סיפור בהמשכים זו"ציות & החיים האמתיים - סדרת הומור בהמשכים

פרק 56

"מה קורה חני? את עדיין עובדת? אני כבר לבשתי פיג'מה בדרך למיטה..." פונה מוישה לחני בעיניים חצי עצומות.

"מה זאת אומרת בדרך למיטה? יש עוד המון עבודה!" מבקרת חני.

"אני מבין, אבל אני די עייף..."

"ואני לא? אבל מה אני אעשה שהבגדים המלוכלכים לא יכבסו את עצמם עד כמה שאני מכירה אותם..."

"אני מבין... אולי מחר אני אע..."

"חח אתה יכול להיות רגוע, אני כבר אעשה את זה...."

"יופי, כי זה באמת קצת קשה..."

"נראה לך שלי זה קל? אבל אין לי ברירה".

"את זה כבר הבנתי, טוב, אני אשלים את היתד של שלישי..."

"מה תשלים את יתד, לא אמרת שאתה עייף?"

"עייף, אבל... היי, מישהו דופק בדלת..." מדדה מוישה ופיג'מתו אל עבר הדלת, פותח אותה ונעמד לשיחה ערה של שעה וחצי על שוק ההון עם השכן שעומד שם...



"מה קורה חני? את עדיין עובדת? אני כבר לבשתי פיג'מה בדרך למיטה..." פונה מוישי לחני בעיניים חצי עצומות.

"אוי, סורי מוישי, אני חייבת לסיים את זה היום..." מתנצלת חני.

"הכל טוב, אני מבין, אני בינתיים על הספה, אולי אני אקרא משהו..."

"מצוין, יואו, אני מה זה מצטערת..."

"לא, אני מבין... אולי חודש הבא תדאגי ש..."

"בוודאי שאני אדאג לסיים את זה קודם! בוודאי!"

"יופי, כי זה באמת קצת קשה..."

"אני מבינה, אבל כרגע אין לי ברירה".

"את זה כבר הבנתי, הכל דבש, אני אשלים את היתד של שלישי..."

"אה חח מצוין, אני אעשה לך מבחן אחר כך".

"כולל רשות הרבים? אוי, מישהו דופק בדלת!" קופץ מוישי אל עבר הדלת ופותח, ורק לאחר חמש שניות של מבטי הלם מהשווער שעומד שם, קולט לזוועתו שהוא פתח לו עם פיג'מת פסים, ועוד לא תואמת...
 
טורים נפלאים! זה באמת לא הוגן שאני קוראת בשקיקה את הטורים אבל לא טורחת להשיב משוב...
יש משהו בזה שאני אומרת טוב הבנו את הרעיון. זה נפלא, באמת, וזה כתוב וואו, וזה מחבר את הקוראים אבל אני- שלא אוהבת סיפורים בהמשכים כי זה נמשך- מרגישה שזה כבר מוכר. מה דעת העוילם?
גם אני אשמח לשמוע בהחלט!

תודה רבה על המחמאות, ותודה רבה על הביקורת!!
 
עם שוויגע'ר זה נראה לי היה מקפיץ את הקטע, לא?
זה היה הרבה יותר מביך מבחינת מוישי, אבל עדיין צפוי (לדעתי, כמובן).
אין לי כרגע רעיון אחר שיהיה פחות צפוי.... יצירתיות זה התחום שלכם : )
 
פרק 57

"מוישה, תודה שבאת איתי!" מודה חני.

"מה זאת אומרת? הייתה לי ברירה?!" תמה מוישה.

"האמת היא שלא, אלא אם כן אתה רוצה להפסיד עוד שעה כולל בלחכות עד שאני אחזור אחרי הטיפול, ובכל זאת... תודה!"

"מה אמורים לעשות לך היום?"

"חמש עקירות נראה לי... בקטנה! אה, דודי ושלוימי תרדו מהמיניבר! זה לא שלנו!"

"אני חושב שזה מ... דבורי, מה זה, מאיפה הסטטוסקופ הזה? אוי אה, סליחה גבירתי, אני ממש מתנצל, זה שלך?"

"איזה בושות! אני רק מקווה שהיא לא הרופאה שלי... בעצם למה שתהיה, לרופאת שיניים יש בכלל סטטו... לא זוכרת איך אומרים את זה..."

"האמת, לא נראה לי שי... דודיייייי, מה זה? איך הפלת את המחשב שלה?"

"אוי ויי! אני רק מקווה שהקופה לא תתבע אותנו על זה..."

"נתפלל יחד..."

"פליז... רגע, איזה יום היום?"

"שלישי".

"מה שלישי? לא נכווווון! התור היה אתמול!!"



"יואו, מוישי, תודה שבאת איתי!" הודתה חני.

"מה זאת אומרת? אני יודע שאת לא מתה על מרפאת שיניים, ברור שאני אבוא!" הצהיר מוישי.

"זה בכלל לא ברור, שתדע לך! תודה ענקית!"

"בכיף. מה אמורים לעשות לך היום?"

"אבאא, רק מלדבר על זה אני רועדת, נראה לי עקירה..."

"אוי, לא נורא, העיקר שאני פה..."

"ברר... רק מקווה שיש רופאה סבירה ולא כמו הנאצית שהייתה לי פעם קודמת..."

"אכזרית?"

"לגמרי. היה כואב נורא!"

"רחמים, טוב, נתפלל יחד!"

"תודה. רגע, איזה יום היום?"

"שלישי".

"אני לא מאמינההה, התור היה אתמול! יששששששש!"
 
פרק 58

"נראה לך שיהיו לנו ילדים שקטים או רועשים?" מתעניין מוישי.

"שקטים, דומים לי..." קורצת חני.

"סליחה?"

"חח צוחקת, גם אתה די שקט! זה כיף ילדים שקטים, למרות שהרועשים הם המעניינים יותר..."

"אני חושב שיהיו לנו כזה חצי חצי..."

"גם אני, בכל זאת יש את הגנים שלך ואת הגנים שלי..."

"עוד פעם אני הרועש? חח מתי ראית כזה דבר אצלי?"

"לה... אני רק צוחקת, אתה ממש לא רועש, רק יותר ממני..."

"אם יהיו לנו גם וגם, את מי את יותר תאהבי?"

"מה, חס וחלילה! אנחנו נאהב את כולם בשווה, זה ברור!"

"התכוונתי לאיזה סגנון יותר תתחברי, ודאי שנאהב את כולם כא... חח אני לא מאמין, למה את מקליטה אותנו?"



"איך, אני באמת לא מבין איך שלושה ילדים עושים בלגן כמו עשרה והשלושה האחרים כמו דגים..." מקשה מוישה.

"יותר דומים לי..." קורצת חני.

"סליחה?"

"חח צוחקת, אבל זה חלק מהחמידות השוני ביניהם, ובוא נגיד שגם זה לא קל, דוגמה שימי ונוחי, אתה זוכר את הפעם הזו שנשכבת עליהם בבום כשהם היו באמצע קריאת ספרים על הספה מרוב שהם היו בשקט?"

"זוכר גם זוכר, מקווה שהם לא..."

"שנייה, הפעם שחיפשנו את גיטי ארבע שעות, כשהיא בסך הכל הלכה לחפש את הבקבוק שלה מתחת למיטה ולקח לה 'קצת זמן' עד שהיא מצאה אותו ובינתיים לא שמענו רשרוש?"

"טוב, נו, רק זה חסר לי שתזכירי לי את כל הבאגים ש..."

"שנייה, את הפעם שהנחת את שימי על השיש באמצע השטיפה ושכחת אותו לעשר שעות והמסכן אפילו לא צייץ, אתה זוכר?"

"טוב טוב, שכנעת אותי! אני אוהב יותר את דודי ורובי עכשיו חח..."

"חס וחלילה, אנחנו אוהבים את כולם בשווה, זה ברור!"

"כן, למרות ש... אהההההה שימי, מה אתה עושה פה? ממתי אתה כאן?!"
 
פרקים מצויינים.
בפרק האחרון ההקצנות הן במינון מעולה. מוסיפות פלפל, אבל לא גורמות להשתעל : )

הצעה:
לטעמי יהיה יפה מידי פעם לשנות את סדר המילים, לצורך גיוון ומניעת חזרתיות:
חני קורצת, במקום- קורצת חני (זו רק דוגמה, כמובן).

אם יורשה, משהו קטן שהפריע לי לאורך הפרקים:
"לה... אני רק צוחקת
מבינה את הניסיון להיות נאמנים למשלב הדיבור המדוייק של הזוג, ובכל זאת ה-לה... פחות מתאים בעיניי. כטקסט כתוב זה פחות עובד.
 
חייב להקדים שכל הפרקים משובחים!!!
אבל ביקשת...
"אחח איזה יופי, אחלה תיקון, אני טוב בזה!" אמר מוישה לעצמו בסיפוק בסיום תיקון התיבה כשידיו שרוטות עד זוב דם.
נראה לי שאחרי 10 שנות תיקונים כולל התקנה מוצלחת של ת.ד. בתור זו"צ, לא אמורות ידיו של ר' מויישה לזוב דם...
בחלק של הזו"צ הפאנץ' היה יותר מידי צפוי...
אולי כדאי להחליף לראש כולל [החדש] שיצא לאיסוף דלתות
ברר... רק מקווה שיש רופאה סבירה ולא כמו הנאצית שהייתה לי פעם קודמת..."
נראה לי שהשימוש במוטיב נאצי לא ראוי...

מקווה מאוד שלא הגזמתי...
 
@שועל ספרות.
אני עוקבת כבר זמן מה אחרי הזו"צ. מאד נהנית, כיף להתרענן בקריאה שלהם.
היו פה פרקים בזמן האחרון שהרגישו לי מאולצים קצת.
הפרק האחרון ממש מקסים! הפאנץ' הגיוני למוח, פשוט נהניתי!
 
אם יורשה, משהו קטן שהפריע לי לאורך הפרקים:

מבינה את הניסיון להיות נאמנים למשלב הדיבור המדוייק של הזוג, ובכל זאת ה-לה... פחות מתאים בעיניי. כטקסט כתוב זה פחות עובד.
אם אני יוצאת צעירה למדי או שביגרתי מישהו טרם זמנו, סליחתי הכנה.
אני ממש מחבבת את הסלנגים🤓
 
אני ממש מחבבת את הסלנגים🤓
כנראה שלא הסברתי את עצמי נכון.
אין לי שום בעיה עם סלנגים. אפילו מחבבת אותם, כשהם במינון ובטעם.
המילה הזאת ספציפית הפריעה לי, לדעתי בגלל צורת הכתיבה שלה. לוקח שניה להבין שזה לא: לָה (לנוכחת).
(ולדעתי היא גם לא כל כך רווחת בשפה היומיומית, אבל יש מצב שאני לא ממש מעודכנת...)
 
אואה, תגובות באות בצרורות :LOL:
כיף!
פרקים מצויינים.
בפרק האחרון ההקצנות הן במינון מעולה. מוסיפות פלפל, אבל לא גורמות להשתעל : )
חח דימוי מדהים! תודה רבה!!
הצעה:

לטעמי יהיה יפה מידי פעם לשנות את סדר המילים, לצורך גיוון ומניעת חזרתיות:
חני קורצת, במקום- קורצת חני (זו רק דוגמה, כמובן).
רעיון מצוין.
אם יורשה, משהו קטן שהפריע לי לאורך הפרקים:

מבינה את הניסיון להיות נאמנים למשלב הדיבור המדוייק של הזוג, ובכל זאת ה-לה... פחות מתאים בעיניי. כטקסט כתוב זה פחות עובד.
ביומיום הוא שימושי ומבטא דיבור זורם, אבל באמת יכול להיות שבתור טקסט פחות...
תודה על הביקורת!!
חייב להקדים שכל הפרקים משובחים!!!
תודה רבה!!
אבל ביקשת...

נראה לי שאחרי 10 שנות תיקונים כולל התקנה מוצלחת של ת.ד. בתור זו"צ, לא אמורות ידיו של ר' מויישה לזוב דם...
הרבה פעמים בתור צעירים ונמרצים אנשים יותר מוצלחים, מה לעשות... חח
אולי כדאי להחליף לראש כולל [החדש] שיצא לאיסוף דלתות
הו, זה רעיון גדול!!
נראה לי שהשימוש במוטיב נאצי לא ראוי...
מקבל, אם כי זה לא אני אמרתי, זו חני... :)
מקווה מאוד שלא הגזמתי...
איזה הגזמת... תודה רבה על הביקורת!!
@שועל ספרות.
אני עוקבת כבר זמן מה אחרי הזו"צ. מאד נהנית, כיף להתרענן בקריאה שלהם.
הפרק האחרון ממש מקסים! הפאנץ' הגיוני למוח, פשוט נהניתי!
תודה רבה!!
היו פה פרקים בזמן האחרון שהרגישו לי מאולצים קצת.
הייתי שמח מאוד לפירוט אלו פרקים היו נראים מאולצים. בשלושה שבועות האחרונים עלו עשרים ואחד פרקים. נכון לדקה זו... :LOL:
 
פרק 59

"הנה האוטובוס, סוף סוף!"

"אויש, אני לא סובלת נסיעות..."

"שנשב כאן?"

"כן".

" בנוגע לנסיעות, מבין אותך לגמרי, גם אני ממש לא מחבב..."

"לא מחבב? אז אתה בקטנה עליי, כל הרעש הזה באוטובוס, זה מזעזע!"

"כן... שלא לדבר על הריח של האוכל שאנשים בוחרים לאכול דווקא עכשיו..."

"ועוד יותר החטיפים, אוי זה מבחיל!"

"אבל מה לעשות? נתנחם בזה שזה אוטוטו מסתיים ואנחנו מגיעים לחנות שאת חולמת כבר שנים להגיע אליה..."

"כן, אבל אוי, לא! בלעע הילד שם מקיא על הרצפה..."

"אוחח איזה חוסר אחריות של ההורים, לפני זה החטיפים והצעקות של הילדים ועכשיו... שנייה... הרב? אתם יכולים לטפל בילדים שלכם, עכשיו ההוא מקיא על הרצפה?"

"מוישי, לא נעים..."

"מה לא נעים... כן כבודו, הם באחריות שלכם! לא תזיק לכם קצת יותר השקעה בילדים... אוי, חני, תביא שקית, אני מקיא..."


"הנה האוטובוס, אחח למען ד' כמה זמן!!!!"

"תבדוק שכולם עלו, דודי, שימי, דבורי, רובי, גיטי, נוחי על הידיים שלי, טוב, כולם כאן!"

"שנשב כאן אנחנו?"

"כן, אבל מה עם הילדים, הם לא..."

"הכל טוב! שיסתדרו!"

"איזה רעש הם עושים... טוב, לא נורא, ככה זה אוטובוס..."

"רוצה שהם יאכלו כאן משהו?"

"תביא להם חטיפים, שיהנו!"

"זאת נסיעה ארוכה מאוד, מקווה שהם לא יהרסו את האוטובוס עד סוף הנסיעה..."

"כן, אבל אוי, לא! בלעע דודי מקיא על הרצפה..."

"אוחח נו, הבאתי לו שקיות לפני זה! למה הוא לא משתמש ב... כן בחור, מה? אה, אתה כבר נשוי? בסדר, כן, מה? להשגיח על הילדים? למה אתה חוש..."

"מוישה, לא נעים... הוא צודק..."

"מה לא נעים... כן צדיק, כשלך יהיו שישה ילדים אתה תבין אותי! מה, אתה צריך שקית? אין לי... היי, אואה, שתהיה בריא, מה זה?! איכס!"
 
פרק 60

"חני? רובי אכל עוף?"

"אני יודעת... אני כבר לא משתלטת..."

"רובייייייי? בוא הרגע לאכול עוף!"

"למה לצעוק? אתה יודע שאבא שלי לא אוהב שצועקים ככה בשולחן..."

"אוקיי, רובי? את רואה? הוא לא שומע..."

"גם כשצעקת לא..."

"צודקת, רגע, שש... סבא רוצה לדבר! שקט דודי ורובי! דבורי, לכי לחדר, תשחקי שם!"

"אני אנסה להשתיק אותם, אתה תנסה להקשיב..." מבקשת חני.

"אני מנסה אבל... רובי, תעזוב לו את הפאות!"

"מה דבורי? לא אני לא יודעת איפה הגומייה שלך! שש... סבא מדבר!"

כעבור עשר דקות:

"שכוייח סבא! מדהים! מה? הגאון מוילנא שאמרת? לא, כן, אני שמעתי, לא, פשוט..."



"חני, אכלת פשטידה?"

"אני כבר לא רעבה..."

"חבל, היא נראית טעימה..."

"אז קח אתה חתיכה אחת..."

"אה, לא, אני לא צריך... סתם, רציתי שתבדקי את הטעם, אני לא יודע עד כמה אימא שלך יודעת להכי..."

"היא מאחוריך..."

"אה, אוי... הפשטידה טעימה מאוד! רגע, אבא רוצה לדבר..."

"תנסה להתרכז מוישי..." לחשה חני.

"אני די עייף, והוא מדבר ארוך בדרך כלל, אבל אני אנסה..." לחשש חזרה מוישי.

"מצויין, שגם אחר כך תדבר איתו עליה..."

כעבור עשר דקות:

"אוי, חני, איזה לא נעים!!! אני לא מאמין, בטח נחרתי גם..."
 
נערך לאחרונה ב:
פרק 59

"הנה האוטובוס, סוף סוף!"

"אויש, אני לא סובלת נסיעות..."

"שנשב כאן?"

"כן".

" בנוגע לנסיעות, מבין אותך לגמרי, גם אני ממש לא מחבב..."

"לא מחבב? אז אתה בקטנה עליי, כל הרעש הזה באוטובוס, זה מזעזע!"

"כן... שלא לדבר על הריח של האוכל שאנשים בוחרים לאכול דווקא עכשיו..."

"ועוד יותר החטיפים, אוי זה מבחיל!"

"אבל מה לעשות? נתנחם בזה שזה אוטוטו מסתיים ואנחנו מגיעים לחנות שאת חולמת כבר שנים להגיע אליה..."

"כן, אבל אוי, לא! בלעע הילד שם מקיא על הרצפה..."

"אוחח איזה חוסר אחריות של ההורים, לפני זה החטיפים והצעקות של הילדים ועכשיו... שנייה... הרב? אתם יכולים לטפל בילדים שלכם, עכשיו ההוא מקיא על הרצפה?"

"מוישי, לא נעים..."

"מה לא נעים... כן כבודו, הם באחריות שלכם! לא תזיק לכם קצת יותר השקעה בילדים... אוי, חני, תביא שקית, אני מקיא..."


"הנה האוטובוס, אחח למען ד' כמה זמן!!!!"

"תבדוק שכולם עלו, דודי, שימי, דבורי, רובי, גיטי, נוחי על הידיים שלי, טוב, כולם כאן!"

"שנשב כאן אנחנו?"

"כן, אבל מה עם הילדים, הם לא..."

"הכל טוב! שיסתדרו!"

"איזה רעש הם עושים... טוב, לא נורא, ככה זה אוטובוס..."

"רוצה שהם יאכלו כאן משהו?"

"תביא להם חטיפים, שיהנו!"

"זאת נסיעה ארוכה מאוד, מקווה שהם לא יהרסו את האוטובוס עד סוף הנסיעה..."

"כן, אבל אוי, לא! בלעע דודי מקיא על הרצפה..."

"אוחח נו, הבאתי לו שקיות לפני זה! למה הוא לא משתמש ב... כן בחור, מה? אה, אתה כבר נשוי? בסדר, כן, מה? להשגיח על הילדים? למה אתה חוש..."

"מוישה, לא נעים... הוא צודק..."

"מה לא נעים... כן צדיק, כשלך יהיו שישה ילדים אתה תבין אותי! מה, אתה צריך שקית? אין לי... היי, אואה, שתהיה בריא, מה זה?! איכס!"
לעניות דעתי הפרק הזה קצת קיצ'י
גם לגבי הפאנצ' מישהו שמקיא מרגיש לפני כן כמה דקות טובות את הבחילה
אז עצם זה שהוא מעיר לאברך ושניה אח"כ מקיא פחות נשמע לי הגיוני...
מה שאפשר היה לעשות - יותר הגיוני שאישה מקיאה בנסיעה.. אולי עם הבעל יעיר לאברך ואז אשתו הייתה זאת שמקיאה היה נשמע לי יותר, רק מה.. זה ממש עצוב ומסכנה האישה אז טוב שלא עשית את זה.. ;)
ומחילה אם התאור היה דוחה מדי
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

למי שעדיין לא מכיר
פונט זה- הזו"צ כיום.
פונט זה- אותו הזוג בעוד עשור.


פרק א' (מבוסס על טוריי מהעבר)

"מה קורה חני? נלחצת באזעקה?" נכנס מוישי לבית בהתרגשות "איזה בומים היו!"

"לגמרי!" ענתה חני בחרדה "זה היה נשמע שיש נפילות כאן ברחוב!"

"לא צריך להגזים... אבל זה בהחלט היה עוצמתי".

"זה לא היה נפילות בכלל?"

"לא נראה לי"

"לא יודעת, גם אני וגם כמה שכנות הגענו למסקנה שכנראה זה היה נפילות..."

"אני הייתי בחוץ ואני..."

"מה זה בחוץ? לא נכנסת בכלל למקום מוגן?"

"לא היה באזור. שכבתי על הרצפה. ואז היה איזה חצוף אחד שבכלל עמד והסתכל לשמיים וצעק לי 'זהירות!' אני פשוט לא.."

"חח אתה לא ה..."

"את מבינה את החוצפה? הוא עומד וצועק לי ששוכב על הרצפה לפי הכללים, זהירות!"

"מוישי, חחחח אתה לא הבנת! הוא ראה יירוט אז הוא צעק לך 'זה יירוט'!"


"מה קורה חני? מה עשית עם הילדים באזעקה?" נכנס מוישה לבית בפנים נפולות "לא שמעו כמעט בומים!"

"איזה..." ענתה חני בחרדה "זה היה נשמע שיש נפילות כאן על הבניין!"

"טוב, לא הגזמת... בכל מקרה, אני הייתי תקוע במקלט עם עוד חמישים איש כך שהאטרקציה הייתה נוראית!"

"צריך להתרגל..."

"התרעה!"

"למה? מה כבר..."

"מה לעשות, זה אני קובע?"

"לא, אבל זה אתה אמרת!"

"ואז מה, אני קשור? את רוצה שאני לא אגיד לך?"

"מה שלא תחש... טוב נו, אין לנו זמן לדבר, התרעה!"

"מה, רק בגלל שאמרתי שצריך להתרגל להצטופף במקלטים? תסביר את עצמך, זו לא חכמה להגיד לי שוב ושוב ללא הסברים 'את רעה, את רעה!''"
למי שלא מכיר:

פונט זה- הזוג כזו"צ.

פונט זה- הם, עוד עשר שנים.



"למה תתחפש?" מתייעצת חני.

"מה?" מוישי בהלם.

"למה תתחפש בפורים?"

"למה שאני אתחפש בפורים?"

"מה, כולם מתחפשים אחרי החתונה..."

"אוי, לא יהיה לי נעים מההורים שלך!"

"הם יאהבו את זה, אני בטוחה!"

"ומה עם השכנים?"

"עזוב אותך, אתה רואה איך הם נראים כל השנה...?"

"חח את צודקת, האמת, הם לא ממש מעניינים אותי..."

ובפורים:

"הו ר' נחום! פורים שמח!" מאחל מוישי לאחד השכנים שפגש ברחוב על הבוקר.

"פורים שמח! מה זה, למה התחפשתם? זה נראה ליצן, לא?"

"אוי ויי" נבהל מוישי "אז זה ליצן, לא קוז'אק?"


"מה קורה מוישה, על מה אתה חושב?" מתעניינת חני.

"אני חושב להתחפש בפורים..." פולט מוישה.

"מה, אף אחד לא מתחפש כבר בגיל כזה!""

"אני לא מדבר על ליצן או קוז'אק כמו הפדיחה בשנה ראשונה..."

"אויש, ההורים שלי לא יאהבו את זה..."

"עוד מעט תגידי לי גם השכנים..."

"זה אמור לעניין אותך!"

"נכון, אבל מה זה קשור אליהם אם אני אתחפש או לא... בכל מקרה, נחליט כבר מה נעשה!"

ובבוקר פורים:

"הו ר' יענקב! פורים שמח!" מאחל מוישי לאחד השכנים שפגש ברחוב על הבוקר.

"פורים שמח! מה זה, התחפשתם? אוי, זה גדול!"

"אני? התחפשתי? אה, ככן..." מגמגם מוישה ומהרהר באימה 'ידעתי שאני אשכח לעשות משהו עם כל הבלגן בבוקר של התחפושות לילדים... שיא הפדיחות! זה עוד מכנסי הפיג'מה הכי מוכתמות שלי!'
סיפור בהמשכים. מבוסס על סיפור אמיתי, אבל נראה איך זה יתפתח עם הזמן.
פרק 1

"מה ברא ה' ביום הראשון?"
הגננת חנה שרה במרץ. כל הילדות אחריה.
אני גם שרה במלוא הפה הקטן שלי. אני מאוד אוהבת לשיר. ואפילו אני מכירה את השיר הזה בכלל מגן נחמה.
"את האור ואת החושך"
כולן מתופפות בתוף מרים שהגננת חילקה.
אני לא. התוף שלי ביד.
אבל היד השניה בראש. מגרדת.

היה לי פעם קוקו יפה. קוקו רכבת אפילו.
אבא עשה לי בבוקר קוקו רכבת כי התלבשתי יפה לבד.
עכשיו הקוקו כבר לא יפה. אני יודעת. הוא מבולגן ממש.
אבל מגרד לי!
מגרד לי מאוד! ואני מגרדת ומגרדת.
בסוף התפילה אני מפסיקה לגרד. נגמר לי הכוח ביד.

"בת- שבע מותק" הגננת חנה קוראת לי בסוף היום.
"את יכולה להביא את זה לאמא?"
"זה" זה פתק.
פתק לבן וגדול.
אני עוד לא יודעת לקרוא. אני רק בגן חובה. אבל אני כבר יודעת מה כתוב שם.
אני אביא את הפתק לאמא.
לא רק אני. גם שרה'לה. גם לה הגננת חנה הביאה פתק.
אבל את שרה'לה אמא שלה תסרק בלילה. היא גם תביא לה אולי ממתק אם היא תתנהג יפה.
לי לא.
אותי אמא לא תסרק בלילה אחרי המקלחת.
לי אמא לא תביא ממתק אם התנהגתי יפה.
היא רק תתקשר לדודה ברכה.
דודה ברכה תעשה לי מקלחת.
היא גם תסרק אותי.
אבל היא לא תתן לי ממתק. אין לה ממתקים בכלל.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה