איך להיות אמא יותר אוהבת?

[אמא שואלת]

מלפפון , איזה תגובה. התחברתי!
תודה!

 

[תמרג]

1. בשניה שרצים להסעה? או שניה אחרי שהיא ברחה בגלל שלא מצאת את הנעל.....
2. OK
3. אחרי השעתיים שאת משתגעת שהוא יירדם, או לפני???

תפסיקו להעמיד את כל העולם על כללים ועקרונות... ואחר כך לאכול את הלב, איך הוא הלך לישון.... הרסתי את הילד שלי בידיים.....!
תזרמו, תהיו כנים עם הילד, תבינו את עצמיכם, את החולשות, את הקשיים, את הרגעים ותזכרו להתנצל...

אהבתי
זה לא הלכה למשה מסיני,
אבל אם את לוקחת את מכלול היום וקשה לך להתמקד,אלו הזמנים בהם כדאי יותר לעבוד עליהם.
1.גמני רצה להסעה עם הבן שלי כל עוד רוחי בי,ולכן למדתי להכין כל ערב אפי' שאני הרוגה,את הבגדים לילדים+הנעליים+התיק,כך נחסך ממני עצבים של הבוקר,לכל דבר יש אפשרות להשתפר.
ותתפלאי לשמוע שמאז שאני מקפידה על הכנת הבגדים בלילה,הבוקר פשוט הפך למשהו אחר.
3.אני משכיבה לישון הכי כיף שאני מצליחה,ואומרת לגדול שלי(שיודע להיות קרציה ולקום כל רגע)
ואומרת לו"עכשיו השכבתי אותך והיה לי כיף איתך,אני לא רוצה לכעוס עליך אז אתה עכשיו עוזר לי לא לכעוס עליך,אני עייפה ולא רוצה להתעצבן" והוא מבין שאם יכעיס אותי -זה אשמתו

 

[מלפפון]

לגבי אהבה-
חבל שאין מבחנה שבודקת מה זו אהבה, ומודדת בדיוק את הרגש הזה.

אני מנסה לחשוב בקול:
יש ילדים שיותר קל להתחבר אליהם.
תינוקות למשל עושים פרצוף חמוד, נרדמים עם םה פתוח, ואנחנו רק צריכים לאכול אותם..
מה קורה כשהם מתעוררים בלילה שעה אחרי שעה?
האם בשעה חמש בבוקר אחרי ארבע התעוררויות אנחנו מרגישים שהאהבה שלנו נשפכת אליהם?
או נאנחים בעצבים ומרימים אותם בידיים חלושות ורועדות?

ילד מאתגר סוחב יותר כוחות ויותר קונפליקטים שגורמים לחיבור הזה הטבעי להיות רעוע יותר.
זה מאד טבעי שהוא יגרום לנו תחושה כזו.
השאלה איך אנחנו לא נותנים להרגשת ה: אויש, הוא מגיע? אין לי כח להתמודדות הזו,
להשליך על המעשים שלנו כלפיו.

צריך להפריד בין ההתנהגות שלנו כלפיו לבין התחושה הזו.

לפעמים ילד כזה מקבל יחס פחות טבעי, כי האמא אומרת לעצמה במצפון:
אני בטח לא מרשה לו, רק כי הוא מעצבן אותי,
ואז נוצרת פעילות הפוכה: היא מרשה לו שוקולד, למרות שמלכתחילה לא היתה מרשה גם לילד אחר. רק כי היא חוששת שאולי היא לא מרשה לו מהתחושה הזו.

אני כותבת ומוחקת, וכותבת שוב.
זה נושא שמעניין הרבה אמהות שיש להם ילדים זורמים ונוחים יותר,
לעומת ילד שנמצא בתקופה מאתגרת.
(אני רואה את זה כתקופה, לפעמים דווקא המאתגרים בגיל 3, הם הילדים הטובים של המשפחה בגיל 4, ויש ילדים שתמיד מתנגשים מחמת האופי שלהם, נניח ילד מפוזר, בן להורה מוקפד ונקי שלא יכול להזדהות עם ההתנהגות הפזרנית שלו).

מנסה לחשוב על פתרון כדי לדלג על ההרגשה הזו.
אולי למצוא את נקודות החיבור שלי ושל הילד ולטפח את הקשר שלנו דרכן?
(נניח היא אוהבת לצייר וגם אני מתעניינת בזה, או היא מוכשרת בתסרוקות וכו).
אולי להחמיא הרבה לאותו ילד, גם אם אנחנו מרגישים שזה לא מגיע מבפנים?
נראה לי ששתי האפשרויות האלו יכולות לגשר, ולהביא לבסוף לחיבור טבעי וקשר חם.

 

[שרלוט]

1.לשלוח אותם לבית הספר בנינוחות ובאיחולים ונשיקות(כך בבית הספר הילד מבסוט)

לא הספקתי לקרוא את כל התגובות והמשפט הזה תפס אותי.
כמה שזה קשה, אחרי בוקר מטורף ולחוץ, מריבות, עניינים, שוקו שנשפך, פתק למורה ברגע האחרון
וכו... תשתדלי מאד [וזה קשה!] לא לאבד עשתונות בשעות הבוקר.
תשלחי אותם ברוגע, את החשבונות תסגרי אתם כשיחזרו מהלימודים [ועד אז תשכחי מזה ותרגעי לחלוטין] חשוב מאד שהילד יצא מהבית עם חיוך, עם כריך טעים ועוגיה או ממתק קטן, עם חיבוק חם ואוהב מאימא למרות שמה שרצית לעשות לו זה לא בדיוק זה.
דבר נוסף: סיפרה לי אישה אחת שהדבר שהכי גורם לה עצבים זה לשבת עם הילדים ולספר להם סיפור הדבר הזה סוחט אותה יותר מכל עבודה פיזית.
ייעצתי לה שתעשה עם הילדים משהו שהיא אוהבת ומתחברת אליו.
היא אוהבת מאד לצאת לקניות אמרתי לה שבכל פעם כשהיא יוצאת שתקח איתה ילד אחר
וכך שניהם ירוויחו. הילד יחווה שעת איכות עם אימא, היא תקשיב לו, תפנק אותו, תהיה כל כולה רק בשבילו והילד יהיה מאושר.
היא ניסתה את זה, השתדלה להוציא כל ילד לפחות פעמיים בשבוע ובאופן פלאי בעיות רגשיות שהיו לה עם ילד מסוים- נעלמו כלא היו.
אני למשל אוהבת משחקים. 'משוגעת' על רמי ולמזלי גם הילדים שלי אוהבים את המשחק הזה.
כל יום בשעות אחר הצהריים אנחנו רובצים על השטיח בחדר ומשחקים יחדיו. זה יכול להיות רמי
או מונופול או חי צומח דומם, לא משנה מה.
אני גם אוהבת מאד מתקני לונה פארק. מודה באשמה.
בסוכות כשיצאנו עם הילדים לשם חפצה נפשי לעלות על האווירונים המסתובבים [מתקן שמיועד לילדים עד גיל 12].
אני רואה שכתוב שם :
ילד- 2 יורו. הורה מלווה- חינם.
התחננתי לבן שלי שיעלה אתי על המתקן הזה, אם נותנים לך בחינם לא תקח?
מה זה נהניתי. גם עליתי על מתקן וגם נתתי לבן שלי דקותיים של איכות עם אמא
כשירדנו וניגשתי לשלם אמרה לי האחראית:
את- 2 יורו
הילד המלווה- חינם!!

 

[אביגיל 24]

שמעתי בשם הרב שטינמן
שאברך ניגש אליו בשאלה - אשתי עובדת המון שעות מחוץ לבית... ואין זמן ופניות (לאידשא) כמו של פעם
ואמר לו

כמה שפחות להגיד כמה שפחות לחנך יותר טוב
העיקר דוגמא
ילד צריך וחיב לפתח עצמאות ובגרות וכך יכול להיות גדול
יש לסמוך על הילדים ולאפשר להם

נ.ב - אני חושבת שזה תלוי מאד מה הגיל שעליו את מדברת
ברור שילדה עד גיל 12 צריכה חינוך ויחס אבל גם בגבול


דבר נוסף שאמר - לא להגיד לילד יותר מפעם אחת לדוג אמרת לילד שלך לקום בבוקר לא צריך להגיד המון פעמים ואם יאחר ...- אז בפעם הבאאוו שאחרי הבא הוא ילמד מהחיים

 

[yaffat]

אמא אוהבת זה לאו דוקא שכל היום את נינוחה ושלווה ומחבקת...
דבראשון עצם זה שאת רוצה להשתנות מעיד על אהבתך הרבה לילדים!
אותי מחזק דבר אחד ששמעתי מהרב יעקובזון:
לילדים חשוב במשך היום 3 דברים:
1.לשלוח אותם לבית הספר בנינוחות ובאיחולים ונשיקות(כך בבית הספר הילד מבסוט)
2.כשחוזר-לשמוע מה עבר עליו,לפנק אותו(מרגיש נאהב ושחיכו לו)
3.להשכיב אותו לישון בלי כעסים,ואם היה-לפייס אותו(יכול לישון רגוע וחולם דברים טובים)
כי זה נקודות זמן המשמעותיות ביותר ביום.
במהלך היום שיהיה מה שיהיה ,וכמה תאקרים שיקרו,זה כמובן זמן לעבוד על עצמינו ועלהסבלנות
אבל כלום לא קורה אם היה כעס או עצבים ,זה נורמלי והגיוני אנחנו לא מלאכיות
להקפיד על 3 הנק' הנ"ל זה פשוט מדהים איך שזה עובד,גם לילד וגם לך כאמא מבחינה מצפונית..
בהצלחה לכולנו!!

אהבתי.
התכוונת בקיצור -
לילדים חשוב במשך היום 3 דברים:
שכל היום אמא שלהם תהיה רגועה וסבלנית.
נכון?
בוקר, צהרים, ערב = כל היום. לא?

מתי היא יכולה להיות עצבנית?
כשהיא בעבודה והם לא לידה?
או כשהם כבר הלכו לישון וממילא אין על מי או על מה להתעצבן?

 

[adina helfgot]

מחזיקה לך אצבעות, גם אני שומעת הרבה מסביבי איזו אמא נפלאה אני, אפילו מסתם אנשים זרים שפוגשים אותי בסופר, כשכל אמירה כזאת מעוררת את המצפון שבעתיים, אם הם רק היו יודעים איך אני נראית לפעמים בבית
כששניים צורחים יחד, כשעוד שניה ההסעה בורחת והילד לא מאורגן, [באשמתי כמובן כי התעוררתי מאוחר] כשהתינוק צורח שעות ברצף, מסכן ולא מרגיש טוב, אבל במקום לרחם אני ממש כועסת עליו והוא חסר ישע.
לא פעם ולא פעמיים אני שומעת מהילדים - "איזה אמא לא טובה את" [את המילה 'רעה', הם לא מעזים להגיד כנראה]
והמצפון מייסר, מה לעשות? אנחנו בני אדם ולא מלאכים, אמא יותר רגועה, היא גם יותר אדישה לילדים למשל, אין שלמות בעולם.

ובעניין האהבה, אהבתי מאוד את התגובה של להרפות, לא להילחץ מזה , להפסיק עם משוואות וחישובים, לקבל את זה שהרגשות משתנים לפי תקופות וגילאים.
מחוות חיצוניות, חיבוק, נשיקות וכו' עוזרות פלאים תחילה באופן מלאכותי ואח"כ בלי יכולת להפסיק והאהבה צפה שוב

 

[שירו]

חייבת להגיד שקודם כל קצת נרגעתי.
הייתי בטוחה שאקבל פה דחיפה להשתנות ובהקדם כי אחרת זה ישפיע על כל העתיד של הילדים שלי , במקום הערות קיבלתי מחמאות , כיף

ובאמת , אני הולכת להדפיס לי את העצות שלכם, לשבת ולקרוא את זה בזמן נינוח יותר , לעבד , להחליט על שינויים , ולעבוד על זה.
.....
אבל אני תמיד מרגישה שלילי כי בעלי ההפך ממני , רגוע או אדיש , איך שתקראו לזה , גם שלילי וגם חיובי , לכן רשמתי את שני הצדדים , והוא מידי פעם מזכיר לי שהלחץ שלי לא טוב לבית , והכל היה שונה אם לא הייתי לחוצה, ואמנם הוא מחמיא כשאני לא , אבל אני בעיקר 'נזהרת' שהוא יראה שאני כן אמא טובה כמו שהוא חולם שאהיה. וזה קשה , בפרט שבבוקר אני כמעט היחידה שמארגנת. ובערב אני המשכיבה כשהוא הולך ללמוד. ובכלל לא מפריע לו כלום כמעט שהילדים עושים אז אני מרגישה שכל העומס הרגשי נופל עלי , ורק אני סוחבת אותו איתי.
למרות שהוא עוזר מאד, מקשיב ומבין. שלא תטעו , באמת שבזוגיות ב"ה אנחנו ++ , אבל עדיין אני תמיד מרגישה שהלחץ שלי הוא אצלו שלילי מאד מאד. כי מה כבר יקרה אם הילד יעשה כך או כך? ומתסכל שרק לי זה מפריע. וכמעט רק אני מעירה או --.
אם גם הוא היה לוקח ממני קצת את העול הזה והייתי יודעת שהוא 'ישגיח' קצת במקומי, זה היה מוריד ממני הרבה.
ומצד שני אני מודה לה' שיש לי בעל הפוך ממני , כי זה מה ששינה אותי בכמעט מהקצה לקצה.......

(למי שתוהה, אז כן , עם הילדים המאתגרים שלי צריך השגחה צמודה. אחרת ..... מי שיש לה כמוני מבינה.)

נראה לי שפה "קבור לב העיניין" - כי גם אם הזוגיות שבינכם היא++++++++, ואני מאמינה שהיא אכן כזו - גם אצל "זוג יונים" יש תמיד על מה לעבוד ולשפר כדי להגיע ל"זכו"

ויש פה, בדיוק במקום הזה, המאתגר, הקשה והשובר לפעמים, מקום הדדי לבנות ולהיבנות. פשוט (או לא פשוט) לשבת ביחד, בכנות (מה שנקרא "דוגרי" ) ולבדוק מה אפשר לשפר ועם מה צריך להשלים. אי אפשר להשתנות ולשנות אופי בצורה חד צדדית כדי למצוא חן כל הזמן.לא את וגם לא הוא. (ואולי אפילו לשקול לעשות את זה עם הנחיה מקצועית, או עם הקלפים הזוגיים שדובר עליהם פה )

ובכל מקרה - נשמע שאת אמא מסורה ונהדרת!!!!
הצלחות!!!

 

[אמא שואלת]

נראה לי שפה "קבור לב העיניין" - כי גם אם הזוגיות שבינכם היא++++++++, ואני מאמינה שהיא אכן כזו - גם אצל "זוג יונים" יש תמיד על מה לעבוד ולשפר כדי להגיע ל"זכו"

ויש פה, בדיוק במקום הזה, המאתגר, הקשה והשובר לפעמים, מקום הדדי לבנות ולהיבנות. פשוט (או לא פשוט) לשבת ביחד, בכנות (מה שנקרא "דוגרי" ) ולבדוק מה אפשר לשפר ועם מה צריך להשלים. אי אפשר להשתנות ולשנות אופי בצורה חד צדדית כדי למצוא חן כל הזמן.לא את וגם לא הוא. (ואולי אפילו לשקול לעשות את זה עם הנחיה מקצועית, או עם הקלפים הזוגיים שדובר עליהם פה )

ובכל מקרה - נשמע שאת אמא מסורה ונהדרת!!!!
הצלחות!!!

גם אני מרגישה , שרק אני מנסה להשתנות , אבל האמת שאף פעם לא ביקשתי ממנו , אולי אפילו לא חשבתי על זה. תמיד אני מרגישה שבנושא הזה של הלחץ אני הלא בסדר.
אני חושבת שאת צודקת. פשוט זה לא היה ברור לי עד עכשיו. לפעמים כשמנתחים משהו הבעיה קצת מתבהרת.
אני אשב איתו ואסביר לו , שמאד קשה לי להשתנות רק בגללו , ואני גם צריכה שירגיש קצת אחריות במקומי , אני בטוחה שזה יקל מעלי מאד מבפנים.
את כל העומס של הקושי עם כולם אני סוחבת עלי , אני תמיד זאת ששואלת אותו או מספרת מה היה עם הילד הזה והזה , ומה הוא חושב שכדאי לעשות. ואיך כדאי להגיב.
ונראה לי שהוא גם בטוח כמוני , שהאמהות השלוות בחוץ , גם בבית הן כאלו רגועות ורק אני הלחוצה והכועסת לפעמים.

 

[מגנום]

אהבתי.
התכוונת בקיצור -
לילדים חשוב במשך היום 3 דברים:
שכל היום אמא שלהם תהיה רגועה וסבלנית.
נכון?
בוקר, צהרים, ערב = כל היום. לא?

מתי היא יכולה להיות עצבנית?
כשהיא בעבודה והם לא לידה?
או כשהם כבר הלכו לישון וממילא אין על מי או על מה להתעצבן?

אויש אף אחת כאן לא הבינה את מה שהרב יעקובזון אמר.
הפוך בדיוק-
א"א להיות אמא טובה רגועה סבלנית ואוהבת במשך יום שלם נקודה.
ולכן אם ניקח את הדוגמא של הבוקר:
אפשר להעיר את הילדים, לכעוס עליהם על מה שעשו לא בסדר, לריב איתם שכבר יקומו וכבר מאוחר, להעניש ילד שעשה מעשה חמור. אבל בסוף, 5 דקות לפני שיורדים להסעה/ למעון/ לבית הספר, לשבת כולם סביב שולחן, לאכול עוגיה (בריאה! ) ולספר בדיחות או להחמיא ולצחוק יחד על משהו לא קשור לבוקר הזה. ככה שהילדים ייצאו מהבית בתחושה נעימה, וזה גורם להם לתפקוד והרגשה טובים יותר במשך היום. (ברור שזה דורש תכנון מוקדם אבל זה משתלם).
כנ"ל בצהרים- ילד שנכנס הביתה לא פר לקבל אותו בביקורת או הערה או כעס. לכן זה משהו שצריך שיהיה במודעות- ילד שחוזר הביתה מתקבל בחיוך, נשיקה והתענינות קצרה ומינימלית (לפחות) ואחרי זה אפשר להתחיל עם סגירת החשבונות (כמובן לא מומלץ-כן? אבל מה שלא קורה שיקרה אחרי היחס האוהד הזה). ובלילה כנ"ל- לאחר מלחמות הכריות הקפיצות והעצבים- לגשת לילד- להגיד לו מילה חמה ואוהבת, נשיקה, אפשר גם קריאת שמע ולשיר לו המלאך הגואל.
(אצלינו יש שיר קבוע בסוף ההשכבה: "לילה טוב שינה מתוקה, חלומות נעימים. לילה טוב ל-X המתוקה- אנחנו אותך אוהבים". ל-י-ל-ה טוב..! ואז לפעמים היא אומרת עם עיניים חצי עצומות וחיוך- כולם אוהבים אותי- סבתא אוהבת אותי אבא אוהב אותי וכו' (ילדה קטנה)...)
ההבדל בין ילד שנרדם מתוך הרגשה שכועסים עליו לבין ילד שנרדם בתחושה נעימה ושהוא אהוב, זה עצום!
והנקודה היא שזה לא דברים ארוכים או בלתי אפשריים. זאת בכל אופן ההבנה שלי לגבי הדברים.

 

[yaffat]

אויש אף אחת כאן לא הבינה את מה שהרב יעקובזון אמר.
הפוך בדיוק-
א"א להיות אמא טובה רגועה סבלנית ואוהבת במשך יום שלם נקודה.
ולכן אם ניקח את הדוגמא של הבוקר:
אפשר להעיר את הילדים, לכעוס עליהם על מה שעשו לא בסדר, לריב איתם שכבר יקומו וכבר מאוחר, להעניש ילד שעשה מעשה חמור. אבל בסוף, 5 דקות לפני שיורדים להסעה/ למעון/ לבית הספר, לשבת כולם סביב שולחן, לאכול עוגיה (בריאה! ) ולספר בדיחות או להחמיא ולצחוק יחד על משהו לא קשור לבוקר הזה. ככה שהילדים ייצאו מהבית בתחושה נעימה, וזה גורם להם לתפקוד והרגשה טובים יותר במשך היום. (ברור שזה דורש תכנון מוקדם אבל זה משתלם).
כנ"ל בצהרים- ילד שנכנס הביתה לא פר לקבל אותו בביקורת או הערה או כעס. לכן זה משהו שצריך שיהיה במודעות- ילד שחוזר הביתה מתקבל בחיוך, נשיקה והתענינות קצרה ומינימלית (לפחות) ואחרי זה אפשר להתחיל עם סגירת החשבונות (כמובן לא מומלץ-כן? אבל מה שלא קורה שיקרה אחרי היחס האוהד הזה). ובלילה כנ"ל- לאחר מלחמות הכריות הקפיצות והעצבים- לגשת לילד- להגיד לו מילה חמה ואוהבת, נשיקה, אפשר גם קריאת שמע ולשיר לו המלאך הגואל.
ההבדל בין ילד שנרדם מתוך הרגשה שכועסים עליו לבין ילד שנרדם בתחושה נעימה ושהוא אהוב, זה עצום!
והנקודה היא שזה לא דברים ארוכים או בלתי אפשריים. זאת בכל אופן ההבנה שלי לגבי הדברים.

תודה,
מיקדת אותנו לדבר קצת יותר הגיוני ומעשי...

 

[yaffat]

לא פעם ולא פעמיים אני שומעת מהילדים - "איזה אמא לא טובה את" [את המילה 'רעה', הם לא מעזים להגיד כנראה]

הבן שלי אומר - "אני לא אוהב אותך!!"
אז אני אומרת לו - "ואני כן אוהבת אותך!"
בשיא העצבים...

 

[פלא]

גם אני הייתי באותה דילמה (6 ילדים, ואני טיפוס שקשה לו להראות אהבה...)
וקיבלתי על עצמי לעשות את זה בהדרגה.
כל יום להגיד לכל ילד משהו אחד: ביטוי אהבה, מחמאה, חיזוק, משהו טוב שראיתי בו.
רק אחד כל יום (לכל ילד), זה עושה לי ממש טוב, ואני מצליחה לעמוד בזה.
מקווה שככה זה יגדל ויתעצם, אבל השיטה היא (לדעתי) בהדרגה.
בהצלחה.

לא לפחד לאהוב לנסות לאט ולרכוש בטחון

 

[מצליחה]

לא לפחד לאהוב לנסות לאט ולרכוש בטחון

אני לא מפחדת לאהוב, אני פשוט לא יודעת איך להוציא את זה החוצה.
גדלתי בבית מדהים, אבל מאוד קר ורשמי ולא יודע חמימות מהי (פולנים).
והחלום שלי היה, להיות אמא חמה, ומרעיפה מחמאות ו"אני אוהבת אותך" וכו' וכו',
וממש קשה לי, אני במלחמה עם עצמי לבטא את מה שאני מרגישה.
לכן דיברתי על הדרגה, כי כשניסיתי ללכת על כל הקופה, התייאשתי ונפלתי.
אבל רק ביטוי אהבה אחד ביום, אני עוד יכולה להצליח.
וזה עושה לי כל כך טוב, פשוט מדהים.
בהצלחה!

 

[ח. שושני]

אני לא מפחדת לאהוב, אני פשוט לא יודעת איך להוציא את זה החוצה.
גדלתי בבית מדהים, אבל מאוד קר ורשמי ולא יודע חמימות מהי (פולנים).
והחלום שלי היה, להיות אמא חמה, ומרעיפה מחמאות ו"אני אוהבת אותך" וכו' וכו',
וממש קשה לי, אני במלחמה עם עצמי לבטא את מה שאני מרגישה.
לכן דיברתי על הדרגה, כי כשניסיתי ללכת על כל הקופה, התייאשתי ונפלתי.
אבל רק ביטוי אהבה אחד ביום, אני עוד יכולה להצליח.
וזה עושה לי כל כך טוב, פשוט מדהים.
בהצלחה!

אהבתי את גילוי הלב והמודעות הגבוהה שלך..
ו.. גם התחברתי.
זו עבודת חיים.

 

[אביגיל 24]

בדיוק ב-3 הדברים האלה קשה.
בבוקר ובערב- זה השעות הכי מאתגרות וקשות- שעת לחץ!
זה עבודה מאד קשה לא לכעוס וכו'...

בשם הרבנית רות שמשמ מומלץ להתיחס לשעת שינה כאתגר והכנה מראש ולא פתאום צריך לישון
אצלי למשל השכבה רוב רוב הפעמים בשמחה ונעימות בגלל ההכנה מראש !!
שהיה לך מודל קבוע איך אצלך בבית
אצלי סביבי ההשכה יש בערך שעה וחצי - כן כן לכל הטקס... שכולל-

וכן לזכור בשעה 4.00ל הדליק בוילר למקלחת - בחורף כך אצלי ...
ומקלחתו בשעה מוקדמת עם רוצים אמבטיה וזמן משחק ...

ארוחת ערב
מקלחת
בגדים בסל הכביסה המתאים
ציחצוח שינים
לבישת פיגמה
הכנת בגדים ליום למוחרת על הכסא
נעלים במקום
סיפור במיטה- או משחק עם אמא
קריאת שמע - עם שירה
סיפור - קלטת או דיסק ...משהוא בלי שירים כמו הרב עמנואל תהילה או רב אחר לילדים

ואז אם את מפנה לך זמן לכל הדברים הנל ולא קופצת להעודה או הדחת כלים ומבינה שכעת שעה וחצי + רק רק ילדים זה נראה אחרת
ואחרי שהם במיטות( עם נשיקה ) לא חובה ישנים ... אפשרי להתפנות לכלים ולקיפולים ולעוד....

 

[תמרג]

אויש אף אחת כאן לא הבינה את מה שהרב יעקובזון אמר.
הפוך בדיוק-
א"א להיות אמא טובה רגועה סבלנית ואוהבת במשך יום שלם נקודה.
ולכן אם ניקח את הדוגמא של הבוקר:
אפשר להעיר את הילדים, לכעוס עליהם על מה שעשו לא בסדר, לריב איתם שכבר יקומו וכבר מאוחר, להעניש ילד שעשה מעשה חמור. אבל בסוף, 5 דקות לפני שיורדים להסעה/ למעון/ לבית הספר, לשבת כולם סביב שולחן, לאכול עוגיה (בריאה! ) ולספר בדיחות או להחמיא ולצחוק יחד על משהו לא קשור לבוקר הזה. ככה שהילדים ייצאו מהבית בתחושה נעימה, וזה גורם להם לתפקוד והרגשה טובים יותר במשך היום. (ברור שזה דורש תכנון מוקדם אבל זה משתלם).
כנ"ל בצהרים- ילד שנכנס הביתה לא פר לקבל אותו בביקורת או הערה או כעס. לכן זה משהו שצריך שיהיה במודעות- ילד שחוזר הביתה מתקבל בחיוך, נשיקה והתענינות קצרה ומינימלית (לפחות) ואחרי זה אפשר להתחיל עם סגירת החשבונות (כמובן לא מומלץ-כן? אבל מה שלא קורה שיקרה אחרי היחס האוהד הזה). ובלילה כנ"ל- לאחר מלחמות הכריות הקפיצות והעצבים- לגשת לילד- להגיד לו מילה חמה ואוהבת, נשיקה, אפשר גם קריאת שמע ולשיר לו המלאך הגואל.
(אצלינו יש שיר קבוע בסוף ההשכבה: "לילה טוב שינה מתוקה, חלומות נעימים. לילה טוב ל-X המתוקה- אנחנו אותך אוהבים". ל-י-ל-ה טוב..! ואז לפעמים היא אומרת עם עיניים חצי עצומות וחיוך- כולם אוהבים אותי- סבתא אוהבת אותי אבא אוהב אותי וכו' (ילדה קטנה)...)
ההבדל בין ילד שנרדם מתוך הרגשה שכועסים עליו לבין ילד שנרדם בתחושה נעימה ושהוא אהוב, זה עצום!
והנקודה היא שזה לא דברים ארוכים או בלתי אפשריים. זאת בכל אופן ההבנה שלי לגבי הדברים.

בדיוק!!!

 

[להרגיש בבית]

נהיה טרנד משתמשים אנונימיים , אז גם אני הצטרפתי


חייבת לציין שגדלתי בבית שלילי מאד , מריבות ואלימות יומיומית , וכנראה שזה בין היתר המשפיע על הקושי אצלי ,

המשפט הזה תפס אותי.
מהתאור שלך עושה רושם שאת עושה כל מה שאפשר כולל הנחיית הורים כמה פעמים (כל הכבוד!).
ולכן הפתרון היחיד לייסורי המצפון שלך הוא ללכת לטפל בזיכרונות הילדות שלך. לשנות מבפנים את תדמית ההורה שראית ולהפסיק לחשוש שגם את כזו. את לא. לקחת את הילדות שלך למקום הכי חיובי שיכול להיות רק תאמיני בעצמך שיש לך את כל האהבה שאת צריכה כדי לתת לילדייך.
בהצלחה!

 

[קריאייטיבית]

וואוו, הדיון הזה תופס אותי באמצע בליעת ספר מדהים וחדש של לאה סמילנסקי
בשם "אם לקחו לך בית" שעוסק בדיוק בנושאים האלו,
של כלמי שגדלו בצורה לא תקינה , בבתים הרוסים , אם אמא לא הכי וכו'
ואיך הם נאבקים ומתמודדים עם ההשפעה הזו בגידול ילדיהם, איך הם עוזרים לעצמם
והשילוב הזה של הזכרונות/הטראומות שלהם מהילדות יחד עם גידול ילדיהם שלהם
עוד לא גמרתי אותו
אבל נראה לי ששווה לך לקרא אותו!!!!
ממליצה בחוםםם

 

[ארבע]

אמא שואלת, מגיעות לך הרבה מילים טובות על המודעות, העשייה וההשתדלות.
אני כן מציעה לטפל בנקודת הקושי לאהוב את הילדים היותר קשים. להרפות מהאשמה הפנימית על הקושי - כן, אבל לא לזנוח רכישת כלים לקבל אותם. זה רק יעשה לך טוב, ובטח ובטח שלילדיך.