מסכים לגמרי.
רוב הניצולים, זה כי הלקוחות מרגישים "מה? אף פעם אף אחד לא אמר לי כאלה דברים.. אני המום"
(שעת סיפור: ככה לקוח אמר לי כשציינתי שהם משלמים מאוד מעט (סכום ברצפה) בשביל להיות כל כך ביקורתיים שזה יהיה בדיוק בדיוק.
אם אתה משלם סכום של שעתיים עבודה, ואישרת את הסקיצה, אז זה צריך להגמר אחרי שעתיים, בלי תיקונים של דקי-דקויות של דברים שהם לא בדיוק בדיוק מה שרצית, אם היית משלם סכום של 10 שעות, היית מקבל ציור של 10 שעות, זה לא יתכן שאחרי שאושרה סקיצה והציור גמור אתה מקבל רשימה של 7 תיקונים של דברים זניחים לגמרי, על ציור ששילמת עליו סכום של שעתיים עבודה. אבל העיוותים האלה מגיעים בגללינו, כי אנחנו שותקים ונותנים לזה להיות קשר של אדון ועבד.
והראיה, שכשציינתי את זה לפניו באימייל, הוא אמר לי שהוא עובד עם מלא מאיירים מפרוג ושמעולם אף אחד לא אמר לו כזה דבר ושהוא המום. שכנראה אין לי מוסר עבודה איך אני מעיז לכתוב לו דברים כאלה. בטח שאף אחד לא אמר לך כזה דבר מעולם! כי עד עכשיו אתה העסקת רק מאיירים חרדים תפרנים ומפוחדים לצייץ שרק רוצים שתתן להם אח"כ עוד עבודות וזהו , בטח שאף אחד מעולם לא אמר לך כלום. )
אבל זה טעות רבותיי,
צריכים להבין שאם לא נדאג שזה יתנהל בצורה מכובדת שגם המאייר מכובד ויוצא נשכר, זה פשוט לא יקרה.
הקשר בין מאייר-ולקוח, זה לא קשר בין אדון ועבד,
זה קשר בין 2 אנשים שווים, שסוגרים עסקה לעבוד ביחד, ולהרוויח אחד מהשני.
זהו הסופרת אהבה את הסגנון האחרון ששלחתי לך ונסגור ביום ראשון. מקווה שייצא ספר יפה.
אני חייב להוסיף בצער, שגם אני עובד גם עם הרבה לקוחות, חילונים וגויים, ויש הבדל תהומי ביחס, ובכל הדברים האלה, ואין שום סיבה שזה לא יהיה ככה גם אצלנו.
תוספת בעריכה-
זה קצת מזכיר לי, שיש כאלה חנויות של הכל בשקל,
וקונים שם משהו לילד,
ואחרי 3 שעות זה נשבר, שזה באמת עוגמת נפש ללא ספק, והילד עצוב,
אבל אף פעם לא הבנתי את הרעיון לחזור לחנות כועס וזועף שזה נשבר לך אחרי 3 שעות ושיחליפו את זה לחדש עכשיו,
רבאק, שילמת 1 שקל, מה ציפית שזה לא ישבר לעולם? יש סיבה למה שילמת על זה רק שקל.
אישית אם היו מכריחים אותי לחזור לחנות ולהחליף את זה, לא הייתי יכול להסתכל לבעל החנות בעיניים,
אבל יש איזה דבר בטבע האדם, שאם הוא משלם אפילו שקל, אז זהו זה, הוא מרגיש שהוא קנה אותך, ואת הזמן שלך, עם כל מה שבא איתך, כולל הצאצאים עד סוף הדורות, 
. . זה משהו בטבע האדם, או חלק מהאדמים עכ"פ, ומאחר שכך, אנחנו חייבים לייצר שאין מצב שישלמו לנו שקל, ויחשבו שעוד קנו עבד עולם. באמת. דווקא כאן המצווה היא להפסיק להיות כאלה נחמדים ושפופים, ולייצר מצב שהקשר בין מאיירים ולקוחות יהיה שוויוני, ושיכבדו את הזכות של המאייר להתפרנס. אם זה עניין של גובה השכר, או להזכיר קרדיט, או תיקונים לא הגיוניים, או זכות יוצרים\זכות שימוש או סתם יחס מטופש של עבד ואדון, זה בידיים שלנו שזה לא יהיה. כך אני חושב. שלא יהיה המצב שהלקוחות ירגישו "מה? זה פעם ראשונה שמאייר אומר לי כזה דבר."
נ.ב-
תוספת אחרונה בל"נ,
רציתי להסביר מה אני הכנסתי לדיון פה את הנושא של כסף,
כי זה מאוד קשור. אתה לא רוצה להזכיר קרדיט שזה אני ציירתי? סבבה, שלם יותר.
רוצה להשתמש בציור בעוד פלטפורמות? סבבה שלם יותר.
אתה רוצה ציור שיהיה בדיוק בדיוק מה שחיפשת, גם יפה, גם משרת את המטרה, וגם בדיוק מגשים את הדמיונות שלך שדמיינת איך הציור ייראה בסוף? סבבבה! שלם יותר!
אי אפשר לשלם מעט מאוד, וגם שהכל יהיה כמו שנוח לך, זה לא נקרא עסקים, זה נקרא ניצול.
לפני כמה זמן קראתי איזה בלוג באנגלית של מאייר אמריקאי, שככה הזכיר דרך אגב,
שלפעמים הוא דווקא מעדיף לקחת עבודה בפחות כסף,
כי "כשהלקוח משלם פחות, הוא גם מבין שהוא חייב בתמורה לתת לך יותר חופש אומנותי, ופחות לרדת איתך לדקויות שהוא רוצה את הציור יותר ככה ופחות ככה "
וחשבתי לעצמי.. כפרה על הלקוחות של האמריקאי הזה, צריך להביא אותם לנאום בכנס של פרוג.
הנושאים החמים
