<< אם-שכחתם-את-כל-העלילה-מסיבה-מסתורית
פרק שביעי: אופטימיזציה, חלק ג.
---
"לא-לחשוב-לא-לחשוב-לא-לחשוב".
---
זה מוזר.
הוא תקוע בלולאת זמן, חוזר על אותו יום רביעי שוב ושוב ומפר לחלוטין כל חוק טבע אפשרי, ועדיין, הוא בחיים.
עדיין הוא לא יצא מדעתו.
למעשה... אתה-- התחיל הרציונליסט, חנן שם אותו על מיוט לפני שהספיק להמשיך.
דלת הבית נפתחה על ידי חנן, הוא התיישב על הספה, דומם, וחיכה.
דלת הבית נפתחה שוב, אחיו הצעיר נכנס הביתה, לא מזכה אותו בברכת שלום או במשהו יותר ממבט חטוף.
חנן קם באיטיות וגישש אחר התיק של קובי. הוא מצא אותו זרוק על הרצפה ליד דלת חדרו.
הוא התכופף והרים אותו, לא היה שם מפתח.
אם כן, המפתחות היחידים לבית היו מה שאצלו ומה שאצל אביו ואימו, שאמורים לחזור מאוחר יותר היום, כלומר, אם לא יקרה שוב דבר שיהרוג את הבן שלהם.
הדלת ננעלה מבפנים, פעמיים. הוא לקח את המפתח ופסע לעבר החלון הגדול שבסלון. הוא לקח את המפתח והשליך אותו בקשת רחבה ככל שיכל, שתי קומות למטה, רחוק כמה שיותר מקיר הבניין. (לא היה לו כוח לטריקים עם חבל ומגנט שישבשו את התוכנית שלו.)
אתה באמת עכשיו הלכת מילה במילה לפי מה שהציניקן אמר? שאל אותו קול-פנימי בלתי מזוהה.
כן. הוא השיב בפשטות.
הוא חזר אל הספה, עיניו נעצמו מאליהן. לא נשארה כבר הרבה אנרגיה, אחרי היום השלישי של השלושה עשר בינואר.
---
"חנן?"
קולו של קובי העיר אותו מהנמנום.
"חנן!" קובי חזר בשנית.
הוא פקח את עיניו.
"מה?"
"למה הדלת נעולה?"
כדי שלא תצא החוצה ותמות.
שתיקה.
תזכיר לי מה הייתה התוכנית שלנו עבור הרגע הזה?
"איפה המפתח?" קולו של קובי היה לא-נעים-בכלל.
"לא יודע".
אחח. שקר בצורה ישירה כל כך, הרגיש ממש רע.
"מה הפירוש 'לא יודע'?!" קובי לא נראה במצב רוח טוב במיוחד, "הוא אמור להיות אצלך! ולמה בכלל נעלת את הדלת?".
חנן התיישר לישיבה זקופה. "קובי, תקשיב."
"מה 'תקשיב'?! אני חייב לצאת עכשיו! אתה יכול להגיד לי איפה המפתח כבר?!" הוא נראה מרוגז בהחלט.
"קובי", חנן קם על רגליו, "תירגע. יש משהו שאתה צריך לדעת לפני שתצא". היה נראה בטוח לגלות לו חלק, בהתחשב בכך שמחר הוא לא יזכור כלום.
"ובגלל זה אתה נועל את הדלת ומחביא את המפתח אצלך, אחי הבוגר?".
"כן." חנן ענה בפשטות מזויפת.
קובי שתק לרגע ותפס את ראשו בשני ידיו, הוא היה נראה יותר מבולבל מכועס.
"תקשיב חנן, ותקשיב לי טוב", אמר לאחר שהתעשת, "אני לא חייב לך כלום. אם אתה רוצה לדבר איתי – יופי לך, אני חייב ללכת עכשיו לשיעור המוזיקה שלי ואתה יודע את זה, אז תעשה טובה, תביא כבר את המפתח ותן לי לעוף מכאן".
אני לא חייב לך כלום.
"אתה לא
חייב לי כלום?!" לחנן נמאס בשלב הזה, "לעזאזל, אני מנסה
לעזור לך!".
טיפת האנרגיה האחרונה אזלה מהמאגר המוגבל של חנן. או, לפחות ככה זה
הרגיש לו. במציאות, אנרגיה לא עובדת ככה כמובן.
מוזר שיש לו עדיין כוח לחשוב.
כלומר, לא שהוא יכול
לא-לחשוב באמת, חנן ניסה פעם לא-לחשוב וגילה שבמקום זאת הוא הריץ על הקול הפנימי בלופים '
לא-לחשוב-לא-לחשוב-לא-לחשוב' מה שהיה בכל זאת מחשבה.
"במקום לעזור לי, תן לי לצאת כבר לשיעור שלי!" הטון של קובי היה מוזר מעט.
אתה מוכן להגיב במילה כלשהי במקום לנהל דיונים פילוסופיים על מהותה של המחשבה?! לידיעתך אתה באמצע שיחה עם מישהו. זה היה הקול-בעל-הנטיות-הנורמליות פונה אל המוח שלו.
אין תגובה.
אוקיי, לוקח שליטה על המערכת הקולית שלך. רק למילה אחת.
"לא".
---
"מה?" זה כל מה שיצא מהפה של קובי.
" ".
זה כל מה שיצא מהפה של חנן.
קובי נראה מאוד מבולבל, משום מה.
התודעה של חנן ניסתה להתניע מחדש בזמן הזה. הניסיון נכשל.
ואז...
קובי פנה לאחור, נכנס חזרה לחדרו וסגר את החדר מאחוריו.
סגר.
אפילו לא טרק.
זה היה כל-כך שונה מאיך שהמודל של קובי במוחו של חנן אמר שהוא אמור להתנהג בסיטואציה מעין זאת, שאם התודעה של חנן הייתה במצב רגיל היא הייתה מפעילה אזעקת-השתלטות-רוח-רפאים על אחיו או משהו. אבל... התודעה שלו לא הייתה במצב רגיל.
אז המוח של חנן עבר למצב שינה.
---
הוא התעורר, משום מה.
הוא קם במהירות, צעד לעבר חדרו של קובי ופתח את הדלת בבת אחת.
קובי שכב על המיטה. עורו חיוור, ראשו מוטל הצידה ומטה לכיוון הרצפה, נראה חסר חיים.
-
-
- מ צ ב
ח ח י ר ו ם -
-
מישהו התקשר למאה ואחת.
מישהו הסביר לפרמדיקים מה קרה.
מישהו ראה אותם מבצעים החייאה.
מישהו ראה אותם מתייאשים.
מישהו ראה את קובי
מת.
ואז היה הרבה הרבה חושך ומישהו איבד את הכרתו.
---
מישהו התעורר בבוקר על מיטה בתוך חדר מסודר ונקי. מישהו קם מאותה המיטה, צעד לעבר הדלת בצעדים נוקשים ודפק את ראשו בדלת. פעם, פעמיים ושלוש.
העצבים של מישהו שלחו למוח איתות, שהמוח של מישהו, פירש בתור כאב.
מישהו התמוטט על המיטה שלו.
מישהו בכה.
מישהו מאוד מאוד ממש ממש בכה.
מישהו התרוקן לתוך מבול של מים מלוחים.
מישהו התייפח את נשמתו לתוך הכרית.
למישהו פרצו הרבה דמעות מהעיניים.
מישהו.
חנן בראון. זה היה השם של מישהו.
---
"...אינך יכול לנצח תמיד. עליך ללמוד להפסיד כדי שתוכל לנצח בפעמים הבאות ולא להפסיד הכל כשתפסיד... ולעיתים יכאב ההפסד כל-כך עד שתחשוב שאיבדת הרצון לפעול, לחשוב, ליצור. אך גם אז עליך לדעת: אתה עוד תנצח."
---
הנושאים החמים
Reactions: אבסולוט פרימה בלרינה, חלומות ירוקים, Harmonyapro ועוד 113 משתמשים116 //