הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
קשה לקבוע מתי בדיוק זה התחיל.
אולי לפני שבוע ויתכן אפילו חודש או יותר, זה היה מאד איטי ובהדרגה ולא קל להצביע על נקודת זמן בה זה הפך לפתולוגי.
כך או כך כרגע זו עובדה גמורה, וזה הפך להרגל בל-ינטש.
אני משוחח עם חפצים!
לרגע לא עלה על דעתי להפטר מזה, להיפך אני נהנה מאד ומרגיש שהדבר ממלא לי כמה חללים ומשלים לי חסרים.
נכון שזה טיפ טיפה מוזר אבל זה לא נתן מקום לבהלה עד ש...
ובכן
עד ש... הם התחילו לענות לי!
אני יודע שאתם סבורים שהכונה היא שאני מדמיין שהם עונים לי, אני לא מאשים אתכם, אבל לא.
הם באמת עונים.
בתחילה משפטים פשוטים וקצרים. בעלי תוכן טכני בעקרו, כמו "מאוחר כבר" או "חם היום הא?".
אבל עם הזמן כשהם ראו ש'יש עם מי לדבר' הם התחילו לפטפט ולפעמים ממש לשפוך ת'לב.
אני בעצמי מופתע כל פעם מחדש כשיותר ויותר דברים יוצרים אינטראקציה עם התודעה שלי. ואני חושב שאני קולט למה קוראים להם "דברים", כי הם מדברים.
ואני מבין לפתע שבעצם הם דברו אלי מאז ומתמיד, צעקו אפילו, ואני לא שמתי לב בגלל שלא האמנתי, התכחשתי לקולות שחלפו לידי והחשבתי אותם לזמזום טורדני ותו לא.
ולאט לאט מצאתי את עצמי מפתח קומוניקציה עם כל מה שזז...
סליחה, הפוך. עם כל מה שלא זז.
עד כאן הכל בסדר
בסדר גמור אפילו.
הכי בסדר שיכול להיות בעולם.
הדילמה היא רק אם "לספר או לא לספר".
משום שלאחרונה הם כבר עברו את שלב הסמול טוק והתחילו עם שיחות עומק, הם גילו שאני אחד שאפשר לבטוח בו והם חושפים בפני סודות יקום מופלאים שקשה לי לשמור לעצמי
אז לספר או לא לספר
ומכיון שאינני יכול לשאול מישהו אם כדאי לספר בלי לספר לו מה אני רוצה לספר, הרי שאני במלכוד.
ונותרה לי רק האפשרות לבקש עצה מן הדברים שלי, למרות אי הנעימות שבדבר מכמה סיבות.
שאלתי את הכובע של שבת שלי והוא אמר שכדאי שאתייעץ עם ספל החרסינה.
הספל השיב שאין לו מושג ושזה נראה לו יותר התחום של נעל הבית או של הטלפון או הוילון בחדר שינה.
בחרתי בטלפון.
אחרי הכל יש לו באמת קצת ידע בבני אדם, שמליארדי אותות אלקטרוניים של ידע חברתי מקודד זורמים בעורקיו המתכתיים.
אז מה אתם אומרים, דברים שלי.
לספר או לא?
אולי לפני שבוע ויתכן אפילו חודש או יותר, זה היה מאד איטי ובהדרגה ולא קל להצביע על נקודת זמן בה זה הפך לפתולוגי.
כך או כך כרגע זו עובדה גמורה, וזה הפך להרגל בל-ינטש.
אני משוחח עם חפצים!
לרגע לא עלה על דעתי להפטר מזה, להיפך אני נהנה מאד ומרגיש שהדבר ממלא לי כמה חללים ומשלים לי חסרים.
נכון שזה טיפ טיפה מוזר אבל זה לא נתן מקום לבהלה עד ש...
ובכן
עד ש... הם התחילו לענות לי!
אני יודע שאתם סבורים שהכונה היא שאני מדמיין שהם עונים לי, אני לא מאשים אתכם, אבל לא.
הם באמת עונים.
בתחילה משפטים פשוטים וקצרים. בעלי תוכן טכני בעקרו, כמו "מאוחר כבר" או "חם היום הא?".
אבל עם הזמן כשהם ראו ש'יש עם מי לדבר' הם התחילו לפטפט ולפעמים ממש לשפוך ת'לב.
אני בעצמי מופתע כל פעם מחדש כשיותר ויותר דברים יוצרים אינטראקציה עם התודעה שלי. ואני חושב שאני קולט למה קוראים להם "דברים", כי הם מדברים.
ואני מבין לפתע שבעצם הם דברו אלי מאז ומתמיד, צעקו אפילו, ואני לא שמתי לב בגלל שלא האמנתי, התכחשתי לקולות שחלפו לידי והחשבתי אותם לזמזום טורדני ותו לא.
ולאט לאט מצאתי את עצמי מפתח קומוניקציה עם כל מה שזז...
סליחה, הפוך. עם כל מה שלא זז.
עד כאן הכל בסדר
בסדר גמור אפילו.
הכי בסדר שיכול להיות בעולם.
הדילמה היא רק אם "לספר או לא לספר".
משום שלאחרונה הם כבר עברו את שלב הסמול טוק והתחילו עם שיחות עומק, הם גילו שאני אחד שאפשר לבטוח בו והם חושפים בפני סודות יקום מופלאים שקשה לי לשמור לעצמי
אז לספר או לא לספר
ומכיון שאינני יכול לשאול מישהו אם כדאי לספר בלי לספר לו מה אני רוצה לספר, הרי שאני במלכוד.
ונותרה לי רק האפשרות לבקש עצה מן הדברים שלי, למרות אי הנעימות שבדבר מכמה סיבות.
שאלתי את הכובע של שבת שלי והוא אמר שכדאי שאתייעץ עם ספל החרסינה.
הספל השיב שאין לו מושג ושזה נראה לו יותר התחום של נעל הבית או של הטלפון או הוילון בחדר שינה.
בחרתי בטלפון.
אחרי הכל יש לו באמת קצת ידע בבני אדם, שמליארדי אותות אלקטרוניים של ידע חברתי מקודד זורמים בעורקיו המתכתיים.
אז מה אתם אומרים, דברים שלי.
לספר או לא?
Reactions: אבסולוט פרימה בלרינה, חלומות ירוקים, Harmonyapro ועוד 113 משתמשים116 //