דרוש מידע הספר רזי ניהר של אביגיל גדולד

נערך לאחרונה ב:
לכאורה זה הסוד, מאגר הזהרורים.
במחשבה שניה, יתכן שהסוד האמיתי זה הראמלון של הזקן קדם שקם לתחייה, והוא זה שנותן את התקווה לבני אברהם. כי טורמסו רצה לדעת מה הסוד כי הוא ידע שאם הוא יגיע לפני הזקן אברהם הוא יצליח לשלוט בבני אברהם ולא תהיה להם תקווה. אבל הזקן אברהם הקדים אותו, גילה את הסוד ונתן תקווה לבני אברהם.

עוד משהו שצץ לי עכשיו, בזמן שלינאר בורחת מהתמלוצים וכמעט טובעת בים ועוברת בין הממלכות (עוד הקבלה ליהדות, שאין מוות אמיתי אלא מעבר של נפש לעולם אחר.) היא שומעת מנגינה שמחזירה אותה לחיים, וכאשר הזקן אברהם מקים לתחייה את הראמלון הקדום נשמעת מנגינה שנותנת לבני אברהם תקווה. יתכן שזה קרה באותה נקודת זמן?
הטענות שלך סותרות אחת את השניה
אם הסוד של יארו זה הראמלון שקם לתחיה זה לא יכול לקרות בזמן שלינאר כמעט טובעת
או שלא הבנתי אותך נכון
אולי הסוד של הזהרורים הוא תרופת נגד לדמעות מפלצות הזוהר?
אז למי זה משמעותי חוץ מלטורמסו שיש לו כתם שחור? יש עוד מישהו בספר שמפלצת זוהר דמעה עליו??
 
יארו, אם אני לא טועה
ואולי המפלצות ישחררו את מי שהן תפסו או משהו כזה?
נראה לי זה היה התירוץ של טורמסו, שהוא כאילו חוקר את הזהרורים בשביל להחזיר את טוהר.
למרות שזה ברור לכל שזה כבר לא מטרת חייו, והחיפוש והשימוש בזהרורים הוא לגמרי תאוות כח ושליטה.
 
הטענות שלך סותרות אחת את השניה
אם הסוד של יארו זה הראמלון שקם לתחיה זה לא יכול לקרות בזמן שלינאר כמעט טובעת
או שלא הבנתי אותך נכון
למה זה לא יכול להיות?
כשלינאר כמעט טובעת היא שומעת מנגינה, המנגינה המתוארת בספר כמה פעמים (לכאורה זאת המנגינה על פי התיאור שם) באותו זמן באיזה מקום עלום (עיר האסירים או שלא?) הזקן אברהם מקים לתחיה את הראמלון הקדום. ואז בני אברהם הנאנקים שומעים את המנגינה וזה נותן להם תקווה וגם לינאר שומעת את אותה מנגינה וזה מה שגורם להינצל.
הגיוני?
 
נראה לי זה היה התירוץ של טורמסו, שהוא כאילו חוקר את הזהרורים בשביל להחזיר את טוהר.
למרות שזה ברור לכל שזה כבר לא מטרת חייו, והחיפוש והשימוש בזהרורים הוא לגמרי תאוות כח ושליטה.
ברור שכיום זה רק תרוץ, בתחילה הוא חקר כל מה שהיה קשור למפלצות הזוהר על מנת להחזיר את טוהר, אך אחרי שטוהר נבלע באופן סופי ע"י מפלצות הזוהר וכל הסיפור עם הקרן המושיעה נפשו הושחתה לגמרי והוא התחיל את דרכו בדרך הרוע עד שהפך למי שהוא, ודי ברור שגם הוא ידע שיש לזהרורי המלח עוד משהו מעבר לשריפת התמלוצים, לא ברור עם הוא ידע שזה יקים לתחייה את הראמלון הקדום או לא, אבל הוא ידע שזה יגמור את התקווה על בני אברהם ויחסל אותם סופית אם הוא ימצא את זהרורי המלח. ולכן הוא מחפש אותם בכזו אובססיביות.
 
למה זה לא יכול להיות?
כשלינאר כמעט טובעת היא שומעת מנגינה, המנגינה המתוארת בספר כמה פעמים (לכאורה זאת המנגינה על פי התיאור שם) באותו זמן באיזה מקום עלום (עיר האסירים או שלא?) הזקן אברהם מקים לתחיה את הראמלון הקדום. ואז בני אברהם הנאנקים שומעים את המנגינה וזה נותן להם תקווה וגם לינאר שומעת את אותה מנגינה וזה מה שגורם להינצל.
הגיוני?
זה היה נראה לי שכתבת שהסוד של יארו היה שהראמלון קם לתחיה ובו בזמן לינאר כמעט טבעה וכו'
חזרתי להודעה שלך וראיתי שהתכוונת שהרגע שהראמלון קם היה :1. הרגע שלינאר טבעה 2. הרגע שנשמעה המנגינה שעודדה את בני אברהם
טעות שלי:censored:
 
יארו, אם אני לא טועה
ואולי המפלצות ישחררו את מי שהן תפסו או משהו כזה?
כתוב ממש במפורש בכמה מקומות שברגע שיתקעו בקרן המושיעה המפלצות ישחררו את האנשים שהן לכדו.
הכל קשור אחד לשני אבל לכאורה הזהרורים זה משהו נוסף.
 
איך באמת הסדר הכרונולגי מסתדר?
טורמסו (יהים) היה מלך בזמן שיארו כתבה שהיא יודעת את סוד עיר האסירים וכו..
לכן הלך והתחתן עם רחלינה לגלות את הסוד... ואז נולדה לינאר. ורק כשלינאר בת 3 הוא הופך למלך!!
משו פה לא מסתדר רק לי???
 
וסתם כל אלו עם ההלכה שמותר להתחתן רק שנתיים אחרי הגירושים אם יש ילד-
זה מסתדר יופי. אף פעם לא הוזכר שהם יהודים והסופרת לא מיימרת אותם להיות כאלו.
זה שככה נח לכם להסתכל עליהם- זה טעות שלכם.
 
איך באמת הסדר הכרונולגי מסתדר?
טורמסו (יהים) היה מלך בזמן שיארו כתבה שהיא יודעת את סוד עיר האסירים וכו..
לכן הלך והתחתן עם רחלינה לגלות את הסוד... ואז נולדה לינאר. ורק כשלינאר בת 3 הוא הופך למלך!!
משו פה לא מסתדר רק לי???
לא רק לך זה לא מסתדר, כתבו את זה פה כבר.
זו באמת שאלה.
לדעתי יש לזה תשובה, רק שהיא לא רשומה בספר.
הסופרת הוכיחה יכולות מופלאו בעניין הזה שהיא לא מפספסת פרט ולו הקטן ביותר.
 
יש מצב שעם אנשי המלח אפשר לשלוט על כל סוגי החיות המפלצתיות למיניהם? וגם על החבוצים?
כרגע רק טורמסו שולט עליהם, אולי........
וגם נראה שהתמלוצים התנהגו אליהם אחרת ממה שהם מתנהגים לזהרורי המלח. ללינאר ופיאגרו הם התייחסו מאוד יפה, הרימו אותם מעל המים והביאו אותם לחוף מבטחים שלא כמו ההתנהגות של התמלוצים עם הזהרורים אצל הראשלים, שמהם רק התרחקו.
 
יש מצב שעם אנשי המלח אפשר לשלוט על כל סוגי החיות המפלצתיות למיניהם? וגם על החבוצים?
כרגע רק טורמסו שולט עליהם, אולי........
וגם נראה שהתמלוצים התנהגו אליהם אחרת ממה שהם מתנהגים לזהרורי המלח. ללינאר ופיאגרו הם התייחסו מאוד יפה, הרימו אותם מעל המים והביאו אותם לחוף מבטחים שלא כמו ההתנהגות של התמלוצים עם הזהרורים אצל הראשלים, שמהם רק התרחקו.
אולי.
אפשר לבדוק איך החוביצים הגיבו ללינאר כשהיא ניסתה לברוח מטורמסו.
הרי אנשי המלח שלה היו עליה תמיד.
לא זכור לי שרשום שהם התרחקו ממנה או משהו כזה, היא ניצלה מהם בצורה יותר טבעית.
 
היא רמזה המון בשירים על האח עם השיער הלבן והלב השחור והאח עם השיער השחור והלב הלבן- כוון לזקן אברהם ולטורמסו- למרות שעוד לא פורש בספר זה (למיטב זכרוני)
ושוב מתעתע כאן הענין של סוד שכולם יודעים וכאילו הוא מוסתר מאד.
לדוגמה: החתונה של לינאר כמו שכבר העירו הרבה שהיתה הסוד הגלוי הידוע ביותר בכפר החמר ואולי בשרשרת כולה...(מקווה שדייקתי)
אם שניים לפחות שרו את השיר הזה איך יתכן שטורמסו שמר בהיסטריה את העותקים של ממלכת שמש ריח כוכבים ועשן (אין לי את הספר מולי אז סליחה שוב על חוסר הדיוק) ?????????
מה היה הסוד הנורא מבחינת טורמסו? מה היה צפון בספר? אשמח להבהרות והערות.
 
היא רמזה המון בשירים על האח עם השיער הלבן והלב השחור והאח עם השיער השחור והלב הלבן- כוון לזקן אברהם ולטורמסו- למרות שעוד לא פורש בספר זה (למיטב זכרוני)
ושוב מתעתע כאן הענין של סוד שכולם יודעים וכאילו הוא מוסתר מאד.
לדוגמה: החתונה של לינאר כמו שכבר העירו הרבה שהיתה הסוד הגלוי הידוע ביותר בכפר החמר ואולי בשרשרת כולה...(מקווה שדייקתי)
אם שניים לפחות שרו את השיר הזה איך יתכן שטורמסו שמר בהיסטריה את העותקים של ממלכת שמש ריח כוכבים ועשן (אין לי את הספר מולי אז סליחה שוב על חוסר הדיוק) ?????????
מה היה הסוד הנורא מבחינת טורמסו? מה היה צפון בספר? אשמח להבהרות והערות.
יכול להיות שהשיר מדבר דווקא על לינאר ואסתאיה.
יש פעם אחת (אולי בחג האורים?) שבה לינאר שומעת את השיר על אחיות, ולא על אחים.
ובקטע שבה לינאר חולה בדלקת הלובן, מתואר איך שהיא דומעת - דמעה לאביה, לאמה, לאנשי כפרים וכו' - ממש כמו שמתואר בשיר.
 
יכול להיות שהשיר מדבר דווקא על לינאר ואסתאיה.
יש פעם אחת (אולי בחג האורים?) שבה לינאר שומעת את השיר על אחיות, ולא על אחים.
ובקטע שבה לינאר חולה בדלקת הלובן, מתואר איך שהיא דומעת - דמעה לאביה, לאמה, לאנשי כפרים וכו' - ממש כמו שמתואר בשיר.
הייתי בטוחה שדימיינתי שהשיר הזה מדבר על אחיות ולא אחים, אז כנראה שאני לא כ"כ מדומיינת...
(אולי בחג האורים?)
כאשר הנוודים הגיעו לשיר בכפר, בערב חג האורים היא בקשה מהם לשיר את השיר.
השיר בוודאות מדבר על לינאר, מי זו האחות זה לא לגמרי ידוע, יש סיכוי סביר שזה איסתיאה או שבספר הבא תיולד לה עוד אחות...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

אז אחרי שנבלעתי עמוק בתוך קרביה של מפלצת הזוהר הספרותית שהיא "רזי נאאר" ושרדתי כדי לספר. התיישבתי לכתוב את הגיגיי על היצירה הזו, כן - מדובר ביצירת אמנות של ממש.

עם מעט מאוד כללי כתיבה פורמליים, תוך ריקוד עוועים בין ז'אנר, חלום וחזיון נרקמה עלילה מתוחכמת, לא צפויה ועל אף כל הרוע שנשפך ממנה - מלאת רגש.

איך מסכמים מעל אלף עמודים? לא מסכמים.
אבל הנה כמה נקודות שצפו לי במהלך הקריאה -

בין הקוראים עלתה לא פעם השאלה, מהו הרקע לסיפור? זו פנטזיה, עם נגיעות אימה, המשלבת שפע של אלמנטים, מפלצות, רוחות, כוחות על, פורטלי מעבר, קסם ועוד.
אך אין לו תשתית היסטורית מוכרת, והוא גם אינו אלגוריה לפחות לא באופן ברור. (יהיו שיחלקו, אשמח להבין במה הוא אלגורי)
עם זאת, נראה כי העלילה מרפררת לעשרת השבטים האבודים, "הרי החושך" המוזכרים בה לא פעם, נהר המשליך אבנים (רמז לסמבטיון?)
זה יכול ליישב את המונח "בני אברהם" ואת הסימובליזם היהודי השזור לאורך הספר, נוגע ולא נוגע.

הכתיבה עצמה - מופתית, חושנית כמעט. שואבת לתוך תיאוריה הסבוכים את כל כולך, כמעט ניתן להרגיש על קצה הלשון את טעם הקפה, להצטמרר מהקור המקפיא של סופת האימים ולחוש את מקלה האכזרי של המשכילה בין האצבעות.

אגב, אכזרי - הספר רווי בתיאורי אלימות וסדיזם, בחדות וצבע שחוצה מעט את הגבולות המוכרים לנו בספרות החרדית. לא, לא כמו יונה ספיר.
האלימות מתוארת, נוטפת, ניגרת, ננעצת.

התפאורה של העלילה היא אפוקליפטית, אפלה לחלוטין. עונת חורף קודרת משתרעת לאורכה.
היא משתדלת להיות טראגית ככל האפשר, אבדן ואבל ניבטים מכל פינה עד כדי קושי אמיתי בקריאת קטעים מסוימים.
הרוע בספר הוא רוע מוחלט, ללא קונפליקט, סיפור הרקע של הנבל לא נועד כדי לעורר אמפתיה בקרב הקוראים ואין אף צדיק בסדום.

גיבורת הספר, למודת הסבל, מביאת הישועה, סמל התקווה - הלא היא לינאר, היא דמות שניתן להזדהות איתה, בעלת כוחות על - אך לא "כל יכולה" היא משלבת בתוכה חוסן גדול ורגש עז, הנסחט עד קצה גבול יכולת הצער שלה, ומעבר לו. ללא סתירה. התחושה היא שבאשר היא תלך במסעה המפותל - נלך עמה בנאמנות ובאהדה.

מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו - טורמסו הנוכחי, מבני אברהם - ילד, מעט סוציופת שגדל להיות התגלמות הרוע האנושי, אשר ביכולותו לשים קץ לסבלם של עמים שלמים - בוחר באכזריות חסרת תקנה. לבד מהפרעה אמיתית עמה נולד - סיפורו של יהים הקטן אינו משכנע במיוחד ביחס למבוגר שנהיה.

הדבר הבולט ביותר בספר, הוא המקוריות שלו. היכולת להפתיע אותנו מחדש עם טוויסטים חדים, עליות ומורדות בלתי צפויות ורכבת הרים רגשית ולעיתים גם פיזית ממש.

"גבירתי גברת גדולד, הואילי נא להמשיך לכתוב במרץ ובחמלתו הספר הבא יצא במהרה"
על החתום -
נאמני הזקן.
ארבע שנים של צפיה מאז הכרכים הקודמים, וכמות הפייק ניוז, ההוצאות להורג וההשערות לא ניתנות לספירה. כבר ממבט ראשון בספר, ניתן להבין שההשקעה והאורך מצדיקים את ההמתנה.
כמו תמיד, בביקורות מסוג זה אני מעט מתקשה לחלק לכותרות מסודרות ולנושאים, עימכם הסליחה...



כשיש ביד שתי ספרים, אפשר כבר להתחיל לדבר בפרספקטיבה של סדרה, ולבקר בהתאם. ע"פ הבניה של הספרים עד כה, אני מהמרת, ודי בטוחה בדעתי, שזה הולך לכיוון של טרילוגיה. ולפני שאתם מגלגלים עיניים ומגחכים על הטרנד, בואו נדבר רגע מה זאת טרילוגיה, ומה ההבדל בינה לבין סדרת ספרים. טרילוגיה בעיני היא שלושה ספרים, עם דגש על המספר שלוש. העלילה היא עלילה אחת, המחולקת לספרים עם סיום ביניים בכל ספר, עד הספר האחרון. הספר הראשון לרוב יהיה הכרות עם העולם בו הטרילוגיה מתקיימת, הצגת הקונפליקט המרכזי של העלילה, כשהספר יסגר בטוב, יחסית. הספר השני יהיה הספר הקשה ביותר, העלילה תעמיק עוד, הטוב והרע יתרחקו עוד יותר זה מזה, האופל יתגבר, והסיום – לרוב לא חיובי. הספר האחרון ימשיך את השני, עד לנקודת השיא ולהתרה. לעומת זאת, סדרה בעיניי, היא אוסף של ספרים הנמצאים תחת כותרת משותפת – גיבור זהה, קונספט זהה, זירה זהה ועוד. בשנים האחרונות תופעת הסדרות התפשטה בציבור החרדי בשיטת כל המרבה הרי זה משובח, ומחצית מהספרים הם 'חלק מסדרת המתח האגדית' או ש'עלילותיו של גיבורנו לא תמו וניפגש שוב בספר הבא'. בגלל כל זה, הופעה של טרילוגיה אמיתית, ועוד פנטזיה – היא מבורכת בעיניי, ואני מקווה שבעקבותיה התופעה תתפשט עוד ועוד.

הספר בנוי בצורה מדהימה. אם בספרים הקודמים היו תלונות על התמרחות, פה העלילה קצבית וכל משפט הוא תגלית חדשה והתקדמות בסיפור. הספר מתחיל בפרולוג מפחיד וקשה לקריאה, ואח"כ בערך מאתיים עמודים של התרחשויות שליליות. לאחר מכן יש אתנחתא קלה למשך כמה עשרות עמודים כיפיים ומגניבים, ואז כמעט עד סוף הספר האופל משתלט ולינאר חוטפת מכל כיוון אפשרי. ופתאום, ממש במאה עמודים האחרונים של הספר, סוף סוף משהו טוב קורה ללינאר, עד הסיום – שבו המצב בשלוש הממלכות קשה מאי פעם, אבל לינאר ופיאגרו באיזשהו ניצחון חלקי על המשטר. ואז, מגיע האפילוג. קטע פשוט יפיפה. ספרותית, כתיבתית, עלילתית. והדבר המדהים בעיני – זה שהסופרת סגרה מעגל עם האפילוג.
העלילה מדהימה ומפתיעה, מלאת הפתעות וטוויסטים. מתברר, כצפוי, שהסופרת ידעה מראש בדיוק מה הולך לקרות בספרים הבאים, ושתלה הרבה רמזים מקדימים ושאלות שנפתרות. בלי לתת מדי הרבה ספויילרים – אגדות רבות מתגלות כאמיתיות, חלומות מתגשמים ודמויות מהעבר מוארות באור חדש ומפחיד. קטע שאהבתי הוא הספר בתוך ספר – מלכות של שמש ירח ועשן כוכבים. מגניב!

כצפוי מסיפור דיסטופי, האופל שולט בכל. הנבלים – הם הסטראוטיפ המדויק. הרוע הוא אמיתי, ומאידיאל. זוכרים את הפריחה היפה ליד בקתת משפחה רז? את התיאורים על טעמם המדויק של הדוקאנים, צבע השקיעה והרעב הכבד? אז התיאורים נשארים, אבל המתוארים משתנים בחדות. בספר מתוארים לאורך, לרוחב ולעומק נופים אפלים, נבלים אכזריים, חיות מחרידות ועוד. האלימות קשה מאוד לקריאה, ולשואלים – קשה פי כמה מהספרים הקודמים. אם עד כה השיא היה ההוצאה להורג של ההורים של דיתה לעיניה, בספר הנוכחי זו רק מדרגה ראשונה. הוצאות להורג על ימין ועל שמאל, איומים, תאי כלא מחרידים, ואנשים שפשוט מחרידים לקריאה. החלק שהיה לי הכי קשה לקרוא – זה הקטעים על העם הראשלי, שהתיאורים עליו הם פשוט בחילה. באופן אישי – רעדתי פיזית במהלך הקריאה. למתלוננים על הספר הראשון – אל תקראו את השני, הוא לא יעשה לכם טוב.

מה שעוד מעמיקה מאוד בספר, היא הפנטזיה. בספרים הקודמים היא הוכנסה במינון קטן, ופה הסופרת הולכת על הקופה והפנטזיה היא פנטזיה על מלא. קצת היה קשה להחזיק ראש עם כל כך הרבה חיות, כלי נשק וטקסים, אבל זה שווה, כי התוצאה פשוט יפיפה. ברמת האליגוריה גם יש העמקה קלה, כשלינאר הופכת ממביאת גאולת הכפרים למביאת גאולת הממלכות, ומושגים כמו אחרית הימים נכנסים. אם כי, אני מחכה לראות איך הסיפור יסתיים, ואז לגבש את דעתי על האליגוריה שהסופרת הכניסה. יש לי הרהור מסוים, יכול להיות שהיא הכניסה את כל האליגוריה ו/או היהדות כדי להצדיק את הרוע של הראשלים? כי באופן רגיל, לא כותבים בציבורינו על נבלים עד כדי כך אכזריים, ברמת ההנאה מהרוע, וכשהיא בעצם אומרת – הם שונאים את בני אברהם סתם, מאותה סיבה שחמאס הרגו לנו 1300 איש לפני שנתיים, היא מצדיקה את עצמה. אבל אם היא הולכת על הקבלה חזקה, היא תצטרך גם לספק הסבר מיהי לינאר ועוד שאלות. כך או כך, מסקנת הביניים שלי על השאלה של איזה ז'אנר הסדרה – היא פנטזיה אפית עם מרכיבים אליגוריים. בזה, בסוגריים, היא לוקחת מיונה ספיר את התואר של הפנטזיה הראשונה במגזר...

נקודה משמעותית שהפריעה לי: אפיון הדמויות בסיסי מאוד מאוד, והגיבורים לא עוברים שינויים פנימיים משמעותיים. אם לפחות היא הייתה כותבת רק בטווח האפיון, ניחא. אבל לינאר נעה ונדה באירועים שדורשים ממנה מעבר, והתגובות שלה משתנות ולא עיקביות, מה שמוריד מאוד מהאמינות של הדמות. כשטורמסו מאיים עליה היא נכנעת בכזו קלות! הייתי מצפה ממנה ליותר. גם היחס המשתנה שלה לבנות העמים, וההחלטות הלא מספיק מנומקות. גם ההצטרפות של דיקלואר לפולארים בעייתית, כי נכון שבספר הראשון היא בנתה את הדמות שלו כאחד שמאמין בכח ובתנו לצה"ל לכסח, אבל חוץ מאופי יש לגיבור גם אישיות, והאישיות של דיקלואר עד כה הייתה יפה! היו לו מידות טובות, והוא באמת ובתמים אהב את לינאר. אני מסרבת להאמין לכך שהוא נתן לה פשוט למות, זה לא דיקלואר של הספר הראשון!
הערה נוספת, שקשורה גם לעלילה, היא שלינאר מפגינה טיפשות מסוימת, למה היא לא קוראת לניצוץ? גם אם הוא לא ענה לה בפעם הראשונה, הייתי מצפה שתנסה שוב ושוב, ולו רק מהרצון להיאחז במשהו. אגב, היו דברים רבים שניחשתי מראש, ופשוט חיכיתי שלינאר תקלוט אותם גם, לדוגמא ברגע שהיא נכנסה למצודת הזכוכית היה ברור לי שאנשי המלח יסייעו לה לצאת, ומי הם האחים באגדת האחים מראשל שיערתי עוד לפני הקריאה של הספר.

יש לסופרת קטע מסוים, שהיא פותחת נושאים ותעלומות בקול רעש גדול, ולבסוף כמעט ולא מתייחסת אליהם או שהם נדחים לספר הבא. עיר האסירים כמעט ולא הוזכרה, זה קו עלילה שנפתח בספר הקודם וחשבתי שימשיך בספר הנוכחי. גם הפרולוג מטיל האימה בעצם לא היה משמעותי בכלום לעלילה, מלבד ההרגשה המעצבנת כשהקוראים מחזיקים במידע שהגיבור לא מכיר, ופועל בצורה שגויה. והשיא – זה הפומפוזיות של "רזי ניהר, מביאת גאולת הכפרים". במציאות כמעט ואין חשיבות בספר הנוכחי לשם שלו, והוא לא באמת מניע את העלילה. אפרופו רזי ניהר, יש פה סתירה - באגדה על רזי ניהר נאמר שכשהסבתא העבירה את כח ראיית הצללים לנכדתה היא הפסיקה לראות אותם, אז למה בזמן שלינאר כבר קיבלה את הכח הוא לפתע מופיע אצל המשרתת ההיא? ובנוסף, איפה הוא היה קודם, למה היא לא ראתה צללים לפני שהיא חלתה באנטהילוקיוס?

מרגישה קטנונית לכתוב את זה, ולכן זה רק בסוף בסוף – היו כמה סצנות ואלמנטים שהזכירו לי ספרים אחרים, יתכן שזה נטו הרגשה שלי, אבל בכל אופן מניחה את זה. מעבר הכור – שרשרת שמסובבים בה משהו ואז עוברים... קשה לי להאמין שזה לא קשור למחולל זמן. כנ"ל המושג טוהר הדם שאין לי מושג למה הוא נכנס בכלל לספר, היה אפשר להתגזען וללמוד סולם דרגות גם בלי המילים האלו שאין להם באמת אחיזה במציאות, הרי אין שם מדרג של חצויי דם או מעמדות ביניים כתוצאה מנישואים בין אנשים ממעמד שונה. הייתי משנה את שלט הכניסה לראשל למשהו אחר, ובטח לא פעמיים טוהר. שינויי צורה, הפריאטור שהופך ליונה... חבל, היה אפשר בקלות לשנות אותם למשהו שלא מזכיר שום ספר.
בשלב מסוים בספר, עלה מול עיני חלום של מלך, על ציפור שחורה וציפור לבנה, וטיפת דם שנופלת על כוזר, וגם הסצנה של ההעלאה על המוקד הזכירה לי קטע שבו נער אחד אמור להתלות על העמוד הירוק במרכז אתיל, ולבסוף מגלה את אביו, ודיקלואר הוא הקבלה אמיתית לשאול - כמובן שכל אלו הן אסטואציות בלבד.
(ורק בסוגריים: החורף של שירי | החורף של דיתה😉)

כיף שקראתם עד פה,
ותודה לאביגיל גדולד על יצירת האומנות הזו.
מומלץ בחום!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה