דרוש מידע כיצד נייצר חוסן רוחני?

  • הוסף לסימניות
  • #81
אני אנסה לפרט קצת בס''ד: ואקדים מספר הקדמות, [ לענ''ד, וכפי שקיבלתי מרבותי],

1. למיטב ידיעתי הרגש הוא כלי נפרד מהשכל אך הוא פועל ומוזן מנתונים מהשכל, דהיינו אדם פוחד [רגש] מצוק תלול וצר-שהשכל הסביר לו שאוי ואבוי אם הוא נופל, [ראיה לדבר שדברים שלא ידענו, [שכל] שהם סכנה לא פחדנו, ],
מה שאני כן מסכים שהתאוות הגשמיות הפשוטות [כגון הנאה, נקמה, וכו'], הם מופרדות לגמרי מהשכל,

2.עכשיו על התאוות חייבים לשלוט אחרת לא חיים [ולהבדיל גם אומות העולם מחנכים לשלוט עליהם ,וכמו שכתוב במשנה באבות ''אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו''], רק אנחנו מצווים מהבורא יתברך לשלוט עליהם בצורה מסוימת שהיא דרך התורה,

3.עכשיו השליטה על התאוות היא מלחמה קשה שהרבה פעמים לא מנצחים בה, והלוחם איתה בפועל הוא הרגש, ומי שנותן לרגש את 'הכלי נשק' זה המוח [שכל], וכדי שהשכל יוכל לתת, צריך קודם שיקבל, והשכל כדי שיקבל צריך שיהא הדבר הכי ישר ומובן, כי השכל הוא פשוט ותמים כמו שכתוב ''האלקים עשה את האדם ישר'',

והא דאתינן להכי אסביר הכל בס''ד: כשיהודי מבין בשכלו את עקרונות ציווי התורה - שזה יכול להיות רק אם הם פשוטים והכי מובנים ותמימים, נוצר מצב בו שכלו בנוי היטב בעקרונות צווי הבורא יתברך ממילא הנתונים שיוזנו למערכת רגש יהיו מותאמות לתורה ממילא רגשו יפעל לפי רצון הבורא, ועכשיו יגיע למלחמה מול התאוות, כאשר מול התאוות עומד רגש שמוזן ממוח שבתוכו יושב היטב יסודות ציווי הבורא יתברך, שהוכנסו אליו בצורה הנכונה דהיינו ''הפשוט והמובן'', וכזה רגש יש לו יותר כלים לנצח במלחמה[וכלשון הנידון ''חוסן '']

משא''כ אם מפעילים ישר את כח הרגש, הרגש לא יתמודד לא עם התאוות, וזאת משום שאין לו את הכלי לחימה הנכונים כיצד להילחם איתו, זה דומה לשליחת חייל לשדה הקרב ללא נשק, שאמנם יש כאן חייל עם מוטיבציה, ונכונות, ורצון , וכו' אך הוא לא יכול להוציא את כוחותיו מכוח על הפועל,[וכלשון הנידון בלי ''חוסן''],
[מלבד זה שהרגש יקרוס מכח הסתירה שמקבל בין איך שעוררו אותו לבין הנתונים הסותרים שמוזנים לו מהמוח שעדיין לא זכה שיסבירו לו את דבר ה', אך זה עוד נקודה ואכמ''ל]

[לגבי מקור: קשה קצת לציין...[מכיוון שהם הרבה דברים שתלווים בהבנה],
חובת הלבבות ש' עבודת האלקים, חינוך במצוות תרומה, מעשר ,בכור ,ביכורים, ועוד, ספרי חסידות לרוב, מקור מסוים - ישמח ישראל פרשת חקת בשם רביה''ק ר''י מווארקא בביאור פסוק 'טוב טעם ודעת למדני כי במצוותיך האמנתי']

מקווה שיבינו אותי בס''ד.
הדברים נכונים שכשאדם יודע טעם במצוות והכל מונח לו בכיסתיה - בכיסו - דבר דבור על אפניו, ממילא בד"כ הוא מלא גם ברגש חיובי ושמח ואינו מחפש דרכים אחרות ועקלקלות.

אך נ"ל שזה רק בדרך כלל, כי לצערנו כיום שיש נוער ואף יתרה מכך, יש משפחות נושרות והגם שהם אברכים ואפי' שהם יודעים ומושרשים בירא"ש ומבתים טובים,

כל זאת בהסתייגות כמובן. כי א"א לדעת באמת את מידת הירא"ש שיש לכל אחד ומה עבר עליו בחיים. יש היום הרבה קשיים וסבל נפשי, ונפשות פצועות (יש כאן אשכולות רבים המעידים על כך) כך שזה מאוד דינמי.

ושמעתי מאחד הגדולים - או קראתי בדבריו - שזה אחד מהניסיונות המרים והתיקונים שהדור הזה צריך לעבור (מבחינת נשמות מגולגלות ועוד).

ולפי"ז נראה @לשם שינוי שהחוסן הנפשי הוא מצרך אדיר חשוב מאין כמותו ויש להשקיע בו את המיטב וכמו שציינו כאן הרבה -

אך נ"ל שאין החוסן השיכלי לכשעצמו ערובה וחותמת להיותו מגן וצינה לאורך ימים, והמציאות הפושה ורווחת בציבור תעיד.

אלא ע"י השמחה והענין שנרגיש ונחווה וממילא נשריש הלאה במצוות (ואפי' רק בהכנה למצווה) ישפיע הרגשה טובה וזיכרונות מתוקים מהבית וזה מחזיק חזק גם בשעת קושי ונפילה. זה מה שישאר איתם ולאורך ימים ולא אבא שלי [או אני שמרתי שבת, נטלתי לולב וכו'] אלא הרגש והאופריה ששרתה סביב המצווה.

ובעיקר אהבה אהבה ועוד אהבה ואימון לילדים הרכים וביחוד לבוגרים יותר שהחום הזה נשאר איתם לאורך ימים גם בזמני נפילות הוא מחזירן למוטב..

ולוואי ונזכה..
 
  • הוסף לסימניות
  • #82
זו גופא השאלה.... איך גורמים לדור הצעיר להאמין בכל לב בדרך בה הוא צועד..?
בנימה אישית
לי מאוד עוזר כשקשה לי במשהו מסוים אני מסתכלת מה אני יפסיד איים אני יוותר ממבט גשמי
ואז זה גורם לי להישאר חזקה.
("מתוך שלא בא לשמה בא לשמה")....
ב. מוצאת תשובות משלי (כדי שיחזיק מעמד)שעוזרות לי לשמור על עצמי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #83
הדברים נכונים שכשאדם יודע טעם במצוות והכל מונח לו בכיסתיה - בכיסו - דבר דבור על אפניו, ממילא בד"כ הוא מלא גם ברגש חיובי ושמח ואינו מחפש דרכים אחרות ועקלקלות.

אך נ"ל שזה רק בדרך כלל, כי לצערנו כיום שיש נוער ואף יתרה מכך, יש משפחות נושרות והגם שהם אברכים ואפי' שהם יודעים ומושרשים בירא"ש ומבתים טובים,

כל זאת בהסתייגות כמובן. כי א"א לדעת באמת את מידת הירא"ש שיש לכל אחד ומה עבר עליו בחיים. יש היום הרבה קשיים וסבל נפשי, ונפשות פצועות (יש כאן אשכולות רבים המעידים על כך) כך שזה מאוד דינמי.

ושמעתי מאחד הגדולים - או קראתי בדבריו - שזה אחד מהניסיונות המרים והתיקונים שהדור הזה צריך לעבור (מבחינת נשמות מגולגלות ועוד).

ולפי"ז נראה @לשם שינוי שהחוסן הנפשי הוא מצרך אדיר חשוב מאין כמותו ויש להשקיע בו את המיטב וכמו שציינו כאן הרבה -

אך נ"ל שאין החוסן השיכלי לכשעצמו ערובה וחותמת להיותו מגן וצינה לאורך ימים, והמציאות הפושה ורווחת בציבור תעיד.

אלא ע"י השמחה והענין שנרגיש ונחווה וממילא נשריש הלאה במצוות (ואפי' רק בהכנה למצווה) ישפיע הרגשה טובה וזיכרונות מתוקים מהבית וזה מחזיק חזק גם בשעת קושי ונפילה. זה מה שישאר איתם ולאורך ימים ולא אבא שלי [או אני שמרתי שבת, נטלתי לולב וכו'] אלא הרגש והאופריה ששרתה סביב המצווה.

ובעיקר אהבה אהבה ועוד אהבה ואימון לילדים הרכים וביחוד לבוגרים יותר שהחום הזה נשאר איתם לאורך ימים גם בזמני נפילות הוא מחזירן למוטב..

ולוואי ונזכה..
אין חולק שאתה צודק,
רק שים לב שאתה מדבר מאנשים פצועים שצריך לרפא אותם, ואני דיברתי על איך לחנך שלא יהיו פצועים,
ולא נראה לי שיש מישהו שחולק איתך באופן שלמעשה מישהו פצוע וכו'
 
  • הוסף לסימניות
  • #84
אולי שיתוף אישי יחדד יותר את השאלה.

בילדותי גדלתי בשכונה מעורבת, לעיתים היו אפילו משחקים משותפים בגן השעשועים עם ילדים שאינם שומרי תומ"צ.
ברור שהיתה חשיפה לא מועטה לעולם שמעבר.
ובכל זאת, ב"ה רובם ככולם של הילדים בשכונתינו גדלו להיות אברכים ונשות אברכים עם בתים יראים ושלמים ועם חוסן רוחני מיוחד במינו. (ונראה לי שהרבה שגדלו בשכונה מעורבת לפני X שנים יסכימו עם זה).
לאורך השנים חשבתי שמגורים בשכונה מעורבת אולי זה הפתרון, מעין חיסון שמחדיר נוגדנים. נחשפת, ראית שאין מה למצוא שם וכעת אתה בטוח בעצמך שהדרך שלך היא הנכונה.
לאט לאט ראיתי שהדור של היום כן נגרר אחרי הרחוב, בשכונות סגורות ובשכונות מעורבות כאחד. ובפשטות ניתן לומר שהנוער שגדל היום פחות מצליח לשמור על חוסן כמו בעבר.

ומשם ממש הגיעה השאלה שלי, מה עזר לנוער בזמנו לפתח חוסן למרות החשיפה לתכני הרחוב, ולמה כעת זה לא עובד? איך אפשר לשחזר את ההצלחה? הפכתי בשאלה המון (!!!), ואין לי תשובה.

דברים נכונים.

אולי הבעיה שהיום הפיתויים נמצאים בתוך הרחוב החרדי פנימה, זה לא משהו זר וחיצוני, לכן אין את הרתיעה הטבעית והחלוקה בין 'אנחנו' ל'הם'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #85
דברים נכונים.

אולי הבעיה שהיום הפיתויים נמצאים בתוך הרחוב החרדי פנימה, זה לא משהו זר וחיצוני, לכן אין את הרתיעה הטבעית והחלוקה בין 'אנחנו' ל'הם'.

דברים נכונים.

אולי הבעיה שהיום הפיתויים נמצאים בתוך הרחוב החרדי פנימה, זה לא משהו זר וחיצוני, לכן אין את הרתיעה הטבעית והחלוקה בין 'אנחנו' ל'הם'.
פיתויים תמיד היו ותמיד יהיו. זה נכון שהיום זה יותר קל, מצד שני גם ללמוד תורה יותר קל. יש לך בתתי מדרשות ממוזגים בכל שכונה עם ספרייה ענקית של מיטב הספרות התורנית.
מה שלדעתי ההבדל זה ה"ויגבה ליבו" בדרכי ה'.
יש היום אווירה אצל הרבה חרדים שיש "משהו" אצל החילונים, אפי' כשמדברים אליהם במין יראת כבוד כזו, שח"ו לא יהיה חילול ה', וכדו'.
אני לא אומר שצריך לדבר אליהם בבוז. אבל להרגיש את זה לפחות בלב.
מסכנים (באמת). שה' יחזיר אותם בתשובה. אבל במצב הזה אין להם לא עוה"ז ולא עוה"ב.
כל התרבות שלהם, הסולם ערכים שלהם, מעוות לחלוטין ולוקח את האדם לפי תהום. אשרינו שזכינו. ונתפלל שה' יזכה גם אותם.
ככה נראה לי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #86
ולעצם הענין, אומר בקצרה מה שנראה לי.

כדי לגרום לבן אדם להיות חזק בדרכו, צריך שני דברים:

א. לבנות חומות חזקות בצדדים, שיהיה קשה מאד לסטות מהדרך.

ב. שהדרך עצמה תהיה נוחה ונעימה מאד, שלאדם יהיה שם טוב ונעים, והוא לא יחפש בכלל מקומות אחרים.

ולענייננו, צריך לעשות את שני הדברים גם יחד: לבנות חומות חזקות, התרחקות איתנה ומוחלטת מהרחוב על כל נסיונותיו, להתרחק מרדיו, אינטרנט, להתרחק ממקומות חילוניים וכו'. (גם אם אי אפשר לגמרי, אבל בכל אופן שהבית והסביבה הקרובה של הילד יהיו שמורים, שיגדל ככל האפשר בסביבה סטרילית).

ומצד שני - ולדעתי, זה חשוב יותר - שהדרך שלנו תהיה נעימה, שהאדם יהיה מחובר לדרך שלו, יאמין בה, יאהב אותה. צריך לתת המון אהבה, הכלה, שחרור, שמחה, סיפוק, שלווה, וכל מנעד הרגשות החיוביים שכולנו אוהבים להרגיש. להיזהר ככל האפשר מליצור רגשות של דחיה, של תחרותיות, לחץ, השפלה, וכו'. לתת לכל ילד לגדול לפי טבעו, ולפי כוחותיו, וכו' וכו'.

צריכים את שני הדברים יחד. רק אחד מהם, בלי השני, עדיין משאיר סיכון. כלומר, גם אם נבנה חומות, אם בפנים האדם יהיה במצוקה, הוא ינסה בכל כוחותיו לפרוץ את החומות ולהגיע למקום שיהיה לו טוב יותר. מנגד, גם אם מאד נחמד ונעים בפנים, אם אין חומות, והאדם חשוף לפיתויים, הם יכולים למשוך אותו ולגרום לו למאוס בנעימות שבפנים חלילה.

עד כאן לבינתיים. ויה"ר שיתקיים 'אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותינו'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #87
אין חולק שאתה צודק,
רק שים לב שאתה מדבר מאנשים פצועים שצריך לרפא אותם, ואני דיברתי על איך לחנך שלא יהיו פצועים,
ולא נראה לי שיש מישהו שחולק איתך באופן שלמעשה מישהו פצוע וכו'
לא. אני מדבר על השלבים שלפני..
אהבה, אימון, הכלה, רגש חיובי ושמח בעשית המצווה ע"מ למנוע פציעות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #88
עוד משהו חשוב שאימי חינכה אותי בילדותי וליוה ומלווה אותי,
כמו שאומרים על יוסף הצדיק ש"נגלה אליו דמות דיוקנו של אביו"
כך כשחלילה בא יצר לפתות אותנו לדבר עבירה, לשים מול עיננו את האבא/הסבא הצדיק שלנו/ אחד מגדולי הדור שלנו,
כאילו הם מסתכלים, ומה הם היו אומרים על זה.
זו אגב גם אחת הסיבות לתלית תמונות צדיקים על קירות הסלון ,
שמשום מה בדור האחרון החליטו רבים להשאיר בסלון קירות חשופים או עם פרחים בלבד..
 
  • הוסף לסימניות
  • #89
  • הוסף לסימניות
  • #91
פיתויים תמיד היו ותמיד יהיו. זה נכון שהיום זה יותר קל, מצד שני גם ללמוד תורה יותר קל. יש לך בתתי מדרשות ממוזגים בכל שכונה עם ספרייה ענקית של מיטב הספרות התורנית.
מה שלדעתי ההבדל זה ה"ויגבה ליבו" בדרכי ה'.
יש היום אווירה אצל הרבה חרדים שיש "משהו" אצל החילונים, אפי' כשמדברים אליהם במין יראת כבוד כזו, שח"ו לא יהיה חילול ה', וכדו'.
אני לא אומר שצריך לדבר אליהם בבוז. אבל להרגיש את זה לפחות בלב.
מסכנים (באמת). שה' יחזיר אותם בתשובה. אבל במצב הזה אין להם לא עוה"ז ולא עוה"ב.
כל התרבות שלהם, הסולם ערכים שלהם, מעוות לחלוטין ולוקח את האדם לפי תהום. אשרינו שזכינו. ונתפלל שה' יזכה גם אותם.
ככה נראה לי.
לא חושבת....
זה לא הערכים עליהם אני גדלתי אבל כן לכבד כל אדם ללא קשר לדת שלו!
לכבד לא מחייב להסכים!
 
  • הוסף לסימניות
  • #92
אגב. סתם שאלה. רוצה לראות מה דעתכם...
היום יצאנו לפיקניק משפחתי, (כן כן מחיאות כפיים!) יש פיתות, צריך ליטול ידיים. לוקח את הילד בן החמש, הוא נוטל ידיים. גם אני. ואז שאני הולך פתאום הוא אומר לי "אני רוצה פיתה תירס" ואני כזה מנסה לסמן לו "הלו, נטלנו ידיים, הפסק?"
מה אתם אומרים מה לעשות?
 
  • הוסף לסימניות
  • #93
אגב. סתם שאלה. רוצה לראות מה דעתכם...
היום יצאנו לפיקניק משפחתי, (כן כן מחיאות כפיים!) יש פיתות, צריך ליטול ידיים. לוקח את הילד בן החמש, הוא נוטל ידיים. גם אני. ואז שאני הולך פתאום הוא אומר לי "אני רוצה פיתה תירס" ואני כזה מנסה לסמן לו "הלו, נטלנו ידיים, הפסק?"
מה אתם אומרים מה לעשות?
סה"כ ילד בן 5
מסמן לו ביד רגע, אחר שתבלע את ההמוציא תסביר לו, פשוט!
. שימו לב! כאן הרבה טועים! לא להרביץ! לא להכות! אז מה אם יש לך היתר בהלכה?!
היכן ההיתר הזה? ועל איזה הכאות מדובר?

בגיל בוגר אסור להכות את הילד! הלכתית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #94
פעם מישהו אמר לי שבעת נסיון הוא מעלה בראשו ידיד, קרוב או מישהו חולה וזקוק לישועה. ומכניס לעצמו אם עכשיו הוא יתגבר זה יזדקף לזכות פלוני וחלילה להיפך..
 
  • הוסף לסימניות
  • #95
סה"כ ילד בן 5
מסמן לו ביד רגע, אחר שתבלע את ההמוציא תסביר לו, פשוט!
אני מדבר גם לפני המוציא וגם אחרי המוציא. מה לעשות? איך להסביר לילד שאסור לעשות הפסק בצורה הכי נורמלית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #96
אגב. סתם שאלה. רוצה לראות מה דעתכם...
היום יצאנו לפיקניק משפחתי, (כן כן מחיאות כפיים!) יש פיתות, צריך ליטול ידיים. לוקח את הילד בן החמש, הוא נוטל ידיים. גם אני. ואז שאני הולך פתאום הוא אומר לי "אני רוצה פיתה תירס" ואני כזה מנסה לסמן לו "הלו, נטלנו ידיים, הפסק?"
מה אתם אומרים מה לעשות?
סימנת לו, יגדל, יבין. מה יכול להיות האופציות 'לעשות'?
 
  • הוסף לסימניות
  • #97
היכן ההיתר הזה? ועל איזה הכאות מדובר?
"חושך שבטו" וכו.... (וד"ל למי שהבין את המשך הפסוק)
פתחי תשובה: ""מלמד שכעס על תלמידו והכה אותו בשביל לימודו עד שחבל בו פטור, כיון דמצוה קעביד"
 
  • הוסף לסימניות
  • #98
אני מתכוון: מה להגיד לו אחרי שאני נוגס בפיתה? איזה טקסט בצורה הכי נורמלית שתגרום לו לא לעשות את הטעות הזאת שוב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #99
יראה נתפסת כפחד, אבל במובן הלא נכון שלו.
הפחד שלנו לא צריך להיות מה' ומהעונש (ועיין בתומר דבורה), אלא מהפחד להפסיד את קרבת ה'.
ולזה אפשר להגיע רק אחרי שחווים חזק את אהבת ה', אפשר להגיע ליראה אמיתית, והיא הפחד שבעקבות החטא והריחוק אני אפסיד את העונג הצרוף של קרבת אלוקים. זו יראה.

(מבוסס על דבריו של הרב יעקובזון שליט"א)
מענין כי אני זוכרת שתמיד לימדו שקודם עובדים את ד' מיראה אח"כ מאהבה שזה הדרגה הגבוהה יותר.
 
מענין כי אני זוכרת שתמיד לימדו שקודם עובדים את ד' מיראה אח"כ מאהבה שזה הדרגה הגבוהה יותר.
סליחה שאני מתקיף: אבל קודם אהבה ואז יראה. למה?
דוגמא: תינוק קודם אתה מעריף עליו מוצץ שמיכה וכו' ואז אתה מלמד אותו לא לגעת בסכין.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה