כמ"ש הזוהר

[אפכא מסתברא]

נו שוין.

ההערה היתה במקומה, ולחלוטין אינה מתקבלת כקנטור גרידא, כי בין עָרוּם לבין עֵרוֹם יש תהום. (אלמלא טרחת לנקד לא היו מטרידים אותך...)

 

[חיים רכניטצר]

ההערה היתה במקומה, ולחלוטין אינה מתקבלת כקנטור גרידא, כי בין עָרוּם לבין עֵרוֹם יש תהום. (אלמלא טרחת לנקד לא היו מטרידים אותך...)

הכל בסדר.
תרגיש בנוח.
אני ויענקי חברים טובים בלב ונפש.

 

[חכימא]

כאשר מחבר ספר בן דורנו כותב בספרו כמ"ש, הרי יודע הוא שהלומד הפשוט יכול לפענח את הר"ת כפי רצונו, מאוויו וחשקו, ובכל זאת לא נמנע מכך, אין הדבר נובע אלא מכך שבאמת איננו מקפיד בדבר, ואכן יש מקרים שניתן לפענח כך או כך, במקרים מסוימים אין שום הבדל בין "כמו שכתוב" לבין "כמו שנאמר".
ולכן כל עורך עָרוּם יעשה בדעת, שבאותם ספרים שכל תיבה (או אפי' כל כוכבית) בהם הם קודש הקדשים, צריך זהירות מיוחדת בפיענוח, או שלא לפענח כלל. ובשאר ספרים ניתן להסתמך על הנקודה שהעליתי לעיל שהמחבר סמך על הלומד, ולכן כל זמן שאין הבדל בין "כמו שנאמר" לבין "כמו שכתוב", ניתן לפענח כך או כך.

אכן כך.
ומסתבר שככל הנראה המחבר בשעת כותבו בסילודין את תיבת 'כמ"ש' לא הקדיש אף רגע ולא מגה למחשבה לאיזו מילה ירמוז האות ש'.

 

[חכימא]

למי שעדיין מתעקש לפתוח ר"ת כאלה בעתיד, אפשר לחפש בדר"כ איך כתב המחבר בעצמו (בספר זה או אחר) כשכותב כן בשם המפורש, ולעשות על פיו ולשונו.

 

[yonatanr]

יותר בעייתי בעיניי זה כאלה שפותחים ראשי תיבות מסובכים ובעלי משמעויות משתנות (כתב/אמר אלו זוטי-זוטות שבזוטות) בלי לחשוב הרבה לפני כן אם כדאי לעשות את זה או לא, ובמקרים רבים מדי משאירים נזק ממשי לדורות הבאים.

'נזק ממשי לדורות הבאים' אלו מילים גדולות מדי. שערי הספריות האתרים וה'אוצרים' פתוחים בפני כל מעיין, וכל אחד יכול לראות את הספר המקורי, ונזקים גדולים מאלו נעשו על ידי העתקות משובשות, וכולנו חיים וקיימים ב"ה.

 

[תא חזי]

'נזק ממשי לדורות הבאים' אלו מילים גדולות מדי. שערי הספריות האתרים וה'אוצרים' פתוחים בפני כל מעיין, וכל אחד יכול לראות את הספר המקורי, ונזקים גדולים מאלו נעשו על ידי העתקות משובשות, וכולנו חיים וקיימים ב"ה.

לא כל שערי הספריות פתוחים בפני כל מעיין. וגם אם כן, כולם יודעים לקרוא ולפענח?
כבר ראיתי ספרי קבלה שפיענחו ר"ת והוציאו דברים מהקשרם מדברי תורה לדברי כפירה, ובאו אחרים "לברר מקחו של צדיק" והמשיכו לכתוב שטויות (כך גם מכון מסויים סמך סמיכה בכל כוחו על איזה מקובל אלקי כלשהו, ותוך כדי משמוש היטב בספריו, גילו שהם מלאים וגדושים בטעויות העתקה מקיר לקיר, ובמקום להסתמך על ספריו, התחילו להגיה אותם...), וכן בספרי הלכה ישנם כאלה שפותחים ר"ת בבורות מופלגת ועוד מקשים קושיות על סמך ההנחות השגויות שלהם. זה בהחלט נזק.
אני אתן דוגמא בעלמא מספר כלשהו, ובו הוא מביא את דברי הרב "מחנה אפרים" במקום אחד, ואח"כ מביא את דברי רב מסויים, ואח"כ מביא את דברי אביו של אותו רב, ומקשה ומפלפל בעוז ותעצומות איך לא ראה את דברי הרב מ"א, והלא בוודאי עיניו כיונים על דברי הרב מ"א, ומאידך גיסא ברור שהמ"א חולק, וכפי שאותו חכם מביאו במ"א בספריו, וכעזה"ד 20-25 פעם, וכל פעם חייבים לאחוז ראש לאיזה מ"א הוא מתכוון, מחנה אפרים או מר אביו (או מקום אחר...).
הדילמה ברורה, מצד אחד:
אוי לי מיצרי - אם לא נפתח, איך יבינו את דברי הרב דנקט נפשיה בקציר'י (ובלאו הכי ת"ח גדולים "שברו את הראש" להבין מה הוא רוצה גם בלי ר"ת)
ומצד שני: אוי לי מיוצרי - אולי נפתח בטעות ועשינו עוד יותר נזק, שנאמר שהוא שהוא?
זה בהחלט יכול להיות נזק. וכן, גם נזק לדורות. הקל בעיניך מצב שבו פוסק יבין שלא כראוי מפרש או שו"ת מסויים בגלל טעות של המגיה?

 

[טראכטער]

אני אתן דוגמא בעלמא מספר כלשהו, ובו הוא מביא את דברי הרב "מחנה אפרים" במקום אחד, ואח"כ מביא את דברי רב מסויים, ואח"כ מביא את דברי אביו של אותו רב, ומקשה ומפלפל בעוז ותעצומות איך לא ראה את דברי הרב מ"א, והלא בוודאי עיניו כיונים על דברי הרב מ"א, ומאידך גיסא ברור שהמ"א חולק, וכפי שאותו חכם מביאו במ"א בספריו, וכעזה"ד 20-25 פעם, וכל פעם חייבים לאחוז ראש לאיזה מ"א הוא מתכוון, מחנה אפרים או מר אביו (או מקום אחר...).
הדילמה ברורה, מצד אחד:
אוי לי מיצרי - אם לא נפתח, איך יבינו את דברי הרב דנקט נפשיה בקציר'י (ובלאו הכי ת"ח גדולים "שברו את הראש" להבין מה הוא רוצה גם בלי ר"ת)
ומצד שני: אוי לי מיוצרי - אולי נפתח בטעות ועשינו עוד יותר נזק, שנאמר שהוא שהוא?

אני בכזה מצב, אם אחר העיון והיגיעה לא הגעתי למסקנה ברורה כשמלה בלא ספק ופקפוק, הנני מעדיף להשאיר את הר"ת כפי שהן, ושהלומד יכריע או ימשיך להסתפק. לא נהגינן להשתלט על מוחו של הלומד ולהכתיב לו איך ללמוד לפי מה שנראה לי יותר ברור, אלא בכגון דא לא לוקח סיכונים (כמובן אם מדובר בספר רציני שמילה לפה או לשם יש לה משמעות, לא סתם איזה מחבר בן זמננו שמרח דיו ע"ג הנייר).

 

[תא חזי]

אני בכזה מצב, אם אחר העיון והיגיעה לא הגעתי למסקנה ברורה כשמלה בלא ספק ופקפוק, הנני מעדיף להשאיר את הר"ת כפי שהן, ושהלומד יכריע או ימשיך להסתפק. לא נהגינן להשתלט על מוחו של הלומד ולהכתיב לו איך ללמוד לפי מה שנראה לי יותר ברור, אלא בכגון דא לא לוקח סיכונים (כמובן אם מדובר בספר רציני שמילה לפה או לשם יש לה משמעות, לא סתם איזה מחבר בן זמננו שמרח דיו ע"ג הנייר).

לא מקבל את הזלזול במחברי זמננו.
גם אני מעדיף לא לפתוח ר"ת וכבר כתבתי על זה בהודעות אחרות, אבל לו היית איתי באותו חדר היית מבין שאין מנוס במקרה דנן. יש מינימום שבמינימום.

 

[ספרא וסייפא]

אני בד"כ נמנע מפתיחת ראשי תיבות מקובלים.
אמנם בטקסט מנוקד לא מקובל להשאיר ראשי תיבות שאינם מנוקדים, ולכן צריך לשבור את הראש.
משום מה אני כמעט לא פותח את הראשי תיבות "ר"ל", משום ריבוי האפשרויות 'רוצה לומר, רצה לומר, רצונו לומר' וכו', על אף שאין באמת הבדל איך אפתח.

 

[יענקי R]

משום ריבוי האפשרויות

רחמנא לצלן...

 

[טראכטער]

לא מקבל את הזלזול במחברי זמננו.

לא הכללתי, התכוונתי לאלו שמורחים, האם אתה מתכחש לכך שיש כאלו?
כמדומני שאם תשוב ותקרא את הודעתי בצורה לא אמוציונאלית תבין היטב את כוונתי.

 

[yonatanr]

זה בהחלט יכול להיות נזק. וכן, גם נזק לדורות. הקל בעיניך מצב שבו פוסק יבין שלא כראוי מפרש או שו"ת מסויים בגלל טעות של המגיה?

מסופקני כמה פוסקים 'כבדים' יש היום שכותבים תשובות עם ציטטות ומובאות מכל רחבי הספרות התורנית. היום הסגנון המקובל הוא של 'תשובות בזק' שנשלפות מהמותן.
וגם אם תמצא כזה פוסק, קשה לראות פוסק שמסתמך רק על ספר אחד, ועוד אחד כזה שיצא במהדורה חדשה, רח"ל.
וכל עורך תורני נתקל ביותר מפוסק אחד שהבין ספר מסוים באופן לא נכון, גם אם לא היו שום טעויות בהדפסתו.

 

[yonatanr]

משום מה אני כמעט לא פותח את הראשי תיבות "ר"ל", משום ריבוי האפשרויות 'רוצה לומר, רצה לומר, רצונו לומר' וכו', על אף שאין באמת הבדל איך אפתח.

כמו שאמרו למעלה, אפשר לחפש את כל ההטיות הללו בכל ספריו של המחבר, ולראות מהי הצורה המקובלת יותר עליו.

 

[ספרא וסייפא]

כמו שאמרו למעלה, אפשר לחפש את כל ההטיות הללו בכל ספריו של המחבר, ולראות מהי הצורה המקובלת יותר עליו.

וכשהוא אף פעם לא פותח?

 

[תא חזי]

מסופקני כמה פוסקים 'כבדים' יש היום שכותבים תשובות עם ציטטות ומובאות מכל רחבי הספרות התורנית. היום הסגנון המקובל הוא של 'תשובות בזק' שנשלפות מהמותן.
וגם אם תמצא כזה פוסק, קשה לראות פוסק שמסתמך רק על ספר אחד, ועוד אחד כזה שיצא במהדורה חדשה, רח"ל.
וכל עורך תורני נתקל ביותר מפוסק אחד שהבין ספר מסוים באופן לא נכון, גם אם לא היו שום טעויות בהדפסתו.

כשאני עורך, אני לוקח בחשבון גם דברים כאלה, אם אתה לא, ומתבסס על זה שבמילא "היום הסגנון המקובל הוא של 'תשובות בזק' שנשלפות מהמותן" - תהיה בריא.
ומה זה קשור הסתמכות "רק על ספר אחד"? ועוד למה אתה מניח שהוא רק "שיצא במהדורה חדשה"? אולי הוא יוצא בפעם הראשונה מכתב יד?
ולגבי הסיפא - האם זאת סיבה לא לסייע ללומד לקרוא שו"ת מוקשה בלאו הכי?

 

[חכימא]

כך גם מכון מסויים סמך סמיכה בכל כוחו על איזה מקובל אלקי כלשהו, ותוך כדי משמוש היטב בספריו, גילו שהם מלאים וגדושים בטעויות העתקה מקיר לקיר, ובמקום להסתמך על ספריו, התחילו להגיה אותם...

.....?????????.....

 

[יענקי R]

.....?????????.....

(לא) די ל"חכימא" ברמיזא (?)
(בהלצה, לא שאני יודע משהו יותר ממך בענין...)

 

[yonatanr]

כשאני עורך, אני לוקח בחשבון גם דברים כאלה, אם אתה לא, ומתבסס על זה שבמילא "היום הסגנון המקובל הוא של 'תשובות בזק' שנשלפות מהמותן" - תהיה בריא.

כשאני עורך, אני מתכוין לעשות עבודתי נאמנה, ועושה כל מה שביכולתי על מנת לפתוח ראשי תיבות בצורה נכונה. אבל אני לא מרגיש כאילו כל עולם הפסק מונח על כתפיי הצרות.

ומה זה קשור הסתמכות "רק על ספר אחד"? ועוד למה אתה מניח שהוא רק "שיצא במהדורה חדשה"? אולי הוא יוצא בפעם הראשונה מכתב יד?

אם הוא יוצא בפעם הראשונה זו סיבה נוספת למה לא לסמוך עליו, כדברי החזון איש הידועים...

ולגבי הסיפא - האם זאת סיבה לא לסייע ללומד לקרוא שו"ת מוקשה בלאו הכי?

ברור שיש לעמול על מנת לסייע, אך לא לחשוב כאילו העולם תלוי בתיקון הנ"ל.

 

[תא חזי]

כשאני עורך, אני מתכוין לעשות עבודתי נאמנה, ועושה כל מה שביכולתי על מנת לפתוח ראשי תיבות בצורה נכונה. אבל אני לא מרגיש כאילו כל עולם הפסק מונח על כתפיי הצרות.

אם הוא יוצא בפעם הראשונה זו סיבה נוספת למה לא לסמוך עליו, כדברי החזון איש הידועים...

ברור שיש לעמול על מנת לסייע, אך לא לחשוב כאילו העולם תלוי בתיקון הנ"ל.

בסדר, חזק וברוך.
אני לא סבור כמוך.

 

[תא חזי]

.....?????????.....

ברצינות, מה באמת כבוד תורתו מצפה שאני אענה? שאתחיל לספר עניינים פנימיים שקורים בתוך מכונים, עם שמות ותאריכים, ברחל בתך הקטנה?