התייעצות עצב בפורים - מישהו מזדהה?

  • הוסף לסימניות
  • #41
אני אדם שמח פחות או יותר. יש ירידות מצב רוח פה ושם כמובן, בגדר הנורמה. אני חושב שניתן להגדיר אותי כעליז מעל הממוצע.

עד שבא פורים.

כבר מהשבוע שלפני, כשקולות פיצוץ עולים בלילות מניסויים בלתי מבוקרים בחומרי נפץ. וצמדי בחורים נבוכים ומצחקקים מתחילים לנקוש על הדלת - העצב מתחיל להזדחל בתוכי.

וככל שעולה השמחה בחוצות, כך הדכדוך מתגבר בי.

התמונות של הליצנים במודעות הרחוב ובפרסומות בעתונים, נראות לי חסרות טעם, ואפילו קצת מאיימות.

וכשמגיע פורים עצמו, בכלל. המוסיקה הרעשנית מכל עבר נשמעת לי כרעמי מלחמה והחיוכים המלאכותיים על פני הכול עושים לי בחילה.

אני מסתגר בבית, וכשקבוצות עליזות של בחורים נשמעות בחדר המדרגות, אני רועד מפחד שיכנסו אלי ויכריחו אותי לרקוד איתם.

אני לא אוהב שיכורים, ועוד יותר לא אוהב שיכורים מתחזים.

אני מנסה להתרכז בתוכן של פורים, ולא מצליח לחבר אותו להמולה המטורפת מסביב.

אני רק מחכה שתרד כבר השקיעה, ושכל השתויים יפלו ארצה ללא הכרה. ושקט שפוי ישתרר.

ועד אז, אני אומר לעצמי, עברנו את המן - נעבור גם את זה.

אני לא אומר פה מוסר או השקפה. רק תחושה פנימית, רק תחושה פנימית.

אם מישהו מרגיש דכדוך דומה וירצה לשתף. זה ישמח אותי מאד שלא ארגיש שאני פסיכי לגמרי.

יש שיאמרו שאני צריך ללכת לפסיכולוג, שיגלה שבילדות אבא שלי הרביץ לי עם רעשן או משהו.

יתכן.

אבל אין לי את זה בשום סיטואציה אחרת. רק בפורים, מרגיש לי כמו הצגה אחת גדולה וריקה.

ויש כל כך הרבה תוכן. יש מה לחשוב ומה לקרוא ועל מה לשוחח ביישוב הדעת ליד שולחן הסעודה מלבד הצעקות הריקניות, הבדיחות חסרות הכלח, והפגנת אנרגייה מוגזמת בכל ערוץ אפשרי.

אל תנסו לזהות אותי בפורים. לא תצליחו, אני מחייך כמו כולם, אני מקפצץ ושותה אלכוהול ומפזר וורטים מטופשים על המגילה.

הכל בפנים.

עמוק.

כואב.

משהו לא מסתדר לי, זה אני או הם, או מה.

רק מחפש נפש אחת שתתקרב ותלחש באזני

- גם אני
סליחה....אבל אולי....זה בגלל...
שלפי איך שזה נשמע אתה אדם מאוד עליז בכללי ומאוד חברותי ובפורים יש כאלה שגונבים לך את ההצגה ואולי אתה גם מאוד בוגר וכל המסביב נראה לך קצת קטנוני ובכל אופן הם "בפרונט" ועליך זה שבדרך כלל כולם מסביבך אתה סתם לא מענין ולא מייחסים אליך חשיבות ואתה "עוד אחד" וזה מפריע לך...אתה רוצה להיות יותר בולט ולכן גם ציינת שמפריע לך הרעש לפנ"כ לפני פורים זה מרגיש שכאילו יש כאן אנשים אחרים ב"פרונט" ולא אתה....
וגם אם עליך ספציפית זה לא ככה אני חושב שזה הרגשה נורמלית....אדם לא אוהב להרגיש "עוד אחד"....
 
  • הוסף לסימניות
  • #42
אני אישית רגיש מאד לרעש
זה מונע ממני טוטאלית להתרכז בעצמי ובסביבתי
זה גורם לי להתכנס בעצמי ולברוח לישון:sleep:
טוב אני בחיים ב"ה לא חוויתי סבל כזה אבל אני הייתי שם אטמים ויוצא לרחוב
מה שתראה שם אפילו בשבועס' לא תמצא
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
סתם עצה...
כדאי מאוד בזמנים כאלו לשחרר את הלחץ מלהספיק להתפלל.... להספיק ללמוד....(הרי קשה להתרכז) להיות לש"ש לגמרי, לקלוט את כל ה'אורות' של פורים וכו' וכו'. להתייאש (במובן החיובי) מראש, ולשמוח סתם כך, בלי כלוווום.

פורים מאוד מאוד שמח. :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
דבר ראשון, תשתה כמה כוסות יין.
דבר שני, השיכורים שאני מכיר, מורידים את המסכות.
זה בשירים המרגשים, בנוסח התפילה של הימים הנוראים, וגם בטיש של החסידות הסמוכה.
ובשושן פורים, אפשר להסתובב ברחובות ולהיגעל מהמראות,
ואפשר להסתובב בסמטאות מאה שערים, ולהיכנס לחסידויות הירושלמיות ולהרגיש קרבת אלוקים.
לשיקולך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
שמעת על HSP?
זה ניקרא רגישות יתר, תחקור על זה, זה מעניין
אנשים רגישים מידי קולטים יותר משאר בני האדם וזה מעייף ריגשית.
כ20%- 15% מהאוכלוסיה
אם אתה אומר שאתה בדר''כ חברותי ושמח אולי אתה שייך ל6% HSP עם מוקצנות.
(כמוני...)
כמובן, בצורה החיובית.
(אולי תנסה באמת להיכנס לקבוצת דיוור של הרב פפר, אני נהנת שם)
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
אם אתה לא שותה אז זה די טבעי להרגיש עצוב, כשכולם מסביב שתויים ושמחים זה מעצים את הפער,
הברירה היחידה שיש זה פשוט להצטרף לשמחים באמת ולשתות, וזה גם העצה שחז"ל נתנו לנו,
לגביי...
אני לא אוהב שיכורים,
טבעי שאדם שפוי לא יאהב שיכורים, אא"כ אתה מצטרף, ואז טעמו וראו...
ודאי שיש שיכורים תת רמה ואלימים... אבל יין בסה"כ מוציא את הפנימיות,
[ולכן אם אתה מחפש משהו אמיתי בפורים [כמו שמשתמע במה שכתבת] היין רק יעצים את זה,
תטעם ותרגיש קרבת אלוקים.

לגביי
ועוד יותר לא אוהב שיכורים מתחזים.
הם סה"כ מתמודדים אם אותה בעיה שלך, רק שהם בוחרים להתחזות כדי להתמודד עם זה, רק שיש אנשים יותר רצינים [כמוך], שלא מסוגלים להתחזות, ולהם אין ברירה, זה או לשתות ולשמוח או לברוח ולהתרחק
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
יכול להיות שזה סף רגישות גבוהה וזה אופי ואשיות של בני אדם בד"כ מדובר באנשים עמוקים עם עומק רגשי ותובנות שרגישים לכל ההמולה אולי זה ישמע "נשי מדי רגשי מדי או לא מה שאנחנו אוהבים להשמיע לעצמינו" אבל באמת מדובר במשהו מאוד מובן וקורה לאנשים רק לא מדובר כל כך ,ואנשים רגישים ההמולה של פורים והיום הזה שהכל קורה בו מהא מדי מציף מדי חד מדי מבלבל ומטשטש גבולות, יש סופרת "הניה רוזנבלום" שכתבה ספר אנשים מרגישים מדי " שם היא מתארת את התופעה,
כשיודעים את זה נבהלים פחות ומנסים "למצוא את עצמינו" בתוך כל זה
שאר החגים מוגדרים יותר למשהו מסויים תפילה חזרה בתשובה צום ליל הסדר שבועות ופורים כאמור יש בו הרבה תחומים שונים מצד אחד יום תפילה ויום גדול מצד שני שכרות ושתית יין שלא כולם עושים את זה נכון ומשפיע עליהם בצורה "שפויה , "נכנס יין יצא סוד"יש שזה לוקח אותם להתפרקות והתפרעות וזה באמת מרגיש מפחיד ומערער,ומצוות היום סעודה מגילה משלוח מהות הרה מאוד "משימות" כביכול אני מדגישה (שלא ישמע מזלזל-רק לסבר את האוזן,)לבצע שונות אחת מהשניה מאוד -
וכמו שכתבו ה יום עם הרבה ארועים הרבה צפיות ,לדעת מה מתאים ולמה אנחנו מסוגלים,וכן יש עוד אנשים כמוך,שקשה להם רק לא אומרים,
אז הסוד לדעתי לדעת,להכיר ולמצוא את קו האמצע פחות או יותר להגדיר לעצמינו לעצמינו את היום מה אנחנו יכולים מסוגלים ונכון לנו
בתקווה למצוא את האיזון והמתאים גם ביום הזה.
ונ.ב בגלגול לעל התגובות אני רואה שכמה כתבו על הרגישות אני הגבתי לשאלה עוד לפני שראיתי את שאר התגובות...זה מעניין ומחדד את הההבנה שיש ביננו הרבה רגישים וזה מרגיע ועוזר ועם העלת המודעות יהיו גם פתרונות .......
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #48
@אבינועם גולדברג מבינה על מה אתה מדבר.
אני בתור אישה שמן הסתם לא מעורבת בכל השמחה כמו בנים מודה על זה שאני לא גבר... בפורים אני נשארת בבית, כולם נהנים ואני נהנת מהשקט והרוגע לקרוא תהילים ולהתפלל ופחות להתעסק בדברים אחרים

אגב, הרבה כתבו למעלה על רגישות HSP וכו'.
לי יש את זה ברמה גבוהה מאוד.
מציעה לך לקרוא מה שהרב צבי פפר שולח במייל יש לו עכשיו סדרה בדיוק על זה לפני פורים...
אולי תתחבר לזה (מניסיון, ידיעה היא חצי נחמה והיא עוזרת להבין ולא לצפות למשהו אחר..)
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
שאלה: לכל המזדהים, האם גם בל"ג בעומר אתם מרגישים רצון לברוח מההמולה?
מה, כל אלו שמקפידים להגיע למירון במסירות נפש, אין בתוכם גם אנשים רגישים וכו'?

תשובה: יכול להיות שכשחשוב לנו משהו, אנחנו מוצאים בתוכנו כלים להתמודד גם עם הקושי הרגשי.

אותו דבר בפורים, אם אתה מבין שזה יום גדול - יום של קבלת התורה מרצון, אל תתמקד במה שאתה לא אוהב ביום הזה! תבנה לך את פורים בצורה אחרת, ובלי לחץ, כי אתה זקוק לצורה שונה כדי להרגיש שמח. וכל אחד יודע על עצמו, מה משמח אותו.
הכי חשוב: אל תפזול הצידה ותייסר את עצמך למה אחרים שמחים ואני לא. זו שטות ועצת היצר. אין לך באמת מושג אם הם שמחים, ובטח לא איזו רמה של דביקות יש להם.

פורים יעיל, ושמח!
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
@אבינועם גולדברג מבינה על מה אתה מדבר.
אני בתור אישה שמן הסתם לא מעורבת בכל השמחה כמו בנים מודה על זה שאני לא גבר... בפורים אני נשארת בבית, כולם נהנים ואני נהנת מהשקט והרוגע לקרוא תהילים ולהתפלל ופחות להתעסק בדברים אחרים

אגב, הרבה כתבו למעלה על רגישות HSP וכו'.
לי יש את זה ברמה גבוהה מאוד.
מציעה לך לקרוא מה שהרב צבי פפר שולח במייל יש לו עכשיו סדרה בדיוק על זה לפני פורים...
אולי תתחבר לזה (מניסיון, ידיעה היא חצי נחמה והיא עוזרת להבין ולא לצפות למשהו אחר..)
מה זה הרבה צבי פפר איך מצטרפים לשם?
 
  • הוסף לסימניות
  • #54
אל תנסו לזהות אותי בפורים. לא תצליחו, אני מחייך כמו כולם, אני מקפצץ ושותה אלכוהול ומפזר וורטים מטופשים על המגילה.

הכל בפנים.

עמוק.

כואב.

משהו לא מסתדר לי, זה אני או הם, או מה.

רק מחפש נפש אחת שתתקרב ותלחש באזני

- גם אני
אז דבר ראשון-
גם אני...
אולי לתאר עצב זה מוקצן, אני לא חש עצב אבל כן רצון שיגמר כבר, חוסר חיבור להמולה המוקצנת והנראית מזויפת לעיתים, לזה שצריך להשתולל בשביל לשמוח.
התשובה נראה לי נמצאת בנקודה הבאה-
יש אנשים לא מוחצנים (אולי רגישים אפילו כמו שכתבו כאן) שכל ההשתוללות הזו לא מתאימה להם. זה לא סותר שאתה יכול להיות אדם עליז ושמח תמיד אבל ליחצן את זה בריש גלי בצורה פורימית מקובלת- זה לא.
עכשיו כיון שנוצר מצב ששמחת פורים נראית כאילו היא רק בצורה שרואים ברחוב ומי שלא כך הוא כביכול 'לא שמח' ולא חוגג את פורים כמו שצריך, נוצר בעצם תדמית שאם אני לא כך 'אני לא בסדר' ויש אכזבה של האדם מעצמו מהניגודיות שהוא רואה בחוץ לבין מה שהוא. דבר שלא בולט כל השנה שכולם מתנהגים כרגיל.
ויש גם את הציפיות מהסביבה, בתור ראש משפחה, בעל ואבא אתה יודע שאשתך והילדים מצפים ממך להיות האבא המגניב בסעודה עם כל הגיסים והאחים, לשתות לשיר, לזרוק בדיחות. במיוחד אם מסביבך כולם כאלה ומה לעשות שאתה לא כזה ואתה כביכול לא עומד בציפיות. זה מתסכל לגמרי.
גם מבחינה רוחנית אדם אומר לעצמו 'מה זה הרי בפורים צריך להיות בשמחה וכולם שמחים למה אני לא שמח' זה מוסיף ללחץ ולחוסר הטבעיות.
הפתרון הוא דבר ראשון לדעת את האופי שלך ושזה לגיטימי.
דבר שני לדעת כמו שכתבו כאן שהרבה אנשים שאתה רואה מסביב מקפצצים ושרים :) מרגישים בדיוק כמוך רק מסתירים כמו שאתה מסתיר.
והעיקר- למצוא את החיבור הפנימי לפורים, הרוחני. לדעת שאפשר לשמוח בפורים גם אם לא השתוללת והתבדחת וישבת בסעודה ברצינות. וזה רק מראה שאתה אדם רציני שמחפש פנימיות ועומק ולא השתוללות זולה וחיצונית.
נ.ב. אתה כותב מעולה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
צוהרי 'תענית אסתר'
אלו רגעים שקטים אצלי מבחינת עבודה.
רוב האנשים מעדיפים לעסוק בהכנות לפורים (וגם אני).
הם אינם פנויים לדבר על החיים.
ולכן הפתיעה אותי שיחת הטלפון של בן-ציון
(שם בדוי כמובן)

"יחזקאל! אני חייב שתקבל אותי עכשיו".
בן-ציון לא השאיר אותי במתח זמן רב מדי.
זו היתה הפתיחה:
"מגיע היום הכי עצוב שלי במהלך השנה".

מי שעוסק בתחום הרגש,
לא מופתע לשמוע שום דבר.
מי שלמד להכיר את האנשים שמאחורי האנשים,
לא יתבלבל כשיראה רבבות אנשים ברחובות שמחים ועולזים,
ויודע שמאחורי הפנים המוחצנות של האנשים,
יש תמיד את מה שמתרחש מתחת.

בהמשך בן-ציון תיאר את מה שקרה לו בשנים האחרונות.
כל שנה סיפור אחר.
באחת השנים קיבל מכתב פיטורין בערב פורים.
ושנה אחת, השטריימל שלו נשרף כולו
כתוצאה מזיקוק פושע.
היה פעם שהילד הקטן נשכח באוטובוס.
כך העבירו לילה לבן של דאגות.
פעם היה גשם חזק בלילה. החלון נשאר פתוח בטעות.
כל משלוחי המנות שנחו לידו נהרסו.
בשנה של הקורונה חזר מחו"ל בערב פורים.
היה בבידוד מלא כל הפורים.
שמע את המגילה מעבר לדלת.

תסכימו איתי,
פלאי פלאים מתרחשים כאן מכבשונו של עולם.
גזירה היא מלפניו ואין לך רשות להרהר.

והיות שאינני אדמו"ר ולא נכד אדמו"ר עד סוף כל הדורות,
כיצד כל הסיפור הזה מתגלגל לפתחנו?

כל כך שמחתי שהיתה לבן-ציון תשובה מוכנה לכך.
"אני חושב שזה קשור איך שהוא לתפיסה שלי על פורים".
מדהים בהחלט!

"ומה התפיסה שלך?" - שאלתי.
מיד ראיתי איך הפנים מתמלאות בעצב.
דמעה בקצה העין.

'פורים' זה משהו שמלווה ברגשות צובטים.
פורים נקשר בילדות לחוויית עצב ואכזבה קשים.

אבא איש בודד. מתנזר מחברה.
תמיד הולך בצידי הדרכים.
בבית הכנסת כמעט ולא יוצר קשר עם אף אחד.
קשה לדעת את ההיסטוריה של אבא,
אך לפי צריבת הכאב של אבא,
מסתבר שהוא היה טיפוס חברתי
שחווה קושי לא פשוט, ולכן ברח.

אמא, חוצניקית במקור, ללא מכרים.
מסתבר שאבא לא ממש תמך ביצירת קשרים
מהסיבות השמורות עמו.

במהלך השנה,
התנהלו החיים כסידרם בתוך הבית.
השמחה והצהלה נחגגו בין הקירות.

אך פורים הוא הרי חג שנחגג בשיתוף פעולה עם הרחוב.
ואז זה היה מורגש ובולט.
הבית היה שומם.
אף אחד מהשכנים או מהסביבה לא התעניין בהם.
מלבד כמה דפיקות של אוספי צדקה, אף אחד לא הופיע.

אבא, באקט של בריחה,
הנהיג מנהגי פורים מעניינים.

בליל פורים היה לחץ ללכת לישון מוקדם,
כי צריך לקום בבוקר מוקדם רעננים לקריאת המגילה.
ויש גם משמרות של הליכה לבית הכנסת.

בבוקר היו נשארים בבית הכנסת ללמוד כמה שעות.
בצהריים חזרו הביתה ואכלו את הסעודה.
ואז אבא הלך לישון כמה שעות
לקיים בהידור 'עד דלא ידע'.
הילדים התבקשו להצטנף בחדרים ולשמור על דממה,
וגם החלונות בבית נאטמו היטב כדי שהרעשים לא יחדרו.
בן-ציון קינא תמיד בפורים המתחולל ברחובות.

כשנכנס לישיבה הצליח לממש את השאיפות.
הוא עזב את הבית בליל פורים דפרזין וחזר במוצאי שושן פורים.
ניצל את כל הארבעים ושמונה שעות כראוי.

ותמיד היתה לו הבטחה פנימית חזקה:
"לילדים שלי יהיה פורים מלא שמחה."
בינתיים, הוא לא מצליח לממש את ההבטחה,
וזה בגלל האירועים שמתרחשים ובאים עליו מדי שנה.

*

אני יכול כבר לנחש את התגובה שלכם הקוראים.
"יחזקאל!
אתה שוב עם סיפורי הקיצון שלך!
מדבר על סיפור שקורה אחד לאלף.
בשביל מה אתה מעסיק לנו את הראש עם זה בערב פורים??"

חשוב לנו להקשיב להמשך.

שאלתי את בן-ציון:
"תגיד, במהלך השנים בתור בחור,
כשחגגת היטב, איך היית מרגיש בפורים?"

"הייתי מעסיק את עצמי בשמחה ובריקודים עד הקצה ממש.
יכולתי לפעמים להסתפק בשינה שלוש-ארבע שעות במשך יומיים".

ואני חזרתי שוב: "ואיך היית מרגיש?"

"אתה שואל אם הרגשתי שמחה?
לא יודע לומר לך. אך לא היה לי רגע פנוי להרגיש עצב".

כשאנחנו מקשיבים היטב לדברים שלו,
אנחנו מבינים שבן-ציון היה נלחם שלא להרגיש עצב.

המלחמה שלו אכן הוכיחה את עצמה עד לשלב שנהיה אבא,
ומאז העצב מנסה בכוח להשתלט עליו.
זו מלחמה נצחית.
בערב פורים מגיע העצב ומסתער עליו בכוח,
ובן-ציון מחזיר מלחמה השערה.
ואז מתרחשים אירועים שהוא לא יכול לשלוט בהם,
והוא נמשך לעצב בעל כורחו.

חשוב לנו להבין.
כל האירועים מנוהלים בידי הבורא ב"ה,
אך עדיין יש מקום להשתדלות נכונה.
כפי שהשתדלות טכנית מוטעית
יכולים להביא עליו כל מיני מאורעות,
כמו: חציית כביש מהיר עלולה לגרום לתאונה.
כך גם התנהלות רגשית מוטעית
עלולה 'להזמין' כל מיני אירועים מתוך אי זהירות,
וסוג של הסכמה למחצה שיקרו דברים.
[בהזדמנות נעסוק בזה יותר בהרחבה בעז"ה]

הצעתי לבן-ציון לשנות טקטיקה.
לא להילחם בעצב.
להסכים שזה יבוא.
שזה לגיטימי לגמרי.
"אם העצב מגיע אליך, תרשה לעצמך להרגיש אותו,
עד כמה שאתה מרגיש צורך.
ואז, בעזרת השם,
כבר לא יתרחשו אירועים כאלו,
והפורים יעבור בהצלחה."

*

אצל בן-ציון העצב היה שותף מרכזי ונוכח בפורים,
אך אצל כל אחד מאיתנו,
יש רגעים קטנים כאלו.
בלתי אפשרי שלא.
לכל אחד קורה משהו שמעציב או מעכיר את רוחו.

חשוב עד מאוד שנרגיל את עצמינו.
במקום להשקיע אנרגיה עצומה בבניית סכרים נגד העצב,
בואו ננסה לפתוח לו את הדלת לרגע,
להנהן לשלומו, ולגלות שכאשר הוא מקבל הכרה,
הוא כבר לא צריך לצעוק דרך אירועים חיצוניים.
אלא יחלוף ויפנה את מקומו עבור רגש של שמחה והודיה.
כוך הלוואי שנזכה כולנו לחג פורים שמח ומרומם.

אשמח מאוד לשמוע מכם,
איך המאמר עבורכם?
האם משקף לכם תמונה אמיתית של פורים?
או אולי הנושא מופרך בעיניכם, כי אצלכם יש רק שמחה?
כל הערה, הארה או תגובה תתקבל בשמחה.


א גוטן שבת
און א פרייליכ'ן פורים
יחזקאל שובקס
נשמע קצת מופקע
 
  • הוסף לסימניות
  • #56
שאלה: לכל המזדהים, האם גם בל"ג בעומר אתם מרגישים רצון לברוח מההמולה?
מה, כל אלו שמקפידים להגיע למירון במסירות נפש, אין בתוכם גם אנשים רגישים וכו'?

תשובה: יכול להיות שכשחשוב לנו משהו, אנחנו מוצאים בתוכנו כלים להתמודד גם עם הקושי הרגשי.

אותו דבר בפורים, אם אתה מבין שזה יום גדול - יום של קבלת התורה מרצון, אל תתמקד במה שאתה לא אוהב ביום הזה! תבנה לך את פורים בצורה אחרת, ובלי לחץ, כי אתה זקוק לצורה שונה כדי להרגיש שמח. וכל אחד יודע על עצמו, מה משמח אותו.
הכי חשוב: אל תפזול הצידה ותייסר את עצמך למה אחרים שמחים ואני לא. זו שטות ועצת היצר. אין לך באמת מושג אם הם שמחים, ובטח לא איזו רמה של דביקות יש להם.

פורים יעיל, ושמח!
אני חושבת שבכל זמן של המולה גדולה ורעש, רמקולים ושירים בווליום גבוה.
אני, יש לי HSP ברמה גבוהה, אבל אני נקראת מהאלו המוחצנים...
עדיין,
לפעמים אני חייבת לי רגע של שקט לעצמי
 
  • הוסף לסימניות
  • #57
אפשר גם לקרוא לזה התבגרות
ברור שכמה שנהיים יותר מבוגרים,
מרגישים שפורים שייך לצעירים
ואז מחפשים מה זה באמת פורים.
הצעה שלי אם מישהו מרגיש כך.
שיתן לעצמו בפורים זמן מיוחד שאותו הוא יעשה בדרך שלו
כשיש לך זמן שלך תמיד כבר יותר קל
 
  • הוסף לסימניות
  • #58
שאלה: לכל המזדהים, האם גם בל"ג בעומר אתם מרגישים רצון לברוח מההמולה?
מה, כל אלו שמקפידים להגיע למירון במסירות נפש, אין בתוכם גם אנשים רגישים וכו'?

תשובה: יכול להיות שכשחשוב לנו משהו, אנחנו מוצאים בתוכנו כלים להתמודד גם עם הקושי הרגשי.

אותו דבר בפורים, אם אתה מבין שזה יום גדול - יום של קבלת התורה מרצון, אל תתמקד במה שאתה לא אוהב ביום הזה! תבנה לך את פורים בצורה אחרת, ובלי לחץ, כי אתה זקוק לצורה שונה כדי להרגיש שמח. וכל אחד יודע על עצמו, מה משמח אותו.
הכי חשוב: אל תפזול הצידה ותייסר את עצמך למה אחרים שמחים ואני לא. זו שטות ועצת היצר. אין לך באמת מושג אם הם שמחים, ובטח לא איזו רמה של דביקות יש להם.

פורים יעיל, ושמח!
כמה פעמים נסעתי למירון- עד שהבנתי שלי זה לא טוב.
גם בפורים נהנת עם המשפחה בבית, רועדת מפחד לצאת מהבית בפורים.
מי שפעם אחת יבוא במוצאי פורים למיון יבין לבד...
(נס שאפשר לקיים את רב מצוות היום מבלי לצאת מהבית...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #59
מזדהה אם פותח האשכול, אם כי לא ברמה כזו קיצונית
כמה פעמים נסעתי למירון- עד שהבנתי שלי זה לא טוב.
גם בפורים נהנת עם המשפחה בבית, רועדת מפחד לצאת מהבית בפורים.
מי שפעם אחת יבוא במוצאי פורים למיון יבין לבד...
(נס שאפשר לקיים את רב מצוות היום מבלי לצאת מהבית...)
מזדהה גם, פשוט פחד אימים לצאת לרחוב,
רועדת מכל "בום" קטן, משיכורים מאיימים...
הפתרון פשוט: להישאר בבית, לקרוא תהילים ולנצל את היום הענק הזה שהיצה"ר מנסה לבזבז בכל הדרכים האפשריות.....
 
  • הוסף לסימניות
  • #60
סליחה אם אני סוטה מהנושא, אבל כל אלו שמוצאים דרך להימלט מההמולה בפורים, מה אתם עושים בחתונות הרועשות?
פורים יום אחד בשנה, ואפשר למצוא פתרונות, כמו שכתבו כאן.
חתונות, יש הרבה במשך השנה, ולא תמיד אפשר להיעדר.
מה יהיה הסוף עם הווליום הגבוה וכו'?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה