השפלה של ילד בגן

[לאה מזרחי]

אגב, שיהיה ברור.
אין לי תביעה על זה שהיא לא טיפלה בו וניקתה אותו.
אני מבינה שזה מגעיל אותה, גם ככה הגן מסתיים.

בסדר גמור. אל תטפלי בו.
תשלחי אותו לשרותים שיחכה שם, או לפחות בחדר הצדדי. לא באמצע!
ריבונו של עולם, מה לעזאזל היא חשבה?
אני פשוט יושבת ובוכה.
כל רגע הולכת לחבק ולנשק אותו במיטה.

אוף כואב לי גם אני בוכה כשאני קוראת את זה
הרגשה של חוסר אונים מזעזעת

 

[שביעית]

שלום לכולכן!

החלטתי להיכנס שנייה לנעלי הסייעת, ולנסות ולספר את הסיפור מתוך לב רחמני ואוהב של סייעת שפשוט לא יכלה עם כל הרצון הטוב לטפל בילד...

טיפ חשוב ללימוד זכות!
גם אם נגמרו כל הרעיונות ללימוד זכות, עדיין יש רעיון אחד שתמיד, אבל תמיד עובד.
והרעיון הוא כך: אולי יש דבר שאיני יודעת.. אולי ההתנהגות של פלונית היא מסיבה שאינה ידועה לי, והסיבה היא כזאת נדירה ולא מציאותית, שזה פשוט לא עולה בי לראש?!?!

בטח כבר יצאה לכם בחיים לעשות איזשהו פעולה, שאתם יודעים שאם מישהו רואה אתכם מהצד הוא בטוח שאתן משוגעות/גנבות/אכזריות, אך אתם יודעות את הסיבה האמתית להתנהגותכן, ואתן גם יודעות שאף אחד בעולם לא יעלה בדעתו את הסיבה..

גם מובא בספרים הקדושים, שהרואה בחבירו דבר שאינו כשורה, הרי זה סימן כי בשמים דנים אותו כעת על עבירה מעין זו, וכפי שהוא ידון את חבירו כך ידונו אותו על מעשיו הוא..

אני לא הסייעת, אך כשקראתי את הסיפור הרי שכמו לכולם עלו בי תחושות זעם על הסייעת הרשעית הזאת.. אך פתאום התחיל ציפור אחד לזמזם לי בראש, מה? יכול להיות כזאת רשעות בעולם? מה? הסייעת אין לה טיפת לב, או שביב שכל?, הרי צריכים להיות הזויים כדי להתנהג כך?!?!

כתבתי בעיקר לעצמי, אבל משתפת לכולם.
אני הסייעת!!!

אז דבר ראשון נתייחס לגופם דברים.

מעודי פיעמה בי אהבה לילדים קטנים, אהבתי את הטיפול בהם כולל כל הכרוך בכך, כזאת הייתי מילדותי, בתור האחות הצעירה במשפחה טיפלתי בהמון אחיינים בלע"ה, החלפתי להם, האכלתי אותם, ניקיתי אותם, והכל בכיף ואהבה.

העבודה בגן עם ילדים קטנים היא חלום חיי, ואני נהנית כל יום מחדש ועובדת מתוך תחושת אחריות בגידול דור העתיד.

ובכן, אז מה קרה ביום חמישי?

בשעה 12 הגננת קיבלה טלפון כי בנה בן ה5 פתח את הראש וכי יש לקחתו בדחיפות לטרם על מנת לתפור לו, בעלה נמצא כל היום בעיר אחרת, ולכן לא יכול היה לעזור כאן.

הגננת השאירה לי הוראות במהירות, תוך שאני מנסה לאחסן אותם בזכרוני היטב היטב.
כשהחלה ההתארגנות לקראת איסוף הילדים ע"י ההורים, שמתי לב למה שקרה למוישי (שם בדוי לילד אמיתי מתוק וחמוד!), הסתכלתי בשעון, תוך שאני מנסה לחשבן אם אצליח להחליף לו בגדים, החלטתי שעד שההורה הראשון יגיע אספיק כנראה, לקחתי אותו לשירותים הפשלתי את מכנסיו וכו' קיפלתי בזהירות את חולצתו, כדי שלא תתלכלך..

אך בדיוק אז נכנסה האמא הראשונה לגן.. אמרתי למוישי 'חכה שניה צדיק'ל' 'אני מיד חוזרת', פניתי למתלה וחיפשתי את תיק האוכל של הילד הנפרד כעת מן הגן, מצאתי והלבשתי את הילד, והוא המשיך עם אימו.

חזרתי למוישי, הוא בכה מאד, הוא רצה כבר את אמא, אמרתי לו אל תדאג צדיק'ל אמא מיד תגיע, בא נתלבש מהר ו.. אופ בפתח ניצבו להן שתי נשים שבאו לקחת את ילדיהם, אמרתי למוישי 'חכה כאן, אני מיד חוזרת', ראיתי שהוא מביט לכיוון הפתח ובוכה, הבנתי שהוא כבר רוצה לפנות לשם, כי אולי אמא כבר כבר מגיע, אז ביקשתי ממנו שוב, חמוד! אל תזוז מפה! אני מיד מגיעה..

פניתי לארגן את שני הילדים ואז התחילו להגיע עוד הורים ואחים ואחיות, חשבתי לעצמי 'רבונו של עוילם! מה יהיה פה?!'

כך עברו להן הדקות, תוך שאני מנסה להרגיע את עצמי שאוטוטו יש לי דקה פנויה ואני מסדרת אותו חיש, והנה בעוד פני מופנות אל המתלה תוך שאני מחפשת תיק של אחד הילדים, אני שומעת קול נער, שואל, תגידו! איפוא מוישי?, אני מביטה אל פינת השרותים, והנה היא ריקה... אני מביטה לכיוון הדלת, והנה מוישי עומד שם מבויש ונכלם!!

הצבעתי לנער על מיקומו של מוישי, תוך כדי שאני מתאפקת מלבכות על מצבו המביש... חשבתי לעצמי 'בטח האמא תבין שפשוט לא היה לי אפשרות לטפל בו בתוך כל הבלאגאן של היציאה הביתה', אך בכל זאת החלטתי להתקשר ולעדכן את האמא, חיפשתי את הפלאפון בתיק, ואופ.. נזכרתי שהוא בתיקון כעת..

וכעת,, לכל המלמדות זכות תודה רבה!! ה' ידון גם אותכן לזכות, אמן, ולכל אילו שלא כל כך.. עליכן אני מלמדת זכות, אני במקומכם אחרי קריאת הסיפור - הייתי מתנהג ומגיב בדיוק כך..

וגם לאמא היקרה והמסורה, אני מבקשת את סליחתך על מה שקרה, ומקווה ומייחלת ומתפללת שזה לא יקרה שוב לעולם.



נקודה למחשבה..

צר לי יקרה, אבל עם כל הרצון הטוב - הסיטואציה שאת תיארת כל כך רחוקה מהמציאות.
דברתי עם העוזרת. היא 'פשוט' לא שמה לב ולא חשבה יותר מדי. זה לא שהמצב בגן לא איפשר לה טיפול או לפחות יחס נאות, היא לא חשבה שיש צורך. מבחינתה היא היתה מצוינת. אפילו הגדילה ראש ושלחה אותו מהריכוז שלא ימרח הכל והוציאה אותו מהשרותים }המוגנים והמסתירים{ כדי שיעמוד קרוב לדלת ויוכל לצאת מיד הביתה....

אגב, עדיין לא הצלחתי להסביר לה מה הבעיה. יותר נכון, לא הצלחתי להעביר לה שיש בעיה. מבחינתה הכל טוב...

ולשאלתך @א-ירושלמית איפה היתה הסייעת השניה - היא עזבה רגע לפני שהכל קרה. היא דווקא נשמה טובה ומבינה עניין, חבל באמת שהיא לא היתה שם.

ועכשיו יש לי שאלה. מאז התקרית הזו - הילד מלכלך.
הוא לא מרטיב בכלל, זה הוא רץ מעצמו לשרותים ולא מפספס פעם. אבל משהו יותר רציני - הוא פשוט עושה במכנסיים ולא מנסה אפילו ללכת לשרותים.
עד יום חמישי הכל הלך חלק, ומאז - אפילו פעם אחת הוא לא הצליח...

זה קשור?

 

[שרית ו]

אולי קשור ואולי לא.
תמיד עדיף לברר מקצועית ולקבל תשובה שלילית....

 

[הדודה מלכי]

היא אכן בשנה הראשונה.
צוציקית בת 18/19 שהתחתנה לפני חצי שנה.
אין לה ילדים וכנראה היא לא זוכרת מה זה להיות ילדה, למרות שבגיל ובהתנהגות היא לא רחוקה משם.....

ואל דאגה. היא ממש לא מסתובבת כאן. צדיקה מדי.....

הילד לא הלך לפתח הגן מעצמו. הוא תמיד הולך לשרותים, שבמקרה היו בקצה השני של הגן.
היא העמידה אותו קרוב לפתח כדי שיחכה שם, הכי קרוב לדלת ומספיק רחוק מהריכוז, עד שיבואו לקחת אותו.

סליחה שאני אומרת אבל אין שום קשר לגיל / מצב סטטוס או כל דבר כזה.
זה 'פשוט' עניין של רגישות, מודעות, שימת לב/מחשבה וניסיון.
נתקלתי בלא מעט אמהות שהיו נוהגות כך על ילדיהם שלהם!!
ומכירה לא מעט בכלל (וגם אני) שאמנם לא נשואות, או אפילו מגיל קטן ממש - ובחיים לא היו נוהגות כך.
בפרט מישהי שחוותה מקרים מהסוג הזה - הכי יכולה להבין ולשים לב ולהיות אחראית שלא יקרה כזה דבר - לא משנה הגיל והמצב...
וגם ניסיון בטיפול בילדים - מי שטיפלה באחים קטנים הרבה או באחיינים - יש לה ניסיון לפעמים בדיוק כמו אמא ותיקה.

כמו שכתבו כאן - להבהיר לילד שהמעשה שנעשה לא בסדר ואסור שישוב על עצמו ולא בסיטואציה דומה.

 

[שירי כהן]

המשפט הזה קומם אותי! בגלל עצלות של סייעת הילדים אמורים להישאר רטובים? היה לי מקרה כזה עם הבת שלי. היא נכנסה לגן עירייה בגיל 3, והיתה גמולה כבר חצי שנה כמעט בלי פספוסים, ופתאום התחילה לפספס כל יום רביעי, ומשום מה השאירו אותה תמיד רטובה ולא החליפו לה, ועוד היה נדבק לזה תמיד חול. כשניסיתי לדבר איתה התברר דבר פשוט, היה זה ביום של סייעת מחליפה ובזמן שהילדות היו בחצר היא שטפה ולא נתנה להם להכנס. עכשיו תסבירו לי איך ילד בן 3 אמור להתאפק כל כך הרבה זמן? הוא לא יכול, וזאת התוצאה! ילד רטוב / מלוכלך...

רק יכולה לספר, שעל רקע כזה - גם כן בגן עם סיטואציה בדיוק כמתוארת,
סייעת פגעה והשפילה ילד שאני מכירה בצורה טראומטית,
ומה שעזר, אומר ברמז, זה לא סיפורי הכף זכות המרנינים מכאן.

 

[א-ירושלמית]

@לאה ל, לו זה היה קורה לילד שלך, בחומרה אותה תארה @שביעית, גם היית דורשת ממנה לדון את הסייעת לכף זכות?

הפוסט הארוך שכתבת הוא, במקרה הזה, יותר מסתם חוצפה.
אני מניחה שבמקרה שלך התנצלת והסברת את עצמך. לא סננת טלפונים ולא התחמקת.
תקראי שוב, ושוב, ושוב, ותביני.

 

[צחור]

שביעית
נראה לי הילד שלך מרגיש גם את הלחץ שלך מהענין ואולי גם לכן ההשלכה וההחמרה במצב.
תתקשרי בערב רגוע לגננת ותספרי לה הכל.
מה היא אומרת?
גננת של הגן חייבת למצוא מוצא(אולי לדבר עם הסייעת באופן אישי...)

 

[א-ירושלמית]

@שביעית, ממליצה לך מאד לקחת את הילד לשחרור המקרה הטראומטי הזה.
חששתי שזה יתפרץ איכשהו.

 

[טרוצער]

[QUOTE="שביעית, post: 5330992, member:

ועכשיו יש לי שאלה. מאז התקרית הזו - הילד מלכלך.
הוא לא מרטיב בכלל, זה הוא רץ מעצמו לשרותים ולא מפספס פעם. אבל משהו יותר רציני - הוא פשוט עושה במכנסיים ולא מנסה אפילו ללכת לשרותים.
עד יום חמישי הכל הלך חלק, ומאז - אפילו פעם אחת הוא לא הצליח...

זה קשור?[/QUOTE]

ברור שזה קשור.
תגידי תודה שהוא עושה במכנסיים ולא מתאפק כי זה לא כ"כ ברור ומובן. רק תביני באיזו טראומה הוא נמצא. מסכן קטן

 

[שביעית]

דברתי מקודם עם הגננת.
היא היתה מזועזעתתתתת.
היא לא הצליחה לדבר מרוב הלם. היא מכירה את הילדון העדין שלי ולכן הבינה בדיוק איזו פגיעה זו.
היא ממש לא הבינה מה עבר על העוזרת שעשתה כזה דבר.
היא הודיעה לי שדבר כזה לא יכול לעבור בשתיקה והיא הולכת לטלטל את העוזרת. לא לנקוט צעדים דרסטיים אבל כן להעמיד אותה על מקומה.
הדגשתי לה שחשוב להכניס לעוזרת תובנה אחת פשוטה ושלא תזוז לה מהראש : ילד זה מבוגר קטן והיחס אליו צריך להיות בכבוד המתאים, על כל המשתמע מכך!!!
גם אם זה 'לא נראה לה', שתפעל לפי זה, או שלא תפעל בכלל!

 

[א-ירושלמית]

@שביעית, עשית לי טוב על הלב. טוב לי לשמוע שהעברת את הדברים לגננת, ושהיא תטפל במקרה הלאה.

שה' יעזור לכם ושהבן שלך יתאושש בקלות ובמהירות.

 

[ISRAELNR]

היא אכן בשנה הראשונה.
צוציקית בת 18/19 שהתחתנה לפני חצי שנה.
אין לה ילדים וכנראה היא לא זוכרת מה זה להיות ילדה, למרות שבגיל ובהתנהגות היא לא רחוקה משם.....

ואל דאגה. היא ממש לא מסתובבת כאן. צדיקה מדי.....

הילד לא הלך לפתח הגן מעצמו. הוא תמיד הולך לשרותים, שבמקרה היו בקצה השני של הגן.
היא העמידה אותו קרוב לפתח כדי שיחכה שם, הכי קרוב לדלת ומספיק רחוק מהריכוז, עד שיבואו לקחת אותו.

בהתחלה חשבתי שזה נובע מרשעות
מהודעה הזאת זה נראה יותר מטמטום
והאם לגננת מותר להשאיר את הילדים כך עם סייעת בלי כל ידע ונסיון?
לדעתי חובה להתלוננן בדרגים הכי גבוהים שאפשר זה ממש שפיכות דמים ואסור לעבור על כך בשתיקה. זוועה!!!

 

[לאה מזרחי]

@שביעית, עשית לי טוב על הלב. טוב לי לשמוע שהעברת את הדברים לגננת, ושהיא תטפל במקרה הלאה.

שה' יעזור לכם ושהבן שלך יתאושש בקלות ובמהירות.

אמן!
תעדכני בבשורות טובות

 

[היסמין יר]

שביעית חשוב שתרימי טלפון לגננת מחר לשאול אם באמת טיפלה בזה שתראה ותבין עד כמה זה חשוב לך ושזה לא נותן לך מנוחה לא יזיק אם תתני לה לשמוע את הצער והאגמת נפש שיש לך מזה,תגידי לה ג"כ שאת חוששת שלילד יהיה טראומה
בס"ה מסכן קטן לא מספיק הפאשלה והתמודדות שלו בענין
הולכים ומנציחים את הפישול של החסר ישע
שפכי את ליבך זה יעזור....

 

[היסמין יר]

למען ישמעו ויראו
כמה חשוב שהיום משרד התמ"ת מחייב תעודה מקצועית למטפלות זה מונע מכל אלה שרואים בחסרי ישע פרנסה קלה ותחביב ידידותי להיכנס לעולם הכ"כ רגיש הזה

 

[ISRAELNR]

דברתי מקודם עם הגננת.
היא היתה מזועזעתתתתת.
היא לא הצליחה לדבר מרוב הלם. היא מכירה את הילדון העדין שלי ולכן הבינה בדיוק איזו פגיעה זו.
היא ממש לא הבינה מה עבר על העוזרת שעשתה כזה דבר.
היא הודיעה לי שדבר כזה לא יכול לעבור בשתיקה והיא הולכת לטלטל את העוזרת. לא לנקוט צעדים דרסטיים אבל כן להעמיד אותה על מקומה.
הדגשתי לה שחשוב להכניס לעוזרת תובנה אחת פשוטה ושלא תזוז לה מהראש : ילד זה מבוגר קטן והיחס אליו צריך להיות בכבוד המתאים, על כל המשתמע מכך!!!
גם אם זה 'לא נראה לה', שתפעל לפי זה, או שלא תפעל בכלל!

רגע ולגננת מותר להשאיר את הילדים עם סייעת??? ועוד אחת שלא יודעת ככל הנראה לטפל בילדים??? למה היא מתנערת מאחריותה להפקרת הילדים???
כמו"כ ילד שמלכלך חצי או אפי' רבע שעה לפני סוף היום אמור לחזור כך הביתה???

 

[אהובה ו]

וכהורים - עם אתם רואים ילד אחר בגן עובר השפלה, גם עם מחוסר מודעות, לא צריך לחכות להורים של הילד.

כך מי שנכנס לגן פשוט התעלם? אני חושבת שאני הייתי ניגשת לילד, מרגיעה אותו, מלבישה אותו, מביאה לו ממתק עם היה לי, ואומרת משהו בעדינות לעוזרת, גם עם זה ילד של מישהו אחר.

והכי חשוב לדבר אתו על זה. שיוציא מהלב. עם עם הוא לא יודע לבטא את הרגשות - אפשר לשאול אותו "היית עצוב? חיכית לאמא? רצית לבכות? וכמו שמישהי כבר כתבה, לספר גם את הסוף הטוב, בלי לדחוף את הבושה לצד.

לדבר גם על איך שהוא גדול, ומותר לזה לקרות, לבקש מהגננת לשבח אותו גם כן לפני כולם, הוא בטח עדין מתביש מזה בגן, צריך לנקות את שמו, לפחות בעיניו שלו. (אה, אבל לא העוזרת ההיא - כל פעם שהוא רואה אותה הוא נזכר בזה.)

 

[נחמי פורתא]

מה? הסייעת אין לה טיפת לב, או שביב שכל?, הרי צריכים להיות הזויים כדי להתנהג כך?!?!

אז " welcome to the world"
אכן בעולמנו ישנם אנשים בלי טיפת לב, בלי שביב שכל, וכן... גם הזויים קיימים בעולם, לא ידעת את זה עד עכשיו?

 

[מרחבית]

למען ישמעו ויראו
כמה חשוב שהיום משרד התמ"ת מחייב תעודה מקצועית למטפלות זה מונע מכל אלה שרואים בחסרי ישע פרנסה קלה ותחביב ידידותי להיכנס לעולם הכ"כ רגיש הזה

השאלה אם זה מספיק עוזר.
אפילו במקצועות הטיפול הנפשי - שלומדים הרבה יותר - מי שאין לו רגישות וקליטה של השני - הבעיה הזו לא ממש נעלמת, על אף כל הידע והטכניקות והציונים הגבוהים במבחנים.
ומצד שני - בגלל התעודה - סומכים עליהם יותר. וקשה יותר 'להיפטר' מהם.
לא קובעת כאן עמדה. רק מביאה גם את הצד השני.

 

[היסמין יר]

לע"ד מי שלא מתאים יתקלף בשלב הלימודים מ 2 סיבות
1)כי היא לא תשקיע זמן וכסף במשהו שהיא לא נמשכת אילו
2)עצם הלמידה תעורר בה את הרגישות לענין ואם היא באמת לגמרי לא טובה היא תיפלט כבר בשלבי הלימודים (אדם לא יכול לאורך זמן ללמוד על תחום שהוא לא מתחבר אילו)