דרוש מידע צ'יטוס בסתם יום של חול

  • הוסף לסימניות
  • #61
וואו. תרשו לי לשתף שהתגובות האלו הכאיבו לי ממש...
אני מאמינה שאתן לא אדישות לבכי של הילדים/ התינוקות שלכן, אבל עצם ההתבטאות הזו כאבה לי.
ראיתן פעם תינוקות רווחה?
תינוקות שלא בוכים, לא מרעב, לא מכאב, כלום....
תינוקות שנולדו עם אינסטינקטים בריאים ככולנו, אבל בכי הוא קריאה. וכשהקריאה שלהם לא נענתה שוב ושוב, דרך התקשורת הזו נזנחה.
אני בטוחה שאף אחת מכן חס וחלילה לא התכוונה לכך, ואתן אמהות הכי טובות לתינוקות שהקב"ה נתן בידכן,
ובכל זאת הצטמררתי ולא יכולתי שלא להגיב.
אנחנו לא רוצות לאלף את הילדים שלנו, אלא לחנך.
אם אני בוחרת לחנך את הילדה שלי שהיא לא יכולה להפעיל אותי במניפולציות, ומבחינתי בכי הוא מניפולציה, אז נכון שאני יכולה להצליח בחינוך ולהגיע למצב שהיא לא תבכה כשהיא רוצה ממתק, נניח.
אבל האם זו הגישה המדויקת? האם היא לא חוטאת למטרה? סתם, לדוגמא- כשכואב לה אני רוצה שהיא תבוא לספר לי, וכן- גם לבכות, או שתתמודד עם העצב לבדה?
המשפטים שלכן לקחו אותי רחוק...
אבל אני באמת רגישה מאוד לבכי של ילדים. (בדיוק חושבת להעלות שיתוף בנושא, בערב בע"ה.)
לעומת זאת:

אהבתי כ"כ את הגישה... מאחלת לכולנו הורות כזאת! ולא רק הורות...
את עובדת סוציאלית ?
בכי ברחוב זה בעיקר צומי ונסיון להעמיד את האמא בבחינה על העמידה שלה על גבולות
כי יש הרבה ילדים שבבית שיאמרו להם על משהו לא! והם יקבלו בהבנה וברחוב יעשו הצגה ענקית כי אמא בוודאי תתביש ותותר או שמישהו זר ירחם ויעיר לאמא ואז תכנע
א"א לא אמר להתעלם מבכי של הילד שלו תמיד
אבל אני האמא של הילד ורק אני יודעת מה הכי טוב לו !!!!!!!!
מי את שתתערבי
אם אני חושבת שהאמהות שלי לא מושלמת אני אחליט אם ולאיזה יועץ חינוכי אלך ולא צריכה עזרה ממך גם אם יש לך תואר חמישי בהנחיית הורים
 
  • הוסף לסימניות
  • #62
את עובדת סוציאלית ?
בכי ברחוב זה בעיקר צומי ונסיון להעמיד את האמא בבחינה על העמידה שלה על גבולות
כי יש הרבה ילדים שבבית שיאמרו להם על משהו לא! והם יקבלו בהבנה וברחוב יעשו הצגה ענקית כי אמא בוודאי תתביש ותותר או שמישהו זה ירחם ויעיר לאמא ואז תכנע
א"א לא אמר להתעלם מבכי של הילד שלו תמיד
אבל אני האמא של הילד ורק אני יודעת מה הכי טוב לו !!!!!!!!
מי את שתתערבי
אם אני חושבת שהאמהות שלי לא מושלמת אני אחליט אם ולאיזה יועץ חינוכי אלך ולא צריכה עזרה ממך גם אם יש לך תואר חמישי בהנחיית הורים
מי אני שאביע דעה על ההורות שלך?
וברור שאת האמא הכי טובה שיכולה להיות לילדים שלך!
ציינתי נקודה מסוימת, שהיא בבסיסה נכונה. את לא יכולה להתווכח עליה. את ההשלכה על חייך תעשי את.
 
  • הוסף לסימניות
  • #63
אולי לא הסברתי את עצמי מספיק טוב.
אני לא מבינה את זה שתוקעים לילדים ממתקים על ימין ועל שמאל,
ונכון שזאת הגדולה שלי, ועוד קצת וזה כבר לא ממש יהיה בשליטתי הנושא הזה, לצערי.
ואני לא באה לחנך אנשים, למרות שזה משפיע בסוף על כולם.
מה שרציתי לדעת בסקר הקטן שלי פה -
האם יש עוד נשים שאומרות לא לחטיפים ודומיהם, גם אם הילד שלהם בוכה וזה אולי מה שיכול לעצור את זה?
או שזה משהו חריג בנוף.

(וגם אם זה חריג, לא מתכוונת כרגע לשנות את דעתי בעניין...)




ויכול להיות עוד סיבות למה אמא לא מרשה לילדה שלה עכשיו צ'יטוס, לא רק אלרגיה.
במקרה שלי, היינו בדרך הביתה לפני ארוחת ערב,
ועוד סיבה, היא החליטה שהיא רוצה לצאת מהעגלה, וזה לא התאים לי, לכן היא בכתה, לא חשבתי שמגיע לה צ'ופר על הבכי שלה.
תסמונת האמא לבכורה.....
 
  • הוסף לסימניות
  • #64
אנחנו לא רוצות לאלף את הילדים שלנו, אלא לחנך.
אם אני בוחרת לחנך את הילדה שלי שהיא לא יכולה להפעיל אותי במניפולציות, ומבחינתי בכי הוא מניפולציה, אז נכון שאני יכולה להצליח בחינוך ולהגיע למצב שהיא לא תבכה כשהיא רוצה ממתק, נניח.
אבל האם זו הגישה המדויקת? האם היא לא חוטאת למטרה? סתם, לדוגמא- כשכואב לה אני רוצה שהיא תבוא לספר לי, וכן- גם לבכות, או שתתמודד עם העצב לבדה?
המשפטים שלכן לקחו אותי רחוק...
אבל אני באמת רגישה מאוד לבכי של ילדים. (בדיוק חושבת להעלות שיתוף בנושא, בערב בע"ה.)
קוראים לזה שיטת שפר או אדלר או שרמן בגירסה החרדית
 
  • הוסף לסימניות
  • #67
אני איתך.
אתמול מוכר בפוקס רצה לתת לבן שלי מדבקה. הבן שלי פיחד ממנו, והמוכר נפגע. אמרתי למוכר שחינכתי אותו לא לדבר עם זרים.
וכמה דק' אח"כ בחנות צעצועים, מוכר התחיל לעשות איתו "קוקו", אמרתי לו שאני לא מרשה לו לדבר עם זרים.

הוא בעגלה עדיין, אבל מבין עניין. ואם אני ארשה לו היום, מתי מגיע הגיל שפתאום אסור?
 
  • הוסף לסימניות
  • #68
ואז משומקום מגיעה אישה, רוכנת עד לרצפה ושואלת את הילדה ברוך - מה קרה מתוקה? למה את בוכה?
סליחה? ביקשתי ממך עזרה בחינוך ילדים? למה את באה להחליף אותי מול הילדה שלי? אני לא אימא מספיק רכה לדעתך הלא-רלונטית?
לדעתי זו היתה גסות וחוסר טקט!
את בטוחה שהיא ראתה אותך?
יכול להיות שגם אני הייתי ניגשת, לא כדי לערער את כבודך כאמא, אלא כי הייתי עלולה לא להשים לב שאת שם ולחשוב שזו ילדה שהלכה לאיבוד, נפלה וכו.
כתבת בפרוש שהתרחקת מטר - מטר וחצי, לא כולם מתחילים לחפש בנרות את ההורים.

להפך, אם הייתי רואה ילדה צורחת ואף אחד לא נגש הייתי חושבת שהגעתי לסדום, אלא אם הייתי מגלה את האמא ומבינה שזה חינוך מבינה שזה תקין וכו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #69
את בטוחה שהיא ראתה אותך?
יכול להיות שגם אני הייתי ניגשת, לא כדי לערער את כבודך כאמא, אלא כי הייתי עלולה לא להשים לב שאת שם ולחשוב שזו ילדה שהלכה לאיבוד, נפלה וכו.
כתבת בפרוש שהתרחקת מטר - מטר וחצי, לא כולם מתחילים לחפש בנרות את ההורים.

להפך, אם הייתי רואה ילדה צורחת ואף אחד לא נגש הייתי חושבת שהגעתי לסדום, אלא אם הייתי מגלה את האמא ומבינה שזה חינוך מבינה שזה תקין וכו.
להתרחק מטר זה לא אומר ממש להיות רחוקה, כמו שזה קצת מוציא אותי מהתמונה ועוזר לי לא להיכנס לסטרס מול הסיטואציה (תנסו את זה, קצת תזוזה כשהילדים רבים/מפגינים/מוציאים מהדעת - נותנת המון, עוזרת לראות את המצב ולשקול תגובה באופן רגוע וענייני הרבה יותר)
וכתבתי שדיברתי עם הילדה כל הזמן, הייתי נוכחת שם.

בכל אופן, אולי באמת היא לא שמה לב אלי, יש מצב שהווליום של הצרחות גבר על קולי הרגוע
דנה לכף זכות...
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #70
בלת"ק חלקי, עד החלק של לא נורא שילד בוכה.
חשבתי גם ככה פעם.
ועדיין חושבת שלא נורא אם ילד בוכה לפעמים, בטח אם זו התעקשות על ...

אבל לתחושה הנעימה שלי ושלו, ולא רק -
היום אני ב"ה מצליחה כמעט ב 100% לעזור לילד להרגע
(לפעמים יקבל את מה שרצה אם מתברר לי שהסירוב שלי שגוי, והרבה פעמים לא יקבל )
מכבדת את הרצון שלו. מותר לו.
מכבדת את הצורך שלו בגבול - ולכן נותנת לו אותו בבהירות ונחישות
ומשתדלת למצוא מוצא או הסחת דעת (תעסוקה אחרת, זמן אחר, וכו). גם לי יותר נעים לקבל סירוב מכיל מסירוב שרירותי.
(תודות למרים ו @BIZZARC- עשירה מהם שאבתי לאורך השנים את היכולת)
 
  • הוסף לסימניות
  • #71
לדעתי צודקת במאה אחוז כי ילדה שתיקח ממתק ממישהו זר עם אמא שלה תיקח גם בסוף בלי אמא שלה
 
  • הוסף לסימניות
  • #72
וואו. תרשו לי לשתף שהתגובות האלו הכאיבו לי ממש...
אני מאמינה שאתן לא אדישות לבכי של הילדים/ התינוקות שלכן, אבל עצם ההתבטאות הזו כאבה לי.
ראיתן פעם תינוקות רווחה?
תינוקות שלא בוכים, לא מרעב, לא מכאב, כלום....
תינוקות שנולדו עם אינסטינקטים בריאים ככולנו, אבל בכי הוא קריאה. וכשהקריאה שלהם לא נענתה שוב ושוב, דרך התקשורת הזו נזנחה.
אני בטוחה שאף אחת מכן חס וחלילה לא התכוונה לכך, ואתן אמהות הכי טובות לתינוקות שהקב"ה נתן בידכן,
ובכל זאת הצטמררתי ולא יכולתי שלא להגיב.
אנחנו לא רוצות לאלף את הילדים שלנו, אלא לחנך.
אם אני בוחרת לחנך את הילדה שלי שהיא לא יכולה להפעיל אותי במניפולציות, ומבחינתי בכי הוא מניפולציה, אז נכון שאני יכולה להצליח בחינוך ולהגיע למצב שהיא לא תבכה כשהיא רוצה ממתק, נניח.
אבל האם זו הגישה המדויקת? האם היא לא חוטאת למטרה? סתם, לדוגמא- כשכואב לה אני רוצה שהיא תבוא לספר לי, וכן- גם לבכות, או שתתמודד עם העצב לבדה?
המשפטים שלכן לקחו אותי רחוק...
אבל אני באמת רגישה מאוד לבכי של ילדים. (בדיוק חושבת להעלות שיתוף בנושא, בערב בע"ה.)
לעומת זאת:

אהבתי כ"כ את הגישה... מאחלת לכולנו הורות כזאת! ולא רק הורות...
הלכת רחוק רחוק רחוק
אף אחד לא דיבר על להזניח את הילד וגם לא מלהתעלם לבכי
אלא להגיב לבכי בדכים אחרות חוץ ממתקים שאגב זה פשוט להשתיק להם את הרגשות וזה גם גרוע כמו מלהתעלם לדעתי
 
  • הוסף לסימניות
  • #73
הלכת רחוק רחוק רחוק
אף אחד לא דיבר על להזניח את הילד וגם לא מלהתעלם לבכי
אלא להגיב לבכי בדכים אחרות חוץ ממתקים שאגב זה פשוט להשתיק להם את הרגשות וזה גם גרוע כמו מלהתעלם לדעתי
הניסוחים שהקפיצו אותי היו אחרים.
והאמת שמישהו הזכיר כאן את גישת שפר, עשיתי מחקר קטן בנושא ועכשיו אני מבינה אחרת את חילוקי הדעות.
גם אם אף אחת מאיתנו לא מכירה את השיטה, מסתבר שאנחנו מצדדות בדעות סותרות: אני ממש הזדעזעתי מהשיטה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #74
מסכימה עם כל אלה שכתבו שאין סיבה לתגמל ילד שהחליט לעשות בושות ולא יקרה כלום אם הוא יבכה והכל
מסכימה אבל....
את החינוך תשמרו למקום שאתם הסובלים היחידים מהבכי ומהשלכות החינוך הנוכחי
אני כממתינה בתחנה כנוסעת באוטובוס כקונה בחנות לא אמורה לסבול את העובדה שעכשיו הילד שלכם החליט משהו ואתם החלטתם מכל הסיבות הטובות שבעולם לחנך אותו
אתם אמורים לדאוג לכך שהבכי לא יפריע לי לנוח באוטובוס במידה וזה הצורך (או כל תינוק אחר) או לשמוע בטלפון את המצרך החסר הספציפי
זוהי דעתי בענין ניתן לחלוק עליה כמובן....
את כל כך צודקת!!
ומה שהילדים גם לומדים מכך שהרוחניות/חינוך והעקרונות הם אף פעם לא ע"ח הזולת!!!
אח"כ כמובן בבית אנחנו נסביר מה היה ואיך.
אם באוטובוס יש משהו שלא מיטיב איתך נעשה הקדמה עם הילד משהו כמו: "פעם קודמת שנסענו היה כך וכך חשוב לי שיהיה לנו הפעם נעים" משהו כזה פשוט לעשות הקדמה..

אני לא מדברת על תינוק שצווח באוטובוס עירוני ששום דבר לא עוזר - זה כבר הגזירה של כולם.. - גם של ההורים. וללכת להתלונן זה חוסר רגישות והוספה על הכאב שלהם!
 
  • הוסף לסימניות
  • #75
וואו. תרשו לי לשתף שהתגובות האלו הכאיבו לי ממש...
אני מאמינה שאתן לא אדישות לבכי של הילדים/ התינוקות שלכן, אבל עצם ההתבטאות הזו כאבה לי.
ראיתן פעם תינוקות רווחה?
תינוקות שלא בוכים, לא מרעב, לא מכאב, כלום....
תינוקות שנולדו עם אינסטינקטים בריאים ככולנו, אבל בכי הוא קריאה. וכשהקריאה שלהם לא נענתה שוב ושוב, דרך התקשורת הזו נזנחה.
אני בטוחה שאף אחת מכן חס וחלילה לא התכוונה לכך, ואתן אמהות הכי טובות לתינוקות שהקב"ה נתן בידכן,
ובכל זאת הצטמררתי ולא יכולתי שלא להגיב.
אנחנו לא רוצות לאלף את הילדים שלנו, אלא לחנך.
אם אני בוחרת לחנך את הילדה שלי שהיא לא יכולה להפעיל אותי במניפולציות, ומבחינתי בכי הוא מניפולציה, אז נכון שאני יכולה להצליח בחינוך ולהגיע למצב שהיא לא תבכה כשהיא רוצה ממתק, נניח.
אבל האם זו הגישה המדויקת? האם היא לא חוטאת למטרה? סתם, לדוגמא- כשכואב לה אני רוצה שהיא תבוא לספר לי, וכן- גם לבכות, או שתתמודד עם העצב לבדה?
המשפטים שלכן לקחו אותי רחוק...
אבל אני באמת רגישה מאוד לבכי של ילדים. (בדיוק חושבת להעלות שיתוף בנושא, בערב בע"ה.)
לעומת זאת:

אהבתי כ"כ את הגישה... מאחלת לכולנו הורות כזאת! ולא רק הורות...
תודה על ההודעה הזאת,
היו כאן כמה הודעות שעשו לי רע.

אפשר גישה קצת יותר חומלת כלפי הילדים שלנו, גם אם הם "סתם" רוצים משהו,
גם אנחנו כבוגרים לפעמים סתם רוצים כל מיני דברים (לצאת לסיבוב, לשבת על הספה, לקרוא ספר, לבדוק מה חדש בפרוג ועוד),
לא אומרת לאפשר לילד את מה שרוצה, בשביל זה יש את המבוגר לידו, אבל מותר קצת לנסות לנחם בכל דרך שנבחר (לאו דווקא ע"י ממתק, וכמובן בגבול המתאים),
ולא להיות בגישה הקשוחה ש"לא צריך לפייס את הילד על זה שסתם רוצה..." "הילד החליט משהו שלא מתאים לי כרגע ואין שום צורך לצ'פר אותו על זה",
אני רוצה שהילדים שלי ידעו לדחות סיפוקים, אבל במקביל אני גם רוצה שיחושו שלאמא שלהם חשוב שהם יהיו מאושרים בכל מצב, גם במקרים שהם טועים או לא מאה אחוז צודקים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #76
את עובדת סוציאלית ?
בכי ברחוב זה בעיקר צומי ונסיון להעמיד את האמא בבחינה על העמידה שלה על גבולות
כי יש הרבה ילדים שבבית שיאמרו להם על משהו לא! והם יקבלו בהבנה וברחוב יעשו הצגה ענקית כי אמא בוודאי תתביש ותותר או שמישהו זר ירחם ויעיר לאמא ואז תכנע
א"א לא אמר להתעלם מבכי של הילד שלו תמיד
אבל אני האמא של הילד ורק אני יודעת מה הכי טוב לו !!!!!!!!
מי את שתתערבי
אם אני חושבת שהאמהות שלי לא מושלמת אני אחליט אם ולאיזה יועץ חינוכי אלך ולא צריכה עזרה ממך גם אם יש לך תואר חמישי בהנחיית הורים
מעניין לציין, שנראה שהגישה של חז"ל לנידון, היתה שונה במקצת, אחר מחילת כבודכן.
בגמרא בשבת י, ב כתוב שהנותן פת לתינוק יעשה על התינוק סימן היכר כגון שיכחול את עינו, בשביל שכאשר יבוא התינוק אל אימו היא תשאל אותו מי עשה לך את הדבר הזה, והוא יענה פלוני וגם נתן לי פת. ומתוך כך תרבה אהבה ואחוה בישראל. עיי"ש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #77
בלת"ק חלקי, עד החלק של לא נורא שילד בוכה.
חשבתי גם ככה פעם.
ועדיין חושבת שלא נורא אם ילד בוכה לפעמים, בטח אם זו התעקשות על ...

אבל לתחושה הנעימה שלי ושלו, ולא רק -
היום אני ב"ה מצליחה כמעט ב 100% לעזור לילד להרגע
(לפעמים יקבל את מה שרצה אם מתברר לי שהסירוב שלי שגוי, והרבה פעמים לא יקבל )
מכבדת את הרצון שלו. מותר לו.
מכבדת את הצורך שלו בגבול - ולכן נותנת לו אותו בבהירות ונחישות
ומשתדלת למצוא מוצא או הסחת דעת (תעסוקה אחרת, זמן אחר, וכו). גם לי יותר נעים לקבל סירוב מכיל מסירוב שרירותי.
(תודות למרים ו @BIZZARC- עשירה מהם שאבתי לאורך השנים את היכולת)
כל הכבוד לך! ושמחה שהייתי לעזר :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #78
מעניין לציין, שנראה שהגישה של חז"ל לנידון, היתה שונה במקצת, אחר מחילת כבודכן.
בגמרא בשבת י, ב כתוב שהנותן פת לתינוק יעשה על התינוק סימן היכר כגון שיכחול את עינו, בשביל שכאשר יבוא התינוק אל אימו היא תשאל אותו מי עשה לך את הדבר הזה, והוא יענה פלוני וגם נתן לי פת. ומתוך כך תרבה אהבה ואחוה בישראל. עיי"ש.
מדובר על תינוק שמסתובב לבד בשוק / ברחובות... זה כנראה גיל שאפשר לשלוח ילד לבד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #79
מעניין לציין, שנראה שהגישה של חז"ל לנידון, היתה שונה במקצת, אחר מחילת כבודכן.
בגמרא בשבת י, ב כתוב שהנותן פת לתינוק יעשה על התינוק סימן היכר כגון שיכחול את עינו, בשביל שכאשר יבוא התינוק אל אימו היא תשאל אותו מי עשה לך את הדבר הזה, והוא יענה פלוני וגם נתן לי פת. ומתוך כך תרבה אהבה ואחוה בישראל. עיי"ש.
א. הדורות השתנו מאז להיום
ב. מדובר שגם הילד וגם ההורה מכירים את אותו אדם, שהרי הילד אומר שפלוני (ופה הוא אומר את שמו) נתן לי. ואם הילד לא מכיר את אותו אדם, איך הוא אומר מי נתן לו ?
וגם האדם שנתן לו את הלחם יודע שהילד מכיר אותו וגם ההורים מכירים אותו כי אם לא, איך תרבה אהבה ואחווה אם לא מכירים את הנותן ?!
ג. הלוואי עלינו היראת שמיים שהייתה לאנשים פשוטים בזמן הגמרא.
היום גם אנשים שמכירים, לפעמים יש בעיות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #80
מסכימה עם כל אלה שכתבו שאין סיבה לתגמל ילד שהחליט לעשות בושות ולא יקרה כלום אם הוא יבכה והכל
מסכימה אבל....
את החינוך תשמרו למקום שאתם הסובלים היחידים מהבכי ומהשלכות החינוך הנוכחי
אני כממתינה בתחנה כנוסעת באוטובוס כקונה בחנות לא אמורה לסבול את העובדה שעכשיו הילד שלכם החליט משהו ואתם החלטתם מכל הסיבות הטובות שבעולם לחנך אותו
אתם אמורים לדאוג לכך שהבכי לא יפריע לי לנוח באוטובוס במידה וזה הצורך (או כל תינוק אחר) או לשמוע בטלפון את המצרך החסר הספציפי
זוהי דעתי בענין ניתן לחלוק עליה כמובן....
מאוד מסכימה.
לכל המתנגדים - לא מדובר על ילד שניסיתם בכל דרך להרגיע וכו׳, אלא על זה שאתם מחליטים שהוא ״צורח בלי סיבה״ ונותנים לו להמשיך לצרוח, ולא אכפת לכם מ-50 האיש האחרים שיושבים באוטובוס.
כמו שאומרים - ילדים מחנכים בבית. לא אצל הדודים, ולא אצל האחים שמארחים אתכם לשבת, ולא בסופר ולא באוטובוס.
ברור שצריך לנסות להרגיע, אבל באותו סגנון- למה שאני אוותר על עיקרון חינוכי בשביל שתוכלי לנוח?
כי את זו שמפריעה לי. כל אחד באוטובוס יכול לעשות מה שהוא רוצה - כל עוד זה לא על חשבון אחרים. לכן זה ממש לא באותו סגנון.
נסעתי פעם באוטובוס בין עירוני ולפני ישבו זוג עם תינוק שצרח חצי שעה רצוף, בעוד ההורים שלו פשוט יושבים ומחזיקים אותו. אחרי החצי שעה הזו נגשתי בעדינות ושאלתי אם יש סיכוי למוצץ או משהו, ונעניתי בסגנון ״אל תתערבי״. מפה לשם תוך 2 דקות הבעל התחיל להכין מטרנה, נתן לו וליהודים היתה אורה ושמחה. באמת אי אפשר היה לעשות את זה קודם???
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה