האם נכון לומר אַיַה לנקבה?

[אפכא מסתברא]

טענו בחיטים וענה לו בפתיתים.
התורה דווקא כן התייחסה לנקבה לגבי תמר, ולגבי שרה. וכתבה בצירי.
בשונה מאוצר.

דווקא פתיתים אהובים עלי (תלוי אילו)...
כב' לא דק - ציינתי (ראה הודעה #3 באשכול זה) שאין מניעה לומר על נקבה 'איה' כאשר אין מציינים אותה לאחר מכן. כתוב: 'איה שרה', 'איה הקדשה' - ומיד אחרי ה'איה' יש שם עצם. אם תבדוק ב'איו' וב'אים', כלומר כש'איה' בנטיה, לא תמצא מיד אחריהם ש"ע. אכן, אין במקרא מופע כזה של 'אַיָהּ' לבד, אבל כנגד זה ציינתי את ה'פתיתים' - לא לכל מלה במקרא יש כל מופעי הנטיות שלה.

 

[סערצע]

אבל אם רצונך לומר, שממש לא משנה אם מדקדקים בלשון או לא, תמיהני למה טרחו גדולי ישראל המופלגים (רד"ק, הגר"א, רמח"ל) לכתוב ספרי דקדוק?

ח"ו! כנראה שקצרתי יתר על המדה (אדמו"ר הזקן עצמו, בעל המימרא, חיבר סידור - שעיקר חידושו הוא בדקדוק התיבות והנקודות שבו).
ודאי שיש ענין וצורך בכללי הדקדוק, ו'גם' זה הינו חלק אינטגרלי מתורתנו הקדושה ושבעים הפנים שבה.

כוונתי היתה, בעיקר, לכך שאין טעם בצווחות־השבר על כל סטי' כלשהיא מהכללים, כשבעצם - כך הוא בלשון התורה עצמה.
אמת, בדרך כלל אצפה כי כותב בן־ימינו אכן יתווה כתיבתו ויתאימה לכללים, אך לא אתפלא אם במקרים ספורים (ובפרט בשירה) יחרוג מהם במדה סבירה.

 

[במבונה]

דווקא פתיתים אהובים עלי (תלוי אילו)...
כב' לא דק - ציינתי שאין מניעה לומר על נקבה 'איה' כאשר אין מציינים אותה לאחר מכן. כתוב: 'איה שרה', 'איה הקדשה' - ומיד אחרי ה'איה' יש שם עצם. אם תבדוק ב'איו' וב'אים', כלומר כש'איה' בנטיה, לא תמצא מיד אחריהם ש"ע. אכן, אין במקרא מופע כזה של 'אַיָהּ' לבד, אבל כנגד זה ציינתי את ה'פתיתים' - לא לכל מלה במקרא יש כל מופעי הנטיות שלה.

אם אני לא טועה הנידון היה על איה התקוה. וכאן ברור שצריך לנקד עם צירי כי זה בדיוק כמו " איה הקדשה".
ושיהיה בתיאבון.

 

[אפכא מסתברא]

מ'איה התקווה' סטה הדיון לכשרות המלה 'איָה' בפ"ע...
ואם יורשה לי, אצלנו מברכים 'לשובע'. תיאבון זה עניין לגויים

 

[במבונה]

ואם יורשה לי, אצלנו מברכים 'לשובע'. תיאבון זה עניין לגויים

כדי שיאכל מצה של מצווה לתיאבון (רש"י פסחים צט)
והנה בזכותך סטינו לעוד נושא.

 

[מ הלוי]

לכאורה מכל ייתור בפסוקים הגמרא דורשת משהו, הלכה או אגדה, וא"כ צריך לדרוש כאן.

לא נראה לי שיש דרשות חז"ל על כל אלו, וזו בדיוק הייתה קושייתי האם זה שאין ע"ז בירור מדויק זה סיבה לומר שבעצם בתורה אין הכרח גמור להיצמדות לכללי הדקדוק המושלמים, או שמא אנחנו נעדיף להשאיר זאת בצ"ע, ולהבין שבעצם קושיות דקדוקיות המה קושיות חמורות...

 

[חגי פאהן]

לא נראה לי שיש דרשות חז"ל על כל אלו, וזו בדיוק הייתה קושייתי האם זה שאין ע"ז בירור מדויק זה סיבה לומר שבעצם בתורה אין הכרח גמור להיצמדות לכללי הדקדוק המושלמים, או שמא אנחנו נעדיף להשאיר זאת בצ"ע, ולהבין שבעצם קושיות דקדוקיות המה קושיות חמורות...

מעוד ועוד דפי גמרא עליהם אני עובר שלומדים הלכות פסוקות מייתורים ומ"קושיות דקדוקיות" אף בדברי הנביאים וכ"ש בדברי התורה, עולה שאפשרות ב' היא הנכונה.
(ולא חייבים להשאיר בצ"ע, אפשר לדרוש. המלבי"ם חי לא מזמן, והאיר את עינינו בנ"ך.)

 

[מ הלוי]

מעוד ועוד דפי גמרא עליהם אני עובר שלומדים הלכות פסוקות מייתורים ומ"קושיות דקדוקיות" אף בדברי הנביאים וכ"ש בדברי התורה, עולה שאפשרות ב' היא הנכונה.
(ולא חייבים להשאיר בצ"ע, אפשר לדרוש. המלבי"ם חי לא מזמן, והאיר את עינינו בנ"ך.)

אתה צודק, נטיית ליבי גם לאפשרות זאת, למרות ואלי בגלל עשרות הקושיות שאין לי עליהם תשובה בדקדוקים ברחבי התנ"ך...

 

[ks]

נראה לי שניתן לכפול את שם העצם לצורך הסבר - אם מפסקים, כגון: איה, המזוודה? כמו שניתן לכפול בצורה המלאה: היכן היא, המזוודה?

 

[שארפער]

יש לך מקור לזה ??
אני באמת חשבתי ככה פעמים רבות לנוכח תמיהות רבות ומגוונות שחלקן הוזכרו לעיל, אך לא ידעתי אם "מותר" לומר כך.
כלומר, האם ייתכן לומר שהפסוק בישעיה באמת אינו עונה על כללי הדקדוק וזה לא נורא או שחייבים למצוא הסבר מניח את הדעת...

מותר בהחלט לומר כך.
וזה גם נכון.
גדולי הדורות שלאחר דור הנקדנים, הם הראשונים שניסו למצוא חוקיות בשימוש בלשה"ק.
בניינים, פעלים, הטיות ודגשים.
תנועות גדולות וקטנות וכו'.
בפשטות לכאורה, כל זה לא היה קיים קודם. (להוציא את הניקוד, שחודש ע"י עזרא, אולי, בפועל אנו מכירים אותו רק מחכמי טבריה, אולם בזוהר מופיע עליו, ועל כללי מוצאות האותיות, ובג"ד כפר"ת, עניינים גדולים, ונראה שניתנו כללים אלו מסיני גם. כוונתי רק על הכללים האחרים.)
ולכן, כמה שמנסים למצוא חוקיות, אף פעם לא תצליח לחלוטין, ולכל כלל יש יוצא מן הכלל.

שאל כל בעל קורא שקורא מעל 5 שנים, (אם הוא באמת שואף לדקדק כמובן.) ומכין את הקריאה עם מנחת שי, כמה פעמים כתוב שפסוק זה במקרא, הוא ש"לא כמשפט", ללא שום הסבר.
מדוע דגושות אלפים במקרא? מדוע דגושה ר'? ועוד ועוד.

ומה שכתוב "קרא ולא דקדק באותיותיה", אין הכוונה חלילה לחכמת הדקדוק, אלא למסורת הקריאה.
ואדרבה, אם אדם קורא שלא כמסורת, על מנת שיקרא מדוקדק, עליו נאמר קרא ולא דקדק באותיותיה.

ישנו אף סידור שהולך עפ"י הדקדוק ומשנה את מסורת כלל ישראל בצורות הגייה מסוימות, וגדולי ישראל יצאו נגד זה.

ויש הרבה תפילות וברכות שתוקנו דווקא כפי מטבע חכמים, ובניגוד לכללי הדקדוק, וכן ננהג.
(לישב בסוכה. בורא פרי הגפן, כשהגימל בסגול, להספרדים, מי שישנה לומר בקמץ מפני הדקדוק, הוא עושה עבירה, ולא מי שממשיך את המסורת. כך כתב החיד"א לשואלו על זה. כמובן שלהאשכנזים זה כן מדוקדק.)

 

[שארפער]

(ולא חייבים להשאיר בצ"ע, אפשר לדרוש. המלבי"ם חי לא מזמן, והאיר את עינינו בנ"ך.)

המלבי"ם זה סיפור אחר.
הוא הרי רצה לתת תשובת נגד למשכילים שהייתה להם ביקורת המקרא עפ"י כללי הדקדוק, שרק הם עסקו בהם, בעוד שהקהילות החרדיות מידרו מעצמם נושאים אלו לחלוטין.
כך נוצר מצב, שכשהגיע משכיל לבית הרב לתקוף פסוקים שהם לא דקדוקיים בעיניו, הרב לא יכול היה לענותו, כי לא ידע מהו דקדוק....
אז המלבי"ם יצא לדרך, וראשית כל יסד יסוד, שכמותו יסדו גם הגר"א והרש"ר הירש, ואינני יודע מה מקורם. (וגם אינני מבין יסוד זה כלל.) שאין דבר כזה מילים נרדפות. לא תמצא לעולם שתי מילים, ולהם משמעות זהה בדיוק. אלא תמיד יהיו הבדלים.
אבל מה לעשות וכל התנ"ך כולו מלא מזה? ששון ושמחה, אבל ותוגה, דיצה וחדווה, וכו' וכו', אין ברירה אלא להוציא לאור ביאור שיבאר איך אכן לכל מילה משמעות נפרדת ומיוחדת, וללכת איתה לכל אורך התנ"ך, היכן שתימצא מילה זו, ולהוכיח שהמשמעות המחודשת שייחס לה המלבי"ם, אכן עומדת במבחן המציאות.
וכמובן שביאור גאוני כ"כ הקהה את שיניהם והוציא אותם פעורי פה
אבל, זה לא שהוא חיפש לדרוש את הנ"ך......
הוא פשוט היה חייב להתמודד עם הפצצה שהוא הטיל, ולסדר אותה בכתובים להוכיח שהיא נכונה, ולהדוף את ביקורת המקרא המשכילית.
יצאו מזה חידושים עצומים ונפלאים? והיה זה שכרנו. אך לכאורה לא זו הייתה מטרתו. יתכן שללא המשכילים, חידושים אלו, וביאור זה גם יחד, לעולם לא היו נכתבים........
אז זה סוג של "צורך שעה", לא יודע כמה ניתן לבנות עליו.

 

[מ הלוי]

שאל כל בעל קורא שקורא מעל 5 שנים, (אם הוא באמת שואף לדקדק כמובן.) ומכין את הקריאה עם מנחת שי, כמה פעמים כתוב שפסוק זה במקרא, הוא ש"לא כמשפט", ללא שום הסבר.
מדוע דגושות אלפים במקרא? מדוע דגושה ר'? ועוד ועוד.

זו באמת שאלה שאין לי עליה תשובה.
אני בעל קורא כבר כמעט 20 שנה, עושה ככל יכולתי לדקדק כפי הכללים ואין לי עדיין תשובה על אותיות הדגושות מה בדיוק הכללים בזה....

 

[שארפער]

זו באמת שאלה שאין לי עליה תשובה.
אני בעל קורא כבר כמעט 20 שנה, עושה ככל יכולתי לדקדק כפי הכללים ואין לי עדיין תשובה על אותיות הדגושות מה בדיוק הכללים בזה....

זהו.....
שהכללים לא מוחלטים, ולא תורה מסיני, אלא חכמת האדם, ונסיונו לגלות את חוקיות הדברים, וללא הצלחה של מאה אחוז.
וכדבריך.
ואנו כבעלי קוראים, אמורים לשמור אמונים למסורת (ולא לנטות לחכמת הדקדוק היכן שהמסורת שונה ממנה.) ולדקדק על פיה בלבד. ולזה יקרא, קרא ודקדק באותיותיה.

 

[מ הלוי]

זהו.....
שהכללים לא מוחלטים, ולא תורה מסיני, אלא חכמת האדם, ונסיונו לגלות את חוקיות הדברים, וללא הצלחה של מאה אחוז.
וכדבריך.
ואנו כבעלי קוראים, אמורים לשמור אמונים למסורת (ולא לנטות לחכמת הדקדוק היכן שהמסורת שונה ממנה.) ולדקדק על פיה בלבד. ולזה יקרא, קרא ודקדק באותיותיה.

וואו....
תמיד האמנתי שיום אחד אפתור את החידה הזאת ואשב עם איזה בעל קורא ספרדי או תימני היודע היטיב את כל הכללים ויחכימני בסודות רבים....
אתה בטוח שבאמת אין בזה כלל ברור, ואף לא באותיות דגושות ???

 

[מרחבית]

אז המלבי"ם יצא לדרך, וראשית כל יסד יסוד, שכמותו יסדו גם הגר"א והרש"ר הירש, ואינני יודע מה מקורם. (וגם אינני מבין יסוד זה כלל.) שאין דבר כזה מילים נרדפות. לא תמצא לעולם שתי מילים, ולהם משמעות זהה בדיוק.

הוא פשוט היה חייב להתמודד עם הפצצה שהוא הטיל,

אין ספק שהוא סבר שהיסוד הזה אמת לאמיתה. עם משכילים או בלי משכילים.

אז זה סוג של "צורך שעה", לא יודע כמה ניתן לבנות עליו.

אם יש יסוד שלכל מילה יש משמעות שונה ולא זהה לאחרת, הרי שלמצוא למה בדיוק כל מילה מכוונת - זהו חלק בלתי נפרד מהבנת המשמעות היותר מדויקת של מה התורה אומרת לנו. ואין זה צורך שעה בלבד...

 

[חגי פאהן]

ומה שכתוב "קרא ולא דקדק באותיותיה", אין הכוונה חלילה לחכמת הדקדוק, אלא למסורת הקריאה.
ואדרבה, אם אדם קורא שלא כמסורת, על מנת שיקרא מדוקדק, עליו נאמר קרא ולא דקדק באותיותיה.

תלוי באיזה בית כנסת, אבל נראה לי שאדם שמתקן את התורה ר"ל כדי שתתאים לדקדוק, לא מגיע ל-5% מהבעיות של הקוראים בתורה. ו-95% מהשגיאות הן פשוט מפני שהם לא יודעים דקדוק.

שאל כל בעל קורא שקורא מעל 5 שנים, (אם הוא באמת שואף לדקדק כמובן.) ומכין את הקריאה עם מנחת שי, כמה פעמים כתוב שפסוק זה במקרא, הוא ש"לא כמשפט", ללא שום הסבר.
מדוע דגושות אלפים במקרא? מדוע דגושה ר'? ועוד ועוד.

אני מאמין באמונה שלמה שיש סיבה לכל דבר. ולכן יש לדרוש כל מקום שחורג מהכלל. אבל בשביל זה צריך לדעת את הכללים. חלק מהדרשות מופיע בגמרא, וחלק לא. לא מפני שאין לדרוש אותם, אלא לענ"ד מפני שהאמוראים לא הגיעו לדון בסוגיה הקשורה לאותו פסוק.

אבל, זה לא שהוא חיפש לדרוש את הנ"ך......
הוא פשוט היה חייב להתמודד עם הפצצה שהוא הטיל, ולסדר אותה בכתובים להוכיח שהיא נכונה, ולהדוף את ביקורת המקרא המשכילית.

גם אני קראתי את סיפורי הצדיקים האלה, שמחבריהם חרדו מעצם הרעיון שיעלה על לב נער יהודי לעסוק קצת בנ"ך במקום רק גמרא... ולא אוחז מזה. אלא פשוט הוא חשב שחשוב ללמוד נ"ך, אחרת הוא לא היה מקדיש לכך את חייו.

שאין דבר כזה מילים נרדפות. לא תמצא לעולם שתי מילים, ולהם משמעות זהה בדיוק. אלא תמיד יהיו הבדלים.

אני חושב שזה משהו בסיסי באמונה, שהקב"ה לא ברא סתם דברים, מקרני ראמים עד ביצי כנים. כל שכן שבדברי הנביאים שדיברו עם ה' אין דברים "סתם".

גדולי הדורות שלאחר דור הנקדנים, הם הראשונים שניסו למצוא חוקיות בשימוש בלשה"ק.
בניינים, פעלים, הטיות ודגשים.
תנועות גדולות וקטנות וכו'.

וזה שחכמים לומדים מכך שכתוב "וכי יותן מים" (בבנין הופעל) במקום "וכי ינתן מים" (בבנין נפעל) שמשקים מטמאים רק לרצון, האינך מכנה זאת מציאת חוקיות בלשון הקדש?

 

[מ הלוי]

זה שחכמים לומדים מכך שכתוב "וכי יותן מים" (בבנין הופעל) במקום "וכי ינתן מים" (בבנין נפעל) שמשקים מטמאים רק לרצון, האינך מכנה זאת מציאת חוקיות בלשון הקדש?

זה בדיוק הבעיה שיש עוד רבבות שכאלה שאין לנו מידע עליהם מה כוונת ההטיה הדקדוקית ומדוע זה שונה.
ובכלל צריך להבין שלאור זה אי אפשר לקחת כללי דקדוק מכתובים אלו עקב כך שיכול להיות שבאמת זה לא מדויק ברמת הדקדוק ובא ללמד משהו כמו הדוגמא שציינת.

 

[חגי פאהן]

אתה בטוח שבאמת אין בזה כלל ברור, ואף לא באותיות דגושות ???

הוא לא כתב שאין בזה כלל, אלא שיש יוצאים מן הכלל שטרם נמצא להם הסבר.

 

[מ הלוי]

הוא לא כתב שאין בזה כלל, אלא שיש יוצאים מן הכלל שטרם נמצא להם הסבר.

כן, אבל זה אומר שאנחנו לא יכולים לקבוע כללים בעקבות הפסוקים ולעולם לא נדע על פסוק מסוים האם כוונתו לחדש הטיה תקנית נוספת או שמא ללמד איזה דרשת חז"ל נעלמת שלא זכינו לאורה ???

 

[חגי פאהן]

זה בדיוק הבעיה שיש עוד רבבות שכאלה שאין לנו מידע עליהם מה כוונת ההטיה הדקדוקית ומדוע זה שונה.
ובכלל צריך להבין שלאור זה אי אפשר לקחת כללי דקדוק מכתובים אלו עקב כך שיכול להיות שבאמת זה לא מדויק ברמת הדקדוק ובא ללמד משהו כמו הדוגמא שציינת.

מי יתן ויהיה לי פנאי ללקוט (לא ללקט!) את כל סוגיות הדקדוק מהש"ס, ולהראות כמה מחלוקות הלכתיות יוצאות מכך שרבי יהודה חולק על רבי יוסי בסוגיית דקדוק! כגון איך הצורה הרגילה לכתוב מילה מסויימת וכד'.