דרוש מידע ילדה בת 4 שלדעת הגננת היא עם מאפייני אספרגר

ההגדרה כל כך רחבה שההכללה הזו היא פשוט טעות.

יש המוןןןן כאלה בדורנו שלא אובחנו - כנראה רוב הASD בתפקוד גבוה בגילאי 20+, ואין שום דרך למדוד את הקשר בין הקושי לנישואין והקמת משפחה.

בנוסף כמעט אין בוגרים בתפקוד גבוה שאובחנו וטופלו מילדותם כדי ליצור סטטיסטיקה מתאימה ל'ילדים של היום'.
מהסיבה הפשוטה שבילדותם הם לא נכללו בהגדרה (רק מ2013 התפקוד הגבוה מוגדר כך ומקבל טיפולים בהתאמה)

(ברור שיש מקרים שאנשים זיהו (או חושבים שזיהו - ולא כל קושי בזוגיות זה ASD) בהמשך החיים ויש קשיים שיכולים להיות גדולים מאוד, אבל - א. לא לכולם יש בעיה תפקודית בבגרות, ב.כל אלו ש'אובחנו' ע''י בני זוגם לא קיבלו טיפול מתאים מילדות)

סתם לידע, האיש האשיר בעולם - אלון מאסק - מאובחן באוטיזם.

לגבי ה'עוצמה' לדעתך, הגישה למדידה היום היא הפרופיל ההסתגלותי, שמושפע מהרבה פרמטרים מלבד הקושי התקשורתי (IQ, DQ, ויסות רגשי, שפה ועוד).
ולכן ADHD עם כושר התסגלות נמוך הוא בעל הפרעה בעוצמה חזקה יותר מASD עם כושר הסתגלות גבוה.
לצערי לא רק שההגדרה רחבה אלא שמעתי מפסיכולוג קליני קרוב משפחתי שהיד קלה על ההדק יותר מידי היום עם האבחון של ASD ומספיק שילדה תמשיך לצייר באבחון תוך כדי שמדברים איתה ותענה בלי להרים את הראש שזה כבר נחשב שהיא לא יוצרת קשר עין וכן על זו הדרך.
 
נו נו
מכירה אישית מקרה בודד
והחברה הזו מכירה קבוצה גדולה של נשים כאלו, זה ממש לא מקרה בודד.
ודאי שביחס לכמות האכלוסין עדיין מדובר במיעוט, כלל מאובחני האוטיזם הם מיעוט, והגבוהים הנשואים - לא כל שכן, אבל המציאות קיימת, ולא במקרים בודדים בכלל.
 
לצערי לא רק שההגדרה רחבה אלא שמעתי מפסיכולוג קליני קרוב משפחתי שהיד קלה על ההדק יותר מידי היום עם האבחון של ASD ומספיק שילדה תמשיך לצייר באבחון תוך כדי שמדברים איתה ותענה בלי להרים את הראש שזה כבר נחשב שהיא לא יוצרת קשר עין וכן על זו הדרך
זו גם הכללה
ההורים שולחים את הילד לגן תקשורת שם הרבה פעמים דורשים אבחון חוזר וכו
מה שנכון
שהרבה פעמים ASD הופך לפח אשפה של בעיות שלא מצליחים לאבחן
 
ההודעות של ההשואה בקושי וכו הם בכלל לא רלונטיות להורה ספציפי
אמנם גם אני התווכחתי בהתחלה מה יותר קשה
אבל פתאום זה נהיה מצחיק
מה זה משנה מה יותר קשה , לכל בעיה יש קשת שלמה מהקלה ביותר עד לקשה ביותר
ברור שתקשורת קשה תהיה בעיה כבדה יותר מקש"ר קל
כמו שברור שקש"ר קשה יכביד בהרבה מעל הרצף בתפקוד גבוה

כמו שיש אוטיזם שלא מתחתנים, יש קש"ר שלא רק שלא מתחתנים אלא גם מגיעים לפשע, אז אולי זה בודדים והקצה הקשה
אז מה???

ההתמקדות צריכה להיות איך לאבחן ולטפל לא מה יותר קשה
ולא ליאש שהם כמעט לא מתחתנים כי זה לא נכון!!! במיוחד היום שתקשורת זה שם כולל לכל כך הרבה מצבים קלים שפעם אובחנו למשל כ nvld
 
זו גם הכללה
ההורים שולחים את הילד לגן תקשורת שם הרבה פעמים דורשים אבחון חוזר וכו
ספציפית לגבי גן תקשורת - פרופסור אילן דינשטיין שהוא אחד המובילים בתחום הASD בארץ אמר בכתבה שהיתה ביתד נראה לי - שלפי המחקר שלו הכי טוב לילדים על הרצף בתפקוד גבוה זה להשאיר בגן רגיל עם ילדים רגילים ולתת תמיכה בתוך הגן, ככה זה מרגיל אותם לתקשורת רגילה.
גילוי נאות - לא קראתי את הכתבה לעומק.
 
לצערי לא רק שההגדרה רחבה אלא שמעתי מפסיכולוג קליני קרוב משפחתי שהיד קלה על ההדק יותר מידי היום עם האבחון של ASD ומספיק שילדה תמשיך לצייר באבחון תוך כדי שמדברים איתה ותענה בלי להרים את הראש שזה כבר נחשב שהיא לא יוצרת קשר עין וכן על זו הדרך.
ממש לא עובד כך

יש אבחונים שעושים עבור בט"ל וכך הם נראים
אבחון אמיתי לא נראה כך בטח לא כשמבקשים אח"כ עזרה מגורמי מקצוע.

קופות חולים עושים הכל שיהיו כמה שפחות asd
 
ספציפית לגבי גן תקשורת - פרופסור אילן דינשטיין שהוא אחד המובילים בתחום הASD בארץ אמר בכתבה שהיתה ביתד נראה לי - שלפי המחקר שלו הכי טוב לילדים על הרצף בתפקוד גבוה זה להשאיר בגן רגיל עם ילדים רגילים ולתת תמיכה בתוך הגן, ככה זה מרגיל אותם לתקשורת רגילה.
גילוי נאות - לא קראתי את הכתבה לעומק.
כל ילד לגופו
אין כללים כשמדובר באוטיזם
שאלה האם חהעביר לחנמ או להשאיר ברגיל זאת שאלה מאוד לא פשוטה
נקודת המוצא היא האם הילד מוכל במקום לימודו ומתקדם כמצופה.
וכל בזמן להיות עם יד על הדופק דברים משתנים מאוד בתחום הזה.
 
ספציפית לגבי גן תקשורת - פרופסור אילן דינשטיין שהוא אחד המובילים בתחום הASD בארץ אמר בכתבה שהיתה ביתד נראה לי - שלפי המחקר שלו הכי טוב לילדים על הרצף בתפקוד גבוה זה להשאיר בגן רגיל עם ילדים רגילים ולתת תמיכה בתוך הגן, ככה זה מרגיל אותם לתקשורת רגילה.
גילוי נאות - לא קראתי את הכתבה לעומק.
בטוח שיש מחקרים הפוכים
 
בתור אם לבן אוטיסט בן 38 וכרגע מ"מ מנהלת בית ספר לילדים על הרצף בתפקוד גבוה ושנים יעוץ להורים.
אנא, אל תטמנו את הראש בחול. כדאי ללכת בהקדם לרופא התפתחותי ולראות מה לעשות. אין ענין לשים סטיגמות על הילדה אבל לראות מה אפשר לעזור. אני סופר ממליצה על טפול בשיטת DIR שזה סתם טפול טוב לכל ילד... מי שיכול להרשות לעצמו. אבל במקרה שיש ספק זו יכולה להיות ממש הצלת חיים כי אפשר להביא גם ילדים על הרצף לתפקוד נורמטיבי. אפשר לחפש באינטרנט על שיטת DIR. אפשר גם ליצר איתי קשר. ושוב - רק תרויחו מזה, אתם, הילדה ושאר המשפחה.
 
בתור אם לבן אוטיסט בן 38 וכרגע מ"מ מנהלת בית ספר לילדים על הרצף בתפקוד גבוה ושנים יעוץ להורים.
אנא, אל תטמנו את הראש בחול. כדאי ללכת בהקדם לרופא התפתחותי ולראות מה לעשות. אין ענין לשים סטיגמות על הילדה אבל לראות מה אפשר לעזור. אני סופר ממליצה על טפול בשיטת DIR שזה סתם טפול טוב לכל ילד... מי שיכול להרשות לעצמו. אבל במקרה שיש ספק זו יכולה להיות ממש הצלת חיים כי אפשר להביא גם ילדים על הרצף לתפקוד נורמטיבי. אפשר לחפש באינטרנט על שיטת DIR. אפשר גם ליצר איתי קשר. ושוב - רק תרויחו מזה, אתם, הילדה ושאר המשפחה.
דווקא ההמלצה שלי על ABA
 
ישנו 'טרנד' של אנשים שהם מאובחנים כASD.
בעיקר בתקשורת הכללית והעולמית מגיע איזה אדם מפורסם ואומר גם אני ASD....
זה ממש לא נכון.
ישנם 'אגדות' על אנשים מוצלחים שהם ASD, אולי ... אבל זה ממש נדיר ביותר ....
אנשים שאולי יש להם קצת מוזרות והם 'מצאו' איזה פסיכולוג שהסכים לתת להם אבחנת ASD.
אחד הקריטריונים הרשמיים הוא

הסימפטומים גורמים ללקות משמעותית מבחינה קלינית בתפקוד החברתי, התעסוקתי , או בתפקיד עכשווי חשוב אחר.​

=====================
האמת העצובה היא שאנשים שיש להם באמת ASD' הם אנשים מסכנים ובודדים ואינם עצמאיים.
בדרך-כלל הם לא נשואים.
מכיר כאלו שניסו [ההורים לא הבינו את הבעיה שלהם] לחתן אותם ...
מאוד מהר הם התגרשו ...
שמעתי על כמה שהם נשואים, אבל נשותיהם סובלות מאוד.
===========
ASD אינם 'שורדים' במסגרת רגילה ולפעמים הם יושבים בכיתה כמו 'עציץ' [לשונו של מחנך בכיתה].
הרבה פעמים טובת הילדים לשלוח אותם לחינוך מיוחד, אבל ההורים לא מוכנים ...
=====
ASD היא 'מום נסתר', קשה להבין מהי הלקות הזאת שכל-כך מפריעה ולמה לא מצליחים לצאת ממנה...
אבל אחרי שיודעים לזהות אותה, רואים עד כמה היא מאוד משמעותית.
========
בקיצור:
ASD אמיתי הוא אדם/ילד הוא עם לקות משמעותית.
ובמקרה הטוב, הוא עובד בעבודה פשוטה, חדגונית ומשעממת.
 
ישנו 'טרנד' של אנשים שהם מאובחנים כASD.
בעיקר בתקשורת הכללית והעולמית מגיע איזה אדם מפורסם ואומר גם אני ASD....
זה ממש לא נכון.
ישנם 'אגדות' על אנשים מוצלחים שהם ASD, אולי ... אבל זה ממש נדיר ביותר ....
אנשים שאולי יש להם קצת מוזרות והם 'מצאו' איזה פסיכולוג שהסכים לתת להם אבחנת ASD.
אחד הקריטריונים הרשמיים הוא

הסימפטומים גורמים ללקות משמעותית מבחינה קלינית בתפקוד החברתי, התעסוקתי , או בתפקיד עכשווי חשוב אחר.​

=====================
האמת העצובה היא שאנשים שיש להם באמת ASD' הם אנשים מסכנים ובודדים ואינם עצמאיים.
בדרך-כלל הם לא נשואים.
מכיר כאלו שניסו [ההורים לא הבינו את הבעיה שלהם] לחתן אותם ...
מאוד מהר הם התגרשו ...
שמעתי על כמה שהם נשואים, אבל נשותיהם סובלות מאוד.
===========
ASD אינם 'שורדים' במסגרת רגילה ולפעמים הם יושבים בכיתה כמו 'עציץ' [לשונו של מחנך בכיתה].
הרבה פעמים טובת הילדים לשלוח אותם לחינוך מיוחד, אבל ההורים לא מוכנים ...
=====
ASD היא 'מום נסתר', קשה להבין מהי הלקות הזאת שכל-כך מפריעה ולמה לא מצליחים לצאת ממנה...
אבל אחרי שיודעים לזהות אותה, רואים עד כמה היא מאוד משמעותית.
========
בקיצור:
ASD אמיתי הוא אדם/ילד הוא עם לקות משמעותית.
ובמקרה הטוב, הוא עובד בעבודה פשוטה, חדגונית ומשעממת.
הכללה מגיעה בד"כ מחוסר היכרות של הנושא.
בתפקוד גבוה ישנם כמה דרגות. וגם בזה ישנם הבדלים במה בעיקר מתבטא הקושי.
asd אמיתי, גם יכול להיות ילד מחונן שיודע את החומר בכיתה יותר טוב מכולם.
וגם יכול להיות גאון במחשבים שמביא משכורת מכובדת.
 
הכללה מגיעה בד"כ מחוסר היכרות של הנושא.
בתפקוד גבוה ישנם כמה דרגות. וגם בזה ישנם הבדלים במה בעיקר מתבטא הקושי.
asd אמיתי, גם יכול להיות ילד מחונן שיודע את החומר בכיתה יותר טוב מכולם.
וגם יכול להיות גאון במחשבים שמביא משכורת מכובדת.
מכיר את הנושא טוב מאוד !
קשה מאוד למצוא ילד שיודע את החומר בכיתה יותר מכולם משתי סיבות מרכזיות.
א. 'הבנת הנקרא' זה אחד מהכישורים שנפגעים משמעותית בASD, להבדיל ממתמטיקה (שאינה נפגעת) והזיכרון שאינו נפגע כלל.
ב. קשה לגרום לילד הASD ללמוד חומר 'שלא מעניין אותו'.
אולי נמצא ילד שבמתמטיקה הוא טוב מכולם, אבל גם הוא אם פתאום 'לא בא לו' אז זה בעיה ...
ג. הרבה פעמים הילד 'אינו פנוי ללמידה' כתוצאה מהרגישות החושית וכל הבעיות הרגשיות והנפשיות הנלוות.
=============
כמעט תמיד אינו 'גאון מחשבים'.
בגלל שקשה לראות אותו לומד ולומד נושאים מייגעים ומתישים.
הוא בדרך-כלל אינו בוגר ודחיית-הסיפוקים שלו מאוד חלשה.
הוא לא יודע להקשיב טוב ובסבלנות ולשים לב מה השני רוצה ממנו.
הוא גרוע בעבודת צוות ולהסתדר עם הסביבה.
זה תופעה נדירה מאוד מאוד, לראות ASD מצליח למצוא עבודה טובה ומכובדת.
לראות אותו נשוי עם משפחה, עבודה-טובה ורק הוא ASD ...
זה ממש אחד למיליון.
===========
אמנם זה חסד עצום לקבל ASD לעבודה.
מי שיש לו סבלנות לספוג את ההתנהגויות המרגיזות ולתת לו עבודה.
הוא ממש מציל נפשות !
 
נערך לאחרונה ב:
מכיר את הנושא טוב מאוד !
קשה מאוד למצוא ילד שיודע את החומר בכיתה יותר מכולם משתי סיבות מרכזיות.
א. 'הבנת הנקרא' זה אחד מהכישורים שנפגעים משמעותית בASD, להבדיל ממתמטיקה (שאינה נפגעת) והזיכרון שאינו נפגע כלל.
ב. קשה לגרום לילד הASD ללמוד חומר 'שלא מעניין אותו'.
אולי נמצא ילד שבמתמטיקה הוא טוב מכולם, אבל גם הוא אם פתאום 'לא בא לו' אז זה בעיה ...
ג. הרבה פעמים הילד 'אינו פנוי ללמידה' כתוצאה מהרגישות החושית וכל הבעיות הרגשיות והנפשיות הנלוות.
=============
כמעט תמיד אינו 'גאון מחשבים'.
בגלל שקשה לראות אותו לומד ולומד נושאים מייגעים ומתישים.
הוא בדרך-כלל אינו בוגר ודחיית-הסיפוקים שלו מאוד חלשה.
הוא לא יודע להקשיב טוב ובסבלנות ולשים לב מה השני רוצה ממנו.
הוא גרוע בעבודת צוות ולהסתדר עם הסביבה.
זה תופעה נדירה מאוד מאוד, לראות ASD מצליח למצוא עבודה טובה ומכובדת.
לראות אותו נשוי עם משפחה, עבודה-טובה ורק הוא ASD ...
זה ממש אחד למיליון.
===========
אמנם זה חסד עצום לקבל ASD לעבודה.
מי שיש לו סבלנות לספוג את ההתנהגויות המרגיזות ולתת לו עבודה.
הוא ממש מציל נפשות !
@יוסייוסייוס נראה שאתה מבין ומכיר אבל משהו בהתנסחות המאד החלטית וחד משמעית, (וקצת מכלילה)... צורם ועלול לפגוע בכאלו שמתמודדים עם ילד כזה או דומה כאן בפורום...
וגם חרצת להם עתיד לא מזהיר... אז רק 'מניחה' את זה כאן לתשומת לבך.
לא סותר שדעתך נשמעת עם הבנה ומקצועיות. וכתובה בבהירות. ותודה על כך
 
@יוסייוסייוס נראה שאתה מבין ומכיר אבל משהו בהתנסחות המאד החלטית וחד משמעית, (וקצת מכלילה)... צורם ועלול לפגוע בכאלו שמתמודדים עם ילד כזה או דומה כאן בפורום...
וגם חרצת להם עתיד לא מזהיר... אז רק 'מניחה' את זה כאן לתשומת לבך.
לא סותר שדעתך נשמעת עם הבנה ומקצועיות. וכתובה בבהירות. ותודה על כך
אני אב לשני ילדים מאובחנים ....

מטרת דברי היא שאנשים יהיו עם ציפיות מציאותיות וריאליות.
אמנם כולי תקוה שאתבדה וכל ילד מאובחן בסופו של דבר יתחתן וההפרעה כלל לא תזיק לו לתעסוקה.
 
בלת"ק
מהכירות עם התחום- רוצה לנסות לעזור
דבר ראשון- צריך ממש להיזהר מלתת הגדרות ואבחנות מבלי שראו את הילדה.
דבר שני- ציינתם שהיא ביקרה אצל קלינאית תקשורת ומרפאה בעיסוק- מה הם אמרו?
האם פניתם לרופאה ההתפתחותית בהתפתחות הילד.
משערת שכבר ציינו פה באשכול- מחזקת- ההגדרה אספרגר אינה קיימת כיום- ישנו רצף/ספקטרום וישנם ילדים שמאובחנים על הרצף הנ"ל בתפקוד גבוה/בינוני/נמוך לעיתים יש קו-מורבידיות והם מאובחנים בנוסף גם עם מש"ה או תסמונת דאון וכו'
ברפרוף על התגובות ראיתי שכתבו פה שאנשים עם אבחנה של ASD לא מגיעים לשום דבר ונדיר שמתחתנים ולרב הם מתגרשים וכו'
מהיכרות עם התחום ועם הרבה מאובחנים אמיתיים- חייבת להדגיש שזה לא נכון!!! עם טיפול נכון, מתן כלים מתאימים, טיפול מגיל צעיר והרבה סייעתא דשמייא רבים מהם חיים חיים משמעותיים, נישאים ויש להם ילדים! הם גם מגיעים להישגים מדהימים בעבודה ומיזמים וגילויים נדירים נרשמים על שמם לא אחת...
הסימפטומים שנכתבו כאן יכולים להתאים להפרעת תקשורת ובשביל זה- כמו שציינתי צריך לבצע אבחון.
באמת קיים בתחום(כמו בתחומים נוספים) מצד אחד מושג של אבחנת יתר ומצד שני מושג של תת אבחנה:
אבחון אוטיזם הוא בסופו של דבר על סמך קביעה סובייקטיבית של אי אילו אנשי מקצוע.
אין בדיקה גנטית או בדיקת דם שמאשרת או שוללת באופן אובייקטיבי, כך שהאבחנה תלויה באיש המקצוע שנמצא מול הילד.
אמרה לי מטפלת גדולה שאבחנה של אוטיזם היא עניין גאוגרפי כשהיא ראתה שאיני מבינה את כוונתה היא הסבירה שהייתה תקופה שבטבריה לא היו כמעט אוטיסטים, לא היו שם מאובחנים על הרצף, היא עבדה שם והתברר שהפסיכולוג המאבחן העיקרי בטבריה סובר שאוטיזם זאת אבחנה שניתנת רק לתפקוד גבוה עם מנת משכל תקינה לחלוטין והשאר הם מש"ה ובעיות התקשורת שלהם נובעות מהמש"ה.- בעצם היה שם תת אבחנה.
ואילו במקומות אחרים יש מאבחנים שכמעט כל נבדק שמגיע אליהם מקבל הגדרה של אוטיזם- אבחנת יתר.
לכן, אני חושבת שהולכים לכמה אנשי מקצוע.
אם גם קלינאית התקשורת, גם המרפאה בעיסוק, גם הרופאה ההתפתחותית וגם הפסיכולוג סוברים שהילד סובל מאוטיזם או מהפרעה אחרת כנראה שזה זה- אם חלק סוברים אחרת יש מקום לשאלה.
בכל מקרה אבחנה של אוטיזם- אם ניתנת אינה נוראה, היא מכוונת לטיפול ספציפי תואם ומקדם לילד וקרקע להתקדמות וצמיחה שלו.
בהצלחה!!!
 
יוסיוס, אתה אב של הילדים שלך בלבד.
יש מטבע לשון -אם אתה מכיר אוטיסט אחד, אתה מכיר אוטיסט אחד.
גם אם יש לך שניים, ומאחלת לך הצלחה בגידול שלהם,
א - אם כהורה שאמור לגדל אותם רואה בהם ייצור דפוק וחסר עתיד...
ב - זו נקודת מבט מאד אישית וצרה. (כן, גם אם אתה מכיר עוד כמה שהם חברים שלהם)
הרבה ממה שכתבת מתאים אולי לחלק מהאנשים המאובחנים בASD, אבל זה לא חלק מהASD.
זה כמו שתכתוב שיש להם שיער חום... נכון, לחלקם יש:unsure:, ולכן מה?
הנקודות שהעלית אינן חלק מהקריטריונים לאבחון
 
בלת"ק
מהכירות עם התחום- רוצה לנסות לעזור
דבר ראשון- צריך ממש להיזהר מלתת הגדרות ואבחנות מבלי שראו את הילדה.
דבר שני- ציינתם שהיא ביקרה אצל קלינאית תקשורת ומרפאה בעיסוק- מה הם אמרו?
האם פניתם לרופאה ההתפתחותית בהתפתחות הילד.
משערת שכבר ציינו פה באשכול- מחזקת- ההגדרה אספרגר אינה קיימת כיום- ישנו רצף/ספקטרום וישנם ילדים שמאובחנים על הרצף הנ"ל בתפקוד גבוה/בינוני/נמוך לעיתים יש קו-מורבידיות והם מאובחנים בנוסף גם עם מש"ה או תסמונת דאון וכו'
ברפרוף על התגובות ראיתי שכתבו פה שאנשים עם אבחנה של ASD לא מגיעים לשום דבר ונדיר שמתחתנים ולרב הם מתגרשים וכו'
מהיכרות עם התחום ועם הרבה מאובחנים אמיתיים- חייבת להדגיש שזה לא נכון!!! עם טיפול נכון, מתן כלים מתאימים, טיפול מגיל צעיר והרבה סייעתא דשמייא רבים מהם חיים חיים משמעותיים, נישאים ויש להם ילדים! הם גם מגיעים להישגים מדהימים בעבודה ומיזמים וגילויים נדירים נרשמים על שמם לא אחת...
הסימפטומים שנכתבו כאן יכולים להתאים להפרעת תקשורת ובשביל זה- כמו שציינתי צריך לבצע אבחון.
באמת קיים בתחום(כמו בתחומים נוספים) מצד אחד מושג של אבחנת יתר ומצד שני מושג של תת אבחנה:
אבחון אוטיזם הוא בסופו של דבר על סמך קביעה סובייקטיבית של אי אילו אנשי מקצוע.
אין בדיקה גנטית או בדיקת דם שמאשרת או שוללת באופן אובייקטיבי, כך שהאבחנה תלויה באיש המקצוע שנמצא מול הילד.
אמרה לי מטפלת גדולה שאבחנה של אוטיזם היא עניין גאוגרפי כשהיא ראתה שאיני מבינה את כוונתה היא הסבירה שהייתה תקופה שבטבריה לא היו כמעט אוטיסטים, לא היו שם מאובחנים על הרצף, היא עבדה שם והתברר שהפסיכולוג המאבחן העיקרי בטבריה סובר שאוטיזם זאת אבחנה שניתנת רק לתפקוד גבוה עם מנת משכל תקינה לחלוטין והשאר הם מש"ה ובעיות התקשורת שלהם נובעות מהמש"ה.- בעצם היה שם תת אבחנה.
ואילו במקומות אחרים יש מאבחנים שכמעט כל נבדק שמגיע אליהם מקבל הגדרה של אוטיזם- אבחנת יתר.
לכן, אני חושבת שהולכים לכמה אנשי מקצוע.
אם גם קלינאית התקשורת, גם המרפאה בעיסוק, גם הרופאה ההתפתחותית וגם הפסיכולוג סוברים שהילד סובל מאוטיזם או מהפרעה אחרת כנראה שזה זה- אם חלק סוברים אחרת יש מקום לשאלה.
בכל מקרה אבחנה של אוטיזם- אם ניתנת אינה נוראה, היא מכוונת לטיפול ספציפי תואם ומקדם לילד וקרקע להתקדמות וצמיחה שלו.
בהצלחה!!!
תודה על התשובה המפורטת -
רופאה התפתחותית עשתה לה שאלון קריטריונים של ASD - והיא לא עמדה כמעט בשום קריטריון -
אין לה תנועות חזרתיות, אין לה הפרעה תחושתית בשום דבר, אין התקפי זעם, ילדה חלקה מאד, היא גם בכורה ולוקחת אחריות ורוצה לעזור הרבה בבית. בכל תחומי הלמידה של הגן היא כמו ילדה רגילה ואף למעלה מכך.
כל ההבדל בינה לבין ילדה רגילה היא נטו עם החברות בגן.
למרות כל זאת הרופאה שאלה את ההורים האם הם רוצים לקבל את האבחנה של ASD למרות זאת כדי לקבל סיוע של קלינאית תקשורת בתוך הגן וכן לקבל סיוע כספי כדי לממן טיפולים פרטיים אם יש צורך.
השאלה היא כזאת - האם יש היום אבחנה של לקות תקשורת בלבד בלי למקם על הרצף האוטיסטי?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

לאחר שיטוט אחרי מאמרים אודות גיל הרך, נתקלתי במאמר פורץ מחשבה מאת יעל דיין באתר של ד"ר עדה בקר וליזי דוידי
כבן משפחה של גננת בגיל הרך הבנתי שכל מילה במאמר הינו אמיתי ויש כאן משהו המצריך חשיבה, נשמח לקרוא את דעתכן

1837.

פרידריך פרבל
מקים את גן הילדים הראשון בעולם. ממציא את השם – "גן ילדים".
בשם זה רוצה להדגיש את מהותו של המוסד כמקום המאפשר לילדים וילדות לגדול ולהתפתח כפרחים בגינה – באופן חופשי, עצמאי, על פי טבעם הייחודי.
בגן הזה יהיו פעילים, ישחקו, יטיילו בטבע, יטפלו בגינה, יעסקו במוסיקה ושירה ויזכו לכבוד.
גן הילדים יהווה סביבה בה קיימת הרמוניה ואחדות בין האדם, הטבע והבריאה, בין המשפחה והגן, בין הגוף, הנפש והאינטלקט.
בגן הילדים יכולים הילד והילדה לשהות עם חבריהם מחוץ למגבלות שמטילה המשפחה ובסביבה מוגנת.
הוא גם המציא את מקצוע ה"גננת" ולצורך הכשרתה הקים סמינר לגננות ראשון בעולם.

פרבל היה כנראה זה שטמן בנו את רעיון המפגש.
הוא תיאר את סדר היום בגן וציין שבבוקר כולם מתכנסים לשירה משותפת, שרים שירי בוקר טוב, שירים על מזג האוויר, עונות השנה ומנהלים שיחה על נושא כלשהו. מאז ועד היום כל הילדים והילדות בגן, כנראה בכל העולם, מתכנסים בבוקר למפגש.

איך קרה שהמפגש מתקיים כבר 180 שנה ואף אחת לא שואלת למה? מי צריך את זה?
אולי החשיבות שאנחנו מייחסות למפגש נובעת מהחשש שיחשבו שאנחנו טיפשות?


כ-70 שנה מאוחר יותר, בשנת 1907, מקימה מריה מונטסורי, (1870 – 1952) את גן הילדים הראשון באיטליה. כמו פרבל, גם מונטסורי דוגלת בפיתוח העצמאות של הילדים והילדות בגן ומעודדת חופש ובחירה.
יחד עם זאת, כאשר היא כותבת את ההנחיות למפגש בספרה "שיטת מונטסורי" (1909), ניתן לראות כי אין התייחסות לעצמאות או בחירה של הילדים והילדות.

על פי ההנחיות של מונטסורי, הגננת מסבירה לילדים ולילדות שצריך ללכת בשקט למקום הישיבה הקבוע, לשבת כשהרגליים נוגעות ברצפה והידיים על השולחן, הראש זקוף. בדרך זו, מסבירה מונטסורי, היא מלמדת יציבות ואיזון. אחר כך הילדים והילדות קמים כדי לשיר.

הגננת מסבירה שבזמן הקימה והישיבה אין צורך להרעיש. הגננת יכולה גם להסב את תשומת הלב לילד שהגיע נקי, חדר שסדרו יפה ומעשים אחרים הראויים לשבח.

אחר כך פותחת הגננת בשיחה. היא שואלת מה עשו אתמול, כיצד התנהגו, במה שיחקו, כיצד התייחסו להורים, האם דברו בנימוס, האם עזרו לאמם, האם ספרו בבית מה למדו בגן. ביום שני (אצלנו ביום ראשון), השיחות ארוכות יותר והגננת מבקשת שיספרו כיצד בילו בסוף השבוע.

אם מישהו מספר שאכל משהו לא ראוי (אצלנו: ממתקים), הגננת מסבירה שזה מזיק. השיחות נסובות על ימי הולדת, מסיבות ואירועים אחרים במשפחה או בשכונה וכך היא מלמדת על מה ראוי לשוחח ומפתחת את השפה.

הדמיון שבין תיאור זה למפגשים המתקיימים כיום מעיד על השפעת מונטסורי על הגנים בארץ.

האם התיאור הזה מעורר בנו אי נחת? למה?

בי מעורר התיאור הזה אי נחת מכיוון שהוא מציג גננת השולטת בילדים ובילדות ודורשת מהם ציות. הם צריכים ללכת בצורה מסוימת, לשבת בצורה מסוימת, לדבר בצורה מסוימת. הם פסיביים, נשלטים על ידי הגננת. אין מקום ליוזמה, לבחירה, למגוון של התנהגויות ולביטוי של הבדלים אינדיבידואלים. שליטת הגננת היא מוחלטת גם אם נעשית בצורה נעימה ורגועה. זהו אילוף.

זו גם דעתי על המפגשים המתקיימים כיום בגן. אמנם, הדרישה להליכה או ישיבה מסוימת, קיימת פחות היום, אבל משפטים כמו "שבי יפה", "תקשיבי" "תהיו בשקט" "לא מדברים כשאני מדברת" "לא מחזיקים חפץ ביד", רווחים בהחלט. המפגש, מעצם מהותו, כשכל כך הרבה ילדים וילדות נדרשים לשבת ביחד, מאלץ את הגננת לשלוט בהם.
קשה מאד בסיטואציה כזו להתייחס לכל ילד או ילדה באופן אישי, להתחשב ברצונות או בצרכים של כל אחד ואחת. זו סיטואציה המאלצת את הגננת להסתכל עליהם כקבוצה הומוגנית שצריך לשלוט בה. השליטה של הגננת באמצעות הדרישה להתנהג על פי אמות המידה שהיא קובעת, הופכת את הילד או הילדה לאובייקטים חסרי אונים.

אם כך, מדוע המפגש, שלדעתי זו הפעילות הכי פחות מוצלחת בגן, מחזיק מעמד כבר מאה ושמונים שנה ונתפש כפעילות חשובה והכרחית? כנראה שיש לכולנו צורך בשליטה, כנראה שאנחנו מפחדות לאבד שליטה. המפגש נותן לנו מסגרת מצוינת לשלוט.

הבעיה היא שכפי שלכל אחת מאתנו יש צורך בשליטה, הרי אנחנו מתקוממות כשמנסים לשלוט בנו ולהצר את האוטונומיה שלנו. כשמנסים לשלוט בנו אנחנו רוצות להתנער מהשליטה, אנחנו שואפות לאוטונומיה. זה הפרדוכס של המפגש – מצד אחד הגננת מתרגלת את הצורך שלה בשליטה אבל בצד השני, אצל חלק מהילדים והילדות מתעורר מרי, התנגדות שישלטו בהם. התנגדות זו נתפשת על ידי הגננת כ"הפרעה". הטיפול בהפרעה הוא יתר שליטה. יתר שליטה עלול להוביל לעוד ועוד הפרעות או במצבים חמורים יותר לפחד מפני הגננת. כך נוצר מעגל בו כולם – גננת ילדים וילדות חווים תסכול, חוסר אונים וייאוש.

כשאנחנו חוות תסכול וחוסר אונים אנחנו מחפשות אשמים. כך ילדים או ילדות ש"מורדים" במפגש ומתנגדים לציית לגננת, הופכים לילדים או ילדות עם "קשיי התנהגות" "קשיי קשב וריכוז" וכך הדמוי העצמי שלהם נפגע מאד. צריך להבין שלא בהם טמונה הבעיה אלא במפגש. מצד שני סטודנטיות או גננות שלא מעוניינות או לא מצליחות "לשלוט" נתפשות כגננות לא ראויות, הן לא מספיק "אסרטיביות" וכך הדימוי המקצועי שלהן נפגע מאד.

כל השיח השיפוטי הזה היה נמנע אם לא היה מפגש בגן. אם לא היה פרק הזמן הזה שהוא חממה ליצירת קונפליקטים, אבוד שליטה, תסכול וכעס.

יש גננות המתגאות שמשך המפגש שלהן הוא ארוך מאד "אצלי יושבים במפגש יותר מחצי שעה", על מה הגאווה? על יכולת השליטה והאילוף? כמה מכן באמת מצליחות לשבת שעור שלם בקשב מוחלט למורה? בלי לחלום, בלי SMS, אם אתן לא יכולות, למה זה מצופה מילדים וילדות בגן? הרי זו האשליה הגדולה של המפגש, האשליה שהם אכן מקשיבים ולומדים. הם בסך הכול למדו להשתעמם בשקט, להעמיד פנים, לשבת כך שלא ישימו לב אליהם עד שיוכלו לחזור בשלום למשחקיהם. למידה משמעותית מתרחשת תוך כדי פעילות, לא בישיבה פסיבית. אז בשביל מה מפגש?

המפגש מפריע לפעילות השוטפת, מנתק את הילדים והילדות מעיסוקיהם, מייצר מעבר תזזיתי של סדור הגן ומבטל את הייחודיות של כל פרט בקבוצה. תארו לכן גן ללא מפגש, אין פרק זמן תזזיתי של סדור הגן לפני מפגש, אין קטיעת פעילות, אין כעס על אלו המתחמקים לשתייה, לשירותים, רק כדי "להרוויח" עוד שתי דקות מהמפגש. הפעילות ממשיכה לזרום, הגן ממשיך להתנהל בשקט ובשלווה.

בואו נודה על האמת, המפגש הוא פעילות שרוב השותפים לה – גננת, ילדים וילדות – היו שמחים לותר עליה.

אפשר אולי בסוף היום לקיים מפגש פרידה קצרצר, כפי שגדעון לוין (1921 – 2004), מכנה זאת "התכנסות חברתית". לוין קובע: "המפגש בנוי על יסוד עיקרי אחד: הוא חייב לאפשר השתתפות פעילה למירב הילדים באותו זמן", שירה בצוותא ומשחקי חברה.

כן, מפגש הוא חשוב, המפגש בין גננת או סייעת לילדים וילדות, מפגש של החלפת דעות ורעיונות, מפגש של סיפור ספורים, מפגש של משחק, מפגש של תכנון, מפגש של פתרון בעיות, כן מפגש הוא חשוב, המפגש בין ילדים וילדות לבין עצמם, מפגש של חברות, מפגש של עזרה הדדית, של למידה הדדית, מפגש של התחשבות, של משחק, של חוויה מהנה, של אתגר משותף. המפגש מתרחש כל רגע ורגע במרחב הגן. אבל למה צריך מפגש של כולם ביחד, למי זה טוב?
0 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה