עזרה איזה גולם!!

  • הוסף לסימניות
  • #1
אני עובדת עם ננו בננה, משודרג לפרו.
יש לי 2 תמונות של יצירות שמלכתכילה ידעתי שאני צריכה לשנות שם פרטים.
והסתמכתי על AIשיבצע את השינוי בקלות.

אני מבקשת ממנו בקשות מאוד ברורות של שינוי תמונה, אני מראה ו דוגמא איך אני רוצה שזה יראה.
ומבקשת ממנו לא לעשות שינוי, (בניסוח מפורט שצאט גיפיטי כתב לי)

למשל, יש מדף לבן, אני רוצה שהוא יהיה בצבע עץ. ללא שינוי בעובי של המדף.
הוא שינה לי לצבע עץ אבל עבה מאוד
אני מבקשת ממנו לעשות יותר דק. הוא משנה לי משהו אחר בתמונה

אני כבר שעות (!) מנסה להגיע לתוצאה הרצויה,
אבל כל פעם הוא משנה לי משהו אחר, אני אומרת לתקן את השינוי הלא רצוי, הוא משנה לי משהו אחר.

בזבוז זמן לא נורמאלי.

איך מדברים עם הגולם הזה, שיעשה בדיוק לפי ההנחיות?
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
ג'מיני הוא מודל בינה מלאכותית, וככזה הוא תמיד יג'נרט את התוצאה. אין ודאות או הבטחה לכך שהתמונה תצא בדיוק כמו שאת רוצה.
מה שכן אפשר לעשות - יש דרך לכתוב לו פרומפט יותר קשיח, כך שהוא ידע שעליו לשנות רק את מה שאמרת לו.
פרומפט כזה לדוגמה:

קוד:
Precise editing instruction:

Replace the white shelf material with a wood texture.

Non-negotiable constraints:
1. Keep the shelf thickness identical to the original.
2. Keep the shelf dimensions identical to the original.
3. Keep the shelf position identical.
4. Do not modify lighting, shadows, or surrounding objects.
5. Do not alter any geometry.

Only change the material/color of the shelf to wood.
No other modifications are allowed.

זה בנוגע למדף. אם את רוצה לשנות דברים ספציפיים אחרים - תבקשי מ-GPT פרומפט קשיח בדומה לפרומפט הזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3


באופן כללי, עדיף לכתוב לו באנגלית? הוא מבין יותר?
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
כן, ודאי! הוא הרבה יותר מדויק ככה.
אני בעבודה משתמשת בננו בננה, ומצליחה להגיע לתוצרים מרשימים מאד באמצעות שימוש בפרומפטים בסגנון הזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אני עובדת עם ננו בננה, משודרג לפרו.
יש לי 2 תמונות של יצירות שמלכתכילה ידעתי שאני צריכה לשנות שם פרטים.
והסתמכתי על AIשיבצע את השינוי בקלות.

אני מבקשת ממנו בקשות מאוד ברורות של שינוי תמונה, אני מראה ו דוגמא איך אני רוצה שזה יראה.
ומבקשת ממנו לא לעשות שינוי, (בניסוח מפורט שצאט גיפיטי כתב לי)

למשל, יש מדף לבן, אני רוצה שהוא יהיה בצבע עץ. ללא שינוי בעובי של המדף.
הוא שינה לי לצבע עץ אבל עבה מאוד
אני מבקשת ממנו לעשות יותר דק. הוא משנה לי משהו אחר בתמונה

אני כבר שעות (!) מנסה להגיע לתוצאה הרצויה,
אבל כל פעם הוא משנה לי משהו אחר, אני אומרת לתקן את השינוי הלא רצוי, הוא משנה לי משהו אחר.

בזבוז זמן לא נורמאלי.

איך מדברים עם הגולם הזה, שיעשה בדיוק לפי ההנחיות?
אני מציע לא להיות איתו בשיחה אחת אלא כל פעם שצריך שינוי לפתוח שיחה חדשה ולדבר איתו ספציפית על השינוי

אני לדוגמא אמרתי לו במילים פשוטות תחליף את הפחית לפאנטה הוא עושה את זה בפעם הראשונה
1773303636211.png

1773303649984.png
 
  • הוסף לסימניות
  • #6


באופן כללי, עדיף לכתוב לו באנגלית? הוא מבין יותר?
אני חושב שלא (אולי פעם זה היה חשוב היום כבר לא צריך אלא עם כן זה תמונה ממש על הפרטים הקטנים ביותר עם מונחים מקצועיים)
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
מניסיון שלי, לפעמים הוא פתאום משתבש,
ריענון מחדש עוזר לו לחזור לעצמו
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
מצב חשיבה (מעמיק) - אם לא עשיתם זה כנראה הסיבה העיקרית לדעתי
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
GPT כבר מביא תוצאות יותר טובות מג'מיני, מניסיון שלי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
מה עושים עם זה שאחרי שהוא מבצע שינוי הוא מוריד מהאיכות של התמונה? נהיה לי מגורען.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
מה עושים עם זה שאחרי שהוא מבצע שינוי הוא מוריד מהאיכות של התמונה? נהיה לי מגורען.
צריך להעלות את הפיקסלים ואיכות התמונה. ישנם אתרים גם מבוססים AI שעושים את זה.
אני אישית נעזר בלאונרדו לדברים כאלו, זה אמור לפתור את הבעיה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

שיחה עם Gemini


מה זה השם המוזר ננו בננה?


השם "ננו בננה" (Nano Banana) הוא שם הקוד הפנימי של המודל האחראי על יצירת ועריכת תמונות כאן במערכת.
בעולם הטכנולוגיה, חברות רבות בוחרות שמות יצירתיים או משעשעים לפרויקטים בשלבי הפיתוח שלהם. השם הזה משלב שתי מילים מעולמות שונים:
  • ננו (Nano): יחידת מידה זעירה המצביעה בדרך כלל על טכנולוגיה מתקדמת, דיוק ויעילות ברמת החלקיקים הקטנים ביותר.
  • בננה (Banana): מילה קלילה וזכירה שמוסיפה נופך אנושי ופחות "רשמי" לתהליך הפיתוח המורכב.
המודל הזה מסוגל להפוך תיאור טקסטואלי לתמונה, לערוך תמונות קיימות ואפילו לשלב סגנונות שונים לכדי יצירה אחת.
האם תרצה שאנסה להשתמש ב"ננו בננה" כדי לייצר עבורך תמונה של משהו ספציפי?

אם אתה רוצה שם מוצלח יותר וקליט יותר תשאל אותי יש לי שמות מטורפים

אשמח מאוד לשמוע! אני תמיד פתוח להצעות יצירתיות ומעניינות.
איזה שמות "מטורפים" יש לך בראש שיכולים להתאים למודל כזה? שתף אותי, אני סקרן.

1.שושו בלונים

זה בהחלט שם שמעלה חיוך! "שושו בלונים" נשמע כמו שם קליל, צבעוני ומלא דמיון – זה מתאים מאוד לעולם של יצירת תמונות, שבו הכל אפשרי והתוצאה לפעמים מפתיעה ומשמחת.
יש בזה משהו מאוד "סודי" (בגלל השושו) אבל גם חגיגי.
אילו עוד שמות יש לך ברשימה? אני סקרן לראות את הכיוונים הנוספים.
צילום מסך 2025-12-19 132722.png
החלטתי קצת לשחק עם ננו בננה, לצורך מודעה לרישום לבית ספר קירוב.
רציתי ליצור נער מטפס בסולמות וחבלים מאפס ל100.
אז היתה ההשראה שלי מרותי שפירא התותחית

צילום מסך 2025-11-23 125358.png

בשלב הראשון יצרתי סתם בפריפיק לוח סולמות וחבלים. מצויר שחור על רקע לבן, וזו התוצאה:
1763967021010.png
ואז ניסיתי את ננו בננה פרו עם הפרומפט הבא: "לוח "נחשים וסולמות" ציור רציף, קו שחור על רקע לבן, רקע לבן נקי, עיצוב מינימליסטי פשוט"
וטאדדדם!!!! הגיע מושלם בדיוק כמו שרציתי!!!!
1763967123122.png
השלב הבא היה ליצור נער שנראה בדיוק כמו הילדים בבית ספר. בפעם הראשונה הוא הביא לי ילד עם פיאות, כנראה בגלל שכתבתי בפרומפט כיפה. אבל בפעם השניה הוא יצר לי נער מדויק בדיוק כמו שחלמתי. אז הנה הפרומפט: נער מטפס על סולם. סגנון ריאליסטי. לנער יש כיפה על הראש. חולצת טריקו תכלת. מכנסיים שחורים ארוכים ונעלי ספורט. הנער מצולם כשגבו למצלמה רקע לבן נקי
והתוצאה:
1763967326538.png
עכשיו הגיע הזמן לשלב את שתיהם., העליתי את שתי התמונות יחד עם צבעי בית הספר וביקשתי ממנו לשלב בין שתי התמונות. והתמונה עם הצבעים תתן קסם לתמונה, בוא נגיד שלא אהבתי את התוצאה:) אז ככה נראה פרומפט עם אזכורים, וככה נראתה התוצאה.. (אה וגם כתבתי אלף במקום 100, חחח)
1763967498841.png
אוקי אז לאן מכאן? הורדתי 0 אחד. הורדתי את הצבעים. וואללהה!! תראו איזה יופי!!!
1763967821235.png
יאללה חזרתי לעבוד, מקווה לשתף בקרוב במודעה המוכנה, בינתיים אשמח לשמוע ממכם.
השבוע:
א גרויסע לחיים על ילד פצוע קשה ובכי כמו מים על שבר ברגל. (משל)

יום אחד אני הולך בשערי צדק אני רואה בהמתנה ליד חדר הניתוח שתי משפחות ממתינות לשמוע מה עם יקירם שנמצא בניתוח, המתח והלחץ שעל פניהם, לא ניתן לתיאור.

הרופא המנתח יוצא למשפחה א' מעדכן אותה בתוצאות הניתוח, תוך פחות משבריר שניה התחושה במחלקה נהפכת מלחץ איום להרגשת שמחה והתלהבות שקיימת רק שאחות מעוכבת סוגרת ווארט.. .
שמחה מרקיע שחקים, צעקות הודו לה', חיבוקים נשיקות, כולם נעמדו בתור לאחל לסבתא מזל טוב , אחד הגיסים רץ למכונה לממכר מזון, וקונה (על אף המחיר המופקע) חבילת עוגיות ושתיה לקיים את מנהג שתיית לחיים כשקורה משהו שמח.

משפחה שניה המנתח יוצא לעדכן אותם, ופתאום המשפחה כולה פורצת בבכי מרטיט, תחושת צער יגון וייאוש עומדים באוויר.

אני שואל אחרי כמה דק' בעדינות את שתי המשפחות, מה הרופא אמר, במשפחה א' אומרים לי ב"ה הילד בן ה8 פצוע קשה, בא תעשה לחיים תשתה משהו...
המשפחה השניה אומרת עזוב לא מתאים לדבר עכשיו אבא שלנו שבר את הרגל ה' ירחם, לשונאים שלנו אנחנו לא מאחלים דבר כזה....

ואוו,
לא ידעתי מה לחשוב,
האם זה איזה עוצמות נפש שיש למשפחה א' והיפוכו במשפחה השניה...??

אחר כך התברר לי הסיפור - משפחה א' הבן עבר תאונה קשה ל"ע, כשהגיעו איתו לבית חולים, הרופא אמר שכל המשפחה יגיעו להיפרד כי אין סיכוי שהוא שורד, גם על החצי אחוז שהוא שורד בדרך כלל המוח נפגע בצורה שהילד ל"ע נשאר מפגר ומוגבל..
המנתח יצא ואמר להם בסוף הניתוח שבחסדי שמים הבן יחיה והמח שלו באורח נדיר לא נפגע כלל, יעבור תקופת אשפוז ארוכה שבה הוא יעבור טיפולים קשים, ועוד תקופה של טיפולי פיזיותרפיה משמעותית, והילד יחזור להיות רגיל, וואו הם קיבלו ילד במתנה, באמת סיבה לשמחה גדולה.

במשפחה השניה האבא היה בשיא כוחו, כל המשפחה עמדה עליו, בלילות הוא עבד כזמר עם הכנסה מכובדת, הדבר מילא אותו שמחה וסיפוק,
הוא אדם מלא אנרגיות שאהב להיות בכל מקום ולעזור לאינספור אנשים.
המנתח יצא ואמר להם, הוא צריך לשכב חצי שנה בעקבות סיבוך ברגל שלו במקום שא"א לשים גבס, אין יותר חתונות בחצי שנה הזאת, אין אבא מלא מרץ שמחזיק את המשפחה כולה, אין את האבא שבזמנו הפנוי הוא העסקן שכולם אוהבים ורץ ממקום למקום לעזור,
וענף הפרנסה נגדע מ 100 ל 0 (אין ביטח לאומי שלא מדווחים...), בהחלט עצוב, בהחלט סיבה לבכות.

ובקצרה - לפני שנה פלוס שהייתי עם חובות מטורפים, וקיבלתי החלטה לצאת לדרך, להוסיף הכנסות ולא לעצור עד שאני מגיע לחופש כלכלי,
אמר לי מישהו את המשל הזה בדיוק, לא משנה מה המצב שלך היום,
משנה מה המגמה שלך, לאן זה הולך, האם היום יותר טוב מאתמול, ומחר יותר מהיום?
האם אתה במגמת הבראה? האם אחרי טיפול קשה אתה תבריא? אתה תהפוך לבריא יותר ממה שהיית לפני?
ולכן אני ממליץ גם לכם לחשוב על המשל המדויק הזה, הקובע הוא לא מצבי הכספי כעת, הקובע זה המגמה, זה השינוי מאתמול,
מי שמצבו מעולה, ופתאום לאט לאט הוא מתחיל לצבור יותר הוצאות מהכנסות, הוא האדם הבריא שצריך לבכות עליו כי הוא הולך לכיוון לא טוב.
מי שמצבו הכספי קשה, אבל הוא עושה שינוי גדול לטובה, והוא מוכן לשלם כל מחיר בשביל השינוי, סיבה לשמחה גדולה, אפשר לעשות אגרויסע לחיים על שם סופו.
[כמובן כמו במשלזה רק עם עוברים טיפול קשה - (וויתורים, מאמץ להכנסות נוספות, להחליט לפעול גם אם קשה, גם אם לא נעים, גם אם מפחיד, להחליט לעשות גם שיש סיכוי להיכשל, ללמוד מכשלונות, ללמוד מהצלחות ועוד ועוד כפי שכל שבוע אני משתף),.
נהנתם? אשמח לשמוע
לפרק א':
קר לי כל כך, וצמרמורת עוברת בכל גופי. אני יוצאת בריצה מהבניין, וגל של חום מכה בי ומזכיר לי שעדיין הקיץ מרחף באוויר ולא מתכוון ללכת. גם אני לא. לא מתכוונת לעזוב אותו. עדיין.

בראשי רצות מילים כמו קשתות של לוחם המנסה להגן על חייו בחירוף נפש.

אני אוספת את כולן. מה הוא אמר, מה אני הגבתי, למה אני אמרתי, איך הוא הגיב.

הילדים כבר מזמן הלכו לישון, אך עבורי הלילה רק החל.

אני מביטה בשעון — 12:30. אין אדם ברחוב. כולם לבטח סגורים בבתים. ישנים. בטוחים.

ואני? אגרטל זכוכית עם סדקים, שזרקו ממנו את הפרחים. את אלו שהחזקתי בחתונה, מחייכת אליהם בפשטות ילדותית שכזו. בביטחון שהחיים ישירו לי. תמימה... שלווה...

חייבת לנוח. אני מתיישבת על ספסל עץ משופשף המזמין אותי להיזכר בעבר, לנסות למצוא אור בכל החושך מסביבי. מה מצאתי בו — בגבר הגבוה, החסין, הישר כל כך?

אני נזכרת ביום אחד מהשבוע שאחרי החתונה. עוד הריח הטרי־טרי הזה עומד לי באף, כמתהלכת במאפיית קסמים.

הוא הביט בי בעיניים מבריקות ואמר בטון אצילי: "אני לעולם אגן עלייך ואדאג שאיש לא יפגע בך."

ראשי מתרומם אל שמי הלילה השחורים שהיו עֵדַי לרגע הזה.

כן, הוא ידע להגן עליי היטב כשהיה מדובר בטיפוסים מחוספסים, איתם האופי המרשמלו שלי לא ידע איך להתמודד. אבל… האם ההבטחה לא הייתה אמורה גם להגן עליי מפניו? אז איך זה שפעם אחר פעם הוא מותיר את שפתי קמוצות וחסרות אונים מול חוד לשונו?

השמיים האלו… רוצה לצרוח, לעוף אליהם, לנסות לקרוע את העלטה הזו לשניים. אינני מסוגלת לזה יותר! האם לפרק את הבית? את האחוזה הבטוחה שיצרתי לילדי האהובים בעשר אצבעות, בעמל אין סופי בגוף ונפש כאחד?? אחוזה שתעניק להם יציבות ומגן.

אבל רגע — האם אותה אחוזה לא מחוללת בדיוק את ההפך? חרב פיפיות...

האם הדיבורים שלנו, המתפזרים בארבע פינות, לא מרוקנים את כל החיות שאני מעצימה אצלם?

רגע של אמת. גם ידי שותפות בעסק הדביק הזה, הלא כן?

נכון שאף פעם לא הייתי בקיאה בשנינות הלשון. ולמרות זאת, נפשי מתגוננת ומחברת את האבן שלי אל האבן שלו. תרצי או לא — נוצרת אש.

זהו!

נזכרת במשהו שלמדתי בהנחיית הורים: לא להיכנס למאבקי כוח עם הילד. מאבקי כוח הם כמו סם שלוקח אותך אל מחול בלתי ניתן לעצירה. זה בסיס המשמעת — לא להיכנס למחול מלכתחילה. להיות בשליטה.

אנסה את זה — הבטחתי. מביטה בשמיים ולוחשת — תהיו עֵדַי!

***

אני נכנסת לבית. האוויר עומד.

גם הוא.

עומד ושוטף את הכלים עם כפפות. המים לא מתבזבזים מעבר לצורך, והכלים מחזירים ברק.

בדרך כלל הוא היה מביט בי במבט מבקר כלשהו.

אבל עכשיו — כלום. הוא מתבייש. האמת שגם אני.

מעין כנות של הלב שיודע שאם לא השכלנו להשכין שלום — אז לחרפה יש מקום.

אני פוסעת חרישית לחדר ונוחתת על המיטה הרכה, הסולחת, המבינה, הממריאה אותי אל הבריחה מהמציאות שאינני בטוחה בה.

קול שעון מנגן, מעיר אותי. לרגע מלאכותי אני מאבדת מציאות ומחייכת.

"מודה אני" — שפתותיי מדובבות. ולפתע כמו מטר של פצצת אטום נופל עליי כל ה"אתמול", ה"שלשום", ה"מאז."

איי.

מנגינה של שעון שוב מתפזרת והודפת את הכאב בגל של רחמים.

אני חוזרת להתרכז במילים: "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה…" עוצרת. נותנת לאמונה לחדור, לסלק רגש שלא מבין למה. למה העולם כל כך מסובך? אבל זה בדיוק המשחק, הלא כן? האם לא בשביל רגע אפל של חוסר ודאות ביקש רבי עקיבא למסור את נפשו?

"רבה אמונתך… יהי רצון מלפניך שלא אכעס ולא אכעיסך." הוספתי, ובטעות — אולי בעצם בכוונה — אני עונה, "אמן."

נזכרת בהחלטה שלי אתמול לא ליפול אל סל סמי הוויכוחים, התחלתי את היום במחול משלי.

בחדר יש ריח של כלניות. כמה נחמד להרגיש בשדה פרחים. מדמיינת אותי ילדה בת חמש, עם שמלה לבנה, קוטפת פרח סגלגל. אני שוקלת להשליכו, אך בתנועה חדה אני מאמצת אותו אל ליבי.

הבית הזה יקום ויהיה. הילדים שלי צריכים אבא קרוב ואמא חזקה. כי כבר הסבירה לי האישה, שעוד מעט תיכנס לחדר עם ספלי קפה לשתינו, שלכל זוג יש את המשקעים שלו. עלינו התפקיד לבחור האם לברוח או להתמודד.

או — הנה היא באה.

היועצת הזוגית שלי. עיניה העמוקות, החכמות, התומכות, בוחנות אותי באמפתיה.

אני סומכת עליהן, והן עליי. וכן — אני לבד כאן. למען האמת, בעלי אפילו לא יודע שפניתי לעזרה.

ודאי, הוא חושב שהבעיות הן רק שלי ובגללי...

רגע של אמת. אולי גם אני חושבת עליו כך?

"שלום!" היא דוברת אמת — בשביל זה הגעתי.

"איך עבר עלייך השבוע?" כמה שאני זקוקה לשאלה הזו.

"הספקת לעבוד על מה שדיברנו?" זו לא דרישה, אלא פתיחה של שיחה שתיתן לי כוח לעוד שבוע.

"כן." טון ללא סולם ברור יוצא לי מהגרון. אני נעצרת לרגע, חוששת.

"תני לי דוגמה…" היא מעודדת, מבחינה בחרדתי שזלגה כחוט השערה.

"עשיתי מה שאמרת! למען האמת — כמה פעמים!" הקול שלי עלה. התייצב.

כן. הביטחון שלי בזוגיות שלנו מתעצם משבוע לשבוע.

"יופי, מצוין!" היא שמחה בשבילי. "אני כל כך מעריכה את המאמצים שלך. לא הרבה נשים במקומך היו בוחרות להשקיע בגינה יבשה ונובלת.

צריך ים רצון, אומץ אדיר ואמונה חזקה.

לא להתייאש! להשקות ולטפח, יום ועוד יום…" היא אומרת ומביטה בי כאילו הבחינה בכלנית הסגלגלה והבלתי נראית, ההדוקה אל ליבי.

"אז ספרי לי…" היא משכנעת.

"אתמול…" המילים מטפסות לי בגרון. "כשהוא הגיע הביתה, והילדים — את יודעת — המשחקים שלהם היו בכל מקום… הוא העיר לי על זה בצורה פוגענית ביותר, ליד הילדים! כמעט ולא נשמתי... רציתי לצעוק, להילחם כהרגלי… אבל… שתקתי. כשהייתי מלאה בכוח חזרתי אליו ואמרתי לו: 'הייתי מאוד שמחה אם תאמר את מה שמפריע לך בצורה פשוטה ולא פוגעת, ואני אשתדל להבין.'"

שפתי פוסקות משצף המילים, עיני בוחנות את הנקודות השחורות המקשטות את רצפת החדר.

האם גם אני אוכל ליצור מנקודות שחורות רצפה מבריקה ויפה?

"מקסים! בדיוק כפי שלמדנו. דבר ראשון — להבחין במילים שפוגעות בך." היא עוקבת אחר מבטי המושלך ארצה וחותרת להרהורי.

"להבחין בנקודות שחורות בתוך הדו־שיח ולא להיכנס לשם, לא לגעת בהן. כי הן יכולות להפוך לחור שחור שואב וממגנט. ואחר כך, בצורה הכי רצינית, בשליטה וברוגע את מבקשת שהשיח יהיה שונה. אז תספרי לי — איך הוא הגיב?"

אני מבקשת להיזכר. כן, הוא לא כעס ולא צעק.

"הוא פשוט הבין. הוא אמר: 'אוקי… האם את יכולה להסביר לי מה אני אמור לעשות במקרה כזה, לשתוק?' אז הסברתי לו. 'פשוט תבקש מאחד הילדים לאסוף. זה הכל.' זה היה ואוו. וזה לא נגמר פה..."

התחלתי לדבר מהר, חוששת שהזמן הקצוב יחדל ולא אספיק לספר לה על ההצלחות היפות שהאירו לי כקרן עמוסת צבעים מסחררת.

"ישבנו שלשום ביחד ודיברנו על העבר שלו. אמא שלו הייתה טיפוס מאוד יקי — נקייה בטירוף ומסודרת. הכל מתוזמן אצלה. וגם… היא תמיד דאגה להחליט עבורו ממש הכל. אפילו מה הוא ישחק אחרי הצהריים ועם מי. שליטה מלאה… כל אי־ציות מצדו גרר האשמות והשפלות. ואבא שלו…"

אני מודעת לפתע לרגש של חמלה נוראה המתפשטת לי בלב. מדהים איך שהחמלה הזו מופנית אל אדם שעד לפני חודש הרגש היחידי שחשתי כלפיו היה כעס וריחוק.

"אבא שלו… היו יכולים לעבור ימים ארוכים בהם לא היה מעיף לעברו מבט. לא חלו ביניהם יחסי חינוך או אהבה. כלום. רק חלל נורא וריק. ילד יתום לא־יתום. כשבמוחו הקטן מתעצם חוסר הביטחון שלו אל מול אבא."

עיניי מתרטבות, ודמעות רותחות זולגות ברשות מובנת.

"הסברתי לו שאני לא מסוגלת עם כל הביקורת. והוא הבין. הרגשתי אותו איתי — מבין, מרחם, ורוצה להשתנות. אפילו הבטיח לחפש מטפל טוב."

"אני לא מאמינה…" פיה הפעור של המטפלת נתן לי להבין שהצעדים האחרונים בחיי יהיו הראשונים לחיים אחרים.

"את יודעת… אני רוצה להסביר לך משהו." אני אוהבת כשהיא מתחילה כך — זה תמיד מסתיים במשהו שאני מהרהרת אחריו יום שלם או יומיים.

"הדחף הזה שלו לתת ביקורת, הערות, ואפילו חוסר יחס אל ליבך — אלו דרכי ההתמודדות שלו עם הנפש. הוא שומר על הביטחון שלו זקוף. כל מעשה של אי־נוחות בחייו מושלך כלפייך כדי לספק לו תמיכה. הוא אינו מסוגל לתת לנפש שלו להרגיש קטנה או בחוסר ודאות. וכן — הוא יעשה הכל, גם אם זה אומר להכאיב למישהי שחשובה לו יותר מכל."

מילותיה מזדחלות ומתיישבות במוחי המנסה לתרגם אותן למעשה.

"אז מה הפתרון לזה?" אני כמעט צורחת. חייבת להיות דרך.

"לתת לו להבין שהוא כבר לא במלחמות ששהה בהן עוד משחר ילדותו — ולהביא אותו למצב שיסמוך עלייך להאיר לו את הדרך בחיים החדשים. נטולי הקרבות."

כן. אני אקח איתי את מילותיה ליום שלם או יומיים.

בעצם להרבה, הרבה יותר.

***

בוקר קריר בצימר ייחודי בפאתי הר חרמון, אני מביטה מהמרפסת אל נוף קסום וצחור. רק רחשי פסיעות מהדהדות למרחקים.

הוא קופץ לברר מה מסתתר מאחורי הגבעה הסמוכה.

השלג מכסה את ההרים בנועם, ובאופק זיק של שמש על עץ אורן זקור ושתקני.

גם אני למדתי לשתוק. במקום שבו אין חום ולא קור, אין רע וטוב, אין גדול או קטן — ישנה רק שלמות של משהו בלתי־שלם.

מבטי עוקב אחר פסיעותיו. אני בטוחה שיהיה שם את אותו הנוף, אותה שלווה. לרגע הוא נעלם ו...

או — הנה הוא חוזר. צועד בפסיעות גדולות. אותן פסיעות גדולות בהן אנחנו צועדים יום־יום את מסלול חיינו.

"היה שם שלג בדיוק כמו פה!" הד ההר מחזיר את צעקתו, 'פההההה…'

לא שם, לא הרחק, לא מעבר. השלום נצור פה. תחת אחת הבלטות במשכננו. בעצם הרבה יותר קרוב מזה, ממש לוהט בכף ידינו.

ברגע של אמת, חיוך נתלה על שפתי.

***

החורף חלף ואחריו חלפו גם האביב והקיץ, והחורף שוב התארח.

ישנם ימים בהם הגשם יורד וקריר לפרקים, וישנם ימים שחום ההסקה פורש מעלינו, ומענג את ביתנו.

לירוק דם — זהו סבל שלא נגמר. אבל לרפא את הפצע מבפנים — זו התבונה.

אני מכינה קפה לשניים, ויושבת לשיחה קלה. אני לומדת יותר ויותר איך לדבר — ויותר חשוב: מתי לשתוק.

אני אוחזת בידי את מושכות העגלה שמחזיקה בתוכה את המשפחה היקרה שלי.

זה חלום ודאי.

אני נותנת צביטה ללחי — אי!... כאב של אושר.

המאמצים לא היו לשווא. לא ניפחתי בלון ותקעתי סיכה.

לא!

במו ידיי ערבבתי טיט. לבנה מעל לבנה.

מקבלת אל ביתי את האלוקות, מרגישה בה כורכת סביבנו הילת שלום.



______________
א.מלאכי- סיפור ראשון שלי לפרסום כאן. אשמח להערות או הארות בונות. תודה!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה