- הוסף לסימניות
- #21
אצלי אחת המורות הכבודות שבחנה ברצינות יתר על החומר שלימדה בטלפון, סיימה שעור שהיה צריך להיות 30 דקות (-על פי דבריה...) תוך מספר דקות כי התינוק צרח... ולתלמידות היא אמרה, אני מסיימת את השעור כי התינוק צורח...כנראה תלוי איפה...
או אולי באיזה מקצוע.
במקצועות החשובים אצל בנותי - חוזרים אחורה או מוודאים בעזרת מבחנים מה המצב
וכשהציונים מותאמים לחוסר למידה - חוזרים שוב אחורה.
המורה לחשבון בבית הספר לדוגמא - גילתה שהיה חבל באופן מוחלט על כל מה שהיא "התקדמה" במרץ בטלפון . מבדק אחד הראה לה שהיא התקדמה עם עצמה בלבד...
דרך אגב - רוב המורות שאני מכירה לא מתייחסות ללמידה כלמידה רגילה
גם המורות של בנותי עמם שוחחתי הדגישו שהן לא מתייחסות ללמידה כלמידה רגילה.
לא מדובר בכלל בילדה אחת שפחות הסתדרה עם ה"אי למידה" - שאפשר לומר אז תשלחו אותה למורה פרטית.. מדובר כמעט תמיד בקבוצות שלמות של בנות...
כשיגמר הבלגן ויוחזר משהו יותר רציף אני מניחה שגם כל מי שדמיין לו שמדובר בלמידה - יצטרך להתאים מציאות עם מצב הידע....
בשאר המקצועות?
מבחינתי כחלק מהמצב וכמה דברים שנשברו.
מערכת החינוך הביאה על עצמה בהתנהגות האנוכית שהיתה עסוקה בשימור המשכורת בלי התחשבות ביכולות וצרכי התלמידים -
את זה שהרבה הורים יבהירו לילדים את חשיבותם האמיתית של אי אילו מקצועות.
או את זה שלא נורא אם מקבלים ציון לא משהו כשאף אחד לא התחשב בחוסר היכולת הטכנית ללמוד (כמו רק שיחות ועידה ורק על הבוקר באופן שלא משאיר טלפונים או מסירת מבחנים רק ביד בלי הקלות למבודדים...או דיבור והכתבה שאינם תואמי גיל..) ולמה בדיוק שווה התעודה של בית הספר....
אז מי הרציני, התלמידות או המורה?
הנושאים החמים