התייעצות יש פתרון בכלל לחולי כזה?

[קיצונית]

תשובה לנשים המתמודדות עם הריון קשה -
אני חושבת שכל התלוננות היא לגיטימית,
רק צריך להיות חכמה בפני מי לא להתלונן - בפני מישהו שחולם בלילות ובימים להיות כבר במצב שלך...
למה? - לא כי זה לא פייר או משהו.
אלא , כפי שאפשר לראות, הם לא רואים את זה בטוב, הם לא פנויים להבין את השטח האפור של לשמוח ועם כל זה לסבול ולשתף על הסבל הזה.
תהיה חכם ולא צודק.
ותשובה למי שממש השתלחה בהן (ולא רק לא הבינה את הקושי ) -
- איך יכול להיות שכתוב בחומש פרשת בראשית "בעצב תלדי בנים"????
אם זה משהו שאסור להתלוות אליו שום רגש של עצב(!) וכאב, אז איך זה יכול להיות שזו בדיוק הייתה המטרה בעונש הזה?שיהיה להן קשה ועצוב במהלך התהליך?
אל תשכחו שזה עונש למין הנשי, שזה בא להן בדרך הזו, שהן צריכות להתמודד עם הרצון והאי רצון בו זמנית.
אז אם להקב"ה מותר להגיד שזה עצוב, מי אנחנו שנשפוט ונגיד אחרת?
זה עצוב להביא כל כך הרבה שמחה בדרך כל כך קשה לפעמים.

 

[מאופסת]

גם אדם שזכה בלוטו, יכול להתלונן שקשה לו,
זה בדיוק אותו דבר

אדם שיסבול כמו היפראמזיס יעדיף לזרוק לאסלה את הזכיה בלוטו ולהתחיל לחיות.

יש שם בהחלט מודעות לקשיי ההריון ובכל זאת הם מעדיפות את ההריון

אני מאחלת לכל אישה מאחיותי האהובות להגיע לרגע הנכסף בו ילד משלהן יקרא להן אמא,
והלוואי שזה יבוא להן בבריאות ובשמחה,
וכמו שאני לא מבינה את ההתמודדות שלהן ואם אני אכתוב שם "תגידי תודה שהתחתנת יש מלא רווקות בעולם..."
לכאורה יעיפו אותי לצמיתות מהפורום שם, ובצדק
כך אני גם מצפה מאנשים חכמים לא לכתוב באשכול כזה "תגידי תודה שאת מחכה לילד" ולכן לדעתי זו תשובה טיפשית
ואולי באמת יעיל יותר לפתוח פורום נפרד להיפראמזסיות למרות שאני חושבת שזה חשוב מאוד לתרגל את השריר הזה של להיות נוכח בכאב של האחר בלי שום שיפוטיות ...

 

[מישהו אחד ועוד]

יש סבל ויש סבל
יש סבל שלא רוצים אותו הוא מיותר ואין לו משמעות
אי אפשר להשוות סבל של מחלה, לסבל של הריון
מחלה אנחנו לא רוצים אותה ורוצים שהיא תעלם מהעולם
לעמת הריון שאם הוא לא היה היינו עצובים ממש ועושים הכל שהוא יקרה
ובלי להמעיט בקושי של ההריון הוא לא מחלה

זה לא האשכול בשבילך.
אל תיכנסי לפה
סתם עושה לך כאב לב .
אבל רק תחשבי שאת מתלוננת שאת רוצה הריון ויש לך חברה רווקה שתגיד לך ''לפחות את סובלת עם עוד מישהו אתם יכולים לחזק אחד את השניה לבכות ביחד , אני לבד . אין לך מה להתלונן הלוואי היה לי מה שיש לך ''
היא צודקת . לא??

 

[מישהו אחד ועוד]

10 חוד' ! מה לעשות? לא לפני שבוע 43 .וכפול X פעמים.
פעם ניסינו לעשות חשבון כמה שנים זה

זו מסירות נפש ממש!!

 

[סברסית]

הריון זה לא מחלה
ויש הרבה נשים שרוצות להיות בהריון ועוברות טיפולים קשים וכואבים הרבה יותר בשביל הזכות הגדולה והמרגשת הזו

באמצא לקרא את התגובות,
לא מתאפקת רגע להגיב להודעה זו ודמיה:
דבר ראשון, נראה שאין לך הכירות מקרוב עם מקרים כמו שתיארו פה,
אם היית מכירה נשים עם היפראמזיס, היית מגלה שלרוב, לנשים האלה יש 2-3 ילדים. תנחשי למה?
נכון שטכנית ב"ה יכולות להכנס בקלות, אבל הגוף שלהן מתקשה מאד מאד מאד לסחוב!
אני לא באה להשוות את הקושי בין אחת שמצפה 5/10/20 שנים.
יודעת מה? נכון, לא נראלי שמישהי היתה רוצה להחליף אותן. אז מה זה אומר? שאין עוד צרות אחרות בחיים? שאסור להתייעץ ולהתלבט בנושאים אחרים?
ישנן נשים שהריון זו מחלה ועוד איך מחלה! נכון , לפי הרפואה מדובר רק בכ 3% מהנשים. תודי לד' שאצלך זה לא ככה.
ההודעות הללו מתסקלות נורא, אם מישהו לא מזדהה או מכיר את התופעה, אין חובה לענות,
ביקשו פה עצות מניסיון.

בריאות לכולם!

 

[מאירה מהמרכז]

הסטיק לא מראה שאת מיובשת (כי בעלך כמעט הכריח אותך לשתות שתי כוסות סודה עם פטל לפני שהלכת לקופת חוליםלא משנה שאחר כך הקאת הכל)

מספיק שהכנסת לפה סוכריה/ לקחת מציצה מאיגלו כדי להמיר את הטעם הרע של ההקאה....
גם אם הקאת אותה עם מה שאין לך כבר להקיא בקיבה (מייסר)
עדיין יתכן שתצאי לא מיובשת....
הקטונים יעלו בגלל הסוכר.
חשוב לדעת את זה
כי התייבשות מחמירה את המקרים יותר מרגע לרגע

 

[סברסית]

תודה לכולם על התגובות ,
נטפל בחלק מהעצות פה.
הערה לגבי הויטמינים, זה מעניין שהיו פה הרבה עצות לתוספי תזונה וכדו',
כי לבעלת המקרה הרופאה אמרה לא לקחת ויטמינים בינתיים עד שיתייצבו הבחילות, כי זה מגביר אותן, למרות שהיו כמה ערכים נמוכים.
דבר שני, אם תוכלו להסביר לגבי העירוי נוזלים, מה בעצם הוא עוזר? והאם בכל מקרה לבקש מהרופאה למרות שלא הציעה את זה ביוזמתה?
וכמה זה נחשב לרדת במשקל? 3 קילו זה נחשב למשהו?

 

[קיצונית]

תודה לכולם על התגובות ,
נטפל בחלק מהעצות פה.
הערה לגבי הויטמינים, זה מעניין שהיו פה הרבה עצות לתוספי תזונה וכדו',
כי לבעלת המקרה הרופאה אמרה לא לקחת ויטמינים בינתיים עד שיתייצבו הבחילות, כי זה מגביר אותן, למרות שהיו כמה ערכים נמוכים.
דבר שני, אם תוכלו להסביר לגבי העירוי נוזלים, מה בעצם הוא עוזר? והאם בכל מקרה לבקש מהרופאה למרות שלא הציעה את זה ביוזמתה?
וכמה זה נחשב לרדת במשקל? 3 קילו זה נחשב למשהו?

תלוי באיזה שלב בהריון מתרחשת הירידה, ותלוי גם באיזה פרק זמן.
םא זה ממש בסוף, והעובר גדל אז הירידה היא יותר משלוש קילו גם עם על המשקל רואים שירדת שלוש, כי היית אמורה לעלות כל שבוע 200-300 גרם בגלל העובר,

 

[טאלנטית]

תודה לכולם על התגובות ,
נטפל בחלק מהעצות פה.
הערה לגבי הויטמינים, זה מעניין שהיו פה הרבה עצות לתוספי תזונה וכדו',
כי לבעלת המקרה הרופאה אמרה לא לקחת ויטמינים בינתיים עד שיתייצבו הבחילות, כי זה מגביר אותן, למרות שהיו כמה ערכים נמוכים.
דבר שני, אם תוכלו להסביר לגבי העירוי נוזלים, מה בעצם הוא עוזר? והאם בכל מקרה לבקש מהרופאה למרות שלא הציעה את זה ביוזמתה?
וכמה זה נחשב לרדת במשקל? 3 קילו זה נחשב למשהו?

לא עניתם על שאלות עיקריות- האם בדקו התייבשות, קטונים בשתן, האם היא לוקחת תרופה לבחילות, אם כן- איזו?
קבלת עירוי נוזלים היא חיונית כי היא מוציאה את הגוף ממצב ההתיבשות ובכך מסייעת לגוף להתגבר על הבחילות הקשות ויתר תסמיני ההתיבשות- בדרך כלל נותנים גם תרופה נגד בחילות בעירוי.
אחרי שהגוף במצב יציב לאחר עירוי נוזלים אפשר להמשיך לקיחה פומית של תרופה נגד בחילות ולבדוק האם הרגשה משתפרת.
כמה הריונות עברה במצב כזה? האם כבר הייתה מאושפזת בעבר? בטווח של כמה זמן ירדה 3 קילו- שבוע או חודש?

 

[טאלנטית]

נטפל בחלק מהעצות פה.

לא כדאי ללכת לפי עצות ברשת, יש פרוטוקול מסודר לטיפול בהיפראמזיס. חבל על כל יום שעובר.
ממליצה לפנות לחבלים ולרופא שמבין בנושא.

 

[BIZZARC- עשירה]

תודה לכולם על התגובות ,
נטפל בחלק מהעצות פה.
הערה לגבי הויטמינים, זה מעניין שהיו פה הרבה עצות לתוספי תזונה וכדו',
כי לבעלת המקרה הרופאה אמרה לא לקחת ויטמינים בינתיים עד שיתייצבו הבחילות, כי זה מגביר אותן, למרות שהיו כמה ערכים נמוכים.
דבר שני, אם תוכלו להסביר לגבי העירוי נוזלים, מה בעצם הוא עוזר? והאם בכל מקרה לבקש מהרופאה למרות שלא הציעה את זה ביוזמתה?
וכמה זה נחשב לרדת במשקל? 3 קילו זה נחשב למשהו?

1. אני לא יודעת מה בדיוק היו התוצאות בדיקות דם, אבל B12 זה ממש חשוב, חסר בזה לבד גורם לבחילות והקאות
אז חשוב גם לפני לבדוק שיש מספיק וגם במהלך ההריון לעקוב ולקחת תוסף (או זריקות)
ברזל כנ"ל- ואם מיובשים, בדיקת דם של ברזל ייתן תוצאות גבוהות יותר מהמציאות.
לא עקבתי אחרי כל העצות של הויטמינים, אבל B6 וB1 זה ויטמינים שנמצאים בבנוג'סטה, אז יש כאלה שעוזר להן לקחת כמות גדולה של זה במקום בונג'סטה. (ויש כאלה שגם בונג'סטה וגם זופרן לא עוזרים להם, אבל גם בהיפראמזיס יש רמות ורוב הנשים נמצאות בקצה הנמוך עד אמצע הטווח וזה כן עוזר להן)
2. עירוי נוזלים עוזר להתייבשות, אם לא מצליחים לשתות מהפה צריך להכניס נוזלים דרך עירוי. זה מסוכן להיות מיובשים! מסוכן לאישה ומסוכן לעובר.
אגב התייבשות עצמה מחמירה את כל החולשה, בחילות, סחרחורות וכו'.
אם הרופאה לא הציעה אז צריך לדרוש את זה. ללכת לאחות/רופאת משפחה ולומר לה שאת מיובשת וצריכה נוזלים.
3. ירידה במשקל תלוי ממש כמה אחוזים זה מהמשקל המקורי ותוך כמה זמן הירידה וכן לאורך כמה זמן זה.

 

[סברסית]

לא עניתם על שאלות עיקריות- האם בדקו התייבשות, קטונים בשתן, האם היא לוקחת תרופה לבחילות, אם כן- איזו?
קבלת עירוי נוזלים היא חיונית כי היא מוציאה את הגוף ממצב ההתיבשות ובכך מסייעת לגוף להתגבר על הבחילות הקשות ויתר תסמיני ההתיבשות- בדרך כלל נותנים גם תרופה נגד בחילות בעירוי.
אחרי שהגוף במצב יציב לאחר עירוי נוזלים אפשר להמשיך לקיחה פומית של תרופה נגד בחילות ולבדוק האם הרגשה משתפרת.
כמה הריונות עברה במצב כזה? האם כבר הייתה מאושפזת בעבר? בטווח של כמה זמן ירדה 3 קילו- שבוע או חודש?

עשתה בדיקות דם, לא מבינה בתוצאות, אבל הרופאה לא הגיבה למשהו מיוחד.
התחילה עם זופרן (עזר בהריונות קודמים) ועברה לבונגסטה עקב שעשה לה כאבי בטן קשים מאד. הבונזסטה לא עוזרת מי יודע מה...
3 הריונות. לא היתה מאושפזת.
הירידה היתה בחודשיים ראשונים.

 

[טאלנטית]

התחילה עם זופרן (עזר בהריונות קודמים) ועברה לבונגסטה עקב שעשה לה כאבי בטן קשים מאד. הבונזסטה לא עוזרת מי יודע מה...

כדאי לקחת בחשבון שהיפראמזיס נוטה להדרדר מהריון להריון.
זופרן היא תרופה חזקה יותר מבונג'סטה, מדוע החליפה?
מבחינת עזרה ראשונה, הכי נגיש לגשת למוקד נשים בקופ"ח בשעות שהרופ/א שלה לא נמצא ולדווח על בחילות קשות ותחושת התייבשות, מסתבר שיעשו לה שם את כל הבדיקות, ואם היא מיובשת- יתנו עירוי נוזלים ויפנו למיון במקרה הצורך.
ירידה של 3 קילו שלא מתמשכת, לא נחשבת בדרך כלל לירידה דרמטית. ירידה משמעותית נחשבת אאל"ט ירידה של חמש אחוז ממשקל הגוף ויותר.

 

[מחשושה]

עשתה בדיקות דם, לא מבינה בתוצאות, אבל הרופאה לא הגיבה למשהו מיוחד.

כדאי שתבדוק מה המספר של B12 למשל רופאה לא תגיב גם כשיש פחות מ-300 זה נקרא בתוך הטווח
אבל ידוע שזה מצב של חסר למרות שזה נקרא תקין.
בקיצור, להתעייץ עם חבלים
לגבי זופרן, כדאי להתעקש על המקורי ולא תחליף (לפעמים צריך אישור מיוחד)
וגם אז לקחת את זה יחד עם נורמלקס- כי זה עושה עצירות
ואם יצליחו להוציא בשבילה אשפוז בית הכי טוב, ואז לקבל זופרן+נוזלים+תרופות נוספות שיכולות להקל פראמין וכד'
זה ממש מייצב!
ו- נוזלים! נוזלים! נוזלים!!!
גם אם לא רואים חריגה גדולה בשתן
אם יודעת שלא שותה מספיק- אז אין נוזלים! יש כל מני סיבות למה לא רואים.
ולחפש רופא שמבין ומודע להיפרמזיס אי אפשר לעבוד עם רופא שטוען שזה 'נורמלי'
הוא לא ייתן שום טיפול.

 

[BIZZARC- עשירה]

התחילה עם זופרן (עזר בהריונות קודמים) ועברה לבונגסטה עקב שעשה לה כאבי בטן קשים מאד. הבונזסטה לא עוזרת מי יודע מה...

אגב לגבי הבונג'סטה-
כמה כדורים היא לקחה ביום? שעות קבועות? מה זה אומר שלא כ"כ עזר לה?
ולמה היא התחילה עם זופרן? זה לא תרופה שנותנים כקו ראשון לבחילות בשליש ראשון.

 

[BIZZARC- עשירה]

על מה הכעס @אשכולי ?

 

[מככבת]

אם עדיין אין הקאות,
ייתכן שמדובר בבעיה של חוסר ויטמינים
מניסיון של הריונות קודמים עם ההרגשה שאת מתארת,
כולל עילפון ברחובות ובאוטובוסים
בדיקות דם כלליות יצאו יחסית בסדר (ירידה לא משמעותית של הברזל, לא משהו דרמטי)
אבל ויטמין D היה נמוך בצורה מסוכנת.
וזה מה שגרם לסחרחורות, לעייפות, לחוסר תפקוד, לחוסר חשק לאכול.
כדאי להתעקש עם הרופאה ולהסביר לה על החולשה החריגה,
לפעמים מדובר במונו, ולפעמים מחסור בויטמינים מסויימים.
כמובן שיכול להיות גם "היפראמזיס"
אבל אם את מטופלת אצל רופאה טובה, והיא לא מאבחנת את זה כ"היפראמזיס"
אז כדאי לבדוק גם כיוונים אחרים.

 

[Ruti Kepler]

זופרן היא תרופה חזקה יותר מבונג'סטה, מדוע החליפה?

היא כתבה - בעקבות תופעות הלוואי. זופרן היא תרופה חזקה מאוד.

מביאה כאן את הצד שלא מספיק מדברים עליו - הפן הנפשי.
היפראמזיס בהרבה מקרים הוא דיבור של הנפש. היא אומרת, ובוכה, ומקיאה את דברה, לגבי ההריון/ הזוגיות/ החיים/ המשפחה/ המצב הכללי.

במצב אקוטי של היפראמזיס - צריך קודם כל לטפל, עם עירויים או תרופות מה שאפשר, כדי להביא את האשה למצב שבו היא יכולה בכלל לחשוב או להבין משהו.
אבל זה לרוב יהיה טיפול רק בסימפטום.
בסופו של דבר יהיה צריך לטפל בנפש. לשמוע מה היא אומרת. מה היא מרגישה.
וטיפול משמעותי ומערכתי בהיפראמזיס, יהיה חייב לעבור דרך זה.

 

[ריקי שחור]

ג. מנסיוני כיועצת זוגית, ראיתי שהרבה מהדברים רגשיים. בהריון הבא אני ממליצה לשבת ולהבין : האם קשה לך שאת לא יכולה בהריון / שאת חסרת אונים / השפעה על הזוגיות / אימהות וכו'.
מומלץ להתיעץ עם אשת מקצוע.
מחוויה שלי, היעוץ בקו של "האישה המאושרת באמת" המנוהל בהתנדבות עזר מאד! (חינמי!) או אפשר להיעזר ביועצות של אם הדרך להבין מה מאחורי. לפחות להבין לאן להתקדם מכאן.
והכי חשוב: אם את מרגישה את מרגישה. את לא צריכה להוכיח לעולם שאת לא חשה בטוב, זכותך כאישה בת מלך להרגיש חולשה וכד' בלי מצפון! וכמובן להעביר את זה באופן מכובד.
אגב,
תרופות פסיכיאטריות קלות לעיתים משפיעות לטובה אפילו על מצב הבחילות.

מביאה כאן את הצד שלא מספיק מדברים עליו - הפן הנפשי.
היפראמזיס בהרבה מקרים הוא דיבור של הנפש. היא אומרת, ובוכה, ומקיאה את דברה, לגבי ההריון/ הזוגיות/ החיים/ המשפחה/ המצב הכללי.

במצב אקוטי של היפראמזיס - צריך קודם כל לטפל, עם עירויים או תרופות מה שאפשר, כדי להביא את האשה למצב שבו היא יכולה בכלל לחשוב או להבין משהו.
אבל זה לרוב יהיה טיפול רק בסימפטום.
בסופו של דבר יהיה צריך לטפל בנפש. לשמוע מה היא אומרת. מה היא מרגישה.
וטיפול משמעותי ומערכתי בהיפראמזיס, יהיה חייב לעבור דרך זה.

כמו בכל מחלה פיזית, יש גם את החלק הרגשי.
אבל, אני חוששת, שכאשר אין עדיין מספיק הבנה למחלה, (כפי שניתן לראות בתגובות כאן...) תגובות שמדברות על הפן הנפשי, עלולות לחזק את התפיסה שזה עניין של בחירה, הסתכלות, צומי, או כל דבר אחר שאנשים מסבירים לעצמם, כשהם לא מסוגלים להישיר מבט אל הסבל.
הרבה מחלות פיזיות מתפרצות כתוצאה מסטרס. ומשום מה אף אחד לא מציע לאדם בתוך התקף לב תרופות פסיכיאטריות, למרות שברור שאם אותו אדם יעבוד ויטפל בעצמו מבחינה רגשית, זה עשוי בהחלט להיות חלק מהריפוי שלו.
(אני הכי מסכימה עם עבודה רגשית, גם בכאב פיזי, פשוט חושבת שזה כל כך רגיש, וצריך המון זהירות.)

 

[Ruti Kepler]

ומשום מה אף אחד לא מציע לאדם בתוך התקף לב תרופות פסיכיאטריות, למרות שברור שאם אותו אדם יעבוד ויטפל בעצמו מבחינה רגשית, זה עשוי בהחלט להיות חלק מהריפוי שלו.

כל קרדיולוג יזהיר בן אדם אחרי אירוע לב משמעותי, לא להתרגש ולא להתאמץ ולא להכנס לסטרס.

ציינתי שבזמן שהמצב אקוטי, חובה לטפל פיזית בתסמינים ואין מה לדבר על משהו אחר.
אבל לפני, ואחרי, אין טעם להתעלם.