דרוש מידע צ'יטוס בסתם יום של חול

  • הוסף לסימניות
  • #61
וואו. תרשו לי לשתף שהתגובות האלו הכאיבו לי ממש...
אני מאמינה שאתן לא אדישות לבכי של הילדים/ התינוקות שלכן, אבל עצם ההתבטאות הזו כאבה לי.
ראיתן פעם תינוקות רווחה?
תינוקות שלא בוכים, לא מרעב, לא מכאב, כלום....
תינוקות שנולדו עם אינסטינקטים בריאים ככולנו, אבל בכי הוא קריאה. וכשהקריאה שלהם לא נענתה שוב ושוב, דרך התקשורת הזו נזנחה.
אני בטוחה שאף אחת מכן חס וחלילה לא התכוונה לכך, ואתן אמהות הכי טובות לתינוקות שהקב"ה נתן בידכן,
ובכל זאת הצטמררתי ולא יכולתי שלא להגיב.
אנחנו לא רוצות לאלף את הילדים שלנו, אלא לחנך.
אם אני בוחרת לחנך את הילדה שלי שהיא לא יכולה להפעיל אותי במניפולציות, ומבחינתי בכי הוא מניפולציה, אז נכון שאני יכולה להצליח בחינוך ולהגיע למצב שהיא לא תבכה כשהיא רוצה ממתק, נניח.
אבל האם זו הגישה המדויקת? האם היא לא חוטאת למטרה? סתם, לדוגמא- כשכואב לה אני רוצה שהיא תבוא לספר לי, וכן- גם לבכות, או שתתמודד עם העצב לבדה?
המשפטים שלכן לקחו אותי רחוק...
אבל אני באמת רגישה מאוד לבכי של ילדים. (בדיוק חושבת להעלות שיתוף בנושא, בערב בע"ה.)
לעומת זאת:

אהבתי כ"כ את הגישה... מאחלת לכולנו הורות כזאת! ולא רק הורות...
את עובדת סוציאלית ?
בכי ברחוב זה בעיקר צומי ונסיון להעמיד את האמא בבחינה על העמידה שלה על גבולות
כי יש הרבה ילדים שבבית שיאמרו להם על משהו לא! והם יקבלו בהבנה וברחוב יעשו הצגה ענקית כי אמא בוודאי תתביש ותותר או שמישהו זר ירחם ויעיר לאמא ואז תכנע
א"א לא אמר להתעלם מבכי של הילד שלו תמיד
אבל אני האמא של הילד ורק אני יודעת מה הכי טוב לו !!!!!!!!
מי את שתתערבי
אם אני חושבת שהאמהות שלי לא מושלמת אני אחליט אם ולאיזה יועץ חינוכי אלך ולא צריכה עזרה ממך גם אם יש לך תואר חמישי בהנחיית הורים
 
  • הוסף לסימניות
  • #62
את עובדת סוציאלית ?
בכי ברחוב זה בעיקר צומי ונסיון להעמיד את האמא בבחינה על העמידה שלה על גבולות
כי יש הרבה ילדים שבבית שיאמרו להם על משהו לא! והם יקבלו בהבנה וברחוב יעשו הצגה ענקית כי אמא בוודאי תתביש ותותר או שמישהו זה ירחם ויעיר לאמא ואז תכנע
א"א לא אמר להתעלם מבכי של הילד שלו תמיד
אבל אני האמא של הילד ורק אני יודעת מה הכי טוב לו !!!!!!!!
מי את שתתערבי
אם אני חושבת שהאמהות שלי לא מושלמת אני אחליט אם ולאיזה יועץ חינוכי אלך ולא צריכה עזרה ממך גם אם יש לך תואר חמישי בהנחיית הורים
מי אני שאביע דעה על ההורות שלך?
וברור שאת האמא הכי טובה שיכולה להיות לילדים שלך!
ציינתי נקודה מסוימת, שהיא בבסיסה נכונה. את לא יכולה להתווכח עליה. את ההשלכה על חייך תעשי את.
 
  • הוסף לסימניות
  • #63
אולי לא הסברתי את עצמי מספיק טוב.
אני לא מבינה את זה שתוקעים לילדים ממתקים על ימין ועל שמאל,
ונכון שזאת הגדולה שלי, ועוד קצת וזה כבר לא ממש יהיה בשליטתי הנושא הזה, לצערי.
ואני לא באה לחנך אנשים, למרות שזה משפיע בסוף על כולם.
מה שרציתי לדעת בסקר הקטן שלי פה -
האם יש עוד נשים שאומרות לא לחטיפים ודומיהם, גם אם הילד שלהם בוכה וזה אולי מה שיכול לעצור את זה?
או שזה משהו חריג בנוף.

(וגם אם זה חריג, לא מתכוונת כרגע לשנות את דעתי בעניין...)




ויכול להיות עוד סיבות למה אמא לא מרשה לילדה שלה עכשיו צ'יטוס, לא רק אלרגיה.
במקרה שלי, היינו בדרך הביתה לפני ארוחת ערב,
ועוד סיבה, היא החליטה שהיא רוצה לצאת מהעגלה, וזה לא התאים לי, לכן היא בכתה, לא חשבתי שמגיע לה צ'ופר על הבכי שלה.
תסמונת האמא לבכורה.....
 
  • הוסף לסימניות
  • #64
אנחנו לא רוצות לאלף את הילדים שלנו, אלא לחנך.
אם אני בוחרת לחנך את הילדה שלי שהיא לא יכולה להפעיל אותי במניפולציות, ומבחינתי בכי הוא מניפולציה, אז נכון שאני יכולה להצליח בחינוך ולהגיע למצב שהיא לא תבכה כשהיא רוצה ממתק, נניח.
אבל האם זו הגישה המדויקת? האם היא לא חוטאת למטרה? סתם, לדוגמא- כשכואב לה אני רוצה שהיא תבוא לספר לי, וכן- גם לבכות, או שתתמודד עם העצב לבדה?
המשפטים שלכן לקחו אותי רחוק...
אבל אני באמת רגישה מאוד לבכי של ילדים. (בדיוק חושבת להעלות שיתוף בנושא, בערב בע"ה.)
קוראים לזה שיטת שפר או אדלר או שרמן בגירסה החרדית
 
  • הוסף לסימניות
  • #67
אני איתך.
אתמול מוכר בפוקס רצה לתת לבן שלי מדבקה. הבן שלי פיחד ממנו, והמוכר נפגע. אמרתי למוכר שחינכתי אותו לא לדבר עם זרים.
וכמה דק' אח"כ בחנות צעצועים, מוכר התחיל לעשות איתו "קוקו", אמרתי לו שאני לא מרשה לו לדבר עם זרים.

הוא בעגלה עדיין, אבל מבין עניין. ואם אני ארשה לו היום, מתי מגיע הגיל שפתאום אסור?
 
  • הוסף לסימניות
  • #68
ואז משומקום מגיעה אישה, רוכנת עד לרצפה ושואלת את הילדה ברוך - מה קרה מתוקה? למה את בוכה?
סליחה? ביקשתי ממך עזרה בחינוך ילדים? למה את באה להחליף אותי מול הילדה שלי? אני לא אימא מספיק רכה לדעתך הלא-רלונטית?
לדעתי זו היתה גסות וחוסר טקט!
את בטוחה שהיא ראתה אותך?
יכול להיות שגם אני הייתי ניגשת, לא כדי לערער את כבודך כאמא, אלא כי הייתי עלולה לא להשים לב שאת שם ולחשוב שזו ילדה שהלכה לאיבוד, נפלה וכו.
כתבת בפרוש שהתרחקת מטר - מטר וחצי, לא כולם מתחילים לחפש בנרות את ההורים.

להפך, אם הייתי רואה ילדה צורחת ואף אחד לא נגש הייתי חושבת שהגעתי לסדום, אלא אם הייתי מגלה את האמא ומבינה שזה חינוך מבינה שזה תקין וכו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #69
את בטוחה שהיא ראתה אותך?
יכול להיות שגם אני הייתי ניגשת, לא כדי לערער את כבודך כאמא, אלא כי הייתי עלולה לא להשים לב שאת שם ולחשוב שזו ילדה שהלכה לאיבוד, נפלה וכו.
כתבת בפרוש שהתרחקת מטר - מטר וחצי, לא כולם מתחילים לחפש בנרות את ההורים.

להפך, אם הייתי רואה ילדה צורחת ואף אחד לא נגש הייתי חושבת שהגעתי לסדום, אלא אם הייתי מגלה את האמא ומבינה שזה חינוך מבינה שזה תקין וכו.
להתרחק מטר זה לא אומר ממש להיות רחוקה, כמו שזה קצת מוציא אותי מהתמונה ועוזר לי לא להיכנס לסטרס מול הסיטואציה (תנסו את זה, קצת תזוזה כשהילדים רבים/מפגינים/מוציאים מהדעת - נותנת המון, עוזרת לראות את המצב ולשקול תגובה באופן רגוע וענייני הרבה יותר)
וכתבתי שדיברתי עם הילדה כל הזמן, הייתי נוכחת שם.

בכל אופן, אולי באמת היא לא שמה לב אלי, יש מצב שהווליום של הצרחות גבר על קולי הרגוע
דנה לכף זכות...
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #70
בלת"ק חלקי, עד החלק של לא נורא שילד בוכה.
חשבתי גם ככה פעם.
ועדיין חושבת שלא נורא אם ילד בוכה לפעמים, בטח אם זו התעקשות על ...

אבל לתחושה הנעימה שלי ושלו, ולא רק -
היום אני ב"ה מצליחה כמעט ב 100% לעזור לילד להרגע
(לפעמים יקבל את מה שרצה אם מתברר לי שהסירוב שלי שגוי, והרבה פעמים לא יקבל )
מכבדת את הרצון שלו. מותר לו.
מכבדת את הצורך שלו בגבול - ולכן נותנת לו אותו בבהירות ונחישות
ומשתדלת למצוא מוצא או הסחת דעת (תעסוקה אחרת, זמן אחר, וכו). גם לי יותר נעים לקבל סירוב מכיל מסירוב שרירותי.
(תודות למרים ו @BIZZARC- עשירה מהם שאבתי לאורך השנים את היכולת)
 
  • הוסף לסימניות
  • #71
לדעתי צודקת במאה אחוז כי ילדה שתיקח ממתק ממישהו זר עם אמא שלה תיקח גם בסוף בלי אמא שלה
 
  • הוסף לסימניות
  • #72
וואו. תרשו לי לשתף שהתגובות האלו הכאיבו לי ממש...
אני מאמינה שאתן לא אדישות לבכי של הילדים/ התינוקות שלכן, אבל עצם ההתבטאות הזו כאבה לי.
ראיתן פעם תינוקות רווחה?
תינוקות שלא בוכים, לא מרעב, לא מכאב, כלום....
תינוקות שנולדו עם אינסטינקטים בריאים ככולנו, אבל בכי הוא קריאה. וכשהקריאה שלהם לא נענתה שוב ושוב, דרך התקשורת הזו נזנחה.
אני בטוחה שאף אחת מכן חס וחלילה לא התכוונה לכך, ואתן אמהות הכי טובות לתינוקות שהקב"ה נתן בידכן,
ובכל זאת הצטמררתי ולא יכולתי שלא להגיב.
אנחנו לא רוצות לאלף את הילדים שלנו, אלא לחנך.
אם אני בוחרת לחנך את הילדה שלי שהיא לא יכולה להפעיל אותי במניפולציות, ומבחינתי בכי הוא מניפולציה, אז נכון שאני יכולה להצליח בחינוך ולהגיע למצב שהיא לא תבכה כשהיא רוצה ממתק, נניח.
אבל האם זו הגישה המדויקת? האם היא לא חוטאת למטרה? סתם, לדוגמא- כשכואב לה אני רוצה שהיא תבוא לספר לי, וכן- גם לבכות, או שתתמודד עם העצב לבדה?
המשפטים שלכן לקחו אותי רחוק...
אבל אני באמת רגישה מאוד לבכי של ילדים. (בדיוק חושבת להעלות שיתוף בנושא, בערב בע"ה.)
לעומת זאת:

אהבתי כ"כ את הגישה... מאחלת לכולנו הורות כזאת! ולא רק הורות...
הלכת רחוק רחוק רחוק
אף אחד לא דיבר על להזניח את הילד וגם לא מלהתעלם לבכי
אלא להגיב לבכי בדכים אחרות חוץ ממתקים שאגב זה פשוט להשתיק להם את הרגשות וזה גם גרוע כמו מלהתעלם לדעתי
 
  • הוסף לסימניות
  • #73
הלכת רחוק רחוק רחוק
אף אחד לא דיבר על להזניח את הילד וגם לא מלהתעלם לבכי
אלא להגיב לבכי בדכים אחרות חוץ ממתקים שאגב זה פשוט להשתיק להם את הרגשות וזה גם גרוע כמו מלהתעלם לדעתי
הניסוחים שהקפיצו אותי היו אחרים.
והאמת שמישהו הזכיר כאן את גישת שפר, עשיתי מחקר קטן בנושא ועכשיו אני מבינה אחרת את חילוקי הדעות.
גם אם אף אחת מאיתנו לא מכירה את השיטה, מסתבר שאנחנו מצדדות בדעות סותרות: אני ממש הזדעזעתי מהשיטה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #74
מסכימה עם כל אלה שכתבו שאין סיבה לתגמל ילד שהחליט לעשות בושות ולא יקרה כלום אם הוא יבכה והכל
מסכימה אבל....
את החינוך תשמרו למקום שאתם הסובלים היחידים מהבכי ומהשלכות החינוך הנוכחי
אני כממתינה בתחנה כנוסעת באוטובוס כקונה בחנות לא אמורה לסבול את העובדה שעכשיו הילד שלכם החליט משהו ואתם החלטתם מכל הסיבות הטובות שבעולם לחנך אותו
אתם אמורים לדאוג לכך שהבכי לא יפריע לי לנוח באוטובוס במידה וזה הצורך (או כל תינוק אחר) או לשמוע בטלפון את המצרך החסר הספציפי
זוהי דעתי בענין ניתן לחלוק עליה כמובן....
את כל כך צודקת!!
ומה שהילדים גם לומדים מכך שהרוחניות/חינוך והעקרונות הם אף פעם לא ע"ח הזולת!!!
אח"כ כמובן בבית אנחנו נסביר מה היה ואיך.
אם באוטובוס יש משהו שלא מיטיב איתך נעשה הקדמה עם הילד משהו כמו: "פעם קודמת שנסענו היה כך וכך חשוב לי שיהיה לנו הפעם נעים" משהו כזה פשוט לעשות הקדמה..

אני לא מדברת על תינוק שצווח באוטובוס עירוני ששום דבר לא עוזר - זה כבר הגזירה של כולם.. - גם של ההורים. וללכת להתלונן זה חוסר רגישות והוספה על הכאב שלהם!
 
  • הוסף לסימניות
  • #75
וואו. תרשו לי לשתף שהתגובות האלו הכאיבו לי ממש...
אני מאמינה שאתן לא אדישות לבכי של הילדים/ התינוקות שלכן, אבל עצם ההתבטאות הזו כאבה לי.
ראיתן פעם תינוקות רווחה?
תינוקות שלא בוכים, לא מרעב, לא מכאב, כלום....
תינוקות שנולדו עם אינסטינקטים בריאים ככולנו, אבל בכי הוא קריאה. וכשהקריאה שלהם לא נענתה שוב ושוב, דרך התקשורת הזו נזנחה.
אני בטוחה שאף אחת מכן חס וחלילה לא התכוונה לכך, ואתן אמהות הכי טובות לתינוקות שהקב"ה נתן בידכן,
ובכל זאת הצטמררתי ולא יכולתי שלא להגיב.
אנחנו לא רוצות לאלף את הילדים שלנו, אלא לחנך.
אם אני בוחרת לחנך את הילדה שלי שהיא לא יכולה להפעיל אותי במניפולציות, ומבחינתי בכי הוא מניפולציה, אז נכון שאני יכולה להצליח בחינוך ולהגיע למצב שהיא לא תבכה כשהיא רוצה ממתק, נניח.
אבל האם זו הגישה המדויקת? האם היא לא חוטאת למטרה? סתם, לדוגמא- כשכואב לה אני רוצה שהיא תבוא לספר לי, וכן- גם לבכות, או שתתמודד עם העצב לבדה?
המשפטים שלכן לקחו אותי רחוק...
אבל אני באמת רגישה מאוד לבכי של ילדים. (בדיוק חושבת להעלות שיתוף בנושא, בערב בע"ה.)
לעומת זאת:

אהבתי כ"כ את הגישה... מאחלת לכולנו הורות כזאת! ולא רק הורות...
תודה על ההודעה הזאת,
היו כאן כמה הודעות שעשו לי רע.

אפשר גישה קצת יותר חומלת כלפי הילדים שלנו, גם אם הם "סתם" רוצים משהו,
גם אנחנו כבוגרים לפעמים סתם רוצים כל מיני דברים (לצאת לסיבוב, לשבת על הספה, לקרוא ספר, לבדוק מה חדש בפרוג ועוד),
לא אומרת לאפשר לילד את מה שרוצה, בשביל זה יש את המבוגר לידו, אבל מותר קצת לנסות לנחם בכל דרך שנבחר (לאו דווקא ע"י ממתק, וכמובן בגבול המתאים),
ולא להיות בגישה הקשוחה ש"לא צריך לפייס את הילד על זה שסתם רוצה..." "הילד החליט משהו שלא מתאים לי כרגע ואין שום צורך לצ'פר אותו על זה",
אני רוצה שהילדים שלי ידעו לדחות סיפוקים, אבל במקביל אני גם רוצה שיחושו שלאמא שלהם חשוב שהם יהיו מאושרים בכל מצב, גם במקרים שהם טועים או לא מאה אחוז צודקים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #76
את עובדת סוציאלית ?
בכי ברחוב זה בעיקר צומי ונסיון להעמיד את האמא בבחינה על העמידה שלה על גבולות
כי יש הרבה ילדים שבבית שיאמרו להם על משהו לא! והם יקבלו בהבנה וברחוב יעשו הצגה ענקית כי אמא בוודאי תתביש ותותר או שמישהו זר ירחם ויעיר לאמא ואז תכנע
א"א לא אמר להתעלם מבכי של הילד שלו תמיד
אבל אני האמא של הילד ורק אני יודעת מה הכי טוב לו !!!!!!!!
מי את שתתערבי
אם אני חושבת שהאמהות שלי לא מושלמת אני אחליט אם ולאיזה יועץ חינוכי אלך ולא צריכה עזרה ממך גם אם יש לך תואר חמישי בהנחיית הורים
מעניין לציין, שנראה שהגישה של חז"ל לנידון, היתה שונה במקצת, אחר מחילת כבודכן.
בגמרא בשבת י, ב כתוב שהנותן פת לתינוק יעשה על התינוק סימן היכר כגון שיכחול את עינו, בשביל שכאשר יבוא התינוק אל אימו היא תשאל אותו מי עשה לך את הדבר הזה, והוא יענה פלוני וגם נתן לי פת. ומתוך כך תרבה אהבה ואחוה בישראל. עיי"ש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #77
בלת"ק חלקי, עד החלק של לא נורא שילד בוכה.
חשבתי גם ככה פעם.
ועדיין חושבת שלא נורא אם ילד בוכה לפעמים, בטח אם זו התעקשות על ...

אבל לתחושה הנעימה שלי ושלו, ולא רק -
היום אני ב"ה מצליחה כמעט ב 100% לעזור לילד להרגע
(לפעמים יקבל את מה שרצה אם מתברר לי שהסירוב שלי שגוי, והרבה פעמים לא יקבל )
מכבדת את הרצון שלו. מותר לו.
מכבדת את הצורך שלו בגבול - ולכן נותנת לו אותו בבהירות ונחישות
ומשתדלת למצוא מוצא או הסחת דעת (תעסוקה אחרת, זמן אחר, וכו). גם לי יותר נעים לקבל סירוב מכיל מסירוב שרירותי.
(תודות למרים ו @BIZZARC- עשירה מהם שאבתי לאורך השנים את היכולת)
כל הכבוד לך! ושמחה שהייתי לעזר :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #78
מעניין לציין, שנראה שהגישה של חז"ל לנידון, היתה שונה במקצת, אחר מחילת כבודכן.
בגמרא בשבת י, ב כתוב שהנותן פת לתינוק יעשה על התינוק סימן היכר כגון שיכחול את עינו, בשביל שכאשר יבוא התינוק אל אימו היא תשאל אותו מי עשה לך את הדבר הזה, והוא יענה פלוני וגם נתן לי פת. ומתוך כך תרבה אהבה ואחוה בישראל. עיי"ש.
מדובר על תינוק שמסתובב לבד בשוק / ברחובות... זה כנראה גיל שאפשר לשלוח ילד לבד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #79
מעניין לציין, שנראה שהגישה של חז"ל לנידון, היתה שונה במקצת, אחר מחילת כבודכן.
בגמרא בשבת י, ב כתוב שהנותן פת לתינוק יעשה על התינוק סימן היכר כגון שיכחול את עינו, בשביל שכאשר יבוא התינוק אל אימו היא תשאל אותו מי עשה לך את הדבר הזה, והוא יענה פלוני וגם נתן לי פת. ומתוך כך תרבה אהבה ואחוה בישראל. עיי"ש.
א. הדורות השתנו מאז להיום
ב. מדובר שגם הילד וגם ההורה מכירים את אותו אדם, שהרי הילד אומר שפלוני (ופה הוא אומר את שמו) נתן לי. ואם הילד לא מכיר את אותו אדם, איך הוא אומר מי נתן לו ?
וגם האדם שנתן לו את הלחם יודע שהילד מכיר אותו וגם ההורים מכירים אותו כי אם לא, איך תרבה אהבה ואחווה אם לא מכירים את הנותן ?!
ג. הלוואי עלינו היראת שמיים שהייתה לאנשים פשוטים בזמן הגמרא.
היום גם אנשים שמכירים, לפעמים יש בעיות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #80
מסכימה עם כל אלה שכתבו שאין סיבה לתגמל ילד שהחליט לעשות בושות ולא יקרה כלום אם הוא יבכה והכל
מסכימה אבל....
את החינוך תשמרו למקום שאתם הסובלים היחידים מהבכי ומהשלכות החינוך הנוכחי
אני כממתינה בתחנה כנוסעת באוטובוס כקונה בחנות לא אמורה לסבול את העובדה שעכשיו הילד שלכם החליט משהו ואתם החלטתם מכל הסיבות הטובות שבעולם לחנך אותו
אתם אמורים לדאוג לכך שהבכי לא יפריע לי לנוח באוטובוס במידה וזה הצורך (או כל תינוק אחר) או לשמוע בטלפון את המצרך החסר הספציפי
זוהי דעתי בענין ניתן לחלוק עליה כמובן....
מאוד מסכימה.
לכל המתנגדים - לא מדובר על ילד שניסיתם בכל דרך להרגיע וכו׳, אלא על זה שאתם מחליטים שהוא ״צורח בלי סיבה״ ונותנים לו להמשיך לצרוח, ולא אכפת לכם מ-50 האיש האחרים שיושבים באוטובוס.
כמו שאומרים - ילדים מחנכים בבית. לא אצל הדודים, ולא אצל האחים שמארחים אתכם לשבת, ולא בסופר ולא באוטובוס.
ברור שצריך לנסות להרגיע, אבל באותו סגנון- למה שאני אוותר על עיקרון חינוכי בשביל שתוכלי לנוח?
כי את זו שמפריעה לי. כל אחד באוטובוס יכול לעשות מה שהוא רוצה - כל עוד זה לא על חשבון אחרים. לכן זה ממש לא באותו סגנון.
נסעתי פעם באוטובוס בין עירוני ולפני ישבו זוג עם תינוק שצרח חצי שעה רצוף, בעוד ההורים שלו פשוט יושבים ומחזיקים אותו. אחרי החצי שעה הזו נגשתי בעדינות ושאלתי אם יש סיכוי למוצץ או משהו, ונעניתי בסגנון ״אל תתערבי״. מפה לשם תוך 2 דקות הבעל התחיל להכין מטרנה, נתן לו וליהודים היתה אורה ושמחה. באמת אי אפשר היה לעשות את זה קודם???
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה