מידע שימושי 2 הלכות יומיות מהספר חפץ חיים *מתעדכן*

יום חמישי ט"ז אדר תשפ"ו

הלכות לשון הרע

יב. הרוצה לחזור בתשובה על עוון לשון הרע, אם השומעים לא האמינו לו, ולא הזיק ולא ציער את חבירו, הרי זה עוון שבין אדם למקום, ויתחרט יתוודה ויקבל על עצמו שלא לשוב על חטא זה. אך אם הזיק לחבירו, עליו לבקש ממנו מחילה, ואפילו אם חבירו אינו יודע שהוא זה שסיפר עליו, צריך לומר לו זאת ולבקש מחילתו.

כלל ה, א. אסור לאדם לספר על חבירו שנמנע מלעשות לו טובה, אף שהוא יודע שהיה בידו להיטיב עמו ונמנע מכך (ויש בסיפור זה אף איסור 'לא תיטור', ולפעמים גם איסור 'לא תיקום'). ואיסור זה הוא אף אם אין למספר נגיעה בדבר, ולכן אסור ללוי לספר שראובן לא היטיב לשמעון.

* * *

פירוט ההלכה היומית:
יב. מי שעבר וסיפר לשון הרע, ורוצה לחזור בתשובה, דינו תלוי: אם השומעים לא האמינו לדבריו, ולא התגנה אותו אדם בעיניהם, אין לו עוון ש'בין אדם לחבירו' אלא רק 'בין אדם למקום', שעבר על רצון ה', ותיקונו הוא שיתחרט על העבר, ויתוודה על חטאו, ויקבל על עצמו בלב שלם על העתיד שלא לעשות כן. אבל אם השומעים האמינו לדבריו, ונגרם לאותו אדם נזק בגופו או בממונו, או שגרם לו צער, אין יום הכפורים מכפר, ואף לא יום המיתה, עד שירצה את חבירו. ולכן צריך לבקש מחבירו מחילה, וכשיתפייס וימחל לו לא נשאר עליו אלא עוון שבין אדם למקום, ויעשה עליו תשובה כנ"ל. ואפילו אם חבירו אינו יודע כלל שהוא זה שדיבר עליו וגרם לו צער או נזק, צריך לגלות לו את הדבר ולבקש ממנו מחילה. ויש ללמוד מכאן כמה צריך להזהר ממידה זו של לשון הרע, כי מי שרגיל בזה - כמעט ואינו יכול לחזור בתשובה, כי בודאי לא יזכור את מספר הנפשות שציער. ואפילו אותם שהוא זוכר ואינם יודעים שהוא זה שציער אותם, יתבייש לגלות להם את הדבר. ועוד, שלפעמים הוא מדבר בפגם של משפחה שלמה, ומזיק לכל הדורות הבאים, ואין לו מחילה על כך, וכמו שאמרו חז"ל 'המדבר בפגם משפחה, אין לו כפרה עולמית'.

כלל ה, א. אסור לומר לשון הרע על אדם בענינים שבין אדם לחבירו. כגון, אם אדם נמנע מלהלוות לו ממון, או שנמנע מלעשות לו טובה אחרת שהוא מבקש ממנו, או שנוקם (-שאינו עושה לו טובה מחמת שהוא לא עשה לו טובה) או נוטר (-ששומר בליבו ומזכיר לו שהוא לא עשה לו טובה), אסור לספר זאת לאחרים, כיון שבכל הדברים הללו לא עשה לו חבירו רעה אלא רק נמנע מלעשות לו טובה, ואין תועלת בסיפור זה. וכל זה אפילו אם הוא רואה ויודע בעצמו שחבירו היה יכול להיטיב לו, ונמנע מלהיטיב מפני רוע ליבו. ומלבד איסור לשון הרע, יש בזה גם איסור 'לא תיטור', שזוכר לחבירו את הנהגתו הרעה עימו. ואם הוא מתכוין לפרסם את רעתו כגמול על כך שלא היטיב עימו, עובר גם ב'לא תיקום'. ואפילו אם אותו אדם נמנע מלהיטיב לאדם אחר, והמספר אינו נוגע בדבר כלל, אלא מספר זאת רק לקינאת האמת על הנהגתו הרעה של חבירו, יש בזה איסור לשון הרע​
 
יום שישי י"ז אדר תשפ"ו

הלכות לשון הרע

ב. אסור לומר על אדם שאין לו מעלות, כגון שאינו חכם, גיבור או עשיר, כיון שבדברים אלו יכול להיגרם לו נזק או צער.
ג. באמירת לשון הרע על אדם בכך שאינו חכם יש חומרה מיוחדת, כיון שלא יכולה להיות בזה שום כוונה טובה, אלא רק כוונה רעה. וגם אנשים נוטים להאמין לכך יותר מלדברי גנאי אחרים.
ד. וכן האומר על תלמיד חכם שאינו חכם גדול כל כך בתורה, או האומר על אומן שאינו בקי כל כך באומנותו, גם כן לשון הרע גמור הוא, כיון שגורם לו צער ונזק בכך.
* * *
פירוט ההלכה היומית:
ב. יש מין לשון הרע אחד, שכמעט רוב העולם נכשלים בו, רק מחמת חסרון ידיעה שיש בזה איסור. והוא, שאסור לבזות את חבירו בדבר שיש בו חסרון שלימות, כגון לומר שאינו חכם כל כך, או שאינו גיבור או עשיר כל כך, ואפילו אם הדבר אמת, וכל שכן אם הוא שקר, או חצי שקר, שאז הוא גם בכלל מוציא שם רע. והטעם שיש בזה משום לשון הרע, כיון שכל דבר שגורם לאדם נזק או צער או מפחידו, נחשב 'לשון הרע', ובדברים אלו יכול להיגרם לאדם נזק או צער, וכמו שיבואר. לגבי חסרון חכמה, באמת זה החסרון הגדול ביותר שניתן לומר על אדם, שהרי אם הוא רווק, לא ירצו להתחתן עימו. ואם יש לו עסק, לא ירצו בני אדם להתעסק עימו. ואם הוא אומר על רב ומורה הוראה שאינו חכם, לא ילכו לשאול אותו שאלות ולא לדון לפניו, ועוד יתכן שמחמת כן יסתלק מהעיר, ודמו ודם זרעו תלוי באותו שסיפר עליו לשון הרע. ועוד, שהוא משפיל בזה את כבוד התורה ולומדיה, ואמרו חכמים שהמבזה תלמידי חכמים אין רפואה למכתו. ועוד נזק גורם אותו אדם המספר על הרב שאינו חכם, שאם יוכיח את הקהל על איזו מצוה שאינם מקיימים, לא יתייחסו לדבריו כלל, מאחר וכבר התפרסם אצלם שאינו חכם.
ג. וכל אדם יבחן בעצמו, אם יוודע לו שאדם פלוני פירסם עליו שאינו חכם, כמה כעס ותרעומת יהיה לו עליו, ומדוע כשהוא אומר זאת על אחר, אף שהוא טוב ממנו בהרבה דברים, אינו חושב שיש בזה משום לשון הרע. וכשיתבונן האדם יראה שיש בזה חומרה הרבה יותר מדברי גנות אחרים, כיון שבדרך כלל כשאדם מספר על חבירו שעשה איזו עבירה, הוא מתכוין לטובה בסיפור זה, לקנאות לאמת ולפרסם עוברי עבירה, ואף שמצד איסורי לשון הרע אין בזה היתר, וכמו שהתבאר, מכל מקום יתכן שמחשבתו אינה לרעה. אבל כשמפרסם על חבירו שאינו חכם אין בזה שום כוונה טובה אלא רק לגנות ולהשפיל את השני, וזו מידה רעה מאד. ועוד, שבדרך כלל כשמספר גנאי על חבירו, אין השומעים מקבלים זאת מיד, כי קשה להם להאמין על אדם שיעשה עבירות, ומלמדים עליו זכות שבודאי היתה לו איזו סיבה לכך. וגם כשיתברר אחר כך ששיקר, יתבזה המספר עצמו על כך שסיפר שקרים על חבירו. אבל בלשון הרע זה, שאומר על אדם שאינו חכם, בדרך כלל אין מי שיתנגד לדבריו, אלא כולם יאמינו לו.
ד. וכל זה הוא כשאומר על אדם שאינו חכם בעניני העולם, וכל שכן אם הוא אומר על אדם המוחזק כחכם בתורה, שאינו חכם כל כך אלא יודע רק מעט בתורה, שאפילו אם דבר זה הוא אמת, הרי הוא לשון הרע גמור, כיון שדבר זה יכול לגרום צער או נזק לאותו אדם שסיפרו עליו כן. ולדוגמא, אם אומרים על רב העיר שאינו תלמיד חכם גדול, אלא יודע רק מעט פסקי הלכות שנוגעים למעשה, הרי זה ממעט את כבודו ויורד לפרנסתו ומשפיל את כבוד התורה וקיום מצוותיה. דוגמא נוספת, לומר על אדם שהגיע לעיר חדשה לישא אשה מבנות העיר, שאינו חכם כל כך, הרי הוא מבזה אותו ומשפיל את כבודו לפני חמיו וחמותו ואנשי ביתו, כשיוודע להם שמדברים עליו שאינו חכם כל כך, ואין לך היזק וצער יותר מזה.
וכן אסור לספר על אומן שאינו אומן כראוי, זהו גם כן לשון הרע גמור (ובהמשך יבואר הדין באופן שכוונתו לתועלת).
אמנם יש אופן שמותר לומר על אדם שאינו חכם, כגון שהוא רואה שראובן שונא את שמעון על איזה דבר שעשה לו, או שדיבר נגדו, שמותר לומר לראובן ששמעון אינו חכם, ומחמת טפשותו התנהג כך, אם אומר כן כדי להקל בזה את השנאה שיש לראובן על שמעון, ואף מצוה יש בדבר, להשקיט את השנאה והמחלוקת.
ADKq_NahYt5Rn8X4t2jH780485QSFHaDlUd98GWii_Atdf4aucHqiMJSxw5N9VeQ7dI_qUAnQIQ7wOar1OCYvkadZkVlZx8ccuG9VX0IAIOd9Pk-8ohq2iEc7KFg_6ARSR0jKOdb9rEdvag05Zt2a6fsDHVKwYtDgPtSIMLQcFE_sjWOoLXrhak2LUQpFcGaUtntdI8XmhPO-Yg8CpuZ_rskz211tOjg4DdL6zwmdlZuYYi4l2A3YJBBOYQKP8_BHA=s0-d-e1-ft
 
שבת קדש י"ח אדר תשפ"ו

הלכות לשון הרע

ה. אסור לספר על אדם שהוא חלש, באופן שהדבר יכול להזיק לו, כגון שהוא פועל וכדומה. וכן אסור לספר עליו שהוא עני וכדומה, באופן שיכול להינזק מכך, והרי זה לשון הרע.
ו. ענין לשון הרע נמדד לפי האדם עצמו, וכגון, לומר על אדם עני שנותן סכום מסוים לצדקה הרי זה שבח עבורו, ואם אומר כן על אדם עשיר, הרי זה גנאי עבורו, וכן כל כיוצא בזה. ואין המספר יכול לומר שלא איכפת לו שיאמרו על עצמו גם כן דבר זה, כיון שענין הלשון הרע נמדד לפי האדם שמספרים עליו, ולא לפי האדם המספר.
* * *
פירוט ההלכה היומית:
ה. (המשך לכך ש'שלילת המעלות' נחשבת כלשון הרע), כמו כן לספר על אדם שהוא חלש בגופו, לפעמים זהו לשון הרע, כגון שהוא פועל, או מלמד ילדים, שאם הוא חלש אין בני אדם רוצים לשוכרו, ואז זהו לשון הרע. וכן לספר על אדם שהוא עני, או שאיננו עשיר כמו שמפרסמים עליו אלא פחות מכך, וכיוצא בזה, הרי זה לשון הרע, כיון שכשיתפרסם הדבר לא ימצא מי שיתן לו באשראי, ויבוא לידי היזק וצער (ולהלן יבואר אי"ה מתי מותר לספר דברים אלו לתועלת).
ו. עוד יש לידע, שבלשון הרע הכל תלוי לפי טיב האדם שמספרים עליו, כי יתכן שאותו סיפור ממש, לגבי אדם אחד הוא שבח ולגבי אחר הוא גנאי. וכגון, אדם שאין לו שום דאגת פרנסה ואחרים נותנים לו את כל צרכיו, אם אומרים עליו שהוא לומד תורה רק שלש או ארבע שעות ביום, הרי זה גנאי עבורו. אך אם אומרים כן על אדם הטרוד בפרנסתו, שהוא לומד שלש או ארבע שעות כל יום, הרי זה שבח גדול עבורו. דוגמא נוספת, אם אומר על אדם עני שהוא מוציא סכום מסוים לכבוד שבת, או שנותן סכום מסוים לצדקה, הרי זה שבח עבורו, ואם הוא אומר על אדם עשיר שהוא מוציא את אותו סכום לכבוד שבת או לצדקה, הרי זה גנאי גדול לו, שאינו מוציא יותר, כפי עושרו. וכמו כן הדבר משתנה לפי עניינו של האדם, שאם הוא אדם פשוט ובינוני, ואומר עליו שהוא מתנהג בצורה שאינה נאותה כל כך עם הפועלים שלו, אין זה גנאי עבורו, ואם אומר כן על אדם חשוב ומכובד שמתנהג כך עם הפועלים שלו, הרי זה גנאי עבורו. וקשה לפרט את כל האופנים האפשריים, והכלל בזה הוא שכל דבר שפרסומו יכול לגרום לחבירו נזק או צער בגופו או בממונו, או להפחידו, הרי זה לשון הרע.
ואין אדם יכול לומר, הרי אמרו חכמים 'מה ששנאוי עליך אל תעשה לחברך', ואם כן איני מצווה לאהוב את חברי יותר מאת עצמי, וכיון שלא איכפת לי שיאמרו עלי שאיני לומד אלא שלש שעות ביום, או שאיני נותן לצדקה יותר מסכום מסוים, יכול אני לומר כן אף עליו. אין הדבר כן, אלא כוונת חכמים היא שכל אחד צריך לאמוד אם היה באותו מצב של חבירו, האם היה רוצה שיאמרו עליו דבר זה, וכיון שבודאי לא היה רוצה בכך, כיון שלפי דרגתו של חבירו הרי זה גנאי עבורו, אסור לומר זאת עליו.
ADKq_NahYt5Rn8X4t2jH780485QSFHaDlUd98GWii_Atdf4aucHqiMJSxw5N9VeQ7dI_qUAnQIQ7wOar1OCYvkadZkVlZx8ccuG9VX0IAIOd9Pk-8ohq2iEc7KFg_6ARSR0jKOdb9rEdvag05Zt2a6fsDHVKwYtDgPtSIMLQcFE_sjWOoLXrhak2LUQpFcGaUtntdI8XmhPO-Yg8CpuZ_rskz211tOjg4DdL6zwmdlZuYYi4l2A3YJBBOYQKP8_BHA=s0-d-e1-ft
 
יום ראשון י"ט אדר תשפ"ו

הלכות לשון הרע

ז. אסור לומר לשון הרע על חפצים של אדם אחר, במקום שהדבר מזיק לו, כגון לומר על סוחר שסחורתו גרועה.
ח. אסור לאדם יחיד לספר לשון הרע, וכל שכן לשנים, כיון שיאמינו להם יותר.
* * *
פירוט ההלכה היומית:
ז. כשם שאסור לומר לשון הרע על האדם עצמו, כך אסור לומר לשון הרע על חפציו, כגון לומר על סוחר שסחורתו גרועה וכיוצא בזה כשאין זה באופנים המותרים לתועלת, שיתבארו להלן), וזהו לשון הרע גמור מדאורייתא.
ח. איסור לשון הרע הוא אפילו כשהמספר הוא אדם יחיד, וכל שכן כששני בני אדם מספרים את אותו לשון הרע, שעוונם גדול יותר, כיון שיאמינו להם יותר, ויתבזה יותר אותו אדם שמספרים עליו.
ADKq_NahYt5Rn8X4t2jH780485QSFHaDlUd98GWii_Atdf4aucHqiMJSxw5N9VeQ7dI_qUAnQIQ7wOar1OCYvkadZkVlZx8ccuG9VX0IAIOd9Pk-8ohq2iEc7KFg_6ARSR0jKOdb9rEdvag05Zt2a6fsDHVKwYtDgPtSIMLQcFE_sjWOoLXrhak2LUQpFcGaUtntdI8XmhPO-Yg8CpuZ_rskz211tOjg4DdL6zwmdlZuYYi4l2A3YJBBOYQKP8_BHA=s0-d-e1-ft
 
יום שני כ' אדר תשפ"ו

הלכות לשון הרע

א. אסור לקבל ולהאמין לדברי לשון הרע, וגדול עונש המקבל יותר מהמספר, ואפילו אם אינו אומר בפיו שהוא מקבל.
ב. אף מי שאינו מאמין ללשון הרע, אסור לו להטות אוזנו לשמוע לשון הרע, אלא אם כן כוונתו לתועלת, שבדעתו לעשות עסק עם אותו אדם, ואם ישמע עליו שאינו הגון, יחשוש לכך וימנע, אך גם במקרים כאלו ההיתר הוא רק לשמוע ולחשוש, ולא להאמין.
* * *
פירוט ההלכה היומית:
א. אסור מן התורה להאמין ללשון הרע, בין בדברים שבין אדם לחבירו ובין בדברים שבין אדם למקום, כיון שעל ידי זה מתבזה בעיני השומע אותו אדם שסיפרו עליו, והמאמין עובר בלא תעשה של 'לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא', מלבד שאר איסורים המצטרפים לזה, כמבואר בפתיחה. ואמרו חכמים שכל המקבל לשון הרע, ראוי להשליכו לכלבים. ועוד אמרו, שגדול עונש המקבל לשון הרע, יותר מעונש המספר. ואפילו אם אינו אומר בפיו שהוא מקבל את הדברים, אבל אם הוא אומר כן בפיו, הרי חטא בכפליים, ודינו גם כשומע וגם כמספר.
ב. גם השומע לשון הרע ואין בדעתו לקבל ולהאמין לדברים בליבו, עובר איסור מן התורה, כיון שמטה אוזניו לשמוע. אמנם יש חילוק בין שמיעת האוזן לבין קבלה בלב, שלקבל ולהאמין בלב אסור בכל מקרה, ואילו להקשיב בלבד יש אופן שמותר, והיינו כשנראה לו שתהיה לו תועלת משמיעת הדבר, כגון שהסיפור הוא על אדם מסוים שאינו נאמן, והיה בדעתו לעשות עם אותו אדם שידוך או שותפות, שאז מותר לו לכתחילה להקשיב ולשמוע כדי לדעת אם יש לו מה לחשוש מאותו אדם, כיון שאין כוונתו לשמוע גנות על חבירו, אלא כדי להציל את עצמו. ואף אם לו עצמו אין תועלת בשמיעה, אלא לאחרים, וכגון שרוצה לשמוע את הדבר כדי שיוכל אחר כך להוכיח את אותו אדם על שנהג שלא כהוגן, מותר. אך בכל אופן לא יאמין לדברים בהחלט אלא רק יחשוש להם (וכיון שאסור לו להכשיל בהקשבתו את המספר עצמו, לכן היתר השמיעה הוא רק באחד משני אופנים אלו: 1. שיתכן שהמספר עצמו מתכוין לתועלת ולא מחמת שנאה. 2. או באופן שכבר התחיל לספר כן לפני אנשים אחרים, ואינו מספר רק מחמתו).
ADKq_NahYt5Rn8X4t2jH780485QSFHaDlUd98GWii_Atdf4aucHqiMJSxw5N9VeQ7dI_qUAnQIQ7wOar1OCYvkadZkVlZx8ccuG9VX0IAIOd9Pk-8ohq2iEc7KFg_6ARSR0jKOdb9rEdvag05Zt2a6fsDHVKwYtDgPtSIMLQcFE_sjWOoLXrhak2LUQpFcGaUtntdI8XmhPO-Yg8CpuZ_rskz211tOjg4DdL6zwmdlZuYYi4l2A3YJBBOYQKP8_BHA=s0-d-e1-ft
 
יום שני כ' אדר תשפ"ו

הלכות לשון הרע

ג. מי שחבירו בא לספר לו לשון הרע, יקדים לשאול אותו אם תהיה לו בכך תועלת, ואם הוא אומר שכן - מותר לו לשמוע את הדברים ולחשוש להם, אך אסור להאמין.
ד. מצוה לשמוע לשון הרע אם על ידי זה יוכל להוכיח למספר ולשומעים שהדברים אינם נכונים. או אם על ידי שמיעתו יירגע המספר ולא ימשיך לספר את הדברים, ובתנאי שהוא עצמו רק ישמע באוזניו, אך לא יאמין לדברים בליבו.
* * *
פירוט ההלכה היומית: ג. הרואה שחבירו רוצה לספר לו לשון הרע, יקדים וישאל אותו האם תהיה לו תועלת מכך לעתיד בענין עסקיו וכדומה, או שתהיה בכך תועלת על ידי שיוכיח את אותו אדם על מעשיו, ואם הלה ישיב לו שאכן תהיה לו תועלת בכך, רשאי לשמוע את הדברים, ולחשוש שמא הם אמיתיים ולהזהר מאותו אדם, אך לא יאמין להם בהחלט. אבל אם יבין מתשובתו שאין תועלת בסיפורו אלא זהו לשון הרע ללא תועלת, לא ישמע את דבריו כלל.
ד. לפעמים יש מצוה לשמוע דברי לשון הרע, כגון שהוא משער בדעתו שעל ידי שמיעת כל הסיפור בשלמות הוא יוכל אחר כך להוכיח למספר ולשומעים שאין האמת כדבריו, או ללמד זכות על אותו אדם שסיפרו עליו וכדומה. ואופן נוסף שמצוה לשמוע, אם בא אליו אדם הכועס מאד על חבירו שחטא כנגדו, והוא מכיר את טבעו של המספר הזה ויודע שאם הוא עצמו יקשיב עתה לסיפורו (ולא יאמין), ירגע מכעסו ולא ימשיך לספר זאת לאחרים, מותר לו לשמוע את הדברים, ועל ידי זה יציל את המספר מלספר זאת לאחרים שיקבלו ויאמינו לדבריו. אך כאמור היתר זה הוא רק לשמוע את הדברים, אך יזהר מאד שלא להאמין להם בהחלט, שלא יכשל הוא עצמו בעוון קבלת לשון הרע.
ADKq_NahYt5Rn8X4t2jH780485QSFHaDlUd98GWii_Atdf4aucHqiMJSxw5N9VeQ7dI_qUAnQIQ7wOar1OCYvkadZkVlZx8ccuG9VX0IAIOd9Pk-8ohq2iEc7KFg_6ARSR0jKOdb9rEdvag05Zt2a6fsDHVKwYtDgPtSIMLQcFE_sjWOoLXrhak2LUQpFcGaUtntdI8XmhPO-Yg8CpuZ_rskz211tOjg4DdL6zwmdlZuYYi4l2A3YJBBOYQKP8_BHA=s0-d-e1-ft
 
יום חמישי כ"ג אדר תשפ"ו

הלכות לשון הרע

ז. השומע מחבירו סיפור שידוע לו כאמיתי, אך אפשר לדונו לכף זכות, והמספר עובר ודן את אותו אדם לכף חובה, אם מסכים איתו השומע, עובר באיסור קבלת לשון הרע.
ח. וזהו אפילו באדם בינוני, וכל שכן אם הוא דן לכף חובה אדם ירא שמים, שאם הוא מקבל את פירושו של המספר שדנו לכף חובה, עובר באיסור קבלת לשון הרע.
* * *
פירוט ההלכה היומית:
ז. השומע מחבירו סיפור על אדם אחר, והשומע יודע שסיפור זה אמיתי, אך אפשר לדון זאת לכף זכות ואפשר לדון לכף חובה, יש מצות עשה על האדם לדון אותו לכף זכות. ואם המספר דן לכף חובה ומתוך כך מספר זאת כדבר גנות, אם השומע מסכים עמו ומקבל את דבריו, מלבד מה שביטל את המצוה של לדון לכף זכות, גם נעשה 'מקבל לשון הרע', שהרי מחמת שלא דן אותו לכף זכות התפרש אצלו הדבר כגנות, וקיבלו כלשון הרע.
ח. ודין זה הוא אפילו כשהסיפור הוא על אדם בינוני, שלפעמים נכשל בחטא, שמכל מקום יש מצוה לדונו לכף זכות, וכל שכן אם הסיפור הוא על אדם ירא שמים, שלגביו יש יותר חיוב לדונו לכף זכות, שאם המספר עובר על זה ודן אותו לכף חובה, ומסכים למספר שפירש את דבריו לגנות, עובר על איסור קבלת לשון הרע.
ADKq_NahYt5Rn8X4t2jH780485QSFHaDlUd98GWii_Atdf4aucHqiMJSxw5N9VeQ7dI_qUAnQIQ7wOar1OCYvkadZkVlZx8ccuG9VX0IAIOd9Pk-8ohq2iEc7KFg_6ARSR0jKOdb9rEdvag05Zt2a6fsDHVKwYtDgPtSIMLQcFE_sjWOoLXrhak2LUQpFcGaUtntdI8XmhPO-Yg8CpuZ_rskz211tOjg4DdL6zwmdlZuYYi4l2A3YJBBOYQKP8_BHA=s0-d-e1-ft
 
יום שישי כ"ד אדר תשפ"ו

הלכות לשון הרע

ט. אסור לקבל ולהאמין ללשון הרע אף בדבר שאין בו גנאי, כגון להאמין שפלוני אינו חכם, או שאבותיו היו חוטאים וכדומה, כיון שכל לשון הרע שאסור לספרו - אסור לשומע להאמין לו.
י. אף שאסור להאמין ללשון הרע, מכל מקום צריך לחשוש שמא הדבר אמת, ולהזהר מאותו אדם שסיפרו עליו את הלשון הרע, אם יכול לבוא ממנו נזק לו או לאחרים, לפי אותו לשון הרע שסיפרו עליו.
* * *
פירוט ההלכה היומית:
ט. כמו שאסור לקבל לשון הרע, כשהסיפור הוא על אדם שעשה מעשה שאינו הגון, כך יש איסור לקבל ולהאמין ללשון הרע אף שאין בו גנאי אמיתי, כגון שהמספר אומר שאבותיו היו חוטאים, או שהוא עצמו היה חוטא קודם שחזר בתשובה, וכן אם הוא מספר על אדם שאינו חכם, וכיוצא בזה משלילת המעלות. כללו של דבר, כל דבר שיש איסור לספרו, יש איסור לשומע לקבל ולהאמין לדברים.
י. אף על פי שאסור מן התורה להאמין ולקבל לשון הרע, היינו שלא להאמין לזה כאילו זו אמת גמורה, אבל אמרו חכמים שמכל מקום צריך השומע לחשוש שמא אכן הדברים אמיתיים, ולשמור על עצמו ועל אחרים שלא יבוא להם נזק מאותו אדם שאמרו עליו דברים אלו. אמנם אין הכוונה שיהיה הדבר בעיניו כספק שקול ממש, אלא יעמיד את אותו אדם בחזקת כשרות, ורק יחשוש שמא הדבר שסיפרו עליו - אמת, וידע להזהר ממנו ולהציל את עצמו או את האחרים מפניו. אך כיון שאין לו להאמין ללשון הרע הזה לגמרי, חייב הוא עדיין לנהוג עמו כפי שנוהגים עם יהודי כשר, ולהיטיב לו בכל הטובות שציותה התורה להיטיב עם שאר אנשים מישראל, ורק לחשוש לאותו לשון הרע, וכנ"ל.
ADKq_NahYt5Rn8X4t2jH780485QSFHaDlUd98GWii_Atdf4aucHqiMJSxw5N9VeQ7dI_qUAnQIQ7wOar1OCYvkadZkVlZx8ccuG9VX0IAIOd9Pk-8ohq2iEc7KFg_6ARSR0jKOdb9rEdvag05Zt2a6fsDHVKwYtDgPtSIMLQcFE_sjWOoLXrhak2LUQpFcGaUtntdI8XmhPO-Yg8CpuZ_rskz211tOjg4DdL6zwmdlZuYYi4l2A3YJBBOYQKP8_BHA=s0-d-e1-ft
 
שבת קדש כ"ה אדר תשפ"ו

הלכות לשון הרע

יא. אף שמותר לחשוש ללשון הרע שמא הוא אמת, אך אסור להאמין לכך, ולא לעשות לאותו אדם איזה מעשה, או נזק או ביוש מחמת אותו לשון הרע, וכן אסור לשונאו, אלא מותר רק לחשוש לדבר ולהזהר.
יב. מי ששמע לשון הרע והאמין לו, ורוצה לעשות תשובה, יסיר מליבו את הלשון הרע ולא יאמין לו, ויקבל על עצמו שלא להאמין ללשון הרע, ויתודה על חטאו.
* * *
פירוט ההלכה היומית:
יא. אף שמותר לאדם לחשוש שמא הלשון הרע ששמע הוא אמת, ועליו לשמור על עצמו ולהזהר על פי מה ששמע, אבל אסור לעשות דבר רע לאותו אדם ששמע עליו את הלשון הרע, ולא לגרום לו צער או ביוש מחמת כן, כיון שאסור להאמין לכך כאמת מוחלטת. ואפילו אם יצא הקול על ידי עד אחד כשר שהעיד עליו כן, הרי אינו נאמן אלא לחייב את אותו אדם שבועה, ולא יותר. ואפילו רק לשנוא את אותו אדם בליבו אסור מן התורה, וכמו כן אינו יכול לפטור את עצמו מחיובים שיש לו כלפי אותו אדם, מחמת הלשון הרע ששמע (כגון עני המתפרנס מן הצדקה, ואמרו עליו שהוא רמאי ובאמת אינו עני, אין השומע רשאי לפטור את עצמו מליתן לו צדקה, אלא רק יכול לחשוש לענין ולברר את הדבר היטב).
יב. מי ששמע לשון הרע והאמין לכך בליבו, בין שהוא גנות שבין אדם למקום ובין בדבר שבין אדם לחבירו, תיקון החטא הוא על ידי שיתחזק להוציא הדברים מליבו, שלא להאמינם. ויקבל על עצמו מכאן ולהבא שלא לקבל לשון הרע על אדם מישראל, ויתודה על חטאו, ובזה יתקן את חטא שמיעת לשון הרע (אם עדיין לא סיפר את הדבר לאחרים, שאז צריך גם לעשות תשובה על חטא זה של סיפור לשון הרע).
ADKq_NahYt5Rn8X4t2jH780485QSFHaDlUd98GWii_Atdf4aucHqiMJSxw5N9VeQ7dI_qUAnQIQ7wOar1OCYvkadZkVlZx8ccuG9VX0IAIOd9Pk-8ohq2iEc7KFg_6ARSR0jKOdb9rEdvag05Zt2a6fsDHVKwYtDgPtSIMLQcFE_sjWOoLXrhak2LUQpFcGaUtntdI8XmhPO-Yg8CpuZ_rskz211tOjg4DdL6zwmdlZuYYi4l2A3YJBBOYQKP8_BHA=s0-d-e1-ft
 
יום ראשון כ"ו אדר תשפ"ו

הלכות לשון הרע

א. אסור להאמין לדברי לשון הרע גם אם סופרו בפני כמה אנשים.
ב. אסור להאמין ללשון הרע אפילו אם סיפר זאת המספר בפני אותו אדם, ואפילו אם אותו אדם שתק בניגוד להרגלו, אין זו ראיה שהסיפור אמיתי, ואסור להאמין לו.
* * *
פירוט ההלכה היומית: א. איסור קבלת לשון הרע הוא גם באופן שהמספר סיפר את הדברים בפירסום, בפני כמה אנשים, מכל מקום אסור להאמין שהדברים אמת, אלא רק לחשוש להם ולחקור את הדבר, שמא הוא אמת.
ב. אסור להאמין ללשון הרע, אפילו אם המספר אומר שהיה מספר זאת גם בפני אותו אדם. ואפילו אם באמת סיפר זאת בפני אותו אדם, כל זמן שאותו אדם לא הודה שהסיפור אמיתי אסור להאמין לדברים, ואין שתיקתו מוכיחה שהסיפור אמיתי. ואפילו אם זהו אדם שאין דרכו לשתוק כשמדברים עליו דברים מעין אלו, יתכן שהפעם החליט לשתוק, או שחשש שלא יאמינו לו אם יכחיש את הסיפור, כדרך בני אדם שמאמינים לסיפורי גנאי על אנשים אף אם הם מכחישים את הדבר. ולכן אין שתיקתו נחשבת כראיה שהסיפור אמיתי, ואסור להאמין לאותם דברי לשון הרע.
ADKq_NahYt5Rn8X4t2jH780485QSFHaDlUd98GWii_Atdf4aucHqiMJSxw5N9VeQ7dI_qUAnQIQ7wOar1OCYvkadZkVlZx8ccuG9VX0IAIOd9Pk-8ohq2iEc7KFg_6ARSR0jKOdb9rEdvag05Zt2a6fsDHVKwYtDgPtSIMLQcFE_sjWOoLXrhak2LUQpFcGaUtntdI8XmhPO-Yg8CpuZ_rskz211tOjg4DdL6zwmdlZuYYi4l2A3YJBBOYQKP8_BHA=s0-d-e1-ft
 
יום שני כ"ז אדר תשפ"ו

הלכות לשון הרע

ג. אסור להאמין לדברי לשון הרע גם אם שני אנשים או יותר סיפרו זאת, אלא רק לחשוש.
ד. אף אם התפרסם על אדם מסוים שעשה דבר איסור, אין להאמין לדבר אלא רק לחשוש לו, ואם מספרו לאחרים לאחר שכבר התפרסם הדבר] יזהר שלא לכוין לפרסם את הדבר יותר.
* * *
פירוט ההלכה היומית:
ג. כמו שאסור לקבל לשון הרע מאדם אחד, כך אסור לקבל ולהאמין ללשון הרע ששמע משני בני אדם. ואם זהו דבר שאף אם הוא אמת אסור להם לספרו, בודאי שאין להאמינם, שהרי אף לדבריהם - עשו מעשה רשע בכך שסיפרו לשון הרע, ואין סברא להאמינם. ואפילו אם זהו דבר שלפי דבריהם מותר להם לספרו, ואם האמת כדבריהם נהגו כדין בכך שסיפרוהו לו, מכל מקום אסור לקבל ולהאמין לדבריהם אלא רק לחשוש, כמו כששומע מאדם אחד], כיון שרק שנים שמעידים על הדבר בפני בית דין יש להאמינם, ואילו כשמספרים חוץ לבית דין אין להם שם 'עדים', ואינם נאמנים.
ד. וכמו כן, אם יצא קול על אדם שעשה מעשה או דיבר דיבור שאסור על פי התורה, בין אם זהו איסור חמור ובין אם זהו איסור קל, אסור לקבל ולהאמין לדבר, רק לחשוש שמא הוא אמת, עד שיתברר הדבר. וקל וחומר שיש לאדם להזהר כשהוא מספר את הדבר לאחרים לאחר שהדבר מפורסם, ואין איסור בעצם הסיפור], שלא יתכוין להעביר את הקול ולפרסמו יותר, וכמו שהתבאר לעיל (כלל ב סעיף ג).
ADKq_NahYt5Rn8X4t2jH780485QSFHaDlUd98GWii_Atdf4aucHqiMJSxw5N9VeQ7dI_qUAnQIQ7wOar1OCYvkadZkVlZx8ccuG9VX0IAIOd9Pk-8ohq2iEc7KFg_6ARSR0jKOdb9rEdvag05Zt2a6fsDHVKwYtDgPtSIMLQcFE_sjWOoLXrhak2LUQpFcGaUtntdI8XmhPO-Yg8CpuZ_rskz211tOjg4DdL6zwmdlZuYYi4l2A3YJBBOYQKP8_BHA=s0-d-e1-ft
 
יום שלישי כ"ח אדר תשפ"ו

הלכות לשון הרע

ה. מותר לקבל ולהאמין ללשון הרע על אדם הידוע ומוחזק כרשע, שעובר עבירות שידוע איסורן בכל ישראל.
ו. אם אדם מספר לחבירו לשון הרע בדבר שהוא גנאי גם על עצמו וגם על אחר, יכול להאמין לגנאי שהוא מספר על עצמו, אך לא במה שהוא מספר על אחר.
* * *
פירוט ההלכה היומית:
ה. האיסור לקבל ולהאמין ללשון הרע הוא רק באדם רגיל, אבל באדם שידוע כרשע, שעובר על איסורים ועבירות הידועות בעם ישראל, מותר לקבל עליו לשון הרע, ולהאמין.
ו. אם אדם מספר לחבירו לשון הרע בדבר שהוא גנאי גם על המספר עצמו וגם על אדם אחר, יאמין לו רק למה שמספר על עצמו, ולא יאמין למה שמספר על האדם האחר.
ADKq_NahYt5Rn8X4t2jH780485QSFHaDlUd98GWii_Atdf4aucHqiMJSxw5N9VeQ7dI_qUAnQIQ7wOar1OCYvkadZkVlZx8ccuG9VX0IAIOd9Pk-8ohq2iEc7KFg_6ARSR0jKOdb9rEdvag05Zt2a6fsDHVKwYtDgPtSIMLQcFE_sjWOoLXrhak2LUQpFcGaUtntdI8XmhPO-Yg8CpuZ_rskz211tOjg4DdL6zwmdlZuYYi4l2A3YJBBOYQKP8_BHA=s0-d-e1-ft
 
יום רביעי כ"ט אדר תשפ"ו

הלכות לשון הרע

ז. אף אם המספר הוא אדם הנאמן על השומע כשני עדים, אסור לו להאמין לדבריו. ורק אם הוא מספר לו על אדם שחוטא בדברים המפורסמים לאיסור, שלדברי המספר מותר לספר עליו לשון הרע, והמספר נאמן עליו כשני עדים, רשאי להאמינו.
ח. אמנם אף באופן זה, שהשומע מאמין למספר כמו לשני עדים, והוא מספר לו דברים שלפי דבריו מותר לספרם, ההיתר הוא רק כשהמספר עצמו ראה את הדבר. ומותר רק להאמין לו, אך אסור לספר זאת לאחרים, ולא להזיק לאותו אדם בממונו או בגופו.
ט. השומע ממי שמסיח לפי תומו, יש להזהר שלא להאמין לדבריו, וכל שכן שלא לעשות מעשה על פיהם. ויש מקרים שאיסור גמור הוא להאמינו: 1. אם זהו דבר של 'שלילת המעלות'. 2. אם אפשר לדונו לכף זכות. 3. אם לא ראה זאת המספר בעצמו.
* * *

ז. אסור לאדם לקבל ולהאמין לדברי לשון הרע, אפילו אם שמעם מאדם שנאמן עליו כמו שני עדים, שהרי אף אם הוא נאמן, הרי לשון הרע אסור אפילו על דבר אמת. ובין אם זהו סיפור על חטא שחטא, או על דבר גנאי שיש בו, או שלילת המעלות, בכל אופן אסור לקבל ולהאמין לדברים. ואם הוא מקבל את הדברים, מלבד שהוא חוטא בעצמו בקבלת לשון הרע, הרי הוא עובר ב'לפני עור לא תתן מכשול', שהוא מכשיל את המספר בסיפור לשון הרע, שככל שהוא יותר מאמין לדבריו, כן יותר גדול חטאו של המספר. ורק בדבר שאם הוא אמת מותר לספרו, כגון שמספר לאדם המאמין לו על פלוני שחטא בחטא מפורסם וידוע, שאין מקום ללמד עליו זכות, מותר לשומע לקבל את דבריו ולהתרחק מהחוטא, אם אכן הוא מאמין למספר כמו שני עדים.
ח. ואפילו אם אותו אדם הנאמן עליו כשני עדים מספר לו על אדם שעבר עבירה מפורסמת, שלפי דבריו מותר לדבר עליו לשון הרע, יש להזהר בשני דברים: 1. מותר לקבל את הדברים רק אם המספר ראה בעצמו את הדברים, ולא אם שמעם מפי אחרים. 2. ההיתר הוא רק להאמין לו ולקבל את דבריו ולנהוג על פיהם (להתרחק מאותו חוטא וכדומה), אבל אסור לו לספר זאת לאחרים, וכל שכן שלא להפסיד לו ממון או להכותו מחמת כן.
ט. אם אדם מספר לחבירו לשון הרע כ'מסיח לפי תומו', והיינו שניכר מדבריו שאינו מתכוון לגנות את חבירו או לעורר עליו מחלוקות, אלא מספר לפי תומו מעשה שהיה, ובאופן שלא דיברו מתחילה על אותו אדם כלל, לא לשבח ולא לגנאי, הדין הוא כך: אם יש בסיפור הזה אפשרות לדון את אותו אדם שסיפרו עליו לכף זכות, או שענין זה הוא בשלילת המעלות וכדומה (שאז גם אם הדברים נכונים אסור למספר לספר זאת), או שהמספר לא ראה את הדבר בעצמו אלא שמע מאחרים, בודאי איסור גמור הוא לקבל את הדברים ולהאמין להם. ואם אין מקום לדון לכף זכות, ואין זה שלילת מעלות וכדומה אלא דבר גנאי ממש (כגון שעשה עבירה מפורסמת, שלדברי המספר מותר לספר זאת), וראה זאת המספר בעצמו, גם כן יש להיזהר שלא לקבל ולהאמין לדברים (כיון שדבר זה הוא ספק גדול, אם מותר להאמין באופן כזה או לא, וגם יש בזה תנאים רבים), וכל שכן שלא לספר זאת לאחרים או לבזותו, ובודאי שלא להפסיד לו ממון או להכותו (ואם יש לו ספק בדבר אם הלה מסיח לפי תומו או לא, יש להחמיר מספק ולדון זאת כאיסור גמור).
ADKq_NahYt5Rn8X4t2jH780485QSFHaDlUd98GWii_Atdf4aucHqiMJSxw5N9VeQ7dI_qUAnQIQ7wOar1OCYvkadZkVlZx8ccuG9VX0IAIOd9Pk-8ohq2iEc7KFg_6ARSR0jKOdb9rEdvag05Zt2a6fsDHVKwYtDgPtSIMLQcFE_sjWOoLXrhak2LUQpFcGaUtntdI8XmhPO-Yg8CpuZ_rskz211tOjg4DdL6zwmdlZuYYi4l2A3YJBBOYQKP8_BHA=s0-d-e1-ft
 
יום חמישי א' ניסן תשפ"ו

הלכות לשון הרע

י. השומע מחבירו לשון הרע, ויש 'דברים הניכרים' המוכיחים שהדבר אמת, אם אין זה דבר של שלילת המעלות אלא של מעשה רע ממש שעשה אותו אדם, ואי אפשר לדונו לכף זכות, מותר להאמין ולקבל את הדברים.
יא. ההיתר להאמין ללשון הרע שיש בו 'דברים הניכרים' שהוא אמת, זהו רק כשהדברים ניכרים ממש, ולא רק קצת, ובתנאי שראה אותם בעצמו.
יב. אף במקום שיש דברים הניכרים ומותר לשומע להאמין, אסור לו לספר זאת לאחרים, ולא להפסידו ממון או להכותו על פי הדברים ששמע.
* * *
פירוט ההלכה היומית
: י. אם אדם מספר לחבירו לשון הרע, ויש 'דברים הניכרים' המוכיחים שהדבר אמת, הדין הוא כך: אם יש בסיפור הזה אפשרות לדון את אותו אדם שסיפרו עליו לכף זכות, או שענין זה הוא בשלילת המעלות וכדומה (שאז גם אם הדברים נכונים אסור למספר לספר זאת), אין להאמין ולקבל את הדברים, אבל אם זהו דבר שאי אפשר לדונו לכף זכות, וניכרים הדברים שהם אמת, מותר להאמין ולקבל את הדברים. ובתנאי שיש בכך תועלת לעתיד, שיזהר מאותו אדם וכדומה. והיתר זה הוא אפילו אם שמע את הדברים מאדם שאינו כשר לעדות, ואפילו אם אותו אדם כבר שיקר פעם אחת בענין זה, מכל מקום אם במה שהוא מספר לו עתה יש 'דברים הניכרים' המוכיחים שדבריו נכונים, מותר להאמין לו. אמנם צריך להזהר מאד ולחקור היטב אם אכן יש בסיפור זה 'דברים הניכרים'.
יא. היתר זה הוא רק כשיש 'דברים ניכרים' ממש, והיינו הוכחה הנוגעת לסיפור זה שהוא שומע על אותו אדם, וראה בעצמו את אותם דברים ניכרים. אבל אם הדברים רחוקים וזהו רק דבר הניכר קצת, או שלא ראה בעצמו, אינו יכול לקבל את הדברים.
יב. ואפילו במקום שיש 'דברים הניכרים' ומותר להאמין, היינו רק לגבי עצמו, אבל אסור לו לספר את הדבר לאחרים, וכן אינו יכול להפסידו ממון על פי זה, או להכותו.
ADKq_NahYt5Rn8X4t2jH780485QSFHaDlUd98GWii_Atdf4aucHqiMJSxw5N9VeQ7dI_qUAnQIQ7wOar1OCYvkadZkVlZx8ccuG9VX0IAIOd9Pk-8ohq2iEc7KFg_6ARSR0jKOdb9rEdvag05Zt2a6fsDHVKwYtDgPtSIMLQcFE_sjWOoLXrhak2LUQpFcGaUtntdI8XmhPO-Yg8CpuZ_rskz211tOjg4DdL6zwmdlZuYYi4l2A3YJBBOYQKP8_BHA=s0-d-e1-ft
 
יום שישי ב' ניסן תשפ"ו

הלכות לשון הרע

יג. אם אדם תובע את חבירו בבית דין, ויש לדיינים עצמם 'דברים הניכרים' המוכיחים שאכן אדם זה אשם, מותר להם להכותו כדי שיודה בכך. אבל ליחיד, או לבית דין שאין הדברים ניכרים להם בעצמם, אסור.
יד. ולכן אם אדם מתלונן בפני נבחרי הציבור על אדם אחר שחטא נגדו, אם אין להם עצמם דברים הניכרים המוכיחים שטענתו אמיתית, אסור להם לסמוך על התובע ולהכות את אותו אדם, ואפילו רק להאמין לתובע, אסור.
* * *
פירוט ההלכה היומית
: יג. יש מקרים שמותר לבית דין לסמוך על דברים הניכרים שהם אמת. כגון שהיתה גניבה בביתו של אדם, ויש 'דברים הניכרים' לפני הדיינים עצמם, המוכיחים שאדם מסוים היה הגנב, יכולים לסמוך על דברים אלו ולהכות את אותו אדם כדי שיודה בגניבתו. אבל לאדם יחיד אסור לעשות כן, ואף לא לבית דין - אם לא התברר להם בעצמם שיש בענין זה 'דברים הניכרים', אף אם הנגנב טוען שיש לו 'דברים הניכרים' שאדם זה הוא הגנב.
יד. ויש אנשים שטועים בדבר זה, שאם נגנב להם איזה חפץ וכדומה, וחושדים באדם מסוים, אומרים זאת ל'טובי העיר' (-נבחרי הציבור), והם מכים ומענישים אותו כדי שיודה, וזהו שלא כדין. כי אף אם יש להם סמכות של 'בית דין', הרי אסור לקבל את דברי התובע כל זמן שאין הדברים ניכרים לדיינים עצמם, ואין לסמוך על דבריו בזה. ואפילו רק להאמין לו בלב אסור, וכל שכן שאסור להכותו וכדומה.
ADKq_NahYt5Rn8X4t2jH780485QSFHaDlUd98GWii_Atdf4aucHqiMJSxw5N9VeQ7dI_qUAnQIQ7wOar1OCYvkadZkVlZx8ccuG9VX0IAIOd9Pk-8ohq2iEc7KFg_6ARSR0jKOdb9rEdvag05Zt2a6fsDHVKwYtDgPtSIMLQcFE_sjWOoLXrhak2LUQpFcGaUtntdI8XmhPO-Yg8CpuZ_rskz211tOjg4DdL6zwmdlZuYYi4l2A3YJBBOYQKP8_BHA=s0-d-e1-ft
 
נערך לאחרונה ב:
יום ראשון ד' ניסן תשפ"ו

הלכות לשון הרע

ג. אסור לספר לשון הרע אפילו על ילד קטן, אם דבר זה יגרום לו נזק או צער.
ד. אסור לספר לשון הרע על עם הארץ, וכל שכן על תלמיד חכם, וכל שכן על מורה הוראה.
* * *
פירוט ההלכה היומית:
ג. אסור לספר לשון הרע אפילו על ילד קטן, אם על ידי הסיפור יכול להיגרם לו נזק או צער. כגון שמספר לשון הרע על יתום קטן שמגדלים אותו בבית אחר, ועל ידי שישמעו את הלשון הרע יתכן שיגרשו אותו מביתם, וכן בכל קטן (אף שאינו יתום), אם יכול להיגרם לו נזק או צער, אסור לספר עליו לשון הרע. אבל אם הקטן גורם לנזקים, וכוונתו לספר עליו זאת כדי שיפסיק להזיק ולהדריך אותו בדרך ישרה, מותר. אמנם צריך שידע בבירור שהסיפור אמיתי, ולא ימהר לסמוך על מה ששמע מאחרים. וגם יתבונן היטב שאכן תהיה מכך תועלת, ולא יגרם נזק מסיפור הדבר (אף שהוא אמת).
ד. איסור סיפור לשון הרע הוא אף על עם הארץ, כי גם הוא בכלל ישראל, וכל שכן שאסור לספר על תלמיד חכם, שעוונו גדול יותר. ואמרו חכמים שהמספר לשון הרע על תלמיד חכם לאחר מותו, נופל בגיהנם. וכמה פעמים נכנס המספר לכלל 'מבזה תלמידי חכמים'. אמנם היצר הרע מסית את האדם לומר שדינים אלו (הנוגעים לתלמידי חכמים) נאמרו רק על החכמים שבזמן הגמרא, שהיו חכמים גדולים, ולא על תלמידי חכמים של דורינו. אבל האמת אינה כן, אלא כל תלמיד חכם הוא לפי דורו, ואם הוא ראוי להורות ויגע בתורה, הרי הוא נקרא תלמיד חכם, והמבזה אותו אפילו בדיבור ואפילו שלא בפניו, חייב נידוי. וכל שכן אם מבזה תלמיד חכם שהוא מורה הוראה בעיר, שבודאי עוונו גדול יותר, שכיון שאותו אדם עצמו סומך על הוראותיו חייב הוא להחזיקו כתלמיד חכם ולנהוג בו כבוד. ועוד, שמחמת סיפורו הוא גורם לאנשים אחרים שלא לסמוך על הוראותיו, ודבר זה גורם לכמה קלקולים.
ADKq_NahYt5Rn8X4t2jH780485QSFHaDlUd98GWii_Atdf4aucHqiMJSxw5N9VeQ7dI_qUAnQIQ7wOar1OCYvkadZkVlZx8ccuG9VX0IAIOd9Pk-8ohq2iEc7KFg_6ARSR0jKOdb9rEdvag05Zt2a6fsDHVKwYtDgPtSIMLQcFE_sjWOoLXrhak2LUQpFcGaUtntdI8XmhPO-Yg8CpuZ_rskz211tOjg4DdL6zwmdlZuYYi4l2A3YJBBOYQKP8_BHA=s0-d-e1-ft
 
יום שני ה' ניסן תשפ"ו

הלכות לשון הרע

ה. מותר לספר לשון הרע על אפיקורס, וזהו הכופר בנבואה או בתורה, או אפילו רק בדרשה אחת שדרשו חכמים.
ו. אמנם זהו בתנאי ששמע מאותו אדם בעצמו דברי אפיקורסות, או שהוא מוחזק בעיר כאפיקורס, אך אם רק שמע זאת מאחרים, אינו יכול לסמוך על זה, אלא רק לחשוש לדבר.
ז. מותר לספר לשון הרע על אדם המוחזק בעיר לרשע, והיינו שאין לאנשים ספק ברשעותו מחמת השמועות שיוצאות עליו תמיד שעובר על עבירות ידועות.
* * *
פירוט ההלכה היומית: ה. איסור לשון הרע הוא רק באדם שהוא בכלל 'עמיתך', כלומר, אדם השומר תורה ומצוות, אבל אנשים שיש בהם אפיקורסות (והם הכופרים בתורה או בנבואה, בין בתורה שבכתב ובין בתורה שבעל פה, ואפילו בדרשה אחת שדרשו חכמים), מצוה לגנות ולבזות אותם, בין בפניהם ובין שלא בפניהם, בין במה שהוא רואה בהם ובין במה ששמע עליהם. ועליהם נאמר 'הלא משנאיך ה' אשנא'.
ו. אמנם דין זה הוא רק אם שמע בעצמו דברי אפיקורסות מאדם זה, או שהוא מוחזק בעיר כאפיקורס, אבל אם רק שמע מאחרים שאותו אדם הוא אפיקורס, אינו יכול לסמוך על זה לגנותו, אלא רק יכול לחוש לעצמו, או להזהיר אחרים בסתר שלא יתחברו עם אותו אדם עד שיתברר הדבר.
ז. מותר לספר לשון הרע על אדם המוחזק בעיר לרשע מחמת עבירות שעובר. וההגדרה של 'מוחזק לרשע' היא שהוסכם בפני אנשי העיר לרשע, עד שלא יהיה להם ספק בדבר, מחמת השמועות הרעות שיוצאות עליו תמיד בעניני עבירות הידועות לכל שהן אסורות. אבל אם יצאה עליו שמועה בלבד, אסור לסמוך על כך ולספר עליו לשון הרע, ואפילו לקבל את הדבר בלב כדבר ודאי, אסור.
ADKq_NahYt5Rn8X4t2jH780485QSFHaDlUd98GWii_Atdf4aucHqiMJSxw5N9VeQ7dI_qUAnQIQ7wOar1OCYvkadZkVlZx8ccuG9VX0IAIOd9Pk-8ohq2iEc7KFg_6ARSR0jKOdb9rEdvag05Zt2a6fsDHVKwYtDgPtSIMLQcFE_sjWOoLXrhak2LUQpFcGaUtntdI8XmhPO-Yg8CpuZ_rskz211tOjg4DdL6zwmdlZuYYi4l2A3YJBBOYQKP8_BHA=s0-d-e1-ft
 
יום רביעי ז' ניסן תשפ"ו

הלכות לשון הרע

י. איסור לשון הרע הוא בין כשמספר לאנשים זרים, ובין כשמספר לקרוביו, ואפילו לאשתו אסור לספר, אלא אם כן יש בכך תועלת.
* * *
פירוט ההלכה היומית:
י. אסור לספר לשון הרע, בין אם מספר לאנשים זרים או לקרוביו, ואף לאשתו. אלא אם כן הוא מספר לה דבר שיש ממנו תועלת, וכגון שיש לה חנות והיא מוכרת בהקפה לאנשים רעים, שיהיה קשה לגבות מהם את החוב. וכן מותר לשותף לומר דברים מעין אלו לשותפו, כדי שלא יהיו להם נזקים בעתיד. ואפילו אם אינו יודע בעצמו שהדבר הוא כן, אלא ששמע זאת מאחרים, אף שאסור לו להאמין לזאת בודאות, עליו לחשוש לדבר, ולכן מותר לו לספר זאת לאשתו או לשותפו כדי להצילם מהפסד. אך יאמר זאת בלשון שיובן ממנה שאינו מאמין לדבר בודאי, אלא שחושש לכך. אבל בשאר דברים וענינים שקורים לאדם עם חבריו, אסור לו לספר לאשתו את הדברים שיש בהם משום לשון הרע עליהם.​
ADKq_NahYt5Rn8X4t2jH780485QSFHaDlUd98GWii_Atdf4aucHqiMJSxw5N9VeQ7dI_qUAnQIQ7wOar1OCYvkadZkVlZx8ccuG9VX0IAIOd9Pk-8ohq2iEc7KFg_6ARSR0jKOdb9rEdvag05Zt2a6fsDHVKwYtDgPtSIMLQcFE_sjWOoLXrhak2LUQpFcGaUtntdI8XmhPO-Yg8CpuZ_rskz211tOjg4DdL6zwmdlZuYYi4l2A3YJBBOYQKP8_BHA=s0-d-e1-ft
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה