דרוש מידע האם יש חובה הלכתית לתת טיפ במסעדות?

קראתי את כל ההודעות,
הבנתי שהרעיון הוא שלך על בסיס דברים שממ"ד כתב,
אבל בכל אופן לא מצליחה להבין את ההקבלה בין הרעיון לבין טיפים למלצרים.
הכל טוב :)
עם איזה דברים? היוזמה, או הענין ההילכתי?
התשובה שעניתי, שאין חובה חוקית.
וזהו לכאורה תמצות של המלל הרב שציטטת.
לגבי העניין ההלכתי כבר כתבתי למעלה.
 
התשובה שעניתי, שאין חובה חוקית.
וזהו לכאורה תמצות של המלל הרב שציטטת.
נראה לי.
וציטטתי את כל המלל בקשר לעוד כל מיני הודעות כאן, בעניין המקובלות, ולמה דווקא למלצרים. (שזה לאו דווקא למלצרים, אבל לנותני שירות מסוגם)
 
נראה לי.
וציטטתי את כל המלל בקשר לעוד כל מיני הודעות כאן, בעניין המקובלות, ולמה דווקא למלצרים. (שזה לאו דווקא למלצרים, אבל לנותני שירות מסוגם)
תודה. זה היה חשוב. אחרי שהתכתשו כ"כ הרבה, יש דברים כתובים.
 
ויקיפדיה-
מקבלי תשר בישראל
בישראל מקובל לתת תשר לעובדים שכירים שנותנים שירות בעל אופי אישי מטעם עסקים שאינם ציבוריים, בעיקר כשיש חשיבות יתרה לאיכות השירות והעובד נתפש כזוטר שחלקו בתשלום הכולל שולי; למשל:

  • מלצרים במסעדות ובתי קפה שבהם הם מגישים את האוכל לשולחן.
  • ברמנים בפאבים ומועדונים על הכנת ומזיגת המשקה. לרוב גם לבריסטות בבתי קפה ובחנויות נוחות.
  • מתדלקים בשירות מלא בתחנות דלק, על התדלוק בלבד או יותר אם נבדק וטופל מצב השמן, השמשות והמים ברכב.
  • שליחים של מסעדות, זרי פרחים, קניות מהסופרמרקט.
  • צוות העובדים באולמות אירועים - מקובל שבעלי השמחה מתגמלים את צוות העובדים בתשר, ולרוב גם האורחים את המלצרים המסוימים ששירתו אותם.
  • רבנים שמכינים לבר מצווה, עורכים חופה, ברית מילה וכו' נתפסים כבעלי מצווה ולכן נותני השירות אינם דורשים במפורש תשלום, ובעצם מקבלי השירות מעניקים להם תשר.
  • חדרניות בבתי מלון - עם העזיבה מקובל להשאיר תשר לחדרנים/ות.
  • עובדים בשטיפת כלי רכב - לעובדים שרוחצים ידנית ומנגבים את הרכבים.
  • במספרות (ובמכוני יופי), יש שנוהגים לתת טיפ לשוטפות שחופפות ולמעצבי השיער השכירים.
  • פועלי ניקיון ועובדים סיעודיים מטעם חברות כח אדם שאינם מקבלים תשלום ישירות ממקבל השירות.
בניגוד לאירופה וארצות הברית לא מקובל לתת בישראל תשר לנהגי מוניות.

ישנן מסעדות ואולמות אירועים בהם הטיפים נאספים במהלך כל משמרת ומחולקים בסופה באופן שווה בשווה בין המלצרים.

ישנן מסעדות וחברות משלוח שמוסיפות לחשבונית סעיף "דמי משלוח" על מנת לכסות את ההוצאות הללו, אולם עדיין נהוג לתת טיפ בנוסף ישירות לשליח.

סכום הטיפ הבסיסי הנהוג על צורותיו השונות בישראל הוא 10-12% מהתשלום על שירות, בלי קשר לטיבו, או 5 שקלים (הגבוה מביניהם).

מעמדו החוקי של התשר בישראל
בישראל מתקיימת הבחנה ברורה בין דמי שירות, הנכללים בחשבון המוגש ללקוח, ונכנסים לקופת העסק - אלה אינם שונים מהתשלום הרגיל של הלקוח, ובין תשר (טיפ), שאותו נותן הלקוח מרצונו, ישירות לנותן השירות האישי (מלצר, ספר וכדומה). שאלת מעמדו של התשר רלוונטית לדיני העבודה (למשל: האם יש להביאו בחשבון בחישוב ההשלמה לשכר מינימום?), דיני מיסים (למשל: האם הוא חייב במס הכנסה ובמע"מ?) ודיני הביטחון הסוציאלי (האם המעסיק חייב בגינו בדמי ביטוח לאומי ובהפרשה לביטוח פנסיוני).

התשר הוא חלק מהכנסתו החייבת במס הכנסה של מקבל התשר, אם כי בשל צורת מתן התשר על פי רוב לא שולמו בגינו מיסים.

בתי הדין לעבודה עסקו פעמים רבות בסוגיות הנוגעות למעמדו של התשר, כשפסקי הדין הובילו לתוצאות שאינן חד משמעיות - בחלק מהפסיקות נקבע כי התשר הוא שכר עבודה ובחלקן כי אינו שכר עבודה. ההלכה המרכזית (עד לפסק הדין שניתן במרץ 2018), הייתה 'הלכת ענבל מלכה'[2] שניתנה בבית הדין הארצי לעבודה ביוני 2005 וקבעה שהתשר יהווה חלק משכר העבודה רק כאשר עבר דרך קופת המסעדה. בפסק דינו הוסיף הנשיא סטיב אדלר "בשולי הדברים יש מקום לקרוא למחוקק להשלים את מלאכת החקיקה אותה יזמה הממשלה בהתאם לדו"ח ועדת פרידמן. כך ראוי לעשות בתחום שהוא כה פרוץ ובלתי מסודר". קריאתו זו לא נענתה על ידי המחוקק.

פסק דין אחר של בית הדין לעבודה הגיע עד לדיון נוסף בבג"ץ, שבו נפסק כי הכנסתו של מלצר מתשר היא הכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה, ולכן נכללת בבסיס לחישוב קצבת תלויים לשאריו של מלצר שנפטר.[3] גם בפסק דין זה ציין הנשיא אשר גרוניס: "הסדר מעמדם של דמי התשר נמנה, אפוא, להשקפתי עם סוגי ההסדרים שמעוררים שאלות של מדיניות כלכלית וחברתית. מפאת מורכבותם והשלכותיהם האפשריות של ההסדרים מן הראוי להותירם להכרעת המחוקק".

במרץ 2018 קבע בית הדין הארצי לעבודה שהתשר מהווה לצורך דיני העבודה והביטוח הלאומי הכנסה של המסעדה שנועדה לתשלום שכר העובדים בלבד - וכי הכנסותיהם של המלצרים מהתשר מהוות שכר עבודה לכל דבר, בגינו הם זכאים לזכויות סוציאליות כחוק[4][5]. כדי לאפשר היערכות לחידוש שבפסק דין זה נקבע בו שייכנס לתוקף ב-1 בינואר 2019. בפסק הדין גם נכתב במפורש, שהוא נוגע רק למסעדות, בתי קפה, ברים ופאבים. טרם ניתנה תשובה חד-משמעית לשאלה האם התשר חייב במע"מ[6].


הפרוטוקול-
טיפים – דיני עבודה
למרות שכספי הטיפים מהווים הכנסה של העסק, כברירת מחדל הם נועדו לתשלום שכר עבודה בלבד של עובדי שרשרת השירות. מעסיק אינו רשאי להשתמש בהם לצרכים אחרים כמו תשלום של הוצאות אחרות של העסק וכד'.

כספי טיפים לא נועדו לצורך תשלומי חובה (מס הכנסה, דמי ביטוח לאומי, מס בריאות וכד'), הפרשות לפנסיה או לזכויות סוציאליות אחרות. מכיוון שטיפים מהווים הכנסת עבודה עובדי מערך השירות, הם מהווים שכר לצורך חישוב הפקדות לפנסיה, תשלומי חובה וזכויות אחרות.

כספי טיפים חייבים להיות כתובים בתוך תלוש השכר של העובד מכוח חוק הגנת השכר ויש לתת להם רישום מיוחד בתלוש.

מעסיק ועובד יכולים להגיע להסכם בינהם כמו חוזה אישי, שכספי הטיפים ישמשו למטרה אחרת ולא רק כברירת מחדל לטובת תשלום שכר עבודה ובתנאי שהתניה זו כפופה לדינים ולחוקים, ולא חורגת מהוראות של הסכם קיבוצי ו/או צו הרחבה. בכל מקרה, מעסיק לא רשאי לשלם שכר שהוא פחות משכר מינימום או שכר על פי החוזה האישי (הגבוה מבינהם).

כספי טיפים מחייבים תשלומי חובה כמו מיסים ודמי ביטוח, לכן כאשר העובד יגיש תביעה לצורך קבלת גמלה מהביטוח הלאומי (כמו דמי אבטלה), היא תחושב כך שכספי הטיפים מהווים הכנסה. אם המעסיק לא יעביר לביטוח הלאומי דמי ביטוח עבור החלק של כספי הטיפים, הוא עשוי לקבל תביעה מהביטוח הלאומי.

חוק הטיפים – השפעה על מלצרים
כל הכנסה שניתנת למלצר על ידי הלקוח לא תיחשב הכנסה שלו אלא הכנסה של בית העסק. לכן, הסכום הזה ייחשב הכנסת עבודה שקיבל המלצר דרך המעסיק. טיפים נחשבים רכיב הכנסה שעליהם יש זכויות סוציאליות, תשלומי פנסיה וחובה אחרים.

חוק הטיפים – השפעה על בתי עסק
כל הטיפים שמשולמים למלצרים מהווים הכנסת בית העסק ועליו כמעסיק לשלם אותם כהכנסת עבודה של העובד. ספרי בית העסק לא ייפגעו שכן ההכנסות יגדלו מצד אחד וההוצאות יגדלו גם. אולם, עסקים צריכים לדעת כי ההוצאות יגדלו יותר כיוון שעל הטיפים יש לשלם גם תשלומי חובה.

טרם נקבע מה בעניין תשלום מע"מ על טיפים.

חוק הטיפים – השפעה על אורחים / סועדים
אורחים שיביאו טיפים למלצרים צריכים לקחת בחשבון שכספים אלו מהווים הכנסה של המלצר בנוסף להכנסתו מהמעסיק. לטענת מסעדנים, ייתכן כי יתווספו דמי שירות או שהמחירים יועלו בכמה אחוזים.
כל זה, עדיין לא ענה על השאלה - האם חלה חובה חוקית על הסועדים לתת טיפ?
 
זה תשובה מבחינה הלכתית- (מאתר דין)
שלום וברכה,

בסוגי עבודות שנהוג לשלם טיפ’ מחובתו של הלקוח לשלם, כחלק מתשלום של שכירות פועלים. במלצרות המנהג ברור שמשלמים טיפ. בדברים אחרים שאין מנהג ברור אלא כל הרוצה נותן, אין הלקוח חייב לתת.

.בהצלחה

מקורות:

בקובץ מבקשי תורה תש”ס עמוד תכז הובא בשם הגרי”ש אלישיב זצ”ל שבמקום שנהוג לשלם טיפ למלצרים, חייבים לשלם זאת מדין מנהג המדינה. ונחשב כתשלום לפועל שחייב לשלם לו את שכרו.

כל זה, עדיין לא ענה על השאלה - האם חלה חובה חוקית על הסועדים לתת טיפ?
מצאתי לך משהו בחוברת של דיונים משפטיים:
1620917206300.png
 
עכשיו, איפה הגזל אם לא משלמים טיפ?
על בעל העסק חלה חובה לשלם לעובדיו שכר מינימום לפחות.
החוק מאפשר (ומחייב, לצורך זכויות סוציאליות) לחשב את הטיפים כחלק מהשכר.
כלומר, אם הלקוחות לא עשו כמצופה מהם ושילמו טיפים די הצורך - המעסיק ישלם את זה, לא המלצר.
אם המעסיק רוצה להחיל על הלקוחות את התשלום למלצר ולא מחשב אותם במחירי התפריט -
בבקשה, תגיש חשבונית עם חישוב של עשרה אחוזים נוספים לטיפ.
כמו שמחשבים מע"מ ומוסיפים אותו לחשבונית כחלק מחייב מהתשלום.
לא הבנתי מאיפה הגיעה פה ההתדיינות על גזל המלצר. המלצר הוא בכלל לא הנושא כאן, אלא המעסיק.
 
מטרת השאלה בראשית האשכול היתה כדי להבין:
האם הטיפ הוא חובה? אם היה שירות לא מספק עדיין צריך לתת אותו?
 
@שפריצרית אני לא יודעת אם זה גזל, אבל אפילו שזה לא חוק שחייבים לתת, זה מנהג מדינה,
וגם בית משפט מתייחס בכל הדיונים שלו כקביעה שנותנים טיפ, מצרפת פה עוד משהו מאותו חוברת-
1620920673533.png

1620920807747.png

וכל ההתיחסות המשפטית היא לא האם חייבים לתת טיפ או לא,
אלא מה ההגדרה של הטיפ מבחינת בעל העסק, האם זה חייב להירשם בספרים, האם חייבים לתת את הטיפים למלצרים או מותר להשתמש בזה להוצאות כלליות בעסק וכו', והאם המלצר צריך לשלם מס מהטיפ שנתנו לו ונחשב לעצמאי בחלק הזה של התשלום.
וגם אפשר לראות שמבחינת ההלכה כמו שהרב אליישיב כתב, מאחר שזה מנהג המקום חייבים לתת טיפ.

@אביטלוש מבחינה אישית אני יכולה לומר לך שלא חקרתי את הנושא לפני כן, ואני נותנת טיפים וזה חלק מהחישוב עלויות שלי לגבי מסעדה,
אבל פעם אחת שהשרות היה גרוע, לא נתנו טיפ, והסברנו למלצר גם למה אנחנו לא נותנים.
לאור מה שבדקתי עכשיו אני צריכה לברר אם זה באמת מותר הלכתית לנהוג ככה.
 
וכל ההתיחסות המשפטית היא לא האם חייבים לתת טיפ או לא,
נכון, כי אין חובה חוקית כזו.
כל ההתייחסות בחוק מגיעה בעקבות הנורמה החברתית לתת טיפ - איך על המעסיק להתייחס לנורמה הזו.
המקורות שלעיל מביאים דיון פילוסופי ואינו מחייב.
חובה מוסרית / חברתית - זה כבר נושא אחר.
 
הבנה אישית שלי ממה שקראתי ומהציטוטים שהעתקתי- מאחר שזה כבר מאות שנים מושרש כנוהג, וגם המעסיקים, וגם המלצרים לוקחים את זה כחלק מחשבון המשכורת (או שזה תשלום כללי למסעדה על השרות, או שזה אישי למלצר, או שזה תוספת לשכר מינימום, או שמעסיק משלים את הטיפים ככה שיהיה שכר מינימום, זה בנתיים כל ההיבטים שראיתי שדנים עליו מבחינה משפטית)
אז מבחינה הלכתית אם לא משלמים את זה- זה נקרא גזל.
 
בסיעתא דשמיא

לא הבנתי.

אם המעסיק משלם לעובד כמה שמגיע לו בלי קשר לטיפ-
הרי הוא מחשב בכל מקרה לפי שכר מינימום
אז למה צריך לשלם טיפ?

טיפ למעסיק?
 
בסיעתא דשמיא

לא הבנתי.

אם המעסיק משלם לעובד כמה שמגיע לו בלי קשר לטיפ-
הרי הוא מחשב בכל מקרה לפי שכר מינימום
אז למה צריך לשלם טיפ?

טיפ למעסיק?
הטיפ הוא מהלקוח למלצר על השירות.
אני חושבת שבאחד הציטוטים שהבאתי יש הסבר על זה.
 
מלצר הוא לא מצחצח נעליים ששכרו נקבע בשרירות ליבם של הלקוחות.
המלצר עובד בשירות המסעדה, ובעליה הוא זה שהתחייב לשלם את שכרו כחוק כאשר שכר אותו לעבודה.
המעסיק עצמו לא חייב את הלקוחות לשלם ברגע שהגיש חשבונית שאינה כוללת את השירות.
נורא נח למעסיק להיות בפוזיציה כזאת -
גם נהנה מתדמית של מחירים נמוכים יותר, כי לא הכניס בתפריט את עלות השירות
וגם בסופו של דבר שכר המלצר כן מגולגל על הלקוח - בגלל הנורמה החברתית.
אז מבחינה הלכתית אם לא משלמים את זה- זה נקרא גזל.
גזל ממי? מהמלצר או ממעסיקו?
 
מלצר הוא לא מצחצח נעליים ששכרו נקבע בשרירות ליבם של הלקוחות.
המלצר עובד בשירות המסעדה, ובעליה הוא זה שהתחייב לשלם את שכרו כחוק כאשר שכר אותו לעבודה.
המעסיק עצמו לא חייב את הלקוחות לשלם ברגע שהגיש חשבונית שאינה כוללת את השירות.
נורא נח למעסיק להיות בפוזיציה כזאת -
גם נהנה מתדמית של מחירים נמוכים יותר, כי לא הכניס בתפריט את עלות השירות
וגם בסופו של דבר שכר המלצר כן מגולגל על הלקוח - בגלל הנורמה החברתית.

גזל ממי? מהמלצר או ממעסיקו?
תראי, זה משהו שכבר מאות שנים ככה, לא התחיל שלשום...
וזה לא רק מלצר, אני לא יודעת מה איתך, אבל יודעת שגם כשאנחנו הולכים למלון אז משאירים טיפ לחדרנים.
ואני יודעת שבעוד ענפים זה ככה, רק שאני פחות משתמשת בשירותים האלו.
(ויודעת גם על כאלה (לא דתיים וגם יותר חוצניקים) שמתייחסים לדיילים במטוס כמו מלצרים וגם להם נותנים טיפים.)
ואיך שאני מבינה הגזל הוא מהמלצר.
וזה אני לא בטוחה- אבל גם אם המעסיק לוקח את הטיפ לעצמו, זה חשבון נפרד שלו מבחינת גזל, אני לא חושבת שזה פותר אותי... אבל שוב, לא יודעת, לא בררתי את זה מבחינה הלכתית,
ואף פעם גם לא בררתי מבחינה חוקית, כי זה פשוט חוקים לא כתובים של נימוסי חברה.
 
וזה לא רק מלצר, אני לא יודעת מה איתך, אבל יודעת שגם כשאנחנו הולכים למלון אז משאירים טיפ לחדרנים.
זה יפה מאד, ואת יודעת מה - דווקא יש לי יותר חשק לתת טיפ במקרה הזה, כשאני יודעת שהכסף ילך ישירות לכיסה של החדרנית כבונוס נחמד ולא יהיה חלק משום שקלול ציני של המעסיק.
במקרה של המלצר במסעדה - שיתכבד בעל הבית וימלא קודם את חובותיו החוקיות. הוא יודע שהוא יהיה חייב לעשות את זה בכל מקרה, אז הוא רוכב על הנורמה החברתית, מדרבן אותה ומוסיף לה נופך משלו.
גם לי היה נורא נחמד אם מישהו היה משלם במקומי משכורות לעובדים. (תאורטית, כן?)
 
@שפריצרית מסכימה בערך עם מה שאת כותבת.
לא יודעת איך להתנסח בדיוק, אבל לי זה לא משנה אם רשמית יעלו לי את המחיר של המנה ב40-80 ש"ח
או שאני אביא את הכסף כי ככה הנוהג בעולם.

בעצם אולי כן אכפת לי, בגלל שאם יקחו ממני את הכסף מראש אני מניחה שזה יהיה סכום יותר גדול ממה שאני נותנת עכשיו.

זה יפה מאד, ואת יודעת מה - דווקא יש לי יותר חשק לתת טיפ במקרה הזה, כשאני יודעת שהכסף ילך ישירות לכיסה של החדרנית כבונוס נחמד ולא יהיה חלק משום שקלול ציני של המעסיק.
שתיהם מביאים מאותו חוק לא כתוב של נימוסים :)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה