<< זה אם אתם רוצים את הפרק הקודם
פרק רביעי: תיאוריה בעלת פוטנציאל בעייתי.
---
"וזאת הייתה הזוכה לפרס השעה הטובה ביותר שהוצגה אי פעם בתולדות הזמן כולו".
---
אני סובל מבעיות פסיכוטיות! זה מסביר את הכל בצורה אופטימלית!
הכל בסדר.
היקום בסדר.
חוקי הפיזיקה חשים בטוב.
זה הוא, זה הוא שהשתגע! יש לו בעיה פסיכיאטרית שמשום מה זכור לו שהוא חזר בזמן או משהו, או שהכל בעצם הזיה אחת גדולה שהוא נמצא בתוכה, יותר סביר.
אההמ... אתה באמת הרגע שמחת לשמוע שאתה משוגע? אמר החלק בעל הנטיות הנורמליות במוחו, קולו מוזר מעט.
טוב, זה באמת החלק הפחות נחמד, אבל היקום בסדר וזה העיקר, השיב חנן.
עכשיו רק צריך לטפל בבעיה הקטנה הזאת, הוא ייקח איזה כדור נחמד – מקסימום כמה טיפולים נצרכים והכל יחזור להיות בסדר.
משהו בתוכו היה קצת מאוכזב מזה.
כאילו, עד שקורה לנו משהו מעניין אתה חייב להרוס?!
שתוק.
אוקיי, הוא צריך ללכת לפסיכיאטר.
איך בדיוק?! יחפש בדפי זהב 'פסיכיאטר א א א'?! אולי פשוט הוא ילך לתחנת המשטרה ויספר שחזר בזמן מיום חמישי ליום רביעי בבוקר, כולם יחשבו שהוא משוגע וזה יהיה כמובן נכון.
להיות משוגע זה לא קל.
למה החלטת שאתה משוגע בעצם?
זה הוא או היקום, די ברור מה עדיף.
זה לא עניין של ההעדפות שלך למה שקורה, זה עניין של מה שבאמת קורה.
חנן שקל את הטיעון. איזו מחלת נפש עלולה לגרום לבן אדם לחשוב שהוא חזר בזמן?! הוא יכל לחשוב על סכיזופרניה, אבל הוא מעולם לא שמע על תופעה כזאת. זה שהוא לא שמע זה ראיה חלשה בלבד לכך שאין –
העדר ראיות הוא ראיה חלשה להעדר, אבל זה באמת מוזר.
הוא יודע מה הולך לקרות ביום רביעי הזה. מדויק יותר – הוא
חושב שהוא יודע מה הולך לקרות ביום רביעי הנורא הזה. לפחות עד עכשיו הכל קרה אותו הדבר, חוץ מהשינויים שהוא עצמו גרם.
מיותר, טען הרציונליסט שבראשו,
אינך יכול לאבחן את עצמך. גם אם המוח שלך ימשיך לדווח לך שקורה מה שנתת תחזית שיקרה – אינך יכול לסמוך עליו. העדשה אינה יכולה לראות את פגמיה שלה.
הטיעון הזה היה בעייתי.
אם אני לא יכול לסמוך על המוח שלי עד כדי כך, אז גם אם אלך לפסיכיאטר והוא יאבחן אותי כבריא נפשית, אתה תטען ש'המוח שלך דיווח לך שהפסיכיאטר איבחן אותך כבריא נפשית אבל אינך יכול לסמוך עליו'. צריך להיות גבול כלשהו.
הוא לא הבחין בשום דבר אחר מוזר או לא הגיוני, זה כאילו הוא חזר בזמן פעם אחת והכל בסדר משם והלאה. זה מעלה את הסבירות לכך שהוא לא סובל מהזיות.
חנן קימט את מצחו. איכשהו, לעשות פרצוף של אדם חושב וחכם להפליא תמיד שיפר את הביצועים השכליים שלו.
היו תיאוריות בתורת היחסות שאפשרו מסע בזמן, זה לא לגמרי מדע בדיוני. אבל אם אכן זה מה שקרה, היו צריכים לחטוף אותו לאחר שהתעלף שם בבית החולים, ולגרור אותו לאיזה חור תולעת מזדמן במרחב שמוקדם יותר יצרו קשר בין אותו הזמן ליום רביעי בבוקר.
אם מישהו באמת הצליח לבנות מכונת זמן מהסוג הזה, יהיה לגמרי טיפשי מצידו לקחת מישהו מזדמן לטיול קצר יום אחד אחורה, המתיחה כאן אדירה ללא ספק, אבל זה לא ממש שווה את הכסף.
זה הלך ונהיה בלתי סביר מרגע לרגע.
כל הליך המחשבה הזה הוא בלתי חוקי ואני מסרב להשתתף בו, הצהיר הרציונליסט,
אתה פשוט צריך פסיכיאטר, דחוף.
אתה לא עוזר, אמר ההרפתקן הפנימי שלו
, ושתוק כבר. אתה לא זה שטוען שדברים מהסוג הזה אף פעם לא באמת קורים בעולם האמיתי?! אז הנה, אנחנו בעולם האמיתי וזה קרה. אני לא מרגיש כאילו אני משוגע, זה נראה יותר כאילו אתה משליך את האבחנות האישיות שלך על כולנו.
חיוך קטן התפשט על פניו של חנן. לפעמים הקולות הפנימיים שלך מצליחים להפתיע אותך במה שהם מפיקים.
---
חנן נכנס לבית ובהחלט
לא אמר 'שלום'. מסתבר שישנם דרכים לדעת מראש על בזבוז אנרגיה מיותר ונסיעה אחורה בזמן הייתה ללא ספק אחת היעילות מביניהם.
הוא התיישב על הספה הנוחה שבסלון והביט על הספר הפתוח שעליה. ואז סגר את הספר בחבטה והשליך אותו אחורנית, הוא לא מתכוון לחזור על אותם טעויות השלושה עשר בינואר.
קובי אמור להיכנס בערך...
עכשיו.
הדלת נפתחה וקובי נכנס פנימה לא מוציא מילה מפיו. מסתבר גם שיש אנשים שהתמודדו אחרת לגמרי עם כל שאלת בזבוז האנרגיה במקרים מעין אלה.
הוא העיף מבט חפוז על חנן והמשיך לחדרו.
זה אותו דבר--
ואז... הוא חזר אחורנית ופתח את פיו כמו רצה לומר משהו.
חנן הסתכל עליו בפרצוף ממש מוזר, כנראה.
כי הוא חזר לחדר שלו, פיו נסגר תוך כדי כך וטרק את הדלת בעוצמה בינונית.
מה זה היה עכשיו?
אוקיי, ההשערה הברורה היא שהאירוע בבוקר עם הגיטרה שינה קצת מהסדר המקורי שבו אמור ללכת יום הרביעי הזה.
זה היה ברור שחנן יכל לשנות דברים ביום הזה לפי ההתנהגות שלו, אבל כשמחר יגיע סוף סוף יום חמישי איזה יום רביעי מבין השניים הוא ימשיך?! האינטואיציה אמרה שיום רביעי האחרון, כלומר הזה, יהיה הקובע. אבל כשחושבים על זה לעומק – מי אמר?!
אם יש שני ימי רביעי שאין ביניהם שינויים משמעותיים שיעברו ליום חמישי, אולי פשוט הוא ממשיך את שניהם.
במחשבה שנייה, כל אירוע הוא משמעותי גם ליום שלאחריו. אנשים זוכרים אירועים קטנים שקרו להם ביום האתמול. גם סתירות קטנות לא יכולות להתקיים אם כן. אז רק יום רביעי אחד קובע בסופו של דבר ליום הבא, מי מהם?
לא משנה כרגע.
הוא יודע איך היום רביעי הזה נגמר והוא צריך לשנות את זה, אם היקום יחליט להמשיך מיום רביעי הקודם... אין לו מה לעשות עם זה.
---
"קובי?"
שתיקה.
"אתה יכול לפתוח שניה את הדלת? יש משהו שאני צריך לומר לך".
שתיקה.
"אתה ישן?", שאלה מטופשת, בדיעבד.
"קובי?"
חנן עזב את דלת החדר של אחיו והלך לחדרו, מוחו לוהט ממחשבות.
---
אינך יכול להציל אף אחד, להוציא אדם מן הבור.
אתה יכול לשלוח לאנשים עזרה, להוריד סולם או מים או אוכל או מלא סוכריות.
אבל אינך יכול להציל אנשים... אנשים שלא יקשיבו לך.
לכל יום יש את המסלול הקבוע שבו דברים אמורים ללכת, כזה שאם מישהו יעשה סימולציה של השטח ושל כל ההרגלים של האנשים הפועלים בו, הוא יצליח לנבא בקירוב לא-רע איך יתנהל אותו היום, באופן כללי.
אך היום... את היום
הזה הוא חייב לשנות.
וזה אומר שעליו לצאת מהתבנית הקבועה שלו ולשנות הרגלי התנהגות.
וזה יהיה...
קשה.
---
הנושאים החמים
Reactions: אבסולוט פרימה בלרינה, חלומות ירוקים, Harmonyapro ועוד 113 משתמשים116 //