סיפור בהמשכים זו"ציות & החיים האמתיים - סדרת הומור בהמשכים

פרק 37

"אואה, מוישי, יש לך הכשר על הפיאה?" שואלת חני.

"מה?" נבהל מוישי.

"חח התכוונתי שגדל לך שיער ממש גדול, נראה לי הגיע הזמן לתספורת..."

"אה, חח מתוחכמת. בכל מקרה, אם זה מה שאת רוצה, אני מיד קובע!"

"תודה, ואם תוכל להגיד לו הפעם לשנות משהו לגוון, אני אשמח..."

"מה לגוון?"

"אני יודעת? אולי יותר צ'ופ או משהו כזה..."

"בסדר גמור!"

וביציאה מהמספרה.

"היי, נחמן, מה קורה? מה נשמע?" מתרגש מוישי לפגוש את חברו משכבר הימים.

"בסדר, מה נהיה? אתה רציני בקשר לזה?" אומר נחמן מסמן על ראשו של מוישי.

"כן, אשתי בקשה משהו שונה, אולי זה קצת מוגזם באמת..."

"הכל טוב! אם האישה רוצה, הכל טוב! אתה נראה מצוין!"

"תודה נחמן" עונה מוישי ממשש את הצ'ופ שנשאר...


"אוי ואבוי, איך אתה נראה!" אומרת חני.

"מה? התלכלכתי ממשהו?" נבהל מוישי.

"חח לא, התכוונתי שגדל לך שיער ממש גדול, אתה קובע תור לספר?"

"אה, חח הלחצת אותי. בכל מקרה, אני אקבע..."

"אה, אתה תקבע? אתה חושב שאני לא יודעת שתשכח? תעשה את זה עכשיו, פליז! ואם תוכל להגיד לו הפעם לשנות משהו, אני אשמח..."

"מה לשנות?"

"אני יודעת? אולי פחות צ'ופ או משהו כזה... אתה כבר מבוגר, לא מתאים".

"נו נו..."

וביציאה מהמספרה.

"היי, ראובן, מה קורה??" שואל מוישה באדישות את חברו שלא פגש שנתיים.

"בסדר, אני בהלם! אתה רציני בקשר לזה?" אומר ראובן, מסמן על ראשו של מוישה.

"כן, לגמרי, אשתי בקשה".

"לא, אני בהלם גמור! מה זה אשתי בקשה? בגלל זה ככה, ביום אחד?"

"אני לא מבין ממה אתה בהל..." נאלם פתאום מוישה כשגילה לחרדתו ששכח את הכיפה במספרה...
 
התגעגענו...
חזק מאוד!
 
פרק 38

"אחח איזה רוגע!" אמר מוישי מתרווח על הספה.

"כן, משהו משהו!" הסכימה חני.

"אין מטלות, הבית מצוחצח, וואו!"

"לגמרי! חלום!"

"סיימנו את כל השיחות עם ההורים, שלי, שלך, זהו, פשוט שקט!"

"לא שזה מטלה חס וחלילה לדבר איתם..."

"כן, חס וחלילה, אבל זה מפר את המנוחה..."

"צודק. וגם אין לנו עדיין ילדים שלמרות שאנחנו מחכים להם, הם גם היו מפריעים..."

"נכון. וחס וחלילה זה לא אומר שאנחנו לא מייחלים לרעש הזה!"

"בדיוק, אבל זה טוב גם הזמן הזה. וואו, איזו מנוחת הנפש!"

"הופה, הפלאפון! אויש, אבא שלך, מה הוא רוצה?"


"אחח איזה רוגע!" מוישה מתרווח על הספה.

"כן, משהו משהו!" מסכימה חני.

"אין מטלות, הבית מצוחצח, וואו!"

"לגמרי! חלום!"

"סיימנו את כל הענייניים עם ההורים, שלי, שלך, זהו, פשוט שקט!"

"לא שהם מטלה חס וחלילה!"

"כן, כמובן! אבל זה היה מפר את המנוחה..."

"צודק. והילדים ישנים כמו בובות במיטות..."

"נכון. וזה לא שזה לא כיף לנו הרעש שלהם ברוך ד'..."

"בדיוק, אבל זה טוב גם הזמן הזה. וואו, איזו מנוחת הנפש!"

"איזה אושר..." בום! כדור פוגע בפניו של מוישה ומעיר אותו באחת מחלומו המתוק בשנ"צ הקצר על הספה, רצפת הסלון כולה בריכת מים במרכזה הילדים עומדים ומאשימים אחד את השני במחדל הזריקה הנחשלת...
 
נערך לאחרונה ב:
"איזה אושר..." בום! כדור פוגע בפניו של מוישה ומעיר אותו באחת מחלומו המתוק בשנ"צ הקצר על הספה, רצפת הסלון כולה בריכת מים במרכזה הילדים עומדים ומאשימים אחד את השני במחדל הזריקה הנחשלת...
יש מספר רב מאוד של טראגדיות בשתי השורות הללו.
חלום מתוק נופץ😔
שינה קצרה ברחה😫
בומבה בראש😵
סיטואציה שמציבה את מוישה בחוסר אונים קשה מנשוא🌊🥵🌊
(המשקפיים נשברו?)
פרק משובח!
 
יש מספר רב מאוד של טראגדיות בשתי השורות הללו.
חלום מתוק נופץ😔
שינה קצרה ברחה😫
בומבה בראש😵
סיטואציה שמציבה את מוישה בחוסר אונים קשה מנשוא🌊🥵🌊
חח
האמת, זה היה שיקול האם ריבוי הטרגדיות מכביד מדי או מצחיק יותר,
שמחתי להבין שזה הצחיק יותר מהנכתב
תודה רבה!!

יש דעה הפוכה בעניין או שהציבור מסכים?
 
זו הייתה ממש התרסקות קשה אל קרקע המציאות...
מוישה מבקש מעט התחשבות בפרקים הבאים... :LOL: :LOL:

וברצינות,
אולי אפשר פה ושם לשלב גם את הזווית ההפוכה?
את הפלוס שיש לחיים האמיתיים על פני הזו"ציות?
 
זו הייתה ממש התרסקות קשה אל קרקע המציאות...
מוישה מבקש מעט התחשבות בפרקים הבאים... :LOL: :LOL:
חח זה כבר נהפך למסורת שאחרי רצף פרקים עם נפילות של מוישה מבקשים התחשבות בו :)
וברצינות,
אולי אפשר פה ושם לשלב גם את הזווית ההפוכה?
את הפלוס שיש לחיים האמיתיים על פני הזו"ציות?
בעז"ה יבוא!!
 
פרק 39

"איזה שיעמום..." אומרת חני, נבהלת מעצמה.

"מה?" מוישי לרגע בהלם.

"לא, כלום..." נלחצת חני ממה שפלטה, ומנסה להחזיר מילותיה.

"סתם, צודקת, הכל בסדר, מותר שיהיה משעמם לפעמים!" מקבל מוישי בטחון.

"אתה בטוח? זה תקין?" חוששת חני.

"תקין לגמרי!"

"וואו, הרגעת, אבל מה נעשה תכל'ס? הבית כבר נקי כמה ימים ברצף, שיחקנו כבר..."

"אה, אולי נשחק בקלפים?"

"בפעם השבע עשרה?"

"אני יודע, אולי נצא?"

"אני גמורה!"

"אז אפשר ללכת לישון..."

"בתשע בערב? ואני בכלל לא עייפה רק גמורה!"

"אוקיי, אז נראה לי פשוט, נמשיך להשתעמם... ניהנה מהשיעמום".

"למען ד', איך אפשר ליהנות משיעמום?"


"וואו, איזה הספקים!" אומרת חני, מרוצה מעצמה.

"מה?" מוישה לרגע בהלם מהפגנת השמחה הפתאומית.

"לא, כלום..." נלחצת חני מהמחמאה העצמית שנתנה לעצמה.

"הכל בסדר! באמת הספקנו המון!" מקבל מוישה בטחון.

"אתה בטוח? הספקנו?" קורצת חני.

"צודקת, הספקת! אבל גם אני טאטאתי את הסלון..."

"נכון. אבל צודק, מה, אסור לי להיות מרוצה מעצמי? הבית כבר די נקי כמה דקות ברצף, הילדים ישנים..."

"לגמרי, כל הכבוד! מה אומרת, אולי יש לנו זמן קצת לשחק בקלפים?"

"בפעם השבע עשרה אלף? לא הגיע הזמן שנקנה משהו חדש..."

"אני יודע... אין לי כח לצאת לקנות..."

"לי יש כח!"

"אז את יכולה באמת לצאת לקניות..." אמר מוישה ואז נבהל ממשמעות דבריו והוסיף "אה, מצד שני כמובן שתמיד יש עוד מה לעשות בבית..."

"חח אל תדאג, החנויות סגורות... וכמובן שאתה צודק, אין רגע משעמם בבית ברוך ד'! אוי, הפלאפון שלי נפל מאחורי הספה! אחח... שונאת להזיז אותה!"

"אני בא! אני אזיז אותה!" קפץ מוישה בהתנדבות נדירה.

"לא, זה בסדר, אני מסתדרת.. אוי ויי! למען ד', מוישה, מה כל הלכלוך של הסלון עושה פה מתחת הספה?"
 
פרק 39

"איזה שיעמום..." אומרת חני, נבהלת מעצמה.

"מה?" מוישי לרגע בהלם.

"לא, כלום..." נלחצת חני ממה שפלטה, ומנסה להחזיר מילותיה.

"סתם, צודקת, הכל בסדר, מותר שיהיה משעמם לפעמים!" מקבל מוישי בטחון.

"אתה בטוח? זה תקין?" חוששת חני.

"תקין לגמרי!"

"וואו, הרגעת, אבל מה נעשה תכל'ס? הבית כבר נקי כמה ימים ברצף, שיחקנו כבר..."

"אה, אולי נשחק בקלפים?"

"בפעם השבע עשרה?"

"אני יודע, אולי נצא?"

"אני גמורה!"

"אז אפשר ללכת לישון..."

"בתשע בערב? ואני בכלל לא עייפה רק גמורה!"

"אוקיי, אז נראה לי פשוט, נמשיך להשתעמם... ניהנה מהשיעמום".

"למען ד', איך אפשר ליהנות משיעמום?"


"וואו, איזה הספקים!" אומרת חני, מרוצה מעצמה.

"מה?" מוישה לרגע בהלם מהפגנת השמחה הפתאומית.

"לא, כלום..." נלחצת חני מהמחמאה העצמית שנתנה לעצמה.

"הכל בסדר! באמת הספקנו המון!" מקבל מוישה בטחון.

"אתה בטוח? הספקנו?" קורצת חני.

"צודקת, הספקת! אבל גם אני טאטאתי את הסלון..."

"נכון. אבל צודק, מה, אסור לי להיות מרוצה מעצמי? הבית כבר די נקי כמה דקות ברצף, הילדים ישנים..."

"לגמרי, כל הכבוד! מה אומרת, אולי יש לנו זמן קצת לשחק בקלפים?"

"בפעם השבע עשרה אלף? לא הגיע הזמן שנקנה משהו חדש..."

"אני יודע... אין לי כח לצאת לקנות..."

"לי יש כח!"

"אז את יכולה באמת לצאת לקניות..." אמר מוישה ואז נבהל ממשמעות דבריו והוסיף "אה, מצד שני כמובן שתמיד יש עוד מה לעשות בבית..."

"חח אל תדאג, החנויות סגורות... וכמובן שאתה צודק, אין רגע משעמם בבית ברוך ד'! אוי, הפלאפון שלי נפל מאחורי הספה! אחח... שונאת להזיז אותה!"

"אני בא! אני אזיז אותה!" קפץ מוישה בהתנדבות נדירה.

"לא, זה בסדר, אני מסתדרת.. אוי ויי! למען ד', מוישה, מה כל הלכלוך של הסלון עושה פה מתחת הספה?"
אני מחבבת את העובדה שחני תמיד הבלעבוסטע המוצלחת🤓
ולא שאמרתי משהו על מוישה. הוא באמת משתדל😌
סדרה חינוכית או לא סידרה חינוכית, אה? 😉
תמיד היה משהו חשוד בכל התנהלות הפרקים🙈
פרק מהמםם !
 
פרק 40

"אוי, מוישי, נראה לי אני לא מרגישה טוב..." אומרת חני בצרידות.

"אוי ואבוי! מה להכין לך? תה עם לימון? נענע שאני אלך לקטוף?" שאל מוישי בדאגה.

"לא, זה בסדר, אם אפשר רק כוס מים?"

"כוס, אני מביא לך מיכל! שתרווי!"

"שאני מה?"

"שתהיה רוויית מים ותרגישי טוב! זה כל כך חשוב לי!"

"תודה! אין צורך אבל... תביא כוס מים, עם איזה אקמול..."

"קחי שני כדורים מכל סוג, אופטלגין, נורופן ואקמול!"

"מוישי תירגע, הכל טוב! אתה לא צריך לדאוג, אני ארגיש בסדר".

"את בטוחה?"

"בטוחה ממש!"

"יש! אחח איזה נס! הרגעת אותי. אבל שלא תעזי לקום מהמיטה, היום אני עושה הכל בבית!"


"אוי, מוישה, נראה לי אני לא מרגישה טוב..." אמרה חני בצרידות.

"אוי ויי, אז לא תוכלי לקחת היום את הילדים?" שאל מוישה בדאגה.

"לא, זה בסדר... אם אפשר רק כוס מים?"

"חמש דקות, בסדר? בינתיים את יכולה להכין סנדוויצ'ים?"

"שאני מה?"

"להכין את הסנדוויצ'ים פשוט הילדים לא אוכלים את יצירות הפאר שלי..."

"אם אני כבר אקום, אני כבר אכין לעצמי כוס מים לבד... אני צריכה אקמול לדעתי".

"עד כדי? היי, אני לא בטוח שיש לנו... תבדקי בארון החלבי מאחורה, תקעתי שם כמה קופסאות של תרופות, מה עם הסנדוויצ'ים? הילדים יבכו..."

"מוישה תירגע, הכל טוב! יהיו סנדוויצ'ים! אני רק צריכה להתאפס".

"את בטוחה שיהיו?"

"בטוחה ממש!"

"יש! אחח איזה נס! הרגעת אותי. חשבתי כבר שאין לך כח לקום מהמיטה והיום אני עושה הכל בבית..."
 
נערך לאחרונה ב:
פרק 41

"וואו, חני, את לא מבינה..." פתח מוישי, מסמיק.

"ואולי כן?" אתגרה חני.

"אה חח התכוונתי להגיד את לא מבינה מה אחזתי היום!"

"מה?"

"שנהייתי כזה חשוב בכולל, אני לא אוהב לדבר על עצמי אבל נראה לי פתאום שכולם מסתכלים עליי בהערצה..."

"ובצדק! אתה אחד בדור!"

"די, תמשיכי... סתם, לא, פתאום אני אוחז שרק עולה איזו שאלה כולם מסתכלים לכיוון שלי בציפיה, אפילו הראש כולל ניגש אליי הרבה פעמים, זה היה ממש מחמיא".

"וואי, איזה כיף לי לשמוע!"

"לכן אמרתי את זה, לא סתם להשוויץ..."

"אני בטוחה!"

"איזה כיף לי לשמוע שכיף לך לשמוע!"

"חח איזה כיף לי לשמוע ש... וכולי"

"גדול! אנחנו נהיים חנונים..."

"יש בזה... לא אומרים חננות?"

"אני יודע... איך שאומרים, זה אנחנו!"


"וואו, חני, את לא מבינה..." פתח מוישה, מסמיק.

"אני אבין, תדבר..." לחצה חני.

"אה חח התכוונתי להגיד את לא מבינה מה קרה לי היום!"

"מה?"

"לא יודע, נהייתי כזה חשוב בכולל, אני לא אוהב לדבר על עצמי אבל נראה לי פתאום שנהייתי דמות בכולל. שכולם מסתכלים עליי. נראה לי בהערצה..."

"למה נראה לך שבהערצה?"

"אני יודע... אה, אפילו הראש כולל ניגש אליי והחמיא לי שהוא ממש מתפעל מאיך שאני משלב את העזרה בבית עם הלימוד!"

"וואי, זו באמת תחושה טובה!"

"בוודאי, סורי שאני מחמיא לעצמי, סתם רציתי קצת להשוויץ..."

"אני בטוחה!"

"חח איזה כיף שאת כנה איתי!"

"אתה זוכר איך היינו חננות פעם?"

"לגמרי, שעה היינו מסתבכים במי... למה את מאדימה?"

"אויש, אמרת שכולם הסתכלו עליך, נכון? איזה מביך, מאיפה המדבקה 'התנהגתי כמו גדול ועזרתי בבית המון!' של רובי הגיעה לחולצה שלך מאחורה?"

"אוחח עכשיו אני קולט מה הראש כולל הוסיף כשהוא ניגש להחמיא לי 'אתה לא כמו, אתה כבר ממש ממש!'"
 
פרק 41

"וואו, חני, את לא מבינה..." פתח מוישי, מסמיק.

"ואולי כן?" אתגרה חני.

"אה חח התכוונתי להגיד את לא מבינה מה אחזתי היום!"

"מה?"

"שנהייתי כזה חשוב בכולל, אני לא אוהב לדבר על עצמי אבל נראה לי פתאום שכולם מסתכלים עליי בהערצה..."

"ובצדק! אתה אחד בדור!"

"די, תמשיכי... סתם, לא, פתאום אני אוחז שרק עולה איזו שאלה כולם מסתכלים לכיוון שלי בציפיה, אפילו הראש כולל ניגש אליי הרבה פעמים, זה היה ממש מחמיא".

"וואי, איזה כיף לי לשמוע!"

"לכן אמרתי את זה, לא סתם להשוויץ..."

"אני בטוחה!"

"איזה כיף לי לשמוע שכיף לך לשמוע!"

"חח איזה כיף לי לשמוע ש... וכולי"

"גדול! אנחנו נהיים חנונים..."

"יש בזה... לא אומרים חננות?"

"אני יודע... איך שאומרים, זה אנחנו!"


"וואו, חני, את לא מבינה..." פתח מוישה, מסמיק.

"אני אבין, תדבר..." לחצה חני.

"אה חח התכוונתי להגיד את לא מבינה מה קרה לי היום!"

"מה?"

"לא יודע, נהייתי כזה חשוב בכולל, אני לא אוהב לדבר על עצמי אבל נראה לי פתאום שנהייתי דמות בכולל. שכולם מסתכלים עליי. נראה לי בהערצה..."

"למה נראה לך שבהערצה?"

"אני יודע... אה, אפילו הראש כולל ניגש אליי והחמיא לי שהוא ממש מתפעל מאיך שאני משלב את העזרה בבית עם הלימוד!"

"וואי, זו באמת תחושה טובה!"

"בוודאי, סורי שאני מחמיא לעצמי, סתם רציתי קצת להשוויץ..."

"אני בטוחה!"

"חח איזה כיף שאת כנה איתי!"

"אתה זוכר איך היינו חננות פעם?"

"לגמרי, שעה היינו מסתבכים במי... למה את מאדימה?"

"אויש, אמרת שכולם הסתכלו עליך, נכון? איזה מביך, מאיפה המדבקה 'התנהגתי כמו גדול ועזרתי בבית המון!' של רובי הגיעה לחולצה שלך מאחורה?"

"אוחח עכשיו אני קולט מה הראש כולל הוסיף כשהוא ניגש להחמיא לי 'אתה לא כמו, אתה כבר ממש ממש!'"
אחד הפרקים הגדולים של האירוע הזה
 
פרק 41

"וואו, חני, את לא מבינה..." פתח מוישי, מסמיק.

"ואולי כן?" אתגרה חני.

"אה חח התכוונתי להגיד את לא מבינה מה אחזתי היום!"

"מה?"

"שנהייתי כזה חשוב בכולל, אני לא אוהב לדבר על עצמי אבל נראה לי פתאום שכולם מסתכלים עליי בהערצה..."

"ובצדק! אתה אחד בדור!"

"די, תמשיכי... סתם, לא, פתאום אני אוחז שרק עולה איזו שאלה כולם מסתכלים לכיוון שלי בציפיה, אפילו הראש כולל ניגש אליי הרבה פעמים, זה היה ממש מחמיא".

"וואי, איזה כיף לי לשמוע!"

"לכן אמרתי את זה, לא סתם להשוויץ..."

"אני בטוחה!"

"איזה כיף לי לשמוע שכיף לך לשמוע!"

"חח איזה כיף לי לשמוע ש... וכולי"

"גדול! אנחנו נהיים חנונים..."

"יש בזה... לא אומרים חננות?"

"אני יודע... איך שאומרים, זה אנחנו!"


"וואו, חני, את לא מבינה..." פתח מוישה, מסמיק.

"אני אבין, תדבר..." לחצה חני.

"אה חח התכוונתי להגיד את לא מבינה מה קרה לי היום!"

"מה?"

"לא יודע, נהייתי כזה חשוב בכולל, אני לא אוהב לדבר על עצמי אבל נראה לי פתאום שנהייתי דמות בכולל. שכולם מסתכלים עליי. נראה לי בהערצה..."

"למה נראה לך שבהערצה?"

"אני יודע... אה, אפילו הראש כולל ניגש אליי והחמיא לי שהוא ממש מתפעל מאיך שאני משלב את העזרה בבית עם הלימוד!"

"וואי, זו באמת תחושה טובה!"

"בוודאי, סורי שאני מחמיא לעצמי, סתם רציתי קצת להשוויץ..."

"אני בטוחה!"

"חח איזה כיף שאת כנה איתי!"

"אתה זוכר איך היינו חננות פעם?"

"לגמרי, שעה היינו מסתבכים במי... למה את מאדימה?"

"אויש, אמרת שכולם הסתכלו עליך, נכון? איזה מביך, מאיפה המדבקה 'התנהגתי כמו גדול ועזרתי בבית המון!' של רובי הגיעה לחולצה שלך מאחורה?"

"אוחח עכשיו אני קולט מה הראש כולל הוסיף כשהוא ניגש להחמיא לי 'אתה לא כמו, אתה כבר ממש ממש!'"
וואווווווו 😅😂🤣
שיא השיאים שלכם @שועל ספרות. !!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

למי שעדיין לא מכיר
פונט זה- הזו"צ כיום.
פונט זה- אותו הזוג בעוד עשור.


פרק א' (מבוסס על טוריי מהעבר)

"מה קורה חני? נלחצת באזעקה?" נכנס מוישי לבית בהתרגשות "איזה בומים היו!"

"לגמרי!" ענתה חני בחרדה "זה היה נשמע שיש נפילות כאן ברחוב!"

"לא צריך להגזים... אבל זה בהחלט היה עוצמתי".

"זה לא היה נפילות בכלל?"

"לא נראה לי"

"לא יודעת, גם אני וגם כמה שכנות הגענו למסקנה שכנראה זה היה נפילות..."

"אני הייתי בחוץ ואני..."

"מה זה בחוץ? לא נכנסת בכלל למקום מוגן?"

"לא היה באזור. שכבתי על הרצפה. ואז היה איזה חצוף אחד שבכלל עמד והסתכל לשמיים וצעק לי 'זהירות!' אני פשוט לא.."

"חח אתה לא ה..."

"את מבינה את החוצפה? הוא עומד וצועק לי ששוכב על הרצפה לפי הכללים, זהירות!"

"מוישי, חחחח אתה לא הבנת! הוא ראה יירוט אז הוא צעק לך 'זה יירוט'!"


"מה קורה חני? מה עשית עם הילדים באזעקה?" נכנס מוישה לבית בפנים נפולות "לא שמעו כמעט בומים!"

"איזה..." ענתה חני בחרדה "זה היה נשמע שיש נפילות כאן על הבניין!"

"טוב, לא הגזמת... בכל מקרה, אני הייתי תקוע במקלט עם עוד חמישים איש כך שהאטרקציה הייתה נוראית!"

"צריך להתרגל..."

"התרעה!"

"למה? מה כבר..."

"מה לעשות, זה אני קובע?"

"לא, אבל זה אתה אמרת!"

"ואז מה, אני קשור? את רוצה שאני לא אגיד לך?"

"מה שלא תחש... טוב נו, אין לנו זמן לדבר, התרעה!"

"מה, רק בגלל שאמרתי שצריך להתרגל להצטופף במקלטים? תסביר את עצמך, זו לא חכמה להגיד לי שוב ושוב ללא הסברים 'את רעה, את רעה!''"
למי שלא מכיר:

פונט זה- הזוג כזו"צ.

פונט זה- הם, עוד עשר שנים.



"למה תתחפש?" מתייעצת חני.

"מה?" מוישי בהלם.

"למה תתחפש בפורים?"

"למה שאני אתחפש בפורים?"

"מה, כולם מתחפשים אחרי החתונה..."

"אוי, לא יהיה לי נעים מההורים שלך!"

"הם יאהבו את זה, אני בטוחה!"

"ומה עם השכנים?"

"עזוב אותך, אתה רואה איך הם נראים כל השנה...?"

"חח את צודקת, האמת, הם לא ממש מעניינים אותי..."

ובפורים:

"הו ר' נחום! פורים שמח!" מאחל מוישי לאחד השכנים שפגש ברחוב על הבוקר.

"פורים שמח! מה זה, למה התחפשתם? זה נראה ליצן, לא?"

"אוי ויי" נבהל מוישי "אז זה ליצן, לא קוז'אק?"


"מה קורה מוישה, על מה אתה חושב?" מתעניינת חני.

"אני חושב להתחפש בפורים..." פולט מוישה.

"מה, אף אחד לא מתחפש כבר בגיל כזה!""

"אני לא מדבר על ליצן או קוז'אק כמו הפדיחה בשנה ראשונה..."

"אויש, ההורים שלי לא יאהבו את זה..."

"עוד מעט תגידי לי גם השכנים..."

"זה אמור לעניין אותך!"

"נכון, אבל מה זה קשור אליהם אם אני אתחפש או לא... בכל מקרה, נחליט כבר מה נעשה!"

ובבוקר פורים:

"הו ר' יענקב! פורים שמח!" מאחל מוישי לאחד השכנים שפגש ברחוב על הבוקר.

"פורים שמח! מה זה, התחפשתם? אוי, זה גדול!"

"אני? התחפשתי? אה, ככן..." מגמגם מוישה ומהרהר באימה 'ידעתי שאני אשכח לעשות משהו עם כל הבלגן בבוקר של התחפושות לילדים... שיא הפדיחות! זה עוד מכנסי הפיג'מה הכי מוכתמות שלי!'
סיפור בהמשכים. מבוסס על סיפור אמיתי, אבל נראה איך זה יתפתח עם הזמן.
פרק 1

"מה ברא ה' ביום הראשון?"
הגננת חנה שרה במרץ. כל הילדות אחריה.
אני גם שרה במלוא הפה הקטן שלי. אני מאוד אוהבת לשיר. ואפילו אני מכירה את השיר הזה בכלל מגן נחמה.
"את האור ואת החושך"
כולן מתופפות בתוף מרים שהגננת חילקה.
אני לא. התוף שלי ביד.
אבל היד השניה בראש. מגרדת.

היה לי פעם קוקו יפה. קוקו רכבת אפילו.
אבא עשה לי בבוקר קוקו רכבת כי התלבשתי יפה לבד.
עכשיו הקוקו כבר לא יפה. אני יודעת. הוא מבולגן ממש.
אבל מגרד לי!
מגרד לי מאוד! ואני מגרדת ומגרדת.
בסוף התפילה אני מפסיקה לגרד. נגמר לי הכוח ביד.

"בת- שבע מותק" הגננת חנה קוראת לי בסוף היום.
"את יכולה להביא את זה לאמא?"
"זה" זה פתק.
פתק לבן וגדול.
אני עוד לא יודעת לקרוא. אני רק בגן חובה. אבל אני כבר יודעת מה כתוב שם.
אני אביא את הפתק לאמא.
לא רק אני. גם שרה'לה. גם לה הגננת חנה הביאה פתק.
אבל את שרה'לה אמא שלה תסרק בלילה. היא גם תביא לה אולי ממתק אם היא תתנהג יפה.
לי לא.
אותי אמא לא תסרק בלילה אחרי המקלחת.
לי אמא לא תביא ממתק אם התנהגתי יפה.
היא רק תתקשר לדודה ברכה.
דודה ברכה תעשה לי מקלחת.
היא גם תסרק אותי.
אבל היא לא תתן לי ממתק. אין לה ממתקים בכלל.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה