דיון אורך הזמן שהסיפור משתרע על פניו - דעתכם

  • הוסף לסימניות
  • #1
אני אישית יותר מחבב סיפורים שמשתרעים לאורכי זמן ממושכים כמו 'תיק מקסיקו' של ח. גרינבוים ועוד, מכיוון שבאלו, התרחשויות מפתיעות מפציעות מחדש שוב ושוב. בדוגמא של הספר הנ"ל - לאחר שהקורא התחבר לדמת המרכזית (-בנג'מין), לפתע הוא נהרג ואין יותר שום אזכור שלו.

פחות התחברתי לעלילות באורך זמן של שבועות עד ימים, לדוג' '140 סיבות לחיות' של ח. בר, שבו ספר שלם(!) הוא על חטיפה בת יום של בית ספר מסוים (ספר משובח מאד, כפי שהוזכר כאן לא פעם). ובאמת, מפליא אותי מאד בכל פעם מחדש לראות סיפורים כאלו, האם יש כאלו שכן מתחברים לזה?

מה דעתכם בעניין?
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
אני אישית יותר מחבב סיפורים שמשתרעים לאורכי זמן ממושכים כמו 'תיק מקסיקו' של ח. גרינבוים ועוד, מכיוון שבאלו, התרחשויות מפתיעות מפציעות מחדש שוב ושוב. בדוגמא של הספר הנ"ל - לאחר שהקורא התחבר לדמת המרכזית (-בנג'מין), לפתע הוא נהרג ואין יותר שום אזכור שלו.

פחות התחברתי לעלילות באורך זמן של שבועות עד ימים, לדוג' '140 סיבות לחיות' של ח. בר, שבו ספר שלם(!) הוא על חטיפה בת יום של בית ספר מסוים (ספר משובח מאד, כפי שהוזכר כאן לא פעם). ובאמת, מפליא אותי מאד בכל פעם מחדש לראות סיפורים כאלו, האם יש כאלו שכן מתחברים לזה?

מה דעתכם בעניין?
אני בדיוק הפוך.
אוהבת מאוד ספרים שמתרחשים על פני ימים בודדים. העלילה לא נמרחת, כל פרט חשוב לסיפור. כל פרט מעניין בסיפור.
בהחלט זו אמנות לחבר קוראים לדמות שפועלת רק כמה ימים, אבל בביצוע נכון זה לגמרי עובד. העלילה מתמקדמת בדמות אחת/שניים והקורא הולך איתה מהמילה הראשונה ועד הסוף. ומן הסתם גם מתחבר אליה.
לדעתי, האמנות של ספר מתח הוא הקצב המהיר בו. לא למשוך יותר מדי.
אבל על טעם וריח, כמובן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
השאלה הזו, אם יורשה לי, לא נכונה
חצי מהספר 'פדהאל', לצורך העניין, מתנהל על פני לילה אחד, אני לא חושב שזה הפריע למישהו... (אני כמובן לא מדבר על ביקורות אחרות על הספר שהופיעו כאן בקהילה...)
לעומת ספרים אחרים שמתנהלים על פני זמנים שונים, שזה לא מה שגרם להם להפוך לטובים, הפעם בלי דוגמאות...
לא חושב שאורך הזמן הוא זה שהופך את הספר לטוב או שלא... זה תלוי בהמון דברים אחרים, לא בזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אני אוהבת לדוגמא סיפור בהמשכים בעיתון- שמשתרע על אותה תקופה בה הסיפור מתפרסם, ופחות או יותר באותו קצב.
מעצבן אותי אחרי חצי שנה לקרא שבעצם עברו רק יומיים מלפני חצי שנה..
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
אני אישית יותר מחבב סיפורים שמשתרעים לאורכי זמן ממושכים כמו 'תיק מקסיקו' של ח. גרינבוים ועוד, מכיוון שבאלו, התרחשויות מפתיעות מפציעות מחדש שוב ושוב. בדוגמא של הספר הנ"ל - לאחר שהקורא התחבר לדמת המרכזית (-בנג'מין), לפתע הוא נהרג ואין יותר שום אזכור שלו.

פחות התחברתי לעלילות באורך זמן של שבועות עד ימים, לדוג' '140 סיבות לחיות' של ח. בר, שבו ספר שלם(!) הוא על חטיפה בת יום של בית ספר מסוים (ספר משובח מאד, כפי שהוזכר כאן לא פעם). ובאמת, מפליא אותי מאד בכל פעם מחדש לראות סיפורים כאלו, האם יש כאלו שכן מתחברים לזה?

מה דעתכם בעניין?
גם וגם, תלוי איזה ספר ואיזה סופר/ת.

הדוגמה ל'תיק מקסיקו' לדעתי מעולה (אחד הספרים הטובים. בזמנו כשקראתי, הנחתי אותו ליד המיטה, כדי שאוכל לקרוא עוד קצת גם לפני השינה...).

'140 סיבות' לא קראתי, אבל יש את 'יום ושש שעות' של מ.ארבל, שרובו מתרחש בפרק הזמן קצר, ובכל זאת הוא היה די טוב.

יש ספרים, לא משנה על פני כמה זמן הם ימשכו, שירגישו לי מהירים מדי, כגון 'מאזן אימה' של נחמן גרשונוביץ (אולי זה בגלל שהוא כתב אותו ב48 שעות. מי יודע...).


לדעתי, כשרוצים ליצר אקשן, כדאי לפרוס את הדברים על פני כמה שפחות ימים, מה שאסור לעשות בדרמה.
אני, באופן אישי, דוגל בשילוב. בד"כ ההתחלה הולכת יותר לאט, ולקראת הסוף הגיבורים נמצאים ב'מרוץ כנגד הזמן'.


בכולופן, תודה על העלאת הנושא הנצרך, אם יהיו לי הוספת ודוגמאות שאזכר בהם, בעז"ה בל"נ אכתוב בהמשך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
אני אישית יותר מחבב סיפורים שמשתרעים לאורכי זמן ממושכים כמו 'תיק מקסיקו' של ח. גרינבוים ועוד, מכיוון שבאלו, התרחשויות מפתיעות מפציעות מחדש שוב ושוב. בדוגמא של הספר הנ"ל - לאחר שהקורא התחבר לדמת המרכזית (-בנג'מין), לפתע הוא נהרג ואין יותר שום אזכור שלו.

פחות התחברתי לעלילות באורך זמן של שבועות עד ימים, לדוג' '140 סיבות לחיות' של ח. בר, שבו ספר שלם(!) הוא על חטיפה בת יום של בית ספר מסוים (ספר משובח מאד, כפי שהוזכר כאן לא פעם). ובאמת, מפליא אותי מאד בכל פעם מחדש לראות סיפורים כאלו, האם יש כאלו שכן מתחברים לזה?

מה דעתכם בעניין?
זה תלוי בסיפור.

סופר ומורה לכתיבה מפורסם טען שאם הוא יתבקש לכתוב סיפור על מה שקורה בטווח השניות שמוחאים כפיים (מחיאת כף), הוא יצליח לכתוב לפחות 12 עמודים (אם לא יותר), כולל 3 פלשבקים...

אני כרגע כותב פרויקט שאני עובד עליו יותר משנה-קרוב לשנתיים. ורק בזמן האחרון, כשעשיתי ציר זמן, הבנתי שהעלילה שלי נעה סביב שבוע-שבוע וחצי.
אבל כשאני בתוך הסיפור, זה מרגיש לי תקופה ארוכה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
הוא שאל למה מתחברים יותר, מבחינת טעם.
לא מה יותר טוב ואיכותי.
התכוונתי לזה:
גם וגם, תלוי איזה ספר ואיזה סופר/ת.

הדוגמה ל'תיק מקסיקו' לדעתי מעולה (אחד הספרים הטובים. בזמנו כשקראתי, הנחתי אותו ליד המיטה, כדי שאוכל לקרוא עוד קצת גם לפני השינה...).

'140 סיבות' לא קראתי, אבל יש את 'יום ושש שעות' של מ.ארבל, שרובו מתרחש בפרק הזמן קצר, ובכל זאת הוא היה די טוב.

יש ספרים, לא משנה על פני כמה זמן הם ימשכו, שירגישו לי מהירים מדי, כגון 'מאזן אימה' של נחמן גרשונוביץ (אולי זה בגלל שהוא כתב אותו ב48 שעות. מי יודע...).


לדעתי, כשרוצים ליצר אקשן, כדאי לפרוס את הדברים על פני כמה שפחות ימים, מה שאסור לעשות בדרמה.
אני, באופן אישי, דוגל בשילוב. בד"כ ההתחלה הולכת יותר לאט, ולקראת הסוף הגיבורים נמצאים ב'מרוץ כנגד הזמן'.


בכולופן, תודה על העלאת הנושא הנצרך, אם יהיו לי הוספת ודוגמאות שאזכר בהם, בעז"ה בל"נ אכתוב בהמשך.
ואני חוזר ואומר: ממד הזמן לא באמת קובע, זה תלוי באיך שהסופר בוחר להגיש את הדברים.
אצל 'פדהאל' רק אחרי שסיימתי נפל לי האסימון שהכל פה התרחש תוך לילה אחד, ולעומת זאת, ב'מגן אנושי' לדוג', יש עלילה שנפרסת על פני כמה שבועות ולמרות זאת היא מרגישה שהיא קורית תוך יממה (לא לגריעותא, מציין עובדה)
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
אני מתקשה מאוד לקרוא עלילות שמתמתחות על עשרות שנים. הדמויות מוכרחות להשתנות מאוד בזמנים כאלו, ואני לא מתחבר.
בכל מצב, מבחינת התפתחות עלילתית, אני לא חושב שיש הבדל בין עלילה שמתפתחת לאורך שבועות לכזו שהזמן מתחילתה לסופה הוא יום או ימים בודדים. אם לא עושים עסק מציר הזמן - והכל כתוב בצורה מסודרת, זה לא אמור להוות עניין. זו רק העדפה של הכותב.
אני כן חושב, שאם זה הנושא העיקרי של הספר - זה פחות מעניין. כלומר: לא הייתי נהנה מספר שהייחודיות שלו היא בהדגשה חוזרת ונשנית של לוח הזמנים, ובכך שהכול נדחס לפרק זמן קצר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
השאלה הזו, אם יורשה לי, לא נכונה
חצי מהספר 'פדהאל', לצורך העניין, מתנהל על פני לילה אחד, אני לא חושב שזה הפריע למישהו... (אני כמובן לא מדבר על ביקורות אחרות על הספר שהופיעו כאן בקהילה...)
לעומת ספרים אחרים שמתנהלים על פני זמנים שונים, שזה לא מה שגרם להם להפוך לטובים, הפעם בלי דוגמאות...
לא חושב שאורך הזמן הוא זה שהופך את הספר לטוב או שלא... זה תלוי בהמון דברים אחרים, לא בזה.
ואני חוזר ואומר: ממד הזמן לא באמת קובע, זה תלוי באיך שהסופר בוחר להגיש את הדברים.
אצל 'פדהאל' רק אחרי שסיימתי נפל לי האסימון שהכל פה התרחש תוך לילה אחד, ולעומת זאת, ב'מגן אנושי' לדוג', יש עלילה שנפרסת על פני כמה שבועות ולמרות זאת היא מרגישה שהיא קורית תוך יממה (לא לגריעותא, מציין עובדה)
דיברתי על ספרים בודדים.
סדרה או ספר מתוכה - זה משהו אחר למדי, היות ואוטומטית אורכי הזמן ארוכים יותר ומשתרעים על פני עלילות וצירי זמן שונים.
לדוג' פדהאל, אמנם ספר בפני עצמו, אך בגלל היותו חלק מסדרה - לקורא לא כ"כ משנה ציר הזמן של הספר.

וכמובן, התכוונתי לדוגמאות עם הבדל דרמטי (עיין לעיל), ולא עם הבדלים מינוריים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
ככלל, יש לי תחושה שפעם מרבית הספרים נעו בהתרחשויות של משך זמן ארוך. כך הם הספרים היותר ישנים של מ. ארבל (קשר גורדי, בלתי הפיך, הצתה מאוחרת ועוד) וכך הם גם ספריו של ח. גרינבוים.
בשונה מהיום שלא ניתן למצוא כמעט ספרים חדשים באורכי הזמן האלו.

לדעתי, זה תלוי לפי מתח / רגש. כיום רוב ככל הספרים מערבים גם רגש בתוך המתח (ע"ע הסדרה של י. ספיר), אין כמעט ספר המכבד את כותבו שהינו מתח בלבד.
הרגש נותן לזמן להשתרך יותר, מה שמסביר את '140 סיבות לחיות' מול הספרים הראשונים של המחברת.
כ"ש כשהסיפור מכיל רק רגש, אין כמעט סיכוי שצירי הזמן יהיו ארוכים מאד (נסו למשוך ספר של ד. רנד לאורך עשרות שנים...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
ככלל, יש לי תחושה שפעם מרבית הספרים נעו בהתרחשויות של משך זמן ארוך. כך הם הספרים היותר ישנים של מ. ארבל (קשר גורדי, בלתי הפיך, הצתה מאוחרת ועוד) וכך הם גם ספריו של ח. גרינבוים.
בשונה מהיום שלא ניתן למצוא כמעט ספרים חדשים באורכי הזמן האלו.
היום אנשים קצרי רוח. אין סבלנות לתהליכים ארוכים, אפילו אם הקריאה אורכת אותו זמן
(אולי היא באמת מהירה יותר. תסתכלו על אורך הפסקאות בעבר, ועל הדיאלוגים הממלאי עמודים של היום. שלא לדבר על העימוד המרווח שפעם נעשה רק כשהיה צריך להכניס גם ניקוד)
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
אני אוהבת לקרוא הכל. גם את רשימת הרכיבים של דגני הבוקר. ושל השמפו.
לעצם השאלה, מעדיפה אישית עלילות שמתרחשות על פני זמן ארוך, זה מאפשר לדמויות להתפתח. מרגיש לי עם יותר "בשר". משאיר יותר תובנות וחומר למחשבה.
לספרים כאלה אני בדרך כלל חוזרת לקריאה נוספת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
אני אוהבת לקרוא הכל. גם את רשימת הרכיבים של דגני הבוקר. ושל השמפו.
לעצם השאלה, מעדיפה אישית עלילות שמתרחשות על פני זמן ארוך, זה מאפשר לדמויות להתפתח. מרגיש לי עם יותר "בשר". משאיר יותר תובנות וחומר למחשבה.
לספרים כאלה אני בדרך כלל חוזרת לקריאה נוספת.
פעם הגעתי למסקנה עם עצמי, שהספרים שאני אוהבת לקרוא שוב (רלוונטי גם לסרטים) הם כאלה שיש בהם מעברי זמן, זאת אומרת לא מוצג בהם כל רגע ורגע ממהלך הזמן שהסיפור מתרחש בו.
זה משאיר מקום לדמיון כדי למלא את החללים. נותן תחושה שעוד לא מיציתי את הכל (הרי כל פעם אפשר לדמיין עוד/אחרת)
אני חושבת שסגנון הכתיבה היום לא משאיר הרבה מקום לחללים כאלה
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אני דווקא אוהבת את הספרים שמתרחשים בתוך פרק זמן קצר או לפחות תחום (וגם כתבתי בעצמי ספר כזה, שמתרחש בתוך שמונה ימים, למעט האפילוג והפרולוג).
לדעתי יש משהו מיוחד בספר שמצליח לזקק לתוכו עלילה שלמה שלמעשה התרחשה בזמן קצר. ספר שמצליח להכיל גם עבר ועתיד בתוך עלילת ההווה, בלי צורך לתאר "פיזית" את הזמנים האחרים. עלילה שנותנת פתח ראשוני לשינוי שהדמויות עוברות ויעברו, ומשאירה את הדמיון פתוח לשינויים שעוד יבואו בעקבות מה שהתרחש בתוך הספר.
בכל אופן, כשכותבים ספר שמשתרע על פני שנים - זו אומנות גדולה לדעת לכתוב את המעבר בין השנים בצורה ספרותית וזורמת כמו שצריך (בלי לכתוב כותרת לקונית: עשר שנים לאחר מכן וכדומה) - ואולי אני פשוט עוד לא במדרגת האומנות הזו... (כרגע ספרים שאני כותבת או עובדת עליהם גם מתרחשים בתוך זמן קצוב ותחום, גם אם יותר ארוך משמונה ימים. לא מצליחה לחשוב על עלילות מסוג אחר בינתיים...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
תודה על העלאת הנושא.
עכשיו אני שמה לב למה אני מתגעגעת לספרים הישנים כמו "קשר גורדי" "טעות אופטית" וספרי חיים גרינבוים
כי פשוט אני אוהבת את העלילות שנמשכות על תקופה ארוכה.
מלא זירות על פני שנים רבות שעל פניו לא נראה שיש קשר בין אחת לשניה ובסוף הכל מתחבר.
חבל שהיום כבר לא מוציאים כאלו ספרים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
זה 2 סגנונות כתיבה שונים כל כך...
זה כמו לשאול אם אוהבים יותר אם אוהבים ספר עם עלילה אחת מסתעפת או 5 עלילות שמסתדרות בסוף---

דבר ראשון זה עניין של טעם, דבר שני זה תלוי איך זה נכתב.
אותי מעצבן לקרוא ספר שהזמנים שם לא ברורים, שאני לא יודעת על פני כמה זמן הספר התמשך.
(נניח מבחן נאמנות, הזמנים שם כל כך חלקלקים, שאני לא אוחזת ראש כבר, ואני לא מצליחה להבין מה היה מתי, ופתאום קופץ לך מההווה, לעבר לעתיד, ועוד עבר אחד...
או המלך הבא בתור- שאני לא יודעת כמה זמן בתכלס אפי ומיני היו בג'אקרטיה, יכול להיות שבוע וחצי ויכול להיות חצי שנה)


אבל ברעיון ספר שכתוב טוב (לא שזה אומר שהספרים שציינתי לא נכתבו טוב, זה פשוט עניין של טעם) - אני נהנית לקרוא את 2 הסוגים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
כולל 3 פלשבקים...
טווח זמן נותן את האופציה להכיר עוד עומקים ומהלכים פנימיים שעברו הדמויות.
כשהעלילה מתרחשת בזמן קצר -
אני ממש משוועת לפלאשבקים שיסבירו לי התרחשויות\רגשות מסויימים.
אחרת חסרים לי חלקים מהפאזל
ואני מרגישה שהסיפור מתנהל במישור הרדוד והטכני בלבד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
טווח זמן נותן את האופציה להכיר עוד עומקים ומהלכים פנימיים שעברו הדמויות.
כשהעלילה מתרחשת בזמן קצר -
אני ממש משוועת לפלאשבקים שיסבירו לי התרחשויות\רגשות מסויימים.
אחרת חסרים לי חלקים מהפאזל
ואני מרגישה שהסיפור מתנהל במישור הרדוד והטכני בלבד.
וואו. אני לא חסיד גדול של של פלשבקים.
לפלשבק אמורה להיות סיבה למה הוא התרחש, למה נזכרים בו, מתי נזכרים בו, ואיך הוא משפיע על המשך העלילה. לכן אני לא ממהר לדחוף פלשבקים כי "מה עוד לא עשינו? טוב, נדחוף פלשבק".
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
טווח זמן נותן את האופציה להכיר עוד עומקים ומהלכים פנימיים שעברו הדמויות.
כשהעלילה מתרחשת בזמן קצר -
אני ממש משוועת לפלאשבקים שיסבירו לי התרחשויות\רגשות מסויימים.
אחרת חסרים לי חלקים מהפאזל
ואני מרגישה שהסיפור מתנהל במישור הרדוד והטכני בלבד.
רק מה הבעיה שלפעמים זה כבר להאכיל בכפית, מין אי אמון מזלזל כזה שהציבור יצליח לקשר את החיבורים לבד...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה