דיון על הגבול הנפשי-

  • הוסף לסימניות
  • #1
באשכול סמוך מתקיים דיון חשוב על אלימות פיזית,
שזה פחות קיים בספרות החרדית.

אולי לא פחות חשוב להעלות לדיון את נושא "האלימות הרגשית".
הספרות החרדית -סביב הנושא- מתפתחת מאוד בשנים האחרונות
עד כדי תיאורי זוועה ממש.

והדילמה באמת דילמה.
מצד אחד חייבים להציף בעיות, לדבר עליהם, לדעת שהם קיימים,
שאנשים שסובלים יוכלו להבין ולהיעזר.
שהחברה מסביב יוכלו להבין ולעזור.

ומצד שני, זה מרגיש כל כך רע.
כל כך משחית את הנפש.
למה נפשות טובות ועדינות צריכות להיחשף לעולמות של רוע?
לתהומות של זדון, של התעללות,
של השפלות?
זה לא גורם לחספוס ולאיבוד העדינות?

זה באמת שאלה מורכבת, יכולה להיות לזה תשובה פשוטה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
זה נוצר מסיבה אחת פשוטה.
העולם שלנו מלא בגירויים רבים, וצורך אותם.
כאשר הגירוי גומר מלגרות (שרה שרה שיר שמח...) נוצר צורך בגירוי אחר.

הספרות החרדית החלה עם הרבה ספרים עדינים ונחמדים, עם הרבה אינטימיות וריגשיות, והציבור שבע כמעט לגמרי.
בדיוק לכן מתחיל הצורך לקרוא משהו אחר, חיים פרטים של כל אחר, רגשות שאסור היה להרגיש אותם. (כי כבר דיבררו את כל הרגשות) שיחות זוגיות שמדוברות היו בשקט החלו לעלות על הכתב וכדו'.
אז אתם קוראים לזה הצפה של נושאים שלא שיערו אבותינו שנדבר עליהם. ואני חושבת שזה נטו סיבה שכבר- חלאס אין מה לקרוא, אז בואו נכתוב על מה שעוד לא כתבו.
השערה פרועה שלי- בעוד 10 שנים כבר יהיה נדוש לכתוב על זוגיות...


זה לא גורם לחספוס ולאיבוד העדינות?
עניתי עליה בעקיפין.
זה לא שאלה. זו מציאות.
אם תכתבו בעדינות סיפורים על בית קטן וגג אדום, אף אחד לא יקרא. אפילו את הכותב זה ישעמם.
העולם צריך גירויים. וצורך אותם.
הלוואי ויכולנו לחזור אחורה, אבל אנחנו כבר ב'לופ' הזה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
השאלה במה מדובר. אם זה ספר מידע וחינוך, לדוגמא, אז צריכים לפתוח נושאים וטוב שכך.
אם מדובר בספר סיפורי שבא לבטא מסר - תמיד אפשר למצוא הקבלות מעודנות יותר, תואמות. אפשר להשתמש בביטויים ניטרליים שמי שאליו מדברים - שומע...
אם מדובר בספר סיפורי שבא להציף בעיה - ובכן, לעניוד"י לא כל בעיה צריכה הצפה דווקא דרך סיפור. לפעמים זכות הציבור היא לא לדעת. מי שצריך ידע בנושאים של שתיקה - ימצא מידע מקצועי ופרקטי, לא סיפור רגש ייתן לו את הפתרון. ומה שלא צריך לדעת - לא צריך לספר.

ובהחלט גם היום יש הרבה ספרים שמצליחים לתת סיפור רגיש, מוסרי, ועדיין מעניין.
והאםהצנזורה היא זה לא חלק מתפקידם של העורך הספרותי/המגיה והמו"ל?
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
הרבה קולמוסין השתברו וישתברו על הנושא הנ"ל...
לפחות אשכול אחד או שניים בתקופה האחרונה (וכנראה שגם בטווח רחב יותר) דנו בעניין הזה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
מצד שני, זה מרגיש כל כך רע.
כל כך משחית את הנפש.
למה נפשות טובות ועדינות צריכות להיחשף לעולמות של רוע?
לתהומות של זדון, של התעללות,
של השפלות?
זה לא גורם לחספוס ולאיבוד העדינות?
אני שב על דבריי.
'עדינות הנפש' היא פריבילגיה שמיועדת לעולם שכולו טוב.
אבל בעולם שמכיל בתוכו גם רוע ושחיתות,
ואנחנו אמורים למצוא בתוכו את דרכנו, מבלי ליפול לבורות ופחתים,
אין שום מנוס מלחשוף את הנפש הבוגרת לצדדים האפלים של החיים.
עדיף שהנפש תיחשף לזה בספרות ובעיתונות מבעוד מועד,
ותדע להישמר על עצמה מכל מיני פגיעה פיזיות וכלכליות,
מאשר שתתנפץ אל סלעי החיים הקשים,
כשהיא עלולה לאבד את כל מה שיש לה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
אז אתם קוראים לזה הצפה של נושאים שלא שיערו אבותינו שנדבר עליהם. ואני חושבת שזה נטו סיבה שכבר- חלאס אין מה לקרוא, אז בואו נכתוב על מה שעוד לא כתבו.
השערה פרועה שלי- בעוד 10 שנים כבר יהיה נדוש לכתוב על זוגיות...
והשערה פרועה שלי - גם בעוד חמישים שנה לא יספרו סיפורי זוועה כמו שסיפרו לילדים לפני מאה ומאתיים שנה, וגם בעוד מאה שנה לא יספרו את הסיפורים המובאים בתלמוד ובמדרשים.
ב'אלטע היים' באירופה, נהגו לספר לילדים רכים בשנים סיפורי זוועה על ייסורי הגיהינום בכל שבעת מדוריו, ועל תעלולי השדים והמזיקים והמכשפות בכל פרטיהם ודקדוקיהם, זאת מלבד סאת המכות הפיזיות שהם חטפו על בסיס יומיומי, כך שכיום אנחנו נחשבים כעטופים בצמר גפן למרות הסיפורים ה'מפחידים' שאפשר למצוא בספרי הקריאה של ימינו.

קצת פרופורציות...
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
לדעתי אף סופר אינו צריך להגזים בסיפורי זוועות, רק במידה. התאורים הללו מוסיפים המון נופך ועניין לסיפור.
ובכלל- ספרים שכאלו אינם מיועדים לילדים- זה ברור...
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
אני שב על דבריי.
'עדינות הנפש' היא פריבילגיה שמיועדת לעולם שכולו טוב.
אבל בעולם שמכיל בתוכו גם רוע ושחיתות,
ואנחנו אמורים למצוא בתוכו את דרכנו, מבלי ליפול לבורות ופחתים,
אין שום מנוס מלחשוף את הנפש הבוגרת לצדדים האפלים של החיים.
עדיף שהנפש תיחשף לזה בספרות ובעיתונות מבעוד מועד,
ותדע להישמר על עצמה מכל מיני פגיעה פיזיות וכלכליות,
מאשר שתתנפץ אל סלעי החיים הקשים,
כשהיא עלולה לאבד את כל מה שיש לה.

והתורה האריכה לכתוב "אינה טהורה" למה?
כי אנחנו חיים בעולם שאין בו טומאה?

עדינות הנפש אין משמעה התכחשות או חוסר מודעות לרוע. היא הבחירה להניח אותו, ולעסוק בטוב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
ב'אלטע היים' באירופה, נהגו לספר לילדים רכים בשנים סיפורי זוועה על ייסורי הגיהינום בכל שבעת מדוריו, ועל תעלולי השדים והמזיקים והמכשפות בכל פרטיהם ודקדוקיהם, זאת מלבד סאת המכות הפיזיות שהם חטפו על בסיס יומיומי
מה המקור?
ואגב, אני בכלל לא בטוחה שמכות פיזיות גרועות יותר ממכות נפשיות... אם ילד מרגיז את ההורה, ובתמורה מקבל סטירה על ימין ועל שמאל, ודאי עדיף מהורה עצבני שאומנם לא מכה, אבל מוציא את עצביו על הילד בנזיפות: שהוא לא יוצלח, חסר מזל, טיפש ומעצבן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
והתורה האריכה לכתוב "אינה טהורה" למה?
כי אנחנו חיים בעולם שאין בו טומאה?
התורה האריכה כדי שלא להוציא דבר מגונה, אבל היא לא ויתרה לגמרי על ההבהרה מהי בהמה 'שאיננה טהורה', אלא עסקה בזה בפירוט רב.
אפשר לכתוב הכל, במילים שאינן מגונות.
עדינות הנפש אין משמעה התכחשות או חוסר מודעות לרוע. היא הבחירה להניח אותו, ולעסוק בטוב.
איך תהיה מודעות לרע אם לא מדברים עליו בכלל?
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
ספרי ביוגרפיה של בני הדורות ההם.
ואגב, אני בכלל לא בטוחה שמכות פיזיות גרועות יותר ממכות נפשיות... אם ילד מרגיז את ההורה, ובתמורה מקבל סטירה על ימין ועל שמאל, ודאי עדיף מהורה עצבני שאומנם לא מכה, אבל מוציא את עצביו על הילד בנזיפות: שהוא לא יוצלח, חסר מזל, טיפש ומעצבן.
אל דאגה, הם ספגו גם נזיפות וגם מכות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
לא רואה את הצנזורה הגדולה באלימות פיזית - כל עוד היא לא במשפחה.
ספרות האקשן הרדודה בספרות החרדי מתארת יפה מאוד דם ומכות כל עוד המכה הוא הרע והסופג הוא בן הישיבה התמים שנקלע בדרך לא לו למרדף מטורף בין עוכרי ישראל לסוכני שב"כ חובשי כיפה השואלים רב כל פעם שנאלצים להורידה לצורך המבצע.
אלימות מכהה את הנפש. אין בכך ספק.
אם היא מותרת לכתיבה היא מותרת. אם היא אסורה היא אסורה.
כן אני יכולה להבין למה לא יכתבו על נשים או ילדים מוכים/כות. הסבר רציונאלי ומניח את הדעת אין לי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
כן אני יכולה להבין למה לא יכתבו על נשים או ילדים מוכים/כות. הסבר רציונאלי ומניח את הדעת אין לי.
נכון.
גם לי אין הסבר מניח את הדעת למה בתקשורת החרדית אסור להזכיר את ההתעללויות בפעוטונים במעונות ברמלה ובחולון, שמסעירות את המדינה.
אולי בגלל שמישהו עשוי לחשוב שגם 'אצלנו' זה קורה, והוא עלול להטריח את נציגינו לעסוק בנושא, ולהפריע להם בעיסוק החשוב מאד בדבר המטוסים ל...?
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אז אתם קוראים לזה הצפה של נושאים שלא שיערו אבותינו שנדבר עליהם. ואני חושבת שזה נטו סיבה שכבר- חלאס אין מה לקרוא, אז בואו נכתוב על מה שעוד לא כתבו.
השערה פרועה שלי- בעוד 10 שנים כבר יהיה נדוש לכתוב על זוגיות...

יש מגמה שמנסה להציג את סופרי דורנו כחדשנים וליברלים. תוך התעלמות מוחלטת מההיסטוריה.

בשימקה יש קטעים מפוארים שלא הייתם נותנים לשום ילד היום לקרוא.
הרב ליהמן כתב רומנטיקה עסיסית בספריו לפני העיבוד. (לא קראתי. שמעתי מאלו שקראו).

וכמו שציין @yonatanr , ילדים בעבר נחשפו לתיאורים קשים, במסווה של אזהרות-גיהנום וכפות קלע, או קורות עם ישראל. (קחו את סיפור ר' אמנון ממגנצא, שלא היה עובר שום מבקר בשום עיתונות חרדית בת זמננו. מישהו שקל פעם, האם נכון להדפיסו גם במחזורים שמיועדים לילדות? את הקיצור שולחן ערוך מצנזרים להן. אבל סיפורי בלהה?)
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
אני אישית חושבת שהיום יש יותר מודעות כללית של מה לכתוב ואיך להגיש, הביקורות היום על ספרים הרבה יותר יסודיות ומעמיקות.... בעבר אדם היה כותב עובר, מגיה, ומוציא לאור.
מה שהיום לא.
ביקורת תמיד תיהיה וטוב שכך, ואני חושבת שכל הורה יראה לנכון איך ומה להנגיש לילדיו (עד כמה שזה בשליטתו)
אני בכלל לא בטוחה שמכות פיזיות גרועות יותר ממכות נפשיות... אם ילד מרגיז את ההורה, ובתמורה מקבל סטירה על ימין
בדורות עברו גם נתנו מכות פיזיות וגם גימדו את הילד לגודל גרוש.... הרבה ניזוקו, היום ישנה הרבה יותר מודעות וחשיפה לזוועה שבעניין.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
איך תהיה מודעות לרע אם לא מדברים עליו בכלל?
לא תהיה. זה ברור. הרי העולם כל כך מתוק ויפה שקל להאמין שאין רע בכלל.
היחידים שיגאלו את כולם מהבורות המסוכנת שלהם יהיו הסופרים. מחיאות כפיים!
גם לי אין הסבר מניח את הדעת למה בתקשורת החרדית אסור להזכיר את ההתעללויות בפעוטונים במעונות ברמלה ובחולון, שמסעירות את המדינה.
הנסיון הוכיח שדבור על נושאים שליליים נותן לגיטימציה, ומרחיב את ממדי התופעה עד שהיא נעשית נורמה. ע"ע האלימות והפשיעה המתגברת בעולם החילוני
יש מגמה שמנסה להציג את סופרי דורנו כחדשנים וליברלים.
העבר תמיד נצבע בצבעים מלאי קסם. ועדיין, לא הייתי אומרת שלכן מותר לדבר על כל נושא שהוא. סופרי דורנו, שיש יותר מסיבה אחת לומר עליו 'אכשר דרא', צריכים לשמר כמה גבולות.
ילדים בעבר נחשפו לתיאורים קשים
והילדים של היום גדלים בצמר גפן. בלי מכות ובלי נזיפות. ותיאורים מפורטים של רוע עלולים לשרוט בהם שריטות עמוקות, לא פחות מהתעללות של מכות פיזיות ונפשיות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
לא תהיה. זה ברור. הרי העולם כל כך מתוק ויפה שקל להאמין שאין רע בכלל.
היחידים שיגאלו את כולם מהבורות המסוכנת שלהם יהיו הסופרים. מחיאות כפיים!
הציניות היא דבר נחמד מאד, כשהיא מלווה בטיעונים.
העולם הוא לא מתוק ויפה בכלל, אבל כשמגדלים את הילדים בבועה, ומספרים להם שהוא מתוק ויפה, הם יאמינו שאין רע בכלל, ועשויים לגלות שטעו רק כשנפלו בבור עמוק עמוק.
הנסיון הוכיח שדבור על נושאים שליליים נותן לגיטימציה, ומרחיב את ממדי התופעה עד שהיא נעשית נורמה. ע"ע האלימות והפשיעה המתגברת בעולם החילוני
הניסיון לא הוכיח דבר כזה, אלא אם כן העובדה שבעיתונים החרדיים לא מדברים על אלימות ופשיעה ביוצאי החינוך החרדי, היא הוכחה מספקת. בשביל לקבוע דבר כזה צריך מחקר מבוסס, וגם אז יש לשקול בזהירות אם יצא שכר מיעוט התוקפים בהפסד ריבוי המותקפים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
הניסיון לא הוכיח
הוכיח גם הוכיח, ויש הרבה מאוד מחקרים ומקורות בעניין, מצרפת כאן צילומסך בודד מתוכם וכמה קישורים שמצאתי בחיפוש מהיר למדי:
1598274497733.png
1598274596361.png

וכאן וכאן וגם פה ופה
כשמגדלים את הילדים בבועה, ומספרים להם שהוא מתוק ויפה, הם יאמינו שאין רע בכלל, ועשויים לגלות שטעו רק כשנפלו בבור עמוק עמוק.
זה העסק של ההורים והמחנכים, סופר לא אמור לחנך את קהל קוראיו, והסביבה של האדם בהחלט יכולה - וגם מספקת- אזהרות לגבי הרוע שקיים בעולם.
ספרות מורחבת ומפורטת בנושא, בשונה מאזהרה מינימלית רק בכדי ליידע, הינה מיותרת (כי כאמור אפשר לעשות זאת בקצרה ואין זה מתפקיד הכותב) וכן, מזיקה ומפתחת נטיות אלימות אצל קהל הקוראים- גם בוגרים, ק"ו צעירים.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה