התייעצות גם לכם נתפס הכתף ?

  • הוסף לסימניות
  • #62
האמת גם אני קמתי היום עם כתף וצואר תפוסים קצת.. אך לא ברמה ועוצמה שהוזכרה.

לא חושבת,
למה ,לכולנו יש בדיוק בימים האחרונים לחץ ועומס נפשי?
מי לא בלחץ ועומס נפשי בתקופה האחרונה??
אשריכם!
אפרופו אפקט ביידר מיינהוף, הרגע שמעתי בהרצאה את המושג ביחד עם הדוגמא של הרכב שהבאתי אני בעצמי פה לפני שעה :)
מוכר עד להחריד!!


> בענין "צרת רבים חצי נחמה" או "נחמת שוטים"

@שון שון
@100 אחוז
@יהודית מביתר
@GITARIST
@a.r.

מאוד סיקרן אותי מקור והרעיון אחרי המשפט הזה וזה מה שעלה בחכתי..

בדברים (רבה ב, יד) {לא פתחתי לבדוק} וכן בחינוך (מצוה שלא) הובא המשפט "צרת רבים חצי נחמה".
והעתיקם ר' יהונתן אייבשיץ ז"ל ביערת דבש דרוש ד. וכן הרב פלא יועץ ע"ה בערך אהבת רעים - ערך נחמה - ערך תשובה.

ובאמת בשני ערכים ציין הרב פלא יועץ וכתב נחמת שוטים. בלי ציון מקור - כנראה שזהו סלנג/משפט 'חכמה' כזה שנהגו אז לאמרו ונשתרש עד ימינו..
והוא אמור על משקל טעויות שבנ"א עושים ברוחניות. עיי"ש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #63
תצחקו או לא
גם לי יש את זה
כבר חודשיים בערך
ולא מצליח לעבור לי
לא ממש בכתף אלא קצת יותר למטה ממנה
וכן כואב לי גם הכף יד....

חשבתי שאולי זה מהשואבים שוטפים למינהם?
אחורה קדימה
קדימה אחורה
זה עושה משהו
לא?.......

ועוד דבר
קשה לי להרים את היד גבוה בתנוחה מסויימת
היא כאילו מתקפלת לי, ומאד כואבת.....

לי אין שואב שוטף ויש לי את אותן תחושות כמוך! ממש אחד על אחד!
חולשה זמנית. זה קורה לפעמים גם ברגל ועובר לבד..
לא לדאוג!!
אם כי כשזה ממש כואב/מציק כדאי לשלול דלקת.

רק בריאות אושר שלווה ונחת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #64
חולשה זמנית. זה קורה לפעמים גם ברגל ועובר לבד..
לא לדאוג!!
אם כי כשזה ממש כואב/מציק כדאי לשלול דלקת.

רק בריאות אושר שלווה ונחת.
ד"ר שלום! כמה זמן אמור לקחת?
(השאלה אמיתית... כי זה ארוך לי מידי...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #65
ד"ר שלום! כמה זמן אמור לקחת?
(השאלה אמיתית... כי זה ארוך לי מידי...)
ויראלי 🤣🤣🤣
אין לי מושג. מכיר את זה, קורה גם לי לפעמים יום/יומיים.

רפואה שלימה מן השמים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #67
הרגשתי כל היום ובימים הראשונים הרגשתי יותר בלילה וכשקמתי בבוקר
כמו כאב פנימי כמו של שפעת שמציק כל היום
זה תסמונת התעלה הקרפלית זה נובע משמוש ממושך במחשב הקלדה וכ תבקשי מהרופא אישור מחלה לכמה ימים
 
  • הוסף לסימניות
  • #69
זה לא אם חבר סובל
זה אם כל המדינה סובלת
צרת ר ב י ם
ואגב זה לא עניין של להרגיע או לא
זה עניין של מנחם

ידוע שכמעט כל משפחה שמתמודדת עם משהו
מחפשים מיד לפתוח קבוצות תמיכה

להתמודד לבד עם משבר
ולהתמודד עם 20 איש שעברו את אותו משבר כמוך
זה נותן כוחות, נותן אפשרות להתבטא בקלות וכן נותן תחושה של שווה בין שווים
 
  • הוסף לסימניות
  • #71
ואגב זה לא עניין של להרגיע או לא
זה עניין של מנחם

ידוע שכמעט כל משפחה שמתמודדת עם משהו
מחפשים מיד לפתוח קבוצות תמיכה

להתמודד לבד עם משבר
ולהתמודד עם 20 איש שעברו את אותו משבר כמוך
זה נותן כוחות, נותן אפשרות להתבטא בקלות וכן נותן תחושה של שווה בין שווים
אני לא חושבת שקבוצות תמיכה נועדו לזה ..

לא אמורים להתנחם / להרגע במי שסובל ממה שאני סובל

בקבוצות תמיכה כל אחד מספר על ההתמודדות שלו
ואם משהו חווה גם כזאת התמודדות אז יש הכלה, הבנה לקושי
אולי תבין את הקושי שלו יותר כי אתה בעצמך עובר את זה
ולא להתנחם בו כי הוא סובל ...
 
  • הוסף לסימניות
  • #72
אני חושבת שזה פשוט מרגיע
לפעמים אנשים במיוחד חרדתיים נלחצים מכל מיני כאבים שיש להם
וברגע שהם שומעים שהרבה סביבם סובלים מאותו כאב הם נרגעים שכנראה זה כאב נורמלי שיחלוף ולא חלילה משהו מדאיג .
 
  • הוסף לסימניות
  • #73
אני חושבת שזה פשוט מרגיע
לפעמים אנשים במיוחד חרדתיים נלחצים מכל מיני כאבים שיש להם
וברגע שהם שומעים שהרבה סביבם סובלים מאותו כאב הם נרגעים שכנראה זה כאב נורמלי שיחלוף ולא חלילה משהו מדאיג .
עם הטענה הזאת אני מסכימה בהחלט.
אבל דיברו פה על "להתנחם"
שזה כוונה אחרת לגמרי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #74
חשבתי שאני הוזה כשראיתי האשכול הזה, אחד ממכרי סובל בשבועיים האחרונים מצוואר תפוס שמקרין לכיוון הפנים, [נראה לי בעיקר בעיתות לחץ, החל מסוף המלחמה]
 
  • הוסף לסימניות
  • #75
חשבתי שאני הוזה כשראיתי האשכול הזה, אחד ממכרי סובל בשבועיים האחרונים מצוואר תפוס שמקרין לכיוון הפנים, [נראה לי בעיקר בעיתות לחץ, החל מסוף המלחמה]
תקשיבו זה מפחיד

אולי זה באמת קורונה?:) (בשונה מהאפקט שדובר פה:))
 
  • הוסף לסימניות
  • #76
יש תופעה כזו בפסיכולוגיה, שהמוח מתחיל לשים לב לדברים שמעסיקים אותנו. הטיית האישוש הסלקטיבית או אפקט ביידר מינהוף.
למשל מישהו רוצה לקנות רכב - פתאום הוא שם לב לכל הרכבים למכירה או שנדמה לו שכל החברים שלו עוסקים בנושא.
בעיקרון את צודקת.
עדיין היחס שתיאר פותח האשכול גדול מהסביר
עשרה אנשים סביבו עם כאב בכתף? זה לא יחס ברגיל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #77
תקשיבו זה מפחיד

אולי זה באמת קורונה?:) (בשונה מהאפקט שדובר פה:))

אלו שסובלים מתסמינים אלו, הם אותם שעשו את החיסונים.
וזה בעקבות השבבים שהוכנסו לתוך השריר עם אופציה של התפרקות של כל המולקולות ואנזימי התרכובות הגלובליים 🤣🤣

ועכשיו ברצינות, מעלה סברא -

אתם יודעים כמה אנשים סובלים בכל רגע נתון מאותם תסמינים בכל רחבי כדור הארץ מבלי שהאחד יודע על רעהו?!
ואילו היו מעלים בפורומים שונים את שלל הכאבים והחולאים השונים, היינו עדים לתופעה של כאבים עם אותם מאפיינים להרבה אנשים כמו במקרה דנן.

הרבה בריאות.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #79
אלו שסובלים מתסמינים אלו, הם אותם שעשו את החיסונים.
וזה בעקבות השבבים שהוכנסו לתוך השריר עם אופציה של התפרקות של כל המולקולות ואנזימי התרכובות הגלובליים.

ועכשיו ברצינות, מעלה סברא -

אתם יודעים כמה אנשים סובלים בכל רגע נתון מאותם תסמינים בכל רחבי כדור הארץ מבלי שהאחד יודע על רעהו?!
ואילו היו מעלים בפורומים שונים את שלל הכאבים והחולאים השונים, היינו עדים לתופעה של כאבים עם אותם מאפיינים להרבה אנשים כמו במקרה דנן.

הרבה בריאות.
אתה רציני לגבי החיסונים ???

יש לי איזושהי בעיה עם השריר שלי
אולי זה קשור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #80
אתה רציני לגבי החיסונים ???

יש לי איזושהי בעיה עם השריר שלי
אולי זה קשור.
לא!! חלילה!
הוספתי סמיילי צוחק שיבינו שזה סתם בצחוק.

"התפרקות של כל המולקולות ואנזימי התרכובות הגלובליים"
משפט מומצא לחלוטין 😆
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

אשמח לעזרתכם:
ביקרנו בטרם בביתר עילית במוצש האחרון, עם הילדה בת כשנתיים, עם חום, לאחר המתנה ארוכה, הרופא בדק ואמר שיש לה דלקת אוזניים בשתי האזניים. ונתן מרשם לאנטיביוטיקה וטיפות.
ושם הוא נתן לה מזרק של אנטיביוטיקה לא מזוהה, ולא איפשר לנו לראות את הבקבוק מה זה ומה התאריך.
הילדה פיתחה פריחה, הלכנו איתה היום (ד) לרופא ילדים בקופ"ח, הוא בדק טוב ואמר שאין לה כלום, הכל נקי, זה סתם וירוס, ורוב הסיכויים שגם לא היה לה כלום.
הילדה קיבלה טיפות ואנטיביוטיקה במשך 4 ימים לחינם! (זה בטח מזיק?!, וקניית התרופות לחינם, הלחץ הנפשי, הדאגה, וכו).

בפעם נוספת שהיינו באותו מקום הריצו אותנו לבית חולים על חום של וירוס.

לאחי עשו שם גבס לשבר ביד שגרם לאיחוי עקום, ונצרך לטיפול ארוך יותר אח"כ.

נראה שיש להם כוונה לחבל בזדון. (הרופאים שם ערבים)

האם יש דרך להתלונן? מה עושים?
נתקלתם גם בסיפור דומה?

נ.ב מהניסיון שלי בטרם בירושלים זה ממש לא ככה, הם מקצועים ואמינים. אולי יש כאן משהו מתחת לאף שלנו בביתר עילית? הם רוצים להזיק לנו בכוונה?
שיתוף - לביקורת גם זה יעבור
ב"ה

מונולוג.

מפריע לי.
עד כמה? אם נדרג מ-1 עד 10 – אז 20.
נכון, זה מחוץ לטווח, אבל גם ההפרעה הזאת חסרת פרופורציות.
כדי שתבינו עד כמה זה מפריע לי.

ויש משהו נוסף שמפלח: החוסר התחשבות.
האטימות, הפגיעה, ההתעלמות, כולן כלולות בחבילה אחת.
ולחבילה הזאת יש עוד “מתנות”, כמו למשל:
שגרמו לך נזק,
ואחר כך עוד האשימו אותך.

נניח לזה רגע, כי מה שמפריע באמת, מפריע.
למשל, ממש עכשיו בזמן שאני מנסה לנסח את מילותיי הכואבות,

פועל בבניין שלי חדר ג'ימבורי.
ממש בקומת הקרקע, מתחת לחלון ביתי.
אחד הילדים מסרב להירגע, אז המדריכה מנסה לשכנע אותו,
ובינתיים הוא צורח בכי עצבני.

אני כמובן לא יכולה לעשות דבר כדי להרגיע,
רק לחכות שהמדריכה או הילד יחליטו להמשיך
מה שיקרה בעוד כעשר דקות של בכי ממושך.

אבל כנראה שהיום לא היה יום קל שם בג'ימבורי,
כי גם הילד הבא שבא לצאת החוצה, בוכה נוראות.

אני לא אספר לכם שיש שם קבוצות־קבוצות של ילדים,
ושהפעילות נמשכת עד שעות הצהריים המאוחרות,
אבל לקראת הסוף
אז שהילדים יחכו כבר במדרגות. למה לא?

ואני גם לא אספר לכם שתלינו, כמה מהשכנים בבנין,
מודעה מנומסת שמבקשת יפה להתחשב בשכנים,
ומישהו עלום תלש אותה בחוסר לב.

ולמה אני לא אספר?
כי כשאין התחשבות, אז ממילא אין לקיחת אחריות,
אין כבוד, אין דרך ארץ.

וכשהדברים הללו חסרים,
אני לא רוצה לחשוב איזו חוויה הילדים עוברים בפנים.
מה גם שאני יודעת על חינוך של ממש לפראות,
וכמה שזה נשמע אולי תגובה מתלהמת,
האמת מתלהמת הרבה יותר.

אז אנשים מעלימים עין מעוול,
וגורמים נזק,
ולא לוקחים אחריות,
ופוגעים בחזרה.

ומה נשאר לעשות בכזה מצב?
להילחם כמובן,
או לא להילחם,
או ללכת.

כשמלחמה איננה אפשרות,
ועזיבה איננה אופציה,
נשארה רק הברירה לא להילחם.
אבל ההפרעה בעינה עומדת.

וכל פעם מחדש היא מציקה ומפריעה
עד גבול של כמעט איבוד עשתונות.
כי מילא תסתדרי עם הבלגן של עצמך, או שלא תסתדרי,
אבל גם אז תהיה לך שליטה מסוימת על מה שקורה ומתי.

אבל להסתדר עם צרחות שלא מקובלות על נפשך,
בכל שעה משעות היממה?
לנסות למנוע את הרעש הלא נעים,
לסגור חלונות,
ללכת לחדר הכי פנימי,
ולסגור דלת,
עד שתדמייני שאולי עכשיו כבר נרגע העסק.

אז ברור שזה מפריע,
ומפריע מאוד.
ובפרט כשאת חלשה, לא מרגישה טוב,
שאז בכלל אין לך טיפת סבלנות.
ובהחלט מגיע לך מעט מנוחה.

אבל שוב פעם,
אף אחד לא חושב שהמרחב הפרטי שלך הפך למרחב ציבורי,
למרות שהבניין הוא בניין פרטי,
ולמרות שאפשר בהחלט להבין שיש דרך ארץ
לא להרעיש במדרגות כדי להתחשב בשכנים.

אבל נעזוב את הקודים החברתיים,
נעזוב את ה"לבקש יפה".
ולמה?
כי זה פשוט לא קורה.

אז כשאת לא לגיטימית,
לא משנה כמה לגיטימית הבקשה שלך,
היא כבר לא.

וכל פעם מחדש המחשבה מנסה למצוא פתרונות לבעיה.
וכשלנסות להגן על עצמך לא עוזר,
וכשכבר נפלת כמה פעמים ונפגעת עוד כמה,
ואז כשאת קמה, את שוב מנסה לחשב מסלול מחדש.

והנה עוד מחשבה,
שלא בדיוק פותרת את הבעיה,
אבל מלמדת אותנו משהו על חיים.

וזו המחשבה שעלתה בי בעקבות ההתמודדות הארוכה והלא נעימה אותה אני חווה:

לפעמים היצר הרע מקבל כוח להפריע,
והוא אכן מפריע.
נכון שיש לו שליחים,
אבל בפועל, הכוח מגיע מכוחו של היצר הרע.

ועכשיו,
היצר הרע ימשיך להפריע.
הוא מגיע כדי לבחון אותנו.

עכשיו אם אנחנו מגיבים להפרעה,
זאת אומרת ממש מופרעים ממנה,
מגיע היצר ואומר:
"הנה, הצלחתי לשגע את הבן אדם".

וככל שנתייחס יותר,
כך היצר הרע ימשיך בהצלחתו.
ולמה לא להמשיך?
הוא מצא פינה להתגדר בה.
הולך לו שם.
וזה אכן תפקידו.

אבל ברגע שאנחנו נקבל החלטה
ש"שום דבר לא מפריע לנו",
למרות שזה נורא מפריע,
נקטין את ההפרעה.
נתייחס אליה בשוליות.

נמצא דרכים לעקוף אותה,
למשל להדליק מוזיקה,
או למשל לא לכעוס על האטימות,
כי היא ממילא שם,
והיא לא מתכוונת ללכת לשום מקום.

או לצאת למקום אחר, אם יש אפשרות.
וגם כשזה קורה,

אפילו אם פתחו לך ג'ימבורי רועש מתחת לבית,
והילדים קופצים וצועקים מהשעה שתיים עד שמונה,
ובשמונה בדיוק מתחיל סבב נוסף

עם מוזיקה רועשת וצעצועים מרעישים,
ואת עם חלון סגור ואין לך אפשרות לצאת,
והכול מלווה בצרחות בלתי פוסקות,
אפילו אז,
לנסות להעביר נושא בראש שלך,
ולנסות לא להיות מופרעת מהעניין...

נכון, לפעמים זה בלתי אפשרי.
אבל בכל זאת,
הרעיון הוא להקטין את רמת ההפרעה עד כמה שאת יכולה.

וכשאת לא מופרעת,
אז היצר הרע אומר לעצמו:
"היי, בשביל מה אני עובד?
חושב כל פעם מחדש איך לעצבן את הגברת,
זה כבר לא ממש מדגדג לה".
ואז הוא פשוט מעביר נושא.

כי זו לא מלחמה ביני לבין האחראים על הג'ימבורי.
זו לא תלונה על מוסד כזה או אחר.
זה מאבק איתנים, ביני לבין היצר הרע.
הוא משתמש באנשים, בסיטואציות, בצלילים, ברעשים.
אבל המאבק האמיתי מתקיים בתוכי:
האם אתן לו למשול בי,

או שאחליט בעצמי מה יפריע לי ומה לא.

וכך, בכל עניין ועניין,
מדברים קלים יחסית ועד דברים כואבים ועמוקים,
הוא שם. היצר הרע. מחפש פרצה.
ובכלל, מי באמת יכול להעריך עד כמה משהו מציק לנו בלב?
ועד כמה הוא חודר פנימה?

ובדיוק שם, במיוחד שם,
היכולת להרפות,
היכולת לומר "קיבלתי החלטה ששום דבר לא יפריע לי",
ולמצוא את הדרך לעמוד מאחורי ההחלטה הגורלית הזו,
זו יכולת ששמורה ללוחמים החזקים באמת.

והבשורה הטובה?
שמהשלב הבלתי אפשרי הזה,
אם עברנו אותו ,
לא רק ששום דבר לא יפריע לנו,
אלא שהדבר עצמו ,
כבר לא יהיה שם.

וזה כלל גדול לגבי כל דבר שמאוד מציק לנו:

אם עשינו הכול בעניין,
אם התפללנו וביקשנו,
אולי הגיע הזמן להרפות.

הרפיה שהיא הישענות על הבורא,

מה שקרוי – אמונה.

ואולי ההרפיה,
היא כל מה שאנחנו צריכים כדי להתקדם לשלב אחר.
שלב שלא יפריע לנו,
כי לא תהיה אפשרות להפריע לנו.
ובשלב הבא,
ההפרעה פשוט תיעלם לה.

זו מחשבה.
והיא גם עובדת.
זה בית ספר של החיים,
אבל עם לימודים קשים מאוד.
ואין שום הנחות.
וצריך לשנן את הלימודים שוב ושוב.

עד שיפסיק להפריע,
עד שיפסיק להרע,
ואני כבר הבנתי עם מי יש לי עסק
וההד חוזר כמו שב ואומר:
רע… רע… רע.

אז גם אם בנו לכם דירה ממש קומה מעל הראש,
וגם אם יש נזילה קבועה מהתקרה,
וגם אם אתם עומדים בפני משפט לא פשוט,
ואפילו אם מישהו פשוט לא דיבר אליכם יפה,
על הכול תנסו להעביר.

מה שנקרא:
"המעביר על מידותיו, מעבירין לו על כל פשעיו."

עוד כמה תובנות על הדרך:

  • לעולם אל תבחרו להיות שליחים של כוח הרוע בעולם, אפילו לא לרגע, אפילו לא במעט.
  • תבדקו היטב אם לא גרמתם למישהו נזק. לפעמים מה שנראה לכם פעוט, הוא עול על לב של מישהו אחר.
  • אם מישהו מבקש מכם משהו, תכבדו. גם אם זה קטן, גם אם זה לא נוח, כי כבוד הדדי נמדד דווקא בפרטים האלה.
  • תעצרו רגע אחד ותחשבו: אולי גרמתם צער למישהו? אם כן, שירעד לכם הלב.
  • וכשאתם נותנים לעצמכם להיות מופרעים מהתנהגות רעה של מישהו אחר, אתם בעצם מאפשרים לו להצליח ברוע שלו.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה