מתוך כפות ידיהם הישר אל עבר הבחורים שהקיפו אותם.
הבחורים חמקו בזריזות מן האש, התעשתו והחלו להשיב מלחמה. השישה נצמדו אחד אל השני הודפים בתנועות ידיים מהירות את הקללות ששוגרו אליהם.

"וולטריסססס!!!" צעקה רמה נשמעה, וברק כחול פגע הישר במרכז בטנו של אחד מן הבחורים מפיל אותו על הרצה בלי יכולת לנוע.

כמה מן הבחורים האחרים ניגשו אליו כדי לוודאות מה מצבו, אך נסוגו משם כי אחד מן השחורים ניסה לפגוע בשיא העוצמה בכל מי שניסה להתקרב לאזור.

הקרב נמשך כשעוד כמה מן הבחורים נופלים על הרצפה, אך השחורים החלו להתעייף. "לא נחזיק מעמד עוד זמן רב." לחש לבוש הגלימה שעמד בצמוד למורקר. "עליך לפעול עכשיו." הוא נעץ בו מבט, מחכה למוצא פיו. מורקר לא דיבר רק הנהן בראשו לאישור.

מורקר התנתק ממקומו ונכנס אל פנים המעגל וחמשת האחרים מצטמצמים במהירות וסוגרים את הפתח כך שלא יהיה ניתן לראות מה מעשיו.

"מה הוא עושה?" שאל אחד הצעירים את אלדור.

"אני לא יודע, אבל מה שזה לא יהיה. זה לא נראה טוב בכלל." הוא אמר בחשש, "נראה שנצטרך לסוג אחרונית ולצפות במעשיהם מרחוק.

"אבל תראה..." הצביע בחור גברתן שעמד על ידו, על אחד מן ששת השחורים שהחל להקיא על רצפת הכיכר.

"עדיין, כוחו של מורקר רב. איננו יודעים מה הוא מתכנן שם ברגעים אלו." קבע אלדור וצעק. "עצרו את הקרב!" בחורים נעצרו על עומדם, אך חלקם עדיין היו צריכים לחמוק מן הלחשים של השחורים.

"נעו אחורנית אל מחוץ אל הכיכר , עכשיו." לחש אלדור. והחל פוסע אחורנית ובאיטיות אל עבר אחד מן השבילים היוצאים מן הכיכר.

חלקם היו כבר רחוקים מן הכיכר כזה קרה, ""אומברה...!!!!!!" צרח מורקר ממרכז המעגל.! והחל לשרטט באוויר בעזרת הקמיצה ציור של ירח כסוף. "טנבריס...!" צעק שוב מורקר כשהוא ממשיך לשרטט באוויר.

הבחורים עצרו במקומם מביטים בפחד במחזה. אף אחד מהם לא הכיר את סוג הלחש ההוא, חוץ מאלדור.

"מורטיס!!" בפעם השלישית צעק מורקר, והשלים את הירח הכסוף.

──────────────────────────────


מקווה שאהבתם,
מקווה להעלות חלקים נוספים בתדירות נורמלית.

נ.ב. הגיוני מאד שיש בעיות פיסוק, או אותיות חסרות סומך עליכם שתסתדרו :)

הערה: מדובר בפנטזיה ריאלית על רקע היסטורי, כל השמות והמקומות הם בדיוניים.


--חמש שעות מאיינה הקטנה, הכפר המרכזי במחוז אורין--

"המפקד?", ממרום גובהו על גב הסוס, הייתה האדמה הסדוקה שלרגליהם רחוקה למדי מעיניו החדות של טֶארוֹן וסימני העקבות שעליה קלושים. אבל על אף זוהר השמש שהקשה עליו לעקוב אחר סימני הפרסות כל אותו הבוקר, את עיגולי הדם הכהים שעל האדמה לא הצליח לפספס.

אִיסְקוֹ מפנה אליו את פניו הצידה, ידו אוחזת במושכות בחוזקה. "מה לא בסדר?"

הוא שותק, מפנה במקום תשובה את ידו לאדמה. לאט מניע איסקו את סוסו, בוחן מקרוב את הסימנים התחוחים והרטובים.

טארון סוקר אותו, מידיו הקפוצות בחוזקה על המושכות, הקמט הקטן שבין גבותיו ושפתיו החתומות. הם לא דיברו כל המסע, מאותו הרגע שהגיע הרץ והזניק אותם על רגליהם, מפילים את ארוחת הבוקר שלהם על הרצפה. הזמן היה גורם מכריע, ואיסקו שבשניות בודדות הפך מחבר מתבדח למפקד, לא נתן להם גם את אותן דקות בודדות כדי לסיים את הארוחה.

והם בהחלט מיהרו, דהרו כל אותו היום, לא נתנו לסוסים ולעצמותיהם הכואבות דקה אחת של מנוחה. מעלים עננת אבק מאחוריהם, מן הסוג שלוקח לה זמן לשקוע בחזרה ומצדיקים את השם שיצא להם כפלוגת המשמר המאומנת ביותר של המחוז.

ולמרות הכול ידע טארון כי הם דוהרים לשווא. המארב היה חמש שעות משם והיחידה של לִיאָם פטרלה באותו האזור ללא שמץ של מושג וקשר לעולם. מה היה הסיכוי שיספיקו להגיע לפני שיהיה מאוחר מידי?

לא גדול. לא גדול בכלל. אם נהיה כנים הוא פשוט לא היה קיים.

החברים שלהם היו שם. אחים לנשק, הוא העיף מבט באיסקו שבחן את האדמה, עיניו מצומצמות. אחים לדם. אחים שנשבעו להגן על המחוז הזה עד טיפת דמם האחרונה ועכשיו נראה כי הם עומדים למבחן מעשי על אותה שבועה.

"איפה אתה מעריך שהם עכשיו?", הקול של איסקו שקט מאד.

"לא הספיקו להתרחק הרבה להערכתי, המפקד", הוא מזדקף ומניע מעט את רגליו כדי לאלץ את סוסו להתקדם, "כנראה הלכו דרך היער".

איסקו מניע מעט את ראשו. "הגיוני", הוא אומר וקולו חסר רגש בדיוק כמו מקודם.

טארון זוכר בדרך כלל מי הוא. זוכר טוב מאד. למרות נימוסיהם המוקפדים של שאר חברי המשמר ועיניהם המחייכות. סייסים לא פונים למפקדים בעצמם. גם אם הם מכירים את מפקד המשמר הצעיר מאז היו שניהם ילדים עם ברכיים משופשפות.

אבל הקול הזה, צרוד וקפוא וחסר צבע כל כך גורם לו להעז בכל אופן ולמלמל מילים קטנות וחסרות משמעות, ששניהם יודעים מצוין שהוא לא מאמין בהם.

"יהיה טוב", הוא אומר, ממקד את מבטו בעורפה המבריק מזיעה של החיה. "ליאם בחור חכם. הוא לא היה הולך כמו איילה אחרי עקבות מטושטשים בלי תגבורת".

איסקו שותק, כאילו לא שמע כלום, במקום זאת הוא מפנה את ראשו אל האופק, מעריך את גובהה של השמש בשמי התכלת שמעליהם.

"ההערכות להתקפה, המפקד?", רַאָיוֹן, סגנו הרשמי של איסקו דוחף את סוסו קדימה, דוחק עוד קצת את סוסו של טארון לשוליים.

איסקו מהנהן, עיניו עדיין נעוצות אי שם.

אחר כך הדברים חולפים בטשטוש ליד עיניהם, כמו כתמים מעורבבים של צבע. התארגנות לתזוזה של הטור, מערך תקיפה מסודר, איסקו מחלק פקודות.

היער שקט, שקט מאד. לבד מרעש הפרסות הקצוב וציוצי ציפורים לא נשמע כל קול. קרני שמש בודדות נשברות על העצים והזוהר ששורר בחוץ בשעה כזו, נבלע בתוך האפלולית הקרירה שביער.

איסקו מוביל בראש, סוסו השחור מטופף על השביל הכבוש והמתפתל בין העצים. האדמה רכה וחומה, מריחה בדיוק כמו שאדמת יער רעננה צריכה להיות, אבל ככל שהם מתקדמים עמוק יותר אל תוך העצים הופכים כתמי הדם שעליה לגדולים וברורים יותר, מצטרפים אל ענפים שבורים וטביעות פרסות טריות.

טארון בולע, ממשיך להוביל את סוסו בעקבות הסימנים ומנסה בכל הכוח להורות למוחו להתעלם מן המשמעות הצועקת של העקבות.

ואז פתאום נגמר השביל. וטארון שפונה ימינה מוצא את עצמו בקרחת יער גדולה, מוקפת עצים ולא ריקה בכלל.

יש סוסים מתים על הקרקע, עגלת משא הפוכה שגלגליה השבורים זרוקים לידה, וגופות. שבע גופות. זרוקות על האדמה סביב, מדי משמר המחוז שעליהן מוכתמים בדם.

הוא בוהה קדימה, לא מסוגל להניע את גופו בתנועה המינימלית הדרושה כדי להורות לסוסו להסתובב אחורה. מאחוריו הוא שומע את השאר, פרסות סוסיהם מכות בקצב אחיד כשהם מסתובבים בעיקול השביל ועוצרים.

לכמה שניות ארוכות ישנה דממה, עמוקה יותר מכל דממה ששמע טארון בחייו. רגע, שניים, שלושה. החיילים שמאחוריו כך נראה, מאובנים בדיוק כמוהו, דבוקים בדבק נסתר לגב סוסיהם.

ואז גולש איסקו מסוסו. עוקף את סגנו שניצב שם קפוא, וכורע לצד האדם לבוש המדים והדרגות ששוכב בצד השביל.

ליאם.

הם לא נראים עכשיו זהים בכלל, איסקו והאיש המרוטש שעל החול, זה שבגדיו ספוגים בדם כהה וטרי. ואיסקו, ברכיו על האדמה, מחפש נואשות אחר הדופק, ידיו רועדות על צווארו של אחיו התאום כשהוא מתיר את קשרי הצווארון.

גרונו של טארון שורף. יבש כאילו לא פגש לחלוחית של מים תקופה ארוכה.

ידו השנייה של איסקו נעה לעבר פצע הדקירה בחזהו של ליאם ממששת אותו לרגע ארוך. לא ברור לטארון מה עובר לו בראש באותם רגעים ארוכים בהם הוא בוהה בגופתו של אחיו התאום, אבל את נשימותיו המהירות הוא שומע היטב.

הוא לא בוכה. העובדה הזאת ברורה לטארון ממקומו על גב הסוס. התאומים אף פעם לא בכו. לא ליאם ולא איסקו, לכל הפחות לא לידו.

הוא מפנה את מבטו לקבוצה שמאחוריו. הם משפילים עיניים, נועצים מבט בקרקע מפני הכאב החשוף של מפקדם.

הם צריכים פיקוד. הם צריכים החלטות וסריקת שטח מיידית ופינוי גופות. ואיסקו גם אם נחשב ובצדק למפקד קר רוח וקשוח, לא נראה לו ראוי לבצע את המשימה הזאת עכשיו.

אבל ראיון, יסלחו לו כל האלים, לא נראה כאילו הבין עדיין את הדבר המובן הזה בעצמו.

שניים מהקצינים מחליפים מבטים מהירים מעל ראשו של ראיון, שמדיו יפים מידי וחרבו עדיין נוצצת. קצין אחר נע באי נוחות על רגליו. בסוף שולח הבכיר שבהם יד כבדה, מנחית אותה על כתפו של הסגן הצעיר והמיוחס.

ראיון, יאמר לזכותו, מבין יפה את הרמז. ומכחכח בגרונו בחשיבות שאפשר לצפות לה רק מילדון צעיר שעוד לא הבין כמה מלכלכת העבודה שמצפה להם עכשיו.

"אתם", הוא אומר, מחווה לעבר שתי השלשות המסודרות מאחוריו. "סריקה מקיפה, עכשיו. יכול בהחלט להיות כי התוקפים עדיין בסביבה", החיילים מהנהנים בהסכמה, בשונה מהקצינים רמי הדרג שמאחורי טארון, להם פחות מפריעים משחקי האגו.

"חוליה שתיים דוהרת לספיא להביא תגבורת", החיילים המדוברים מתנתקים ממקומם.

"כל השאר", ידו מחווה אל שאר הקבוצה הדוממת, "נוהל פינוי".

הם יורדים מעל סוסיהם, תנועותיהם עדיין איטיות כשהם מתפזרים בקרחת היער כדי לטפל בשבעת ההרוגים.

לאט מפלס טארון את דרכו בין השברים לחיילים השותקים, מסייע לשניים החדשים שבהם בפינוי, איכשהו נראה לו שחלקם מגלים בפעם הראשונה כי אדמה ספוגה בדם מקשה על ההליכה לא פחות מבוץ.

איסקו עדיין יושב באותו מקום כשהוא מגיע אליו, ליד גופתו של אחיו. פניו של ליאם שלוות באורך מוזר וקצה של חיוך משועשע מעקם את פיו. רגע הוא בוהה בעיניו המתות ואז מפנה את פניו לעבר איסקו.

"אל תטרח", הקול של איסקו חסר צבע בדיוק כמו שהיה לפני שנכנסו אל היער.

"לא ניסיתי", הוא אומר בשקט, עיניו מושפלות אל העלים היבשים שלרגליו.

רגע שוררת שתיקה ביניהם, ואז מרים איסקו את ראשו. "רק תוהה מה שעשע אותו כל כך".

טארון מעז להביט בו סוף סוף. הוא חיוור, ולמרות השיזוף שעל פניו ניתן להבחין בכך בקלות, אבל בדיוק כמו שחשב, עיניו יבשות.

"באמת?", הוא שואל במקום לענות, "זה מה שמעניין אותך עכשיו?"

"לא", איסקו נעמד על רגליו, "אבל אני צריך משהו אחר לחשוב עליו כרגע".

טארון נושך את שפתו התחתונה, מעדיף לא להתעכב על משמעות המשפט האחרון. "ראיון שלח חיילים להביא תגבורת", הוא מעדכן בשקט, לא נראה לו שאיסקו בכלל שמע מילה מהדיון השקט שהתנהל מעל ראשו מקודם.

"בסדר, תודה"

בשקט הוא מביט בו, סוקר אותו מזווית העין. זאת תגובה נדיבה למדי מצידו של איסקו לפעולה הגיונית כמו זאת האחרונה שביצע. במיוחד כשתודה היא לא אחת מהמילים השימושיות שלו.

"המפקד?", שישה מהחיילים ששלח ראיון לסריקה ההיקפית עומדים כנראה מאחוריהם.

"כן?" איסקו מוחה בגב ידו האחת את כתמי הדם שעל ידו השנייה.

"אה", ממבטו הנבוך של החייל המאובק אפשר להסיק כי הוא התכוון לפנות לראיון, שפרצופו הקפוא כמעט ומצליח להסתיר עד כמה מפריעה לו חזרתו המהירה של איסקו למציאות.

"מה מצאתם?", שואל איסקו, מתרומם בבת אחת מהאדמה הקשה.



בערב שוקע הירח מוקדם. כסוף חיוור ודקיק, הוא בכל מקרה לא נתן להם הרבה אור. אבל כוכבים נוצצים קטנים אפשר לראות עדיין למרות העננים, פזורים ורחוקים על הרקיע השחור.

הם עצרו כבר בשקיעה, בלית ברירה. שלוש שעות לפני שדותיה הראשונים של איינה, הקימו את המחנה בשתיקה.

איסקו, טארון מוכן לפרגן לו את המחמאה המפוקפקת הזאת, מתייחס לעגלת המתים הסגורה באותה ענייניות בה התייחס לעגלות הכרוב שהביאו החיילים מסייפא.

הם לא מצאו כלום. כלומר שום דבר בעל משמעות. הם כן גילו שאף חפץ בעל ערך לא נשאר בקרחת היער. אפילו לא טבעת פשוטה.

והלוואי זה היה מקרה מוזר, וחשוד. והלוואי היו העקבות חסרי פשר והיגיון, הלוואי היו מוצאים משהו שיאפשר להם להאשים את כל העולם הגדול, חוץ מלהודות שליאם והיחידה המובחרת שלו נפלו קורבן לשוד הטיפשי ביותר בהיסטוריה.

כי את המפות הם כן מצאו. המפות אותן שלח איסקו עם ליאם למשימת הסיור הפשוטה. המפות שסימן הוא בעצמו עם אזורים בטוחים לחנייה ולינה.

הרי בנוסף לפיקוד המזהיר שלו, הוא הרי גם סייר מוכשר מלידה.

אבל בני אדם טועים לפעמים. גם המפקדים והסיירים המוכשרים ביותר.

ואיזה בזבוז זה. איזה בזבוז של חיים יפים וצעירים כל כך. וכישרון. וגאווה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה