דיון על המלחמות של הסופר במחזאי

  • הוסף לסימניות
  • #21
די מתפלאת לראות את הנטייה החד משמעית כאן. חשבתי שיהיה פה פיר קייס, מסתבר שהבמה מוטית נחרצות :)
אישית, הנימוקים המסודרים כאן עוד לא הצליחו לשכנע אותי שספר עוצמתי יותר מסרט. שוכנעתי שספר מספק יותר דמיון, שוכנעתי שספר מאפשר יותר מרחב פעולה, אבל עוד לא הגעתי למסקנה שספר מספק חוויה חושית עזה יותר.
למה דמיון חשוב כדי ליהנות חושית?

ספרים הם טובים, הם מציתים את הדמיון. נכון. אבל שאלה לי אליכם, כמה מכם בוכים מספר? כמה מכם מכים אגרוף זועם מפרק מכעיס? כל מי שמסיים יותר מחמישים אחוז מספריו כשהוא מטושטש והלום - שיצביע.
ספר קוראים על הספה, עם מסטיק ורגל על רגל. סרט אי אפשר. בסרט בוכים, צועקים, מתרגזים. סרט מסיימים עם עיניים מזוגגות וכוכבים בחלל. לא כך?
לא רוצה להרוס, אבל יש כאלה שספר וסרט מגיעים אצלם תמיד לאותה נקודה - :sleep::sleep::sleep::sleep::sleep:
לא אמרתי שמות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
בעז"ה

ברור שסרט מוצלח יותר מבחינת חוויה חושית... אבל השאלה איך אנחנו הכותבים מתמודדים עם זה, יוצאת מתוך הנחה שחוויה חושית היא מה שאנחנו מחפשים שכשאנחנו קוראים ספר או צופים בסרט- וזה לא נכון. אנחנו מחפשים חוויה שנוגעת לנו ברגש או בשכל.

ובמקום הזה יש הרבה נקודות שרק בספר אפשר להפיק, כמו שאמרו לעיל. והנה סצינה יפיפיה שיכולה להמחיש את זה:
"עיניה של חוה מושפלות אל השטיח; ההחלטה אם לקומם את ביתם מן ההריסות אינה פשוטה וטבעית כל כך, ודרושה כמות עצומה של אומץ ואמונה כדי לקבל את העובדה שעדיין, על אף כל מה שחלף, ולמרות כל מה שהשתנה- היא עדיין מחצית הנשמה שנשלחה לעולם כדי לסייע לנשמתו של גדליה למלא כראוי את תפקידה.
היא לא ידעה זאת כאשר פסעה אל חופתה, לא דמיינה שזה יהיה המסלול שבו יצעד התלמיד חכם איתו זכתה להקים את ביתה, אבל גם אם היא הביטה אל העתיד כעיוורת, קורא הדורות מראש- ידע, וכשכרך את גורלותיהם יחד, נתן לה תפקיד שהיא מסוגלת למלא ובהצלחה." מ. קינן, אדמה פראית, ע' 494
גם אם נכניס כזאת סצינה לסרט, ונראה את הנחישות והכאב שבעיניה וכו', לא נוכל לעבור איתה את התהליך הפנימי ולקבל את התובנה העמוקה.
יש עוד דרכים להניע את רגשות או מחשבות הקורא ושניתן להפיק רק בספרים,
בספר הנ"ל- יש חוסר וודאות בנוגע לזהותה של הדמות הראשית לאורך כל העלילה..
אבל נקודה לא פחות משמעותית- ספר זו פלטפורמה זולה יותר ונגישה יותר ליצירה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
די מתפלאת לראות את הנטייה החד משמעית כאן. חשבתי שיהיה פה פיר קייס, מסתבר שהבמה מוטית חד משמעית :)
למשל למה הדבר דומה:
לאדם הנכנס לקבוצה, בה כולם מתמטיקאים, וישאל אותם מה הדבר הכי שימושי בעבודה.
חד משמעית, הם יענו - גזירת פונקציה.
וכל ניסיון לחפש אי מי שיענה "צבת" - לא יצלח.

שאלה כזו יש לסקור במקום בו יש יותר מזן אחד של אנשים.
ספרים הם טובים, הם מציתים את הדמיון. נכון. אבל שאלה לי אליכם, כמה מכם בוכים מספר? כמה מכם מכים באגרוף זועם מפרק מכעיס? כל מי שמסיים יותר מחמישים אחוז מספריו כשהוא מטושטש והלום - שיצביע.
ספר קוראים על הספה, עם מסטיק ורגל על רגל. סרט אי אפשר. בסרט בוכים, צועקים, מתרגזים. סרט מסיימים עם עיניים מזוגגות וכוכבים בחלל. לא כך?
ובכן, כל התיאורים המדוברים כאן כשייכים לסרט - קורים לי בספרים, ורק בספרים.
אני עומדת על דעתי שזה עניין אישי לחלוטין. כל אחד חווה את הקריאה אחרת, ואת הצפייה אחרת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
בעיני ספר הוא הרבה יותר מעביר רגשות ומסעיר מסרט. בסרט את הגיבור מגלם שחקן, ולאורך כל הסרט, כמה שהגיבור ירגש אותי, אני עדיין רק צופה מבחוץ.
בספר לעומת זאת, הגיבור, שאת פניו הסופר מצייר ממש במטושטש, אני יוצרת. ויותר מזה - ואולי בגלל זה - הגיבור הופך להיות אני. אני מרגישה שאני זאת שקופצת כרגע מקומה שנייה ושוברת רגל, אני זאת שנפרדת מחברה קרובה כל כך, אני זאת שזוכה בתחרות... כי אני מייצרת את המציאות ומנגישה אותה לעצמי.
וכמו שכבר כתבו קודם, כן, בוא נודה בזה. לספר יש הרבה הרבה יותר סאב-טקסט מסרט. והבנת העלילה משתנה מאחד לאחד, כמו שיר כמעט, בגלל זה.
בדרך כלל סרט הוא משהו קליל יותר וספר 'כבד'. -זה בגלל שבספר (טוב) אתה כל הזמן מפעיל את הראש. בסרט אתה מקבל מה שנותנים לך וזהו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
בעיני ספר הוא הרבה יותר מעביר רגשות ומסעיר מסרט. בסרט את הגיבור מגלם שחקן, ולאורך כל הסרט, כמה שהגיבור ירגש אותי, אני עדיין רק צופה מבחוץ.
בספר לעומת זאת, הגיבור, שאת פניו הסופר מצייר ממש במטושטש, אני יוצרת. ויותר מזה - ואולי בגלל זה - הגיבור הופך להיות אני. אני מרגישה שאני זאת שקופצת כרגע מקומה שנייה ושוברת רגל, אני זאת שנפרדת מחברה קרובה כל כך, אני זאת שזוכה בתחרות... כי אני מייצרת את המציאות ומנגישה אותה לעצמי.
איזה כיף שניסחת כ"כ טוב את מה שדגדג לי בראש כל הזמן.
ספרים הם טובים, הם מציתים את הדמיון. נכון. אבל שאלה לי אליכם, כמה מכם בוכים מספר? כמה מכם מכים באגרוף זועם מפרק מכעיס? כל מי שמסיים יותר מחמישים אחוז מספריו כשהוא מטושטש והלום - שיצביע.
ספר קוראים על הספה, עם מסטיק ורגל על רגל. סרט אי אפשר. בסרט בוכים, צועקים, מתרגזים. סרט מסיימים עם עיניים מזוגגות וכוכבים בחלל. לא כך?
לא. לא כך.
לא אצלי, לפחות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
זה די פשוט,
כשמדובר על סצנות אקשן אין תחליף לקולנוע, וכשמדובר על דרמה ורגש אין תחליף למילה הכתובה.
התיאור של סצנות אקשן בספרים הוא מאד מסורבל, גם אצל הסופרים הכי טובים, כשתיאור של קרב מגע בן חצי דקה, יכול לקחת עמוד שלם בספר ולעייף את הקורא.
לעומת זאת, בקולנוע אי אפשר באמת לפרט את הרגשות שעולים בליבו של הגיבור, אלא אם כן יש סוג של קריינות. מקסימום אפשר להראות הבעות פנים מסוימות, שהצופה אמור להבין מתוכן מה מרגיש הגיבור.
ספר קוראים על הספה, עם מסטיק ורגל על רגל. סרט אי אפשר.
סרט רואים במחשב או בקולנוע, עם מסטיק או עם פופקורן ורגל על רגל.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #28
אפשר להראות הבעות פנים מסוימות, שהצופה אמור להבין מתוכן מה מרגיש הגיבור.
מה שכן נותן מקום לחרות ופרשון הצופה.
תיאור של סצנות אקשן בספרים הוא מאד מסורבל
ניתן לספק אקשן, ואפילו אקשן טוב, אך פעם-פעמיים בספר. כתיבה תזזיתית, שורות קצרות, תיאור צולף - כל אלו מוזגים דרמה במילים. ועדיין, סרט חזק יותר.
כשמדובר על סצנות אקשן אין תחליף לקולנוע, וכשמדובר על דרמה ורגש אין תחליף למילה הכתובה.
השאלה איך כן ניתן להביא כל מדיה לשלמות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
מה שכן נותן מקום לחרות ופרשון הצופה.
יש בזה כללים די קבועים.
מצד אחד זה חסרון של המדיה הקולנועית - שמי ש'חדש בעסק' לא יבין מה קורה כאן, ומצד שני זו מעלה - אתה מתרגל להבין דבר מתוך דבר, לא כמו בספרים שמאכילים אותך בכפית.
השאלה איך כן ניתן להביא כל מדיה לשלמות.
אפשר להביא מדיה לשלמות האפשרית בה, אבל כמו שאומרים - לפעמים תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
לא כמו בספרים שמאכילים אותך בכפית
זה ז'אנר כתיבה. לא חייבים לפרט עד כדי כך את המציאות, כמו שבסרט השחקן לא יאמר: "אני עצוב כי ננטשתי".
אפשר להביא מדיה לשלמות האפשרית בה
אם כך, האם ספר יכול להשתוות ולעלות על סרט בקטעי אקשן?
מהי השלמות בקטע שכזה?
איך מביאים אקשן בצורה מדויקת ולא טרחנית?
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
זה ז'אנר כתיבה. לא חייבים לפרט עד כדי כך את המציאות, כמו שבסרט השחקן לא יאמר: "אני עצוב כי ננטשתי".
המהות של ספר היא התיאור, והמהות של סרט היא ה'שוטים'.
אם כך, האם ספר יכול להשתוות ולעלות על סרט בקטעי אקשן?
כפי שאמרתי, קשה להאמין שזה אפשרי.
מהי השלמות בקטע שכזה?
סופר טוב יכול להביא את הספר מחמישים נקודות למאה, אבל סרט יתחיל מ-1000.
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
בספר לעומת זאת, הגיבור, שאת פניו הסופר מצייר ממש במטושטש, אני יוצרת. ויותר מזה - ואולי בגלל זה - הגיבור הופך להיות אני. אני מרגישה שאני זאת שקופצת כרגע מקומה שנייה ושוברת רגל, אני זאת שנפרדת מחברה קרובה כל כך, אני זאת שזוכה בתחרות... כי אני מייצרת את המציאות ומנגישה אותה לעצמי.
וכמו שכבר כתבו קודם, כן, בוא נודה בזה. לספר יש הרבה הרבה יותר סאב-טקסט מסרט. והבנת העלילה משתנה מאחד לאחד, כמו שיר כמעט, בגלל זה.
מעניין. בדיוק השבוע אמרה לי מישהי את כל זה - אבל הפוך. כך היא מרגישה רק בסרט, וממש לא בספר.
"בספר, הכותב מחליט בשבילי מה יקרה לגיבור. זה בסך הכל דפים שאני קוראת מבחוץ מה שמספרים לי. בסרט - אני עם הגיבור. אני חלק ממנו, וחווה איתו את הסצנות."
אולי זה כיוון שהיא שחקנית, וכאן מדברים סופרים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
אבל שאלה לי אליכם, כמה מכם בוכים מספר?
באופן אישי - בלוטות הרגש שלי הרבה יותר מתעוררות מחומר כתוב מאשר ממדיה קולנועית.
ולא רק מהסיבה הפשוטה, שמדיה קולנועית [כמעט] לעולם לא תראה 'שידור חוזר' של מה שבאמת קרה, אלא לכל היותר תביא שחקנים מקצועיים שישחקו 'כאילו'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
המהות של ספר היא התיאור, והמהות של סרט היא ה'שוטים'.
ובכל-זאת, לא חסרים כותבים חכמים שיודעים לתת לקורא תחושה אינטליגנטית ומשאירים המון ספייס לפענוח ומחשבה אישית.
באופן אישי - בלוטות הרגש שלי הרבה יותר מתעוררות מחומר כתוב מאשר ממדיה קולנועית.
ולא רק מהסיבה הפשוטה, שמדיה קולנועית [כמעט] לעולם לא תראה 'שידור חוזר' של מה שבאמת קרה, אלא לכל היותר תביא שחקנים מקצועיים שישחקו 'כאילו'.
סרט יכול להנגיש רגש דק ועדין, שחבוי הרבה פעמים עמוק בסאב-טקסט.
אולי הסוד נעוץ בגיוון...
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
וכמו שכבר כתבו קודם, כן, בוא נודה בזה. לספר יש הרבה הרבה יותר סאב-טקסט מסרט. והבנת העלילה משתנה מאחד לאחד, כמו שיר כמעט, בגלל זה.
בדיוק הפוך. מהותה של פרוזה היא תיאור האירועים והרגשות, והסרט יכול רק להראות פעולות והבעות פנים.
בדרך כלל סרט הוא משהו קליל יותר וספר 'כבד'. -זה בגלל שבספר (טוב) אתה כל הזמן מפעיל את הראש. בסרט אתה מקבל מה שנותנים לך וזהו.
יש המון סוגי סרטים - אימה, דרמה, אקשן, דוקומנטרי, קומדיה, ועוד, ואין להקיש מז'אנר אחד למשנהו. ובסרט אתה צריך הרבה יותר להפעיל את הראש כדי להבין מה בעצם קורה כאן.
ספר זו פלטפורמה זולה יותר
:rolleyes:
יותר קל למצוא סרטים ברשת מאשר ספרים...

דרך אגב - הערה קטנה על שם האשכול:
כמדומני ש'המחזאי' קיים רק בתיאטרון, ואילו בקולנוע - שעליו דנים באשכול - יש תסריטאי ובמאי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
דרך אגב - הערה קטנה על שם האשכול:
כמדומני ש'המחזאי' קיים רק בתיאטרון, ואילו בקולנוע - שעליו דנים באשכול - יש תסריטאי ובמאי.
יוווו. הטרחת. :love:
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
  • הוסף לסימניות
  • #38
זו אכן בעיה קשה. עדיין לא עמדתי על התשובה- האם זה באמת בלתי אפשרי, או שעוד לא מצאנו את הכותב המושלם?

כרגע, אני נוטה להסכים שסרט מספק חוויה חושית חזקה יותר, אבל ספר משאיר רושם לטווח ארוך יותר. כמובן במקרה ששניהם טובים.
אבל יש בשני התחומים ז'אנרים שונים מאד, ככה שיצא לי לצפות בדברים שהשאירו עליי רושם הרבה יותר מספר, וכן להפך. באופן כללי קשה לסווג אמנות, אני חושבת.

אם כי אני חייבת לומר כי לעיתים קרובות חוויית הקריאה היא אקסקלוסיבית יותר- זה אשכרה חוויה שלא תתורגם באותו אופן לאף קורא אחר. הרי כל אחד מאתנו מפרש את התיאורים שבטקסט בצורה קצת שונה. חשבתם על זה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
הכל נכון, אבל זה-
חוויית הקריאה היא אקסקלוסיבית יותר- זה אשכרה חוויה שלא תתורגם באותו אופן לאף קורא אחר.
אשכרה חוויה אקסקלוסיבית... נתקע לי משו בגרון:sneaky::sne:
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
די מתפלאת לראות את הנטייה החד משמעית כאן. חשבתי שיהיה פה פיר קייס, מסתבר שהבמה מוטית נחרצות :)
אישית, הנימוקים המסודרים כאן עוד לא הצליחו לשכנע אותי שספר עוצמתי יותר מסרט. שוכנעתי שספר מספק יותר דמיון, שוכנעתי שספר מאפשר יותר מרחב פעולה, אבל עוד לא הגעתי למסקנה שספר מספק חוויה חושית עזה יותר.
למה דמיון חשוב כדי ליהנות חושית?

ספרים הם טובים, הם מציתים את הדמיון. נכון. אבל שאלה לי אליכם, כמה מכם בוכים מספר? כמה מכם מכים באגרוף זועם מפרק מכעיס? כל מי שמסיים יותר מחמישים אחוז מספריו כשהוא מטושטש והלום - שיצביע.
ספר קוראים על הספה, עם מסטיק ורגל על רגל. סרט אי אפשר. בסרט בוכים, צועקים, מתרגזים. סרט מסיימים עם עיניים מזוגגות וכוכבים בחלל. לא כך?
וודאי שסרט מספק חוויה חושית עזה יותר, כי הוא מעסיק בפועל את חוש הראיה והשמיעה.
ספר, לעומת זאת, אינו משתמש בחושים כלל. הוא בסך הכל אותיות שחורות על דפים לבנים. הקורא הוא זה שמחייה את הסיפור בדמיונו.
אפשר אולי לומר שהסופר הוא התסריטאי והקורא הוא הבימאי. אפשר גם לומר שהתפקיד של הבימאי ביצירת הסרט משמעותי לא פחות מתפקידו של התסריטאי. עצם העובדה שהקורא משחק תפקיד ביצירת הסיפור הופכת את הסרט למשמעותי יותר עבורו.

אמור מעתה, סרט הוא חוויה חושית עזה יותר, אבל ספר הוא חוויה עמוקה יותר ולכן גם משמעותית יותר.

יתכן, אגב, שזה גם תלוי בחשיפה לסרטים.
יתכן, שמי שראה בחייו סרטים בודדים חווה אותם כמשמעותיים יותר, בגלל חד הפעמיות של החוייה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה