סיפור בהמשכים שיתוף: איך מרגיש בחור ישיבה במגבית פורים. קריאייטיב - הכירו את זלמן: סדרת מתח (וצחוק) יומית.

הפעם תכירו באמת את מרפי הרשע.. כאן ועכשיו! חוק מרפי (פרק 37), המסע למרפי (פרק 38), ואיסוף הכספים אצל מרפי (פרק 39) בל"נ אעלה את שלושתם הלילה, ובעזרת ה' במוצאי שבת קודש נסיים את הפרקים (40, 41), לתוך חודש של גאולה שלימה בעזרת ה'...

ועכשיו.. לעלילה שלנו.

פרק 37: חוק מרפי​

וכך, בשעת אחר הצהרים של יום ראשון, יצאו זלמן ונפתולי בואכה מודיעין עילית, בנין ישן בו גר מרפי, ומשם שולח זרועותיו לכל מקום, להרוס כל דבר טוב שרק קיים. "מה זה חוק מרפי"? התעניין נפתולי שלא מספיק הכיר את החוק ואת פעולותיו של האיש שמפעיל את החוק מאחורי הקלעים, ויש לו השפעה רחבה בכל מה שקורה ויקרה בעולם.

"חוק מרפי זה שמה שלא תעשה הוא יקדים וידפוק אותך, במה שלא תחשוב לעולם שיבוא עליך, הוא ייתן לך את הפשלות במקום שתהיה הכי רגוע, הוא מתוחכם והזוי, ויש לו הרבה כסף מכל עסקי הפשלנות שלו", אמר זלמן לנפתולי המבוהל.

"בעגה מקצועית זה נקרא "כל דבר שיכול להשתבש, ישתבש, ובצורה הכי מעצבנת, וברגע הכי פחות נוח, ונוטה לקרות בדבר המושלם ביותר", לדוגמה, אם תיפול לך השקית עם החלב שקנית במכולת, היא תיפול בדיוק כשתגמור לעלות את כל המדרגות ותתגלגל את כל המדרגות, זה יקרה בבניין ללא מעלית, ואחרי ששמת את החלב בשתי שקיות שלא תקרע השקית בדרך, ואחרי שתרד את כל המדרגות תגלה שהחלב התפוצץ ועכשיו תעלה שוב את כל המדרגות ללא החלב".

"או לדוגמה, אם תהיה לך בפורים כתובת בבניין קלאסי, ברגע שתתחיל להתעייף, הכתובות יהיו בקומה רביעית ואחרי שתעלה את הכל רעב ומותש, יפתחו לך את הדלת, יגידו אבא לא בבית, ויסגרו".

"או לדוגמה, אם עכשיו תלך לבקר חבר, והוא יגיד לך שהוא גר בקומה חמישית, תעלה לקומה חמישית, ואז תגלה שבעצם הוא גר בקומה חמישית מינוס, ואתה סתם יצאת טמבל כי טיפסת עד קומה שביעית להיות בטוח שהוא לא התבלבל בקומה.

או כשתרצה לחייג למישהו חשוב לשיחה על עתיד החיים שלך, בדיוק יתקשר אליך הווצפ של האיגוד. או כשדבר עם חבר בטלפון משעמום בדיוק אמא שלך תתקשר עשר פעמים בממתינה, וכשתבוא לחזור אליה יכבה הטלפון, והיא תלחץ שנחטפת ותזמין משטרה.

או כשיפול לך הפרוסה של הלחם היא תיהפך על הצד עם הקוט'ג ובדיוק יעבור שם המנקה ויצעק עליך, וכל הדברים האלה מתכנן מרפי בתכנון ובחכמה, איך הכל יידפק בדיוק בהזדמנות הכי גרועה.

או כשתנסה להוריד ארגז תתקע פתאום באבן קטנה שהייתה על הרצפה וכל מה שהיה בארגז.. היי לאן אתה בורח"? צעק זלמן לכיוון נפתולי שהחל לברוח באימה חזרה לעבר הישיבה, "אצלו אנחנו הולכים, אתה נורמלי"???

"לא הוא איש מאוד נחמד ככה שמעתי, רק אתה מבין זה כמו רשם, זה המקצוע שלו בחיים, ואנחנו יכולים להציל את הת"ת", ניסה זלמן לסנגר על מרפי הרשע הערמומי.

לאחר דקות ארוכות של שכנוע, ואחרי שזלמן איים לקחת בחור אחר לסיבוב החשוב, ורק בגלל שלאחר שנה של פרידה מאולצת רצה נפתולי לדבר מעט עם זלמן, ולשתף אותו בדברים הלא מעניינים שקרו בזמן שנתו הארוכה, הסכים נפתולי בלית ברירה להגיע להרפתקה המפוקפקת.

מרפי הרשע שהרגיש איך רגליהם של זלמן ונפתולי צועדים לקראתו, החליט לעשות כל שביכולתו בכדי לגרום לכל דבר להשתבש, בדרך לסוף הנורא עליו תשמעו עוד מעט.

לאחר חצי שעה שחיכו בצומת, רוח פרצים החלה לנשב, ולקרר את זלמן ונפתולי שהיו ללא כל הגנה, ואף חשבו לחזור לישיבה לקחת מעיל או סוודר, באותו רגע שחשבו לחזור לישיבה, עצר לידם רכב, הרכב היה נראה יוקרתי ומזמין, וזלמן ונפתולי עלו.

לאחר עשר דקות נסיעה, במרחק בטוח מהישיבה, הרכב החל לרעוד, הדלתות השמיעו צפצופים, והפגז נפתח לפתע, בעל הרכב עצר בצד הדרך, על שוליו של כביש ראשי ומהיר, הניח תמרור וחיכה לגרר. לזלמן ונפתולי ההמומים שנותרו ברכב, אמר הנהג, "מה אתם יושבים כאן, בואו תעזרו, ננסה להבין מה התקלה".

וכך לאחר שעה ארוכה, שכללה עזרה והשכבות נואשת מתחת לרכב ברוח פרצים מחרידה וקפואה, עצר לידם רכב פג'ו פשוט וישן, ורצה לקחת את זלמן ונפתולי האומללים, למול עיני נהג הרכב היוקרתי התקול שצעק עליו, "מה אתה לוקח לי את המצווה", נהג הפג'ו שלא רצה להיכנס למריבה עם בעל הרכב היקר והעצבני, התניע את רכבו ונעלם.

בעז"ה עוד שעה שעתים אשלח את הפרק הבא, ויותר מאוחר בלילה את הפרק השלישי. נהניתם? חכו לשאר הפרקים של הלילה, ותגיבו.. תודה!!

עברנו לפרק 38 המסע למרפי

הדרך הסבוכה למרפי המרושע​

רק לאחר שעה ארוכה ועשר טרמפים, צעדו זלמן ונפתולי רגלית מהכניסה לעיר לעבר ביתו של מרפי, מחפשים את בנין 88 שם גר מרפי. הם חיפשו את הבנין מאחורי הגינה, ומאחורי זוג בניינים קרובים, ולבסוף מצאו אותו עומד במקומו המדויק (בין 86 ל-90), שם לא חשבו לחפשו מרוב הבנתם את דרכיו המתוחכמות של מרפי.

"אחזת איזה קטע הוא עושה לאנשים"? אמר זלמן, הוא אוחז שאנשים יחפשו איפה אפשר לדפוק אותם בבניין מאחורי הגינה או כניסה ד' והוא באמת במקום הכי פשוט". כל תיבות הדואר בבניין היו ללא שמות, ועוברי אורח, לא במקרה ובאורח פלא לא עברו במקום בכדי לעזור להם להבין באיזה קומה בדיוק מרפי המפורסם גר. וכך, במקום לאכול ארוחת ערב העשוייה משניצל תירס ושניצל בצל, ניסו זלמן ונפתולי לחשבן את עקמימותו של מרפי, ואיך הוא מנסה לקמבן אותם ולהפיל אותם בפח, גם הפעם. לא מבינים שמרפי תמיד יהיה מתוחכם יותר.

"הוא בטח גר למטה, במינוס", אמר נפתולי שלא רצה לעלות בחינם והעדיף לרדת. "הוא הרי חשב שהכי פשוט שנעלה ונחפש אותו, אז הוא מיקם את הדירה למטה לבלבל את כולם". "מה פתאום", אמר זלמן, "הוא ידע שנחשוב שהוא מנסה לדפוק אותנו, וככה מראש נרד למטה, אז הוא גר למעלה. בעצם, גם זה הוא בטח חשבן, שאנחנו נחשוב שהוא חושב שאנחנו חושבים שהוא מנסה לדפוק אותנו בהפוכה ולעשות עלינו קטע שהוא גר למעלה, ובאמת הוא גר למטה".

"נראה לך"? הטיל נפתולי ספק בחשבון הארוך שזלמן הכין, "אם הוא כזה חכם הוא בטוח חשב שנחשוב על כל זה, ודווקא לכן הוא לקח אותנו בקטע הזה והוא גר למעלה". "טוב עולים"? שאל זלמן. "עולים", אמר נפתולי בעייפות, "והוא גם בטוח גר הכי למעלה, כי הרי כולם בטוחים שהוא יגור באמצע כדי לעשות עליהם קטע, אז הוא בטוח גר למעלה, וגם זה הרי הכי מציק לעלות עד למעלה".

לאחר עשר דקות של עליה רצופה במדרגות תלולות ומעוגלות להחריד, הגיעו זלמן ונפתולי לקומה האחרונה. "הגענו"! צעק זלמן לעבר הדלת עליה היה רשום "משפחת מטרמכר". "אולי זה הטעיה וזה מרפי"? ניסה נפתולי להבין, אך זלמן קטע אותו, "לא הגיוני, הרי אם ככה אף אחד לא ימצא אותו לעולם".

פתק נזעם היה על הדלת, "כאן לא גר מרפי, תפסיקו לדפוק ולהטריד". לפתע זלמן שם לב לפתח צר לכניסה ליחידת דיור, אליה נפתולי סירב לעלות, "למה נראה לך שמרפי יגור ביחידת דיור", הקשה. "היא הנֹותֶנֶ'ס", אמר זלמן ועלה במשך שלש דקות עד לסוף המדרגות שהובילו לתקרת בטון, עליה היה מרוסס בגרפיטי, נ נח נחמ נחמן מאומן, ומתחת לזה היה כתוב, "כאן נפל הפתק הקדוש מן השמים".

לאחר תפילה קצרה שעשה זלמן במקום המסוגל, ירד בזעם את המדרגות שם חיכה לו נפתולי באכזבה ובקוצר רוח. "די כבר", שאג עליו נפתולי, וזקן עצבני ומקומט עם מבוטה בידו פתח את דלת משפחת מטרמכר, מוכן להכות בה ככל שידו מאפשרת, זלמן ונפתולי התחילו במנוסה, והזקן סגר את הדלת.

"אם הגענו עד לפה, לפחות נבדוק דלת דלת", אמר זלמן לנפתולי הכעוס, וכך, לאחר עשרים דקות של בדיקת דלתות, הגיעו זלמן ונפתולי חזרה אל כניסת הבניין. "לא נחזור", אמר נפתולי לאחר עישון הסיגריה ושתיה מבקבוק הפיוזטי שנשאר בלובי הבניין כשעלו. "ננסה לבדוק למטה, מהתחלה אמרתי שזה למטה, אבל עוברים דלת דלת, כבר אי אפשר לדעת איך הוא מתחמן אותנו".

לאחר 50 דקות של ירידה חסרת תכלית במאות מדרגות שחצב מרפי בתחתית ההר, ושיכן בהם אנשים, והכל בשביל להציק ולהרגיז, הרגיש נפתולי שכלו כוחותיו. "עוד קומה אחת", התחנן זלמן, "עד שבאנו עד לכאן".. אך אחר קומה ושנים, נעצרו זלמן ונפתולי על אחת המדרגות והסדירו את נשימתם. "אין מה לעשות", אמר נפתולי נחוש והחלטי, "עברנו דלת דלת, אין סיכוי שהוא גר יותר למטה, צריך גם לעלות את הכל, איך מרפי יכול לעלות".

"זאת לא טענה", אמר זלמן, "אולי יש לו יציאה לרחוב נסתר, או איזה מעלית מהירה". המדרגות היו חשוכות ודביקות, ונוזל שחור ומוזר היה מרוח עליהם, ריח מסתורי ריחף באוויר. "אי אפשר להמשיך כבר", אמר זלמן, "הרי בטוח שהוא חשב שנחשוב שאין יציאה מלמטה ובאמת יש, אבל גם על זה הוא חשב". וכך, מחוסר ידע ומפחד להיתקע לעולם במדרגות המרתיעות החלו זלמן ונפתולי לעלות למעלה, עוברים דלת דלת שוב, בדרך חזרה לישיבה מאוכזבים ועצובים.

"יכול להיות שהוא פשוט רימה אותנו"? ניסה נפתולי. "זה לא יכול להיות, בטוח יש פה איזה קומבינה, הרי בסוף הוא רוצה שנבוא", אמר זלמן בתקווה, מיואש חלקית. "הרי מה העניין שלו לקחת אותנו הלוך חזור, אם לא בשביל לדפוק אותנו שבסוף נמצא אותו בכניסה לבניין ונתבאס". לאט לאט עלו זלמן ונפתולי את כל הקומות אותם ירדו, בעצבות ובחוסר חשק, ממוקדים במטרה החשובה, והתקרבו לכניסה לבניין, עולים ועולים.

מרפי, ישב בהנאה בביתו הנסתר וחכך את ידיו בסיפוק. כל הנאתו ושמחתו מגולמות לרגעים אלו. תנועתם של זלמן ונפתולי המיואשים גרמה לו להבין שהם בכיוון ייאוש, והוא לחץ על לחצן הרעש. כשהגיעו זלמן ונפתולי לקומה מינוס 3, לפתע נשמע מאחוריהם רעש מוזר של גרירת שולחן, הם הסתובבו. כעת הם שמו לב שבין הדלתות הרגילות, מסתתרת לה דלת עץ, מתמזגת עם צבעי חדר המדרגות, משם נשמע הקול המוזר, הדלת הייתה מסתורית, והיה כתוב עליה בכתב קטן וחלש "משפחת מרפי".

בפרק הבא נשמע על הביקור הדרמטי בביתו של מרפי, תרומתו המכובדת, והסוף הדרמטי והמבייש.

אהבתם? ראיתם? תגיבו! תכתבו!

יש לכם רעיון או ניחוש איך הולך להראות המפגש בין זלמן, נפתולי ומרפי?... כתבו לי!!!!

בל"נ את הפרק הבא אעלה אחרי שיהיו תגובות

אוקי, כבר חודש ניסן ואני רוצה לסיים כבר להעלות את החוברת הלילה או מחר.. אז המשכנו, אולי הכללים של חוק מרפי הם גם לחודש ניסן, בתוכניות ובנקיונות..

די חיכיתי לתגובות, רק שהיה לי חבל להשאיר את החומר לניסן ... (אין מערבים שמחה בשמחה..), אז הנה המשכנו.

בפרק הזה נספר לכם על המפגש עם מרפי הרשע.

פרק 39 - מרפי הרשע האיום

זלמן ונפתולי הנרגשים וקצרי הנשימה מהעלייה הארוכה, רצו להסדיר את נשימתם לפני הכניסה לביתו של מרפי, אך מרפי המושחת ששם לב לכוונתם צעק מתוך הבית. "ככככןן".

זלמן ונפתולי מיהרו להיכנס, שלא להפסיד את התרומה החשובה, ואף ברגע שנכנסו החלו לשיר בקול קטוע ובהול "אילילילילי אילילילילי איליליליללי, תלאלאל'א'לילילילי לילילילי לילילילילי,

מרפי ישב בסלון הבית ולא טרח לצאת לקראתם, או לעצור את זלמן ונפתולי ששרו בקוצר נשימה, להפך, בעוד הם שרים, צחק מרפי לעצמו ברשעות, וחיכך ידים בהנאה גדולה.

לאחר שגמרו זלמן ונפתולי את השיר ליהודים, והתחילו לבהות בחלל הריק של הבית בחוסר הבנה. "מה הלו"ז", ניסה זלמן להבין. "בואו כנסו, תשתו קצת וויסקי", אמר להם מרפי בקוצר רוח. "איך נכנסים"? שאלו זלמן ונפתולי בחוסר הבנה מוחלט, "יש דלת של הסלון, תפתחו תיכנסו, מסובך להסביר".

למול עיניהם של זלמן ונפתולי היה לכל האורך מסדרון ארוך וצר, בו היו הרבה דלתות, זלמן ונפתולי החלו לעבור דלת אחר דלת, רוב הדלתות היו נעולות, וחלק מהחדרים היו פתוחים ומלאים במיטות ומזרונים.

"אנחנו לא מוצאים", צעק נפתולי בייאוש והתחיל להתעצבן על העינוי שמרפי נהנה להתעלל בהם, אך קולו החם והרגוע של מרפי גרם לנפתולי להתבלבל. "בואו", אמר מרפי, "בסוף המסדרון יש דלת".

זלמן ונפתולי הלכו במהירות עד סוף המסדרון, שם הייתה דלת עץ חומה. הם פתחו את דלת החדר, בתוך החדר ישבה מפלצת על המיטה. המפלצת נעמדה מהמיטה עצבנית על ההפרעה מענייניה, והתקרבה בכעס לעבר זלמן ונפתולי שעמדו נטועים בפחד ובהלם על מקומם.

"תברח", צעק נפתולי לעבר זלמן, שעמד נטוע על מקומו, וניסה למשוך אותו בכוח, המפלצת הלכה והתקרבה, תוך השמעת קולות המהום כעוסים ונשכניים, מדי כמה המהומים, פתחה את פיה וחשפה לשון עקומה וארבע לסתות שיניים שהיו לאורך בארבע טורים.

המפלצת המסתורית הייתה גבוהה ושמינה, ופרצופה המפחיד העיד על מידת מסוכנותה. בשעה שזלמן ונפתולי פתחו בטעות את דלת החדר, היא הייתה עסוקה בלזמום מזימות על הצקות כאלו ואחרות, ישבה על המיטה ובידיה דף ועט, לידה על המיטה הייתה מונחת קופסה שחורה גדולה עם סימנים אדומים ומרתיעים.

ברגע האחרון, זלמן התעשת, וכל עוד נפשם בם, נסו זלמן ונפתולי את כל הפרוזדור מבטיחים לעצמם להתנקם במרפי המרושע, אך קולו הכועס של מרפי השיג אותם. "מה אתם מעצבנים את המפלצת? שחררו אותה!! היא מאוד מסוכנת כשמעצבנים אותה. סוף המסדרון בצד השני! הלכתם לכיוון הלא נכון!"

בעוד שזלמן ונפתולי בורחים מפניה, נעמדה המפלצת בפתח החדר והתבוננה בהם, כועסת מאוד על שהפריעו לה, לאחר מכן, חזרה לעבר החדר, טרקה בחוזק את דלת החדר, וחזרה לענייניה.

זלמן ונפתולי הבורחים ראו לפתע שממש צמוד לדלת יש כניסה גדולה לסלון, ולא שמו לב, הם הסתפקו האם מרפי התעלל בהם בכוונה או בטעות, אך בכל אופן נכנסו. בסלון ישב מרפי והתבונן בהם בחיוך, והציע להם כוס קולה. "אתם בסדר"? שאל מרפי, אני מקווה שלא נבהלתם מדי, אמר מרפי וטפח על גבו של זלמן בחביבות.

מרפי היה נראה אדם צעיר וחביב, בשנות הארבעים לחייו, זקן שחור – אפרפר עיטר את לחיו, משקפי שמש, וכובע קסקט שישב באורח קבע לצד ההפוך. כעת, לכבוד פורים, לבש פאה בלונדינית ובגד חום סגלגל כתחפושת והיה נראה מוזר מאוד.

או אז אחרי שמרפי כיבד כהוגן את זלמן ונפתולי, השקה אותם ונתן להם לנוח על הספה, הודיע מרפי בחגיגיות, עכשיו קצת שירים לכבוד פורים!!! לפתע שמו לב זלמן ונפתולי לבוקסה רבת עוצמה שמונחת לצד כסאו של מרפי, מרפי הדליק את הבוקסה והחל לשיר בקול זייפן וחולמני, ליהודים ליהודים, זלמן צחקק בשקט.

וכך, התרקד לו ריקוד ספונטני ונעים בסלון הגדול, ואפילו את השיר את המן תלו על עץ גבוה, אותו שר מרפי בהטעמה מיוחדת, בקול גדול וזייפני, מה שגרם לשמחת פורים גדולה, וצחוק עז מזלמן ונפתולי, והפשיר את האווירה הטעונה, היה ניכר שמרפי התרשם מאוד מהישיבה והבחורים המיוחדים, והוא אף רמז לכך בסימן יד, כאומר טובים אתם מאוד מאוד.

לאחר כרבע שעה של שירה משחררת ומהנה, התיישבו זלמן, נפתולי ומרפי על הספה, והחלו לדבר מעניינא דיומא, וורטים על יום הפורים והמסתעף, זלמן רמז לנפתולי, בסוף היה שווה, אך נפתולי רק סימן בכפיפת אצבעות כאומר חכה עד שנצא ואז תגיד מה שאתה רוצה, ויסקי יקר הוגש לשולחן, ומרפי מזג לשלושתם שלשה כוסיות.

"למה אצלך אוספים לפני פורים", שאל נפתולי בסקרנות. "כי זה כל הקטע, שחבר'ה מתכננים פורים אז אני עושה איסוף לפני, ככה הורסים את הרעיונות של הת"ת", אמר מרפי, ובכך חשף טפח והסתיר טפחיים מהתנהלותו.

לאחר שנפתולי סימן לזלמן וזלמן לנפתולי ונפתולי לזלמן, כחכח זלמן בגרונו והחל לספר על חשיבות הת"ת, מרפי האזין ברוב קשב, היה ניכר שהוא מתרשם מאוד. לבסוף, הושיט מרפי את ידו אל כיסו, והוציא משם מעטפה מלאה בשטרות של 200, זאת תרומתי הצנועה, אמר מרפי בצניעות, והגיש לזלמן את ששת אלפים השקלים.

"תודה רבה"! הודה זלמן, והתכוון לשיר את השיר המקובל אצלו – לא פחות מאלף, אך מרפי עצר אותו. "קבלה"! הודיע מרפי, כוונות אפילות בליבו. זלמן ונפתולי חיטטו עמוקות בשקית והוציאו קבלה מתכוונים לכתוב את הסכום המשמעותי, אכזבה נראתה על פניו של מרפי ורעיון חדש נצנץ בליבו האפל.

"רגע, רגע", אמר מרפי, "תראו את הקבלה", "אתם ישיבת חכמנובי'ץ", אמר מרפי, "כן, בוודאי, תודה", אמר זלמן בחנופה. רק לפני שאתם רושמים תספרו שוב את הכסף, שיהיה מדויק. זלמן הוציא את המעטפה מהכיס, ורצה להתחיל לספור את הכסף, אלא, שמרפי תפס מידיו באלימות את המעטפה.

"תתביישו לכם"!!! שאג מרפי, "גנבים, שקרנים, רמאים", "מממממהה"? שאל זלמן, "אל תיתמם", שאג עליו מרפי, "אתם תתביישו", "הייתם פה לפני שעתיים, ישיבת חכמונובי'ץ, כן כן, לא חכמים בכלל, חשבתם שאתם יותר חכמים ממני, חשבתם שלא אשים לב, תתביישו לכם, חבורת גנבים", ואז, תוך כדי שהוא הולך ומתכעס, הוציא מרפי מקל ברזל לעבר זלמן ונפתולי, "עופו מהבית שלי, רמאים. יש לי רגישות לרמאים"!!

"אבבבלל הכככסף"!!, אמר זלמן כמעט בדמעות, "חצופים"!! "שקל לא אתן לכם, תתביישו במעשים המכוערים שלכם! הייתם פה לפני שעתיים!! "זה לא היה אנחנו", ניסה נפתולי. "אתם עוד מתווכחים איתי", התעצבן מרפי שנהפך למסוכן מרגע לרגע, והרים את מקל הברזל על נפתולי, שברח לכניסה לסלון, וניצל ברגע האחרון ממכה קשה ומסוכנת.

"צאו מהבית שלי מיד", שאג מרפי והתקדם לעברם באיום, מניף את המקל הברזלי בידו. "עזבו, אל תלכו, זאבונית, טפלי בהם", דלת נפתחת נשמעה בסוף המסדרון, וקול המהום עמום ורחוק נשמע, זלמן ונפתולי נסו על נפשם, מרפי רודף אחריהם בכעס, ומרעיף עליהם משפטים כמו "גנבים", ו "אני יתלונן במשטרה עליכם".

וכך ברחו זלמן ונפתולי כל עוד נפשם בם, במשך עשר דקות, מרוב פחד, איש כבר לא רודף אחריהם. בביתו ישב מרפי וצחק בהנאה מרובה, מחכה לקבוצה הבאה.

שימו לב! בשתי הפרקים הבאים, פרקי הסיום של החוברת, (אותם אשאיר הלילה או מחר בעזרת ה'), מופיע הדרך וביקורם של זלמן ונפתולי בישיבה המוזרה, הקטעים האלו משלבים הרבה מאוד שארפים פנימיים של הישיבה בה אני נמצא, ומסקרים את המעבר וההתנהלות בה. יתכן והרבה דברים לא יובנו, וכמובן שהרבה דברים גם יוצאים שם מהקשרם האמיתי, אני ישתדל לפני שאעלה אותם לתת איזו סקירה קטנה על האירועים.
שבוע טוב ושמח!!

מצורף שתי הפרקים האחרונים!​

בפרקים האלו יש מלא הוואי ישיבתי מהישיבה בה אני נמצא. אני יסביר קצת לפני שאני שולח.
א - הישיבה עברה מקום ביישוב, עקב סכסוך עם בעל הבית הקודם, מה שמופיע כאן.
ב - אחד הכללים הכי חשובים בישיבה הוא שחרית בזמן.. כפי שתראו
ג - אין עובדים חיצוניים בישיבה, בהשקפה אידאולוגית שכל בחור צריך להתרגל לקחת אחריות עליו ועל סביבתו, והיות שותף לעזרה ואכפתיות מחברים שלו.
כמובן שהאירועים הם לא כפי שהם באמת, ורק מלאים במלא מילים ורקע של דברים שכן קרו...
ד - הקמפיין השנה אצלינו בישיבה, הסלוגן היה "אחים", והמשפט המשני הוא "ככה זה במשפחה".
אנחנו גמרנו.. תהנו!!!
ומי שלא הספיק עד עכשיו לקרוא ממליץ מאוד לקרוא עכשיו, גם בניסן.. זה מאוד מעניין וחוויתי, ויכניס אתכם לתוך עולם הישיבות, ממקום שלא חלמתם עליו...
נהניתם?? ספרו לי. אשמח לשמוע ולראות תגובות שלכם על הסיפור, אפשר גם באישי, יש את המייל שלי בקובץ המצורף בפרק הראשון ובמקומות נוספים.

​

40 המסע בהר בֶנֹו​

על כיסא עלוב בכניסה לעיר ישבו זַלמֶן ונַפְתֻּולִי, מותשים וכועסים, זַלמֶן הרגיש מעט מובך ליד נַפְתֻּולִי שישב מאוכזב, שתי דמעות יורדות במורד לחייו. "לא חלמתי כמה הוא מושחת ושקרן", אמר זַלמֶן בתסכול, מנסה לחשוב על משהו לפייס בו את עצמו ואת נַפְתֻּולִי העצוב.

"בוא נסע לישיבה הדיבית והמוזרה, נקבל קצת מצב רוח", הציע נַפְתֻּולִי לזַלמֶן שלפתע נזכר בחוויות המעניינות שהיו בישיבה הדיבית המוזרה, ואת המסרים החשובים אותם למד לחיים. וכך, תוך כדי זלילת חבילת ביסלי מרעישה ועישון שלשה סיגריות רצופות, החלו זַלמֶן ונַפְתֻּולִי לעצור טרמפים, לעבר הישיבה הדיבית והמוזרה.

לאחר מספר שעות בודדות, בשעה אחת עשרה בלילה של יום ראשון, הגיעו זַלמֶן ונַפְתֻּולִי למרומי הר בֶנֹו, הטרמפ האחרון היה איש רשע ולמדן, שאמר להם דרוש ארוך בעניין פורים ומחיית עמלק, עד שנרדמו בחוסר ברירה, או אז עצר הטרמפ וצעק "הגענו"!, וזַלמֶן ונַפְתֻּולִי התעוררו בבהלה והתכוננו לרדת מהטרמפ התורן.

"רק רציתי לבדוק אם אתם ערים, ואתם אוחזים מה שאנחנו מדברים", אמר להם הטרמפ הערמומי והרשע, והמשיך להרצות להם דרוש ארוך וחדש בעניין גדולת מרדכי שבכל דור ודור. וכך לאחר עינויים גרועים מאוד שעברו באותו טרמפ, כמו שכאשר שם לב שוב שנרדמו, הגביה קולו במפתיע בסיבוב יד למדנית, וזַלמֶן ונַפְתֻּולִי התעוררו בבהלה ודפקו ראשם בדלת ללא משים, בעוד הנהג המרושע שמח ומצחק מתחת לשפמו העבות, וכמו אותו ברקס שנתן בהסבר הדרוש על ענין "אפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה, בגימטריית אסתר", הגיעו זַלמֶן ונַפְתֻּולִי המותשים להר בֶנֹו ועלו במעלה ההר.

הדרך הייתה חשוכה ומעייפת, הישיבה הדיבית הייתה נראית שוממה, וכאשר התקרבו לשער הופעלה אזעקה צורמנית. "מה זה", ברח נַפְתֻּולִי לאחוריו מאוחר מדי. איש כעוס בבגדי פיג'מה יצא לעברם בכעס, "מה באתם היום, לא שטח שלכם, גנבים כולכם, אני מקפיד עליכם". זַלמֶן ונַפְתֻּולִי ניסו לברוח, אך האיש שהציג עצמו בשם בֶנֹו חסם אותם בגופו, "אתם תגידו לכל החברים שלכם, זה שטח פרטי, אל תגעו לי באווזים".

"סססליחה", אמר זַלמֶן, "אנחנו רק רוצים להיכנס לישיבה הדיבית". "לא דיבית ולא נעליים", התעצבן בֶנֹו. "תפסיקו להגיע לכאן כל הזמן, שלא אתבע אותכם לדין תורה, זה גזל". נַפְתֻּולִי ניסה להסביר ברעד, "אנחנו לא מהישיבה, רק מחפשים את הבחורים שפגשנו פה פעם".

"אה, סליחה, סליחה, לא ידעתי חבר'ה, אתם בחורים טובים, בואו כנסו, פשוט יש כאלה לא טובים, לא אתם, לוקחים דברים בלי רשות, מציקים לי לברווזים". בֶנֹו הכניס אותם לשטח הישיבה, שהיה נראה חורבה ממוצעת. "איפה הישיבה", שאל זַלמֶן בהלם. "עזבו, אתם בחורים טובים, תישארו כאן, אל תלכו אל ההם", אמר להם בֶנֹו בפרצוף מזמין.

"מה קרה לישיבה"? שאל זַלמֶן. "הם הלכו למקום אחר, גבֶנֹו מכאן דברים, קבוצת גנבים, לא משלמים". "מממה"? שאל זַלמֶן, אני חושב שהם בחורים מאוד טובים", עדכן זַלמֶן את בֶנֹו שהתרגז מאוד לשמע דבריו, "אלו רעים, רעים מאוד, לא רוצה לדבר לשון הרע", אמר בֶנֹו בכעס. "מה הם עשו לך"? ניסה זַלמֶן להבין.

"אני משכיר להם מתחם, שווה הרבה כסף, והם לא משלמים", התעצבן בֶנֹו. "והם גם באים לפה ומזיקים לי את החיות". "הם בטח בטעות", סנגר זַלמֶן שזכר את ביקורו והבחורים הנחמדים. בֶנֹו שלבינתיים נרגע, הציע להם לשבת על כורסאות במרכז הרחבה ולדבר על דא ועל הא, ואף הגיש להם קפה ועוגה.

"אתה רואה"? אמר זַלמֶן לנַפְתֻּולִי, "יש אנשים שכועסים על משהו, אבל בתוכם הם טוב גמור. תראה איזה נחמד הוא נהיה, כל הכעס הוא על תחום מסוים, ברגע שאתה עוזב את התחום המרגיז, אתה מגלה מלא טוב", נַפְתֻּולִי הנהן וסימן על בֶנֹו שהגיע להקשיב לדבריהם.

---

41 הסיפור המוזר של ארוחות הצהרים בישיבה הדיבית​

"אני יספר לך סיפור שהיה לא מזמן בישיבה שלהם, ואתה תשפוט בעצמך אם הם אנשים טובים כמו שטענת או שלא". "את הסיפור שמעתי מבחור נסער, שהיה שם באירוע עצמו, ואחר כך הוא בא לישון אצלי, בגלל שהרב שלהם לא מסכים לו לישון בישיבה, כי הוא לפעמים קם בשעת הצהרים במקום בשעות הבוקר", הסביר בֶנֹו לזַלמֶן, שהבין באותו רגע שלא יוכל להתקבל לישיבה המוזרה ככל הנראה, עקב עדיפותו לארוחת בוקר בשרית בשעה בה החמה זורחת במרכז השמים.

"היה זה בארוחת צהרים, באותה שעה שבחור צעק הודעה חשובה לציבור וכולם השתתקו, מצפים להודעה דרמטית כגון נסיעה לאילת, או משהו דומה כמו חלוקת כספים מראש כולל אקראי, אך אותו בחור בחר לברך ברכת שהכל על כוס קפה שהייתה בידו, והבוחרים ענו אמן באכזבה על ההודעה החשובה אליה ציפו.

עקב כך שהישיבה הזו מתאפיינת בשנאת ערבים קיצונית, החליט הרב שם, לגזור שלא יכנס שום גוי המזכיר איש ערבי השנוי על בחורי הישיבה, ואף גזר שלא יכנס עובד חיצוני בכלל, עקב כך שחשש שמא יום אחד לא יוכל לבוא, ויביא ממלא מקום נכרי במקומו, והכל משנאת ערבים גדולה ממנה היה מונע אותו רבן.

בגלל אותם גזירות מוזרות, נאלצים אותם הבחורים למשמש באשפה, ולשטוף את כל הכלים שבמטבח. מה שכמובן גורם למירמור ואווירה רעה מאוד בישיבה", אמר בֶנֹו אגב קריצה משמעותית לזַלמֶן ונַפְתֻּולִי שהקשיבו לסיפור המוזר מאוד.

"באותו יום, הבחורים שהיו צריכים לשטוף כלים, ברחו ברוב ייאוש למקום נסתר בירדן, שם אפשר לשטוף כלים בקלות ובנעימות, מתחת לשטף מים גדול, ולא להסתבך במשך שעות מתחת לזרם קטן וקריר, דא עקא, ששכחו להביא עמם את כל הכלים, עקב צפיפות מקום שהיה ברכב, מה שהצריך אותם לדחוף בחוזק את חפציהם ותפיליהם לתוך הפג'ז, וגרם להם לשכוח לגמרי את הכלים שעליהם להכניס עימם בדרך לנהר הירדן.

יודעי דבר מספרים, שבאותה עת שנזכרו בכך ששכחו להביא עמם את הכלים, וכל זאת היה על ידי שהאחראי על שטיפת הכלים התקשר לומר להם ששכחו להביא עמם את הכלים, הצטערו מאוד ואף הזדקקו לדברי ניחומים כמו "צדיקים מלאכתם נעשית על ידי אחרים", ואף הגדיל בחור אחר ואמר באומץ, "כל מה דעביד רחמנא, טב הוא".

אמנם, הרב של הישיבה ששמע על המקרה החריג לא קיבל אותו ברוח טובה, והודיע, אם אין שטיפת כלים אין ארוחת צהרים, ורק חבורת בחורים גדולה הצליחה לשנות מעט את דעתו, שתוגש מנה כל שהיא, וכך, במקום השניצלים הבשריים שתוכננו, הוגשו בארוחת צהרים, שניצל תירס, שניצל סויה וטבעות בצל, והבחורים אכלו אותם בשתיקה רועמת.

למחרת, המשבר החריף, עקב כך שבחורים רבים לא קמו לתפילת שחרית, עקב עניין הנקרא "באל" שעשו מספר בחורים, בו חילקו ערק בשפע לעילוי נשמת האדמו"ר חמינאיבי'ץ, מה שגרם לשמחה גדולה, שהביאה בחורים לרקוד עד אור הבוקר.

לאחר שראה הרב בישיבה, שבחורים רבים לא באו לתפילת הבוקר, הודיע לכלל הבחורים שהיו בתפילה, "בחורים שלא קמים, לא מגיעה להם ארוחת צהרים, לא ישיבה חילונית כאן", כל זה בעוד כל שאר הבחורים נמים את שנתם בהנאה, ולא מדמיינים את הדרמה לה הם גרמו במעשיהם.

ארוחת הצהרים הגיעה, ובעוד שהבחורים שהיו בעת התפילה הגיעו לחדר האוכל בזעם, מחכים לראות את תפריט הצהרים, החלו כלל הבחורים שהתעוררו לאיטם להגיע לעבר חדר האוכל. ארוחת הצהרים שהוגשה הייתה גזרים ותפוחי אדמה, כל זה במקום רבעי עוף שהיו מתוכננים לאותו היום, והבחורים החלו אכול את האוכל באכזבה, כל זה עד שהופיע במקום מתתיהו עייפנובי'ץ.

עייפנובי'ץ, כשמו כן הוא, היה אוהב מאוד לישון, ומחמת אותה סיבה, אף נהג לישון מדי פעם בפעם בחדר גדול ונסתר מעל בית המדרש. באותה עת, לאחר ריקודים ארוכים, ישן מתתיהו שינה ארוכה עד לקראת הצהרים, ואז יצא בנינוחות לכיוון חדר האוכל חושב על האוכל המשובח אותו הוא עתיד לאכול.

מתתיהו הגיע לחדר האוכל והתיישב במקום מרכזי, קורי שינה עדיין על עיניו, והושיט ידו לעבר הצלחת המרכזית שהייתה במרכז השולחן בכדי להכניס לעצמו מנה מכובדת וראויה, לא מדמיין לעצמו את ארוחת הצהרים של אותו יום.

מתתיהו הרים את הכף הגדולה, ואז לפתע שם לב שבגסטרונום יש הרבה גזרים מהסוג הנקרא גזר גמדי, הוא הביט מבולבל סביבו, ואז ראה שכל ארוחת הצהרים עשויה מתפוחי אדמה וגזר, זעמו עלה בו באחת.

מתתיהו דפק שתי דפיקות עזות וחזקות מאוד על השולחן ושאג "מה זה"?!!! "מה זה"!!!! בקבוק המים שהיה על השולחן, התגלגל ונפל והשפריץ מים על רגלי כל אלו שישבו ליד מתתיהו. מה שקרה באותם רגעים היה מחזה נדיר שמסביר את טענתי שהישיבה הזו לא טובה בכלל" אמר בֶנֹו לזַלמֶן ההלום.

"באותו רגע בו דפק מתתיהו בכעס איום על השולחן וצעק בקול אדיר, מה זה!! התעצבן המעורר באותו בוקר שעורר אותו במשך זמן רב, ועד עכשיו אכל בשתיקה רועמת, התרומם ממקומו, תפס את הכיסא עליו ישב, והשליך אותו היישר לעבר פניו של מתתיהו הרעב, "תתבייש לך"!! שאג עליו בקול, "בגללך כולנו סובלים".

קבוצה כועסת אחרת החלה לצעוק "אֶאֶאֶאֶאֶאֶאֶאֶאֶאֶאֶ", בקבוקי סודה נזרקו, כסאות כתר נשברו, בחור זועם ניגש למתתיהו ושאג מול פניו "אתה בעצך" ו"תתבייש ולך לישון". עוד בחור נעמד מצידו השני של השולחן דפק וצעק, "מי שקם מאוחר אין לו זכות דיבור, תתביישו לכם, לכו מכאן".

הגדיל לעשות גם בחור אחד, שבאותה שעה שניסה בחור אחר לקחת מתפוחי האדמה, וברר לו במשך שעה ארוכה תפוחי אדמה קריספיים לפי מידע קולינרי סודי, ומילא לעצמו צלחת גדולה באותם תפוחי האדמה הקולינריים כנ"ל, בא אותו בחור והשליך לו את כל תפוחי האדמה חזרה לגסטרונום הגדול, וכל זה מחמת האווירה הגרועה והכעס בו היה שרוי.

מכאן מוכח", הודיע בֶנֹו בחגיגיות, "כי האווירה הטובה, והאנשים הטובים עליהם אתם מדברים, הכל סיפור מצוץ מתוככי צלחות גזרים עמוסות, לכן, לא כדאי לכם ללכת אליהם". מספר דקות לקחו לזַלמֶן להתאושש מהסיפור המזעזע. "אתה עדיין רוצה ללכת אליהם"? שאל בֶנֹו בחיוך ניצחון, כלבה לבנה באה ומלחכת את רגליהם בהסכמה.

זַלמֶן נזכר בכיבויי האור בחדר האוכל והוויכוחים, "אני חושב שיש שם אווירה מאוד טובה, וכל הוויכוחים והבלגן הם נהנים מזה, וזה חלק מהאווירה שם, מה שנקרא לריב בפריש", הוסיף זַלמֶן בידענות. "נוהל קציפה", לחש נַפְתֻּולִי, שנזכר במשהו שדובר אי אז לפני שנה.

"טוב, אם אתם רוצים תלכו לשם", הודיע בֶנֹו בזלזול, והלך לעבר ביתו. "רק איפה הם עכשיו", שאל זַלמֶן, שרק הסתקרן יותר ויותר והריח ריח חזק של בלאגן, "אם אתם רוצים ללכת לשם אז תלכו מכאן עכשיו, חבל, כבר חשבתי אתם טובים, זה למטה, יורדים ומגיעים". אמר בֶנֹו תוך שהוא מסתכל לראות מה החליטו לעשות. באותו רגע שפנו זַלמֶן ונַפְתֻּולִי לעבר הירידה הצטרף עליהם בֶנֹו, "אני ידריך אותכם", אמר בֶנֹו, "שלא תטעו בדרך ותגיעו למקומות לא טובים".

במהלך הדרך סיפר להם בֶנֹו, "הישיבה הזאת לא כמו לפני שנה, אז הם באמת היו טובים, מאז הכל השתנה, גם הגיעו הרבה בחורים צעירים ופתחו שיעור א', שאוהבים להתגרות באנשים, ולעצבן בחורים מבוגרים מהקיבוץ, ככה שמעתי. אל תבואו", עצר אותם בֶנֹו באמצע הדרך, "חבל בשבילכם, אתם בחורים טובים".

"גם כשהיו במקום הישן אצלי, זה היה ממש בית, עכשיו זה גדול והמוני וכבר לא מרגישים ואין אווירה, תראו איזה שטח ענק" עצר בֶנֹו והצביע לעבר בית המדרש אליו הלכו והתקרבו.

וכך, מלווים בבֶנֹו, הגיעו זַלמֶן ונַפְתֻּולִי היישר אל חדר האוכל, שם התנהלה מגבית פורים, ובדיוק הגיעו לסכום אדיר של מאתיים אלף שקלים. זַלמֶן ונַפְתֻּולִי שנכנסו לחדר האוכל הוקסמו באחת, חדר האוכל היה מלא במודעות מחממות, בשלט המרכזי היה כתוב בגדול "אחים", ומתחת "ככה זה במשפחה", לידע ולהודיע, שכל הבחורים כאן הם משפחה אחת ויחידה, שם יש שותפות ממשית בין האחים, ואף מעבירים מדי פעם בגדים מאחד לשני.

צבעי המודעות היו ותכלת טורקיז וכתום, תכלת לשדר את החום והקשר שבין הבחורים שעולה עד לרקיע, והכתום מספר את הדחיפות והאדרנלין הגדול אותו מפעילים הבחורים הנמרצים למען אחיהם. "אוי גאוועלד, אני גם רוצה להיות במשפחה המֶתוקִיַה הזאת", אמר זַלמֶן בשפה מוזרה לנַפְתֻּולִי שהנהן בהסכמה.

בֶנֹו היה מבולבל מעט, אך הבחור שעמד על הבמה ושאג את חייו לרגל ההגעה לסכום הגדול, שם לב מיד לכניסת השלושה. "ברוכים הבאים לרב בֶנֹו הגדול שבא במיוחד לכבוד הסכום הגדול, לכבד אותנו בנוכחותו ולשמוח איתנו". "חוצפנים" צעק בֶנֹו והציבור השתתק, "לא באתי לכבד אותכם, קודם תפסיקו לבוא להציק לאווזים ולהתעסק לי בכלב". "עזוב הרב בֶנֹו, כולנו אחים, אל תקפיד עלינו כל כך", צעק הבחור שעל הבמה הגבוהה.

"מה לא להקפיד, אני מוכרח להקפיד עליכם"! צעק הרב בֶנֹו בכעס, אתם לוקחים לי, נוגעים בלי רשות, זה שטח פרטי, באים כאילו זה שלכם, גנבים, פשוט גנבים". "אבל הרב בֶנֹו", שאג הבחור שעל הבמה, "אחים לפעמים לוקחים אחד לשני, אחים לפעמים מחביאים או נוגעים, לפעמים אחים אפילו רבים, אבל בסוף הם אחים, ככה זה במשפחה אחת"!!!

שתיקה שררה בחדר האוכל מספר שניות, "אם זה אחים, זה בסדר", אמר בֶנֹו, "ככה זה במשפחה". בֶנֹו, נַפְתֻּולִי וזַלמֶן, התבוננו במודעה שצדה את עיניהם, במודעה היה כתוב "גם בֶנֹו אוסף", "אחים, ככה זה במשפחה". "אם זה משפחה אני לא מקפיד עליהם", אמר בֶנֹו לזַלמֶן ונַפְתֻּולִי, רגע לפני שנשאבו לתוך מעגל מתפתל שהקיף את כל חדר האוכל, מוזיקה סוערת ומחשמלת זרמה בין כל הבחורים, ומעגל הנחשים האדיר גרם לאחים לאחוז בחוזקה אחד בשני.

סוףףףףף

בכדי להתקבל לישיבה הדיבית של הסלבים התקשרו לזַלמֶן 057-3451056
או לנייעס מעניין פנו לבנצי 052-5912591

.....